My stroke of insight | Jill Bolte Taylor | TED

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

I grew up to study the brain

הגעתי אל חקר המוח

because I have a brother who has been diagnosed

מפני שיש לי אח שאובחנה אצלו בעיה במוח:

with a brain disorder, schizophrenia.

סכיזופרניה.

And as a sister and later, as a scientist,

וכאחותו, ואחר כמדענית, רציתי להבין מדוע

I wanted to understand, why is it that I can take my dreams,

אני יכולה לקחת את חלומותי,

לקשר אותם למציאות שלי, ולהגשימם.

I can connect them to my reality,

and I can make my dreams come true?

ומה הדבר במוחו של אחי ובסכיזופרניה שלו

What is it about my brother's brain and his schizophrenia

that he cannot connect his dreams to a common and shared reality,

שמונע ממנו לקשר את חלומותיו

למציאות שמשותפת לכולנו, ובמקום זה

so they instead become delusion?

הם הופכים להזיות?

So I dedicated my career to research into the severe mental illnesses.

כך שהקדשתי את הקריירה שלי

לחקר מחלות הנפש החמורות.

And I moved from my home state of Indiana to Boston,

עברתי ממולדתי, אינדיאנה, לבוסטון,

ושם עבדתי במעבדתה של דר' פרנסין בנס

where I was working in the lab of Dr. Francine Benes,

in the Harvard Department of Psychiatry.

במחלקה הפסיכיאטרית בהרווארד,

And in the lab, we were asking the question,

ובמעבדה שאלנו את השאלה:

"What are the biological differences

מהם ההבדלים הביולוגיים בין מוחותיהם של פרטים

between the brains of individuals who would be diagnosed as normal control,

שמאובחנים כקבוצת בקרה נורמלית,

as compared with the brains of individuals

בהשוואה למוחות של אנשים שאובחנו כסכיזופרניים,

diagnosed with schizophrenia, schizoaffective or bipolar disorder?"

סכיזואפקטיביים או בעלי הפרעה דו-קוטבית?

So we were essentially mapping the microcircuitry of the brain:

למעשה מיפינו את המעגלים הזעירים של המוח:

which cells are communicating with which cells,

אילו תאים מנהלים תקשורת

עם אילו תאים ובעזרת אילו כימיקלים,

with which chemicals,

and then in what quantities of those chemicals?

ומהן כמויות הכימיקלים?

So there was a lot of meaning in my life

כך שחיי היו מלאי משמעות,

because I was performing this type of research during the day,

כי במשך היום עסקתי במחקר הזה,

but then in the evenings and on the weekends,

ובערבים ובסופי שבוע הייתי בנסיעות

I traveled as an advocate for NAMI, the National Alliance on Mental Illness.

כיועצת מטעם "נאמי", האיגוד הלאומי למחלות נפש.

But on the morning of December 10, 1996,

אבל בבוקר ה-10 לדצמבר 1996

I woke up to discover that I had a brain disorder of my own.

התעוררתי וגיליתי שיש לי בעיית מוח פרטית משלי.

A blood vessel exploded in the left half of my brain.

כלי-דם נפרץ במחצית השמאלית של מוחי,

And in the course of four hours,

ובמהלך ארבע שעות

I watched my brain completely deteriorate

ראיתי כיצד מוחי מידרדר לגמרי מבחינת יכולתו

in its ability to process all information.

לעבד מידע כלשהו.

On the morning of the hemorrhage,

בבוקר בו אירע שטף הדם הזה

לא יכולתי ללכת, לדבר, לקרוא, לכתוב

I could not walk, talk, read, write or recall any of my life.

או להיזכר במשהו מחיי.

I essentially became an infant in a woman's body.

למעשה, הפכתי לתינוקת בגוף של אישה.

If you've ever seen a human brain,

אם הזדמן לכם פעם לראות מוח אנושי,

רואים בבירור ששני חצאי המוח

it's obvious that the two hemispheres are completely separate from one another.

נפרדים לחלוטין זה מזה.

