Every kid needs a champion | Rita Pierson | TED

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

ביליתי את כל חיי

I have spent my entire life

either at the schoolhouse, on the way to the schoolhouse,

בבית הספר, בדרך לבית הספר,

או בדיבור על מה קורה בבית הספר.

or talking about what happens in the schoolhouse.

(Laughter)

Both my parents were educators,

שני הורי היו מחנכים,

my maternal grandparents were educators,

סבי מצד אימי היו מחנכים,

וב40 השנים האחרונות עשיתי את אותו הדבר.

and for the past 40 years, I've done the same thing.

וכך, מיותר לומר, במשך השנים האלו

And so, needless to say, over those years

I've had a chance to look at education reform

היתה לי הזדמנות להביט ברפורמות בחינוך

from a lot of perspectives.

מהרבה זוויות.

Some of those reforms have been good.

כמה מהרפורמות האלו היו טובות.

Some of them have been not so good.

כמה מהן לא היו כל כך טובות.

And we know why kids drop out.

ואנחנו יודעים למה ילדים נושרים.

We know why kids don't learn.

אנחנו יודעים למה ילדים לא לומדים.

It's either poverty, low attendance,

זו עוני, נוכחות נמוכה,

negative peer influences...

לחץ קבוצתי שלילי. אנחנו יודעים למה.

We know why.

But one of the things that we never discuss

אבל אחד הדברים שמעולם לא דנו בהם

or we rarely discuss

או שאנחנו דנים בהם לעיתים רחוקות

is the value and importance of human connection.

הוא הערך והחשיבות של חיבור אנושי,

Relationships.

יחסים.

James Comer says that no significant learning

ג'יימס קומר אומר שאין למידה משמעותית

can occur without a significant relationship.

בלי יחסים משמעותיים.

George Washington Carver says all learning

ג'ורג' וושינגטון קארבר אמר שכל הלמידה

is understanding relationships.

היא הבנה של יחסים.

Everyone in this room has been affected by a teacher or an adult.

כולם בחדר הזה הושפעו

ממורה או מבוגר.

For years, I have watched people teach.

במשך שנים, אני צפיתי באנשים מלמדים.

I have looked at the best and I've looked at some of the worst.

ראיתי את הטובים ביותר ואת הגרועים ביותר.

A colleague said to me one time,

קולגה אמרה לי פעם,

"They don't pay me to like the kids.

"הם לא משלמים לי כדי לאהוב את הילדים.

הם משלמים לי כדי ללמד שיעור.

They pay me to teach a lesson.

The kids should learn it.

הילדים צריכים ללמוד את זה.

I should teach it, they should learn it,

אני צריכה ללמד את זה. הם צריכים ללמוד את זה. סוף פסוק."

Case closed."

Well, I said to her,

ובכן, אמרתי לה,

"את יודעת, ילדים לא לומדים מאנשים שהם לא אוהבים."

"You know, kids don't learn from people they don't like."

(Laughter)

(צחוק)(מחיאות כפיים)

(Applause)

She said, "That's just a bunch of hooey."

היא אמרה, "זו פשוט ערימה של שטויות."

And I said to her,

ואני אמרתי לה, "ובכן, השנה שלך עומדת להיות ארוכה

"Well, your year is going to be long and arduous, dear."

ומעייפת, יקירתי."

Needless to say, it was.

אין צורך לומר שהיא היתה. כמה אנשים חושבים

Some people think that you can either have it in you to build a relationship,

שיש ביכולתכם לבנות יחסים

or you don't.

או שלא.

אני חושבת שלסטפן קובי היה את הרעיון הנכון.

I think Stephen Covey had the right idea.

He said you ought to just throw in a few simple things,

הוא אמר שפשוט צריך לעשות כמה דברים פשוטים,

like seeking first to understand,

כמו לנסות קודם להבין

as opposed to being understood.

בניגוד ללהיות מובן,

Simple things, like apologizing.

דברים פשוטים כמו להתנצל.

You ever thought about that?

אי פעם חשבתם על זה?

Tell a kid you're sorry, they're in shock.

תגידו לילד שאתם מצטערים, הם יהיו בשוק.

(Laughter)

I taught a lesson once on ratios.

לימדתי שיעור פעם על יחסים.

I'm not real good with math, but I was working on it.

אני לא ממש טובה בחשבון, אבל עבדתי על זה.

(Laughter)

And I got back and looked at that teacher edition.

ואני חזרתי והבטתי בגרסת המורה הזו.

I'd taught the whole lesson wrong.

