Sugata Mitra: Build a School in the Cloud

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Sigal Tifferet מבקר: Don Joy

What is going to be the future of learning?

מה יהיה עתידו של הלימוד?

I do have a plan,

יש לי תוכנית,

but in order for me to tell you what that plan is,

אבל בכדי שאוכל לומר לכם מה היא,

I need to tell you a little story,

אני צריך לספר לכם סיפור קטן,

which kind of sets the stage.

שנותן קצת רקע.

I tried to look at

ניסיתי לבדוק

where did the kind of learning we do in schools,

מאיפה סוג הלימוד הזה שאנחנו עושים בבית הספר,

where did it come from?

מאיפה הוא מגיע?

And you can look far back into the past,

ואפשר להסתכל ממש רחוק אל העבר,

but if you look at present-day schooling the way it is,

אבל אם מסתכלים על בתי הספר כפי שהם היום,

it's quite easy to figure out where it came from.

קל להבין מאיפה זה בא.

It came from about 300 years ago,

זה הגיע מבערך לפני 300 שנה

and it came from the last

זה הגיע מהאחרונה

and the biggest of the empires on this planet. ["The British Empire"]

והגדולה שבאימפריות על הפלנטה הזו. ["האימפריה הבריטית"]

Imagine trying to run the show,

דמיינו את הנסיון לנהל את העניינים,

trying to run the entire planet,

לנהל את כל הפלנטה הזו

without computers, without telephones,

בלי מחשבים, בלי טלפונים,

with data handwritten on pieces of paper,

כאשר המידע נכתב בייד על פיסות נייר,

and traveling by ships.

ומשונע באמצעות ספינות.

But the Victorians actually did it.

אבל הוויקטוריאנים למעשה עשו את זה.

What they did was amazing.

מה שהם עשו בעצם - מדהים.

They created a global computer

הם יצרו מחשב גלובאלי

made up of people.

עשוי מאנשים.

It's still with us today.

הוא עדיין איתנו היום.

It's called the bureaucratic administrative machine.

הוא נקרא: המכונה המנהלית הביורוקרטית.

In order to have that machine running,

על מנת להפעיל את המכונה הזו,

you need lots and lots of people.

צריך הרבה הרבה אנשים.

They made another machine to produce those people:

אז הם יצרו עוד מכונה, שתייצר את האנשים האלה:

the school.

בית הספר.

The schools would produce the people

בתי הספר ייצרו את האנשים,

who would then become parts of the

שבתורם יהפכו לחלקים

bureaucratic administrative machine.

במכונה המנהלית הביורוקרטית.

They must be identical to each other.

הם חייבים להיות זהים זה לזה.

They must know three things:

עליהם לדעת שלושה דברים:

They must have good handwriting, because the data is handwritten;

חייב להיות להם כתב יד קריא, כי המידע נכתב ביד,

they must be able to read;

הם חייבים לדעת לקרוא,

and they must be able to do multiplication,

ועליהם לדעת לבצע פעולות כפל,

division, addition and subtraction in their head.

חילוק, חיבור וחיסור בראש.

They must be so identical that you could pick one up from New Zealand

עליהם להיות כה זהים שניתן יהיה לקחת אחד מניו-זילנד

and ship them to Canada

ולשלוח אותו לקנדה,

and he would be instantly functional.

ושעם הגיעו הוא יוכל לתפקד ביעילות.

The Victorians were great engineers.

הויקטוריאנים היו מהנדסים מעולים.

They engineered a system that was so robust

הם עיצבו מנגנון כל כך איתן,

that it's still with us today,

שהוא איתנו עד היום,

continuously producing identical people

וממשיך לייצר חלקים זהים

for a machine that no longer exists.

למכונה שלא קיימת יותר.

The empire is gone,

האימפריה כבר איננה.

so what are we doing with that design

אז מה אנחנו עושים עם המנגנון הזה

that produces these identical people,

שממשיך לייצר אנשים זהים?

and what are we going to do next

ומה נעשה הלאה,

if we ever are going to do anything else with it?

אם בכלל נעשה משהו בנוגע למנגנון הזה?

["Schools as we know them are obsolete"]

["בתי הספר הם מיושנים"]

So that's a pretty strong comment there.

וזו למעשה טענה חזקה מאד.

I said schools as we know them now, they're obsolete.

שבתי הספר כפי שהם היום - הם מיושנים.

I'm not saying they're broken.

אני לא אומר שהם מקולקלים.

It's quite fashionable to say that the education system's broken.

זה מאד אופנתי לומר שמערכת החינוך מקולקלת.

It's not broken. It's wonderfully constructed.

אבל היא לא מקולקלת. היא בנויה להפליא.

It's just that we don't need it anymore. It's outdated.

אבל אנחנו לא צריכים אותה יותר. היא מיושנת.

