Keep your goals to yourself | Derek Sivers

מתרגם: Omri Segal מבקר: Ido Dekkers

חישבו רגע

Everyone, please think of your biggest personal goal.

על המטרה האישית הכי גדולה שלכם.

For real -- you can take a second. You've got to feel this to learn it.

באמת. קחו שנייה, אתם חייבים להרגיש את זה כדי להבין.

Take a few seconds and think of your personal biggest goal, okay?

קחו כמה שניות לחשוב על המטרה הגדולה שלכם, טוב?

תדמיינו שאתם מחליטים ממש עכשיו

Imagine deciding right now that you're going to do it.

שתעשו את זה.

Imagine telling someone that you meet today what you're going to do.

תדמיינו שאתם מספרים למישהו שפגשתם היום מה אתם הולכים לעשות.

Imagine their congratulations,

דמיינו את הברכות שלהם

and their high image of you.

והאור החיובי בו הם רואים אתכם.

Doesn't it feel good to say it out loud?

נכון שזה מרגיש טוב לומר זאת בקול?

Don't you feel one step closer already,

נכון שאתם מרגישים כבר קרובים בצעד אחד,

like it's already becoming part of your identity?

כאילו שזה הופך לחלק מהזהות שלכם?

Well, bad news: you should have kept your mouth shut,

אז יש לי חדשות רעות: הייתם צריכים לסגור את הפה,

because that good feeling

כי התחושה הטובה הזו,

now will make you less likely to do it.

תוריד את הסבירות שתבצעו את זה.

The repeated psychology tests have proven

מחקרים פסיכולוגיים לאורך הזמן הוכיחו

that telling someone your goal makes it less likely to happen.

שעצם זה שתספרו למישהו מה מטרתכם

מוריד מהסבירות שלה להתגשם.

Any time you have a goal,

בכל פעם שיש לכם מטרה,

there are some steps that need to be done,

יש מספר צעדים שצריך לבצע, עבודה שצריכה להעשות

some work that needs to be done in order to achieve it.

כדי להשיג אותה.

Ideally you would not be satisfied until you'd actually done the work.

באופן אידאלי, לא תסתפקו עד שממש ביצעתם את העבודה,

But when you tell someone your goal and they acknowledge it,

אבל כשמספרים למישהו על מטרה, והם מאשרים זאת,

psychologists have found that it's called a "social reality."

פסיכולוגים מכנים זאת מציאות חברתית.

The mind is kind of tricked into feeling that it's already done.

המוח מוטעה וחושב שזה כבר בוצע.

And then because you've felt that satisfaction,

ואז, בגלל תחושת הסיפוק,

you're less motivated to do the actual hard work necessary.

המוטיבציה יורדת לבצע

את העבודה הקשה שנדרשת למעשה.

(Laughter)

So this goes against conventional wisdom

זה מנוגד לעצה הקונבנציונלית

that we should tell our friends our goals, right?

שעלינו לספר לחברינו על מטרותינו, נכון? --

So they hold us to it.

כדי שיחזקו אותנו בדרך למטרה.

So, let's look at the proof.

הבה נתבונן בהוכחה.

1926: Kurt Lewin, founder of social psychology,

ב-1926, קורט לוין, מייסד הפסיכולוגיה החברתית,

קרא לזה "החלפה".

called this "substitution."

1933: Wera Mahler found when it was acknowledged by others,

ב-1933 ורה מהלר גילתה,

שכשזה קיבל אישור מאחרים, זה הרגיש אמיתי במוח.

it felt real in the mind.

1982, Peter Gollwitzer wrote a whole book about this,

ב-1982 פטר גולויצר כתב ספר שלם בנושא,

and in 2009,

ובשנת 2009,

he did some new tests that were published.

ביצע כמה מחקרים חדשים שפורסמו.

It goes like this:

זה הולך ככה:

163 people across four separate tests.

163 אנשים ב-4 מחקרים שונים --

Everyone wrote down their personal goal.

כולם כתבו את מטרותיהם,

Then half of them announced their commitment to this goal to the room,

חצי מהם הצהירו בקול על מחויבותם למטרה,

and half didn't.

וחצי מהם לא.

Then everyone was given 45 minutes of work

לאחר מכן הם קיבלו 45 דקות לעבודה

that would directly lead them towards their goal,

שתוביל אותם ישירות אל המטרה,

but they were told that they could stop at any time.

אך נאמר להם שהם יכולים להפסיק בכל רגע.

Now, those who kept their mouths shut

כעת, אלה ששתקו

worked the entire 45 minutes on average,

עבדו בממוצע במשך כל 45 הדקות,

and when asked afterward,

וכשנשאלו לאחר מכן,

said that they felt that they had a long way to go still

אמרו שהם מרגישים שלפניהם עוד דרך ארוכה לעבור כדי להשיג את מטרתם.

to achieve their goal.

But those who had announced it

אבל אלו שהכריזו את מטרתם,

quit after only 33 minutes, on average,

פרשו אחרי 33 דקות בלבד, בממוצע,

and when asked afterward,

וכשנשאלו לאחר מכן,

said that they felt much closer to achieving their goal.

אמרו שהם מרגישים הרבה יותר קרובים להשגת המטרה.

So if this is true, what can we do?

אם זה נכון,

מה ניתן לעשות?

Well, you could resist the temptation to announce your goal.

אפשר להתנגד לפיתוי

לדבר על מטרתנו.

You can delay the gratification that the social acknowledgment brings,

אפשר להשהות את הסיפוק

שמקבלים מההכרה החברתית.

and you can understand that your mind mistakes the talking for the doing.

וניתן להבין שהמוח

לא מבחין בין דיבור לעשייה.

But if you do need to talk about something,

אבל אם אתם צריכים לדבר על משהו,

you can state it in a way that gives you no satisfaction,

עליכם לנסח את זה בצורה

שלא תתן לכם סיפוק,

such as, "I really want to run this marathon,

למשל, "אני ממש רוצה לרוץ מרתון,

so I need to train five times a week

אז אני חייב להתאמן חמש פעמים בשבוע,

and kick my ass if I don't, okay?"

ואם לא, תבעטו לי בתחת, טוב?"

So audience, next time you're tempted to tell someone your goal,

אז, קהל, בפעם הבאה שתתפתו לספר למישהו על מטרתכם,

what will you say?

מה תגידו?

(Silence)

Exactly! Well done.

בדיוק. כל הכבוד.

(Laughter)

(Applause)

(מחיאות כפיים)