Why we have too few women leaders | Sheryl Sandberg

מתרגם: Naama Bar-Gil מבקר: Ido Dekkers

כולנו כאן באולם היום,

So for any of us in this room today, let's start out by admitting we're lucky.

בואו נודה שאנו בנות מזל.

We don't live in the world our mothers lived in,

איננו חיות בעולם

של אמא או סבתא שלנו

our grandmothers lived in,

where career choices for women were so limited.

בו אפשרויות הקריירה לנשים היו כה מוגבלות.

And if you're in this room today,

אתן שבאולם זה היום,

most of us grew up in a world where we have basic civil rights,

רובנו גדלנו בעולם

בו היו לנו זכויות אזרח בסיסיות.

and amazingly, we still live in a world where some women don't have them.

למרבה הפלא, אנו עדיין חיים בעולם

בו זכויות אלה נמנעות מחלק מהנשים.

But all that aside, we still have a problem,

אבל מלבד זה, עדיין יש לנו בעיה,

והיא בעיה אמיתית.

and it's a real problem.

And the problem is this:

הבעיה היא:

Women are not making it to the top of any profession

נשים אינן מגיעות

לפסגה של אף מקצוע

anywhere in the world.

באף מקום בעולם.

The numbers tell the story quite clearly.

המספרים מציגים תמונה ברורה.

190 heads of state -- nine are women.

מתוך 190 ראשי מדינות -

9 הן נשים.

Of all the people in parliament in the world,

מתוך כל חברי הפרלמנטים בעולם,

13 percent are women.

13% הן נשים.

במגזר העסקי,

In the corporate sector, women at the top,

נשים בפסגה,

C-level jobs, board seats --

מנהלות בכירות, חברות דירקטוריונים - -

tops out at 15, 16 percent.

מהוות 15%, 16% גג.

The numbers have not moved since 2002

המספרים לא השתנו משנת 2002

והם מתקדמים בכיוון הלא נכון.

and are going in the wrong direction.

And even in the non-profit world,

אפילו במגזר השלישי

a world we sometimes think of as being led by more women,

תחום שנדמה לנו

שיש בו יותר נשים מנהיגות

women at the top: 20 percent.

הנשים בפסגה מהוות - 20%.

יש לנו בעיה נוספת,

We also have another problem,

which is that women face harder choices

והיא שנשים עומדות בפני בחירה קשה יותר

between professional success and personal fulfillment.

בין הצלחה מקצועית להגשמה אישית.

A recent study in the U.S. showed that, of married senior managers,

מחקר עדכני בארה"ב הראה

שמבין מנהלים ומנהלות בכירים נשואים,

two-thirds of the married men had children

לשני שלישים מהגברים הנשואים יש ילדים

and only one-third of the married women had children.

ורק לשליש מהנשים הנשואות יש ילדים.

A couple of years ago, I was in New York,

לפני שנתיים הייתי בניו יורק,

and I was pitching a deal,

הצעתי עסקה,

and I was in one of those fancy New York private equity offices

במשרד מפואר של חברת פיננסים פרטית

אתם מתארים לעצמכם.

you can picture.

אני בפגישה של כ3 שעות

And I'm in the meeting -- it's about a three-hour meeting --

and two hours in, there needs to be that bio break,

לאחר שעתיים עולה הצורך בהפסקת התרוקנות,

כולם נעמדים,

and everyone stands up,

and the partner running the meeting starts looking really embarrassed.

והשותף שמנהל את הישיבה

מתחיל להיראות ממש נבוך.

And I realized he doesn't know where the women's room is in his office.

אני קולטת שהוא לא יודע

היכן שירותי הנשים במשרדו.

So I start looking around for moving boxes,

אני מסתכלת סביב, מחפשת ארגזים,

חשבתי שאולי הם רק עברו לפה, אבל אין.

figuring they just moved in, but I don't see any.

And so I said, "Did you just move into this office?"

אז שאלתי: "זה משרד חדש?"

והוא אמר: "לא, אנחנו פה כבר שנה בערך."

And he said, "No, we've been here about a year."

And I said, "Are you telling me that I am the only woman

אמרתי: "אז אתה אומר לי

שאני האשה היחידה

to have pitched a deal in this office in a year?"

שהציעה לכם עסקה במשך שנה שלמה?"

And he looked at me, and he said,

הוא הביט בי ואמר

"Yeah. Or maybe you're the only one who had to go to the bathroom."

