Your body language may shape who you are | Amy Cuddy | TED

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

So I want to start by offering you a free no-tech life hack,

אתחיל בזה שאתן לכם

עצה עממית שימושית,

and all it requires of you is this:

וכל מה שהיא דורשת הוא זה:

that you change your posture for two minutes.

שתשנו את תנוחתכם לשתי דקות.

But before I give it away, I want to ask you to right now

אבל לפני זה, אבקשכם לבחון עכשיו את גופכם

do a little audit of your body and what you're doing with your body.

ואת מה שאתם עושים איתו.

So how many of you are sort of making yourselves smaller?

כמה מכם מקטינים כזה את עצמכם?

Maybe you're hunching, crossing your legs, maybe wrapping your ankles.

אולי אתם מגבנים, מצליבים רגליים,

מכופפים קרסוליים.

Sometimes we hold onto our arms like this.

לפעמים אנו מחזיקים את זרועותינו ככה.

Sometimes we spread out. (Laughter)

לפעמים אנו מתמתחים.

I see you.

אני רואה אתכם. (צחוק)

So I want you to pay attention to what you're doing right now.

אבקשכם לשים לב למה שאתם עושים ממש עכשיו.

We're going to come back to that in a few minutes,

נחזור לזה בעוד כמה דקות,

בתקוה שאם תלמדו לכוונן זאת קצת,

and I'm hoping that if you learn to tweak this a little bit,

it could significantly change the way your life unfolds.

זה עשוי לשנות משמעותית כיצד החיים שלכם מתפתחים.

So, we're really fascinated with body language,

שפת הגוף מרתקת אותנו,

and we're particularly interested in other people's body language.

ואנו מתעניינים במיוחד

בשפת הגוף של אנשים אחרים.

You know, we're interested in, like, you know — (Laughter) —

אנו מתעניינים, כידוע -- (צחוק)

an awkward interaction, or a smile,

באינטראקציה או חיוך מוזרים,

or a contemptuous glance, or maybe a very awkward wink,

או מבט של בוז, או מיצמוץ עיניים תמוה,

or maybe even something like a handshake.

או אולי אפילו במשהו כמו לחיצת-יד.

Narrator: Here they are arriving at Number 10.

קריין: הנה הם מגיעים ל(בית) מס' 10, ותראו מה קורה,

שוטר בר-מזל זוכה ללחוץ יד עם נשיא ארה"ב.

This lucky policeman gets to shake hands with the President of the United States.

אבל, הנה מגיע

Here comes the Prime Minister -- No. (Laughter) (Applause)

ראש-הממשלה -- ? לא. (צחוק)

(Laughter) (Applause)

(מחיאות כפיים)

Amy Cuddy: So a handshake, or the lack of a handshake,

אז קיום לחיצת-ידיים או אי-קיומה,

can have us talking for weeks and weeks and weeks.

מספקת לנו חומר לדבר עליו במשך שבועות.

Even the BBC and The New York Times.

אפילו ל-BBC והניו-יורק טיימס.

So obviously when we think about nonverbal behavior,

לכן ברור שכאשר אנו חושבים על התנהגות לא-מילולית,

or body language -- but we call it nonverbals as social scientists --

או על שפת-גוף -- בתור סוציולוגים אנו קוראים לזה תקשורת לא-מילולית --

it's language, so we think about communication.

זו שפה, לכן מה שעולה בעיני רוחנו היא תקשורת.

When we think about communication, we think about interactions.

כאשר אנו חושבים על תקשורת, אנו חושבים על אינטראקציות.

כלומר, מה שפת- הגוף שלך מעבירה לי?

So what is your body language communicating to me?

What's mine communicating to you?

ומה שלי מעבירה לכם?

And there's a lot of reason to believe that this is a valid way to look at this.

יש סיבות רבות להאמין שזו הדרך הנכונה להסתכל על זה.

לכן סוציולוגים הקדישו זמן רב

So social scientists have spent a lot of time

לחקירת ההשפעות של שפת-הגוף שלנו,

looking at the effects of our body language,

או של אחרים, על גיבוש הדעות.

or other people's body language, on judgments.

And we make sweeping judgments and inferences from body language.

כולנו מסיקים מסקנות ומגיעים להכרעות כוללניות משפת-הגוף.

And those judgments can predict really meaningful life outcomes

הכרעות אלו יכולות לנבא התרחשויות משמעותיות בחיים

like who we hire or promote, who we ask out on a date.

כמו את מי אנו מעסיקים או מקדמים, עם מי אנו יוצאים לדייטים.

For example, Nalini Ambady, a researcher at Tufts University,

לדוגמא, נאליני אמבאדי, חוקרת מאוניברסיטת טפטס,

shows that when people watch 30-second soundless clips

הראתה שכאשר אנשים צופים בסרטונים אילמים באורך 30 שניות

of real physician-patient interactions,

על אינטראקציה המתרחשת בין רופא למטופל,

their judgments of the physician's niceness

הדעה שהם מגבשים על נחמדות הרופא

predict whether or not that physician will be sued.

יכולה לנבא אם הרופא ייתבע.

So it doesn't have to do so much

כך שאין כל-כך קשר לשאלה אם הרופא

with whether or not that physician was incompetent,

כשיר או לא, אלא קשר לאם אנו מחבבים

but do we like that person and how they interacted?

את האדם ומה היתה האינטראקציה.