הבאתי לכם מוח אנושי אמיתי.

And I have brought for you a real human brain.

(Groaning, laughter)

תודה.

So this is a real human brain.

זהו מוח אנושי אמיתי.

This is the front of the brain,

זוהי קידמת המוח,

the back of brain with the spinal cord hanging down,

זה החלק האחורי של המוח עם חוט השדרה שמשתלשל ממנו,

and this is how it would be positioned inside of my head.

וכך הוא ממוקם בתוך ראשי.

And when you look at the brain,

וכשמתבוננים במוח, ברור

it's obvious that the two cerebral cortices

ששתי קליפות המוח נפרדות לחלוטין זו מזו.

are completely separate from one another.

For those of you who understand computers,

לאלה מכם שמתמצאים במחשבים,

our right hemisphere functions like a parallel processor,

המחצית הימנית שלנו פועלת כמו מעבד מקבילי,

while our left hemisphere functions like a serial processor.

והמחצית השמאלית של מוחנו פועלת כמעבד טורי.

The two hemispheres do communicate with one another

קיימת אמנם תקשורת בין שני חצאי המוח,

through the corpus callosum,

באמצעות כפיס המוח, שמורכב מכ-300 מיליון סיבי עצב.

which is made up of some 300 million axonal fibers.

But other than that,

אולם פרט לכך,

the two hemispheres are completely separate.

שני חצאי המוח נפרדים לחלוטין.

Because they process information differently,

ומכיוון שהם מעבדים מידע בצורה שונה,

הרי שכל מחצית-מוח חושבת על דברים אחרים,

each of our hemispheres think about different things,

they care about different things, and, dare I say,

דואגת לדברים אחרים, והייתי אפילו אומרת,

they have very different personalities.

שהאישיות שלהן שונה מאד זו מזו.

Excuse me. Thank you. It's been a joy.

סליחה, תודה. זה היה כיף. [העוזר: בהחלט]

Assistant: It has been.

[צחוק]

(Laughter)

Our right human hemisphere is all about this present moment.

מחצית המוח הימנית האנושית מתעסקת אך ורק ברגע הנוכחי.

It's all about "right here, right now."

רק ב"כאן ועכשיו".

Our right hemisphere, it thinks in pictures

מחצית המוח הימנית שלנו חושבת בתמונות

and it learns kinesthetically through the movement of our bodies.

ולומדת בצורה קינסטטית דרך תנועות גופנו.

Information, in the form of energy, streams in simultaneously

מידע בצורת אנרגיה זורם פנימה בו-זמנית

through all of our sensory systems

דרך כל מערכות החישה שלנו,

and then it explodes into this enormous collage

ואז הוא מתפוצץ לקולאז' העצום הזה:

of what this present moment looks like,

איך הרגע הנוכחי נראה,

what this present moment smells like and tastes like,

איך הרגע הנוכחי מריח ומה טעמו,

what it feels like and what it sounds like.

איך הוא מורגש וכיצד הוא נשמע.

I am an energy-being connected to the energy all around me

אני יצור של אנרגיה המחובר לאנרגיה שמסביבי

through the consciousness of my right hemisphere.

דרך המודעות של מחצית מוחי הימנית.

We are energy-beings connected to one another

אנו הננו יצורים של אנרגיה המחוברים זה אל זה

through the consciousness of our right hemispheres

דרך המודעות של חצאי המוח הימניים שלנו

כמשפחה אנושית אחת,

as one human family.

And right here, right now, we are brothers and sisters on this planet,

וממש כאן ועכשיו

כולנו אחים ואחיות הנמצאים על כוכב-לכת זה

here to make the world a better place.

כדי להפכו למקום טוב יותר.

And in this moment we are perfect, we are whole and we are beautiful.

וברגע הזה אנחנו מושלמים, שלמים ויפים.

My left hemisphere, our left hemisphere, is a very different place.

מחצית המוח השמאלית שלי, שלנו, היא מקום שונה בתכלית.

Our left hemisphere thinks linearly and methodically.

