My escape from North Korea | Hyeonseo Lee | TED

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

כשהייתי קטנה,

When I was little, I thought my country was the best on the planet.

חשבתי שארצי היא הארץ הכי טובה בעולם.

And I grew up singing a song called "Nothing To Envy."

גדלתי עם השיר "אין במה לקנא"

והייתי מאד גאה.

And I was very proud.

In school, we spent a lot of time studying the history of Kim Il-Sung,

בבית הספר הקדשנו זמן רב

ללימוד ההיסטוריה של קים איל סונג,

but we never learned much about the outside world,

אך לא למדנו הרבה על שאר העולם,

פרט לכך שאמריקה, דרום קוריאה ויפן הן האויבות.

except that America, South Korea, Japan are the enemies.

למרות שלעתים קרובות תהיתי לגבי העולם שבחוץ,

Although I often wondered about the outside world,

חשבתי שוודאי אחיה כל חיי בצפון קוריאה

I thought I would spend my entire life in North Korea,

until everything suddenly changed.

עד שלפתע הכל השתנה.

When I was seven years old, I saw my first public execution.

כשהייתי בת 7, ראיתי לראשונה בחיי הוצאה פומבית להורג,

But I thought my life in North Korea was normal.

אבל חשבתי שחיי בצפון קוריאה הם נורמליים.

משפחתי לא היתה עניה,

My family was not poor,

and myself, I had never experienced hunger.

ואני עצמי מעולם לא חוויתי רעב.

But one day, in 1995, my mom brought home a letter

אבל יום אחד, ב-1995, אמי הביאה הביתה מכתב

from a coworker's sister.

מאחותה של פועלת אחרת.

It read, "When you read this,

היה כתוב בו: "כשתקראו את זה, כל חמשת בני משפחתי

our five family members will not exist in this world,

כבר לא יהיו בחיים,

כי לא אכלנו דבר מזה שבועיים.

because we haven't eaten for the past three weeks.

We are lying on the floor together,

אנו שרועים ביחד על הרצפה,

and our bodies are so weak, we are waiting to die."

וגופינו כה חלשים, עד שאנו מוכנים למות."

I was so shocked.

הייתי כל-כך מזועזעת.

This was the first time I heard that people in my country were suffering.

כך נודע לי בפעם הראשונה

שאנשים בארצי סובלים.

מעט אחר-כך, כשחלפתי על פני תחנת רכבת,

Soon after, when I was walking past a train station,

I saw something terrible that to this day I can't erase from my memory.

ראיתי משהו איום ונורא

שאינני יכולה למחוק מזכרוני.

A lifeless woman was lying on the ground,

אשה ללא רוח-חיים שכבה על הקרקע,

while an emaciated child in her arms

ובזרועותיה ילד שסובל מתת-תזונה

just stared helplessly at his mother's face.

ובוהה בחוסר-אונים בפניה של אמו.

But nobody helped them,

אך איש לא עזר להם, כי כולם היו מרוכזים

because they were so focused on taking care of themselves and their families.

בדאגה לעצמם ולמשפחותיהם.

A huge famine hit North Korea in the mid-1990s.

רעב גדול היכה בצפון קוריאה באמצע שנות ה-90.

Ultimately, more than a million North Koreans died during the famine,

בסופו של דבר, יותר ממיליון צפון קוריאנים

מתו ברעב, ורבים נותרו בחיים

and many only survived by eating grass, bugs and tree bark.

הודות לכך שאכלו עשב, חרקים וקליפת עצים.

Power outages also became more and more frequent,

הפסקות חשמל נעשו גם הן תכופות יותר ויותר,

so everything around me was completely dark at night,

ובלילה, הכל סביבי היה חשוך לגמרי

except for the sea of lights in China,

פרט לים האורות של סין,

just across the river from my home.

ממש מעבר לנהר, מול ביתי.

I always wondered why they had lights, but we didn't.

תמיד תהיתי, איך זה שלהם יש אור ולנו אין.

זאת תמונת לוויין שמראה את צפון קוריאה בלילה

This is a satellite picture showing North Korea at night,

compared to neighbors.

בהשוואה לשכנותיה.

This is the Amnok River,

זהו נהר אמרוק,

which serves as a part of the border between North Korea and China.

שמהווה חלק מהגבול

בין צפון קוריאה לסין.

As you can see, the river can be very narrow at certain points,

כפי שאתם רואים, הנהר עשוי להיות צר למדי

בנקודות מסוימות, ולאפשר לצפון קוריאנים לחצות בחשאי.

allowing North Koreans to secretly cross.

But many die.

אך רבים מתו.

Sometimes, I saw dead bodies floating down the river.

מידי פעם ראיתי גופות צפות בנהר.