What are the kind of jobs that we have today?

איזה סוג של משרות יש לנו היום?

Well, the clerks are the computers.

הרי הפקידים הם המחשבים בעצם.

They're there in thousands in every office.

הם קיימים באלפיהם בכל משרד.

And you have people who guide those computers

ויש אנשים שמנחים את המחשבים האלה

to do their clerical jobs.

שיוכלו לבצע את עבודתם הפקידותית.

Those people don't need to be able to write beautifully by hand.

והאנשים האלה לא צריכים כתב יד יפה,

They don't need to be able to multiply numbers in their heads.

הם לא צריכים להכפיל מספרים בראשם,

They do need to be able to read.

הם אכן צריכים לדעת לקרוא -

In fact, they need to be able to read discerningly.

בעצם עליהם לדעת לקרוא באופן מעמיק ובורר.

Well, that's today, but we don't even know

אבל זה היום, ואין לנו שמץ של מושג

what the jobs of the future are going to look like.

איך יראו משרות העתיד.

We know that people will work from wherever they want,

אנחנו יודעים שאנשים יעבדו מאיפה שהם רוצים,

whenever they want, in whatever way they want.

מתי שהם רוצים ובאיזו דרך שהם רוצים.

How is present-day schooling going to prepare them

ואיך בתי הספר של היום יכינו אותם

for that world?

לעולם הזה?

Well, I bumped into this whole thing completely by accident.

ובכן, אני נתקלתי בכל הדבר הזה לגמרי בטעות.

I used to teach people how to write computer programs

לימדתי אנשים איך לתכנת

in New Delhi, 14 years ago.

בניו-דלהי, לפני 14 שנה.

And right next to where I used to work, there was a slum.

וליד המקום בו עבדתי היתה שכונת עוני.

And I used to think, how on Earth are those kids

וחשבתי לעצמי, איך הילדים האלה

ever going to learn to write computer programs?

אי פעם ילמדו לתכנת?

Or should they not?

או שהם לא צריכים ללמוד זאת?

At the same time, we also had lots of parents,

ובאותו הזמן, היו המון הורים,

rich people, who had computers,

עשירים, שהיו להם מחשבים,

and who used to tell me, "You know, my son,

שהיו אומרים לי - "אתה יודע, הבן שלי,

I think he's gifted,

אני חושב שהוא מחונן

because he does wonderful things with computers.

כי אתה יודע - הוא עושה דברים מדהימים עם מחשב,

And my daughter -- oh, surely she is extra-intelligent."

והבת שלי - היא לבטח אינטיליגנטית במיוחד"

And so on. So I suddenly figured that,

וכן הלאה. ופתאום הבנתי,

how come all the rich people are having

איך קורה שלכל העשירים האלה יש

these extraordinarily gifted children?

ילדים מחוננים במיוחד?

(Laughter)

(צחוק)

What did the poor do wrong?

מה העניים עשו לא בסדר?

I made a hole in the boundary wall

קדחתי חור בקיר

of the slum next to my office,

החוצץ בין המשרד לשכונת העוני,

and stuck a computer inside it just to see what would happen

ותקעתי מחשב בפנים כדי לראות מה יקרה

if I gave a computer to children who never would have one,

אם ניתן מחשב לילדים שמעולם לא יהיה להם אחד,

didn't know any English, didn't know what the Internet was.

שלא יודעים אנגלית, שאין להם מושג מה זה אינטרנט.

The children came running in.

והילדים באו בריצה,

It was three feet off the ground, and they said, "What is this?"

זה היה בגובה מטר, ושואלו אותי: "מה זה?"

And I said, "Yeah, it's, I don't know."

ואמרתי: "כן, זה, אני לא יודע."

(Laughter)

(צחוק)

They said, "Why have you put it there?"

הם שאלו - "למה שמת את זה שם?"

I said, "Just like that."

ועניתי - "ככה."

And they said, "Can we touch it?"I said, "If you wish to."

והם שאלו - "מותר לנו לגעת בזה?" ועניתי - "כן, אם בא לכם."

And I went away.

והלכתי.

About eight hours later,

שמונה שעות מאוחר יותר -

we found them browsing and teaching each other how to browse.

מצאנו אותם גולשים באינטרנט, ומלמדים אחד את השני איך לגלוש.

So I said, "Well that's impossible, because --

אז אמרתי - "זה לא אפשרי. הרי --

How is it possible? They don't know anything."

איך זה יכול להיות? הם לא יודעים שום-דבר."

My colleagues said, "No, it's a simple solution.

עמיתי לעבודה אמרו - "הפתרון פשוט.

One of your students must have been passing by,

אחד מהתלמידים שלך בטח עבר שם,

showed them how to use the mouse."

והראה להם מה עושים עם העכבר."

So I said, "Yeah, that's possible."