לימדתי את כל השיעור לא נכון. (צחוק)

(Laughter)

So I came back to class the next day and I said,

אז חזרתי לכיתה למחרת, ואמרתי,

"Look, guys, I need to apologize.

"תראו חברה, אני צריכה להתנצל.

I taught the whole lesson wrong. I'm so sorry."

לימדתי את כל השיעור לא נכון. אני מאוד מצטערת."

They said, "That's okay, Ms. Pierson.

הם אמרו, "זה בסדר, גברת פירסון.

You were so excited, we just let you go."

את כל כך התלהבת, אז נתנו לך להמשיך."

(צחוק)(מחיאות כפיים)

I have had classes that were so low,

היו לי כיתות שהיו כל כך חלשות,

כל כך מפגרות אקדמית שבכיתי.

so academically deficient, that I cried.

I wondered, "How am I going to take this group,

תהיתי, איך אקח את הקבוצה הזו

in nine months,

בתשעה חודשים

from where they are to where they need to be?

מאיפה שהם עכשיו לאן שהם צריכים להגיע?

And it was difficult, it was awfully hard.

וזה היה קשה. זה היה ממש קשה.

איך אני מעלה את הביטחון העצמי של ילד

How do I raise the self-esteem of a child

and his academic achievement at the same time?

וההישגים האקדמיים שלו באותו הזמן?

One year I came up with a bright idea.

שנה אחת עלה לי רעיון מבריק.

I told all my students,

אמרתי לכל התלמידים שלי,

"You were chosen to be in my class

"אתם נבחרתם להיות בכיתה שלי

because I am the best teacher

מפני שאני המורה הכי טובה

and you are the best students,

ואתם התלמידים הכי טובים,

they put us all together

הם חיברו אותנו

so we could show everybody else how to do it."

כך שנוכל להראות לכולם איך לעשות את זה."

אחד התלמידים אמר, "באמת?"

One of the students said, "Really?"

(Laughter)

(צחוק)

I said, "Really. We have to show the other classes

ואמרתי, "באמת. אנחנו צריכים להראות לכיתות האחרות

how to do it, so when we walk down the hall,

איך לעשות את זה, כך שכשנלך במסדרון,

אנשים ישימו לב אלינו, אז אתם לא יכולים להרעיש.

people will notice us, so you can't make noise.

You just have to strut."

אתם רק צריכים לצעוד."

(Laughter)

And I gave them a saying to say:

ונתתי להם אימרה להגיד: "אני מישהו.

"I am somebody.

I was somebody when I came.

הייתי מישהו כשהגעתי.

I'll be a better somebody when I leave.

אני אהיה מישהו טוב יותר כשאעזוב.

I am powerful, and I am strong.

יש לי כוח, ואני חזק.

I deserve the education that I get here.

מגיע לי החינוך שאני מקבל פה.

I have things to do, people to impress,

יש לי דברים לעשות, אנשים להרשים,

and places to go."

ומקומות להיות בהם."

And they said, "Yeah!"

והם אמרו, "כן!"

(Laughter)

You say it long enough,

תגידו את זה מספיק זמן,

it starts to be a part of you.

וזה יתחיל להיות חלק מכם.

(Applause)

וכך -- (מחיאות כפייםׂ)

נתתי להם בוחן, 20 שאלות.

I gave a quiz, 20 questions.

A student missed 18.

סטודנט שגה ב 18.

I put a "+2" on his paper and a big smiley face.

נתתי לו "2+" על הבוחן שלו וחיוך גדול.

(Laughter)

He said, "Ms. Pierson, is this an F?"

הוא אמר, "גברת פירסון, האם זה נכשל?"

I said, "Yes."

ואמרתי, "כן."

(Laughter)

He said, "Then why'd you put a smiley face?"

הוא אמר, "אז למה נתת לי סמיילי?"

I said, "Because you're on a roll.

אמרתי, " בגלל שאתה בדרך.

You got two right. You didn't miss them all."

צדקת ב 2 עכשיו. לא שגית בכולן."

(Laughter)

I said, "And when we review this, won't you do better?"

ואמרתי, "וכשנעבור על זה,

לא תצליח יותר?"

He said, "Yes, ma'am, I can do better."

הוא אמר, "כן גבירתי, אני יכול להצליח יותר."

You see, "-18" sucks all the life out of you.

אתה מבין, "18-" מוצץ את החיים ממך.

"+2" said, "I ain't all bad."

"2+" אמרתי, "אני לא לגמרי גרוע."

