Patricia Ryan: Don't insist on English!

מתרגם: Jonathan Mannheim מבקר: Sigal Tifferet

I know what you're thinking.

אני יודעת מה אתם חושבים.

You think I've lost my way,

אתם חושבים שהלכתי לאיבוד,

and somebody's going to come on the stage in a minute

ושמישהו תיכף יעלה לבמה

and guide me gently back to my seat.

וידריך אותי בעדינות לכיסא שלי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I get that all the time in Dubai.

אומרים לי את זה כל הזמן פה בדובאי.

"Here on holiday are you, dear?"

"את כאן בחופשה, מתוקה?"

(Laughter)

(צחוק)

"Come to visit the children?

"באת לבקר את הילדים?"

How long are you staying?"

"לכמה זמן את פה?"

Well actually, I hope for a while longer yet.

טוב, למעשה, אני מקווה להישאר פה זמן ארוך.

I have been living and teaching in the Gulf

אני כבר גרה ומלמדת במפרץ הפרסי

for over 30 years.

יותר מ-30 שנים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And in that time, I have seen a lot of changes.

ובשנים האלה, הבחנתי בשינויים רבים.

Now that statistic

הנתון הסטטיסטי הזה

is quite shocking.

מזעזע מאוד.

And I want to talk to you today

והיום, אני רוצה לספר לכם

about language loss

על אובדן שפות

and the globalization of English.

והגלובליזציה של האנגלית.

I want to tell you about my friend

אני רוצה לספר לכם על ידידה שלי

who was teaching English to adults in Abu Dhabi.

שלימדה אנגלית למבוגרים באבו דאבי.

And one fine day,

ויום אחד

she decided to take them into the garden

היא החליטה לקחת אותם לתוך הגן

to teach them some nature vocabulary.

כדי ללמד אותם מילים הקשורות לטבע.

But it was she who ended up learning

אך, בעצם, היא זו שלמדה

all the Arabic words for the local plants,

את כל המילים הערביות לצמחים מקומיים,

as well as their uses --

בנוסף לשימושים שלהם --

medicinal uses, cosmetics,

שימושים תרופתיים, קוסמטיים,

cooking, herbal.

שימושים לבישול, שימושים צמחיים.

How did those students get all that knowledge?

איך כל התלמידים האלה רכשו את הידע הזה?

Of course, from their grandparents

בטח, מהסבים שלהם,

and even their great-grandparents.

ואפילו מההורים של הסבים שלהם.

It's not necessary to tell you how important it is

אני לא צריכה לספר לכם על החשיבות

to be able to communicate

של תקשורת

across generations.

בין דורות.

But sadly, today,

אבל היום, למרבה הצער,

languages are dying

שפות רבות מתות

at an unprecedented rate.

בשיעור חסר תקדים.

A language dies every 14 days.

שפה אחת מתה כל שבועיים.

Now, at the same time,

אבל, באותו זמן,

English is the undisputed global language.

כולם מסכימים שאנגלית היא השפה הגלובלית.

Could there be a connection?

האם יש קשר?

Well I don't know.

אני לא יודעת.

But I do know that I've seen a lot of changes.

אבל אני כן יודעת שהבחנתי בשינויים רבים.

When I first came out to the Gulf, I came to Kuwait

כשהגעתי למפרץ בפעם הראשונה, באתי לכווית

in the days when it was still a hardship post.

בתקופה כאשר עוד היה קשה לגור בה.

Actually, not that long ago.

בעצם, לא מזמן.

That is a little bit too early.

התמונה הזאת היא מוקדמת מדי.

But nevertheless,

אף על פי כן,

I was recruited by the British Council,

גוייסתי על ידי המועצה הבריטית

along with about 25 other teachers.

יחד עם 25 מורים אחרים.

And we were the first non-Muslims

ואנחנו היינו האנשים הראשונים שלא היו מוסלמים

to teach in the state schools there in Kuwait.

שלימדו בכווית בבתי הספר הממלכתיים.

We were brought to teach English

הובאנו ללמד אנגלית

because the government wanted to modernize the country

כי הממשלה רצתה להפוך את המדינה למודרנית

and to empower the citizens through education.

ולחזק את הציבור דרך החינוך.

