Let's use video to reinvent education | Salman Khan

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Sigal Tifferet

אקדמיית חאן ידועה בעיקר

Khan Academy is most known for its collection of videos,

בשל אוספי הוידאו שלה,

so before I go any further,

ולכן לפני שאמשיך,

let me show you a little bit of a montage.

אראה לכם מחרוזת של קטעים קצרים מהם.

(Video) Salman Khan: So the hypotenuse is now going to be five.

(סרטון) סלמאן חאן: לכן היתר במשולש הולך להיות עכשיו חמש.

This animal's fossils are only found in this area of South America --

המאובנים של חיה זו נמצאים רק באזור זה בדרום-אמריקה --

ברצועה הברורה והמוגדרת הזו --

a nice clean band here --

and this part of Africa.

ובאזור זה של אפריקה.

We can integrate over the surface,

אנו יכולים לבצע אינטגרציה על השטח,

והסימון בדרך-כלל הוא אות סיגמה גדולה.

and the notation usually is a capital sigma.

National Assembly: They create the Committee of Public Safety,

אסיפה לאומית: הם יוצרים את ה"ועדה לביטחון הציבור",

אשר נשמעת כועדה מאוד נחמדה.

which sounds like a very nice committee.

שימו לב, זהו אלדהיד,

Notice, this is an aldehyde, and it's an alcohol.

והוא אלכוהול.

Start differentiating into effector and memory cells.

התחילו לחלקו למוציא לפועל ותאי זיכרון.

גלקסיה. הנה, עוד גלקסיה.

A galaxy. Hey! There's another galaxy. Oh, look! There's another galaxy.

ותראו, יש שם עוד אחת.

And for dollars, is their 30 million,

ובדולרים, יש כאן 30 מיליון,

plus the 20 million dollars from the American manufacturer.

ועוד 20 מיליון דולר מיצרן אמריקאי.

If this does not blow your mind,

אם זה לא מרשים אתכם,

then you have no emotion.

סימן שאתם חסרי-רגש.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

(Live) SK: We now have on the order of 2,200 videos,

ס.ח.: יש לנו הזמנה

ל-2,200 סרטי וידאו

covering everything from basic arithmetic, all the way to vector calculus,

המכסים הכל מחשבון בסיסי

ועד חשבון אינפיניטסימלי (אינפי) וקטורי

וחלק ממה שראיתם כאן.

and some of the stuff that you saw up there.

We have a million students a month using the site,

יש לנו מיליון תלמידים בחודש המשתמשים באתר זה,

watching on the order of 100 to 200,000 videos a day.

הצופים בסדר גודל של 100 עד 200,000 סרטונים ביום.

But what we're going to talk about in this is how we're going to the next level.

אבל מה שאני עומד לדבר עליו

זה כיצד עוברים לשלב הבא.

But before I do that,

אבל לפני שאני עושה זאת,

I want to talk a little bit about really just how I got started.

ברצוני לדבר קצת על איך באמת התחלתי עם כל זה.

And some of you all might know,

אולי חלקכם כבר יודעים,

about five years ago, I was an analyst at a hedge fund,

לפני כחמש שנים הייתי אנליסט בקרן גידור.

and I was in Boston,

גרתי בבוסטון,

והייתי מעביר שיעורים לבני-דודים שלי בניו-אורלינס, מרחוק.

and I was tutoring my cousins in New Orleans, remotely.

התחלתי להעלות ליוטיוב את סרטי הוידאו הראשונים

And I started putting the first YouTube videos up,

really just as a kind of nice-to-have,

רק במקרה שמישהו יצטרך אותם,

just kind of a supplement for my cousins,

כתוספת משלימה לבני-דודים שלי --

something that might give them a refresher or something.

משהו שבעזרתו יוכלו לרענן את ידיעותיהם.

And as soon as I put those first YouTube videos up,

ומייד לאחר שהעלתי את הסרטונים הראשונים ליוטיוב,

קרה משהו מעניין --

something interesting happened.

Actually, a bunch of interesting things happened.

בעצם קרו מספר דברים מעניינים.

הראשון היה התגובה של בני-דודיי.

The first was the feedback from my cousins.

They told me that they preferred me on YouTube than in person.

הם אמרו לי

שהם מעדיפים לראות אותי ביוטיוב מאשר פנים מול פנים.

(Laughter)

(צחוק)

And once you get over the backhanded nature of that,

לאחר שמתגברים על העוקצנות הזו,

מבינים שיש כאן משהו עמוק מאוד.

there was actually something very profound there.

הם בעצם אמרו שהם מעדיפים

They were saying that they preferred the automated version of their cousin

את הגירסה הממוכנת של בן-דודם

מאשר את הבן-דוד עצמו.

to their cousin.

At first it's very unintuitive,

תחילה זה לא מובן מאליו,

but when you think about it from their point of view, it makes a ton of sense.

אבל כאשר חושבים על כך מנקודת מבטם, זה נראה מאוד הגיוני.

המצב הוא

You have this situation where now they can pause and repeat their cousin,

שכעת הם יכולים לעצור ולחזור על בן-דודם,

without feeling like they're wasting my time.

מבלי שירגישו שהם מבזבזים את זמני.

אם עליהם לחזור למשהו

If they have to review something

that they should have learned a couple of weeks ago,

שהיה עליהם ללמוד לפני מספר שבועות,

או אולי לפני שנים,

or maybe a couple of years ago,

they don't have to be embarrassed and ask their cousin.

הם אינם צריכים להרגיש לא נעים בשביל לשאול שאלות.