(צחוק)(מחיאות כפיים)

For years, I watched my mother take the time at recess to review,

במשך שנים הבטתי באימי

עוברת על הדפים בהפסקות,

הולכת לביקורי בית אחרי הצהרים,

go on home visits in the afternoon,

buy combs and brushes and peanut butter and crackers

קונה מסרקים ומברשות וחמאת בוטנים וקרקרים

to put in her desk drawer for kids that needed to eat,

לשים במגירת השולחן שלה עבור ילדים שהיו צריכים לאכול,

and a washcloth and some soap for the kids who didn't smell so good.

ומגבת וסבון לילדים שלא הריחו טוב.

See, it's hard to teach kids who stink.

אתם מבינים, זה קשה ללמד ילדים מסריחים.

(Laughter)

And kids can be cruel.

וילדים יכולים להיות רעים.

And so she kept those things in her desk,

אז היא החזיקה את הדברים האלה בשולחנה,

and years later, after she retired,

ושנים לאחר מכן, אחרי שהיא פרשה,

I watched some of those same kids come through

צפיתי בכמה מהילדים האלה באים

and say to her, "You know, Ms. Walker,

ואומרים לה, "את יודעת, גברת ווקר,

you made a difference in my life.

עשית שינוי בחיים שלי.

בזכותך זה הצליח לי.

You made it work for me.

You made me feel like I was somebody,

גרמת לי להרגיש כאילו הייתי מישהו,

when I knew, at the bottom, I wasn't.

כשידעתי, בתחתית, שלא הייתי.

And I want you to just see what I've become."

ואני רוצה שתראי למה הגעתי."

And when my mama died two years ago at 92,

וכשאימי מתה לפני שנתיים בגיל 92,

there were so many former students at her funeral,

היו כל כך הרבה תלמידים לשעבר בלוויה שלה,

שזה גרם לי לבכות, לא בגלל שהיא מתה,

it brought tears to my eyes, not because she was gone,

but because she left a legacy of relationships

אלא בגלל שהיא השאירה מאחוריה מורשת של יחסים

that could never disappear.

שלא תיעלם לעולם.

Can we stand to have more relationships?

האם אנחנו יכולים לעמוד בעוד יחסים? בהחלט.

Absolutely.

Will you like all your children? Of course not.

האם תאהבו את כל התלמידים שלכם? כמובן שלא.

(Laughter)

ואתם יודעים שהתלמידים הכי קשים שלכם לעולם לא נעדרים.

And you know your toughest kids are never absent.

(Laughter)

(צחוק)

Never.

לעולם. אתם לא תאהבו אותם בכלל,

You won't like them all,

and the tough ones show up for a reason.

והקשים מגיעים מסיבה מסויימת.

It's the connection. It's the relationships.

זה החיבור. אלה היחסים.

ובזמן שלא תאהבו את כולם,

המפתח הוא, הם לעולם לא יכולים לדעת את זה.

So teachers become great actors and great actresses,

אז מורים הופכים לשחקנים ושחקניות מעולים,

and we come to work when we don't feel like it,

ואנחנו באים לעבודה כשלא בא לנו,

and we're listening to policy that doesn't make sense,

ואנחנו מקשיבים למדיניות שלא הגיונית לנו,

and we teach anyway.

ואנחנו מלמדים בכל אופן.

We teach anyway, because that's what we do.

אנחנו מלמדים בכל אופן, מפני שזה מה שאנחנו עושים.

Teaching and learning should bring joy.

לימוד ולמידה צריכים להביא אושר.

How powerful would our world be

כמה חזק יהיה העולם שלנו

if we had kids who were not afraid to take risks,

אם היו לנו ילדים שלא היו מפחדים לקחת סיכונים,

who were not afraid to think,

שלא פחדו לחשוב,

and who had a champion?

ושהיה להם גיבור?

Every child deserves a champion,

לכל ילד מגיע גיבור,

an adult who will never give up on them,

מבוגר שלעולם לא יוותר עליהם,

who understands the power of connection,

שמבין את הכוח של חיבור,

and insists that they become the best that they can possibly be.

ומתעקש שהם יהפכו לטובים ביותר שהם יכולים להיות.

Is this job tough? You betcha.

האם העבודה הזו קשה? ברור. אוי אלוהים, ברור.

Oh God, you betcha.

But it is not impossible.

אבל זה לא בלתי אפשרי.

We can do this. We're educators.

אנחנו יכולים לעשות את זה. אנחנו מחנכים.

We're born to make a difference.

אנחנו נולדים כדי לעשות שינוי.

Thank you so much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)