Do schools kill creativity? | Sir Ken Robinson | TED

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Assaf Tsafriri

בוקר טוב. מה שלומכם?

Good morning. How are you?

(Audience) Good.

היה נהדר, נכון?

It's been great, hasn't it?

I've been blown away by the whole thing.

היה כיף אמיתי.

In fact, I'm leaving.

למעשה, אני מסתלק מכאן.

(Laughter)

[צחוק]

היו שלושה נושאים לכל אורך הכנס,

There have been three themes running through the conference,

which are relevant to what I want to talk about.

שנוגעים למה שאני רוצה לשוחח עליו.

One is the extraordinary evidence of human creativity

הראשון הוא העדות המופלאה ליצירתיות האנושית

in all of the presentations that we've had

בכל ההרצאות ששמענו ואצל כל האנשים כאן.

and in all of the people here;

just the variety of it and the range of it.

- עצם המגוון והמבחר שלהן -

The second is that it's put us in a place

השני הוא העובדה,

שזה מעמיד אותנו במצב שבו אין לנו מושג מה יקרה,

where we have no idea what's going to happen

in terms of the future.

מבחינת העתיד. שום מושג

No idea how this may play out.

איך הדברים יתפתחו.

I have an interest in education.

יש לי עניין בחינוך--

Actually, what I find is, everybody has an interest in education.

בעצם, גיליתי שלכל אחד יש עניין בחינוך.

Don't you?

נכון? בעיני זה מאד מעניין.

I find this very interesting.

אם אתה במסיבה,

If you're at a dinner party, and you say you work in education --

ואתה אומר שאתה עובד בחינוך...

למען האמת, אינך משתתף במסיבות רבות...

actually, you're not often at dinner parties, frankly.

(Laughter)

[צחוק]

If you work in education, you're not asked.

...אם אתה עובד בחינוך. לא מזמינים אותך.

(Laughter)

[צחוק]

And you're never asked back, curiously. That's strange to me.

וגם לא תוזמן שוב, למרבה הפליאה...

But if you are, and you say to somebody,

אך נניח שכן, ואתה אומר למישהו--

you know, they say, "What do you do?"

שואלים אותך, "במה אתה עוסק?"

and you say you work in education,

ואתה אומר שאתה עוסק בחינוך,

הדם אוזל מפניהם: "אלוהים, למה אני?

you can see the blood run from their face.

They're like, "Oh my God. Why me?"

[צחוק]

(Laughter)

"My one night out all week."

"ועוד בערב החופשי היחיד שלי." [צחוק]

(Laughter)

But if you ask about their education, they pin you to the wall,

אך אם אתה מביע עניין בחינוך שלהם,

הם מצמידים אותך לקיר,

because it's one of those things that goes deep with people, am I right?

כי זה משהו מהותי ועמוק אצל אנשים, נכון?

כמו דת, כסף ודברים נוספים.

Like religion and money and other things.

So I have a big interest in education, and I think we all do.

יש לי עניין רב בחינוך, וחושבני שלכולנו יש.

הוא חשוב לנו מאד;

We have a huge vested interest in it,

partly because it's education that's meant to take us into this future

חלקית, כי החינוך הוא שאמור

לקחתנו אל העתיד הזה, שאיננו יכולים להבינו.

that we can't grasp.

If you think of it,

אם חושבים על זה, הילדים שמתחילים השנה בית-ספר

children starting school this year will be retiring in 2065.

יצאו לגימלאות ב-2065.

Nobody has a clue,

לאיש אין מושג -

despite all the expertise that's been on parade for the past four days,

למרות כל המומחיות שהופגנה ב-4 הימים האחרונים--

איך ייראה העולם אפילו בעוד 5 שנים,

what the world will look like in five years' time.

ועם זאת אנו אמורים לחנך אותם לקראת זה.

And yet, we're meant to be educating them for it.

So the unpredictability, I think, is extraordinary.

כך שאי-היכולת לחזות היא לדעתי מדהימה.

And the third part of this is that we've all agreed, nonetheless,

והחלק השלישי הוא

שבכל מקרה, כולנו מסכימים

on the really extraordinary capacities that children have --

לגבי היכולות הממש-מופלאות שיש לילדים--

their capacities for innovation.

יכולתם לחדש. הנה, סרינה היתה נפלאה אמש,

I mean, Sirena last night was a marvel, wasn't she?

Just seeing what she could do.

נכון? רק לראות למה היא מסוגלת.

And she's exceptional, but I think she's not, so to speak,

והיא יוצאת-דופן, אך חושבני שבמובן מסוים,

היא אינה חריגה כלל כילדה.

exceptional in the whole of childhood.

מה שראיתם הוא אדם בעל יכולת התמסרות מדהימה

What you have there is a person of extraordinary dedication

who found a talent.