"כן. או שאולי את היחידה שרצתה ללכת לשירותים."

(Laughter)

(צחוק)

So the question is, how are we going to fix this?

אז השאלה היא,

כיצד נתקן זאת?

How do we change these numbers at the top?

איך נשנה את המספרים בפסגה?

איך ניצור את השינוי הזה?

How do we make this different?

I want to start out by saying, I talk about this --

ראשית אומר,

אני מדברת על זה -

about keeping women in the workforce --

על השארת נשים בשוק העבודה -

because I really think that's the answer.

כי אני באמת חושבת שזאת התשובה.

In the high-income part of our workforce,

בקרב משתכרי השכר הגבוה,

האנשים שמגיעים לפסגה,

in the people who end up at the top --

Fortune 500 CEO jobs, or the equivalent in other industries --

משרות מנכ"ל ברשימת Fortune 500,

או המקבילות בתעשיות אחרות

the problem, I am convinced, is that women are dropping out.

אני משוכנעת שהבעיה

היא שנשים נושרות, עוזבות.

Now people talk about this a lot,

מדברים על כך הרבה,

and they talk about things like flextime and mentoring

ומדברים על שעות גמישות וחונכות

ותכניות להכשרת נשים שעל החברות לייסד.

and programs companies should have to train women.

I want to talk about none of that today,

לא אדבר על שום דבר מזה היום,

even though that's all really important.

אף על פי שזה מאוד חשוב,

Today I want to focus on what we can do as individuals.

אני רוצה להתמקד במה שאנו יכולות לעשות באופן פרטי.

What are the messages we need to tell ourselves?

מהם המסרים שעלינו לומר לעצמנו?

What are the messages we tell the women that work with and for us?

מהם המסרים שעלינו להעביר לנשים העובדות איתנו ועבורנו?

What are the messages we tell our daughters?

מהם המסרים שעלינו להעביר לבנותינו?

Now, at the outset, I want to be very clear

כבר מההתחלה, אני רוצה להבהיר

שאין בנאום זה שום שיפוטיות.

that this speech comes with no judgments.

I don't have the right answer.

אין לי את התשובה הנכונה;

I don't even have it for myself.

אפילו לא בשביל עצמי.

I left San Francisco, where I live, on Monday,

עזבתי את סן פרנסיסקו, מקום מגוריי, ביום שני,

and I was getting on the plane for this conference.

עמדתי לטוס לכנס הזה.

ובתי בת השלוש, כשלקחתי אותה לגנון,

And my daughter, who's three, when I dropped her off at preschool,

התחילה עם הקטע הזה של לחבק את הרגל,

did that whole hugging-the-leg, crying, "Mommy, don't get on the plane" thing.

לבכות "אמא אל תטוסי".

This is hard. I feel guilty sometimes.

זה קשה. אני מרגישה אשמה לפעמים.

I know no women,

אני לא מכירה אף אשה,

whether they're at home or whether they're in the workforce,

בין אם בבית או בשוק העבודה,

שלא מרגישה אשמה לפעמים.

who don't feel that sometimes.

So I'm not saying that staying in the workforce

אז אני לא אומרת שהישארות בשוק העבודה

is the right thing for everyone.

היא הדבר המתאים לכולן.

My talk today is about what the messages are

בשיחה שלי היום אציג את המסרים

if you do want to stay in the workforce,

למי שכן רוצה להישאר בשוק העבודה.

and I think there are three.

לדעתי יש 3 מסרים.

One, sit at the table.

1 - שבי ליד השולחן.

Two, make your partner a real partner.

2 - הפכי את בן זוגך לשותף אמיתי.

And three, don't leave before you leave.

ו3 - שימו לב - אל תעזבי לפני שאת עוזבת.

מספר 1 - שבי ליד השולחן.

Number one: sit at the table.

לפני שבועיים בפייסבוק,

Just a couple weeks ago at Facebook,

we hosted a very senior government official,

ארחנו פקיד ממשלתי בכיר ביותר,

and he came in to meet with senior execs

שבא להפגש עם מנהלים בכירים

באיזור עמק הסיליקון.

from around Silicon Valley.

And everyone kind of sat at the table.

כולם התיישבו סביב שולחן הדיונים.

