How to escape education's death valley | Sir Ken Robinson | TED

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Itay Galilee מבקר: Shlomo Adam

תודה רבה לכם.

Thank you very much.

I moved to America 12 years ago with my wife Terry and our two kids.

עברתי לאמריקה לפני 12 שנים.

עם אשתי טרי ועם שני ילדינו.

Actually, truthfully, we moved to Los Angeles --

בעצם, האמת היא שעברנו ללוס אנג'לס-- (צחוק)--

(Laughter)

thinking we were moving to America, but anyway --

במחשבה שעברנו לאמריקה,

אך בכל מקרה, זו רק טיסה קצרה מלוס אנג'לס

(Laughter)

It's a short plane ride from Los Angeles to America.

לאמריקה.

(Laughter)

הגעתי לכאן לפני 12 שנים,

I got here 12 years ago,

and when I got here, I was told various things,

וכשהגעתי לכאן, נאמרו לי כל מיני דברים,

like, "Americans don't get irony."

כמו: "האמריקאים לא מבינים אירוניה."

(Laughter)

Have you come across this idea?

כבר שמעתם את הרעיון הזה?

It's not true.

זה לא נכון. טיילתי לאורכה ולרוחבה של הארץ הזאת.

I've traveled the whole length and breadth of this country.

ולא מצאתי שום ראיה לכך שהאמריקאים לא מבינים אירוניה.

I have found no evidence that Americans don't get irony.

It's one of those cultural myths,

זה אחד מאותם מיתוסים תרבותיים,

like, "The British are reserved."

כמו, "הבריטים הם מאופקים."

(Laughter)

I don't know why people think this.

אני לא יודע למה אנשים חושבים כך.

We've invaded every country we've encountered.

הרי פלשנו לכל מדינה שנקרתה בדרכנו.

(Laughter)

(צחוק)

But it's not true Americans don't get irony,

אבל לא נכון שהאמריקאים לא מבינים אירוניה,

but I just want you to know that that's what people

אני רק רוצה שתדעו שזה מה שאנשים

are saying about you behind your back.

אומרים עליכם מאחורי גבכם.

You know, so when you leave living rooms in Europe,

שכאשר אתם יוצאים מחדרי סלון באירופה,

people say, thankfully, nobody was ironic in your presence.

אנשים אומרים, "תודה לאל, איש לא נהג באירוניה בנוכחותכם."

(Laughter)

אבל לי היה ברור שהאמריקאים מבינים אירוניה,

But I knew that Americans get irony

when I came across that legislation, "No Child Left Behind."

כשנתקלתי בחוק: "אף ילד לא נותר מאחור"

(Laughter)

Because whoever thought of that title gets irony.

כי מי שחשב על השם הזה ללא ספק מבין אירוניה,

(Laughter)

Don't they?

נכון? כי--

(Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

Because it's leaving millions of children behind.

כי הוא מותיר מיליוני ילדים מאחור.

Now I can see that's not a very attractive name for legislation:

אני יכול להבין מדוע זה איננו שם אטרקטיבי במיוחד לחוק:

"Millions of Children Left Behind."

"מיליוני ילדים נותרים מאחור". אני יכול להבין את זה.

I can see that.

What's the plan?

-"מה התוכנית?" -"ובכן, אנו מציעים

We propose to leave millions of children behind,

להשאיר מיליוני ילדים מאחור,

וככה זה יעבוד..."

and here's how it's going to work.

וזה עובד יופי.

And it's working beautifully.

(Laughter)

In some parts of the country,

בחלקים מסוימים של המדינה,

60 percent of kids drop out of high school.

60% מהילדים נושרים מבית הספר התיכון.

In the Native American communities,

בקהילות ילידי אמריקה,

it's 80 percent of kids.

מדובר ב-80% מהילדים.

If we halved that number,

אם נפחית את המספר הזה בחצי, לפי הערכה מסוימת

one estimate is it would create a net gain to the U.S. economy

זה יניב לכלכלת ארה"ב תוך 10 שנים

over 10 years, of nearly a trillion dollars.

רווח נטו של כמעט טריליון דולר.

מנקודת מבט כלכלית,

From an economic point of view,

this is good math, isn't it, that we should do this?