And of course, the U.K. benefited

וללא ספק, בריטניה הרוויחה

from some of that lovely oil wealth.

מהעושר הנפלא של הנפט.

Okay.

טוב.

Now this is the major change that I've seen --

עכשיו, השינוי העיקרי שראיתי --

how teaching English

איך ההוראה של אנגלית

has morphed

השתנתה,

from being a mutually beneficial practice

מתרגול מועיל לכולם,

to becoming a massive international business that it is today.

לעסק עצום ובינלאומי כפי שהוא כיום.

No longer just a foreign language on the school curriculum,

היא כבר לא רק שפה זרה בתכנית הלימוד,

and no longer the sole domain

והיא כבר לא רק שייכת

of mother England,

ל"אמא אנגליה".

it has become a bandwagon

היא השתנה לקרון המוביל

for every English-speaking nation on earth.

לכל מדינה שמדברת אנגלית בעולם.

And why not?

ולמה לא?

After all, the best education --

בסופו של דבר, החינוך הכי טוב --

according to the latest World University Rankings --

לפי הדרוגים של אוניברסיטאות בעולם --

is to be found in the universities

הוא החינוך באוניברסיטאות

of the U.K. and the U.S.

בבריטניה ובארה"ב,

So everybody wants to have an English education, naturally.

אז כולם רוצים חינוך באנגלית, כמובן.

But if you're not a native speaker,

אבל אם אתה לא דובר אנגלית כשפת אם,

you have to pass a test.

אתה צריך לעבור מבחן.

Now can it be right

האם זה צודק

to reject a student

לדחות סטודנט

on linguistic ability alone?

רק לפי יכולת בלשנית?

Perhaps you have a computer scientist

אולי יש מדען מחשב

who's a genius.

והוא גאון.

Would he need the same language as a lawyer, for example?

האם הוא צריך את אותו הז'רגון כעורך דין, למשל?

Well, I don't think so.

לפי דעתי, לא.

We English teachers reject them all the time.

מורים לאנגלית כמונו דוחים אותם כל הזמן.

We put a stop sign,

אנחנו שמים תמרור עצור,

and we stop them in their tracks.

ועוצרים אותם צ'יק צ'ק.

They can't pursue their dream any longer,

הם לא יכולים לרדוף אחרי חלומותיהם יותר,

'til they get English.

עד שהם יודעים אנגלית.

Now let me put it this way:

אז, אומר זאת כך,

if I met a monolingual Dutch speaker

אם אפגוש אדם שיודע רק הולנדית

who had the cure for cancer,

שיש לו מרפא לסרטן,

would I stop him from entering my British University?

האם אמנע ממנו להיכנס לאוניברסיטה הבריטית שלי?

I don't think so.

לא נראה לי.

But indeed, that is exactly what we do.

אבל כך בדיוק אנו עושים.

We English teachers are the gatekeepers.

אנחנו, המורים לאנגלית, אנחנו השוערים.

And you have to satisfy us first

ואתה חייב לספק אותנו קודם,

that your English is good enough.

שהאנגלית שלך די טובה בשבילנו.

Now it can be dangerous

כן, יכול להיות מסוכן

to give too much power

לתת יותר מדי כוח

to a narrow segment of society.

לחלק צר של הציבור.

Maybe the barrier would be too universal.

אולי המחסום יהיה יותר מדי אוניברסלי.

Okay.

טוב.

"But," I hear you say,

"אבל," אני שומעת אתכם אומרים,

"what about the research?

"מה עם המחקר?"

It's all in English."

"הכל באנגלית."

So the books are in English,

לכן כל הספרים הם באנגלית,

the journals are done in English,

העיתונים הם באנגלית,

but that is a self-fulfilling prophecy.

אבל זו נבואה המגשימה את עצמה.

It feeds the English requirement.

היא מזינה את הדרישה לאנגלית.

And so it goes on.

וכך זה נמשך.

I ask you, what happened to translation?

אני שאולת אתכם, מה עם תרגום?

If you think about the Islamic Golden Age,

אם חושבים על תור הזהב של אסלאם

there was lots of translation then.

היה אז הרבה תרגום.