He had these two women who were traveling with him

היו איתו 2 נשים

pretty senior in his department,

בכירות למדי במחלקה שלו.

and I kind of said to them,

אמרתי להן: "שבו ליד השולחן, בואו, שבו ליד השולחן."

"Sit at the table. Come on, sit at the table,"

and they sat on the side of the room.

והן ישבו בצדי החדר.

When I was in college, my senior year,

בשנה האחרונה שלי במכללה,

I took a course called European Intellectual History.

נרשמתי לקורס בנושא הסטוריה אינטלקטואלית אירופאית.

Don't you love that kind of thing from college?

איזה כיף זה הדברים האלה.

I wish I could do that now.

הלוואי שיכולתי לעשות זאת כעת.

And I took it with my roommate, Carrie,

למדתי עם שותפתי לחדר, קארי,

who was then a brilliant literary student --

שהיתה אז סטודנטית מבריקה לספרות,

and went on to be a brilliant literary scholar --

ובהמשך היתה לחוקרת ספרות מבריקה,

ועם אחי,

and my brother -- smart guy,

בחור חכם, אבל ספורטאי בתכנית קדם-רפואה,

but a water-polo-playing pre-med,

who was a sophomore.

בשנה השנייה ללימודים.

The three of us take this class together.

שלושתנו לקחנו את הקורס הזה יחד.

And then Carrie reads all the books in the original Greek and Latin,

קארי קראה את כל הספרים

בשפות המקור: יוונית ולטינית

הלכה לכל השיעורים

goes to all the lectures.

I read all the books in English

אני קראתי את כל הספרים באנגלית

and go to most of the lectures.

והלכתי לרוב השיעורים

My brother is kind of busy.

אחי היה די עסוק

He reads one book of 12 and goes to a couple of lectures,

הוא קרא ספר אחד מתוך 12

הלך לכמה שיעורים

marches himself up to our room

והגיע אלינו לחדר

יומיים לפני המבחן כדי שנלמד אותו את החומר.

a couple days before the exam to get himself tutored.

שלושתנו ניגשנו למבחן יחד, התיישבנו.

The three of us go to the exam together, and we sit down.

And we sit there for three hours --

ישבנו שם 3 שעות,

עם המחברות הכחולות הקטנות - כן אני עד כדי כך קשישה.

and our little blue notebooks -- yes, I'm that old.

We walk out, we look at each other, and we say, "How did you do?"

כשיצאנו, הבטנו זה בזה ושאלנו: איך היה?

And Carrie says, "Boy, I feel like I didn't really draw out the main point

קארי אמרה: "אוף, נראה לי שלא ממש הצגתי את הנקודה המרכזית

בנושא הדיאלקטיקה ההגליאנית."

on the Hegelian dialectic."

And I say, "God, I really wish I had really connected

אני אמרתי: "יא אללה, חבל שלא ממש קישרתי

John Locke's theory of property with the philosophers that follow."

בין תאוריית הרכוש של ג'ון לוק להוגים שבאו אחריו."

And my brother says,

ואחי אמר

"I got the top grade in the class."

"אני קיבלתי את הציון הכי גבוה בכיתה."

(Laughter)

"You got the top grade in the class?

"אתה קיבלת את הציון הכי גבוה בכיתה?

You don't know anything."

אתה לא יודע את החומר."

(Laughter)

The problem with these stories is that they show what the data shows:

הבעיה בסיפורים האלה

היא שהם מראים את מה שמראה המחקר:

women systematically underestimate their own abilities.

נשים ממעיטות בערך יכולותיהן באופן שיטתי.

If you test men and women,

אם בוחנים נשים וגברים

and you ask them questions on totally objective criteria like GPAs,

ושואלים אותם לגבי נתונים אובייקטיביים לחלוטין כגון ממוצע ציונים,

men get it wrong slightly high,

הגברים טועים קצת כלפי מעלה,

and women get it wrong slightly low.

והנשים טועות קצת כלפי מטה.

Women do not negotiate for themselves in the workforce.

נשים אינן מנהלות מו"מ עבור עצמן בשוק העבודה.

A study in the last two years

מחקר של השנתיים האחרונות

of people entering the workforce out of college

על בוגרי מכללה שנכנסים לשוק העבודה

showed that 57 percent of boys entering, or men, I guess,

מראה ש57% מהבנים -

מהגברים, כנראה -

are negotiating their first salary,

מתמקחים על המשכורת הראשונה,

and only seven percent of women.