אז אמרתי - "כן, זה אפשרי."

So I repeated the experiment. I went 300 miles out of Delhi

אז חזרתי על הניסוי - ויצאתי 500 ק"מ מחוץ לדלהי

into a really remote village

אל כפר ממש מרוחק

where the chances of a passing software development engineer

ששם הסיכוי שיעבור איזה מהנדס תוכנה מבריק

was very little. (Laughter)

מאד קטן. (צחוק)

I repeated the experiment there.

חזרתי על הניסוי שם.

There was no place to stay, so I stuck my computer in,

לא היה לי איפה ללון, אז פשוט תקעתי את המחשב באיזה חור

I went away, came back after a couple of months,

והלכתי, וחזרתי אחרי חודשיים,

found kids playing games on it.

ומצאתי את ילדי הכפר משחקים עליו משחקים.

When they saw me, they said,

כשהם ראו אותי, הם אמרו לי -

"We want a faster processor and a better mouse."

"אנחנו רוצים מעבד מהיר יותר ועכבר יותר טוב."

(Laughter)

(צחוק)

So I said, "How on Earth do you know all this?"

אז שאלתי אותם, "איך אתם יודעים את כל זה?"

And they said something very interesting to me.

והם אמרו לי דבר מאד מעניין.

In an irritated voice, they said,

בקול מעוצבן הם אמרו -

"You've given us a machine that works only in English,

"נתת לנו מכונה שעובדת רק באנגלית,

so we had to teach ourselves English in order to use it." (Laughter)

אז היינו צריכים ללמד את עצמנו אנגלית כדי להשתמש בה." (צחוק)

That's the first time, as a teacher,

וזו היתה הפעם הראשונה שלי כמורה

that I had heard the word "teach ourselves" said so casually.

ששמעתי את המושג 'ללמד את עצמנו' נאמר בצורה כל כך אגבית.

Here's a short glimpse from those years.

הנה הצצה קצרה לאותם השנים. [כתובית: סרטון החור בקיר, שנת 1999]

That's the first day at the Hole in the Wall.

זה היום הראשון של ה'חור שבקיר'

On your right is an eight-year-old.

מימין יש לנו ילד בן שמונה,

To his left is his student. She's six.

ולשמאלו - התלמידה שלו. היא בת 6.

And he's teaching her how to browse.

והוא מלמד אותה לגלוש.

Then onto other parts of the country,

והנה אזורים אחרים במדינה,

I repeated this over and over again,

חזרתי על זה שוב ושוב,

getting exactly the same results that we were.

וקיבלתי בדיוק את אותן התוצאות בכל מקום.

["Hole in the wall film - 1999"]

[כתובית: סרטון החור בקיר, 1999]

An eight-year-old telling his elder sister what to do.

בן שמונה אומר לאחותו הגדולה מה לעשות.

And finally a girl explaining in Marathi what it is,

ולבסוף, הילדה הזו, מסבירה בשפת 'מאראתי' מה זה

and said, "There's a processor inside."

והיא אומרת "יש מעבד בפנים."

So I started publishing.

אז התחלתי לפרסם.

I published everywhere. I wrote down and measured everything,

פרסמתי בכל מקום, כתבתי ומדדתי הכל,

and I said, in nine months, a group of children

ואמרתי: "במהלך תשעה חודשים, קבוצת ילדים

left alone with a computer in any language

שמושארת לבד עם מחשב, בכל שפה,

will reach the same standard as an office secretary in the West.

מגיעה לאותה הרמה של פקידה במערב."

I'd seen it happen over and over and over again.

וראיתי את זה קורה שוב ושוב.

But I was curious to know, what else would they do

אבל הסתקרנתי מה עוד הם יעשו

if they could do this much?

אם הם כבר עושים את כל זה?

I started experimenting with other subjects,

התחלתי להתנסות עם נושאים אחרים,

among them, for example, pronunciation.

ביניהם - למשל - מבטא.

There's one community of children in southern India

אוכלוסיה של ילדים בדרום הודו

whose English pronunciation is really bad,

שהמבטא שלהם באנגלית הוא ממש רע,

and they needed good pronunciation because that would improve their jobs.

והם צריכים מבטא טוב, כי זה ישפר את המשרות שהם יכולים למלא

I gave them a speech-to-text engine in a computer,

נתתי להם ממיר דיבור-טקסט במחשב,

and I said, "Keep talking into it until it types what you say."

ואמרתי להם - "דברו אליו עד שיכתוב את מה שאמרתם."

(Laughter)

(צחוק)

They did that, and watch a little bit of this.

והם עשו את זה. בואו נראה קצת מזה.

Computer: Nice to meet you.Child: Nice to meet you.

מחשב: "נעים לפגוש אותך." ילד: "נעים לפגוש אותך."