Even more dramatic, Alex Todorov at Princeton

ואם להקצין, אלכס טודורוב מפרינסטון הראה

has shown us that judgments of political candidates' faces

שתוצאות שיפוט של שניה אחת בלבד לגבי פני מועמדים בבחירות,

in just one second predict 70 percent

יכולות לנבא 70 אחוז מהתוצאות של בחירות לסנאט

of U.S. Senate and gubernatorial race outcomes,

ולתפקידי מושלים בארה"ב,

and even, let's go digital,

ואפילו, אם נהיה לרגע דיגיטליים,

emoticons used well in online negotiations

שימוש נכון בסמלי הבעה (פרצופים מצויירים) במשא ומתן מקוון

can lead you to claim more value from that negotiation.

יכול להוביל אותנו להפיק יותר מאותו משא ומתן.

If you use them poorly, bad idea. Right?

אם לא השתמשת בהם נכון, פישלת.

So when we think of nonverbals, we think of how we judge others,

לכן כאשר מדברים על תקשורת לא-מילולית, מדברים על כיצד

how they judge us and what the outcomes are.

אנו שופטים אחרים, כיצד הם שופטים אותנו ומהן התוצאות.

We tend to forget, though, the other audience

אבל אנו נוטים לשכוח את הקהל הנוסף

that's influenced by our nonverbals, and that's ourselves.

שמושפע מתקשורת לא-מילולית, וזה אנחנו עצמנו.

We are also influenced by our nonverbals,

גם אנו מושפעים מהתקשורת הלא-מילולית שלנו, ממחשבותינו,

our thoughts and our feelings and our physiology.

רגשותינו והפיזיולוגיה שלנו.

So what nonverbals am I talking about?

אז על איזו תקשורת לא-מילולית אני מדברת?

I'm a social psychologist. I study prejudice,

אני פסיכולוגית חברתית. אני חוקרת דעות קדומות,

and I teach at a competitive business school,

אני מלמדת במכללה להוראת עסקים בעולם תחרותי,

so it was inevitable that I would become interested in power dynamics.

לכן היה זה בלתי נמנע שאתעניין בדינמיקה של כוח.

I became especially interested in nonverbal expressions

התעניינתי במיוחד בביטויים לא-מילוליים

of power and dominance.

של כוח ושליטה.

And what are nonverbal expressions of power and dominance?

ומהם ביטויים לא-מילוליים של כוח ושליטה?

Well, this is what they are.

הנה זה מה שהם.

So in the animal kingdom, they are about expanding.

בעולם של חיות, הביטויים קשורים בהתמתחות.

So you make yourself big, you stretch out,

אתה מגדיל את מימדיך, אתה מתמתח,

you take up space, you're basically opening up.

תופס מרחב, בעיקרון אתה נפתח.

It's about opening up.

זה קשור בהיפתחות. וזה נכון ברחבי כל

And this is true across the animal kingdom.

ממלכת החיות. זה לא מוגבל רק ליונקים המפותחים.

It's not just limited to primates.

גם בני-אדם עושים אותו הדבר. (צחוק)

And humans do the same thing. (Laughter)

So they do this both when they have power sort of chronically,

הם עושים זאת כאשר יש להם כוח ושליטה מתמשכים,

and also when they're feeling powerful in the moment.

וגם כאשר הם חשים בעלי שליטה באופן רגעי.

And this one is especially interesting because it really shows us

תמונה זו מעניינת במיוחד כי היא ממחישה היטב

how universal and old these expressions of power are.

עד כמה ביטויי הכוח האלה הם אוניברסליים ועתיקים.

This expression, which is known as pride,

תנועה זו, הידועה בתור גאוה,

Jessica Tracy has studied.

נחקרה על-ידי ג'סיקה טרייסי. היא הראתה

She shows that people who are born with sight

שגם אנשים המסוגלים לראות

and people who are congenitally blind do this

וגם אנשים שנולדו עיוורים, עושים אותה

when they win at a physical competition.

כאשר הם מנצחים בתחרות גופנית.

So when they cross the finish line and they've won,

כך שכאשר הם חוצים את קו הסיום כמנצחים,

it doesn't matter if they've never seen anyone do it.

זה לא משנה אם הם בכלל ראו בעבר מישהו עושה אותה.

הם עושים אותה.

They do this.

הזרועות מונפות מעלה בצורת האות V והסנטר מורם במעט.

So the arms up in the V, the chin is slightly lifted.

What do we do when we feel powerless?

מה אנו עושים כשאנו חשים חסרי כוח?

We do exactly the opposite.

בדיוק ההיפך. אנו נסגרים. אנו עוטפים את עצמנו.

We close up. We wrap ourselves up.

We make ourselves small.

אנו מצמצמים את עצמנו. אין אנו חפצים להיתקל באדם שלידנו.

We don't want to bump into the person next to us.

So again, both animals and humans do the same thing.

אז שוב, בעלי-חיים, כמו בני-אדם, עושים את אותו הדבר.

And this is what happens when you put together high and low power.

וזה מה שקורה כאשר שמים ביחד בעל סמכות

עם חסר סמכות. מה שאנו נוטים לעשות בכל הנוגע

So what we tend to do when it comes to power

למישור של יחסי הכוח הוא להשלים את התקשורת הלא-מילולית שהאחר משדר.

is that we complement the other's nonverbals.

So if someone is being really powerful with us,

כך שאם מישהו מפגין כוחניות יתרה כלפינו,

we tend to make ourselves smaller. We don't mirror them.

אנו נוטים לצמצם את עצמנו. אנו לא מחקים אותו.