אלו נתונים טובים, נכון? שמראים שכדאי שנעשה זאת.

It actually costs an enormous amount

למעשה, המחיר הוא עצום

to mop up the damage from the dropout crisis.

לנקות את הנזק שנגרם עקב משבר הנשירה.

But the dropout crisis is just the tip of an iceberg.

אבל משבר הנשירה הוא רק קצה הקרחון.

What it doesn't count are all the kids who are in school

מה שלא נכלל בו הוא כל הילדים שעדיין בבית הספר

but being disengaged from it, who don't enjoy it,

אך הם משתעממים שם, לא נהנים להיות שם,

who don't get any real benefit from it.

לא מפיקים ממנו שום תועלת ממשית.

And the reason is not that we're not spending enough money.

והסיבה לכך היא

לא שאיננו משקיעים מספיק כסף.

America spends more money on education than most other countries.

אמריקה משקיעה יותר כסף בחינוך

מאשר רוב המדינות האחרות.

Class sizes are smaller than in many countries.

הכיתות הן קטנות יותר מאשר במדינות רבות.

And there are hundreds of initiatives every year

ויש מאות יוזמות בכל שנה

to try and improve education.

שמנסות לשפר את החינוך.

The trouble is, it's all going in the wrong direction.

הבעיה היא, שהכל הולך לכיוון הלא נכון.

There are three principles on which human life flourishes,

ישנם שלושה עקרונות

שבהם חיי האדם פורחים,

and they are contradicted by the culture of education

והם עומדים בסתירה לתרבות החינוך

under which most teachers have to labor

שמאלצת את רוב המורים לעמול קשה

and most students have to endure.

ואת רוב התלמידים - להחזיק מעמד.

הראשון הוא זה: בני אדם

The first is this, that human beings are naturally different and diverse.

הם מטבעם שונים ומגוונים.

Can I ask you, how many of you have got children of your own?

ברשותכם, אשאל אתכם לכמה מכם

יש ילדים משלכם?

Okay. Or grandchildren.

אוקיי. נכדים?

How about two children or more? Right.

מה בנוגע לשני ילדים ומעלה? בסדר.

And the rest of you have seen such children.

וכל היתר, ודאי יצא לכם לראות ילדים--

(Laughter)

(צחוק)

Small people wandering about.

אנשים קטנים שמסתובבים בשטח.

(Laughter)

I will make you a bet,

אני מוכן להתערב איתכם,

and I am confident that I will win the bet.

ואני בטוח שאזכה בהתערבות.

If you've got two children or more,

אם יש לכם שני ילדים ומעלה,

I bet you they are completely different from each other.

אני מוכן להתערב שהם שונים לחלוטין זה מזה.

Aren't they?

נכון? נכון? (מחיאות כפיים)

(Applause)

You would never confuse them, would you?

אין סיכוי שתתבלבלו ביניהם, נכון?

Like, "Which one are you? Remind me."

כאילו, "מי מהם אתה? תזכיר לי.

(Laughter)

אמא שלך ואני רוצים להשתמש

"Your mother and I need some color-coding system

במערכת קידוד צבעים, כדי שלא נתבלבל."

so we don't get confused."

החינוך במסגרת "אף ילד לא נותר מאחור"

Education under "No Child Left Behind"

is based on not diversity but conformity.

מבוסס לא על גיוון, אלא על אחידות.

What schools are encouraged to do is to find out

הוא מעודד את בתי הספר לגלות

what kids can do across a very narrow spectrum of achievement.

מה ילדים יכולים להשיג בקשת תחומים צרה מאד.

One of the effects of "No Child Left Behind"

אחת ההשפעות של "אף ילד לא נותר מאחור"

has been to narrow the focus onto the so-called STEM disciplines.

היתה צמצום המיקוד

למגמות המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה. הן חשובות מאד.

They're very important.

I'm not here to argue against science and math.

לא באתי הנה לטעון נגד המדע והמתמטיקה.

אדרבא, הם הכרחיים, אך לא מספיקים.

On the contrary, they're necessary but they're not sufficient.

A real education has to give equal weight

חינוך אמיתי צריך לתת משקל שווה

to the arts, the humanities, to physical education.

לאמנות, למגמות ההומניות, לחינוך הגופני.

