The happy secret to better work | Shawn Achor

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

When I was seven years old and my sister was just five years old,

כשהייתי בן שבע ואחותי היתה רק בת חמש,

we were playing on top of a bunk bed.

שיחקנו על מיטת הקומותיים.

I was two years older than my sister at the time --

היייתי מבוגר ממנה בשנתיים באותו הזמן --

אני מתכוון, אני מבוגר ממנה בשנתיים עכשיו --

I mean, I'm two years older than her now --

but at the time it meant she had to do everything that I wanted to do,

אבל באותו הזמן זה אמר שהיא חייבת לעשות כל מה שאני רציתי שהיא תעשה,

and I wanted to play war.

ורציתי לשחק במלחמה.

So we were up on top of our bunk beds.

אז היינו על המיטה העליונה.

And on one side of the bunk bed,

ובצד אחד של מיטת הקומותיים,

I had put out all of my G.I. Joe soldiers and weaponry.

שמתי את כל בובות החיילים שלי והנשק.

ובצד השני היו כל הפונים הקטנים של אחותי

And on the other side were all my sister's My Little Ponies

מוכנים למתקפת רוכבים.

ready for a cavalry charge.

There are differing accounts of what actually happened that afternoon,

יש דיווחים שונים למה שקרה באותו אחר צהריים,

אבל מאחר ואחותי לא כאן איתנו היום,

but since my sister is not here with us today,

תנו לי לספר לכם את הסיפור האמיתי --

let me tell you the true story --

(צחוק) --

(Laughter)

which is my sister's a little on the clumsy side.

שהוא שאחותי היא קצת שלומיאלית.

Somehow, without any help or push from her older brother at all,

איכשהו, בלי שום עזרה או דחיפה מאחיה הגדול בכלל,

Amy disappeared off of the top of the bunk bed

פתאום איימי נעלמה מהמיטה העליונה

ונחתה במין התרסקות על הרצפה.

and landed with this crash on the floor.

עכשיו אני הצצתי מעבר לצד המיטה בחרדה

I nervously peered over the side of the bed

לראות מה קרה לאחותי הקטנה

to see what had befallen my fallen sister

and saw that she had landed painfully on her hands and knees

וראיתי שהיא נחתה בכאב על ידיה וברכיה

על ארבע על הרצפה.

on all fours on the ground.

I was nervous because my parents had charged me

הייתי חרד מפני שהורי הטילו עליי את האחריות

לדאוג שאחותי ואני

with making sure that my sister and I

played as safely and as quietly as possible.

נשחק בבטחה ובשקט ככל האפשר.

And seeing as how I had accidentally broken Amy's arm

ובהתחשב בעובדה שבטעות שברתי את ידה של איימי

just one week before --

רק שבוע לפני כן...

(Laughter)

(צחוק)

(Laughter ends)

... כשדחפתי אותה בגבורה

heroically pushing her out of the way of an oncoming imaginary sniper bullet,

מטווח כדור הצלף הדימיוני,

(צחוק)

(Laughter)

שעדיין לא הודו לי על זה,

for which I have yet to be thanked, I was trying as hard as I could --

ניסיתי ככל יכולתי --

היא אפילו לא ראתה את זה מגיע --

she didn't even see it coming --

I was trying hard to be on my best behavior.

ניסיתי ככל יכולתי להתנהג הכי טוב שיכולתי.

וראיתי את פניה של אחותי,

And I saw my sister's face,

this wail of pain and suffering and surprise

את הצווחה הזו של כאב וסבל והפתעה

threatening to erupt from her mouth and wake my parents

מאיימת לבקוע מפיה ומאיימת להעיר

את הורי משנת החורף הארוכה אליה נכנסו.

from the long winter's nap for which they had settled.

אז עשיתי את הדבר היחידי

So I did the only thing

my frantic seven year-old brain could think to do to avert this tragedy.

שהמוח הקודח בן השבע שלי יכול לחשוב עליו כדי למנוע את הטרגדיה הזו.