ורק 7% מהנשים.

And most importantly,

והכי חשוב,

men attribute their success to themselves,

גברים מייחסים את הצלחתם לעצמם,

and women attribute it to other external factors.

ונשים מייחסות אותה לגורמים חיצוניים.

If you ask men why they did a good job,

אם תשאל גברים מדוע הצליחו במשימה,

they'll say, "I'm awesome.

הם יאמרו "אני תותח.

Obviously. Why are you even asking?"

ברור. מה השאלה בכלל?"

If you ask women why they did a good job,

אם תשאל נשים מדוע הצליחו במשימה,

what they'll say is someone helped them,

הן יאמרו שמישהו עזר להן,

they got lucky, they worked really hard.

היה להן מזל, הן עבדו מאוד קשה.

Why does this matter?

למה זה משנה?

Boy, it matters a lot.

בחיי, זה משנה מאוד

Because no one gets to the corner office

כי אף אחד לא מגיע למשרד הפינתי

by sitting on the side, not at the table,

ע"י ישיבה בפינה ולא ליד השולחן.

and no one gets the promotion

ואף אחד לא מקבל קידום

if they don't think they deserve their success,

אם אינו חושב שהוא ראוי להצלחה שלו

or they don't even understand their own success.

או אינו מבין בכלל את ההצלחה שלו.

הלוואי שהיתה תשובה פשוטה.

I wish the answer were easy.

I wish I could go tell all the young women I work for,

הלוואי ויכולתי לומר לכל הנשים הצעירות שלמענן אני פועלת,

הנשים הנפלאות האלה,

these fabulous women,

"Believe in yourself and negotiate for yourself.

"תאמיני בעצמך ותתמקחי בשביל עצמך.

Own your own success."

קחי בעלות על ההצלחה שלך."

I wish I could tell that to my daughter.

הלוואי שיכולתי לומר זאת לבתי.

But it's not that simple.

אבל זה לא כל כך פשוט.

Because what the data shows, above all else, is one thing,

כי מעל הכל עולה מהמחקר דבר אחד,

which is that success and likeability are positively correlated for men

והוא שבין הצלחה וחביבות

יש מתאם חיובי עבור גברים

and negatively correlated for women.

ומתאם שלילי עבור נשים.

And everyone's nodding, because we all know this to be true.

וכולכם מהנהנים,

כי כולנו יודעים שזה נכון.

There's a really good study that shows this really well.

יש מחקר מצוין שמראה זאת היטב.

There's a famous Harvard Business School study

יש מחקר ידוע מביה"ס למנהל עסקים בהרווארד

on a woman named Heidi Roizen.

על אשה בשם היידי רויזן.

And she's an operator in a company in Silicon Valley,

היא מרכזנית בחברה

בעמק הסיליקון,

and she uses her contacts

והיא משתמשת בקשריה

to become a very successful venture capitalist.

כדי להפוך למצליחה מאוד בתחום ההון-סיכון.

In 2002 -- not so long ago --

בשנת 2002 - לפני זמן לא רב -

a professor who was then at Columbia University

מרצה שהיה אז באוניברסיטת קולומביה

took that case and made it [Howard] Roizen.

לקח את המקרה והפך אותו להיידי רויזן.

And he gave the case out, both of them, to two groups of students.

הוא נתן את סיפור המקרה - את שניהם -

לשתי קבוצות של סטודנטים.

He changed exactly one word:

הוא שינה בדיוק מילה אחת:

"Heidi" to "Howard."

את היידי להאוורד.

But that one word made a really big difference.

אך המילה הזאת יצרה הבדל ענק.

He then surveyed the students,

ואז הוא סקר את הסטודנטים.

and the good news was the students, both men and women,

החדשות הטובות הן שכל הסטודנטים, נשים וגברים כאחד,

thought Heidi and Howard were equally competent,

חשבו שהיידי והאוורד היו בעלי כישורים שווים,

and that's good.

וזה טוב.

The bad news was that everyone liked Howard.

החדשות הרעות הן שכולם חיבבו את האוורד.

He's a great guy. You want to work for him.

הוא בחור נפלא, אתה רוצה לעבוד עבורו,

You want to spend the day fishing with him.

אתה רוצה לצאת איתו לדוג.

אבל היידי? לא כל כך בטוח.

But Heidi? Not so sure.

She's a little out for herself. She's a little political.