We do the opposite of them.

אנו עושים את ההיפך ממנו.

So I'm watching this behavior in the classroom,

אני צופה בהתנהגות זו בכיתה,

and what do I notice?

ומה אני רואה? אני רואה שהסטודנטים למינהל עסקים אכן מפגינים

I notice that MBA students really exhibit the full range of power nonverbals.

את מלוא טווח התקשורת הלא-מילולית הכוחנית.

So you have people who are like caricatures of alphas,

כך שיש אנשים שהם מין קריקטורות של זכרים דומיננטיים,

really coming into the room, they get right into the middle of the room

שנכנסים לכיתה, מתיצבים ישר במרכז הכיתה

לפני שהשיעור מתחיל, כאילו הם באמת רוצים לתפוס את כל החלל.

before class even starts, like they really want to occupy space.

When they sit down, they're sort of spread out.

כאשר הם מתישבים, הם כאילו משתרעים במרחב.

They raise their hands like this.

הם מרימים את ידיהם ככה.

You have other people who are virtually collapsing

לעומתם אחרים כאילו קורסים כאשר הם נכנסים.

when they come in. As soon they come in, you see it.

ברגע שהם נכנסים, רואים זאת.

You see it on their faces and their bodies,

רואים זאת על פניהם ועל גופם. הם מתישבים

and they sit in their chair and they make themselves tiny,

בכיסאותיהם ומקטינים את עצמם,

and they go like this when they raise their hand.

והם עושים ככה כאשר הם מצביעים.

I notice a couple of things about this.

הבחנתי בכמה דברים בקשר לזה.

אחד, זה לא יפתיע אתכם.

One, you're not going to be surprised.

It seems to be related to gender.

נראה שזה קשור במיגדר.

So women are much more likely to do this kind of thing than men.

נשים עושות ככה יותר מאשר גברים. נשים חשות באופן עקבי

Women feel chronically less powerful than men,

פחות בעלות עוצמה מאשר גברים,

so this is not surprising.

לכן זה לא מפתיע. אבל הדבר הנוסף שהבחנתי בו הוא

But the other thing I noticed

is that it also seemed to be related to the extent

שנראה שזה קשור גם במידת ההשתתפות

to which the students were participating, and how well they were participating.

של הסטודנטים בשיעור ובאיכות ההשתתפות.

And this is really important in the MBA classroom,

ההשתתפות מאוד חשובה בכיתת מינהל עסקים,

because participation counts for half the grade.

כי ההשתתפות קובעת מחצית מהציון.

So business schools have been struggling with this gender grade gap.

לכן המוסדות להוראת למינהל עסקים מנסים להתמודד עם פער מיגדרי זה.

You get these equally qualified women and men coming in

יש את הגברים והנשים המוכשרים במידה שווה

and then you get these differences in grades,

ואז מקבלים את ההבדלים בציונים,

and it seems to be partly attributable to participation.

ונראה שזה קשור חלקית בהשתתפות בשיעורים.

So I started to wonder, you know, okay,

לכן התחלתי לתהות, יש את הסטודנטים

so you have these people coming in like this, and they're participating.

שבאים ככה, והם לוקחים חלק בשיעורים.

האם אפשר לגרום לאנשים להעמיד פנים

Is it possible that we could get people to fake it

and would it lead them to participate more?

והאם זה יוביל אותם להשתתף יותר?

שותפתי הקרובה לעבודה, דנה קרני, מברקלי,

So my main collaborator Dana Carney, who's at Berkeley,

and I really wanted to know, can you fake it till you make it?

ואנוכי, רצינו לדעת אם אפשר לזייף עד שמצליחים.

Like, can you do this just for a little while

האם אפשר לעשות ככה לזמן קצר ולהתנסות

and actually experience a behavioral outcome

בתוצאה התנהגותית הגורמת לך להיראות כיותר בעל עוצמה?

that makes you seem more powerful?

So we know that our nonverbals govern how other people

אנו יודעים שהתקשורת הלא-מילולית שלנו קובעת כיצד אחרים

think and feel about us. There's a lot of evidence.

חושבים ומרגישים לגבינו. יש ממצאים רבים.

אבל השאלה היתה, האם התקשורת הלא-מילולית שלנו

But our question really was,

do our nonverbals govern how we think and feel about ourselves?

קובעת מה אנו חושבים ומרגישים כלפי עצמנו?

There's some evidence that they do.

יש כמה עדויות שהיא כן.

So, for example, we smile when we feel happy,

לדוגמא, אנו מחייכים כאשר אנו שמחים,

but also, when we're forced to smile

אבל גם, כאשר אנו נאלצים לחייך

by holding a pen in our teeth like this, it makes us feel happy.

על-ידי החזקת עט בין השיניים, ככה, זה גורם לנו להרגיש שמחים.

So it goes both ways.

זה פועל בשני הכיוונים. כאשר מדובר בכוח,

When it comes to power, it also goes both ways.

גם אז זה פועל בשני הכיוונים. אם חשים בעלי עוצמה,

So when you feel powerful,

you're more likely to do this,

יותר סביר שעושים ככה, אבל באותה מידה אפשרי

but it's also possible that when you pretend to be powerful,

שכאשר מעמידים פנים שיש לנו עוצמה, סביר יותר שבאמת

you are more likely to actually feel powerful.

מרגישים כבעלי עוצמה.