Sugata Mitra: The reason I ended with the face

מיטרה: הסיבה שבחרתי לסיים עם הפנים

of this young lady over there is because I suspect many of you know her.

של הנערה הזו על המסך, היא מכיוון שיתכן שרבים מכם מכירים אותה.

She has now joined a call center in Hyderabad

היא הצטרפה למוקד שיחות בהידרבאד

and may have tortured you about your credit card bills

ואולי עינתה אתכם בנושא כרטיס האשראי שלכם

in a very clear English accent.

במבטא אנגלי מובהק.

So then people said, well, how far will it go?

אז אנשים החלו לשאול, כמה רחוק זה יכול להמשיך?

Where does it stop?

איפה זה יעצר?

I decided I would destroy my own argument

החלטתי שאהרוס את הטיעון שלי

by creating an absurd proposition.

על ידי העלאת השערה אבסורדית.

I made a hypothesis, a ridiculous hypothesis.

העליתי השערה מגוחכת.

Tamil is a south Indian language, and I said,

טאמיל היא שפה בדרום הודו, ושאלתי

can Tamil-speaking children in a south Indian village

האם ילדים דוברי-טאמיל בכפר בדרום הודו

learn the biotechnology of DNA replication in English

יכולים ללמוד את הביו-טכנולוגיה של שכפול DNA באנגלית

from a streetside computer?

ממחשב קיר שברחוב?

And I said, I'll measure them. They'll get a zero.

אמרתי - "אני אמדוד אותם, הם יקבלו אפס עגול,

I'll spend a couple of months, I'll leave it for a couple of months,

אני אקדיש כמה חודשים לעניין, אני אתן להם כמה חודשים,

I'll go back, they'll get another zero.

אני אשוב, והם יקבלו עוד אפס.

I'll go back to the lab and say, we need teachers.

אחזור למעבדה ואכריז - 'אנחנו זקוקים למורים'."

I found a village. It was called Kallikuppam in southern India.

מצאתי כפר שנקרא קאליוקופם בדרום הודו.

I put in Hole in the Wall computers there,

שמתי שם מחשבי "חור בקיר",

downloaded all kinds of stuff from the Internet about DNA replication,

הורדתי כל מיני דברים מהאינטרנט על שכפול DNA,

most of which I didn't understand.

את רובם לא הבנתי.

The children came rushing, said, "What's all this?"

והילדים באו בריצה, ואמרו - "מה זה?"

So I said, "It's very topical, very important. But it's all in English."

אז אמרתי - "זה מאוד חשוב, אבל הכל באנגלית".

So they said, "How can we understand such big English words

והם שאלו "איך נבין כאלה מילים גדולות באנגלית

and diagrams and chemistry?"

ודיאגרמות וכימיה?"

So by now, I had developed a new pedagogical method,

בשלב זה כבר פיתחתי שיטה פדגוגית חדשה,

so I applied that. I said, "I haven't the foggiest idea."

אז יישמתי אותה. אמרתי: "אין לי שמץ של מושג

(Laughter)

(צחוק)

"And anyway, I am going away."

וחוץ מזה, אני הולך עכשיו."

(Laughter)

(צחוק)

So I left them for a couple of months.

אז עזבתי אותם לחודשיים.

They'd got a zero. I gave them a test.

הם אכן קיבלו אפס. בחנתי אותם.

I came back after two months

וכשחזרתי אחרי חודשיים,

and the children trooped in and said, "We've understood nothing."

הילדים התקבצו ואמרו לי: "לא הבנו כלום."

So I said, "Well, what did I expect?"

אז אמרתי: "נו טוב, למה כבר ציפיתי?"

So I said, "Okay, but how long did it take you

אז שאלתי "אבל כמה זמן לקח לכם

before you decided that you can't understand anything?"

עד שהחלטתם שאתם לא מבינים כלום?"

So they said, "We haven't given up.

והם אמרו - "עוד לא ויתרנו.

We look at it every single day."

אנחנו מסתכלים על זה כל יום."

So I said, "What? You don't understand these screens

ואמרתי - "מה? אתם לא מבינים את המסכים האלה

and you keep staring at it for two months? What for?"

ואתם עדיין בוהים בזה חודשיים? בשביל מה?"

So a little girl who you see just now,

ואז הילדה הקטנה הזו שאתם רואים,

she raised her hand, and she says to me in broken Tamil and English,

הרימה את ידה, ואמרה באנגלית טמילית שבורה,

she said, "Well, apart from the fact that

היא אמרה - "חוץ מהעובדה

improper replication of the DNA molecule causes disease,

ששכפול קלוקל של מולקולת DNA גורם מחלות,

we haven't understood anything else."

לא הבנו שום דבר".

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

So I tested them.

אז בחנתי אותם.