They translated from Latin and Greek

תרגמו מלטינית ויוונית

into Arabic, into Persian,

לערבית, לפרסית,

and then it was translated on

ואז תרגמו את זה

into the Germanic languages of Europe

לשפות הגרמניות של אירופה

and the Romance languages.

והשפות הרומאניות.

And so light shone upon the Dark Ages of Europe.

ואז זרח האור על ימי הבינים האירופאים.

Now don't get me wrong;

תבינו אותי,

I am not against teaching English,

אני לא נגד הוראת האנגלית,

all you English teachers out there.

לידיעת כל המורים לאנגלית,

I love it that we have a global language.

אני מתה על זה שיש לנו שפה גלובלית.

We need one today more than ever.

אנחנו היום זקוקים לאחת כזו, בלי ספק.

But I am against using it

אבל אני נגד השימוש באנגלית

as a barrier.

כמחסום.

Do we really want to end up with 600 languages

האם אנחנו ממש רוצים להיות עם 600 שפות

and the main one being English, or Chinese?

כשהשפה העיקרית היא אנגלית או סינית?

We need more than that. Where do we draw the line?

אנחנו צריכים יותר מזה. איפה שמים את הגבול?

This system

המערכת הזאת

equates intelligence

משווה אינטליגנציה

with a knowledge of English,

לידע של אנגלית,

which is quite arbitrary.

וזה שרירותי מאוד.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And I want to remind you

ואני רוצה להזכיר לכם

that the giants upon whose shoulders

ש"האינטליגנציה" של היום

today's intelligentsia stand

עומדת על כתפי ענקים

did not have to have English,

שלא היו חייבים לדבר אנגלית,

they didn't have to pass an English test.

ושלא היו חייבים לעבור את מבחן האנגלית.

Case in point, Einstein.

לדוגמה: אלברט אינשטיין.

He, by the way, was considered remedial at school

הוא, אגב, היה סטודנט מיוחד בבית הספר.

because he was, in fact, dyslexic.

מפנה שהוא היה, בעצם, דיסלקטי.

But fortunately for the world,

אז למרבה המזל בשביל העולם,

he did not have to pass an English test.

הוא לא היה חייב לעבור מבחן באנגלית.

Because they didn't start until 1964

כי רק ב 1964 החלו לבחון

with TOEFL,

עם TOEFL,

the American test of English.

המבחן האמריקאי לאנגלית.

Now it's exploded.

עכשיו הכל מתפוצץ.

There are lots and lots of tests of English.

יש המון מבחני אנגלית.

And millions and millions of students

ומיליוני סטודנטים

take these tests every year.

שעוברים את המבחנים האלה כל שנה.

Now you might think, you and me,

אולי אתם חושבים, אתם ואני,

"Those fees aren't bad, they're okay,"

שהאגרות האלה לא רעות, שהן בסדר,

but they are prohibitive

אבל הן מגבילות

to so many millions of poor people.

מיליוני אנשים עניים.

So immediately, we're rejecting them.

כך שאנחנו דוחים אותם מיידית.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It brings to mind a headline I saw recently:

זה מזכיר לי כותרת שראיתי לא מזמן,

"Education: The Great Divide."

"חינוך: הפירוד העצום."

Now I get it,

עכשיו, אני מבינה,

I understand why people would want to focus on English.

אני מבינה מדוע אנשים רוצים להתמקד באנגלית.

They want to give their children the best chance in life.

הם רוצים לתת לילדיהם את הסיכוי הכי טוב להצליח.

And to do that, they need a Western education.

ולשם כך הם חייבים חינוך מערבי.

Because, of course, the best jobs

כי, כמובן, המקצועות הכי טובים

go to people out of the Western Universities,

ילכו לסטודנטים של אוניברסיטאות מערביות,

that I put on earlier.

כמו שהצגתי קודם.

It's a circular thing.

זה ענין מעגלי.

Okay.

טוב.

Let me tell you a story about two scientists,

אספר לכם סיפור על שני מדענים,

two English scientists.

שני מדענים בריטיים.

They were doing an experiment

הם ערכו ניסוי

to do with genetics

הקשור לגנטיקה

and the forelimbs and the hind limbs of animals.

ולרגלים של חיות.

But they couldn't get the results they wanted.

אבל הם לא הגיעו לתוצאות שחיפשו.