מחצית המוח השמאלית שלנו חושבת בצורה קווית ושיטתית.

Our left hemisphere is all about the past and it's all about the future.

מחצית המוח השמאלית שלנו מתעסקת רק בעבר ורק בעתיד.

Our left hemisphere is designed to take

מחצית המוח השמאלית מתוכננת לקחת

that enormous collage of the present moment

את הקולאז' העצום של הרגע הנוכחי,

and start picking out details, and more details about those details.

ולהתחיל ללקט ממנו פרטים, פרטים

ועוד פרטים על פרטים אלו. [צחוק]

ואז היא מסווגת ומארגנת את כל המידע הזה,

It then categorizes and organizes all that information,

associates it with everything in the past we've ever learned,

מקשרת אותו עם כל מה שאי-פעם למדנו בעבר

and projects into the future all of our possibilities.

ומשליכה אל העתיד את כל האפשרויות שיש לנו.

And our left hemisphere thinks in language.

ובנוסף, מחצית המוח השמאלית שלנו חושבת בעזרת השפה.

It's that ongoing brain chatter that connects me and my internal world

זהו אותו פטפוט תמידי במוח המקשר אותי ואת עולמי הפנימי

to my external world.

אל עולמי החיצוני.

It's that little voice that says to me,

זהו הקול הקטן שאומר לי:

"היי! את חייבת לזכור לקנות בננות בדרך הביתה."

"Hey, you've got to remember to pick up bananas on your way home.

I need them in the morning."

אני זקוקה להן בבוקר.

It's that calculating intelligence

זוהי האינטליגנציה מחשבת-החישובים שמזכירה לי לעשות כביסה.

that reminds me when I have to do my laundry.

אך אולי הכי חשוב, זהו הקול הקטן שאומר לי:

But perhaps most important, it's that little voice that says to me,

"I am. I am."

"אני, אני".

And as soon as my left hemisphere says to me "I am,"

וכשמחצית המוח השמאלית אומרת לי: "אני,"

I become separate.

אני נעשית מובדלת.

I become a single solid individual,

אני הופכת לפרט בודד ומובחן,

separate from the energy flow around me

נבדלת משטף האנרגיה סביבי

ונבדלת מכם.

and separate from you.

And this was the portion of my brain that I lost on the morning of my stroke.

ואת החלק הזה של מוחי איבדתי

בבוקר השבץ המוחי שלי.

On the morning of the stroke,

בבוקר השבץ

I woke up to a pounding pain behind my left eye.

התעוררתי עם פעימות כאב מאחורי עיני השמאלית, מין כאב-

And it was the kind of caustic pain that you get when you bite into ice cream.

הכאב הצורב הזה שחוטפים כשנוגסים בגלידה.

And it just gripped me --

והכאב לפת אותי ואחר הירפה,

and then it released me.

ושוב לפת אותי ואחר הירפה ממני.

And then it just gripped me --

and then it released me.

And it was very unusual for me to ever experience any kind of pain,

מבחינתי היה מאד מוזר לחוות בכלל כאב,

אז חשבתי לעצמי שפשוט אתחיל בשגרת היומיום שלי.

so I thought, "OK, I'll just start my normal routine."

So I got up and I jumped onto my cardio glider,

אז קמתי וקפצתי על ה"קרדיו גליידר" שלי,

which is a full-body, full-exercise machine.

שהוא מכשיר כושר לכל הגוף.

And I'm jamming away on this thing,

ותוך כדי שאני עובדת על הדבר הזה,

and I'm realizing that my hands look like primitive claws

אני קולטת שכפות ידי נראות כמו טלפיים פרימיטיביות

grasping onto the bar.

שלופתות את הידית,

And I thought, "That's very peculiar."

וחשבתי: "זה מוזר מאד." והבטתי מטה על גופי

And I looked down at my body

and I thought, "Whoa, I'm a weird-looking thing."

וחשבתי: "בחיי, איזה יצור מוזר אני".

