Robert Waldinger: What makes a good life? Lessons from the longest study on happiness | TED

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Zeeva Livshitz

What keeps us healthy and happy

מה שומר עלינו בריאים ומאושרים

as we go through life?

כשאנחנו חיים?

If you were going to invest now

אם הייתם משקיעים עכשיו

in your future best self,

בעצמי העתידי הכי טוב שלכם,

where would you put your time and your energy?

איפה הייתם משקיעים את הזמן ואת האנרגיה?

There was a recent survey of millennials

היה סקר לאחרונה של מילניאלים

asking them what their most important life goals were,

ששאל אותם מה המטרה הכי חשובה בחיים שלהם,

and over 80 percent said

ויותר מ 80 אחוז אמרו

that a major life goal for them was to get rich.

שמטרה עיקרית בחיים עבורם היתה להתעשר.

And another 50 percent of those same young adults

ו 50 אחוז נוספים מאותם בוגרים צעירים

said that another major life goal

אמרו שמטרה עיקרית נוספת בחיים

was to become famous.

היתה להפוך למפורסמים.

(Laughter)

(צחוק)

And we're constantly told to lean in to work, to push harder

ונאמר לנו כל הזמן להשקיע בעבודה, לדחוף חזק יותר

and achieve more.

ולהשיג יותר.

We're given the impression that these are the things that we need to go after

ניתנת לנו התחושה שאלה הדברים שאנחנו צריכים להשקיע בהם

in order to have a good life.

כדי שיהיו לנו חיים טובים.

Pictures of entire lives,

תמונות של חיים שלמים,

of the choices that people make and how those choices work out for them,

של הבחירות שאנשים עושים ואיך הבחירות האלו מסתדרות להם.

those pictures are almost impossible to get.

התמונות האלו כמעט בלתי אפשריות להשגה.

Most of what we know about human life

רוב מה שאנחנו יודעים בנוגע לחיים האנושים

we know from asking people to remember the past,

אנחנו יודעים מלבקש מאנשים להיזכר בעבר,

and as we know, hindsight is anything but 20/20.

וכמו שאנחנו יודעים, ראיה לעבר היא הכל חוץ ממושלמת.

We forget vast amounts of what happens to us in life,

אנחנו שוכחים כמויות עצומות של מה שקורה לנו בחיים,

and sometimes memory is downright creative.

ולפעמים זיכרון הוא ממש יצירתי.

But what if we could watch entire lives

אבל מה אם נוכל לצפות בחיים שלמים

as they unfold through time?

כשהם מתרחשים במשך הזמן?

What if we could study people from the time that they were teenagers

מה אם נוכל לחקור אנשים מהזמן שהם בני עשרה

all the way into old age

עד גיל מבוגר

to see what really keeps people happy and healthy?

כדי לראות מה באמת עושה אנשים מאושרים ובריאים?

We did that.

עשינו את זה.

The Harvard Study of Adult Development

המחקר של הארווארד של התפתחות בוגרים

may be the longest study of adult life that's ever been done.

יכול להיות המחקר הארוך ביותר של חיים בוגרים שאי פעם נעשה.

For 75 years, we've tracked the lives of 724 men,

במשך 75 שנה, עקבנו אחרי החיים של 724 גברים,

year after year, asking about their work, their home lives, their health,

שנה אחרי שנה, שאלנו אותם על העבודה, חיי הבית , והבריאות שלהם,

and of course asking all along the way without knowing how their life stories

וכמובן שאלנו כל הזמן בלי לדעת איך סיפור החיים שלהם

were going to turn out.

יתגלגל.

Studies like this are exceedingly rare.

מחקרים כמו זה הם נדירים ביותר.

Almost all projects of this kind fall apart within a decade

כמעט כל הפרוייקטים מהסוג הזה מתפרקים תוך עשור

because too many people drop out of the study,

מפני שיותר מדי אנשים נושרים מהמחקר,

or funding for the research dries up,

או שהמימון למחקר מתיבש,

or the researchers get distracted,

או שהחוקרים מוסחים,

or they die, and nobody moves the ball further down the field.