And if you have children, you've seen this hundreds of times.

ואם יש לכם ילדים, ראיתם את זה מאות פעמים קודם.

אמרתי, "איימי, איימי, חכי. אל תבכי. אל תבכי.

I said, "Amy, wait. Don't cry. Did you see how you landed?

ראית איך נחתת?

No human lands on all fours like that.

אף אדם לא יכול לנחות על ארבע רגליים ככה.

Amy, I think this means you're a unicorn."

איימי, אני חושב שזה אומר שאת חד קרן."

(Laughter)

(צחוק)

Now, that was cheating,

עכשיו זה היה לרמות, מפני שלא היה דבר שאחותי רצתה יותר בעולם מאשר

because there was nothing she would want more

than not to be Amy the hurt five year-old little sister,

לא להיות איימי בת החמש הכואבת,

אלא איימי חד הקרן המיוחדת.

but Amy the special unicorn.

כמובן, זו היתה אופציה שלא היתה פתוחה למוח שלה בשום נקודה בעבר.

Of course, this option was open to her brain

at no point in the past.

ויכולתם לראות את הקונפליקט מולו ניצבה אחותי המסכנה שעברה מניפולציה,

And you could see how my poor, manipulated sister faced conflict,

כשהמוח הקטן שלה ניסה להקצות משאבים

as her little brain attempted to devote resources

להרגשת הכאב והסבל וההפתעה

to feeling the pain and suffering and surprise she just experienced,

שהיא כרגע חוותה,

או לחשוב על הזהות החדשה שלה כחד קרן.

or contemplating her new-found identity as a unicorn.

והשני ניצח.

And the latter won.

Instead of crying or ceasing our play,

במקום לבכות, במקום להפסיק את המשחק שלנו,

instead of waking my parents,

במקום להעיר את הורי,

with all the negative consequences for me,

עם כל ההשלכות השליליות שהיו מובטחות לי,

a smile spread across her face

במקום זה חיוך התפשט עם פניה

and she scrambled back up onto the bunk bed

והיא עלתה מיד למיטה העליונה עם כל החן של חד קרן תינוק...

with all the grace of a baby unicorn --

(צחוק)

(Laughter)

... עם רגל אחת שבורה.

with one broken leg.

מה שגילינו

What we stumbled across

at this tender age of just five and seven --

בגיל הצעיר הזה של חמש ושבע --

we had no idea at the time --

לא היה לנו מושג בגיל הזה --

was was going be at the vanguard of a scientific revolution

היה משהו שנמצא בחזית המהפכה המדעית

occurring two decades later in the way that we look at the human brain.

וקרה שני עשורים מאוחר יותר בדרך בה אנחנו מביטים במוח האנושי.

מה שנתקלנו בו זה דבר שנקרא פסיכולוגיה חיובית,

We had stumbled across something called positive psychology,

וזו הסיבה שאני פה היום

which is the reason I'm here today

and the reason that I wake up every morning.

והסיבה שאני מתעורר כל בוקר.

כשהתחלתי לדבר על המחקר הזה

When I started talking about this research

מחוץ לאקדמיה, עם חברות ובתי ספר,

outside of academia, with companies and schools,

הדבר הראשון שהם אמרו שהם לעולם לא עשו

the first thing they said to never do is to start with a graph.

זה להתחיל לדבר עם גרף.

The first thing I want to do is start with a graph.

הדבר הראשון שאני רוצה לעשות הוא להתחיל את ההרצאה שלי עם גרף.

This graph looks boring,

הגרף הזה נראה משעמם,

but it is the reason I get excited and wake up every morning.

אבל הגרף הזה הוא הסיבה שאני מתרגש ומתעורר כל בוקר.

והגרף הזה אפילו לא אומר כלום; זה מידע מזוייף.

And this graph doesn't even mean anything; it's fake data.