An awful lot of kids, sorry, thank you --

הרבה מאד ילדים, סליחה, תודה-- (מחיאות כפיים)--

(Applause)

One estimate in America currently is that something like 10 percent of kids,

לפי הערכה אחת, באמריקה כיום,

משהו כמו 10% מהילדים, בגלל הכיוון הזה,

getting on that way,

מאובחנים כבעלי מחלות שונות

are being diagnosed with various conditions

under the broad title of attention deficit disorder.

תחת הכותרת הכללית של הפרעת קשב וריכוז.

ADHD.

אני לא אומר שאין דבר כזה.

I'm not saying there's no such thing.

I just don't believe it's an epidemic like this.

אני רק לא מאמין שיש מגפה בהיקף כזה.

If you sit kids down, hour after hour,

אם אתם מושיבים ילדים, שעה לאחר שעה,

doing low-grade clerical work,

לעשות עבודה משרדית נחותה,

don't be surprised if they start to fidget, you know?

אל תהיו מופתעים כשהם יתחילו להתנועע בעצבנות, נכון?

(Laughter)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

(Applause)

רוב הילדים אינם

Children are not, for the most part, suffering from a psychological condition.

סובלים מהפרעה פסיכולוגית.

They're suffering from childhood.

הם סובלים מילדות. (צחוק)

(Laughter)

And I know this because I spent my early life as a child.

ואני יודע זאת מכיוון שביליתי את ראשית חיי

כילד. עברתי את כל התהליך. (צחוק)

I went through the whole thing.

Kids prosper best with a broad curriculum that celebrates their various talents,

הילדים מצליחים יותר מכל בתכנית לימודים רחבה

שרואה בחיוב את כישוריהם המגוונים,

not just a small range of them.

ולא רק חלק קטן מהם.

And by the way, the arts aren't just important

ודרך אגב, האמנויות לא חשובות רק בגלל

because they improve math scores.

שהן משפרות את הציונים במתמטיקה.

הם חשובות בגלל שהן פונות למקומות

They're important because they speak to parts of children's being

בהוויה של הילד, שאלמלא האמנות לא היתה נגיעה בהם.

which are otherwise untouched.

The second, thank you --

השני, תודה לכם-- (מחיאות כפיים)

(Applause)

The second principle that drives human life flourishing

העקרון השני שגורם לחיי אדם לפרוח

is curiosity.

הוא הסקרנות.

If you can light the spark of curiosity in a child,

אם אתם יכולים להצית את ניצוץ הסקרנות של ילד,

they will learn without any further assistance, very often.

הוא ילמד ללא כל עזרה נוספת, לעתים קרובות מאד.

Children are natural learners.

ילדים הם למדנים טבעיים.

It's a real achievement to put that particular ability out,

זהו הישג אמיתי, לכבות את היכולת המסוימת הזו,

or to stifle it.

או לחנוק אותה.

Curiosity is the engine of achievement.

הסקרנות היא המנוע להצלחה.

Now the reason I say this

הסיבה שאני אומר זאת היא

is because one of the effects of the current culture here,

שאחת ההשפעות של התרבות הנוכחית כאן, אם אוכל לומר זאת,

if I can say so,

היא פגיעה במקצועיות המורה.

has been to de-professionalize teachers.

There is no system in the world or any school in the country

אין שום מערכת בעולם

או שום בית-ספר במדינה הזו

שהם טובים יותר ממוריהם.

that is better than its teachers.

Teachers are the lifeblood of the success of schools.

המורים הם מעיין החיים של ההצלחה בבתי הספר.

But teaching is a creative profession.

אבל ההוראה היא מקצוע יצירתי.

Teaching, properly conceived, is not a delivery system.

ההוראה, במובנה הנכון, איננה מערכת משלוחים.

You know, you're not there just to pass on received information.

המטרה היא לא להעביר סתם מידע שהתקבל.

מורים מעולים עושים זאת,

Great teachers do that,

but what great teachers also do is mentor,

אך בנוסף לכך הם גם מורים רוחניים,

stimulate, provoke, engage.

שמנסים לעורר, לגרות, לעניין.

You see, in the end, education is about learning.

אתם מבינים, בסופו של דבר, העיקר בחינוך הוא הלמידה.