או מתים, ואף אחד לא מזיז את הכדור במורד המגרש.

But through a combination of luck

אבל דרך שילוב של מזל

and the persistence of several generations of researchers,

וההתמדה של מספר דורות של חוקרים,

this study has survived.

המחקר הזה שרד.

About 60 of our original 724 men

בערך 60 מ 724 הגברים המקוריים

are still alive,

עדיין חיים,

still participating in the study,

עדיין משתתפים במחקר,

most of them in their 90s.

רובם בשנות ה 90 לחייהם.

And we are now beginning to study

ואנחנו עכשיו מתחילים לחקור

the more than 2,000 children of these men.

את יותר מ 2,000 הילדים של אותם אנשים.

And I'm the fourth director of the study.

ואני המנהל הרביעי של המחקר.

Since 1938, we've tracked the lives of two groups of men.

מאז 1938, עקבנו אחרי חייהם של שתי קבוצות של גברים.

The first group started in the study

הקבוצה הראשונה התחילה במחקר

when they were sophomores at Harvard College.

כשהם היו בשנה השניה בהארוורד.

They all finished college during World War II,

כולם סיימו את המכללה במהלך מלחמת עולם שניה,

and then most went off to serve in the war.

ואז רובם הלכו לשרת במלחמה.

And the second group that we've followed

והקבוצה השניה שעקבנו אחריה

was a group of boys from Boston's poorest neighborhoods,

היתה קבוצה של בנים מהשכונות הכי עניות של בוסטון,

boys who were chosen for the study

בנים שנבחרו למחקר

specifically because they were from some of the most troubled

בעיקר בגלל שהם היו מכמה מהמשפחות הכי בעייתיות

and disadvantaged families

וחסרות אמצעים

in the Boston of the 1930s.

בבוסטון של שנות ה30 של המאה ה 20.

Most lived in tenements, many without hot and cold running water.

רובם חיו בבתי דירות, הרבה בלי מים חמים וקרים זורמים.

When they entered the study,

כשהם נכנסו למחקר,

all of these teenagers were interviewed.

כל בני העשרה האלה רואיינו.

They were given medical exams.

הם עברו בדיקות רפואיות.

We went to their homes and we interviewed their parents.

הלכנו לבתיהם וראיינו את הוריהם.

And then these teenagers grew up into adults

ואז בני העשרה האלה הפכו למבוגרים

who entered all walks of life.

שנכנסו לכל אורכות החיים.

They became factory workers and lawyers and bricklayers and doctors,

הם הפכו לעובדי מפעל ועורכי דין ובנאים ורופאים,

one President of the United States.

נשיא אחד של ארצות הברית.

Some developed alcoholism. A few developed schizophrenia.

כמה פיתחו אלכוהוליזם. כמה פיתחו סכיזופרניה.

Some climbed the social ladder

כמה טיפסו במעלה הסולם החברתי

from the bottom all the way to the very top,

מהתחתית כל הדרך עד למעלה,

and some made that journey in the opposite direction.

וכמה עשו את דרכם בכיוון ההפוך.

The founders of this study

מייסדי המחקר הזה

would never in their wildest dreams

לעולם בחלומותיהם הטובים ביותר

have imagined that I would be standing here today, 75 years later,

לא היו מדמיינים שאני אעמוד פה היום, 75 שנה מאוחר יותר,

telling you that the study still continues.

מספר לכם שהמחקר עדיין ממשיך.

Every two years, our patient and dedicated research staff

כל שנתיים, צוות המחקר הסבלן והמסור שלנו

calls up our men and asks them if we can send them

מתקשר לאנשים שלנו ושואל אותם אם אנחנו יכולים לשלוח להם

yet one more set of questions about their lives.

סט נוסף של שאלות בנוגע לחיים שלהם.

Many of the inner city Boston men ask us,

הרבה מאנשי בוסטון הפנימית שואלים אותנו,

"Why do you keep wanting to study me? My life just isn't that interesting."

"למה אתם ממשיכים לרצות לחקור אותי? החיים שלי פשוט לא כל כך מעניינים."