מה שמצאנו זה --

What we found is --

(צחוק)

(Laughter)

If I got this data studying you, I would be thrilled,

אם הייתי מקבל את המידע הזה מללמוד אתכם פה בחדר, הייתי מאושר,

because there's a trend there,

מפני שיש כאן מגמה ברורה,

and that means that I can get published,

וזה אומר שאני יכול לפרסם,

which is all that really matters.

שזה כל מה שמשנה באמת.

There is one weird red dot above the curve,

העובדה שיש פה נקודה אדומה מוזרה מעל העקומה,

there's one weirdo in the room --

יש מישהו מוזר פה בחדר --

I know who you are, I saw you earlier --

אני יודע מי אתה, ראיתי אותך קודם --

that's no problem.

זה לא בעיה.

That's no problem, as most of you know, because I can just delete that dot.

זו לא בעיה, כמו שרובכם יודעים,

מפני שאני יכול למחוק את הנקודה הזו.

I can delete that dot because that's clearly a measurement error.

אני יכול למחוק את הנקודה הזאת מפני שזו בברור שגיאת מדידה.

ואנחנו יודעים שזו שגיאת מדידה

And we know that's a measurement error because it's messing up my data.

מפני שהיא מקלקלת את הנתונים.

(Laughter)

So one of the first things we teach people

אז אחד הדברים הראשונים שאנחנו מלמדים אנשים

בקורסים לכלכלה וסטטיסטיקה ועסקים ופסיכולוגיה

in economics, statistics, business and psychology courses

is how, in a statistically valid way, do we eliminate the weirdos.

זה איך, בדרך סטטיסטית נכונה, אנחנו נפתרים מהמוזרים.

איך אנחנו נפתרים מהקצוות

How do we eliminate the outliers so we can find the line of best fit?

כך שנוכל למצוא את הקו שהכי מתאים?

Which is fantastic if I'm trying to find out

שזה פנטסטי אם אני מנסה למצוא

how many Advil the average person should be taking -- two.

כמה אדוויל האדם הממוצע צריך לקחת -- שניים.

But if I'm interested in your potential,

אבל אם אני מתעניין בפוטנציאל, אם אני מתעניין בפוטנציאל שלכם,

או באושר או ביעילות

or for happiness or productivity or energy or creativity,

או אנרגיה או יצירתיות,

we're creating the cult of the average with science.

מה שאנחנו עושים הוא ליצור את כת הממוצעים עם המדע.

If I asked a question like,

אם הייתי שואל שאלה כמו

"How fast can a child learn how to read in a classroom?"

"כמה מהר ילד יכול ללמוד לקרוא בכיתה?"

scientists change the answer to

מדענים משנים את התשובה ל "כמה מהר ילד ממוצע

"How fast does the average child learn how to read in that classroom?"

לומד לקרוא בכיתה ההיא?"

ואז אנחנו מתאימים את הכיתה ישר לממוצע.

and we tailor the class towards the average.

עכשיו אם אתם יורדים מתחת לממוצע בעקומה,

If you fall below the average,

הפסיכולוגים מתרגשים,

then psychologists get thrilled,

מפני שזה אומר שאתה מדוכא או שיש לך הפרעה,

because that means you're depressed or have a disorder,

או בתקוה שניהם.

or hopefully both.

We're hoping for both because our business model is,

אנחנו מקוים לשניהם מפני שהמודל העיסקי שלנו הוא,

if you come into a therapy session with one problem,

אם אתה בא לפגישת טיפול עם בעיה אחת,

אנחנו רוצים לוודא שאתה עוזב בידיעה שיש לך 10,

we want to make sure you leave knowing you have ten,

כך שתמשיך לחזור שוב ושוב.

so you keep coming back.

We'll go back into your childhood if necessary,

נחזור לילדות שלך במקרה הצורך,

אבל לבסוף מה שאנחנו רוצים לעשות הוא להפוך אותך לנורמלי שוב.

but eventually we want to make you normal again.

אבל נורמלי זה בסך הכל ממוצע.

But normal is merely average.