I got an educational impossibility, zero to 30 percent

קיבלתי תוצאה חינוכית בלתי אפשרית, קפיצה מ-0% ל-30%

in two months in the tropical heat

תוך חודשיים בחום הטרופי

with a computer under the tree in a language they didn't know

עם מחשב מתחת לאיזה עץ, בשפה שהם לא ידעו

doing something that's a decade ahead of their time.

מתעסקים עם חומר שמקדים את זמנם בעשור.

Absurd. But I had to follow the Victorian norm.

זה היה אבסורד. אבל הייתי חייב לפעול לפי הנורמה הויקטוריאנית.

Thirty percent is a fail.

30% זה נכשל.

How do I get them to pass? I have to get them 20 more marks.

איך אני מביא אותם לציון עובר? בשביל זה צריך עוד 20 נקודות.

I couldn't find a teacher. What I did find was a friend that they had,

לא מצאתי מורה, אבל כן מצאתי חברה שהיתה להם,

a 22-year-old girl who was an accountant

מנהלת חשבונות בת 22

and she played with them all the time.

והיא שיחקה איתם כל הזמן.

So I asked this girl, "Can you help them?"

אז שאלתי אותה - "את יכולה לעזור להם?"

So she says, "Absolutely not.

והיא אמרה - "לחלוטין לא.

I didn't have science in school. I have no idea

לא למדתי מדעים בבית הספר, אין לי מושג

what they're doing under that tree all day long. I can't help you."

מה הם עושים תחת העץ כל היום. אני לא יכולה לעזור לך."

I said, "I'll tell you what. Use the method of the grandmother."

אמרתי - "אני אגיד לך מה: תשתמשי בשיטת הסבתא."

So she says, "What's that?"

והיא אמרה - "מה זה?"

I said, "Stand behind them.

אז אמרתי - "פשוט תעמדי מאחוריהם,

Whenever they do anything, you just say,

וכל פעם שהם עושים משהו תגידי -

'Well, wow, I mean, how did you do that?

'וואו! איך עשיתם את זה?

What's the next page? Gosh, when I was your age, I could have never done that.'

מה הדף הבא? אוך, כשאני הייתי בגילכם, בחיים לא הייתי יכולה לעשות את זה.'

You know what grannies do."

את יודעת, מה שסבתות עושות."

So she did that for two more months.

והיא עשתה את זה לעוד חודשיים

The scores jumped to 50 percent.

הציון קפץ ל-50%.

Kallikuppam had caught up

קאליקופם צמצם את הפער

with my control school in New Delhi,

מול קבוצת הבקרה שלי בניו דלהי,

a rich private school with a trained biotechnology teacher.

קבוצה של ילדי עשירים בבית ספר פרטי עם מורה לביו-טכנולוגיה.

When I saw that graph I knew there is a way to level the playing field.

וכשראיתי את הגרף הבנתי שיש דרך להשוות את תנאי המגרש.

Here's Kallikuppam.

הנה קאליקופם.

(Children speaking) Neurons ... communication.

(ילדים מדברים) נוירונים ... תקשורת.

I got the camera angle wrong. That one is just amateur stuff,

המצלמה בזוית הלא נכונה, זו טעות של חובבנים,

but what she was saying, as you could make out,

אבל מה שהיא בעצם אומרת - אם שמעתם,

was about neurons, with her hands were like that,

משהו על "נוירונים" - עם הידיים ככה -

and she was saying neurons communicate.

והיא אמרה - ''נוירונים מתקשרים''

At 12.

בגיל 12.

So what are jobs going to be like?

אז, מהן המשרות העתידיות?

Well, we know what they're like today.

ובכן, אנחנו יודעים איך הם היום.

What's learning going to be like? We know what it's like today,

ומהי למידה עתידית? אנחנו יודעים מהי היום,

children pouring over with their mobile phones on the one hand

כשילדים מסתובבים עם הנייד שלהם ביד אחד

and then reluctantly going to school to pick up their books with their other hand.

ובחוסר רצון הולכים לבית הספר לאסוף את הספרים ביד השניה.

What will it be tomorrow?

ומה יהיה מחר?

Could it be that we don't need to go to school at all?

האם יתכן שאנחנו לא צריכים ללכת לבית הספר בכלל?

Could it be that, at the point in time when you need to know something,

האם יתכן שברגע שתצטרכו לדעת משהו,

you can find out in two minutes?

תוכלו לברר אותו בשתי דקות?

Could it be -- a devastating question,

האם יתכן - וזו שאלה קטלנית -

a question that was framed for me by Nicholas Negroponte --

- שאלה שנוסחה בשבילי על ידי ניקולס נגרופונט -

could it be that we are heading towards or maybe in

האם יתכן שאנחנו צועדים לקראת

a future where knowing is obsolete?

עתיד שבו - ידיעה היא מיותרת?

But that's terrible. We are homo sapiens.