And it was as though my consciousness had shifted away

זה היה כאילו ההכרה שלי נטשה

את תפישת-המציאות הרגילה שלי,

from my normal perception of reality,

where I'm the person on the machine having the experience,

של אדם שעובד על מכשיר ומתנסה במשהו,

to some esoteric space

ועברה למרחב לא-ידוע,

where I'm witnessing myself having this experience.

שבו אני צופה בעצמי חווה את החוויה הזאת,

And it was all very peculiar, and my headache was just getting worse.

וכל זה היה מוזר מאד, וכאב הראש שלי החמיר,

אז אני יורדת מהמכשיר

So I get off the machine,

and I'm walking across my living room floor,

ואני צועדת על רצפת הסלון שלי,

ואני תופשת שהכל בתוך גופי האט מאד,

and I realize that everything inside of my body has slowed way down.

And every step is very rigid and very deliberate.

וכל צעד מאד נוקשה ומאד מכוון.

There's no fluidity to my pace,

אין בהליכה שלי שום זרימה,

וישנה מין חסימה בתחום התפישתי שלי,

and there's this constriction in my area of perception,

כך שאני ממוקדת במערכות הפנימיות בלבד,

so I'm just focused on internal systems.

And I'm standing in my bathroom

ואני עומדת בחדר הרחצה, מוכנה להיכנס למקלחת,

getting ready to step into the shower,

and I could actually hear the dialogue inside of my body.

ויכולתי ממש לשמוע את הדו-שיח שמתנהל בתוך גופי.

I heard a little voice saying, "OK. You muscles, you've got to contract.

שמעתי קול קטן אומר: "השרירים האלה, אתם צריכים להתכווץ.

You muscles, you relax."

"והשרירים האלה, אתם תתרפו..."

And then I lost my balance, and I'm propped up against the wall.

ואז איבדתי את שיווי המשקל שלי ונתמכתי בקיר,

And I look down at my arm

ואני מביטה מטה על זרועי ואני תופשת

and I realize that I can no longer define the boundaries of my body.

שאינני יכולה עוד להגדיר את גבולות הגוף שלי.

I can't define where I begin and where I end,

ולא יכולה לקבוע היכן אני מתחילה והיכן אני נגמרת,

מפני שהאטומים והמולקולות של זרועי

because the atoms and the molecules of my arm

blended with the atoms and molecules of the wall.

התמזגו עם האטומים והמולקולות של הקיר.

And all I could detect was this energy -- energy.

וכל מה שיכולתי לזהות הוא האנרגיה הזו, האנרגיה.

And I'm asking myself, "What is wrong with me?

ואני שואלת את עצמי: "מה לא בסדר איתי? מה קורה?"

What is going on?"

And in that moment, my left hemisphere brain chatter went totally silent.

ובאותו רגע, הפטפוט בתוך מוחי-

הפטפוט של מחצית המוח השמאלית שלי, נדם לגמרי.

Just like someone took a remote control and pushed the mute button.

כאילו שמישהו לקח שלט רחוק

ולחץ על 'השתקה'. דומיה מוחלטת.

Total silence.

And at first I was shocked to find myself inside of a silent mind.

ובתחילה הייתי בהלם למצוא את עצמי

בתוך נפש דוממת, אך מיד אחר כך

But then I was immediately captivated

נשביתי בהוד של האנרגיה שמסביבי.

by the magnificence of the energy around me.

And because I could no longer identify the boundaries of my body,

ומכיוון שלא יכולתי יותר להבחין

בגבולות גופי, הרגשתי עצומה וכבירה.

I felt enormous and expansive.

I felt at one with all the energy that was,

התאחדתי עם כל האנרגיה שהיתה שם,

and it was beautiful there.

וזה היה נהדר.

Then all of a sudden my left hemisphere comes back online

ואז, לפתע, מחצית המוח השמאלית שלי

שבה לחיים ואומרת לי: "היי! יש לנו בעיה!

and it says to me, "Hey! We've got a problem!

We've got to get some help."

"יש לנו בעיה! אנו צריכות לקרוא לעזרה!"