And positive psychology posits that if we study what is merely average,

ומה שאני מציע ומה שפסיכולוגיה חיובית מציעה

זה שאם נלמד רק את מה שממוצע,

we will remain merely average.

נישאר רק ממוצעים.

Then instead of deleting those positive outliers,

אז במקום למחוק את הקיצונים החיוביים,

מה שאני עושה בכוונה הוא להגיע לאוכלוסיה כמו זו

what I intentionally do is come into a population like this one

ואומר, למה?

and say, why?

למה כה רבים מכם כל כך גבוהים מעל העקומה

Why are some of you high above the curve

במונחים של יכולת שכלית, יכולת אתלטית, יכולת מוזיקלית,

in terms of intellectual, athletic, musical ability,

יצירתיות, רמות אנרגיה,

creativity, energy levels,

resiliency in the face of challenge, sense of humor?

הגמישות שלכם מול אתגר, חוש ההומור שלכם?

מה שלא יהיה, במקום לבטל אתכם, מה שאני רוצה לעשות זה ללמוד אתכם.

Whatever it is, instead of deleting you, what I want to do is study you.

מפני שאולי נוכל ללקט ידע --

Because maybe we can glean information,

לא רק איך להזיז אנשים למעלה אל הממוצע,

not just how to move people up to the average,

אלא איך אנחנו יכולים להעלות את כל הממוצע

but move the entire average up in our companies and schools worldwide.

בחברות שלנו ובבתי הספר שלנו מסביב לעולם.

The reason this graph is important to me

הסיבה שהגרף הזה חשוב לי

is, on the news, the majority of the information is not positive.

היא, כשאני מביט בחדשות, זה נראה כאילו רוב המידע

הוא לא חיובי, למעשה הוא שלילי.

in fact it's negative.

Most of it's about murder, corruption, diseases, natural disasters.

רובו על רצח, שחיתות, מחלות, אסונות טבע.

And very quickly, my brain starts to think

ומהר מאוד, המוח שלי מתחיל לחשוב

שזה היחס המדוייק של שלילי לחיובי בעולם.

that's the accurate ratio of negative to positive in the world.

מה שזה עושה זה ליצור משהו

This creates "the medical school syndrome."

שנקרא סינדרום בתי הספר לרפואה --

During the first year of medical training,

בו, אם אתם מכירים אנשים שהיו בבתי ספר לרפואה,

as you read through a list of all the symptoms and diseases,

במהלך השנה הראשונה להכשרה הרפואית,

כשאתם קוראים את כל הסימפטומים והמחלות שיכולות לקרות,

suddenly you realize you have all of them.

פתאום אתם מבינים שיש לכם את כולן.

(Laughter)

יש לי גיס בשם בובו - שזה סיפור אחר לחלוטין.

I have a brother in-law named Bobo, which is a whole other story.

בובו התחתן עם איימי חדת הקרן.

Bobo married Amy the unicorn.

Bobo called me on the phone --

בובו התקשר אלי בטלפון

(Laughter)

מבית הספר לרפואה של ייל,

from Yale Medical School,

and Bobo said, "Shawn, I have leprosy."

ובובו אמר, "שון, יש לי צרעת."

(Laughter)

(צחוק)

Which, even at Yale, is extraordinarily rare.

שאפילו בייל, זה מאוד נדיר.

But I had no idea how to console poor Bobo

אבל לא היה לי מושג איך לנחם את בובו המסכן

because he had just gotten over an entire week of menopause.

מפני שהוא בדיוק עבר שבוע שלם של מנופוז (הפסקת המחזור).

(צחוק)

(Laughter)

We're finding it's not necessarily the reality that shapes us,

אז מה שאנחנו מוצאים זה שזה לא בהכרח המציאות שמעצבת אותנו,

but the lens through which your brain views the world that shapes your reality.

אלה העדשה שמעצבת את העולם דרכה המוח שלכם רואה את העולם.