They really didn't know what to do,

הם ממש לא ידעו מה לעשות,

until along came a German scientist

עד שהגיע מדען גרמני

who realized that they were using two words

שהבין שהבריטים השתמשו בשתי מילים

for forelimb and hind limb,

לרגל קדמית ולרגל אחורית,

whereas genetics does not differentiate

בעוד הגנטיקה לא מבדילה בין הרגליים,

and neither does German.

והשפה גרמנית גם לא מבדילה.

So bingo,

ולכן "בינגו!"

problem solved.

נפתרה הבעיה.

If you can't think a thought,

אם אתה לא יכול לדמיין מחשבה,

you are stuck.

אתה תקוע.

But if another language can think that thought,

אבל אם שפה אחרת כן יכולה לדמיין את המחשבה הזאת,

then, by cooperating,

ככה, דרך שיתוף-פעולה,

we can achieve and learn so much more.

אנחנו יכולים להצליח וללמוד כל כך הרבה יותר.

My daughter

הבת שלי,

came to England from Kuwait.

באה לאנגליה מכווית.

She had studied science and mathematics in Arabic.

היא למדה מדע ומתמטיקה בערבית.

It's an Arabic-medium school.

בבית-הספר שלה מלמדים בערבית.

She had to translate it into English at her grammar school.

היא היתה צריכה לתרגם את המושגים לאנגלית.

And she was the best in the class

והיא היתה הכי טובה בכיתה שלה

at those subjects.

בלימודים האלה.

Which tells us

זה אומר לנו

that when students come to us from abroad,

שכאשר סטודנטים באים אלינו מחוץ לארץ,

we may not be giving them enough credit

אפשר שאנחנו לא נותנים להם מספיק קרדיט

for what they know,

על הידע שלהם.

and they know it in their own language.

והם יודעים את הדברים האלה בשפה שלהם.

When a language dies,

כששפה מתה,

we don't know what we lose with that language.

אנחנו לא יודעים מה נאבד עם אותה שפה.

This is -- I don't know if you saw it on CNN recently --

אני לא יודעת עם ראיתם את זה ב-CNN לאחרונה --

they gave the Heroes Award

CNN נתנו את "פרס הגיבורים"

to a young Kenyan shepherd boy

לילד, רועה צאן מקניה,

who couldn't study at night in his village,

שלא היה יכול ללמוד בלילה בכפר שלו

like all the village children,

כמו הילדים האחרים בכפר,

because the kerosene lamp,

כי מנורת הקרוסין שלו ייצרה

it had smoke and it damaged his eyes.

עשן שהכאיב לעיניו.

And anyway, there was never enough kerosene,

ובכל אופן, גם לא היה מספיק קרוסין,

because what does a dollar a day buy for you?

כי מה אפשר לקנות עם דולר אחד ליום?

So he invented

אז הוא המציא

a cost-free solar lamp.

מנורה סולרית בלי עלות.

And now the children in his village

ועכשיו, הילדים בכפר שלו

get the same grades at school

מקבלים את אותם הציונים בבית-הספר

as the children who have electricity at home.

כמו הילדים שיש להם חשמל בבית.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

When he received his award,

כאשר הוא קיבל הפרס שלו,

he said these lovely words:

הוא אמר את המילים יפות האלה:

"The children can lead Africa from what it is today,

"ילדי אפריקה יכולים להוביל את אפריקה ממה שהיא היום,

a dark continent,

יבשת חשוכה,

to a light continent."

ליבשת מוארת."

A simple idea,

רעיון פשוט,

but it could have such far-reaching consequences.

אבל עם השלכות מרחיקות לכת.

People who have no light,

אנשים בלי אור,

whether it's physical or metaphorical,

פיסיקלי או מטאפורי,

cannot pass our exams,

לא יכולים לעבור את המבחנים שלנו,

and we can never know what they know.

ולעולם לא נדע מה הם יודעים.

Let us not keep them and ourselves

הבה לא נשאיר אותם ואותנו

in the dark.

בחושך.

Let us celebrate diversity.

הבה נחגוג גיוון.

Mind your language.

השתמשו בשפה שלכם.

Use it to spread great ideas.

תשתמשו בה לפזר רעיונות נפלאים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)