They can just watch those videos; if they're bored, they can go ahead.

הם פשוט יכולים לצפות בסרטונים. אם משעמם להם, הם יכולים לעשות משהו אחר.

הם יכולים לצפות בהם בביתם, בקצב שלהם.

They can watch at their own time and pace.

וקרוב לוודאי, ההיבט הפחות מוערך של זה

Probably the least-appreciated aspect of this

הוא שבפעם הראשונה,

is the notion that the very first time

בפעם הראשונה,

that you're trying to get your brain around a new concept,

שתצטרכו להרגיל את מוחותיכם לתפיסה חדשה,

the very last thing you need

שהדבר האחרון שאתם צריכים

is another human being saying, "Do you understand this?"

הוא אדם אחר השואל "האם הבנתם את זה?"

And that's what was happening

וזה מה שהתרחש במגע הישיר שלי עם בני-דודיי.

with the interaction with my cousins before,

and now they can just do it in the intimacy of their own room.

ועכשיו הם יכולים פשוט לעשות זאת

בפרטיות בחדרם בבית.

The other thing that happened is --

הדבר האחר שקרה הוא --

I put them on YouTube just --

העלתי אותם ליוטיוב --

I saw no reason to make it private,

לא ראיתי סיבה להגבילם לצפיה פרטית,

so I let other people watch it,

ולכן הנחתי לכולם לצפות בהם.

and then people started stumbling on it,

ואנשים התחילו להיתקל בהם.

and I started getting some comments and some letters

התחלתי לקבל הערות ומכתבים

and all sorts of feedback

ועוד כל מיני תגובות

באופן אקראי מאנשים מכל העולם.

from random people around the world.

These are just a few.

והנה רק כמה מהן.

This is actually from one of the original calculus videos.

זהו אחד מסרטוני אינפי המקוריים ביותר.

ומישהו אחר כתב ביוטיוב --

Someone wrote it on YouTube, it was a YouTube comment:

זו היתה הערה ביוטיוב:

"First time I smiled doing a derivative."

"פעם ראשונה שחייכתי בעודי עושה נגזרת."

(Laughter)

(צחוק)

ונעצור כאן.

Let's pause here.

אדם זה עשה נגזרת

This person did a derivative,

and then they smiled.

ואז הוא חייך.

(Laughter)

In response to that same comment --

ובמענה לאותה תגובה -- באותה שרשרת תגובות.

this is on the thread, you can go on YouTube and look at the comments --

ניתן לגשת לאתר יוטיוב ולראות את התגובות הללו --

מישהו אחר רשם: "אותו הדבר כאן.

someone else wrote: "Same thing here.

I actually got a natural high and a good mood for the entire day,

הרגשתי התרוממות נפש והיה לי מצב רוח טוב לכל היום.

מאחר ואני זוכר שראיתי

since I remember seeing all of this matrix text in class,

את כל מערכי המספרים הללו בכיתה,

and here I'm all like, 'I know kung fu.'"

וכאן אני מרגיש כאילו, 'אני יודע קונג-פו.'"

(Laughter)

(צחוק)

We get a lot of feedback along those lines.

ואנו מקבלים המון תגובות לאורך כל השורות הללו.

This clearly was helping people.

מכאן זה ברור שזה עוזר לאנשים.

But then, as the viewership kept growing and kept growing,

אבל אז, ככל שכמות הצופים המשיכה לעלות,

התחלתי לקבל מכתבים מאנשים,

I started getting letters from people,

and it was starting to become clear

והחל להתברר

that it was more than just a nice-to-have.

שכל העניין הוא יותר מאשר סתם עוד רעיון.

This is just an excerpt from one of those letters:

זוהי רק מובאה

מאחד המכתבים האלה.

"My 12 year-old son has autism,

"בני בן ה-12 סובל מאוטיזם

and has had a terrible time with math.

ויש לו קשיים גדולים במתמטיקה.

כבר ניסינו הכל,

We have tried everything,

viewed everything, bought everything.

ראינו הכל, קנינו הכל.

We stumbled on your video on decimals, and it got through.

נתקלנו בסרטון שלך על שברים עשרוניים והוא נקלט.

Then we went on to the dreaded fractions.

אחר-כך על השברים, ושוב הוא קלט אותם.

Again, he got it.

לא יכולנו להאמין.

We could not believe it.

He is so excited."

הוא כל-כך נרגש."

And so you can imagine,

וכך, תנסו לדמיין,

here I was, an analyst at a hedge fund --

הייתי אנליסט בקרן גידור.

it was very strange for me to do something of social value.

זה היה מאוד משונה עבורי לעשות משהו בעל ערך חברתי.

(צחוק)

(Laughter)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But I was excited, so I kept going.

אבל הייתי נלהב, ולכן המשכתי.

And then a few other things started to dawn on me;

ואז עלו בדעתי כמה דברים נוספים.

that not only would it help my cousins right now,

שלא רק שזה יעזור לבני-דודיי באופן מיידי,

or these people who were sending letters,

או לאנשים האלה ששולחים לי מכתבים,

but that this content will never grow old,

אלא שהתוכן הזה לעולם לא יתיישן,

שהוא יכול לעזור לילדיהם

that it could help their kids or their grandkids.

או לנכדיהם.

If Isaac Newton had done YouTube videos on calculus,

אם אייזק ניוטון

היה עושה סרטונים על אינפי ביוטיוב,

אני לא הייתי צריך לעשותם.

I wouldn't have to.

(Laughter)

(צחוק)

Assuming he was good. We don't know.