If there's no learning going on, there's no education going on.

אם אין למידה,

אין חינוך.

And people can spend an awful lot of time

ואנשים יכולים לבזבז כמות עצומה של זמן

discussing education without ever discussing learning.

בדיבורים על חינוך מבלי לדון כלל בלמידה.

The whole point of education is to get people to learn.

הטעם היחיד בחינוך הוא לגרום לאנשים ללמוד.

An old friend of mine -- actually very old, he's dead.

חבר שלי, חבר ותיק-- למען האמת, ותיק מאד,

הוא מת. (צחוק)

(Laughter)

That's as old as it gets, I'm afraid.

זה הכי ותיק שאפשר, חוששני.

(Laughter)

But a wonderful guy he was, wonderful philosopher.

אבל אדם נפלא... הוא היה. פילוסוף נפלא.

He used to talk about the difference

הוא נהג לדבר על ההבדל במובן של הפעלים

between the task and achievement senses of verbs.

הקשורים ב"מטלה" ו"הישג".

You can be engaged in the activity of something,

אפשר לעסוק בפעילות סביב משהו,

אך לא ממש להשיג אותו,

but not really be achieving it, like dieting.

כמו דיאטה. זו דוגמה טובה מאד.

(Laughter)

It's a very good example.

There he is. He's dieting.

ההוא עושה דיאטה. האם הוא יורד במשקל? לא ממש.

Is he losing any weight? Not really.

(Laughter)

Teaching is a word like that.

למידה היא מילה דומה.

אפשר להגיד, "זאת דברה. היא בחדר 34. היא מלמדת."

You can say, "There's Deborah, she's in room 34, she's teaching."

But if nobody's learning anything,

אבל אם אף אחד לא לומד כלום,

she may be engaged in the task of teaching but not actually fulfilling it.

היא אולי עוסקת במטלת ההוראה

אך היא אינה מממשת אותה.

The role of a teacher is to facilitate learning.

תפקיד המורה הוא להקל על הלמידה. זה הכל.

That's it.

And part of the problem is, I think,

וחלק מהבעיה, לדעתי,

that the dominant culture of education has come to focus

הוא שתרבות החינוך השלטת הולכת ומתמקדת

on not teaching and learning, but testing.

לא בהדרכה ובהוראה, אלא בבחינה.

Now, testing is important.

חשוב לבחון. יש מקום לבחינות מתוקננות.

Standardized tests have a place.

But they should not be the dominant culture of education.

אך הן לא צריכות להוות את תרבות החינוך השלטת.

They should be diagnostic. They should help.

הן אמורות להיות אבחוניות. הן אמורות לסייע.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

If I go for a medical examination, I want some standardized tests.

אם אני הולך לבדיקה רפואית,

אני רוצה בדיקות מתוקננות. בהחלט.

I do.

I want to know what my cholesterol level is

אני רוצה לדעת מה רמת הכולסטרול שלי

בהשוואה לאנשים אחרים בטבלה תקנית.

compared to everybody else's on a standard scale.

I don't want to be told on some scale my doctor invented in the car.

אני לא רוצה שיספרו לי על איזה תקן

שהרופא שלי המציא תוך כדי נהיגה.

(Laughter)

"הכולסטרול שלך נמצא במה שאני קורא 'רמה כתומה'."

"Your cholesterol is what I call Level Orange."

"Really?"

-"באמת? זה טוב?" -"אין לנו מושג."

(Laughter)

"Is that good?" "We don't know."

(Laughter)

But all that should support learning.

אבל כל זה צריך לסייע ללמידה. זה לא צריך להפריע לה,

It shouldn't obstruct it, which of course it often does.

מה שכמובן קורה לעתים קרובות.

So in place of curiosity, what we have is a culture of compliance.

אז במקום סקרנות, מה שיש לנו

היא תרבות של ציות.

Our children and teachers are encouraged to follow routine algorithms

מעודדים את הילדים והמורים שלנו

לנהוג לפי אלגוריתמים שיגרתיים

rather than to excite that power of imagination and curiosity.

במקום לעורר את כח הדמיון והסקרנות.

והעקרון השלישי הוא:

And the third principle is this: that human life is inherently creative.

