Damon Horowitz: Philosophy in prison

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

Meet Tony. He's my student.

תכירו את טוני, הוא סטודנט שלי.

He's about my age,

הוא בערך בגילי,

and he's in San Quentin State Prison.

והוא בכלא סאן קוונטין.

When Tony was 16 years old,

כשטוני היה בן 16,

one day, one moment,

יום אחד, רגע אחד,

"It was mom's gun.

"זה היה האקדח של אמא.

Just flash it, scare the guy. He's a punk.

רק להראות אותו, להפחיד את הבחור. הוא פרחח.

He took some money; we'll take his money. That'll teach him.

הוא לקח קצת כסף; ניקח את הכסף שלו. זה ילמד אותו.

Then last minute, I'm thinking, 'Can't do this. This is wrong.'

ברגע האחרון, אני חושב, 'לא יכול לעשות את זה. זה לא טוב.'

My buddy says, 'C'mon, let's do this.'

חבר שלי אומר, 'יאללה, בוא נעשה את זה.'

I say, 'Let's do this.'"

אני אומר, 'בוא נעשה את זה.'"

And those three words, Tony's going to remember,

ואת שלוש המילים האלו, טוני עומד לזכור,

because the next thing he knows, he hears the pop.

מפני שהדבר הבא שקורה, הוא שומע קול נפץ.

There's the punk on the ground, puddle of blood.

הנה הבחור על הרצפה, שלולית של דם.

And that's felony murder --

וזה רצח --

25 to life, parole at 50 if you're lucky,

25 שנים עד חיים, חנינה בגיל 50 עם מזל,

and Tony's not feeling very lucky.

וטוני לא מרגיש בר מזל.

So when we meet in my philosophy class in his prison

אז כשאנחנו נפגשים בשיעור הפילוסופיה שלי בכלא

and I say, "In this class, we will discuss the foundations of ethics,"

ואני אומר, "בכיתה הזו, נדון ביסודות האתיקה,"

Tony interrupts me.

טוני קוטע אותי.

"What are you going to teach me about right and wrong?

"מה אתה יכול ללמד אותי על טוב ורע?

I know what is wrong. I have done wrong.

אני יודע מה לא נכון. עשיתי דברים רעים.

I am told every day,

כך נאמר לי כל יום,

by every face I see, every wall I face, that I am wrong.

על ידי כל פרצוף שאני רואה, כל קיר שמולי, שטעיתי.

If I ever get out of here, there will always be a mark by my name.

אם אי פעם אצא מפה, תמיד יהיה סימן ליד שמי.

I'm a convict; I am branded 'wrong.'

אני אסיר מורשע; אני מתוייג 'רע.'

What are you going to tell me about right and wrong?"

מה אתה יכול לספר לי על טוב ורע?"

So I say to Tony,

אז אני אומר לטוני,

"Sorry, but it's worse than you think.

"סליחה, אבל זה יותר גרוע ממה שאתה חושב.

You think you know right and wrong?

אתה חושב שאתה יודע את ההבדל בין טוב לרע?

Then can you tell me what wrong is?

אז אתה יכול להגיד לי מה רע?

No, don't just give me an example.

לא, אל תיתן לי רק דוגמה.

I want to know about wrongness itself, the idea of wrong.

אני רוצה לדעת על הרוע עצמו, הרעיון של רע.

What is that idea?

מה הרעיון הזה?

What makes something wrong?

מה הופך משהו לרע?

How do we know that it's wrong? Maybe you and I disagree.

איך אנחנו יודעים מה רע? אולי אני ואתה לא מסכימים.

Maybe one of us is wrong about the wrong.

אולי אחד מאיתנו טועה לגבי הרוע.

Maybe it's you, maybe it's me -- but we're not here to trade opinions;

אולי זה אתה, אולי זה אני -- אבל אנחנו לא פה כדי להחליף דעות;

everyone's got an opinion.

לכל אחד יש דעה.

We are here for knowledge.