בהנחה שהוא היה טוב בזה. אנחנו לא יודעים.

(Laughter)

(צחוק)

The other thing that happened -- and even at this point, I said,

הדבר הנוסף שקרה --

ואפילו בנקודה זו עדיין חשבתי, "אולי זה טוב בתור תוספת.

"OK, maybe it's a good supplement. It's good for motivated students.

זה טוב בשביל תלמידים בעלי מוטיבציה.

אולי זה טוב בשביל תלמידים הלומדים מהבית."

It's good for maybe home-schoolers."

אבל לא חשבתי שזה יהיה משהו

But I didn't think it would somehow penetrate the classroom.

שיחדור איכשהו לכיתות.

Then I started getting letters from teachers,

אבל אז התחלתי לקבל מכתבים ממורים.

and the teachers would write, saying,

והמורים כתבו, באומרם,

"We've used your videos to flip the classroom.

"אנו משתמשים בסרטונים שלך לעשיית מהפך בכיתות.

You've given the lectures, so now what we do --"

אתה נתת את ההרצאות, אז מה שאנו עושים..."

And this could happen in every classroom in America tomorrow --

וזה יכול לקרות מחר בכל כיתה בארה"ב,

"what I do is I assign the lectures for homework,

"... מה שאני עושה זה לתת הרצאות כשיעורי-בית.

ומה שהיה פעם שיעורי-בית,

and what used to be homework,

התלמידים היום עושים בכיתה."

I now have the students doing in the classroom."

וכאן אני רוצה לעצור --

And I want to pause here --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

ברצוני לעצור לרגע,

I want to pause here, because there's a couple of interesting things.

כי יש כאן כמה דברים מעניינים.

One, when those teachers are doing that,

אחד, כאשר המורים עושים זאת,

there's the obvious benefit --

יש בכך יתרונות ברורים --

the benefit that now their students

היתרון הוא שהתלמידים שלהם

can enjoy the videos in the way that my cousins did,

יכולים להנות מהסרטונים כמו שבני-דודיי נהנו.

הם יכולים לעצור, לחזור עליהם בקצב שלהם,

they can pause, repeat at their own pace, at their own time.

בזמן הנוח להם.

But the more interesting thing -- and this is the unintuitive thing

אבל הדבר היותר מעניין הוא --

וזה הדבר הלא-אינטואיטיבי כאשר מדברים על טכנולוגיה בכיתה --

when you talk about technology in the classroom --

על-ידי הסרת החד-מידתיות מכל ההרצאות של כיתות הלימוד

by removing the one-size-fits-all lecture from the classroom,

ומתן אפשרות לתלמידים לצפות בהרצאות בקצב האישי שלהם,

and letting students have a self-paced lecture at home,

ואז כאשר הם באים לכיתות, נותנים להם לעשות שיעורי-בית,

then when you go to the classroom,

letting them do work, having the teacher walk around,

בעוד המורה מסתובב ביניהם,

having the peers actually be able to interact with each other,

כאשר התלמידים יכולים לבוא במגע עם חבריהם,

these teachers have used technology to humanize the classroom.

המורים הללו השתמשו בטכנולוגיה כדי להעניק

לכיתה אופי אנושי יותר.

הם נטלו חוויה שביסודה היא בניגוד לטבע האנושי --

They took a fundamentally dehumanizing experience --

30 kids with their fingers on their lips,

30 ילדים עם אצבע-על-שפתיים,

שאינם רשאים לדבר אחד עם השני.

not allowed to interact with each other.

מורה, לא משנה כמה הוא טוב,

A teacher, no matter how good,

has to give this one-size-fits-all lecture to 30 students --

צריך להעביר את ההרצאה החד-מידתית הזו

ל-30 תלמידים --

blank faces, slightly antagonistic --

פנים חסרות-הבעה, קצת עויינות --

and now it's a human experience,

אבל כעת זוהי חוויה אנושית.

now they're actually interacting with each other.

עכשיו הם למעשה מדברים אחד עם השני.

So once the Khan Academy --

כך שברגע שאקדמיית חאן --

עזבתי את עבודתי

I quit my job,

and we turned into a real organization --

והפכנו לארגון פעיל --

we're a not-for-profit --

אנחנו ארגון ללא כוונת רווח --

the question is, how do we take this to the next level?

השאלה היא כיצד נקח את זה לשלב הבא?

How do we take what those teachers were doing to its natural conclusion?

כיצד ניקח את מה שהמורים ההם עושים

לסיום הראוי?

And so, what I'm showing over here,

ולכן מה שאני מראה לכם כאן,

these are actual exercises

אלה הם תרגילים אמיתיים

that I started writing for my cousins.

שהתחלתי לכתוב בשביל בני-דודיי.

The ones I started were much more primitive.

התרגילים שהתחלתי איתם היו מיושנים.

This is a more competent version of it.

זוהי גירסה יותר הולמת שלהם.

But the paradigm here is, we'll generate as many questions as you need,

אבל הרעיון כאן הוא, נחבר כמה שאלות שאתם צריכים

עד שתקלטו את הרעיון,

until you get that concept, until you get 10 in a row.

עד שתקבלו עשיריות ברצף.

And the Khan Academy videos are there.

וסרטוני אקדמיית חאן נמצאים שם.

You get hints, the actual steps for that problem,

אתם מקבלים רמזים, את הצעדים המעשיים לאותה בעיה,

if you don't know how to do it.

אם אינכם יודעים כיצד לפתור אותה.