שגילה בעצמו כשרון.

ומסקנתי היא, שלכל הילדים יש כשרונות עצומים.

And my contention is, all kids have tremendous talents,

ואנו מבזבזים אותם, ודי באכזריות.

and we squander them, pretty ruthlessly.

אז אני רוצה לדבר על חינוך

So I want to talk about education,

and I want to talk about creativity.

ואני רוצה לדבר על יצירתיות. טענתי היא,

My contention is that creativity now is as important in education as literacy,

שהיום היצירתיות חשובה בחינוך בדיוק כידיעת קרוא וכתוב.

ועלינו להעניק לה אותו מעמד.

and we should treat it with the same status.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Thank you.

תודה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

That was it, by the way. Thank you very much.

זה הכל, אגב. תודה רבה לכם.

(Laughter)

[צחוק]

So, 15 minutes left.

ובכן, נותרו 15 דקות...

(Laughter)

[צחוק]

"Well, I was born ... "

ובכן, נולדתי... סתם...

(Laughter)

[צחוק]

שמעתי לאחרונה סיפור נהדר. שאני אוהב לספרו,

I heard a great story recently -- I love telling it --

of a little girl who was in a drawing lesson.

על ילדה קטנה בשיעור ציור.

היא בת שש, והיא יושבת מאחור ומציירת,

She was six, and she was at the back, drawing,

והמורה אומרת שהילדה הקטנה הזו כמעט לא מקשיבה,

and the teacher said this girl hardly ever paid attention,

ובאותו שיעור-ציור היא כן הקשיבה.

and in this drawing lesson, she did.

The teacher was fascinated.

המורה הופתעה כל-כך עד שניגשה אליה ושאלה:

She went over to her, and she said, "What are you drawing?"

"מה את מציירת?"

והילדה ענתה, "אני מציירת את אלוהים."

And the girl said, "I'm drawing a picture of God."

And the teacher said, "But nobody knows what God looks like."

אמרה המורה, "אבל איש לא יודע איך נראה אלוהים."

And the girl said, "They will in a minute."

והילדה השיבה, "בעוד רגע יידעו."

[צחוק]

(Laughter)

When my son was four in England --

כשבני היה בן 4, באנגליה -

actually, he was four everywhere, to be honest.

בעצם הוא היה בן 4 בכל מקום, אם לדבר בכנות... [צחוק]

(Laughter)

If we're being strict about it, wherever he went, he was four that year.

...אם לדייק. באותה שנה הוא היה בן 4 בכל מקום בו היה.

He was in the Nativity play. Do you remember the story?

הוא השתתף בהצגה על לידת ישו.

זוכרים את הסיפור?

(Laughter)

No, it was big, it was a big story.

לא, זה היה גדול. סיפור גדול.

Mel Gibson did the sequel, you may have seen it.

מל גיבסון עשה סרט-המשך. אולי ראיתם... [צחוק]

(Laughter)

"Nativity II."

"לידה 2".

But James got the part of Joseph, which we were thrilled about.

אז ג'יימס שיחק את יוסף, ואנו נורא התרגשנו.

We considered this to be one of the lead parts.

ראינו בזה את אחד התפקידים הראשיים.

We had the place crammed full of agents in T-shirts:

מילאנו את המקום באוהדים בחולצות טי:

"ג'יימס רובינסון הוא יוסף!" [צחוק]

"James Robinson IS Joseph!"

(Laughter)

He didn't have to speak, but you know the bit where the three kings come in?

הוא לא היה צריך לדבר, אבל אתם מכירים את הקטע

שבו 3 המלכים נכנסים. הם באים נושאי מתנות,

They come in bearing gifts, gold, frankincense and myrrh.

הם מביאים זהב, לבונה ומור.

This really happened.

זה קרה באמת. ישבנו שם,

We were sitting there, and I think they just went out of sequence,

ואני חושב שהתבלבל להם הסדר,

because we talked to the little boy afterward and said,

כי שוחחנו אח"כ עם הילד ואמרנו,

"You OK with that?" They said, "Yeah, why? Was that wrong?"

"אתה בסדר עם זה?" והוא ענה, "בטח. מה, זה לא נכון?"

הם פשוט שינו את הסדר, זה הכל.

They just switched.

בכל אופן, שלושת הילדים נכנסו,

The three boys came in, four-year-olds with tea towels on their heads.

בני 4, עם מגבות על הראשים, והניחו את התיבות,

והילד הראשון אמר, "אני מביא זהב."

They put these boxes down, and the first boy said, "I bring you gold."

והשני אמר, "אני מביא מור."

And the second boy said, "I bring you myrrh."

And the third boy said, "Frank sent this."

והשלישי אמר, "לבו-נא לך."

(Laughter)

[צחוק]

What these things have in common is that kids will take a chance.