היא דואגת לעצמה. היא קצת פוליטית.

You're not sure you'd want to work for her.

אתה לא בטוח שתרצה לעבוד עבורה.

This is the complication.

כאן העסק מסתבך.

We have to tell our daughters and our colleagues,

עלינו לומר לבנותינו ולעמיתותינו,

we have to tell ourselves to believe we got the A,

עלינו לומר לעצמנו להאמין שקיבלנו ציון 100,

לנסות להשיג את הקידום,

to reach for the promotion, to sit at the table,

לשבת ליד השולחן.

and we have to do it in a world

ועלינו לעשות זאת בעולם שבו

where, for them, there are sacrifices they will make for that,

יהיה עליהן לשלם על כל זה מחיר

even though for their brothers, there are not.

שאחיהן לא יידרשו לשלם.

The saddest thing about all of this is that it's really hard to remember this.

הכי עצוב שמאוד קשה לזכור את זה.

And I'm about to tell a story which is truly embarrassing for me,

מיד אספר סיפור שממש מביך אותי,

but I think important.

אבל אני חושבת שהוא חשוב.

I gave this talk at Facebook not so long ago

נשאתי את הנאום הזה בפייסבוק לא מזמן

to about 100 employees,

בפני כמאתיים עובדים.

אחרי כשעתיים, עובדת צעירה

and a couple hours later, there was a young woman who works there

התיישבה מחוץ למשרד שלי,

sitting outside my little desk, and she wanted to talk to me.

ורצתה לדבר איתי.

I said, okay, and she sat down, and we talked.

אמרתי, בסדר, והיא התיישבה, ודיברנו.

And she said, "I learned something today.

והיא אמרה: "למדתי משהו היום.

I learned that I need to keep my hand up."

למדתי שאני צריכה להמשיך להצביע."

שאלתי: "מה זאת אומרת?"

"What do you mean?"

She said, "You're giving this talk,

היא אמרה: "תראי, את הרצית בפנינו,

and you said you would take two more questions.

ואת אמרת שתעני על שתי שאלות נוספות.

I had my hand up with many other people,

אני ועוד רבים אחרים הצבענו, ואת ענית על שתי שאלות נוספות.

and you took two more questions.

אז הפסקתי להצביע, ושמתי לב שכל הנשים הפסיקו להצביע.

I put my hand down, and I noticed all the women did the same,

ואז ענית על עוד שאלות,

and then you took more questions,

רק של הגברים."

only from the men."

וחשבתי לעצמי,

And I thought to myself,

"Wow, if it's me -- who cares about this, obviously --

וואו, אם אני - שאכפת לי מהנושא, מן הסתם -

giving this talk --

נותנת את ההרצאה הזאת -

and during this talk, I can't even notice that the men's hands are still raised,

בזמן ההרצאה הזאת, אפילו לא שמתי לב

שהגברים עדיין מצביעים,

and the women's hands are still raised,

והנשים לא מצביעות,

how good are we

אז עד כמה אנו מצליחים

as managers of our companies and our organizations

כמנהלי חברות וארגונים

at seeing that the men are reaching for opportunities

לראות שהגברים מנצלים הזדמנויות

more than women?"

יותר מנשים?

We've got to get women to sit at the table.

עלינו לגרום לנשים לשבת ליד השולחן.

(Cheers)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

המסר השני:

Message number two:

Make your partner a real partner.

הפכי את בן זוגך לשותף אמיתי.

I've become convinced that we've made more progress in the workforce

אני משוכנעת שהתקדמנו בשוק העבודה הרבה יותר

than we have in the home.

מכמה שהתקדמנו בבית.

The data shows this very clearly.

רואים זאת בבירור במחקרים.

If a woman and a man work full-time and have a child,

אם אשה וגבר עובדים במשרה מלאה

ויש להם ילד

the woman does twice the amount of housework the man does,

האשה מבצעת פי שניים עבודות בית מהגבר

and the woman does three times the amount of childcare the man does.

והאשה עושה פי שלושה

עבודות טיפול בילד מהגבר.

So she's got three jobs or two jobs, and he's got one.

אז לה יש 3 משרות, או שתיים,

ולו יש אחת.

Who do you think drops out when someone needs to be home more?

אז מי נושר משוק העבודה כשצריך שמישהו יהיה יותר בבית?

הגורמים לכך מסובכים מאוד.