The paradigm here seems like a very simple thing:

אבל הרעיון כאן נראה מאוד פשוט:

10 in a row, you move on.

עשר הצלחות רצופות, ואז מתקדמים.

But it's fundamentally different

אבל זה שונה מיסודו ממה שקורה היום בכיתות לימוד.

than what's happening in classrooms right now.

בכיתה מסורתית,

In a traditional classroom,

you have homework, lecture, homework, lecture,

יש שיעורי-בית,

שיעורי-בית, הרצאה, שיעורי-בית, הרצאה,

and then you have a snapshot exam.

ואז יש מבחן ידע.

And that exam, whether you get a 70 percent, an 80 percent,

ובאותו מבחן, בין אם מקבלים 70, או 80,

או 90, או 95,

a 90 percent or a 95 percent,

the class moves on to the next topic.

הכיתה מתקדמת הלאה לנושא הבא.

And even that 95 percent student --

ואפילו אותו תלמיד שקיבל 95,

what was the five percent they didn't know?

מה היו ה-5 אחוז שהוא לא ידע?

Maybe they didn't know what happens when you raise something to the zeroth power.

אולי הם לא ידעו מה מקבלים כאשר מעלים משהו בחזקת אפס.

ואז ממשיכים לבנות על זה את המושגים הבאים בתור.

Then you build on that in the next concept.

זה כמו,

That's analogous to -- imagine learning to ride a bicycle.

דמיינו שלומדים לרכוב על אופניים,

ואני נותן לכם הרצאה לפני זה,

Maybe I give you a lecture ahead of time,

and I give you a bicycle for two weeks, then I come back after two weeks,

ואז אני נותן לכם אופניים לשבועיים.

ואז אחרי שבועיים,

and say, "Well, let's see. You're having trouble taking left turns.

אני אומר, "יש לכם בעיה לפנות שמאלה.

אינכם יכולים לעצור לגמרי.

You can't quite stop. You're an 80 percent bicyclist."

אתם 80 אחוז רוכבי-אופניים."

כך שאני מדביק לכם תוית על המצח

So I put a big "C" stamp on your forehead --

(Laughter)

and then I say, "Here's a unicycle."

ואז אומר, "הנה חד-אופן."

(Laughter)

But as ridiculous as that sounds,

עד כמה שזה נשמע מגוחך,

that's exactly what's happening in our classrooms right now.

זה בדיוק מה שקורה

בכיתות-הלימוד שלנו כיום.

And the idea is you fast forward

התפיסה היא של להתקדם במהירות

and good students start failing algebra all of the sudden,

ואז תלמידים טובים מתחילים פתאום להיכשל בחשבון

and start failing calculus all of the sudden,

ומתחילים פתאום להיכשל באינפי,

despite being smart, despite having good teachers,

למרות שהם פיקחים, למרות שיש להם מורים טובים.

and it's usually because they have these Swiss cheese gaps

וזה בגלל שיש אצלם חורים בידע כמו בגבינה שוויצרית

אשר נוצרו לכל אורך היסודות שלהם.

that kept building throughout their foundation.

כך שלפי המודל שלנו

So our model is: learn math the way you'd learn anything,

יש ללמוד מתמטיקה כמו שלומדים כל דבר אחר,

כמו שלומדים לרכוב על אופניים.

like riding a bicycle.

Stay on that bicycle. Fall off that bicycle.

להישאר עם אותם אופניים. ליפול מאותם אופניים.

Do it as long as necessary, until you have mastery.

לעשות זאת ככל שיידרש עד שרוכשים מיומנות מלאה.

The traditional model,

המודל המסורתי,

it penalizes you for experimentation and failure,

מעניש על ניסוי וטעיה,

but it does not expect mastery.

אבל הוא אינו מצפה למיומנות מלאה.

We encourage you to experiment. We encourage you to fail.

אנו מעודדים אתכם לנסות. אנו מעודדים אתכם להיכשל.

But we do expect mastery.

אבל אנו כן מצפים למיומנות מלאה.

הנה עוד אחד מנושאי הלימוד.

This is just another one of the modules.

זוהי טריגונומטריה.

This is trigonometry.

This is shifting and reflecting functions.

זה הזזה ושיקוף של פונקציות.

And they all fit together.

והם כולם משתלבים ביחד.

We have about 90 of these right now.

יש לנו היום כ-90 כאלה.

You can go to the site right now,

וניתן לגשת לאתר ממש עכשיו. הכל בחינם. לא מנסה למכור לכם משהו.

it's all free, not trying to sell anything.

But the general idea is that they all fit into this knowledge map.

הרעיון הבסיסי הוא שהם כולם משתלבים במפת הידע הזו.

הנקודה העליונה שם, זה פשוט חיבור של ספרות יחידות.

That top node right there, that's literally single-digit addition,

זה כמו אחד ועוד אחד שווה שניים.

it's like one plus one is equal to two.

The paradigm is, once you get 10 in a row on that,

והרעיון הוא שברגע שיש 10 הצלחות ברצף,

it keeps forwarding you to more and more advanced modules.

זה ממשיך לקדם אתכם ליחידות יותר ויותר מתקדמות.

כך שאם נרד למטה במפת הידע,

Further down the knowledge map,

אנו מגיעים לחשבון יותר מתקדם.

we're getting into more advanced arithmetic.

Further down, you start getting into pre-algebra and early algebra.

יותר למטה מתחילים להגיע לקדם-אלגברה ולאלגברה בסיסית.

Further down, you start getting into algebra one, algebra two,

יותר למטה, מתחלים להגיע לאלגברה 1, אלגברה 2,

a little bit of precalculus.