המכנה המשותף כאן הוא שילדים לוקחים סיכון.

If they don't know, they'll have a go.

אם אינם יודעים, הם ינסו.

Am I right? They're not frightened of being wrong.

אני צודק? הם לא חוששים לטעות.

I don't mean to say that being wrong is the same thing as being creative.

איני אומר שלטעות זהה ל-להיות יצירתי.

What we do know is, if you're not prepared to be wrong,

מה שאנו כן יודעים הוא,

שמי שאינו מוכן לטעות,

you'll never come up with anything original --

לעולם לא ימציא שום דבר מקורי.

if you're not prepared to be wrong.

אם לא מוכנים לטעות.

And by the time they get to be adults, most kids have lost that capacity.

וכשהם מתבגרים, רוב הילדים מאבדים יכולת זו.

They have become frightened of being wrong.

הם מתחילים לחשוש לטעות.

And we run our companies like this.

אגב, כך אנו מנהלים את החברות שלנו.

We stigmatize mistakes.

אנו מוקיעים בגלל טעויות.

And we're now running national education systems

וכיום אנו מנהלים מערכות חינוך לאומיות,

where mistakes are the worst thing you can make.

שבהן הדבר הכי גרוע הוא לטעות,

And the result is that we are educating people

והתוצאה היא שאנו מחנכים אנשים להתרחק מיכולתם היצירתית.

out of their creative capacities.

Picasso once said this, he said that all children are born artists.

פיקאסו אמר פעם,

שכל הילדים נולדים אמנים.

The problem is to remain an artist as we grow up.

הבעיה היא להישאר אמנים כשגדלים.

I believe this passionately, that we don't grow into creativity,

אני מאמין בכך בכל לבי:

איננו גדלים ונעשים יותר יצירתיים,

we grow out of it.

אלא מתרחקים מכך,

Or rather, we get educated out of it.

יותר נכון, מחנכים אותנו להתרחק מהיצירתיות.

So why is this?

מדוע זה כך?

עד לפני 5 שנים גרתי בסטרטפורד-און-אבון.

I lived in Stratford-on-Avon until about five years ago.

In fact, we moved from Stratford to Los Angeles.

למעשה, עברנו מסטרטפורד ללוס אנג'לס.

So you can imagine what a seamless transition this was.

אתם ודאי מתארים לעצמכם איזה מעבר חלק זה היה.

(Laughter)

[צחוק]

Actually, we lived in a place called Snitterfield,

למעשה, גרנו במקום בשם סניטרפילד,

ממש ליד סטרטפורד,

just outside Stratford,

ושם נולד אביו של שייקספיר.

which is where Shakespeare's father was born.

עברה לכם בראש מחשבה פתאומית? לי כן.

Are you struck by a new thought? I was.

You don't think of Shakespeare having a father, do you?

לא חשבתם שלשייקספיר היה אבא, נכון?

Do you?

נכון? כי אינכם חושבים

Because you don't think of Shakespeare being a child, do you?

על שייקספיר כעל ילד, נכון?

שייקספיר בן 7? מעולם לא חשבתי על זה. כלומר,

Shakespeare being seven?

I never thought of it.

I mean, he was seven at some point.

הוא היה מתישהו בן 7.

He was in somebody's English class, wasn't he?

הוא ודאי למד אנגלית אצל מישהו, נכון?

(Laughter)

[צחוק]

How annoying would that be?

מטריד, נכון?

(Laughter)

[צחוק]

"Must try harder."

"תשתדל יותר!"

(Laughter)

[צחוק]

Being sent to bed by his dad, to Shakespeare, "Go to bed, now!"

שולחים אותו למיטה בלי ארוחת ערב.

אבא אומר לו: "לך עכשיו למיטה!" לוויליאם שייקספיר!

To William Shakespeare.

"And put the pencil down!"

"תניח מיד את העפרון.

(Laughter)

"ותפסיק לדבר ככה!

"And stop speaking like that."

(Laughter)

[צחוק]

"It's confusing everybody."

"זה מאד מבלבל."

(Laughter)

[צחוק]

Anyway, we moved from Stratford to Los Angeles,

בכל אופן, עברנו מסטרטפורד ללוס אנג'לס,

and I just want to say a word about the transition.

בעצם, אני רוצה לומר מילה על המעבר.

Actually, my son didn't want to come.

בני לא רצה לבוא.

I've got two kids; he's 21 now, my daughter's 16.

יש לי שני ילדים. בני היום בן 21 ובתי בת 16.

He didn't want to come to Los Angeles.

הוא לא רצה לבוא ללוס אנג'לס. היא מצאה חן בעיניו,

He loved it, but he had a girlfriend in England.

אך היתה לו חברה באנגליה.

This was the love of his life, Sarah.

אהבת חייו, שרה.

He'd known her for a month.