אבל זה נורא. אנחנו הומו-ספיאנס.

Knowing, that's what distinguishes us from the apes.

ידיעה היא המבדילה בינינו ובין הקופים.

But look at it this way.

אבל תביטו על זה כך

It took nature 100 million years

לקח לטבע 100 מיליון שנה

to make the ape stand up

לגרום הקופים לעמוד

and become Homo sapiens.

ולהפוך להומו-ספיאנס.

It took us only 10,000 to make knowing obsolete.

ולנו זה לקח רק 10,000 להפוך את הידיעה למיושנת.

What an achievement that is.

איזה הישג זה.

But we have to integrate that into our own future.

אבל עלינו לשלב את זה בעתיד שלנו.

Encouragement seems to be the key.

נראה שעידוד הוא המפתח.

If you look at Kuppam,

אם אתם מסתכלים על קופם,

if you look at all of the experiments that I did,

או על כל הניסויים שעשיתי,

it was simply saying, "Wow," saluting learning.

זה פשוט לומר "וואו" - תוך הצדעה ללמידה.

There is evidence from neuroscience.

יש הוכחות ממדעי המוח.

The reptilian part of our brain, which sits in the center of our brain,

המוח הזוחל שלנו, שיושב במרכז המוח,

when it's threatened, it shuts down everything else,

תחת איום - הוא מכבה הכל,

it shuts down the prefrontal cortex, the parts which learn,

הוא מכבה את האונה הקדם-מצחית - החלק הלומד,

it shuts all of that down.

הוא מכבה את כל זה.

Punishment and examinations are seen as threats.

ענישה ובחינה נתפשים למעשה כאיום.

We take our children, we make them shut their brains down,

אנחנו לוקחים את הילדים שלנו, מכבים להם את המוח,

and then we say, "Perform."

ואומרים להם - "תבצעו".

Why did they create a system like that?

למה יצרו מערכת כזו?

Because it was needed.

כי היה צריך.

There was an age in the Age of Empires

היה זמן בעידן האימפריות

when you needed those people who can survive under threat.

שנזקקתם לאנשים שיכלו לשרוד תחת איום.

When you're standing in a trench all alone,

כשניצבת לבדך בשוחה,

if you could have survived, you're okay, you've passed.

אם יכולת לשרוד - אתה בסדר, עברת.

If you didn't, you failed.

אם לא - נכשלת.

But the Age of Empires is gone.

אבל עידן האמפריות תם.

What happens to creativity in our age?

מה קורה ליצירתיות בימינו אנו?

We need to shift that balance back

עלנו להטות חזרה את המאזן הזה

from threat to pleasure.

מאיום - לתענוג.

I came back to England looking for British grandmothers.

חזרתי לאנגליה, וחיפשתי סבתות בריטיות.

I put out notices in papers saying,

שמתי מודעות כאלה, שאומרות:

if you are a British grandmother, if you have broadband and a web camera,

"אם את סבתא בריטית, ויש לך אינטרנט מהיר ומצלמת מחשב -

can you give me one hour of your time per week for free?

התוכלי להקדיש לנו שעה שבועית בחינם?"

I got 200 in the first two weeks.

קיבלתי 200 בשבועיים הראשונים.

I know more British grandmothers than anyone in the universe. (Laughter)

אני מכיר יותר סבתות בריטיות מכל אחד ביקום. (צחוק)

They're called the Granny Cloud.

קוראים להן "ענן הסבתות."

The Granny Cloud sits on the Internet.

"ענן הסבתות" יושב באינטרנט.

If there's a child in trouble, we beam a Gran.

ואם יש ילד בצרה - אנחנו משגרים אליו סבתא.

She goes on over Skype and she sorts things out.

היא עולה אליו בסקייפ, ומסדרת את הדברים.

I've seen them do it from a village called Diggles

ראיתי אותן עושות את זה מאיזה כפר בשם דיגלס

in northwestern England,

בצפון מערב אנגליה,

deep inside a village in Tamil Nadu, India,

ישר לתוך כפר טמיל-נאנדו הודי

6,000 miles away.

על פני מרחק של 6000 מילים.

She does it with only one age-old gesture.

היא מסדרת הכל עם תנועה עתיקה אחת:

"Shhh."

"שששש..."

Okay?

אוקיי?

Watch this.

תביטו בזה:

Grandmother: You can't catch me. You say it.

הסבתא: לא תתפסו אותי. תגידו.

You can't catch me.

הסבתא: לא תתפסו אותי.

Children: You can't catch me.

הילדים: לא תתפסו אותי.

Grandmother: I'm the Gingerbread Man.Children: I'm the Gingerbread Man.

הסבתא: אני הוא איש עוגיית הזנגביל הילדים: אני הוא איש עוגיית הזנגביל

Grandmother: Well done! Very good.