The Harvard men never ask that question.

אנשי הארוורד לעולם לא שואלים את השאלה הזו.

(Laughter)

(צחוק)

To get the clearest picture of these lives,

כדי לקבל את התמונה הברורה ביותר של החיים האלה,

we don't just send them questionnaires.

אנחנו לא רק שולחים להם שאלונים.

We interview them in their living rooms.

אנחנו חוקרים אותם בחדרי המגורים שלהם.

We get their medical records from their doctors.

אנחנו מקבלים את התיקים הרפואיים שלהם מהרופאים שלהם.

We draw their blood, we scan their brains,

אנחנו לוקחים מהם דם, אנחנו סורקים את מוחותייהם,

we talk to their children.

אנחנו מדברים עם ילדיהם.

We videotape them talking with their wives about their deepest concerns.

אנו מקליטים אותם מדברים עם נשותיהם בנוגע לדאגות הכי עמוקות שלהם.

And when, about a decade ago, we finally asked the wives

וכשלפני בערך עשור, לבסוף שאלנו את הנשים

if they would join us as members of the study,

אם הן יצטרפו אלינו כחברות במחקר,

many of the women said, "You know, it's about time."

רבות מהנשים אמרו, "אתם יודעים, הגיע הזמן."

(Laughter)

(צחוק)

So what have we learned?

אז מה למדנו?

What are the lessons that come from the tens of thousands of pages

מה הלקחים שמגיעים מעשרות אלפי דפים

of information that we've generated

של מידע שיצרנו

on these lives?

על החיים האלה?

Well, the lessons aren't about wealth or fame or working harder and harder.

ובכן, הלקחים לא נוגעים לעושר או תהילה או לעבוד קשה יותר ויותר.

The clearest message that we get from this 75-year study is this:

המסר הברור ביותר שאנחנו מקבלים מהמחקר בן 75 השנה הוא זה:

Good relationships keep us happier and healthier. Period.

יחסים טובים שומרים עלינו מאושרים יותר ובריאים יותר, נקודה.

We've learned three big lessons about relationships.

למדנו שלושה שיעורים גדולים בנוגע ליחסים.

The first is that social connections are really good for us,

הראשון הוא שיחסים חברתיים הם באמת טובים לנו,

and that loneliness kills.

ושבדידות הורגת.

It turns out that people who are more socially connected

מסתבר שאנשים שמחוברים חברתית יותר

to family, to friends, to community,

למשפחה, לחברים, לקהילה,

are happier, they're physically healthier, and they live longer

מאושרים יותר, הם בריאים יותר פיזית, וחיים יותר

than people who are less well connected.

מאנשים שחייהם פחות מחוברים.

And the experience of loneliness turns out to be toxic.

והחוויה של בדידות היא רעילה.

People who are more isolated than they want to be from others

אנשים שמבודדים יותר מאחרים משהם רוצים להיות

find that they are less happy,

מגלים שהם פחות מאושרים,

their health declines earlier in midlife,

הבריאות שלהם מתדרדרת מוקדם יותר באמצע החיים,

their brain functioning declines sooner

פעילות המוח שלהם מתדרדרת מוקדם יותר

and they live shorter lives than people who are not lonely.

והם חיים חיים קצרים יותר מאנשים לא בודדים.

And the sad fact is that at any given time,

והעובדה העצובה היא שבכל זמן נתון,

more than one in five Americans will report that they're lonely.

יותר מאחד מחמישה אמריקאים ידווח שהוא בודד.

And we know that you can be lonely in a crowd

ואנחנו יודעים שאתם יכולים להיות בודדים בקהל

and you can be lonely in a marriage,

ואתם יכולים להיות בודדים בנישואים,

so the second big lesson that we learned

אז הסיבה השניה הגדולה שגילינו

is that it's not just the number of friends you have,

היא שזה לא רק מספר החברים שיש לכם,

and it's not whether or not you're in a committed relationship,

וזה לא אם אתם ביחסים מחוייבים או לא,

but it's the quality of your close relationships that matters.

אלא זה האיכות של היחסים הקרובים שלכם שמשנים.