So the second question really was, you know,

לכן השאלה השניה היתה,

so we know that our minds change our bodies,

אנו יודעים שמחשבות משנות את הגוף,

but is it also true that our bodies change our minds?

אבל האם זה נכון שגם הגוף משנה מחשבות?

And when I say minds, in the case of the powerful,

וכאשר אני אומרת מחשבות,

what am I talking about?

על מה אני בעצם מדברת?

So I'm talking about thoughts and feelings

אני מדברת על מחשבות, רגשות ועל

and the sort of physiological things that make up our thoughts and feelings,

גורמים פסיכולוגיים אשר מרכיבים את מחשבותינו ורגשותינו,

ובמקרה שלי, אלה ההורמונים.

and in my case, that's hormones. I look at hormones.

So what do the minds of the powerful versus the powerless look like?

כיצד נראות המחשבות של מישהו בעל עוצמה

לעומת מישהו חסר עוצמה?

So powerful people tend to be, not surprisingly,

באופן לא מפתיע, אנשים בעלי עוצמה נוטים להיות

more assertive and more confident, more optimistic.

יותר תקיפים ובעלי ביטחון עצמי, יותר אופטימיים.

They actually feel they're going to win even at games of chance.

הם אפילו מרגישים שהם ינצחו במשחקי מזל.

יש להם גם יותר יכולת לחשוב באופן מופשט.

They also tend to be able to think more abstractly.

So there are a lot of differences. They take more risks.

כך שיש הרבה הבדלים. הם נוטלים יותר סיכונים.

There are a lot of differences between powerful and powerless people.

יש הרבה הבדלים בין אנשים בעלי עוצמה לחסרי עוצמה.

פיזיולוגית, קיימים הבדלים בשני הורמוני מפתח:

Physiologically, there also are differences

on two key hormones: testosterone, which is the dominance hormone,

טסטוסטרון, שהוא הורמון השליטה,

and cortisol, which is the stress hormone.

וקורטיזול, שהוא הורמון המתח הנפשי.

So what we find is that high-power alpha males in primate hierarchies

מה שאנו מגלים הוא

שזכרים דומיננטיים בעלי עוצמה בהיררכיה אצל קופים,

have high testosterone and low cortisol,

יש להם יותר טסטוסטרון ופחות קורטיזול,

and powerful and effective leaders

וגם למנהיגים בעלי עוצמה והשפעה יש יותר

also have high testosterone and low cortisol.

טסטוסטרון ופחות קורטיזול.

So what does that mean? When you think about power,

מה משמעות הדבר? עד היום, כאשר חשבו

people tended to think only about testosterone,

על כוח, נטו להניח שמדובר רק בטסטוסטרון,

because that was about dominance.

כי הוא קשור בשליטה.

But really, power is also about how you react to stress.

אבל האמת היא שכוח זה גם כיצד מגיבים בשעת לחץ.

So do you want the high-power leader that's dominant,

האם אנו רוצים מנהיג חזק שהוא דומיננטי,

high on testosterone, but really stress reactive?

מלא טסטוסטרון, אבל כזה שנלחץ בשעת צרה?

Probably not, right?

כנראה שלא. אנו רוצים אדם

You want the person who's powerful and assertive and dominant,

חזק, תקיף ודומיננטי,

but not very stress reactive, the person who's laid back.

אבל כזה שלא נלחץ בשעת צרה, כלומר אדם נינוח.

So we know that in primate hierarchies,

אנו יודעים שבהיררכיה אצל קופים, אם זכר

if an alpha needs to take over,

צריך לקחת שליטה, אם מישהו צריך ליטול על עצמו

if an individual needs to take over an alpha role sort of suddenly,

את תפקיד המנהיג באופן פתאומי,

within a few days, that individual's testosterone has gone up

תוך ימים ספורים, רמת הטסטוסטרון שלו עולה משמעותית

significantly and his cortisol has dropped significantly.

ורמת הקורטיזול יורדת משמעותית.

So we have this evidence, both that the body can shape

כך שיש לנו הוכחות שהגוף יכול להשפיע

the mind, at least at the facial level,

על המחשבות, לפחות באופן שטחי,

and also that role changes can shape the mind.

ושגם שינויי תפקידים יכולים להשפיע על המחשבות.

So what happens, okay, you take a role change,

נניח שמישהו מאמץ שינוי בתפקיד,

what happens if you do that at a really minimal level,

מה קורה אם הוא עושה זאת ברמה המינימלית,

like this tiny manipulation, this tiny intervention?

מניפולציה קטנה, התערבות קטנה יזומה?

"For two minutes," you say, "I want you to stand like this,

אתה אומר לעצמך, "לשתי דקות אעמוד כך,

and it's going to make you feel more powerful."

וזה יגרום לי הרגשה יותר טובה."

So this is what we did.

וכך זה מה שעשינו. החלטנו להביא אנשים למעבדה

We decided to bring people into the lab and run a little experiment,

ולבצע ניסוי. אנשים אלה אימצו לשתי דקות,

and these people adopted, for two minutes,

או תנוחות של בעל עוצמה או של חסר עוצמה.

either high-power poses or low-power poses,

אראה לכם חמש תנוחות,

and I'm just going to show you five of the poses,

אף על-פי שהם אימצו רק שתיים.

although they took on only two.

So here's one.

הנה אחת.

עוד שתיים.

A couple more.

התקשורת מכנה את זו

This one has been dubbed the "Wonder Woman" by the media.

"וונדר וומן".

Here are a couple more.

עוד שתיים.