בני האדם הם יצירתיים מיסודם.

זו הסיבה שלכל אחד מאיתנו יש קורות-חיים שונים.

It's why we all have different résumés.

We create our lives,

אנו יוצרים את חיינו,

and we can recreate them as we go through them.

וביכולתנו ליצור אותם שוב ושוב בעודנו חיים אותם.

It's the common currency of being a human being.

זה המחזור הרגיל של חיי האדם.

It's why human culture is so interesting and diverse and dynamic.

זו הסיבה לכך שהתרבות האנושית היא כה מעניינת, מגוונת

ודינאמית.

I mean, other animals may well have imaginations and creativity,

אולי גם לחיות אחרות יש דמיון

ויצירתיות, אך אין לכך הרבה ראיות,

but it's not so much in evidence, is it, as ours?

נכון? לעומתנו?

I mean, you may have a dog.

יכול להיות לך כלב.

And your dog may get depressed.

והכלב שלך יכול ללקות בדכאון.

You know, but it doesn't listen to Radiohead, does it?

אבל הוא לא יתחיל להאזין ל"רדיוהד", נכון?

(Laughter)

(צחוק)

And sit staring out the window with a bottle of Jack Daniels.

ויישב ויבהה דרך החלון עם בקבוק "ג'ק דניאלס".

(Laughter)

(צחוק)

ואתה תאמר, "בא לך לטייל?"

"Would you like to come for a walk?"

"No, I'm fine."

והוא יענה, "לא, אני בסדר.

(Laughter)

"You go. I'll wait. But take pictures."

אתה לך. אני אחכה. תצלם בשבילי תמונות."

(Laughter)

We all create our own lives through this restless process

כולנו יוצרים את חיינו דרך התהליך חסר המנוחה הזה

of imagining alternatives and possibilities,

של חיזוי חלופות ואפשרויות,

and one of the roles of education

ואחד מתפקידי החינוך

הוא לעורר ולפתח את כוחות היצירתיות האלה.

is to awaken and develop these powers of creativity.

Instead, what we have is a culture of standardization.

במקום זאת, מה שיש לנו היא תרבות של סטנדרטיזציה.

Now, it doesn't have to be that way.

זה לא חייב להיות כך. באמת שלא.

It really doesn't.

Finland regularly comes out on top in math, science and reading.

פינלנד מובילה באופן קבוע

במתמטיקה, במדעים ובקריאה.

Now, we only know that's what they do well at,

אנו יודעים רק במה הם מצליחים

because that's all that's being tested.

כי רק זה נבחן לפי שעה.

That's one of the problems of the test.

זו אחת הבעיות עם בחינות.

They don't look for other things that matter just as much.

לא מחפשים דברים אחרים שחשובים בדיוק באותה מידה.

The thing about work in Finland is this:

המיוחד בהתנהלותה של פינלנד הוא זה:

הם לא כפייתיים בנוגע למגמות הלימוד הללו.

they don't obsess about those disciplines.

They have a very broad approach to education,

יש להם גישה רחבה מאוד לחינוך

which includes humanities, physical education, the arts.

שכוללת מגמות הומניות, חינוך גופני, אמנויות.

שנית, אין מבחנים מתוקננים בפינלנד.

Second, there is no standardized testing in Finland.

I mean, there's a bit,

כלומר, יש קצת,

but it's not what gets people up in the morning,

אבל לא זה מה שדוחף אנשים לקום בבוקר

ולשבת ליד השולחנות שלהם.

what keeps them at their desks.

The third thing -- and I was at a meeting recently

והדבר השלישי, והייתי בפגישה לאחרונה

עם כמה אנשים מפינלנד, אנשים פיניים אמיתיים,

with some people from Finland, actual Finnish people,

and somebody from the American system was saying to the people in Finland,

ומישהו מהמערכת האמריקאית

אמר לאנשים מפינלנד

"מה אתם עושים בנוגע לקצב הנשירה בפינלנד?"

"What do you do about the drop-out rate in Finland?"

And they all looked a bit bemused, and said,

והם נראו קצת מבולבלים ואמרו,

"אין לנו בעיה כזו.

"Well, we don't have one.

Why would you drop out?

מדוע שתהיה נשירה?