הסבתא: כל הכבוד! יפה מאד.

SM: So what's happening here?

מיטרה: אז מה קורה פה?

I think what we need to look at is

לדעתי, אנחנו צריכים להסתכל

we need to look at learning

על למידה,

as the product of educational self-organization.

כתוצר של התארגנות עצמית חינוכית.

If you allow the educational process to self-organize,

אם מאפשרים לתהליך הלימוד לארגן את עצמו

then learning emerges.

- או אז נוצרת למידה.

It's not about making learning happen.

הכוונה אינה לגרום ללמידה לקרות,

It's about letting it happen.

אלא לאפשר לה לקרות.

The teacher sets the process in motion

המורה מתניעה את התהליך,

and then she stands back in awe

ואז היא נעמדת מאחור בהתפעלות

and watches as learning happens.

ומביטה בלמידה המתרחשת.

I think that's what all this is pointing at.

זו המסקנה מכל זה.

But how will we know? How will we come to know?

אבל איך נדע? אין נגלה?

Well, I intend to build

אני מתכוון לבנות

these Self-Organized Learning Environments.

סביבות כאלה של למידה בהתארגנות עצמית (סל"ב).

They are basically broadband, collaboration

שהם למעשה אינטרנט מהיר, שיתוף פעולה

and encouragement put together.

ועידוד, משולבים יחד.

I've tried this in many, many schools.

ניסיתי את זה בהרבה בתי ספר.

It's been tried all over the world, and teachers

זה נוסה בכל רחבי העולם, והמורים

sort of stand back and say, "It just happens by itself?"

מסתכלים ושואלים: "הכל קורה מעצמו?"

And I said, "Yeah, it happens by itself.""How did you know that?"

ואני אמרתי - "כן, הכל קורה מעצמו." "איך ידעת?"

I said, "You won't believe the children who told me

ואני אומר - "לא תאמינו מי הילדים שסיפרו לי,

and where they're from."

ומהיכן הם".

Here's a SOLE in action.

הנה הסל"ב בפעולה.

(Children talking)

(ילדים מדברים)

This one is in England.

זה באנגליה.

He maintains law and order,

הוא שומר על חוק וסדר,

because remember, there's no teacher around.

כי תזכרו שאין שום מורה בסביבה.

Girl: The total number of electrons is not equal to the total number of protons -- SM: Australia

ילדה: סך האלקטרונים אינו שווה לסך הפרוטונים מיטרה: אוסטרליה

Girl: -- giving it a net positive or negative electrical charge.

ילדה: ויוצר סך חיובי של מטען חשמלי שלילי.

The net charge on an ion is equal to the number of protons

המטען של היון שווה למספר הפרוטונים

in the ion minus the number of electrons.

ביון, פחות מספר האלקטרונים.

SM: A decade ahead of her time.

מיטרה: מקדימה את זמנה בעשור.

So SOLEs, I think we need a curriculum of big questions.

אז לדעתי, סל"ב זקוקה לתכנית לימוד של שאלות גדולות.

You already heard about that. You know what that means.

שמעתם על זה. אתם יודעים למה הכוונה.

There was a time when Stone Age men and women

היה זמן בו אנשים ונשים מתקופת האבן

used to sit and look up at the sky and say,

הסתכלו מעלה אל השמיים, ואמרו

"What are those twinkling lights?"

"מה הם האורות המהבהבים האלה?"

They built the first curriculum, but we've lost sight of those wondrous questions.

הם בנו את תכנית הלימוד הראשונה, אבל אנחנו איבדנו מגע עם השאלות המופלאות האלה.

We've brought it down to the tangent of an angle.

הורדנו את זה לרמה של חישוב טנגנס של זוית.

But that's not sexy enough.

אבל זה לא סקסי מספיק.

The way you would put it to a nine-year-old is to say,

הדרך להציג את זה בפני ילד בן תשע היא לומר

"If a meteorite was coming to hit the Earth,

"אם מטאור מתקרב לכדור הארץ,

how would you figure out if it was going to or not?"

איך תדע אם הוא אכן יפגע או לא?"

And if he says, "Well, what? how?"

ואם הוא אומר "מה? איך?"

you say, "There's a magic word. It's called the tangent of an angle,"

אז אתם אומרים "יש מילת קסם, שנקראת טנגנס של זוית,"

and leave him alone. He'll figure it out.

ותשאירו אותו עם זה - הוא כבר יבין לבד.

So here are a couple of images from SOLEs.

אז הנה כמה תמונות של סל"ב.

I've tried incredible, incredible questions --

העליתי שאלות מדהימות --

"When did the world begin? How will it end?" —

"איך העולם התחיל? איך הוא יגמר?"

to nine-year-olds.

לבני תשע.

This one is about what happens to the air we breathe.

וזה על "מה קורה לאויר שאנחנו נושמים."