So you can be standing or you can be sitting.

אפשר לשבת או לעמוד.

And here are the low-power poses.

והנה התנוחות של חוסר עוצמה.

So you're folding up, you're making yourself small.

מקופלים, מצמצמים את עצמם.

This one is very low-power.

זו תנוחה של חוסר עוצמה קיצוני.

When you're touching your neck, you're really protecting yourself.

כאשר נוגעים בצוואר,

סימן שמאוד רוצים לשמור על עצמנו.

So this is what happens.

וכך זה קורה. הם נכנסים,

They come in, they spit into a vial,

משאירים רוק במבחנה,

for two minutes, we say, "You need to do this or this."

אנו אומרים שעליהם לעשות דבר זה או אחר.

They don't look at pictures of the poses.

הם לא רואים תמונות של התנוחות.

We don't want to prime them with a concept of power.

אנו לא רוצים להכניס להם לראש רעיונות של עוצמה. אנו רוצים שהם יחושו עוצמה.

We want them to be feeling power.

כך, שתי דקות הם עושים זאת.

So two minutes they do this.

We then ask them, "How powerful do you feel?" on a series of items,

אחר-כך אנו שואלים אותם עד כמה הם מרגישים בעלי עוצמה, בנוגע לכל מיני חפצים,

and then we give them an opportunity to gamble,

ואחר-כך מאפשרים להם להמר,

and then we take another saliva sample.

ואז לוקחים דגימה נוספת של הרוק.

That's it. That's the whole experiment.

זה הכל. זה כל הניסוי.

So this is what we find.

וזה מה שאנו מוצאים. עמידות בסיכון, שזה ההימור,

Risk tolerance, which is the gambling,

we find that when you are in the high-power pose condition,

אנו מוצאים שכאשר נמצאים בתנוחת

עוצמה גבוהה, 86 אחוז מהמרים.

86 percent of you will gamble.

When you're in the low-power pose condition,

כאשר בתנוחת עוצמה נמוכה,

only 60 percent, and that's a whopping significant difference.

רק 60 אחוז, וזה הפרש משמעותי די גורף.

Here's what we find on testosterone.

זה מה שמצאנו לגבי טסטוסטרון.

From their baseline when they come in,

מרמת הבסיס של רגע כניסתם, חלה עליה של 20 אחוז

high-power people experience about a 20-percent increase,

אצל בעלי תנוחת עוצמה גבוהה,

and low-power people experience about a 10-percent decrease.

וירידה של 10 אחוז אצל בעלי תנוחת עוצמה נמוכה.

So again, two minutes, and you get these changes.

שוב, שתי דקות ומקבלים את כל השינויים הללו.

Here's what you get on cortisol.

זה מה שמקבלים לגבי קורטיזול.

High-power people experience about a 25-percent decrease,

ירידה של 25 אחוז אצל בעלי עוצמה גבוהה

and the low-power people experience about a 15-percent increase.

ועליה של 15 אחוז אצל בעלי עוצמה נמוכה.

So two minutes lead to these hormonal changes

שתי דקות מובילות לשינויים הורמונליים אלו

that configure your brain

המשפיעים על המוח שיהיה בעיקרון

to basically be either assertive, confident and comfortable,

או תקיף, בטוח בעצמו ונינוח,

or really stress-reactive, and feeling sort of shut down.

או לחוץ ושרוי בתחושה של להיות כבוי.

כולנו חווינו פעם תחושה כזו, נכון?

And we've all had the feeling, right?

So it seems that our nonverbals do govern how we think and feel about ourselves,

לכן נראה שהתקשורת הלא-מילולית שלנו משפיעה

על כיצד אנו חושבים וחשים כלפי עצמנו,

so it's not just others, but it's also ourselves.

ולכן זה לא רק בגלל אחרים, אלא גם בגללנו.

Also, our bodies change our minds.

גם גופנו משנה את מחשבותינו.

But the next question, of course,

אבל השאלה הבאה היא,

is, can power posing for a few minutes

האם תנוחת עוצמה גבוהה של כמה דקות

יכולה באמת לשנות את חיינו באופן משמעותי?

really change your life in meaningful ways?

This is in the lab, it's this little task, it's just a couple of minutes.

כך זה בתוך המעבדה -- איזו משימה קטנה שיש לבצע,

וזה רק לכמה דקות. אבל איפה אפשר

Where can you actually apply this?

ליישם זאת בפועל? שזה מה שמעניין אותנו.

Which we cared about, of course.

And so we think where you want to use this is evaluative situations,

לכן אנו סבורים שמה שחשוב, כלומר, איפה שכדאי להשתמש בזה

זה במצבים של שיפוט והערכה,

like social threat situations.

כמו מצבים שיש בהם איום מהסביבה. היכן שאתה עובר הערכה,

Where are you being evaluated, either by your friends?

אם זה על-ידי חבריך, כמו תיכוניסטים ליד שולחן האוכל בבית-ספרם.

For teenagers, it's at the lunchroom table.

For some people it's speaking at a school board meeting.

אצל אחרים, זה יכול להיות לדבר

בישיבת ההנהלה של בית-ספר. זה יכול להיות

It might be giving a pitch or giving a talk like this

כאשר נותנים הרצאה כמו זו

or doing a job interview.

או בזמן ריאיון עבודה.

We decided that the one that most people could relate to

הגענו למסקנה שהמצב שיכול הכי לדבר אל אנשים

because most people had been through, was the job interview.