If people are in trouble, we get to them quite quickly

אם מישהו בבעיה, אנו מגיעים אליו מהר מאד

ועוזרים לו ותומכים בו."

and we help and support them."

Now people always say,

אנשים תמיד אומרים, "אתה יודע,

"Well, you know, you can't compare Finland to America."

אי-אפשר להשוות בין פינלנד ואמריקה."

No. I think there's a population of around five million in Finland.

לא. אני חושב שהאוכלוסייה

בפינלנד מונה כ-5 מיליון נפש.

אולם אפשר להשוות אותה לאחת ממדינות אמריקה.

But you can compare it to a state in America.

Many states in America have fewer people in them than that.

במדינות רבות באמריקה יש אוכלוסיות קטנות יותר.

I mean, I've been to some states in America

הרי ביקרתי בכמה מדינות באמריקה

and I was the only person there.

והייתי האדם היחיד שם. (צחוק)

(Laughter)

Really. Really.

באמת. באמת. נתבקשתי לנעול אחרי כשאני יוצא.

I was asked to lock up when I left.

(Laughter)

(צחוק)

But what all the high-performing systems in the world do

אבל מה שכל המערכות עתירות הביצועים בעולם עושות

is currently what is not evident, sadly,

ככל הנראה לא נעשה, למרבה הצער,

across the systems in America --

במערכות באמריקה-- אני מתכוון, באמריקה בכלל.

I mean, as a whole.

One is this:

קודם כל, אצלם ההוראה והלמידה הן פרטניות.

they individualize teaching and learning.

They recognize that it's students who are learning

הם מכירים בכך שהתלמידים הם שלומדים

and the system has to engage them,

והמערכת צריכה לעורר את העניין והסקרנות שלהם,

their curiosity, their individuality, and their creativity.

את הייחוד שלהם ואת היצירתיות שלהם.

That's how you get them to learn.

ככה גורמים להם ללמוד.

The second is that they attribute a very high status

שנית, הם מייחסים מעמד גבוה מאוד

to the teaching profession.

למקצוע ההוראה.

They recognize that you can't improve education

הם מכירים בכך שאי-אפשר לשפר חינוך

if you don't pick great people to teach and keep giving them

אם לא בוחרים להוראה אנשים מעולים

ואם לא ממשיכים לספק להם סיוע מתמיד

constant support and professional development.

והתפתחות מקצועית.

Investing in professional development is not a cost.

השקעה בהתפתחות מקצועית איננה עלות;

It's an investment,

זו השקעה,

and every other country that's succeeding well knows that,

וכל מדינה אחרת שמצליחה היטב יודעת זאת,

whether it's Australia, Canada,

בין אם זאת אוסטרליה, קנדה, דרום קוריאה, סינגפור,

South Korea, Singapore, Hong Kong or Shanghai.

הונג קונג או שנחאי. הם יודעים שככה זה.

They know that to be the case.

ושלישית, הם מוסרים את האחריות

And the third is,

they devolve responsibility to the school level

לידי בית הספר בכל האמור בהשגת המטרה.

for getting the job done.

You see, there's a big difference here

אתם מבינים, יש הבדל גדול כאן

between going into a mode of command and control in education --

בין מעבר למצב של פיקוד ושליטה בחינוך.

That's what happens in some systems.

זה מה שקורה בכמה מערכות.

השלטון המרכזי מחליט,

Central or state governments decide,

או ממשלת המדינה מחליטה

they know best and they're going to tell you what to do.

שהם יודעים הכי טוב ושהם יגידו מה צריך לעשות.

The trouble is that education doesn't go on

הבעיה היא שהחינוך לא מתבצע

in the committee rooms of our legislative buildings.

בחדרי הוועדות של בנייני המחוקקים.

It happens in classrooms and schools,

החינוך מתרחש בכיתות ובבתי הספר,

and the people who do it are the teachers and the students,

והאנשים שעוסקים בכך הם המורים והתלמידים,

and if you remove their discretion, it stops working.

ואם נוטלים מהם את שיקול הדעת שלהם, זה מפסיק לעבוד.

אתם חייבים להחזיר את זה לאנשים.

You have to put it back to the people.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

There is wonderful work happening in this country.

נעשית עבודה מופלאה במדינה הזו.

