Before I die I want to... | Candy Chang

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Mark Freehoff מבקר: Ido Dekkers

יש דרכים רבות שהאנשים הסובבים אותנו

There are a lot of ways the people around us

can help improve our lives.

יכולים לשפר את חיינו.

We don't bump into every neighbor,

דרכינו לא מפגישות תמיד בינינו לבין שכנינו,

so a lot of wisdom never gets passed on,

כך שחוכמת חיים רבה אינה מועברת ,

though we do share the same public spaces.

למרות שאנחנו כן חולקים את אותם שטחים ציבוריים.

So over the past few years, I've tried ways to share more

ולכן בשנים האחרונות, ניסיתי דרכים לחלוק יותר

with my neighbors in public space,

עם השכנים שלי בשטחים ציבוריים,

using simple tools like stickers, stencils and chalk.

תוך שימוש בכלים פשוטים כמדבקות, שבלונות וגירים.

והמיזמים האלו נבעו משאלות שהיו לי, כגון,

And these projects came from questions I had, like:

כמה שכניי משלמים עבור הדירות שלהם?

How much are my neighbors paying for their apartments?

(Laughter)

(צחוק) כיצד נוכל להשאיל ולשאול יותר דברים

How can we lend and borrow more things,

without knocking on each other's doors at a bad time?

מבלי לדפוק האחד על דלתות השני בזמן לא מתאים?

How can we share more memories of our abandoned buildings,

כיצד אנחנו יכולים לחלוק יותר מהזכרונות שלנו

מהבתים הנטושים שלנו,

and gain a better understanding of our landscape?

ולזכות בהבנה טובה יותר של הנוף שלנו?

How can we share more of our hopes for our vacant storefronts,

וכיצד אנחנו יכולים לחלוק יותר מהתקוות שלנו

עבור חזיתות החנויות הריקות שלנו, כך שהקהילות שלנו

so our communities can reflect our needs and dreams today?

יוכלו לשקף את הצרכים והחלומות של היום?

כעת, אני חיה בניו אורלינס,

Now, I live in New Orleans,

and I am in love with New Orleans.

ואני מאוהבת בניו אורלינס.

My soul is always soothed by the giant live oak trees,

הנשמה שלי תמיד מוצאת מרגוע לצד עצי האלון הענקיים,

המצלים אוהבים, שיכורים וחולמים

shading lovers, drunks and dreamers for hundreds of years,

במשך מאות שנים, ואני בוטחת בעיר

and I trust a city that always makes way for music.

שתמיד עושה מקום למוזיקה. (צחוק)

I feel like every time someone sneezes,

אני מרגישה כאילו בכל פעם שאדם מתעטש,

New Orleans has a parade.

ניו אורלינס עורכת מצעד. (צחוק)

(Laughter)

The city has some of the most beautiful architecture in the world,

לעיר יש ארכיטקטורה מהיפות

בעולם, אך גם כמות מהגדולות

but it also has one of the highest amounts of abandoned properties in America.

של מבנים נטושים באמריקה.

אני גרה בקרבת בניין זה, וחשבתי לי איך אוכל

I live near this house,

and I thought about how I could make it a nicer space for my neighborhood,

לעשות אותו למקום נעים יותר לשכונה שלי,

וגם חשבתי על משהו

and I also thought about something that changed my life forever.

ששינה את חיי לעולמים.

In 2009, I lost someone I loved very much.

בשנת 2009, איבדתי אדם שאהבתי מאוד.

Her name was Joan, and she was a mother to me.

שמה היה JOAN והיא היתה עבורי כאם,

And her death was sudden and unexpected.

ומותה היה פתאומי ולא צפוי.

And I thought about death a lot.

וחשבתי הרבה על מוות,

And ... this made me feel deep gratitude for the time I've had.

ו

זה גרם לי לחוש הערכה עמוקה לזמן שזכיתי לו,

And ... brought clarity to the things that are meaningful to my life now.

ו

יצר צלילות סביב אותם הדברים בעלי המשעות

בחיי כעת.

But I struggle to maintain this perspective in my daily life.

אך אני נאבקת להחזיק בנקודת מבט זו על הדברים ביום יום.

I feel like it's easy to get caught up in the day-to-day,

אני מרגישה כאילו שזה קל לשקוע בדברי דיומא,

and forget what really matters to you.

ולשכוח מה שבאמת חשוב לך.

So with help from old and new friends,

אז בעזרת חברים, ותיקים וחדשים,

I turned the side of this abandoned house into a giant chalkboard,

הסבתי את הקיר של הבית הנטוש הזה

ללוח גיר ענקי וכיסיתי אותו

and stenciled it with a fill-in-the-blank sentence:

במשפט מלא- את-החסר:

"Before I die, I want to ..."

"טרם אמות, אני רוצה ל..."

So anyone walking by can pick up a piece of chalk,

ככה שכל עובר אורח יכול ליטול חתיכת גיר,

reflect on their life,

להרהר בחייו, ולחלוק את שאיפותיו האישיות

and share their personal aspirations in public space.