ואם נוכל לשנות את העדשה הזו, לא רק שנוכל לשנות את האושר שלכם,

And if we can change the lens, not only can we change your happiness,

נוכל לשנות כל תוצאה חינוכית ועסקית באותו הזמן.

we can change every single educational and business outcome at the same time.

כשניסיתי להתקבל להרווארד, ניגשתי כאתגר.

I applied to Harvard on a dare.

לא ציפיתי להתקבל, ולמשפחה שלי לא היה כסף ללימודים.

I didn't expect to get in, and my family had no money for college.

כשקיבלתי מלגה צבאית שבועיים מאוחר יותר, הם הרשו לי ללכת.

When I got a military scholarship two weeks later, they let me go.

פתאום, משהו שאפילו לא היה אפשרי הפך למציאות.

Something that wasn't even a possibility became a reality.

כשהלכתי לשם, הנחתי שגם כל האחרים יראו את זה כזכות,

I assumed everyone there would see it as a privilege as well,

שהם יהיו נלהבים להיות שם.

that they'd be excited to be there.

אפילו אם אתם בכיתה מלאה סטודנטים שחכמים מכם,

Even in a classroom full of people smarter than you,

תהיו שמחים רק להיות בכיתה ההיא, שזה מה שאני הרגשתי.

I felt you'd be happy just to be in that classroom.

אבל מה שגיליתי שם

היה, שבעוד שחלק מהאנשים הרגישו כך,

But what I found is, while some people experience that,

כשסיימתי לאחר ארבע שנים

when I graduated after my four years

ואז ביליתי את שמונה השנים הבאות במגורים במעונות עם הסטודנטים --

and then spent the next eight years living in the dorms with the students --

הרווארד ביקשו ממני; לא הייתי הבחור ההוא.

Harvard asked me to; I wasn't that guy.

(צחוק)

(Laughter)

I was an officer to counsel students through the difficult four years.

הייתי יועץ סטודנטים בהרווארד במשך ארבע השנים הקשות.

And in my research and my teaching,

ומה שגיליתי במחקר שלי ובהוראה שלי

I found that these students, no matter how happy they were

זה שהסטודנטים האלה, לא משנה כמה שמחים הם היו

עם ההצלחה המקורית שלהם של להתקבל לבית הספר,

with their original success of getting into the school,

two weeks later their brains were focused, not on the privilege of being there,

שבועיים מאוחר יותר מוחותיהם היו מרוכזים, לא על הזכות של להיות פה,

לא על הפילוסופיה או הפיסיקה.

nor on their philosophy or physics,

המוחות שלהם היו מרוכזים בתחרות, העומס,

but on the competition, the workload,

האתגרים, המתח, התלונות.

the hassles, stresses, complaints.

When I first went in there, I walked into the freshmen dining hall,

כשנכנסתי לשם לראשונה, נכנסתי לאולם האוכל של תלמידי השנה הראשונה,

שם חברי מוויקו טקסס, שם גדלתי --

which is where my friends from Waco, Texas, which is where I grew up --

אני יודע שחלקכם שמעתם על המקום הזה.

I know some of you know this.

כשהם היו מגיעים לבקר אותי, הם היו מסתכלים מסביב,

When they'd visit, they'd look around,

ואומרים, "אולם האוכל לתלמידי שנה ראשונה הזה נראה כמו משהו

and say, "This dining hall looks like something out of Hogwart's."

מהוגוורטס מהסרט הארי פוטר, שזה נכון.

זה הוגורטס מהסרט הארי פוטר וזה הארוורד.

It does, because that was Hogwart's and that's Harvard.

וכשהם ראו את זה,

And when they see this,

they say, "Why do you waste your time studying happiness at Harvard?

הם אמרו, "שון, למה אתה מבזבז את הזמן בלימוד האושר בהרווארד?

ברצינות, מה יכול להיות לסטודנט בהרווארד

What does a Harvard student possibly have to be unhappy about?"

להיות עצוב בגללו?"

עמוק בתוך השאלה

Embedded within that question

is the key to understanding the science of happiness.

נמצא המפתח להבנה של מדע האושר.