And I'm going, "Ahh! I've got a problem!"

אז אני חושבת: "אה! יש לי בעיה. יש לי בעיה."

(Laughter)

So it's like, "OK, I've got a problem."

[צחוק]

וזה כאילו, "בסדר, יש לי בעיה"

But then I immediately drifted right back out into the consciousness --

אבל אז מיד נסחפתי בחזרה

אל אותה מודעות,

and I affectionately refer to this space as La La Land.

ולמרחב הזה אני קוראת בחיבה: "ארץ הפלאות".

But it was beautiful there.

אבל היה נפלא שם.

Imagine what it would be like to be totally disconnected

תארו לעצמכם, להתנתק לגמרי מן הקשקשת של המוח שלכם

from your brain chatter that connects you to the external world.

שמחברת אתכם לעולם החיצוני.

So here I am in this space,

הייתי במרחב הזה,

ועבודתי וכל הלחץ שקשור בה - הכל נעלם.

and my job, and any stress related to my job -- it was gone.

And I felt lighter in my body.

ואני הרגשתי קלילות בגוף.

And imagine all of the relationships in the external world

תארו לעצמכם: כל מערכות היחסים של העולם החיצוני,

and any stressors related to any of those -- they were gone.

וכל גורמי הלחץ הקשורים בהם - הכל נעלם.

And I felt this sense of peacefulness.

ואני חשתי תחושה של שלווה.

And imagine what it would feel like to lose

תארו לעצמכם מה פירוש להשיל 37 שנות מטען רגשי!

37 years of emotional baggage!

(Laughter) Oh! I felt euphoria --

[צחוק] הו! חשתי התעלות.

euphoria.

התעלות. זה היה נפלא.

It was beautiful.

And again, my left hemisphere comes online and it says,

ואז מחצית המוח השמאלית שלי שבה לחיים ואומרת:

"Hey! You've got to pay attention.

"היי! את מוכרחה לשים לב.

We've got to get help."

"אנו צריכות עזרה" ואני חושבת:

And I'm thinking, "I've got to get help. I've got to focus."

"אני זקוקה לעזרה. עלי להתרכז!"

So I get out of the shower and I mechanically dress

אז אני יוצאת מהמקלחת ומתלבשת באופן מוכני

ומתהלכת בדירה,

and I'm walking around my apartment,

וחושבת: "אני צריכה להגיע לעבודה

and I'm thinking, "I've got to get to work. Can I drive?"

"האם אני מסוגלת לנהוג?"

And in that moment,

ובאותו הרגע זרועי הימנית נפלה משותקת לגמרי לצד גופי,

my right arm went totally paralyzed by my side.

Then I realized, "Oh my gosh! I'm having a stroke!"

ואז קלטתי: "אוי ואבוי!

"יש לי שבץ מוחי! יש לי שבץ מוחי!"

And the next thing my brain says to me is,

והדבר הבא שהמוח שלי אומר לי הוא:

Wow! This is so cool!

"וואו! זה מגניב. זה מגניב!" [צחוק]

(Laughter)

This is so cool!

How many brain scientists have the opportunity

"כמה מדעני-מוח זוכים להזדמנות

to study their own brain from the inside out?"

"לחקור את המוח שלהם מבפנים?"

(Laughter)

[צחוק]

And then it crosses my mind, "But I'm a very busy woman!"

ואז עולה בדעתי: "אבל אני אשה נורא עסוקה!"

(Laughter)

[צחוק] "אין לי זמן בשביל שבץ מוחי!"

"I don't have time for a stroke!"

So I'm like, "OK, I can't stop the stroke from happening,

אז חשבתי: "טוב. אינני יכולה למנוע את השבץ המוחי הזה,

"אז אני אמשיך עם זה שבוע-שבועיים

so I'll do this for a week or two, and then I'll get back to my routine. OK.

"ואז אחזור לשגרה. בסדר.

So I've got to call help. I've got to call work."

"אז אני צריכה לקרוא לעזרה, לצלצל לעבודה."

