The psychology of your future self | Dan Gilbert

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Yael BST

At every stage of our lives

בכל שלב בחיינו

we make decisions that will profoundly influence

אנו מקבלים החלטות שעתידות להשפיע מאד

the lives of the people we're going to become,

על חיי האנשים שנהיה בעתיד, וכשאנו הופכים לאותם אנשים,

and then when we become those people,

we're not always thrilled with the decisions we made.

לא תמיד אנו שמחים בהחלטות שקיבלנו.

So young people pay good money

למשל, צעירים משלמים הרבה כסף

to get tattoos removed that teenagers

כדי להסיר קעקועים שמתבגרים שילמו הרבה כדי לקעקע.

paid good money to get.

Middle-aged people rushed to divorce people

אנשים בגיל העמידה ממהרים להתגרש מאנשים

who young adults rushed to marry.

שצעירים מיהרו להינשא להם.

Older adults work hard to lose

מבוגרים קשישים עובדים קשה כדי להיפטר

what middle-aged adults worked hard to gain.

ממה שמבוגרים בגיל העמידה עבדו קשה כדי לצבור,

On and on and on.

וכן הלאה, וכן הלאה.

The question is, as a psychologist, that fascinates me is,

השאלה שסיקרנה אותי, כפסיכולוג, היא, מדוע אנו מקבלים החלטות

why do we make decisions

that our future selves so often regret?

שעצמנו העתידיים מרבים כל-כך להתחרט עליהן?

Now, I think one of the reasons --

לדעתי, אחת הסיבות היא -- והיום אנסה לשכנע אתכם בכך --

I'll try to convince you today —

is that we have a fundamental misconception

שיש לנו מושג מוטעה מיסודו באשר לכוחו של הזמן.

about the power of time.

Every one of you knows that the rate of change

כולכם יודעים שקצב השינוי מאיט במשך חיי האדם,

slows over the human lifespan,

that your children seem to change by the minute

לכאורה, ילדיכם משתנים מרגע לרגע,

but your parents seem to change by the year.

ואילו הוריכם משתנים משנה לשנה.

But what is the name of this magical point in life

אך מהו השם של אותה נקודה קסומה בחיים

where change suddenly goes

שבה השינוי עובר לפתע מדהירה לזחילה?

from a gallop to a crawl?

Is it teenage years? Is it middle age?

שנות הנעורים? גיל העמידה? הזיקנה? התשובה, כך מתברר,

Is it old age? The answer, it turns out,

for most people, is now,

שעבור רוב האנשים הנקודה היא עכשיו,

wherever now happens to be.

יהיה "עכשיו" אשר יהיה.

What I want to convince you today

היום ברצוני לשכנע אתכם שכולנו מסתובבים עם האשליה

is that all of us are walking around with an illusion,

an illusion that history, our personal history,

שההיסטוריה האישית שלנו, הגיעה ממש עכשיו לקיצה,

has just come to an end,

that we have just recently become

שממש לאחרונה הפכנו לאנשים שתמיד היינו אמורים להיות

the people that we were always meant to be

and will be for the rest of our lives.

ושנישאר כאלה עד סוף ימינו.

Let me give you some data to back up that claim.

אציג לכם כמה נתונים כתמיכה בטענה זו.

So here's a study of change in people's

זהו מחקר שבוחן את השינויים

personal values over time.

בערכיהם האישיים של אנשים במרוצת הזמן.

Here's three values.

הנה 3 ערכים. כולכם מאמינים בכולם,

Everybody here holds all of them,

but you probably know that as you grow,

אבל ודאי ידוע לכם שכאשר אתם גדלים,

as you age, the balance of these values shifts.

ככל שאתם מתבגרים, משתנה האיזון בין הערכים האלה.

So how does it do so?

איך זה קורה?

Well, we asked thousands of people.

ובכן, שאלנו אלפי אנשים. ביקשנו מחצי מהם להתנבא עבורנו

We asked half of them to predict for us

how much their values would change in the next 10 years,

באיזו מידה ישתנו ערכיהם ב-10 השנים הבאות,

and the others to tell us

ומן היתר ביקשנו לומר לנו

how much their values had changed in the last 10 years.

באיזו מידה ערכיהם השתנו ב-10 השנים האחרונות.

And this enabled us to do a really interesting kind of analysis,

וזה איפשר לנו לבצע ניתוח ממש מעניין,

because it allowed us to compare the predictions

כי זה איפשר לנו להשוות את התחזיות

of people, say, 18 years old,

של אנשים בגיל 18, נניח,

to the reports of people who were 28,

עם הדיווחים של בני 28,

and to do that kind of analysis throughout the lifespan.