מפני שמה שהשאלה מניחה

Because what that question assumes

זה שהעולם החיצוני שלנו מנבא את רמת האושר שלנו,

is that our external world is predictive of our happiness levels,

כשבעצם, אם אני יודע הכל על העולם החיצוני שלך,

when in reality, if I know everything about your external world,

אני יכול לחזות רק 10 אחוז מהאושר המתמשך שלכם.

I can only predict 10% of your long-term happiness.

90 אחוז מהאושר לטווח ארוך שלכם

90 percent of your long-term happiness is predicted not by the external world,

נקבע לא על ידי העולם החיצוני,

אלא על ידי הדרך בה המוח שלכם מנתח את העולם.

but by the way your brain processes the world.

ואם נשנה את זה,

And if we change it,

if we change our formula for happiness and success,

אם נשנה את הנוסחה לאושר והצלחה,

מה שנוכל לעשות זה לשנות את הדרך

we can change the way that we can then affect reality.

בה נוכל להשפיע על המציאות.

What we found is that only 25% of job successes are predicted by IQ,

מה שמצאנו זה שרק 25 אחוז מההצלחה בעבודה

מנובאת על ידי הIQ

75 percent of job successes

75 אחוז מההצלחה בעבודה

are predicted by your optimism levels, your social support

מנובאים על ידי רמות האופטימיות שלכם, התמיכה החברתית

and your ability to see stress as a challenge instead of as a threat.

והיכולת שלכם לראות לחץ כאתגר במקום כסיכון.

I talked to a New England boarding school, probably the most prestigious one,

דיברתי עם פנימיה בניו אינגלנד, כנראה הפנימיה הכי יוקרתית,

והם אמרו, "אנחנו כבר יודעים את זה.

and they said, "We already know that.

אז כל שנה, במקום רק ללמד את התלמידים, יש לנו גם שבוע בריאות נפשית.

So every year, instead of just teaching our students, we have a wellness week.

ואנחנו כל כך מתלהבים. ביום שני בערב יש לנו את המומחה המוביל בעולם

And we're so excited. Monday night we have the world's leading expert

שבא לדבר על דיכאות בגיל ההתבגרות.

will speak about adolescent depression.

ביום שלישי זה ערב אלימות והטרדה.

Tuesday night it's school violence and bullying.

יום רביעי זה ערב הפרעות אכילה.

Wednesday night is eating disorders.

יום חמישי הוא יום הסתה לשימוש בסמים.

Thursday night is illicit drug use.

ויום שישי אנחנו מנסים להחליט בין סקס בסיכון לאושר."

And Friday night we're trying to decide between risky sex or happiness."

(צחוק)

(Laughter)

I said, "That's most people's Friday nights."

אני אמרתי, "כך נראה יום שישי לרוב האנשים."

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Which I'm glad you liked, but they did not like that at all.

שאני שמח שאהבתם, אבל הם ממש לא אהבו את זה.

שקט בקו הטלפון.

Silence on the phone.

And into the silence, I said, "I'd be happy to speak at your school,

ולתוך הדממה, אמרתי, "הייתי שמח להרצות בבית הספר,

אבל רק שתדעו, זה לא שבוע בריאות נפשית, זה שבוע מחלה נפשית.

but that's not a wellness week, that's a sickness week.

מה שעשיתם הוא שהראתם את כל הדברים הרעים שיכולים לקרות,

You've outlined all the negative things that can happen,

אבל לא דיברתם על החיובי."

but not talked about the positive."

חוסר מחלה זה לא בריאות.

The absence of disease is not health.

הנה איך להיות בריאים:

Here's how we get to health:

We need to reverse the formula for happiness and success.

אנחנו צריכים להפוך את הנוסחה לאושר והצלחה.

In the last three years, I've traveled to 45 countries,

בשלוש השנים האחרונות, נסעתי ל 45 מדינות שונות,

עבדתי עם בתי ספר וחברות

working with schools and companies in the midst of an economic downturn.