I couldn't remember the number at work,

ולא הצלחתי להיזכר במספר הטלפון בעבודה,

so I remembered, in my office I had a business card with my number.

ואז נזכרתי שיש לי במשרד כרטיס ביקור עם המספר שלי.

So I go into my business room, I pull out a three-inch stack of business cards.

אז אני נכנסת לחדר העבודה שלי,

ושולפת ערימת כרטיסי ביקור בגובה 10 ס"מ.

And I'm looking at the card on top

ואני מסתכלת בכרטיס העליון,

and even though I could see clearly in my mind's eye

ואפילו שבעיני רוחי אני רואה בבירור איך הכרטיס נראה,

what my business card looked like,

I couldn't tell if this was my card or not,

איני יכולה לקבוע אם זהו כרטיס הביקור שלי או לא,

because all I could see were pixels.

כי אני רואה רק פיקסלים

And the pixels of the words blended with the pixels of the background

והפיקסלים של המלים התמזגו

עם הפיקסלים של הרקע ושל הסמלים,

and the pixels of the symbols, and I just couldn't tell.

ופשוט לא יכולתי להבחין ביניהם.

And then I would wait for what I call a wave of clarity.

אז הייתי מחכה ל"גל של התבהרות".

And in that moment, I would be able to reattach to normal reality

וכשהוא הגיע,

הצלחתי להתחבר שוב למציאות הנורמלית,

and I could tell that's not the card... that's not the card.

ולזהות: "זה לא הכרטיס, זה לא הכרטיס, זה לא הכרטיס,"

It took me 45 minutes to get one inch down inside of that stack of cards.

נדרשו לי 45 דקות

לעבור על 3 ס"מ מערימת הכרטיסים ההיא.

In the meantime, for 45 minutes,

בינתיים, במשך 45 דקות,

the hemorrhage is getting bigger in my left hemisphere.

שטף הדם במחצית המוח השמאלית שלי הולך וגדל.

I do not understand numbers, I do not understand the telephone,

אני לא מבינה את המספרים ולא את הטלפון,

but it's the only plan I have.

אבל זו תכנית הפעולה היחידה שיש לי,

So I take the phone pad and I put it right here.

אני לוקחת את הטלפון ושמה אותו כאן,

I take the business card, I put it right here,

ואת הכרטיס אני מניחה כאן,

and I'm matching the shape of the squiggles on the card

ואני משווה את צורות הקשקושים שעל כרטיס הביקור

to the shape of the squiggles on the phone pad.

לצורות של הקשקושים שעל מקלדת הטלפון.

But then I would drift back out into La La Land,

אבל אז אני נסחפת בחזרה אל ארץ הפלאות,

and not remember when I came back if I'd already dialed those numbers.

וכשאני חוזרת אני לא זוכרת

אם כבר חייגתי את המספרים האלה.

So I had to wield my paralyzed arm like a stump

אז נאלצתי להיעזר בזרועי המשותקת כמשקולת,

and cover the numbers as I went along and pushed them,

ולכסות בה את הספרות שכבר הקשתי עליהן,

כך שכאשר חזרתי למציאות הנורמלית

so that as I would come back to normal reality,

יכולתי לקבוע: "כן, את הספרה הזאת כבר חייגתי."

I'd be able to tell, "Yes, I've already dialed that number."

לבסוף חוייג כל המספר,

Eventually, the whole number gets dialed and I'm listening to the phone,

ואני מקשיבה לטלפון,

and my colleague picks up the phone and he says to me,

וחברי לעבודה מרים את השפופרת ואומר לי:

"Woo woo woo woo." (Laughter)

"וו וו וו וו" [צחוק]

(Laughter)

And I think to myself,

ואני חושבת לעצמי:

"Oh my gosh, he sounds like a Golden Retriever!"

"אוי ואבוי, הוא נשמע כמו כלב!" [צחוק]

(Laughter)

And so I say to him -- clear in my mind, I say to him:

אז אני אומרת לו, ובראשי ברור לי שאני אומרת לו:

"This is Jill! I need help!"