ולבצע את הניתוח הזה לכל אורך החיים.

Here's what we found.

הנה מה שמצאנו. ראשית כל, אתם צודקים.

First of all, you are right,

change does slow down as we age,

קצב השינוי אכן מאיט ככל שמזדקנים,

but second, you're wrong,

אבל שנית, אתם טועים,

because it doesn't slow nearly as much as we think.

כי ההאטה אפילו לא קרובה למה שחשבנו.

At every age, from 18 to 68 in our data set,

בכל גיל, מ-18 ועד 68 לפי הנתונים שלנו,

people vastly underestimated how much change

אנשים ממעטים מאד בהערכתם את מידת השינוי

they would experience over the next 10 years.

שהם יחוו ב-10 השנים הבאות.

We call this the "end of history" illusion.

אנו מכנים זאת "אשליית סוף ההיסטוריה".

To give you an idea of the magnitude of this effect,

כדי לתת לכם מושג לגבי היקף התופעה הזו,

you can connect these two lines,

נחבר את שני הקווים האלה,

and what you see here is that 18-year-olds

ואתם רואים כאן שבני ה-18

anticipate changing only as much

צופים שינוי רק במידה שבני 50 חווים בפועל.

as 50-year-olds actually do.

Now it's not just values. It's all sorts of other things.

ולא מדובר רק בערכים, אלא בכל מיני דברים.

For example, personality.

למשל, אישיות.

Many of you know that psychologists now claim

רבים מכם יודעים שהפסיכולוגים טוענים היום

that there are five fundamental dimensions of personality:

שישנם 5 מימדים יסודיים של אישיות:

neuroticism, openness to experience,

נוירוטיות, פתיחות לשינוי,

agreeableness, extraversion, and conscientiousness.

תואמוּת, החצנה ומצפוניוּת.

Again, we asked people how much they expected

שוב, שאלנו אנשים באיזו מידה הם מצפים

to change over the next 10 years,

להשתנות ב-10 השנים הבאות,

and also how much they had changed over the last 10 years,

וגם באיזו מידה הם השתנו ב-10 השנים האחרונות,

and what we found,

ומה שגילינו,

well, you're going to get used to seeing this diagram over and over,

ובכן, תצטרכו להתרגל לראות את הטבלה הזו שוב ושוב,

because once again the rate of change

כי, פעם נוספת, קצב השינוי אכן מאיט ככל שאנו מזדקנים,

does slow as we age,

but at every age, people underestimate

אבל בכל גיל, האנשים ממעיטים בהערכה

how much their personalities will change

של המידה בה אישיותם עתידה להשתנות בעשור הבא.

in the next decade.

And it isn't just ephemeral things

ולא מדובר רק בדברים בני-חלוף

like values and personality.

כמו ערכים ואישיות.

You can ask people about their likes and dislikes,

אפשר לשאול אנשים לגבי דברים שהם אוהבים או שונאים,

their basic preferences.

ההעדפות היסודיות שלהם.

For example, name your best friend,

לדוגמה, לנקוב בשם החבר הטוב ביותר,

your favorite kind of vacation,

סוג החופשה המועדף, התחביב העיקרי, סוג המוסיקה האהוב.

what's your favorite hobby,

what's your favorite kind of music.

People can name these things.

אנשים מסוגלים לציין את הדברים האלה.

We ask half of them to tell us,

אנו שואלים חצי מהם:

"Do you think that that will change over the next 10 years?"

"האם לדעתך זה ישתנה ב-10 השנים הבאות?"

and half of them to tell us,

וחצי מהם אנו שואלים:

"Did that change over the last 10 years?"

"האם זה השתנה ב-10 השנים האחרונות?"

And what we find, well, you've seen it twice now,

ומה שמצאנו, ובכן, כבר ראיתם את זה פעמיים.

and here it is again:

הנה זה שוב:

people predict that the friend they have now

אנשים צופים שהחבר שלהם היום

is the friend they'll have in 10 years,

יהיה החבר שלהם בעוד 10 שנים,

the vacation they most enjoy now is the one

שהחופשה שהכי מהנה אותם היום תהיה החופשה

they'll enjoy in 10 years,

ממנה ייהנו בעוד 10 שנים,

and yet, people who are 10 years older all say,

ועם זאת, אנשים מבוגרים מהם ב-10 שנים אומרים כולם:

"Eh, you know, that's really changed."

"יודע מה? זה באמת השתנה."

Does any of this matter?

האם משהו מזה חשוב?

Is this just a form of mis-prediction that doesn't have consequences?