כי רוב האנשים עברו אותו,

הוא ריאיון עבודה.

So we published these findings,

פירסמנו את הממצאים, והתקשורת התנפלה על זה

and the media are all over it,

and they say, Okay, so this is what you do

ואמרה, אז זה מה שצריך לעשות כאשר

הולכים לריאיון עבודה? (צחוק)

when you go in for the job interview, right?

(Laughter)

אנחנו נבהלנו ואמרנו,

You know, so we were of course horrified, and said,

Oh my God, no, that's not what we meant at all.

הו לא, לא, לא -- לא לזה התכוונו.

For numerous reasons, no, don't do that.

לא ולא, בגלל כמה סיבות. אין לעשות זאת.

Again, this is not about you talking to other people.

זה לא אודות לדבר עם אנשים אחרים.

It's you talking to yourself.

זה אודות לדבר עם עצמך. מה אתה עושה

What do you do before you go into a job interview? You do this.

לפני שהולכים לריאיון עבודה? עושה את זה.

You're sitting down. You're looking at your iPhone --

אתה יושב. אתה מסתכל על האייפון שלך --

או על האנדרואיד, משתדלת לא להחסיר מישהו.

or your Android, not trying to leave anyone out.

You're looking at your notes,

אתה מסתכל ברשימותיך,

you're hunching up, making yourself small,

מגבן את עצמך, מצמצם את עצמך,

when really what you should be doing maybe is this,

כאשר למעשה אתה צריך אולי לעשות כך,

like, in the bathroom, right? Do that. Find two minutes.

כמו במקלחת. לעשות זאת. למצוא לך איזה 2 דקות.

So that's what we want to test. Okay?

זה מה שברצוננו לבחון.

So we bring people into a lab,

שוב אנשים נכנסים למעבדה,

and they do either high- or low-power poses again,

והם יוצרים תנוחות של עוצמה גבוהה או נמוכה,

they go through a very stressful job interview.

הם עוברים ריאיון עבודה מאוד מלחיץ.

It's five minutes long. They are being recorded.

הוא אורך 5 דקות. הם מוקלטים.

They're being judged also,

יש שם גם שופטים, והשופטים

and the judges are trained to give no nonverbal feedback,

מאומנים לא להעביר אף משוב לא-מילולי,

so they look like this.

לכן הם מסתכלים ככה. תחשבו,

Imagine this is the person interviewing you.

זה האדם שמראיין אותך.

So for five minutes, nothing, and this is worse than being heckled.

כך במשך 5 דקות, שום דבר, שזה יותר גרוע מאשר שקוטעים אותך באמצע.

People hate this.

אנשים שונאים את זה. זה מה שמריאן לה-פרנס מכנה

It's what Marianne LaFrance calls "standing in social quicksand."

"לעמוד בחול טובעני חברתי".

So this really spikes your cortisol.

זה מקפיץ את רמת הקורטיזול.

So this is the job interview we put them through,

אנו מעבירים אותם בריאיון עבודה כזה,

כי רוצים לבדוק מה קורה במציאות.

because we really wanted to see what happened.

We then have these coders look at these tapes, four of them.

ואז יש את המסווגים שצופים בקלטות.

They're blind to the hypothesis. They're blind to the conditions.

אין להם כלל שום מושג על ההשערות או התנאים.

They have no idea who's been posing in what pose,

אין להם מושג מי נמצא באיזו תנוחה.

and they end up looking at these sets of tapes,

הם רק צופים בקלטות הללו,

and they say, "We want to hire these people,"

ואז הם אומרים, "אנו רוצים להעסיק אנשים אלו." --

כל בעלי התנוחות של עוצמה גבוהה -- "אין אנו רוצים להעסיק את ההם.

all the high-power posers.

"We don't want to hire these people.

We also evaluate these people much more positively overall."

אנו גם מעריכים את אלו הרבה יותר באופן חיובי."

אבל מה גורם לכל זה? זה לא קשור בתוכן המילולי.

But what's driving it?

It's not about the content of the speech.

It's about the presence that they're bringing to the speech.

זה קשור לחיות שהם מביאים לתוך המילים שלהם.

Because we rate them on all these variables

בגלל שאנו מדרגים אותם על כל המשתנים

הקשורים להתאמה לתפקיד, כמו עד כמה הניסוחים

related to competence, like, how well-structured is the speech?

בנויים היטב? עד כמה הם טובים? מה הכישורים שלהם?

How good is it? What are their qualifications?

אין השפעה על הדברים האלה. רק זה מה שמושפע.

No effect on those things. This is what's affected.

These kinds of things.

דברים כאלה. אנשים מביאים איתם את העצמי האמיתי שלהם.

People are bringing their true selves, basically.

They're bringing themselves.

הם מביאים את עצמם.

הם מביאים את הרעיונות שלהם, כמו שהם,

They bring their ideas, but as themselves,

with no, you know, residue over them.

ללא שום עטיפה מלאכותית מעליהם.

So this is what's driving the effect, or mediating the effect.

זה מה שמעורר את הרושם, או לפחות מסייע לו להיווצר.

So when I tell people about this,

כאשר אני מספרת את זה לאנשים, שהגוף שלנו משנה

that our bodies change our minds and our minds can change our behavior,

את מחשבותינו והמחשבות את התנהגותנו,

וההתנהגות יכולה לשנות את התוצאות, הם אומרים לי,

and our behavior can change our outcomes, they say to me,

"אני מרגיש שזה מזוייף."

"It feels fake." Right?