It turns out that living in the midst of conflict is really bad for our health.

מסתבר שחיים בתוך קונפליקט זה באמת רע לבריאות שלכם.

High-conflict marriages, for example, without much affection,

נישואים עם קונפליקטים קשים, לדוגמה, בלי הרבה חיבה,

turn out to be very bad for our health, perhaps worse than getting divorced.

הם רעים מאוד לבריאות שלנו, אולי יותר גרוע מגרושין.

And living in the midst of good, warm relationships is protective.

וחיים בתוך יחסים טובים וחמים זה מגן.

Once we had followed our men all the way into their 80s,

ברגע שעקבנו אחרי הגברים שלנו כל הדרך לשנות ה 80 שלהם,

we wanted to look back at them at midlife

רצינו להביט עליהם באמצע החיים שלהם

and to see if we could predict

ולראות אם נוכל לחזות

who was going to grow into a happy, healthy octogenarian

מי יהפוך לבן שמונים שמח ובריא

and who wasn't.

ומי לא.

And when we gathered together everything we knew about them

וכשאספנו כל מה שידענו בנוגע אליהם

at age 50,

בגיל 50,

it wasn't their middle age cholesterol levels

זה לא היה רמות הכולסטרול בגיל הביניים

that predicted how they were going to grow old.

שצפו איך הם יזדקנו.

It was how satisfied they were in their relationships.

זה כמה מרוצים הם היו מהיחסים שלהם.

The people who were the most satisfied in their relationships at age 50

האנשים שהיו הכי מרוצים מהיחסים שלהם בגיל 50

were the healthiest at age 80.

היו הכי בריאים בגיל 80.

And good, close relationships seem to buffer us

ונראה שיחסים טובים וקרובים חוצצים בינינו

from some of the slings and arrows of getting old.

לבין כמה מהקליעים והחיצים של ההזדקנות.

Our most happily partnered men and women

הגברים והנשים הכי מאושרים ביחסים

reported, in their 80s,

דיווחו, בשנות השמונים שלהם,

that on the days when they had more physical pain,

שבימים שהיה להם יותר כאב פיזי,

their mood stayed just as happy.

מצב הרוח נשאר שמח.

But the people who were in unhappy relationships,

אבל האנשים שהיו ביחסים לא מאושרים,

on the days when they reported more physical pain,

בימים שהם דיווחו על כאב פיזי,

it was magnified by more emotional pain.

הוא היה מוגבר על ידי כאב רגשי.

And the third big lesson that we learned about relationships and our health

והשיעור השלישי הגדול שלמדנו בנוגע ליחסים והבריאות שלנו

is that good relationships don't just protect our bodies,

הוא שיחסים טובים לא מגינים רק על הגוף שלנו,

they protect our brains.

הם הגנו על המוח שלנו.

It turns out that being in a securely attached relationship

מסתבר שלהיות ביחסים בטוחים וקרובים

to another person in your 80s is protective,

לאדם אחר בשנות השמונים שלנו זה מגן,

that the people who are in relationships

שהאנשים שביחסים

where they really feel they can count on the other person in times of need,

בהם הם מרגישים שהם באמת יכולים לסמוך על האדם האחר בזמני צורך,

those people's memories stay sharper longer.

הזכרונות של האנשים האלה נשארים חדים לזמן רב יותר.

And the people in relationships

והאנשים ביחסים

where they feel they really can't count on the other one,

בהם הם מרגישים שהם באמת לא יכולים לסמוך על האחר,

those are the people who experience earlier memory decline.

אלה האנשים שחווים אבדן זיכרון מוקדם.

And those good relationships, they don't have to be smooth all the time.

והיחסים הטובים האלו, הם לא צריכים להיות חלקים כל הזמן.

Some of our octogenarian couples could bicker with each other

כמה מזוגות בני השמונים שלנו יכלו להתווכח אחד עם השני

day in and day out,

כל היום,

but as long as they felt that they could really count on the other

אבל כל עוד הם הרגישו שהם יוכלו לסמוך על האחר

when the going got tough,

כשנהיה קשה יותר,

those arguments didn't take a toll on their memories.