אנחנו פה בשביל הידע.

Our enemy is thoughtlessness. This is philosophy."

האויב שלנו הוא חוסר המחשבה. זו פילוסופיה."

And something changes for Tony.

ומשהו משתנה עבור טוני.

"Could be I'm wrong. I'm tired of being wrong.

"יכול להיות שאני טועה. אני עייף מלהיות טועה.

I want to know what is wrong.

אני רוצה לדעת מה רע.

I want to know what I know."

אני רוצה לדעת מה אני יודע."

What Tony sees in that moment is the project of philosophy,

מה שטוני רואה ברגע הזה זה הפרוייקט בפילוסופיה,

the project that begins in wonder --

הפרוייקט שמתחיל בפליאה --

what Kant called "admiration and awe

מה שקאנט קרא לו "הערצה ופליאה

at the starry sky above and the moral law within."

מהשמיים מלאי הכוכבים מעלינו והמוסר שבפנים."

What can creatures like us know of such things?

מה יצורים כמונו יכולים לדעת על כאלה דברים?

It is the project that always takes us back to the condition of existence --

זה הפרוייקט שתמיד לוקח אותנו בחזרה למצב של הקיום --

what Heidegger called "the always already there."

מה שהיידגר קרא לו "השם התמיד מוכן."

It is the project of questioning what we believe and why we believe it --

זה הפרוייקט של הספק במה אנחנו מאמינים ולמה אנחנו מאמינים בזה --

what Socrates called "the examined life."

סוקרטס קרא לזה "החיים הנבחנים."

Socrates, a man wise enough to know that he knows nothing.

סוקרטס, איש חכם מספיק כדי לדעת שהוא לא יודע כלום.

Socrates died in prison,

סוקרטס מת בכלא,

his philosophy intact.

כשהפילוסופיה שלו שלמה.

So Tony starts doing his homework.

אז טוני מתחיל לעשות את שיעורי הבית שלו.

He learns his whys and wherefores, his causes and correlations,

הוא לומד את הלמה והמדוע שלו, הגורמים והמתאמים,

his logic, his fallacies.

הלוגיקה שלו, הרעיונות המופרכים שלו.

Turns out, Tony's got the philosophy muscle.

מסתבר, שלטוני יש את שריר הפילוסופיה.

His body is in prison, but his mind is free.

גופו בכלא, אבל מוחו חופשי.

Tony learns about the ontologically promiscuous,

טוני לומד על האונטולוגי המקרי,

the epistemologically anxious,

החרד האפיסטימולוגי,

the ethically dubious, the metaphysically ridiculous.

המפוקפק אתית, המגוחך מטאפיסית.

That's Plato, Descartes, Nietzsche

כלומר: אפלטון, דקארט, ניטשה

and Bill Clinton.

וביל קלינטון.

So when he gives me his final paper,

אז כשהוא נותן לי את העבודה שלו,

in which he argues that the categorical imperative

בה הוא טוען שהצו הקטגורי

is perhaps too uncompromising

הוא אולי יותר מדי בלתי מתפשר

to deal with the conflict that affects our everyday

בטיפול בקונפליקט שמשפיע על חיי היום יום שלנו

and challenges me to tell him

ומאתגר אותי לומר לו

whether therefore we are condemned to moral failure,

אם אנחנו נידונו לכישלון מוסרי,

I say, "I don't know.

אני אומר, "אני לא יודע.

Let us think about that."

תנו לנו לחשוב על זה."

Because in that moment, there's no mark by Tony's name;

מפני שברגע ההוא, אין קלון ליד שמו של טוני;

it's just the two of us standing there.

זה רק שנינו עומדים שם.

It is not professor and convict,

זה לא פרופסור ואסיר,

it is just two minds ready to do philosophy.

זה רק שני מוחות מוכנים לעסוק בפילוסופיה.

And I say to Tony,

ואני אומר לטוני,

"Let's do this."

"בוא נעשה את זה!"

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)