בחלל הציבורי.

I didn't know what to expect from this experiment,

לא ידעתי למה לצפות מניסוי זה,

but by the next day, the wall was entirely filled out,

אך למחרת, הקיר כולו מולא.

והוסיף לגדול.

and it kept growing.

והייתי רוצה לשתף אתכם בכמה מהדברים

And I'd like to share a few things that people wrote on this wall.

שאנשים כתבו על הקיר הזה.

"Before I die, I want to be tried for piracy."

"טרם אמות, אני רוצה להשפט על שוד ימי." (צחוק)

(Laughter)

"טרם מותי, אני רוצה לעמוד מעל לקו התאריך הביו לאומי."

"Before I die, I want to straddle the International Dateline."

"Before I die, I want to sing for millions."

"טרם מותי, אני רוצה לשיר למיליונים."

"טרם מותי, אני רוצה לטעת עץ."

"Before I die, I want to plant a tree."

"Before I die, I want to live off the grid."

"טרם מותי, אני רוצה לחיות מנותק מהרשת."

"Before I die, I want to hold her one more time."

"טרם מותי, אני רוצה לאחוז בה פעם אחת נוספת."

"טרם מותי, אני רוצה להיות למישהו חיל הפרשים."

"Before I die, I want to be someone's cavalry."

"Before I die, I want to be completely myself."

"טרם מותי, אני רוצה להיות לגמרי אני עצמי."

אז החלל המוזנח היה לדבר יעיל,

So this neglected space became a constructive one,

and people's hopes and dreams made me laugh out loud, tear up,

ותקוות וחלומות של אנשים

גרמו לי להיקרע מצחוק, לדמוע בשצף,

וניחמו אותי בזמנים קשים עבורי.

and they consoled me during my own tough times.

It's about knowing you're not alone;

זה לדעת שאינך לבד.

it's about understanding our neighbors in new and enlightening ways;

זה להבין את שכינינו

בדרכים חדשות ומאירות.

it's about making space for reflection and contemplation,

לקדש מקום להתבוננות והרהור,

and remembering what really matters most to us as we grow and change.

ולהיזכר בחשוב לנו מכל

בעוד אנו גדלים ומשתנים.

עשיתי את זה בשנה שעברה, והתחלתי לקבל

I made this last year,

and started receiving hundreds of messages from passionate people

מאות מסרים מאנשים שאכפת להם

who wanted to make a wall with their community.

שרצו ליצור קיר עם קהילתם

So, my civic center colleagues and I made a tool kit,

אז עמיתיי ממרכז הקהילתי ואמי יצרנו ערכת כלים, ועכשיו

and now walls have been made in countries around the world,

קירות קמו להם בארצות סביב לעולם,

including Kazakhstan,

כולל קאזאחסתן, דרום אפריקה,

South Africa,

Australia,

אוסטרליה,

Argentina, and beyond.

ארגנטינה והלאה.

Together, we've shown how powerful our public spaces can be

יחד, הראינו כמה עוצמתיים מרחבי הציבור

if we're given the opportunity to have a voice,

יכולים להיות בתינתן לנו ההזדמנות להביע את קולנו

and share more with one another.

ולחלוק יותר אחד עם זולתו.

Two of the most valuable things we have

שניים מהדברים היקרים לנו מכל הם זמן

are time, and our relationships with other people.

ומערכות היחסים שלנו עם אחרים.

In our age of increasing distractions,

בדור זה של הסחות דעת גוברות,

זה חשוב מאי פעם למצוא דרכים לשמר

it's more important than ever to find ways to maintain perspective,

את זווית הראייה ולזכור שהחיים קצרים ועדינים.

and remember that life is brief and tender.

Death is something that we're often discouraged to talk about,

המוות היא דבר שאנו לעיתים קרובות מנועים

מלדבר עליו או אפילו לחשוב עליו, אבל

or even think about,

but I've realized that preparing for death

אני הבנתי שלהתכונן למוות

is one of the most empowering things you can do.

הוא אחד מהדברים הכי מעצימים שאפשר לעשות.

Thinking about death clarifies your life.

ההרהור במוות מחדד את חייך.

Our shared spaces can better reflect what matters to us,

המרחבים המשותפים שלנו יכולים לשקף טוב יותר את מה שמהותי לנו

as individuals and as a community,

כיחידים וכקהילה,

ומצויידים בדרכים רבות יותר לחלוק את תקוותינו, פחדינו וסיפורינו,

and with more ways to share our hopes, fears and stories,

האנשים הסובבים אותנו לא רק שיוכלו לסייע לנו

the people around us can not only help us make better places,

ליצור מרחבים טובים יותר, הם יכולים לעזור לנו לחיות חיים טובים יותר.

they can help us lead better lives.

Thank you.

תודה לכם. (מחיות כפיים)

(Applause)

(מחיות כפיים)

Thank you.

תודה לכם. (מחיות כפיים)

(Applause)

(מחיות כפיים)