"מדברת ג'יל! אני זקוקה לעזרה!"

And what comes out of my voice is, "Woo woo woo woo woo."

ומה שהקול שלי אומר הוא:

"וו וו וו וו" [צחוק]

I'm thinking, "Oh my gosh, I sound like a Golden Retriever."

ואני חושבת, "אוי ואבוי! אני נשמעת כמו כלב"

כך שלא יכולתי לדעת, לא ידעתי

So I couldn't know -- I didn't know

שאינני מסוגלת לדבר או להבין מלים עד שניסיתי לעשות זאת.

that I couldn't speak or understand language until I tried.

So he recognizes that I need help and he gets me help.

אבל הוא הבין שאני צריכה עזרה, והוא השיג לי עזרה.

And a little while later, I am riding in an ambulance

ומעט אח"כ מסיעים אותי באמבולנס

from one hospital across Boston to [Massachusetts] General Hospital.

דרך בוסטון, לבי"ח הכללי של מסצ'וסטס

And I curl up into a little fetal ball.

ואני מתכרבלת לי כמו עובר קטן,

And just like a balloon with the last bit of air,

וממש כמו בלון שנותרה בו טיפת האוויר האחרונה,

והאוויר הזה עוזב את הבלון,

just right out of the balloon,

כך חשתי שהאנרגיה שלי מתנדפת

I just felt my energy lift and just I felt my spirit surrender.

ושרוחי נכנעת.

And in that moment, I knew that I was no longer the choreographer of my life.

ובאותו רגע ידעתי,

שכבר אינני הכוריאוגרפית של חיי.

And either the doctors rescue my body and give me a second chance at life,

ואו שהרופאים יצילו את גופי

ויעניקו לי הזדמנות שניה לחיות,

or this was perhaps my moment of transition.

או שזהו כנראה רגע המעבר שלי.

כשהתעוררתי מאוחר יותר, בערב,

When I woke later that afternoon,

I was shocked to discover that I was still alive.

הזדעזעתי לגלות שאני עדיין בחיים.

When I felt my spirit surrender, I said goodbye to my life.

כשחשתי את רוחי נכנעת, נפרדתי לשלום מחיי.

And my mind was now suspended

וכעת היתה התודעה שלי תלויה

between two very opposite planes of reality.

בין שני מישורי מציאות מנוגדים מאד.

Stimulation coming in through my sensory systems

גירויים שהגיעו מהמערכות התחושתיות שלי הורגשו ככאב טהור.

felt like pure pain.

Light burned my brain like wildfire,

האור צרב את מוחי כמו שריפה

and sounds were so loud and chaotic

והצלילים נשמעו כה רמים וכאוטיים, שלא יכולתי להבחין

that I could not pick a voice out from the background noise,

בין הקולות לרעשי הרקע,

and I just wanted to escape.

ורק רציתי לברוח.

Because I could not identify the position of my body in space,

בגלל שלא יכולתי לזהות את מיקום גופי במרחב,

I felt enormous and expansive,

הרגשתי עצומה וכבירה,

כמו שדה שזה עתה שוחררה מהבקבוק שלה.

like a genie just liberated from her bottle.

And my spirit soared free,

ורוחי נסקה חופשיה, כמו לוויתן לבן גדול

like a great whale gliding through the sea of silent euphoria.

המחליק בים של התעלות דוממת.

Nirvana.

נירוונה. הגעתי לנירוונה.

I found Nirvana.

And I remember thinking,

ואני זוכרת שחשבתי, שאין שום סיכוי שאצליח לדחוס

there's no way I would ever be able to squeeze the enormousness of myself

את כל הכבירוּת הזו של עצמי בחזרה לגוף הזעיר הזה.

back inside this tiny little body.

But then I realized, "But I'm still alive!

אבל אז הבנתי: אני עדיין בחיים.

I'm still alive, and I have found Nirvana.

אני עדיין בחיים, והגעתי לנירוונה.