מעט קדם-אינפי.

And the idea is, from this we can actually teach everything --

והרעיון הוא, שמכאן ניתן ללמד כל דבר --

well, everything that can be taught in this type of a framework.

טוב, כל דבר שניתן ללמד

במסגרת כזו.

So you can imagine -- and this is what we are working on --

אז ניתן לדמיין -- וזה מה שאנו עובדים עליו --

ממפת הידע הזו

from this knowledge map, you have logic, you have computer programming,

יש לוגיקה, יש תיכנות מחשבים,

you have grammar, you have genetics,

יש דקדוק, יש גנטיקה,

all based off of that core of, if you know this and that,

הכל מבוסס על דבר אחד מרכזי,

אם יודעים זה וזה,

now you're ready for this next concept.

אז אתם מוכנים לרעיון הבא בתור.

Now that can work well for an individual learner,

זה יכול לעבוד היטב עם כל מתלמד באופן אישי,

and I encourage you to do it with your kids,

ואני מעודד אתכם, אחד, לעשות זאת עם ילדיכם,

but I also encourage everyone in the audience to do it yourself.

אבל גם, אני מעודד כל אחד מהקהל לעשות זאת בעצמו.

זה ישנה את האוירה סביב שולחן האוכל.

It'll change what happens at the dinner table.

But what we want to do

אבל מה שאנו רוצים לעשות

is use the natural conclusion of the flipping of the classroom

זה להשתמש במסקנה הטבעית מהמהפך בכיתה

that those early teachers had emailed me about.

אשר אותם מורים שלחו לי עליה אי-מיילים מקודם.

And so what I'm showing you here,

מה שאני מראה לכם כאן,

this is data from a pilot in the Los Altos school district,

אלה בעצם נתונים מפיילוט שנערך במחוז של בית-ספר לוס-אטלוס,

where they took two fifth-grade classes and two seventh-grade classes,

ששם הם לקחו שתי כיתות ה' ושתי כיתות ז'

ושינו לגמרי את תוכנית לימודי המתמטיקה שלהם.

and completely gutted their old math curriculum.

הילדים הללו אינם משתמשים בספרי-לימוד,

These kids aren't using textbooks, or getting one-size-fits-all lectures.

הם אינם מקבלים הרצאות חד-מידתיות.

They're doing Khan Academy, that software, for roughly half of their math class.

הם משתמשים באקדמיית חאן, הם משתמשים באותה תוכנה,

בערך במחצית משיעורי המתמטיקה שלהם.

I want to be clear: we don't view this as a complete math education.

וברצוני להבהיר שאנו לא רואים בזה לימודי מתמטיקה שלמים.

מה שזה עושה -- וזה מה שקורה בלוס-אלטוס --

What it does is -- this is what's happening in Los Altos --

זה מפנה זמן.

it frees up time -- it's the blocking and tackling,

יש כאן מחסומים ועצירות,

making sure you know how to move through a system of equations,

כדי לוודא שאתם יודעים כיצד לפתור מערכת משוואות,

וזה מפנה זמן להדגמות, למשחקים,

and it frees up time for the simulations, for the games,

למכניקה, לבניית רובוטים,

for the mechanics, for the robot-building,

לאומדן של עד כמה הגבעה עומדת גבוה על הצל שלה.

for the estimating how high that hill is based on its shadow.

והרעיון הוא שהמורה מסתובב כל יום,

And so the paradigm is the teacher walks in every day,

every kid works at their own pace --

כל ילד עובד לפי הקצב האישי שלו --

this is actually a live dashboard from the Los Altos school district --

וזהו למעשה לוח בקרה של מחוז בית-ספר לוס-אלטוס --

והם מסתכלים על לוח בקרה זה.

and they look at this dashboard.

Every row is a student.

כל שורה היא תלמיד.

Every column is one of those concepts.

כל עמודה היא אחד מאותם הרעיונות.

Green means the student's already proficient.

ירוק פירושו שהתלמיד כבר בקי.

Blue means they're working on it -- no need to worry.

כחול פירושו שהם עובדים על זה -- אין מקום לדאגה.

Red means they're stuck.

אדום פירושו שהם תקועים.

And what the teacher does is literally just say,

ומה שהמורה עושה זה פשוט לומר,

"Let me intervene on the red kids."

"אתערב אצל הילדים באדום."

Or even better, "Let me get one of the green kids,

או אולי אפילו יותר טוב, "אקח את אחד הילדים בצבע הירוק

שהוא כבר בקי ברעיון

who are already proficient in that concept,

כדי שיהווה קו-התקפה ראשון

to be the first line of attack, and actually tutor their peer."

ולמעשה שילמד את חברו."

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, I come from a very data-centric reality,

אני מגיע ממציאות ממוקדת-נתונים,

so we don't want that teacher to even go and intervene

כך שאני לא רוצה שאותו מורה אפילו יתערב

וישאל את התלמיד שאלות לא נוחות:

and have to ask the kid awkward questions:

"מה אינך מבין?" או "מה אתה כן מבין?"

"What don't you understand? What do you understand?" and all the rest.

וכך הלאה.

So our paradigm is to arm teachers with as much data as possible --

כך שהרעיון שלנו הוא ממש לצייד את המורה בכמה שיותר נתונים --

data that, in any other field, is expected,

ממש נתונים, שכמעט בכל תחום אחר, הם אמורים להימצא,

in finance, marketing, manufacturing --

בין אם זה כספים, שיווק או ייצור.

so the teachers can diagnose what's wrong with the students

וכך המורים יכולים בעצם לאבחן מה לא בסדר אצל התלמידים

so they can make their interaction as productive as possible.