So I said, fake it till you make it.

אז אני אומרת, זייף עד שתקבל אני לא -- זה לא אני.

It's not me.

I don't want to get there and then still feel like a fraud.

איני רוצה לבוא לשם ואז עדיין להרגיש כמתחזה.

I don't want to feel like an impostor.

איני רוצה להרגיש כמתחזה.

I don't want to get there only to feel like I'm not supposed to be here.

איני רוצה להגיע לשם רק כדי לחוש שאני לא צריך להיות שם.

And that really resonated with me,

זה יצר אצלי תהודה פנימית.

because I want to tell you a little story about being an impostor

אני רוצה לספר לכם סיפור על

להיות מתחזה ולהרגיש כאילו איני צריכה להיות כאן.

and feeling like I'm not supposed to be here.

When I was 19, I was in a really bad car accident.

כאשר הייתי בת 19, עברתי תאונת דרכים קשה.

I was thrown out of a car, rolled several times.

נזרקתי אל מחוץ לאוטו והתגלגלתי כמה פעמים.

I was thrown from the car.

התעוררתי באגף השיקום

And I woke up in a head injury rehab ward,

לפציעות ראש ופרשתי מלימודים אקדמיים,

and I had been withdrawn from college,

and I learned that my IQ had dropped by two standard deviations,

וגיליתי שה-איי קיו שלי נפל בשתי סטיות-תקן,

which was very traumatic.

דבר שהיה מאוד טראומטי.

I knew my IQ because I had identified with being smart,

הייתי מודעת לאיי קיו שלי כי הכירו אותי כמבריקה,

and I had been called gifted as a child.

וכינו אותי מחוננת כאשר הייתי ילדה.

So I'm taken out of college, I keep trying to go back.

אילצו אותי לפרוש מהלימודים והמשכתי לנסות לחזור.

They say, "You're not going to finish college.

הם אמרו, "את לא תצליחי לסיים את הלימודים.

יש דברים אחרים שתוכלי לעשות,

Just, you know, there are other things for you to do,

but that's not going to work out for you."

אבל בזה לא תצליחי."

So I really struggled with this, and I have to say,

אני ממש התאמצתי בנוגע לזה, ועליי לומר,

having your identity taken from you, your core identity,

כאשר הזהות נלקחת ממך, הזהות הכי בסיסית,

and for me it was being smart,

ואצלי היא היתה להיות מבריקה,

having that taken from you,

כאשר זה נלקח ממך, אין דבר שגורם לך להרגיש כחסרת כוח יותר מאשר הדבר הזה.

there's nothing that leaves you feeling more powerless than that.

So I felt entirely powerless.

לכן חשתי לחלוטין כחסרת כוח. אני השקעתי עוד ועוד,

I worked and worked, and I got lucky,

והיה לי מזל, והשקעתי, והיה לי מזל, והשקעתי.

and worked, and got lucky, and worked.

Eventually I graduated from college.

בסוף סיימתי את הלימודים האקדמיים.

It took me four years longer than my peers,

זה לקח לי 4 שנים יותר מאשר לעמיתיי ללימודים,

and I convinced someone, my angel advisor, Susan Fiske,

שיכנעתי מישהי, את המנחה הנדיבה שלי, סוזן פיסק,

to take me on, and so I ended up at Princeton,

לקבל אותי, וכך הגעתי לפרינסטון,

and I was like, I am not supposed to be here.

והרגשתי כאילו אני לא צריכה להיות שם.

I am an impostor.

שאני מתחזה.

And the night before my first-year talk,

לילה לפני הרצאת השנה הראשונה שלי,

והרצאת השנה הראשונה בפרינסטון היא בת 20 דקות

and the first-year talk at Princeton is a 20-minute talk to 20 people.

מול 20 איש. זה הכל.

That's it.

I was so afraid of being found out the next day

כל-כך פחדתי שיחשפו את זהותי האמיתית

that I called her and said, "I'm quitting."

שהתקשרתי אליה ואמרתי, "אני עוזבת."

She was like, "You are not quitting,

היא אמרה, "את לא עוזבת,

because I took a gamble on you, and you're staying.

כי קלחתי הימור עלייך ואת נשארת.

You're going to stay, and this is what you're going to do.

את תישארי וזה מה שתעשי.

את תזייפי.

You are going to fake it.

You're going to do every talk that you ever get asked to do.

את תתני כל הרצאה שיבקשו ממך לתת.

You're just going to do it and do it and do it,

את פשוט הולכת לעשות זאת, לעשות זאת ולעשות זאת,

גם אם את מבוהלת ומשותקת ויש לך

even if you're terrified and just paralyzed

and having an out-of-body experience,

חוויה חוץ-גופית, עד שתגיעי לרגע בו תאמרי,

until you have this moment where you say, 'Oh my gosh, I'm doing it.

'וואו, אני עושה זאת. הפכתי לכזו.

Like, I have become this. I am actually doing this.'"

אני ממש עושה את זה."'

So that's what I did.

וכך זה מה שעשיתי. 5 שנים בבית-ספר לבוגרים,

Five years in grad school,

a few years, you know, I'm at Northwestern,

כמה שנים הייתי במכון Northwestern,

I moved to Harvard, I'm at Harvard,

עברתי להרוורד, אני כבר לא חושבת על זה,

I'm not really thinking about it anymore, but for a long time I had been thinking,

אבל לאורך זמן רב כן נהגתי לחשוב,

"Not supposed to be here."