הוא הכיר אותה רק חודש. [צחוק]

(Laughter)

Mind you, they'd had their fourth anniversary,

דעו לכם שזה כמו ארבע שנות נישואין,

because it's a long time when you're 16.

כי בגיל 16 זה המון זמן.

He was really upset on the plane.

בכל אופן, הוא היה עצוב במטוס,

He said, "I'll never find another girl like Sarah."

ואמר, "לעולם לא אמצא בחורה כמו שרה,"

And we were rather pleased about that, frankly --

ולמען האמת, זה שימח אותנו מאד, כי...

[צחוק]

(Laughter)

because she was the main reason we were leaving the country.

...מפני שהיא היתה הסיבה העיקרית לכך שעזבנו.

(Laughter)

[צחוק]

But something strikes you when you move to America

אך אתה קולט משהו, כשאתה עובר לאמריקה

and travel around the world:

ומסתובב בעולם:

every education system on earth has the same hierarchy of subjects.

בכל מערכת חינוך בעולם יש אותה היררכיה של נושאים.

Every one. Doesn't matter where you go.

בכולן. לא משנה איפה. אולי חשבתם שזה אחרת. אך לא.

You'd think it would be otherwise, but it isn't.

בראש ניצבות המתמטיקה והשפות,

At the top are mathematics and languages, then the humanities.

אחר כך המקצועות ההומניים, ובתחתית - האמנויות.

At the bottom are the arts. Everywhere on earth.

בכל מקום עלי-אדמות.

וכמעט בכל מערכת יש גם היררכיה במקצועות האמנות.

And in pretty much every system, too, there's a hierarchy within the arts.

Art and music are normally given a higher status in schools

האמנות הפלסטית והמוסיקה זוכות בביה"ס למעמד גבוה יותר

than drama and dance.

מאשר הדרמה והמחול.

There isn't an education system on the planet

אין מערכת חינוך אחת בעולם

that teaches dance every day to children

שבה המורים רוקדים כל יום בפני התלמידים

the way we teach them mathematics.

באותה רצינות כפי שהם מלמדים מתמטיקה.

Why?

מדוע?

Why not?

מדוע לא? לדעתי זה חשוב.

I think this is rather important.

לדעתי המתמטיקה חשובה. אך כך גם המחול.

I think math is very important, but so is dance.

Children dance all the time if they're allowed to, we all do.

ילדים ירקדו כל הזמן אם יאפשרו להם. כך גם כולנו.

לכולנו יש גוף, נכון? החמצתי איזה שיעור?

We all have bodies, don't we? Did I miss a meeting?

(Laughter)

[צחוק]

Truthfully, what happens is, as children grow up,

למען האמת, מה שקורה הוא,

שכאשר הילדים גדלים אנו מתחילים לחנך אותם

we start to educate them progressively from the waist up.

בהדרגה מהמתניים כלפי מעלה,

And then we focus on their heads.

ולבסוף מתרכזים בראש, מעט יותר בצד מסוים.

And slightly to one side.

אם הייתם מבקרים במערכת החינוך כחייזרים,

If you were to visit education as an alien

and say "What's it for, public education?"

ושואלים, "למה החינוך הציבורי טוב?"

I think you'd have to conclude, if you look at the output,

תיאלצו לקבוע-- אם תשפטו לפי התוצרת,

who really succeeds by this,

לפי אלה שמצליחים ועושים את כל שצריך,

who does everything they should,

הנחמדים שזוכים בכל הנקודות, המנצחים--

who gets all the brownie points, who are the winners --

I think you'd have to conclude the whole purpose of public education

לדעתי תיאלצו להסיק שכל מטרת החינוך הציבורי בכל העולם

throughout the world

היא לייצר פרופסורים באוניברסיטה, נכון?

is to produce university professors.

Isn't it?

They're the people who come out the top.

אלה נחשבים הכי טובים.

אני הייתי כזה. הרי לכם.

And I used to be one, so there.

(Laughter)

[צחוק]

And I like university professors,

אני אוהב פרופסורים של אוניברסיטה, אבל אתם יודעים,

but, you know, we shouldn't hold them up

איננו צריכים לנופף בהם כמופת לכל הישגי האנושות.

as the high-water mark of all human achievement.

הם רק צורת חיים מסוימת,

They're just a form of life.

Another form of life.

רק צורת חיים נוספת. אך הם די מוזרים,

But they're rather curious.

אני אומר זאת מתוך חיבה להם.

And I say this out of affection for them:

there's something curious about professors.

מנסיוני, יש משהו מוזר בפרופסורים -

לא כולם-- אבל באופן טיפוסי הם חיים בתוך הראש.

In my experience -- not all of them, but typically -- they live in their heads.

They live up there and slightly to one side.

הם חיים שם למעלה, מעט יותר בצד מסוים.