The causes of this are really complicated, and I don't have time to go into them.

אין לי זמן להיכנס לזה.

And I don't think Sunday football-watching and general laziness is the cause.

ואני לא חושבת שצפייה במשחק פוטבול פעם בשבוע

או עצלות כללית היא הגורם.

I think the cause is more complicated.

לדעתי הסיבה מסובכת יותר.

לדעתי, כחברה,

I think, as a society,

we put more pressure on our boys to succeed

אנחנו לוחצים יותר על הבנים להצליח

than we do on our girls.

מאשר על הבנות.

I know men that stay home

אני מכירה גברים שנשארים בבית

and work in the home to support wives with careers,

ועובדים בבית כדי לתמוך בנשותיהם הקרייריסטיות

וזה קשה.

and it's hard.

When I go to the Mommy-and-Me stuff and I see the father there,

כשאני הולכת לחוגים לאמא ולילד

ואני רואה שם אבא אחד,

I notice that the other mommies don't play with him.

אני שמה לב שהאמהות האחרות

לא משחקות איתו.

And that's a problem,

וזאת בעיה,

because we have to make it as important a job,

כי עלינו להגדיר את העבודה בבית כעבודה חשובה -

because it's the hardest job in the world to work inside the home,

כי זאת העבודה הכי קשה שיש -

for people of both genders,

לנשים וגברים כאחד,

if we're going to even things out and let women stay in the workforce.

אם ברצוננו לתת הזדמנות שווה ולאפשר לנשים להשאר בשוק העבודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Studies show that households with equal earning

מחקרים מראים שבמשפחות עם שכר שווה

and equal responsibility

ואחריות שווה

also have half the divorce rate.

שיעור הגירושין הוא מחצית מהשיעור הכללי.

And if that wasn't good enough motivation for everyone out there,

ואם זאת לא סיבה מספיק טובה בשבילכם,

they also have more --

זוגות כאלה גם -

how shall I say this on this stage?

איך לומר בפורום הזה? -

They know each other more in the biblical sense as well.

גם יודעים יותר זה את זו במובן התנ"כי.

(Cheers)

(תרועות)

Message number three:

המסר השלישי:

Don't leave before you leave.

אל תעזבי לפני שאת עוזבת.

I think there's a really deep irony

יש אירוניה עמוקה בעובדה

to the fact that actions women are taking --

שנשים נוקטות צעדים -

and I see this all the time --

אני רואה את זה כל הזמן -

with the objective of staying in the workforce

במטרה להישאר בשוק העבודה,

actually lead to their eventually leaving.

שבעצם תורמים לכך שבסופו של דבר יעזבו.

Here's what happens:

זה מה שקורה:

We're all busy. Everyone's busy. A woman's busy.

כולנו עסוקים; כולם עסוקים; נשים עסוקות.

And she starts thinking about having a child,

ואז אשה מתחילה לחשוב על ילדים.

and from the moment she starts thinking about having a child,

ברגע שהיא חושבת על הולדת ילד,

she starts thinking about making room for that child.

היא מתחילה לפנות מקום לילד הזה.

"איך אני אשלב את זה לתוך כל שאר הפעילויות שלי?"

"How am I going to fit this into everything else I'm doing?"

And literally from that moment,

וממש מאותו רגע,

היא לא מצביעה יותר,

she doesn't raise her hand anymore,

she doesn't look for a promotion, she doesn't take on the new project,

והיא לא מחפשת קידום, והיא לא לוקחת על עצמה פרוייקט חדש,

she doesn't say, "Me. I want to do that."

והיא לא אומרת "אני! אני רוצה לעשות את הפרוייקט."

She starts leaning back.

היא מתחילה להישען לאחור.

The problem is that --

הבעיה היא - -

let's say she got pregnant that day, that day --

ונניח אפילו שהיא הרתה ממש באותו יום - -

nine months of pregnancy, three months of maternity leave,

יש תשעה חודשי הריון, 3 חודשי חופשת לידה,

six months to catch your breath --

חצי שנה כדי להתאפס -

Fast-forward two years,

נריץ קדימה שנתיים,

more often -- and as I've seen it --

לעתים קרובות יותר, כפי שראיתי,

women start thinking about this way earlier --

צורת החשיבה הזאת מתחילה אצל נשים הרבה קודם,

when they get engaged, or married,

כשהן מתארסות, כשהן מתחתנות,

when they start thinking about having a child,

כשהן מתחילות לחשוב על לנסות להרות, מה שיכול לקחת זמן רב.

which can take a long time.