I can't reveal many details about how I left North Korea,

אינני יכולה לחשוף פרטים רבים על אופן יציאתי מצפון קוריאה,

but I only can say that during the ugly years of the famine,

אלא רק לומר שבמהלך שנות הרעב המכוערות

I was sent to China to live with distant relatives.

נשלחתי לסין כדי לחיות אצל קרובי-משפחה רחוקים.

But I only thought that I would be separated from my family

אבל חשבתי

שמפרידים אותי ממשפחתי רק לזמן קצר.

for a short time.

I could have never imagined

לא העליתי על דעתי

that it would take 14 years to live together.

שיעברו 14 שנים לפני שנחזור לחיות ביחד.

בסין היה קשה לי לחיות כנערה בלי משפחתי.

In China, it was hard living as a young girl without my family.

I had no idea what life was going to be like

לא היה לי מושג איך ייראו החיים

as a North Korean refugee.

כפליטה צפון קוריאנית,

But I soon learned it's not only extremely difficult,

אבל במהרה נוכחתי לדעת שזה לא רק קשה עד קיצוניות,

it's also very dangerous,

אלא גם מאד מסוכן,

since North Korean refugees are considered in China as illegal migrants.

כי הפליטים הצפון קוריאניים נחשבים בסין

כמהגרים לא-חוקיים.

So I was living in constant fear that my identity could be revealed,

כך שחייתי בפחד מתמיד

שמא זהותי תיחשף,

and I would be repatriated to a horrible fate,

ויחזירו אותי למולדתי, לגורל נורא

back in North Korea.

בצפון קוריאה.

One day, my worst nightmare came true,

יום אחד התגשם הסיוט הנורא ביותר שלי,

when I was caught by the Chinese police,

כשנתפסתי בידי המשטרה הסינית

and brought to the police station for interrogation.

והובאתי לחקירה בתחנת המשטרה.

Someone had accused me of being North Korean,

מישהו האשים אותי בכך שאני צפון קוריאנית,

so they tested my Chinese language abilities,

אז הם בחנו את כישורי בשפה הסינית

and asked me tons of questions.

ושאלו אותי המון שאלות.

I was so scared.

הייתי כה מבוהלת;

I thought my heart was going to explode.

חשבתי שלבי עומד להתפוצץ.

If anything seemed unnatural, I could be imprisoned and repatriated.

אם משהו לא ייראה טבעי, אושלך לכלא

ואוחזר למולדתי.

I thought my life was over.

חשבתי שבא הקץ לחיי,

But I managed to control all the emotions inside me,

אבל הצלחתי להשתלט על כל הרגשות ולכלוא אותם בפנים,

and answer the questions.

ולענות על השאלות.

לאחר שסיימו לחקור אותי,

After they finished questioning me,

one official said to another,

פקיד אחד אמר לחברו,

"This was a false report. She's not North Korean."

"זה היה דיווח מזויף.

היא לא צפון קוריאנית."

And they let me go. It was a miracle.

והם שחררו אותי. זה היה נס.

Some North Koreans in China seek asylum in foreign embassies.

יש בסין צפון קוריאנים שמבקשים מקלט

בשגרירויות זרות,

But many can be caught by the Chinese police,

אבל רבים נתפסים ע"י משטרת סין

and repatriated.

ומוחזרים לארצם.

These girls were so lucky.

לנערות האלה התמזל המזל.

Even though they were caught,

למרות שנלכדו,

they were eventually released, after heavy international pressure.

בסופו של דבר הן שוחררו

בעקבות לחץ בינלאומי כבד.

לצפון קוריאנים האלה לא היה מזל כזה.

These North Koreans were not so lucky.

Every year, countless North Koreans are caught in China

בכל שנה נתפסים אינספור צפון קוריאנים בסין

and repatriated to North Korea,

ומוחזרים לצפון קוריאה,

where they can be tortured, imprisoned, or publicly executed.

שם מענים וכולאים אותם,

או מוציאים אותם להורג בפומבי.

Even though I was really fortunate to get out,

למרות שהיה לי מזל רב והצלחתי לצאת משם,

many other North Koreans have not been so lucky.

צפון קוריאנים רבים לא היו כה ברי-מזל.

It's tragic that North Koreans have to hide their identities

זה נורא שצפון קוריאנים נאלצים להסתיר את זהותם

and struggle so hard just to survive.

ולהיאבק קשה כל-כך רק כדי לשרוד.

Even after learning a new language and getting a job,

גם אחרי שלמדו שפה חדשה ומצאו עבודה,

their whole world can be turned upside down in an instant.

כל עולמם יכול להתהפך תוך שניה אחת.

That's why, after 10 years of hiding my identity,

מסיבה זו, אחרי שבמשך 10 שנים הסתרתי את זהותי,

החלטתי להסתכן ולנסוע לדרום קוריאה,

I decided to risk going to South Korea.