הוויכוחים האלו לא היו משפיעים על הזכרונות שלהם.

So this message,

אז המסר הזה,

that good, close relationships are good for our health and well-being,

שיחסים טובים וקרובים הם טובים לבריאות ולהרגשה הכללית שלנו,

this is wisdom that's as old as the hills.

זו חכמה עתיקה כמו הגבעות.

Why is this so hard to get and so easy to ignore?

למה זה כל כך קשה לקבל וכל כך קל להתעלם מזה?

Well, we're human.

ובכן, אנחנו אנושיים.

What we'd really like is a quick fix,

מה שבאמת היינו רוצים זה תיקון מהיר,

something we can get

משהו שאנחנו יכולים לקבל

that'll make our lives good and keep them that way.

שיהפוך את החיים שלנו לטובים וישמור עליהם כך.

Relationships are messy and they're complicated

יחסים הם מלוכלכים ומסובכים

and the hard work of tending to family and friends,

והעבודה הקשה של לטפל במשפחה וחברים,

it's not sexy or glamorous.

זה לא סקסי וזוהר.

It's also lifelong. It never ends.

זה גם לכל החיים. זה לעולם לא נגמר.

The people in our 75-year study who were the happiest in retirement

האנשים במחקר בן 75 השנים שהיו הכי שמחים בפרישה

were the people who had actively worked to replace workmates with new playmates.

היו האנשים שעבדו אקטיבית להחליף את חבריהם לעבודה עם חברים חדשים.

Just like the millennials in that recent survey,

ממש כמו בני המילניום בסקר העדכני,

many of our men when they were starting out as young adults

הרבה מהגברים שלנו כשהם התחילו כמתבגרים צעירים

really believed that fame and wealth and high achievement

באמת האמינו שפרסום ועושר והשגים גבוהים

were what they needed to go after to have a good life.

היו מה שהם היו צריכים כדי שיהיו להם חיים טובים.

But over and over, over these 75 years, our study has shown

אבל שוב ושוב, במשך 75 השנים האלה, המחקר שלנו הראה

that the people who fared the best were the people who leaned in to relationships,

שהאנשים שהצליחו הכי טוב היו האנשים שנטו ליחסים,

with family, with friends, with community.

עם משפחה, עם חברים, עם קהילות.

So what about you?

אז מה איתכם?

Let's say you're 25, or you're 40, or you're 60.

בואו נגיד שאתם בין 25, או בני 40, או שאתם בני 60.

What might leaning in to relationships even look like?

איך נטיה ליחסים אפילו נראית?

Well, the possibilities are practically endless.

ובכן, האפשרויות הן אין סופיות.

It might be something as simple as replacing screen time with people time

זה אולי משהו פשוט כמו להחליף זמן מסך בזמן אנשים

or livening up a stale relationship by doing something new together,

או להחיות יחסים עבשים על ידי לעשות משהו חדש יחד,

long walks or date nights,

הליכות ארוכות או יציאות,

or reaching out to that family member who you haven't spoken to in years,

או לפנות לחבר המשפחה ההוא שלא דיברתם איתו שנים,

because those all-too-common family feuds

בגלל הריבים המשפחתיים הכל כך נפוצים

take a terrible toll

שלוקחים מחיר נוראי

on the people who hold the grudges.

מאנשים שנוטרים טינה.

I'd like to close with a quote from Mark Twain.

הייתי רוצה לסיים עם ציטוט ממארק טווין.

More than a century ago,

לפני יותר ממאה,

he was looking back on his life,

הוא הביט אחורה על חייו,

and he wrote this:

וכתב את זה:

"There isn't time, so brief is life,

"אין זמן, כל כך קצרים החיים,

for bickerings, apologies, heartburnings, callings to account.

לריבים, התנצלויות, כאבי לב, קריאות לעשות חשבון.

There is only time for loving,

יש רק זמן לאהבה,

and but an instant, so to speak, for that."

ורק רגע, אפשר להגיד, לזה."

The good life is built with good relationships.

החיים הטובים בנויים עם יחסים טובים.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)