But I have to say it's happening

אבל אני חייב להגיד שהיא נעשית

in spite of the dominant culture of education,

למרות תרבות החינוך הדומיננטית,

not because of it.

ולא בזכותה.

It's like people are sailing into a headwind all the time.

האנשים האלה כאילו מפליגים כל הזמן נגד הרוח.

And the reason I think is this:

והסיבה, לדעתי, היא זאת:

that many of the current policies

הרבה מהמדיניות הנוכחית מבוססת

are based on mechanistic conceptions of education.

על תפישות מכניסטיות של חינוך.

It's like education is an industrial process

כאילו שהחינוך הוא תהליך תעשייתי

that can be improved just by having better data,

שיכול להשתפר ע"י השגת נתונים טובים יותר ותו לא,

and somewhere in the back of the mind of some policy makers

ואיפשהו, אני חושב, בירכתי מוחותיהם

של קובעי המדיניות מקנן הרעיון:

is this idea that if we fine-tune it well enough, if we just get it right,

"אם רק נכייל את זה טוב מספיק, אם רק נצליח לדייק בכך,

it will all hum along perfectly into the future.

העתיד יסתדר באופן מושלם."

It won't, and it never did.

זה לא יעבוד וזה מעולם לא עבד.

The point is that education is not a mechanical system.

הנקודה היא שהחינוך איננו מערכת מכנית.

It's a human system.

זו מערכת אנושית. מעורבים בה אנשים,

It's about people,

people who either do want to learn or don't want to learn.

אנשים שרוצים או לא רוצים ללמוד.

Every student who drops out of school has a reason for it

לכל תלמיד שנושר מבית הספר יש סיבה לכך,

which is rooted in their own biography.

שנעוצה בביוגרפיה שלו.

They may find it boring.

אולי זה נראה לו משעמם, לא-רלוונטי.

They may find it irrelevant.

אולי הוא מוצא שזה מתנגש

They may find that it's at odds with the life they're living outside of school.

עם חייו מחוץ לבית הספר.

המגמות מתחלפות, אך הסיפורים תמיד מיוחדים.

There are trends, but the stories are always unique.

הייתי לאחרונה בפגישה בלוס אנג'לס של--

I was at a meeting recently in Los Angeles of --

they're called alternative education programs.

זה מכונה: "תוכניות חינוך חלופיות".

These are programs designed to get kids back into education.

אלו תוכניות שנועדו להשיב את הילדים אל החינוך.

They have certain common features.

יש להן כמה מאפיינים משותפים:

They're very personalized.

הן מאד מותאמות-אישית,

They have strong support for the teachers,

יש בהן תמיכה חזקה מאד במורים,

close links with the community and a broad and diverse curriculum,

קשרים חזקים עם הקהילה,

תוכנית לימודים רחבה ומגוונת,

and often programs which involve students outside school as well as inside school.

ולעתים קרובות גם תכניות שמערבות תלמידים

מחוץ לביה"ס בנוסף לתלמידים שלומדים בו.

And they work.

והן מצליחות.

What's interesting to me is, these are called "alternative education."

מה שמעניין אותי,

שהן נקראות "חינוך חלופי."

(Laughter)

You know?

כן?

And all the evidence from around the world is,

ולפי כל ההוכחות מכל העולם

if we all did that, there'd be no need for the alternative.

אם כולנו ננהג כך, לא יהיה צורך בחלופות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

(Applause ends)

אז אני חושב שעלינו לאמץ דימוי אחר.

So I think we have to embrace a different metaphor.

We have to recognize that it's a human system,

עלינו להכיר בכך שמדובר במערכת אנושית,

and there are conditions under which people thrive,

ושיש מצבים מסוימים שבהם אנשים משגשגים,

ומצבים אחרים שבהם לא.

and conditions under which they don't.

We are after all organic creatures,

אחרי הכל, כולנו יצורים אורגניים,

and the culture of the school is absolutely essential.

ותרבות/תרבית ביה"ס היא חיונית בהחלט.

Culture is an organic term, isn't it?

תרבות/תרבית היא מונח אורגני, לא?

Not far from where I live is a place called Death Valley.

לא רחוק ממקום מגורי יש מקום בשם "עמק המוות".