They're disembodied, you know, in a kind of literal way.

במידה מסוימת הם נטולי-גוף, די פשוטו כמשמעו.

They look upon their body as a form of transport for their heads.

הם רואים בגופם

מעין מערכת תובלה עבור ראשיהם.

(Laughter)

[צחוק]

נכון?

Don't they?

It's a way of getting their head to meetings.

אמצעי להביא את הראש לישיבות.

(Laughter)

[צחוק]

אגב, אם אתם באמת מחפשים עדות לחוויות חוץ-גופיות,

If you want real evidence of out-of-body experiences, by the way,

get yourself along to a residential conference of senior academics

זמנו את עצמכם לועידה של אקדמאים בכירים,

and pop into the discotheque on the final night.

ותקפצו לדיסקוטק בערב הסיום.

(Laughter)

[צחוק] תראו שם גברים ונשים מבוגרים

And there, you will see it.

Grown men and women writhing uncontrollably, off the beat.

מתעוותים ללא-שליטה מחוץ לקצב,

(Laughter)

Waiting until it ends, so they can go home and write a paper about it.

מחכים שזה ייגמר,

כדי שיוכלו להסתלק ולכתוב על זה מאמר.

(Laughter)

Our education system is predicated on the idea of academic ability.

מערכת החינוך שלנו מבוססת על רעיון היכולת האקדמית.

ויש לכך סיבה.

And there's a reason.

Around the world, there were no public systems of education,

כל השיטה הומצאה-- בכל העולם

לא היו באמת מערכות חינוך ציבוריות לפני המאה ה-19.

really, before the 19th century.

כולן נוצרו כדי לענות על דרישות התיעוש.

They all came into being to meet the needs of industrialism.

כך שההיררכיה מעוגנת בשני רעיונות.

So the hierarchy is rooted on two ideas.

Number one, that the most useful subjects for work are at the top.

אחד, שהנושאים השימושיים ביותר לצרכי עבודה

נמצאים בראש הרשימה. כך שכנראה היטו אתכם בעדינות,

So you were probably steered benignly away from things at school

כשהייתם ילדים בבי"ס, הרחק מהדברים שאהבתם

when you were a kid,

things you liked,

בנימוק שלא תצליחו למצוא בתחום הזה עבודה. נכון?

on the grounds you would never get a job doing that.

Is that right?

"אל תעסוק במוסיקה, הרי לא תהיה מוסיקאי;"

"Don't do music, you're not going to be a musician;

"אל תתעסק באמנות, כי לא תהיה אמן."

don't do art, you won't be an artist."

ייעוץ מעודן, אך כיום, מוטעה מיסודו.

Benign advice -- now, profoundly mistaken.

The whole world is engulfed in a revolution.

כל העולם עובר מהפכה.

And the second is academic ability,

והתחום השני הוא כישורים אקדמיים,

which has really come to dominate our view of intelligence,

שממש השתלט על השקפתנו על האינטליגנציה,

כי האוניברסיטאות מעצבות את המערכת בדמותן.

because the universities design the system in their image.

אם תחשבו על זה,

If you think of it,

כל מערכת החינוך הציבורי בעולם

the whole system of public education around the world is a protracted process

היא חלק מהתהליך של כניסה לאוניברסיטה.

of university entrance.

ועקב כך כשרונות מעולים רבים, אנשים מבריקים ויצירתיים,

And the consequence is that many highly talented,

brilliant, creative people think they're not,

חושבים שהם נטולי-כישורים,

because the thing they were good at at school

כי הדברים בהם היו טובים בביה"ס

לא זכו להערכה, או אפילו הוקעו.

wasn't valued, or was actually stigmatized.

And I think we can't afford to go on that way.

ולדעתי איננו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך כך.

In the next 30 years, according to UNESCO,

ב-30 השנה הבאות, לפי 'אונסק"ו',

more people worldwide will be graduating through education

יותר אנשים בעולם

יסיימו כבוגרים את מערכת החינוך מאשר אי-פעם בהיסטוריה.

than since the beginning of history.

More people.

יותר אנשים, וזהו שילוב של כל מה שדיברנו עליו -

And it's the combination of all the things we've talked about:

הטכנולוגיה והשפעתה על אופי העבודה,

technology and its transformational effect on work,

הדמוגרפיה והתפוצצות האוכלוסין העצומה.

and demography and the huge explosion in population.

Suddenly, degrees aren't worth anything.

לפתע התארים אינם שווים דבר. נכון?

Isn't that true?

When I was a student, if you had a degree, you had a job.

כשהייתי סטודנט, אם היה לך תואר, היתה לך עבודה.

If you didn't have a job, it's because you didn't want one.

אם לא היתה לך עבודה, זה כי לא רצית.

And I didn't want one, frankly.