כך שהם יכולים להפוך את מגעיהם עם התלמידים לכמה שיותר אפקטיביים.

Now teachers know exactly what the students have been up to,

אז כעת המורים יודעים בדיוק עם מה התלמידים התמודדו,

how long they've spent each day, what videos they've watched,

כמה זמן הם הקדישו כל יום, איזה סרטונים הם צפו,

מתי הם עצרו את הצפייה, מתי הם הפסיקו לצפות,

when did they pause the videos, what did they stop watching,

איזה תרגילים הם עושים,

what exercises are they using, what have they focused on?

במה הם התרכזו?

The outer circle shows what exercises they were focused on.

המעגל החיצוני מראה באיזה תרגילים הם התרכזו.

The inner circle shows the videos they're focused on.

המעגל הפנימי מראה באיזה סרטונים הם התרכזו.

והנתונים הופכים לדי מופרדים וברורים

The data gets pretty granular,

so you can see the exact problems the student got right or wrong.

כך שניתן לראות איזה בעיות התלמיד פתר נכון או שגה בהן.

Red is wrong, blue is right.

אדום זה שגיאה, כחול זה נכון.

The leftmost question is the first one the student attempted.

השאלה השמאלית ביותר היא השאלה הראשונה שהתלמיד ניסה.

הם צפו בסרטון ההוא שם.

They watched the video over there.

ואז ניתן לראות, בסוף, שהיו להם 10 הצלחות ברצף.

And you can see, eventually they were able to get 10 in a row.

זה כמעט כאילו לראות אותם לומדים במהלך עשרת הבעיות האחרונות.

It's almost like you can see them learning over those last 10 problems.

הם גם הפכו לזריזים יותר.

They also got faster -- the height is how long it took them.

הגובה אומר כמה זמן זה לקח להם.

When you talk about self-paced learning, it makes sense for everyone --

כך שכאשר מדברים על לימוד בקצב אישי,

זה נראה מובן לכולם -- בשפת החינוך, לימוד מותאם אישית --

in education-speak, "differentiated learning" --

but it's kind of crazy, what happens when you see it in a classroom.

אבל זה די מבולגן כאשר זה מתנהל בכיתה.

מכיוון שבכל פעם שעשינו זאת,

Because every time we've done this, in every classroom we've done,

בכל כיתת לימוד שהיינו בה,

over and over again, if you go five days into it,

שוב ושוב, אם הולכים אליה 5 ימים,

there's a group of kids who've raced ahead

יש קבוצת ילדים שרצה קדימה

ויש קבוצת ילדים שהיא קצת איטית.

and a group who are a little bit slower.

In a traditional model, in a snapshot assessment,

במודל מסורתי, אם עושים אומדן רגעי,

אומרים, "אלה הם ילדים מוכשרים, אלה ילדים איטיים.

you say, "These are the gifted kids, these are the slow kids.

אולי צריך להעבירם למסלול אחר.

Maybe they should be tracked differently.

אולי עלינו לשים אותם בכיתות נפרדות."

Maybe we should put them in different classes."

אבל כאשר מאפשרים לכל תלמיד לעבוד בקצב המתאים לו --

But when you let students work at their own pace --

ואנו רואים זאת שוב ושוב --

we see it over and over again --

you see students who took a little bit extra time

רואים תלמידים שהשתהו קצת יותר

על בעיה כזו או אחרת,

on one concept or the other,

but once they get through that concept,

אבל ברגע שהם השתלטו על הבעיה,

הם שועטים קדימה.

they just race ahead.

And so the same kids that you thought were slow six weeks ago,

כך שאותם הילדים שחשבנו שהם איטיים לפני שישה שבועות,

you now would think are gifted.

כעת אפשר לחשוב שהם מחוננים.

And we're seeing it over and over again.

ואנו רואים זאת שוב ושוב ושוב.

It makes you really wonder

וזה מביא אותנו לתהות

how much all of the labels maybe a lot of us have benefited from

כמה מהתוויות האלו שרבים מאיתנו אולי הרויחו מהן

were really just due to a coincidence of time.

היו לאמיתו של דבר רק צירוף-מקרים.

Now as valuable as something like this is in a district like Los Altos,

כעת כאשר משהו כה רב-ערך כמו זה

נמצא במחוז כמו לוס-אלטוס,

our goal is to use technology

מטרתנו היא להשתמש בטכנולוגיה

to humanize, not just in Los Altos, but on a global scale,

כדי לתת לחינוך אופי יותר אנושי, לא רק בלוס-אלטוס

what's happening in education.

אלא בקנה-מידה גלובלי.

And that brings up an interesting point.

ולמעשה, זה מעלה נקודה מעניינת.

חלק גדול מהמאמץ להפיכת הכיתה לאנושית

A lot of the effort in humanizing the classroom

is focused on student-to-teacher ratios.

מתמקד ביחסי תלמיד-מורה.

In our mind, the relevant metric is:

לדעתנו, הסקאלה הרלוונטית

הינה היחס תלמיד-זמן איכות

student-to-valuable-human-time- with-the-teacher ratio.

עם המורה.

So in a traditional model, most of the teacher's time

כך שבמודל המסורתי, רוב זמנו של המורה

is spent doing lectures and grading and whatnot.

מוקדש למתן הרצאות ומתן ציונים ומה לא.