האם מדובר סתם בטעות בחיזוי שאין לה השלכות?

No, it matters quite a bit, and I'll give you an example of why.

לא. זה חשוב למדי, ואתן לכם דוגמה לכך.

It bedevils our decision-making in important ways.

זה משגע את קבלת ההחלטות שלנו במובנים חשובים.

Bring to mind right now for yourself

יחשוב-נא כל אחד כרגע

your favorite musician today

על המוסיקאי האהוב עליו כיום,

and your favorite musician 10 years ago.

ועל המוסיקאי שאהב לפני 10 שנים.

I put mine up on the screen to help you along.

אני מציג על המסך את המוסיקאים שלי, כדי לעזור לכם.

Now we asked people

ביקשנו מאנשים שיתנבאו עבורנו, שיאמרו לנו

to predict for us, to tell us

how much money they would pay right now

כמה כסף הם מוכנים לשלם כרגע

to see their current favorite musician

כדי לראות את המוסיקאי הנוכחי האהוב עליהם

perform in concert 10 years from now,

בהופעה, בעוד 10 שנים,

and on average, people said they would pay

אנשים אמרו שהם מוכנים לשלם, בממוצע,

129 dollars for that ticket.

129 דולר תמורת הכרטיס הזה.

And yet, when we asked them how much they would pay

אבל כששאלנו אותם כמה יהיו מוכנים לשלם

to see the person who was their favorite

כדי לראות את האמן שהיה אהוב עליהם

10 years ago perform today,

לפני 10 שנים מופיע היום,

they say only 80 dollars.

הם אמרו, 80 דולר בלבד.

Now, in a perfectly rational world,

בעולם רציונלי מושלם

these should be the same number,

מספרים אלה היו צריכים להיות זהים,

but we overpay for the opportunity

אבל אנו משלמים יותר מדי עבור ההזדמנות

to indulge our current preferences

ליהנות בעתיד מהעדפותינו הנוכחיות,

because we overestimate their stability.

כי אנו מגזימים בהערכת יציבותן.

Why does this happen? We're not entirely sure,

מדוע זה קורה? זה לא לגמרי ברור לנו,

but it probably has to do

אבל זה כנראה קשור

with the ease of remembering

בכך שקל מאד להיזכר

versus the difficulty of imagining.

וקשה מאד לדמיין.

Most of us can remember who we were 10 years ago,

רובנו יכולים לזכור מי היינו לפני 10 שנים,

but we find it hard to imagine who we're going to be,

אבל אנו מתקשים לדמיין מי נהיה,

and then we mistakenly think that because it's hard to imagine,

ואנו טועים לחשוב שבגלל שקשה לנו לדמיין,

it's not likely to happen.

לא סביר שזה יקרה.

Sorry, when people say "I can't imagine that,"

מצטער, אבל כשאנשים אומרים: "אני לא יכול לדמיין את זה",

they're usually talking about their own lack of imagination,

הם בד"כ מתייחסים לחוסר הדמיון שלהם,

and not about the unlikelihood

ולא לחוסר-הסבירות של התרחשות האירוע שהם מתארים.

of the event that they're describing.

The bottom line is, time is a powerful force.

בשורה התחתונה, הזמן הוא כוח רב-עוצמה.

It transforms our preferences.

הוא משנה את העדפותינו. הוא מעצב מחדש את ערכינו.

It reshapes our values.

It alters our personalities.

הוא משנה את אישיותנו.

We seem to appreciate this fact,

לכאורה, אנו מעריכים עובדה זו - אבל רק במבט לאחור.

but only in retrospect.

Only when we look backwards do we realize

רק כשאנו מביטים אחורה אנו תופשים

how much change happens in a decade.

כמה שינוי התרחש במרוצת עשר שנים.

It's as if, for most of us,

כאילו שלגבי מרביתנו, ההווה הוא תקופה קסומה.

the present is a magic time.

It's a watershed on the timeline.

זהו קו פרשת-מים במהלך הזמן.

It's the moment at which we finally

זהו הרגע שבו, סוף-סוף,

become ourselves.

אנו נהיים עצמנו.

Human beings are works in progress

בני האדם הם יצירות בתהליך היווצרות,

that mistakenly think they're finished.

שסבורות בטעות שהן גמורות.

The person you are right now

האדם שאתם עכשיו הוא ארעי, בן-חלוף וזמני

is as transient, as fleeting and as temporary

as all the people you've ever been.

בדיוק כמו כל האנשים שהייתם מעודכם.

The one constant in our life is change.

הקבוע היחיד בחיים הוא השינוי.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]