אשה אחת פנתה אלי בנושא זה,

One woman came to see me about this.

הסתכלתי עליה, היא נראתה קצת צעירה.

She looked a little young.

And I said, "So are you and your husband thinking about having a baby?"

אמרתי: "אז את ובעלך חושבים להביא לעולם ילד?"

והיא אמרה: "אה, לא, אני לא נשואה".

And she said, "Oh no, I'm not married."

She didn't even have a boyfriend.

אפילו לא היה לה חבר.

(Laughter)

I said, "You're thinking about this just way too early."

אמרתי: "את חושבת על זה

הרבה יותר מדי מוקדם."

But the point is that what happens

הנקודה היא, שמה קורה

once you start kind of quietly leaning back?

ברגע שאת מתחילה בשקט להישען לאחור?

Everyone who's been through this --

כל מי שעברה את זה,

and I'm here to tell you, once you have a child at home,

ואני אומרת לכם, ברגע שיש ילד בבית,

your job better be really good to go back,

העבודה שלך צריכה להיות ממש מעולה כדי שתחזרי,

because it's hard to leave that kid at home.

כי קשה להשאיר את הילד שלך בבית.

העבודה שלך צריכה להיות מאתגרת.

Your job needs to be challenging.

היא צריכה להיות מתגמלת.

It needs to be rewarding.

You need to feel like you're making a difference.

את צריכה להרגיש שאת חשובה.

And if two years ago you didn't take a promotion

ואם לפני שנתיים ויתרת על הקידום

and some guy next to you did,

ואיזה בחור לידך תפס אותו,

if three years ago you stopped looking for new opportunities,

אם לפני 3 שנים

הפסקת לחפש הזדמנויות חדשות,

you're going to be bored

את תשתעממי,

because you should have kept your foot on the gas pedal.

כי היית צריכה להמשיך ללחוץ על דוושת הגז.

Don't leave before you leave.

אל תעזבי לפני שאת עוזבת.

Stay in.

תשארי במשחק.

Keep your foot on the gas pedal,

תמשיכי ללחוץ על דוושת הגז,

until the very day you need to leave to take a break for a child --

עד לאותו יום בו תצטרכי לעזוב,

לקחת הפסקה בשביל הילד,

and then make your decisions.

ואז תקבלי החלטות.

אל תחליטי החלטות זמן רב מדי מראש,

Don't make decisions too far in advance,

particularly ones you're not even conscious you're making.

במיוחד לא החלטות שאת אפילו לא מודעת אליהן.

My generation really, sadly,

הדור שלי, למרבה הצער,

is not going to change the numbers at the top.

כבר לא ישנה את המספרים בפסגה.

They're just not moving.

הם פשוט לא זזים.

We are not going to get to where 50 percent of the population --

לא נגיע למצב בו 50% מהציבור - -

in my generation, there will not be 50 percent of [women]

בדור שלי, לא יהיו 50% מהאנשים (נשים)

at the top of any industry.

בראש אף תעשייה.

אבל אני מקווה שהדורות הבאים יעשו זאת.

But I'm hopeful that future generations can.

I think a world where half of our countries and our companies

לדעתי עולם שבו הניהול

של מחצית מהמדינות ומחצית מהחברות

יהיה בידי נשים, יהיה עולם טוב יותר.

were run by women, would be a better world.

It's not just because people would know where the women's bathrooms are,

וזה לא רק כי כולם יידעו איפה שירותי הנשים,

אם כי זה יהיה מועיל.

even though that would be very helpful.

I think it would be a better world.

אני חושבת שזה יהיה עולם טוב יותר.

יש לי שני ילדים.

I have two children.

I have a five-year-old son and a two-year-old daughter.

בן בן חמש ובת בת שנתיים.

I want my son to have a choice

אני רוצה שבני יוכל לבחור

to contribute fully in the workforce or at home,

לתרום את מלוא מרצו בשוק העבודה או בבית,

and I want my daughter to have the choice to not just succeed,

ואני רוצה שבתי תוכל לבחור

לא רק להצליח,

but to be liked for her accomplishments.

אלא להיות אהובה עבור הישגיה.

תודה רבה.

Thank you.

(Applause)

(מחיאות כפיים)