Death Valley is the hottest, driest place in America,

עמק המוות הוא המקום החם והיבש ביותר באמריקה,

and nothing grows there.

ושום דבר לא גדל שם.

שום דבר לא גדל שם כי לא יורד גשם.

Nothing grows there because it doesn't rain.

Hence, Death Valley.

מכאן השם "עמק המוות".

In the winter of 2004, it rained in Death Valley.

בחורף 2004 ירד גשם בעמק המוות.

Seven inches of rain fell over a very short period.

ירדו 178 מ"מ גשם בפרק זמן קצר מאוד.

ובאביב 2005 התרחשה תופעה.

And in the spring of 2005, there was a phenomenon.

The whole floor of Death Valley was carpeted in flowers for a while.

כל קרקעית עמק המוות כוסתה במרבדי פרחים

למשך זמן קצר.

What it proved is this:

וזה מוכיח שעמק המוות איננו מת,

that Death Valley isn't dead.

אלא רדום.

It's dormant.

Right beneath the surface are these seeds of possibility

ממש מתחת לפני השטח טמונים זרעי האפשרות

ומחכים לתנאים המתאימים,

waiting for the right conditions to come about,

and with organic systems, if the conditions are right,

ובמערכות אורגניות, אם התנאים מתאימים,

החיים הם בלתי-נמנעים. זה קורה כל הזמן.

life is inevitable.

It happens all the time.

You take an area, a school, a district,

לוקחים אזור, בית-ספר, מחוז,

you change the conditions, give people a different sense of possibility,

משנים את התנאים, נותנים לאנשים תחושה שונה של אפשרות,

a different set of expectations, a broader range of opportunities,

מערכת ציפיות שונה,

קשת הזדמנויות רחבה יותר,

you cherish and value the relationships between teachers and learners,

מקדשים ומעריכים את מערכת היחסים שבין המורים לבין הלומדים,

מפקידים בידי האנשים את שיקול הדעת היצירתי

you offer people the discretion to be creative

and to innovate in what they do,

ואת הסמכות לחדש בתחום עיסוקם,

and schools that were once bereft spring to life.

ובתי-ספר שהיו בעבר מתים, מתעוררים לחיים.

Great leaders know that.

מנהיגים דגולים יודעים זאת.

The real role of leadership in education --

התפקיד האמיתי של מנהיגות בחינוך--

and I think it's true at the national level,

ואני חושב שזה נכון ברמה הלאומית, ברמה המדינית,

the state level, at the school level --

ברמת בית הספר--

is not and should not be command and control.

איננו ולא אמור להיות פיקוד ושליטה.

The real role of leadership is climate control,

תפקידה האמיתי של המנהיגות הוא בקרת אקלים,

creating a climate of possibility.

יצירת אקלים של אפשרות.

And if you do that, people will rise to it

ואם תעשו זאת, אנשים יצמחו בתגובה לכך

and achieve things that you completely did not anticipate

וישיגו דברים שבכלל לא חזיתם

and couldn't have expected.

ולא יכולתם לחזות.

There's a wonderful quote from Benjamin Franklin.

יש ציטטה נפלאה של בנג'מין פרנקלין:

"There are three sorts of people in the world:

"ישנם שלושה סוגי אנשים בעולם:

Those who are immovable,

אלה שלא ניתנים להזזה,

שלא מבינים ולא רוצים להבין,

people who don't get it,

or don't want to do anything about it;

והם לא יעשו שום דבר בנידון.

there are people who are movable,

ישנם אלה שניתנים להזזה,

people who see the need for change

אנשים שרואים את הצורך בשינוי

and are prepared to listen to it;

ומוכנים להקשיב לו.

and there are people who move,

וישנם אלה שזזים ומזיזים:

people who make things happen."

האנשים שגורמים לדברים לקרות."

And if we can encourage more people, that will be a movement.

ואם נוכל לעודד עוד אנשים,

התזוזה תהפוך לתנועה.

And if the movement is strong enough,

ואם התנועה תהיה חזקה דיה,

that's, in the best sense of the word, a revolution.

זו, במובן הטוב ביותר של המילה, היא מהפכה.

And that's what we need.

וזה מה שנחוץ לנו.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים)

Thank you very much.

(Applause)