והאמת, אני לא רציתי. [צחוק]

(Laughter)

אך כיום, ילדים עם תארים לעתים קרובות

But now kids with degrees are often heading home

הולכים הביתה לשחק משחקי וידאו,

to carry on playing video games,

because you need an MA where the previous job required a BA,

כי אתה צריך אם-איי למשרה שדרשה פעם רק בי-איי,

ותואר דוקטור לכל השאר.

and now you need a PhD for the other.

It's a process of academic inflation.

זהו תהליך של אינפלציה אקדמית.

And it indicates the whole structure of education is shifting beneath our feet.

והוא מורה על כך שכל מבנה החינוך

משתנה מתחת לרגלינו.

אנו זקוקים לשינוי קיצוני בהשקפתנו על האינטליגנציה.

We need to radically rethink our view of intelligence.

אנו יודעים אודות האינטליגנציה שלושה דברים: .

We know three things about intelligence.

אחד, היא מגוונת. אנו חושבים על העולם בכל הדרכים

One, it's diverse.

We think about the world in all the ways that we experience it.

בהן אנו חווים אותו. אנו חושבים ויזואלית,

We think visually, we think in sound, we think kinesthetically.

אנו חושבים בצליל, במושגי התמצאות במרחב.

אנו חושבים במושגים מופשטים, ואנו חושבים בתנועה.

We think in abstract terms, we think in movement.

Secondly, intelligence is dynamic.

שנית, האינטליגנציה היא דינמית.

If you look at the interactions of a human brain,

אם מתבוננים באינטראקציות שמבצע המוח האנושי,

כפי ששמענו אתמול במספר הרצאות,

as we heard yesterday from a number of presentations,

האינטליגנציה אינטראקטיבית להפליא.

intelligence is wonderfully interactive.

The brain isn't divided into compartments.

המוח אינו מחולק למדורים.

In fact, creativity --

למעשה, היצירתיות-- שאני מגדיר כתהליך

which I define as the process of having original ideas that have value --

של העלאת רעיונות מקוריים ובעלי-ערך,

more often than not comes about

מתרחשת הרבה יותר הודות ליחסי הגומלין

through the interaction of different disciplinary ways of seeing things.

שבין דרכים שונות של ראיית דברים.

המוח הינו במכוון-- אגב,

By the way, there's a shaft of nerves that joins the two halves of the brain,

יש מעבר עצבי בין שני חצאי המוח

called the corpus callosum.

הקרוי כפיס-המוח. הוא עבה יותר אצל נשים

It's thicker in women.

Following off from Helen yesterday,

אם לשפוט לפי הלן מאתמול, לדעתי

this is probably why women are better at multitasking.

זו אולי הסיבה מדוע נשים טובות יותר בריבוי-משימות

Because you are, aren't you?

אתן באמת כאלה, לא?

There's a raft of research, but I know it from my personal life.

יש מחקרים רבים על כך. אך אני יודע מנסיוני האישי,

If my wife is cooking a meal at home, which is not often ...

אם אשתי מבשלת בבית ארוחה--

מה שלא קורה הרבה,

תודה לאל.

thankfully.

(Laughter)

[צחוק]

לא, יש דברים שהיא טובה בהם,

No, she's good at some things.

But if she's cooking, she's dealing with people on the phone,

אך אם היא מבשלת,

היא משוחחת בו-זמנית עם אנשים בטלפון,

she's talking to the kids, she's painting the ceiling --

מדברת עם הילדים, מסיידת את התקרה,

[צחוק]

(Laughter)

מבצעת ניתוח לב פתוח.

she's doing open-heart surgery over here.

If I'm cooking, the door is shut, the kids are out,

אם אני מבשל, הדלת סגורה, הילדים בחוץ,

the phone's on the hook,

הטלפון מנותק, ואם היא נכנסת זה מפריע לי. אני אומר,

if she comes in, I get annoyed.

I say, "Terry, please, I'm trying to fry an egg in here."

"טרי, בבקשה, אני מנסה לטגן ביצה, בחייך!"

(Laughter)

[צחוק]

"Give me a break."

"תעזבי אותי בשקט!"

(Laughter)

Actually, do you know that old philosophical thing,

למעשה, אתם מכירים את הקטע הפילוסופי ההוא,

"If a tree falls in a forest, and nobody hears it, did it happen?"

אם עץ נופל ביער ואיש אינו שומע,

האם זה קרה? זוכרים את העץ ההוא?

Remember that old chestnut?

I saw a great T-shirt recently, which said,

ראיתי לאחרונה חולצת טי נהדרת שעליה כתוב:

"If a man speaks his mind in a forest, and no woman hears him,

"אם גבר מביע את דעתו ביער ואין אישה ששומעת אותו,

"האם הוא עדיין טועה?"

is he still wrong?"