באמצע המשבר הכלכלי.

And I found that most companies and schools

ומה שגיליתי זה שרוב החברות ובתי הספר

follow a formula for success, which is this:

עוקבות אחרי אותה נוסחה להצלחה, שהיא:

אם אני אעבוד קשה יותר, אני אהיה יותר מוצלח.

If I work harder, I'll be more successful.

ואם אני יותר מוצלח, אני אהיה מאושר יותר.

And if I'm more successful, then I'll be happier.

That undergirds most of our parenting and managing styles,

זה תומך ברוב צורות ההורות שלנו, צורות הניהול שלנו,

הדרך בה אנחנו מדרבנים את ההתנהגות שלנו.

the way that we motivate our behavior.

והבעיה היא שזו טעות מדעית והפוך משתי סיבות.

And the problem is it's scientifically broken and backwards for two reasons.

ראשית, כל פעם שהמוח שלנו חווה הצלחה,

Every time your brain has a success,

you just changed the goalpost of what success looked like.

אתם פשוט משנים את היחוס לאיך הצלחה נראית.

קיבלתם ציונים טובים, עכשיו אתם צריכים לקבל ציונים טובים יותר,

You got good grades, now you have to get better grades,

התקבלתם לבית ספר טוב ואחרי שנכנסתם לבית הספר הטוב יותר,

you got into a good school and after you get into a better one,

התקבלתם לעבודה טובה, עכשיו אתם צריכים למצוא עבודה טובה יותר,

הגעתם ליעד המכירות שלכם, נשנה את יעד המכירות שלכם.

you got a good job, now you have to get a better job,

ואם אושר הוא בצד השני של הצלחה, המוח שלכם לעולם לא מגיע לשם.

you hit your sales target, we're going to change it.

מה שעשינו זה לדחוף את האושר

And if happiness is on the opposite side of success, your brain never gets there.

מעבר לאופק הקוגניטיבי כחברה.

We've pushed happiness over the cognitive horizon, as a society.

וזה בגלל שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות מוצלחים,

ואז נהיה מאושרים.

And that's because we think we have to be successful,

אבל הבעיה האמיתית היא שהמוחות שלנו עובדים בכיוון ההפוך.

then we'll be happier.

But our brains work in the opposite order.

אם תוכלו להעלות את רמת החיוביות של מישהו בהווה,

If you can raise somebody's level of positivity in the present,

אז המוח חווה מה שאנחנו עכשיו קוראים לו יתרון אושר,

then their brain experiences what we now call a happiness advantage,

שזה המוח שלכם במצב חיובי

מבצע הרבה יותר טוב

which is your brain at positive performs significantly better

מאשר בשלילי, ניטראלי או לחוץ.

than at negative, neutral or stressed.

האינטליגנציה שלכם עולה, היצירתיות שלכם עולה, רמות האנרגיה שלכם עולות.

Your intelligence rises, your creativity rises, your energy levels rise.

למעשה, מה שמצאנו

In fact, we've found that every single business outcome improves.

שכל תוצאה עסקית משתפרת.

המוח שלכם בחיובי יצרני יותר ב31 אחוז

Your brain at positive is 31% more productive

מאשר בשלילי, ניטראלי או לחוץ.

than your brain at negative, neutral or stressed.

אתם טובים ב37 אחוז יותר במכירות.

You're 37% better at sales.

Doctors are 19 percent faster, more accurate

רופאים ב 19 אחוז יותר מהירים, ומדוייקים

at coming up with the correct diagnosis

בהגעה לאבחון נכון

when positive instead of negative, neutral or stressed.

עם מוח חיובי במקום שלילי, ניטראלי או לחוץ.

מה שאומר שאנחנו יכולים להפוך את הנוסחה.

Which means we can reverse the formula.

אם נוכל למצוא דרך לההפך לחיוביים בהווה,

If we can find a way of becoming positive in the present,

אז המוח שלנו יעבוד אפילו יותר טוב

then our brains work even more successfully

כי נוכל לעבוד קשה יותר, מהר יותר ובצורה חכמה יותר.

as we're able to work harder, faster and more intelligently.