"אני לא אמורה להיות כאן. לא אמורה להיות כאן."

So at the end of my first year at Harvard,

בסוף השנה הראשונה שלי בהרוורד,

a student who had not talked in class the entire semester,

סטודנטית שלא דיברה בשיעורים במשך כל הסמסטר,

who I had said, "Look, you've gotta participate or else you're going to fail,"

שהייתי אומרת לה, "את חייבת להשתתף, ולא, תיכשלי",

came into my office. I really didn't know her at all.

נכנסה למשרדי. בכלל לא הכרתי אותה.

היא היתה שבורה לגמרי והיא אמרה,

She came in totally defeated, and she said,

"I'm not supposed to be here."

"אני לא צריכה להיות כאן."

זה היה הרגע שלי. כי אז קרו שני דברים.

And that was the moment for me.

Because two things happened.

One was that I realized,

האחד, שהבנתי פתאום,

oh my gosh, I don't feel like that anymore.

וואו, איני מרגישה יותר כך. איני מרגישה כך,

I don't feel that anymore, but she does, and I get that feeling.

אבל היא כן, ואני מבינה את ההרגשה.

And the second was, she is supposed to be here!

והשני, היא אמורה להיות כאן!

Like, she can fake it, she can become it.

כלומר, היא יכולה לזייף, היא יכולה להפוך לכזו.

So I was like, "Yes, you are! You are supposed to be here!

ואני אמרתי, "את כן! את כן אמורה להיות כאן!

And tomorrow you're going to fake it,

ומחר את תזייפי אותה,

את תהפכי את עצמך לבעלת עוצמה,

you're going to make yourself powerful, and, you know --

(Applause)

את הולכת -- " (מחיאות כפיים)

(מחיאות כפיים)

"את תיכנסי לכיתה,

And you're going to go into the classroom,

and you are going to give the best comment ever."

ואת תתני את הרצאת חייך."

You know? And she gave the best comment ever,

ואתם יודעים מה? היא אכן נתנה את הרצאת חייה,

and people turned around and were like,

אנשים הסתכלו זה אל זה בהבעה,

וואו, אפילו לא הבחנתי בה יושבת בשיעורים (צחוק)

oh my God, I didn't even notice her sitting there. (Laughter)

היא חזרה אליי לאחר כמה חודשים ואני הבנתי

She comes back to me months later,

and I realized that she had not just faked it till she made it,

שלא רק שהיא סתם זייפה עד שהיא עשתה זאת,

she had actually faked it till she became it.

אלא היא ממש זייפה את זה עד שהיא הפכה לכזו.

So she had changed.

היא השתנתה.

And so I want to say to you, don't fake it till you make it.

לכן אני רוצה להגיד לכם, אל תזייפו עד שתעשו זאת.

Fake it till you become it.

תזייפו עד שתהפכו לכאלה.

Do it enough until you actually become it and internalize.

תעשו את זה מספיק פעמים עד שתפנימו מה שצריך ותהפכו לכאלה.

The last thing I'm going to leave you with is this.

הדבר האחרון שאומר לכם הוא זה.

Tiny tweaks can lead to big changes.

כיוונונים קטנים יכולים להוביל לשינויים גדולים.

So, this is two minutes.

אלו שתי דקות.

Two minutes, two minutes, two minutes.

שתי דקות, שתי דקות, שתי דקות.

Before you go into the next stressful evaluative situation,

לפני שאתם נכנסים למצב של הערכה חיצונית מלחיצה,

for two minutes, try doing this, in the elevator,

לשתי דקות, נסו לעשות זאת, במעלית,

in a bathroom stall, at your desk behind closed doors.

במקלחת, או ליד שולחנכם בחדר סגור.

That's what you want to do.

זה מה שאתם צריכים לעשות. לעצב את המוח שלכם

Configure your brain to cope the best in that situation.

כך שיוכל להתמודד באופן מיטבי עם אותו מצב.

Get your testosterone up. Get your cortisol down.

שהטסטוסטרון יעלה והקורטיזול יירד.

Don't leave that situation feeling like, oh, I didn't show them who I am.

אל תצאו מהמצב בהרגשה שלא הראתם מי אתם באמת.

Leave that situation feeling like,

תצאו מהמצב בהרגשה שאתם משתוקקים

I really feel like I got to say who I am and show who I am.

לומר מי אתם ולהראות מי אתם באמת.

So I want to ask you first, you know, both to try power posing,

מה שאני מבקשת מכם,

תחילה, גם לנסות להציג את עצמכם כעוצמתיים,

and also I want to ask you to share the science, because this is simple.

וגם לבקשכם לשתף

אחרים באמנות זו, כי זה הכל פשוט.

I don't have ego involved in this. (Laughter)

האגו שלי לא מעורב כאן. (צחוק)

Give it away. Share it with people,

תעניקו לכולם. שתפו אחרים,

because the people who can use it the most

כי האנשים שיכולים לנצל

are the ones with no resources and no technology

זאת הכי טוב הם אלה שאין להם משאבים ולא טכנולוגיה

and no status and no power.

ולא מעמד ולא כוח. תעבירו להם את זה כי הם יכולים

Give it to them because they can do it in private.

לבצע זאת בפרטיות.

הם צריכים את גופם, את פרטיותם ושתי דקות,

They need their bodies, privacy and two minutes,

and it can significantly change the outcomes of their life.

וזה עשוי לשנות משמעותית את מהלך חייהם.

Thank you.

תודה. (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)