And I started a new life yet again.

והתחלתי שם שוב בחיים חדשים.

Settling down in South Korea

ההגעה לדרום קוריאה היוותה אתגר גדול בהרבה

was a lot more challenging than I had expected.

מכפי שחשבתי.

English was so important in South Korea,

בדרום קוריאה היה חשוב מאד לדעת אנגלית,

so I had to start learning my third language.

אז היה עלי להתחיל ללמוד את השפה השלישית שלי.

Also, I realized there was a wide gap between North and South.

ונוכחתי גם לדעת שיש הבדל גדול

בין הצפון לדרום.

We are all Korean, but inside,

כולנו קוריאנים, אבל בפנים,

we have become very different, due to 67 years of division.

נעשינו שונים מאד

עקב 67 שנים של חלוקה.

עברתי אפילו משבר זהות.

I even went through an identity crisis.

Am I South Korean or North Korean?

האם אני דרום קוריאנית או צפון קוריאנית?

Where am I from? Who am I?

מאין אני? מי אני?

Suddenly, there was no country I could proudly call my own.

פתאום לא היתה לי ארץ

שיכולתי לכנותה "מולדת".

Even though adjusting to life in South Korea was not easy,

למרות שההסתגלות לחיים בדרום קוריאה לא היתה קלה,

I made a plan -- I started studying for the university entrance exam.

היתה לי תכנית.

התחלתי ללמוד לקראת בחינת הכניסה לאוניברסיטה.

Just as I was starting to get used to my new life,

בדיוק כשהתחלתי להתרגל לחיי החדשים,

I received a shocking phone call.

קיבלתי שיחת טלפון איומה.

The North Korean authorities intercepted some money

הרשויות הצפון קוריאניות

תפסו סכום כסף ששלחתי למשפחתי,

that I sent to my family,

וכעונש, משפחתי עמדה לצאת

and, as a punishment, my family was going to be forcibly removed

לגלות כפויה

במקום נידח בכפר.

to a desolate location in the countryside.

They had to get out quickly.

היה עליהם לצאת במהירות,

So I started planning how to help them escape.

אז התחלתי לתכנן איך לעזור להם להימלט.

North Koreans have to travel incredible distances

הצפון קוריאנים צריכים לעבור מרחקים עצומים

on the path to freedom.

בדרך לחופש.

It's almost impossible to cross the border

כמעט בלתי-אפשרי לחצות את הגבול

between North Korea and South Korea.

בין צפון קוריאה לדרום קוריאה,

So, ironically, I took a flight back to China

אז למרבה האירוניה עליתי על טיסה חזרה לסין

and headed toward the North Korean border.

ויצאתי אל הגבול עם צפון קוריאה.

היות שמשפחתי לא דיברה סינית,

Since my family couldn't speak Chinese,

I had to guide them somehow through more than 2,000 miles

היה עלי להוביל אותם

איכשהו, על פני יותר מ-3,200 ק"מ דרך סין

in China, and then into Southeast Asia.

ואל דרום מזרח אסיה.

המסע באוטובוס ארך שבוע,

The journey by bus took one week,

and we were almost caught several times.

ופעמים מספר כמעט ונתפסנו.

One time, our bus was stopped and boarded by a Chinese police officer.

בפעם אחת האוטובוס נעצר,

ועלה עליו קצין משטרה סיני.

He took everyone's I.D. cards,

הוא לקח מכולם תעודות זהות,

and he started asking them questions.

והחל לשאול אותם שאלות.

Since my family couldn't understand Chinese,

היות שמשפחתי לא הבינה סינית,

חשבתי שוודאי יעצרו אותם.

I thought my family was going to be arrested.

כשהקצין הסיני התקרב למשפחתי,

As the Chinese officer approached my family,

I impulsively stood up, and I told him

נעמדתי מתוך דחף פתאומי, ואמרתי לו,

that these are deaf and dumb people that I was chaperoning.

שהם חרשים-אילמים

שאני בת-הלוויה שלהם.

He looked at me suspiciously,

הוא הביט בי בחשד,

but luckily, he believed me.

אך למזלי האמין לי.

We made it all the way to the border of Laos.

הגענו עד לגבול עם לאוס.

But I had to spend almost all my money

אבל נאלצתי להוציא כמעט את כל כספי

to bribe the border guards in Laos.

כדי לשחד את משמר הגבול בלאוס.

אך אפילו אחרי שעברנו את הגבול,

But even after we got past the border,

my family was arrested and jailed for illegal border crossing.

משפחתי נעצרה והושלכה לכלא

בגין מעבר גבול לא-חוקי.

After I paid the fine and bribe,

אחרי ששילמתי את הקנס והשוחד,

my family was released in one month.