Maybe five percent of their time is sitting next to students

אולי 5 אחוז מזמנם הם ממש יושבים ליד התלמידים

וממש עובדים איתם.

and working with them.

Now, 100 percent of their time is.

עכשיו הם עובדים איתם 100 אחוז מזמנם.

So once again, using technology, not just flipping the classroom,

אז שוב, על-ידי שימוש בטכנולוגיה, לא רק בעשיית מהפך בכיתה,

you're humanizing the classroom, I'd argue,

הייתי אומר שאנו מעניקים לכיתה אופי יותר אנושי,

פי 5 או 10.

by a factor of five or 10.

As valuable as that is in Los Altos,

ועד כמה שזה בעל ערך בלוס-אלטוס,

imagine what it does to the adult learner,

תדמיינו מה זה עושה ללומד מבוגר

who's embarrassed to go back and learn stuff

שחש מבוכה לחזור וללמוד את החומר

they should have known before going back to college.

שהוא צריך לדעת לפני הכניסה ללימודים גבוהים.

נסו לדמיין מה זה עושה

Imagine what it does to a street kid in Calcutta,

לילד-רחוב בכלכתה

who has to help his family during the day,

שעליו לסייע למשפחתו במהלך היום,

and that's the reason he or she can't go to school.

וזו הסיבה שהוא או היא אינם יכולים ללכת לבית-ספר.

הם יכולים עכשיו להקדיש שעתיים ביום ולהשלים,

Now they can spend two hours a day and remediate,

or get up to speed and not feel embarrassed

או להדביק את הפער ולא לחוש מבוכה

בקשר למה שהם יודעים או לא.

about what they do or don't know.

Now imagine what happens where --

כעת נסו לדמיין מה קורה כאשר --

we talked about the peers teaching each other

דיברנו על חברים המלמדים

אחד את השני בכיתה.

inside of a classroom.

אבל כל זה היא מערכת אחת.

But this is all one system.

There's no reason why you can't have that peer-to-peer tutoring

אין סיבה מדוע שלא תהיה

אותה הדרכה חברית

beyond that one classroom.

מעבר לכיתת לימוד אחת.

Imagine what happens if that student in Calcutta

דמיינו מה יקרה אם תלמיד בכלכתה

all of the sudden can tutor your son,

יוכל פתאום ללמד את בנך,

or your son can tutor that kid in Calcutta.

או שבנך יוכל ללמד את אותו תלמיד בכלכתה?

And I think what you'll see emerging

ואני סבור שנראה התפתחות

is this notion of a global one-world classroom.

רעיון זה של כיתת לימוד אחת גלובלית.

And that's essentially what we're trying to build.

וזה מה שבגדול אנו מנסים להקים.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Bill Gates: I'll ask about two or three questions.

Salman Khan: Oh, OK.

(Applause continues)

(Applause ends)

BG: I've seen some things you're doing in the system,

ביל גייטס: ראיתי כמה דברים שאתה עושה עם המערכת

that have to do with motivation and feedback --

אשר קשורים במוטיבציה ומשוב --

energy points, merit badges.

נקודות המרצה, תגי הצטיינות.

Tell me what you're thinking there.

ספר לי על מחשבותיך בנושא זה.

SK: Oh yeah. No, we have an awesome team working on it.

ס.ח.: כן, בטח. לא, יש לנו קבוצה נהדרת שעובדת על זה.

I have to be clear, it's not just me anymore.

ועליי להבהיר, זה כבר לא רק אני.

אני עדיין יוצר את כל הסרטונים,

I'm still doing all the videos,

but we have a rock-star team doing the software.

אבל יש לנו קבוצה פגז שכותבת את התוכנה.

We've put a bunch of game mechanics in there, where you get badges,

כן, הכנסנו כמה עקרונות משחק

שלפיהם זוכים בתגים אלו,

we're going to start having leader boards by area, you get points.

אנו הולכים להתחיל לקבוע מנהיגי קבוצות לפי אזורים, וכך זוכים בנקודות.

It's actually been pretty interesting.

בעצם זה די מעניין.

Just the wording of the badging,

רק לפי הניסוח שעל התגים או בכמה נקודות זוכים תמורת עשיית משהו,

or how many points you get for doing something,

אנו מבחינים ברמת המערכת כולה,

we see on a system-wide basis,

like tens of thousands of fifth-graders or sixth-graders

משהו כמו עשרות-אלפי תלמידי כיתה ה' או ו'

ההולכים בכיוון זה או אחר,

going one direction or another, depending what badge you give them.

תלוי איזה תג נותנים להם.

(Laughter)

(צחוק)

BG: And the collaboration you're doing with Los Altos,

ב.ג.: ושיתוף-הפעולה שלכם עם לוס-אלטוס,

how did that come about?

איך זה התחיל?

SK: Los Altos, it was kind of crazy.

ס.ח.: לוס-אלטוס, זה היה די משונה.

שוב, לא ציפיתי שזה ישמש בכיתות לימוד.

Once again, I didn't expect it to be used in classrooms.

Someone from their board came and said,

מישהו מההנהלה שלהם בא ואמר,

"What would you do if you had carte Blanche in a classroom?"

"מה הייתם עושים אם היתה לכם יד-חופשית בכיתה?"

עניתי, "היינו עושים שכל תלמיד יעבוד בקצב האישי שלו

I said, "Well, every student would work at their own pace,

על משהו כזה והיינו נותנים לוח-בקרה."

on something like this, we'd give a dashboard."

והם אמרו, "זה קצת יותר מדי. עלינו לחשוב על זה."

They said, "This is kind of radical. We have to think about it."