מה שאנחנו צריכים להיות מסוגלים לעשות הוא להפוך את הנוסחה

We need to be able to reverse this formula

so we can start to see what our brains are actually capable of.

כך שנוכל להתחיל לראות מה המוחות שלנו בעצם מסוגלים לעשות.

מפני שלדופמין, שמציף את המערכת שלכם כשאתם חיוביים,

Because dopamine, which floods into your system when you're positive,

יש שתי מטרות.

has two functions.

הוא לא רק עושה אתכם שמחים יותר,

Not only does it make you happier,

הוא מדליק את כל מרכזי הלמידה המוח שלכם

it turns on all of the learning centers in your brain

ומאפשר לכם להתאים לעולם בדרך אחרת.

allowing you to adapt to the world in a different way.

מצאנו שיש דרכים שאפשר לאמן את המוח

We've found there are ways that you can train your brain

להיות מסוגל להיות חיובי.

to be able to become more positive.

בתוך שתי דקות בלבד במשך 21 ימים רצופים,

In just a two-minute span of time done for 21 days in a row,

אנחנו יכולים לחווט מחדש את המוחות שלכם,

we can actually rewire your brain,

ולאפשר לו למעשה לעבוד

allowing your brain to actually work more optimistically and more successfully.

בצורה אופטימית יותר ומוצלחת יותר.

עשינו את הדברים האלה במחקר עכשיו

We've done these things in research now

בכל חברה שעבדנו איתה,

in every company that I've worked with,

גרמנו להם לרשום שלושה דברים חדשים שהם מודים עליהם

getting them to write down three new things that they're grateful for

במשך 21 ימים ברציפות.

ובסוף התהליך,

for 21 days in a row, three new things each day.

המוח שלהם מתחיל לשמור על התבנית

And at the end of that,

their brain starts to retain a pattern

של לסרוק את העולם, לא לדברים הרעים, אלא לדברים החיוביים קודם.

of scanning the world not for the negative, but for the positive first.

כתיבה על חוויה אחת טובה שעברתם ב24 השעות האחרונות

Journaling about one positive experience you've had over the past 24 hours

מאפשרת למוח לחיות אותה מחדש.

פעילות גופנית מלמדת את המוח שלכם שההתנהגות שלכם משנה.

allows your brain to relive it.

אנחנו מצאנו שמדיטציה מאפשרת למוח שלכם

Exercise teaches your brain that your behavior matters.

להתגבר על הפרעת הקשב התרבותית שיצרנו

We find that meditation allows your brain

to get over the cultural ADHD that we've been creating

על ידי הניסיון לעשות משימות רבות באותו הזמן

ומאפשרת למוח שלנו להתמקד במשימה שלפנינו.

by trying to do multiple tasks at once

and allows our brains to focus on the task at hand.

ולבסוף, מעשים אקראיים של טוב הם מעשים מודעים של טוב.

And finally, random acts of kindness are conscious acts of kindness.

אנחנו גורמים לאנשים, כשהם פותחים את תיבת המייל שלהם,

לכתוב מייל חיובי אחד

We get people, when they open up their inbox,

לשבח או להודות למישהו ברשת התמיכה החברתית שלהם.

to write one positive email

ועל ידי עשיית הפעולות האלו

praising or thanking somebody in their support network.

ואימון המוח כמו שמאמנים את הגוף,

And by doing these activities

מה שמצאנו זה שאפשר להפוך את הנוסחה לאושר והצלחה,

and by training your brain just like we train our bodies,

ועל ידי כך, לא רק ליצור אדוות של חיוביות,

what we've found is we can reverse the formula for happiness and success,

אלא ליצור מהפכה אמיתית.

and in doing so, not only create ripples of positivity,

תודה רבה לכם.

but a real revolution.

(מחיאות כפיים)

Thank you very much.

(Applause)