משפחתי שוחררה אחרי חודש,

But soon after, my family was arrested and jailed again,

אך מיד אחר כך, משפחתי שוב נעצרה ונכלאה

in the capital of Laos.

בעיר הבירה של לאוס.

This was one of the lowest points in my life.

זו היתה אחת מנקודות השפל של חיי.

I did everything to get my family to freedom,

עשיתי הכל כדי להביא את משפחתי אל החופש,

and we came so close,

והיינו כה קרובים,

but my family was thrown in jail,

אבל משפחתי הושלכה לכלא

just a short distance from the South Korean embassy.

במרחק קצר משגרירות דרום קוריאה.

I went back and forth between the immigration office

התרוצצתי הלוך ושוב בין משרד ההגירה

and the police station,

לבין תחנת המשטרה,

desperately trying to get my family out.

בנסיונות נואשים לשחרר את משפחתי,

but I didn't have enough money to pay a bribe or fine anymore.

אבל כבר לא היה לי מספיק כסף

לשלם שוחד או קנסות.

I lost all hope.

נואשתי מכל תקווה.

באתו רגע שמעתי קול גבר שואל אותי,

At that moment, I heard one man's voice ask me,

"What's wrong?"

"מה קרה?"

I was so surprised that a total stranger cared enough to ask.

הייתי כה מופתעת

מכך שלזר גמור איכפת מספיק כדי להתעניין,

In my broken English, and with a dictionary,

ובאנגלית הרצוצה שלי, ובעזרת מילון,

I explained the situation, and without hesitating,

הסברתי את המצב, ומבלי להסס,

the man went to the ATM,

האיש ניגש לכספומט

and he paid the rest of the money for my family,

ושילם את יתרת הכסף כדי שמשפחתי

and two other North Koreans to get out of jail.

ועוד שני צפון קוריאנים ישוחררו מהכלא.

I thanked him with all my heart, and I asked him,

הודיתי לו מקרב לבי, ושאלתי אותו,

"Why are you helping me?"

"מדוע אתה עוזר לנו?"

"I'm not helping you," he said.

"אני לא עוזר לכם," הוא אמר.

"I'm helping the North Korean people."

"אני עוזר לעם הצפון קוריאני."

I realized that this was a symbolic moment in my life.

הבנתי שזהו רגע סמלי בחיי.

The kind stranger symbolized new hope for me and the North Korean people,

הזר הנדיב סימל תקווה חדשה עבורי

ועבור העם הצפון קוריאני, בשעה בה הכי נזקקנו לה,

when we needed it most.

And he showed me that the kindness of strangers

והוא הוכיח לי שנדיבות ליבם של זרים

and the support of the international community

ותמיכתה של הקהילה הבינלאומית

הם באמת קרני התקווה שאנו, העם הצפון הקוריאני, צריכים.

are truly the rays of hope we North Korean people need.

Eventually, after our long journey,

בסופו של דבר, לאחר מסע ארוך,

my family and I were reunited in South Korea.

משפחתי ואני שבנו והתאחדנו בדרום קוריאה,

But getting to freedom is only half the battle.

אבל ההגעה אל החופש היא רק מחצית הקרב.

Many North Koreans are separated from their families,

צפון קוריאנים רבים מופרדים ממשפחותיהם,

and when they arrive in a new country,

וכשהם מגיעים לארץ חדשה,

they start with little or no money.

הם מתחילים מחדש עם מעט כסף, או בלי כלום.

So we can benefit from the international community

לכן אנו יכולים להיעזר בקהילה הבינלאומית

for education, English language training, job training, and more.

בתחום החינוך, לימוד השפה האנגלית,

הכשרה מקצועית ועוד.

אנו יכולים גם לשמש כגשר

We can also act as a bridge

between the people inside North Korea and the outside world.

בין העם שנמצא בצפון קוריאה

לבין שאר העולם,

Because many of us stay in contact with family members still inside,

כי רבים מאיתנו שומרים על קשר

עם בני משפחותינו, שעדיין נמצאים בפנים,

and we send information and money

ואנו שולחים מידע וכסף

that is helping to change North Korea from inside.

שעוזרים לשנות את צפון קוריאה מבפנים.

I've been so lucky, received so much help and inspiration in my life,

הייתי כה ברת-מזל שזכיתי לעזרה כה רבה

ולהשראה בחיי,

so I want to help give aspiring North Koreans

ולכן ברצוני להעניק תקווה לצפון קוריאנים

a chance to prosper with international support.

הזדמנות לשגשג

בעזרת תמיכה בינלאומית.

I'm confident that you will see more and more North Koreans

אני בטוחה שתראו יותר ויותר

צפון קוריאנים מצליחים בכל רחבי העולם,

succeeding all over the world,

including the TED stage.

כולל על בימת TED.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]