And if I have found Nirvana and I'm still alive,

ואם הגעתי לנירוונה ואני עדיין בחיים,

then everyone who is alive can find Nirvana."

אז כל מי שחי יכול להגיע לנירוונה.

And I pictured a world

ואני מדמיינת לי עולם מלא

filled with beautiful, peaceful, compassionate, loving people

בבני-אדם יפים, שלווים, מלאי חמלה ואוהבים,

who knew that they could come to this space at any time.

שיודעים שיש להם ברירה להיכנס בכל עת למרחב הזה,

And that they could purposely choose

לבחור במתכוון להתרחק ימינה

to step to the right of their left hemispheres --

מן המחצית השמאלית של מוחם

and find this peace.

ולמצוא את השלווה הזאת.

And then I realized

ואז הבנתי איזו מתנה אדירה

what a tremendous gift this experience could be,

החוויה הזו עשויה להיות,

איזה התקף של תובנה זה יכול להיות

what a stroke of insight this could be to how we live our lives.

לגבי איך אנו חיים את חיינו,

And it motivated me to recover.

וזה דחף אותי להחלים.

Two and a half weeks after the hemorrhage, the surgeons went in,

שבועיים וחצי אחרי שטף הדם,

המנתחים נכנסו וסילקו קריש דם בגודל כדור-גולף

and they removed a blood clot the size of a golf ball

שלחץ על מרכזי השפה שלי.

that was pushing on my language centers.

כאן אני עם אמא, המלאך שלי.

Here I am with my mama,

who is a true angel in my life.

It took me eight years to completely recover.

נדרשו לי 8 שנים להחלים לגמרי.

So who are we?

אז מי אנחנו? אנו הננו כוח-החיים של היקום,

We are the life-force power of the universe,

מיומנים בשימוש בידינו ועם שני מוחות קוגניטיביים.

with manual dexterity and two cognitive minds.

And we have the power to choose, moment by moment,

ויש לנו הכוח לבחור בכל רגע ורגע

who and how we want to be in the world.

מי ואיך אנו רוצים להיות בעולם.

Right here, right now,

כאן ועכשיו, אני יכולה לפסוע ולהיכנס

I can step into the consciousness of my right hemisphere, where we are.

לתוך המודעות של מחצית מוחי הימנית,

שבה אנו, אני, כוח החיים של היקום.

I am the life-force power of the universe.

I am the life-force power

וכוח החיים של 50 טריליון המולקולות הנהדרות והגאוניות

of the 50 trillion beautiful molecular geniuses that make up my form,

מהן מורכבת הצורה שלי, מאוחדת עם כל היש.

at one with all that is.

Or, I can choose to step into the consciousness of my left hemisphere,

או שאני יכולה לבחור לפסוע אל תוך המודעות

של מחצית מוחי השמאלית, ושם אני נעשית פרט בודד,

where I become a single individual, a solid.

מובחנת, נבדלת מן הזרם,

Separate from the flow, separate from you.

נבדלת מכם. אני, דר' ג'יל בולטי טיילור,

I am Dr. Jill Bolte Taylor:

intellectual, neuroanatomist.

משכילה, חוקרת-מוח.

These are the "we" inside of me.

אלה "שתינו" שבתוכי.

Which would you choose?

מי הייתם בוחרים להיות?

Which do you choose?

מי אתם בוחרים להיות,

And when?

ומתי?

אני מאמינה שככל שנרבה לבחור

I believe that the more time we spend

choosing to run the deep inner-peace circuitry

להפעיל את החיווט של השלווה הפנימית והעמוקה

of our right hemispheres,

של חצאי המוח הימניים שלנו,

the more peace we will project into the world,

נקרין יותר שלווה אל העולם,

and the more peaceful our planet will be.

וכוכב הלכת שלנו יהיה שליו יותר.

And I thought that was an idea worth spreading.

וחשבתי שזהו רעיון שראוי להפיצו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

[תרועות ומחיאות כפיים]

תודה.

[מחיאות כפיים]

תודה.

[מחיאות כפיים]