(Laughter)

[צחוק]

And the third thing about intelligence is,

והדבר השלישי בנוגע לאינטליגנציה הוא,

it's distinct.

שהיא מובהקת.

I'm doing a new book at the moment called "Epiphany,"

אני עובד עכשיו על ספר חדש בשם "התגלות",

שמבוסס על סדרת ראיונות, עם אנשים שמספרים

which is based on a series of interviews with people

איך גילו את כשרונם.

about how they discovered their talent.

I'm fascinated by how people got to be there.

מרתק אותי איך אנשים הגיעו לכך.

זה החל בעצם משיחה שהיתה לי עם אישה נפלאה,

It's really prompted by a conversation I had with a wonderful woman

שמרבית האנשים אולי לא שמעו אודותיה,

who maybe most people have never heard of, Gillian Lynne.

ג'יליאן לין, שמעתם עליה?

Have you heard of her? Some have.

כמה שמעו. היא כוריאוגרפית

She's a choreographer, and everybody knows her work.

וכולם מכירים את עבודתה.

היא עשתה את "קאטס" ואת "פנטום האופרה".

She did "Cats" and "Phantom of the Opera."

היא נהדרת. הייתי בהנהלת הבלט המלכותי באנגליה,

She's wonderful.

I used to be on the board of The Royal Ballet, as you can see.

כמו שאתם רואים. [צחוק]

(Laughter)

סעדנו ביחד יום אחד, ושאלתי אותה:

Gillian and I had lunch one day. I said, "How did you get to be a dancer?"

"איך הגעת להיות רקדנית?" והיא אמרה,

It was interesting.

וזה מעניין. כשהיא היתה בביה"ס,

היא היתה חסרת-תקנה,

When she was at school, she was really hopeless.

And the school, in the '30s, wrote to her parents and said,

וביה"ס, בשנות השלושים, כתב להוריה:

"לדעתנו ג'יליאן סובלת מליקוי-למידה."

"We think Gillian has a learning disorder."

היא לא יכלה להתרכז, היתה מתנועעת בעצבנות.

She couldn't concentrate; she was fidgeting.

לדעתי היום היו אומרים שיש לה הפרעת-קשב, נכון?

I think now they'd say she had ADHD.

Wouldn't you?

But this was the 1930s, and ADHD hadn't been invented at this point.

אך אלה היו שנות ה-30, ועוד לא המציאו את זה.

It wasn't an available condition.

הבעיה הזו לא היתה זמינה.

(Laughter)

[צחוק]

אנשים לא ידעו שאפשר שיהיה להם את זה.

People weren't aware they could have that.

[צחוק]

(Laughter)

Anyway, she went to see this specialist.

היא הלכה למומחה אחד,

So, this oak-paneled room, and she was there with her mother,

בחדר מצופה עץ-אלון. והיא היתה שם עם אימה,

הושיבו אותה על כיסא בקצה,

and she was led and sat on this chair at the end,

and she sat on her hands for 20 minutes,

והיא ישבה 20 דקות על כפות ידיה,

בעוד האיש הזה משוחח עם אימה

while this man talked to her mother

על כל הבעיות של ג'יליאן בביה"ס.

about all the problems Gillian was having at school,

בסוף --

because she was disturbing people, her homework was always late, and so on.

כי אנשים היו מוטרדים ממצבה, היא איחרה בהכנת שיעורי הבית וכו'

ילדה בת 8--

Little kid of eight.

בסוף, הרופא ניגש, ישב ליד ג'יליאן ואמר:

In the end, the doctor went and sat next to Gillian and said,

"I've listened to all these things your mother's told me.

"ג'יליאן, הקשבתי לכל הדברים שאימך סיפרה לי,

"ואני צריך לדבר איתה ביחידות."

I need to speak to her privately.

"חכי כאן, תיכף נחזור. זה לא ייקח הרבה זמן."

Wait here. We'll be back. We won't be very long,"

and they went and left her.

והם יצאו והשאירו אותה לבד.

But as they went out of the room,

אך בדרך החוצה הוא הפעיל את הרדיו

he turned on the radio that was sitting on his desk.

שעמד על שולחנו,

And when they got out of the room,

וכשהם יצאו מהחדר, הוא אמר לאימה:

he said to her mother, "Just stand and watch her."

"עימדי והתסתכלי בה." וברגע שהם יצאו,

And the minute they left the room,

כך סיפרה, היא קפצה על רגליה והתנועעה עם המוסיקה.

she was on her feet, moving to the music.

And they watched for a few minutes, and he turned to her mother and said,

הם צפו בה כמה דקות, והוא פנה אל אימה ואמר:

"גברת לין, ג'יליאן אינה חולה. היא רקדנית.

"Mrs. Lynne, Gillian isn't sick.

She's a dancer.

"קחי אותה לבי"ס למחול."

Take her to a dance school."