This is done by children without the help of any teacher.

כל זה נעשה על ידי ילדים, ללא עזרת מורים.

The teacher only raises the question,

המורה בסך הכל מעלה את השאלה,

and then stands back and admires the answer.

ואז נסוג לאחור, ומתפעל מהתשובה.

So what's my wish?

אז מה המשאלה שלי?

My wish is

המשאלה שלי היא

that we design the future of learning.

שנעצב את עתיד הלמידה.

We don't want to be spare parts

אנחנו לא רוצים להיות חלקי חילוף

for a great human computer, do we?

למחשב האנושי הענק, הלא כן?

So we need to design a future for learning.

אז עלינו לעצב עתיד ללמידה.

And I've got to -- hang on,

ואני צריך -- רגע,

I've got to get this wording exactly right,

עלי לדייק כאן במילים,

because, you know, it's very important.

כי אתם יודעים, זה מאד חשוב.

My wish is to help design a future of learning

המשאלה שלי היא לעזור לעצב עתיד של למידה

by supporting children all over the world

בכך שנתמוך בילדים בכל רחבי העולם,

to tap into their wonder and their ability to work together.

להצית את הפליאה שלהם ואת יכולתם לעבוד ביחד.

Help me build this school.

עזרו לי לבנות את בית הספר הזה.

It will be called the School in the Cloud.

הוא יקרא - בית הספר שבענן.

It will be a school where children go on these intellectual adventures

יהיה זה בית ספר שבו ילדים יוצאים להרפתקאות אינטלקטואליות

driven by the big questions which their mediators put in.

מונעים על ידי השאלות הגדולות שהמתווכים שלהם מעלים.

The way I want to do this

והדרך בה אני רוצה לעשות את זה

is to build a facility where I can study this.

היא לבנות מתקן שבו אוכל לחקור את זה.

It's a facility which is practically unmanned.

זה בעצם מתקן כמעט בלתי מאוייש.

There's only one granny

יש רק סבתא אחת

who manages health and safety.

שדואגת לבריאות ולבטיחות.

The rest of it's from the cloud.

כל השאר מגיע מהענן.

The lights are turned on and off by the cloud,

האורות כבים או נדלקים מהענן,

etc., etc., everything's done from the cloud.

וכו' וכו', הכל נעשה מהענן.

But I want you for another purpose.

אבל אני רוצה אתכם למטרה אחרת.

You can do Self-Organized Learning Environments

אתם יכולים לעשות סביבות לימוד בהתארגנות-עצמית

at home, in the school, outside of school, in clubs.

בבית, בבית הספר, מחוץ לבית הספר, במועדונים.

It's very easy to do. There's a great document

זה קל מאוד לביצוע. יש מסמך מצויין על כך

produced by TED which tells you how to do it.

שהופק על ידי TED שאומר איך לעשות את זה.

If you would please, please do it

אז אם אתם רוצים - אז בבקשה, בבקשה תעשו את זה

across all five continents

ברחבי כל חמש היבשות

and send me the data,

ותשלחו לי את המידע,

then I'll put it all together, move it into the School of Clouds,

ואני אחבר את כל המידע יחד, ואעביר אותו לבית הספר שבענן,

and create the future of learning.

ואצור את העתיד של הלמידה.

That's my wish.

זו המשאלה שלי.

And just one last thing.

ורק דבר אחד אחרון.

I'll take you to the top of the Himalayas.

אני אקח אתכם לראש ההימלאיה.

At 12,000 feet, where the air is thin,

בגובה 12,000 רגל, היכן שהאוויר דליל,

I once built two Hole in the Wall computers,

בניתי שם פעם צמד מחשבים מדגם 'החור שבקיר',

and the children flocked there.

והילדים התכנסו שם.

And there was this little girl who was following me around.

והיתה שם ילדה קטנה שהלכה אחרי לכל מקום,

And I said to her, "You know, I want to give a computer to everybody, every child.

אז אמרתי לה, "את יודעת, אני רוצה לתת מחשב לכל ילד.

I don't know, what should I do?"

ואני לא יודע, מה עלי לעשות?"

And I was trying to take a picture of her quietly.

ניסיתי לצלם אותה בשקט.

She suddenly raised her hand like this, and said to me,

היא לפתע הרימה את ידה אלי ככה, ואמרה לי:

"Get on with it."

"אז קדימה."

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

I think it was good advice.

אני חושב שזו היתה עצה טובה.

I'll follow her advice. I'll stop talking.

אני אקח את העצה הזו. אני אפסיק לדבר.

Thank you. Thank you very much.

תודה רבה. תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. Thank you. (Applause)

תודה רבה. תודה רבה. (מחיאות כפיים)

Thank you very much. Wow. (Applause)

תודה רבה לכם. וואו. (מחיאות כפיים)