ואני וכל הקבוצה חשבנו

Me and the rest of the team were like, "They're never going to want to do this."

שהם לעולם לא ירצו לעשות זאת.

אבל כבר למחרת הם באו ואמרו, "האם תוכלו להתחיל תוך שבועיים?"

But literally the next day they were like, "Can you start in two weeks?"

(צחוק)

(Laughter)

ב.ג: אז זה נמצא עכשיו ברמה של חשבון כיתה ה'?

BG: So fifth-grade math is where that's going on right now?

ס.ח.: אלה שתי כיתות ה' ושתי כיתות ז'.

SK: It's two fifth-grade classes and two seventh-grade classes.

והם עושים זאת ברמת המחוז.

They're doing it at the district level.

אני חושב שהם מתלהבים מזה שהם יכולים לעקוב אחר הילדים הללו.

I think what they're excited about is they can follow these kids,

זה לא דבר של רק-בבית-ספר.

not only in school; on Christmas, we saw some of the kids were doing it.

אפילו בחג-המולד, ראינו כמה ילדים שעוסקים בזה.

We can track everything, track them as they go through the entire district.

ואנו יכולים לעקוב אחר הכל.

כך שהם יכולים לעקוב אחריהם לכל אורך ורוחב של המחוז.

Through the summers, as they go from one teacher to the next,

במהלך חופשת הקיץ, כאשר עוברים ממורה למורה,

יש המשכיות של נתונים

you have this continuity of data that even at the district level, they can see.

והם יכולים להסתכל אפילו ברמת המחוז.

ב.ג.: חלק מהתצוגות שראינו

BG: So some of those views we saw were for the teacher

היו למען המורים

to go in and track actually what's going on with those kids.

שיוכלו להיכנס ולעקוב אחר מה שקורה אצל הילדים.

So you're getting feedback on those teacher views

אז האם אתם מקבלים משוב על מה שהמורים רואים

כדי לדעת מה דעתם על התצוגות?

to see what they think they need?

SK: Oh yeah. Most of those were specs by the teachers.

ס.ח.: כן בטח. רובן הן תצוגות שהוגדרו על-ידי המורים.

בנינו כמה מהן עבור תלמידים כך שהם יוכלו לראות את הנתונים שלהם,

We made some of those for students so they could see their data,

אבל יש לנו לולאת קבלת החלטות הדוקה עם המורים עצמם.

but we have a very tight design loop with the teachers themselves.

והם פשוטו כמשמעו אומרים, "היי, זה נחמד, אבל..."

And they're saying, "Hey, this is nice, but --"

Like that focus graph, a lot of the teachers said,

כמו אותו גרף מיקוד, הרבה מורים אמרו,

"יש לי הרגשה שהרבה ילדים מקפצים מסביב

"I have a feeling a lot of the kids are jumping around

ואינם מתמקדים בנושא."

and not focusing on one topic."

לכן יצרנו את תרשים המיקוד.

So we made that focus diagram.

So it's all been teacher-driven. It's been pretty crazy.

כך שהכל מגיע מן המורים.

זה היה די מטורף.

BG: Is this ready for prime time?

ב.ג.: האם זה מוכן להפעלה על אמת?

Do you think a lot of classes next school year should try this thing out?

האם אתה סבור שהרבה כיתות בשנת הלימודים הבאה צריכות לנסות את זה?

SK: Yeah, it's ready.

ס.ח.: כן, זה מוכן.

We've got a million people on the site already,

יש לנו כבר מיליון מבקרים באתר,

so we can handle a few more.

כך שנוכל להסתדר עם עוד כמה.

(צחוק)

(Laughter)

No, no reason why it really can't happen

לא, אין סיבה מדוע זה לא יוכל לקרות

in every classroom in America tomorrow.

מחר בכל כיתה בארה"ב.

BG: And the vision of the tutoring thing.

ב.ג.: והחזון של הדרכות.

The idea there is, if I'm confused about a topic,

הרעיון הוא שאם אני מתבלבל בנושא,

somehow right in the user interface,

שאיכשהו ישר בממשק של המשתמש

I'd find people who are volunteering,

יהיה ניתן למצוא אנשים שמתנדבים,

maybe see their reputation,

אולי לראות את המוניטין שלהם,

and I could schedule and connect up with those people?

וניתן לקבוע לוח-זמנים וליצור קשר עם אותם אנשים?

SK: Absolutely. And this is something I recommend everyone in this audience do.

ס.ח.: בהחלט. וזה משהו

שאני ממליץ לכל אחד בקהל זה לעשות.

Those dashboards the teachers have, you can go log in right now

לוחות הבקרה האלו שיש למורים, אתם יכולים להתחבר אליהם ברגע זה

and you can essentially become a coach

ולהפוך למדריכים

for your kids, your nephews, your cousins,

של ילדיכם, או אחייניכם או בני-דודכם,

or maybe some kids at the Boys and Girls Club.

או של ילדים כלשהם ב"מועדון בנים ובנות".

וכן, אתם יכולים להיות יועצים או מדריכים

And yeah, you can start becoming a mentor, a tutor,

really immediately.

ממש עכשיו.

But yeah, it's all there.

כן, הכל שם.

BG: Well, it's amazing.

ב.ג.: זה מדהים.

I think you just got a glimpse of the future of education.

אני חושב שקיבלתם עכשיו הצצה אל עתיד החינוך.

BG: Thank you. SK: Thank you.

תודה לך. (ס.ח.: תודה.)

(Applause)

(מחיאות כפיים)