I said, "What happened?"

שאלתי, "ומה קרה אז?" והיא אמרה:

She said, "She did. I can't tell you how wonderful it was.

"זה מה שהיא עשתה.

"איני יכולה לתאר לך כמה נהדר זה היה.

"נכנסנו לחדר מלא באנשים כמוני.

We walked in this room, and it was full of people like me --

people who couldn't sit still,

"אנשים שלא יכולים לשבת בשקט.

people who had to move to think."

"שצריכים להתנועע כדי לחשוב."

שצריכים להתנועע כדי לחשוב.

Who had to move to think.

They did ballet, they did tap, jazz; they did modern; they did contemporary.

הם רקדו בלט, 'טאפ', ג'אז,

מחול מודרני, מחול עכשווי.

She was eventually auditioned for the Royal Ballet School.

לבסוף היא נבחנה לביה"ס לבלט המלכותי,

ונעשתה סוליסטית. היתה לה קריירה נפלאה בבלט המלכותי.

She became a soloist; she had a wonderful career at the Royal Ballet.

היא סיימה את בי"ס הבלט המלכותי

She eventually graduated from the Royal Ballet School,

וייסדה להקה משלה, "להקת המחול של ג'יליאן לין",

founded the Gillian Lynne Dance Company,

met Andrew Lloyd Webber.

פגשה את אנדרו לויד וובר.

She's been responsible for

היתה אחראית לכמה מהפקות התיאטרון המוסיקליות

some of the most successful musical theater productions in history,

המצליחות ביותר בהיסטוריה, הסבה עונג למיליונים,

she's given pleasure to millions,

והיא מולטי-מיליונרית.

and she's a multimillionaire.

מישהו אחר היה אולי רושם לה תרופות ואומר לה להירגע.

Somebody else might have put her on medication and told her to calm down.

(Applause)

לדעתי...

[מחיאות כפיים]

לדעתי, זו תמצית העניין: אל גור דיבר באחד הערבים

What I think it comes to is this:

Al Gore spoke the other night

על אקולוגיה, ועל המהפכה שהחלה רייצ'ל קרסון.

about ecology and the revolution that was triggered by Rachel Carson.

אני מאמין שתקוותנו היחידה לעתיד

I believe our only hope for the future

is to adopt a new conception of human ecology,

היא לאמץ תפיסה חדשה לגבי האקולוגיה האנושית,

שבה נתחיל לארגן מחדש את האופן בו אנו תופשים

one in which we start to reconstitute our conception

of the richness of human capacity.

את עושרה של היכולת האנושית.

Our education system has mined our minds

מערכת החינוך שלנו חפרה עד כה במוחותינו

in the way that we strip-mine the earth for a particular commodity.

כפי שאנו כורים ועושקים את כדור הארץ:

כדי להפיק מצרך מסוים.

And for the future, it won't serve us.

ולטווח הארוך, זה לא לטובתנו.

We have to rethink the fundamental principles

עלינו לשקול מחדש את עקרונות היסוד

עליהם אנו מחנכים את ילדינו.

on which we're educating our children.

There was a wonderful quote by Jonas Salk, who said,

יש ציטוט נהדר מאת ג'ונה סאלק, שאמר,

"If all the insects were to disappear from the Earth,

"אם כל החרקים ייכחדו מעל פני האדמה,

within 50 years, all life on Earth would end.

"ייעלמו תוך 50 שנה כל החיים עלי-אדמות.

If all human beings disappeared from the Earth,

"אם כל בני האדם ייכחדו מן העולם,

within 50 years, all forms of life would flourish."

"תוך 50 שנה כל צורות החיים ישגשגו."

And he's right.

והוא צודק.

What TED celebrates is the gift of the human imagination.

TED מעלה על נס את מתנת הדמיון האנושי.

We have to be careful now that we use this gift wisely,

עלינו להקפיד להשתמש במתנה זו בחוכמה

and that we avert some of the scenarios that we've talked about.

ולהסיט ממסלולם כמה מהתסריטים עליהם שוחחנו.

והדרך היחידה לכך היא,

And the only way we'll do it is by seeing our creative capacities

לזהות את העושר האמיתי של יכולותינו היצירתיות,

for the richness they are

and seeing our children for the hope that they are.

ולזהות בילדינו את התקווה שהם מגלמים.

And our task is to educate their whole being,

ומשימתנו היא לחנכם כאדם שלם, כך שיוכלו להתמודד עם עתיד זה.

so they can face this future.

By the way -- we may not see this future,

אגב, אנו אולי לא נזכה לראות עתיד זה,

but they will.

אך הם כן. ותפקידנו הוא לסייע להם

And our job is to help them make something of it.

להפיק ממנו משהו. תודה רבה לכם.

Thank you very much.

(Applause)

[מחיאות כפיים]