How to make work-life balance work | Nigel Marsh

מתרגם: Sigal Tifferet מבקר: Ido Dekkers

What I thought I would do

מה שחשבתי לעשות

is I would start with a simple request.

זה להתחיל בבקשה פשוטה.

I'd like all of you

אני רוצה שכולכם תעצרו לרגע,

to pause for a moment,

you wretched weaklings,

עלובי נפש שכמותכם,

and take stock of your miserable existence.

ותערכו חשבון נפש על קיומכם האומלל.

(Laughter)

(צחוק)

Now that was the advice

זו היתה העצה שהקדוש בנדיקט נתן לחסידיו המופתעים במאה החמישית.

that St. Benedict gave his rather startled followers

in the fifth century.

It was the advice that I decided to follow myself

ואני החלטתי לפעול לפיה כשהגעתי לגיל 40.

when I turned 40.

Up until that moment, I had been that classic corporate warrior --

עד אותו רגע הייתי לוחם תאגידי קלאסי -

I was eating too much, I was drinking too much,

אכלתי יותר מדי, שתיתי יותר מדי,

I was working too hard

עבדתי קשה מדי,

and I was neglecting the family.

והזנחתי את המשפחה.

And I decided that I would try

והחלטתי לנסות להפוך את חיי.

and turn my life around.

In particular, I decided

בפרט, החלטתי לנסות להתמודד עם הבעיה הקשה

I would try to address the thorny issue

of work-life balance.

של איזון עבודה-חיים.

So I stepped back from the workforce,

אז יצאתי מכוח העבודה,

and I spent a year at home

וביליתי שנה בבית

with my wife and four young children.

עם אשתי וארבעת ילדי הצעירים.

But all I learned about work-life balance

אבל כל מה שלמדתי על איזון עבודה-חיים באותה שנה

from that year

was that I found it quite easy

הוא שדי קל לאזן עבודה וחיים

to balance work and life

when I didn't have any work.

כשאין עבודה.

(Laughter)

(צחוק)

Not a very useful skill,

לא כשרון שימושי מאוד,

especially when the money runs out.

במיוחד לא כשנגמר לך הכסף.

So I went back to work,

אז חזרתי לעבוד,

and I've spent these seven years since

ובשבע השנים שחלפו מאז

struggling with, studying

נאבקתי, חקרתי

and writing about work-life balance.

וכתבתי על איזון עבודה-חיים.

And I have four observations

ויש לי ארבע הבחנות שהייתי רוצה להציג לכם היום.

I'd like to share with you today.

The first is:

הראשונה היא שאם החברה אמורה להתקדם בנושא זה,

if society's to make any progress on this issue,

we need an honest debate.

אנחנו זקוקים לויכוח כן.

But the trouble is

אבל הבעיה היא

so many people talk so much rubbish

שכל-כך הרבה אנשים מדברים שטויות על איזון עבודה-חיים.

about work-life balance.

All the discussions about flexi-time

כל הדיונים על שעות גמישות,

or dress-down Fridays

או 'שישי לא רשמי',

or paternity leave

או חופשת לידה לאב,

only serve to mask the core issue,

נועדו רק להסוות את הנושא המהותי,

which is

והוא שחלק מבחירות הקריירה

that certain job and career choices

are fundamentally incompatible

לא מתאימות באופן בסיסי

with being meaningfully engaged

למעורבות משמעותית ויומיומית

on a day-to-day basis

with a young family.

עם משפחה צעירה.

Now the first step in solving any problem

עכשיו, הצעד הראשון בפתרון של כל בעיה

is acknowledging the reality of the situation you're in.

הוא להכיר במצב בו אתם נמצאים.

And the reality of the society that we're in

והמציאות של החברה שלנו

is there are thousands and thousands

היא שיש אלפי אנשים

of people out there

leading lives of quiet, screaming desperation,

שמנהלים חיים של ייאוש שקט וזועק,

where they work long, hard hours

בהם הם עובדים שעות ארוכות וקשות,

at jobs they hate

בעבודות שהם שונאים,

to enable them to buy things they don't need

כדי שיוכלו לקנות דברים שהם לא צריכים,

to impress people they don't like.

כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It's my contention that going to work on Friday in jeans and [a] T-shirt

ולדעתי, לבוא לעבודה בלבוש לא רשמי ביום שישי

isn't really getting to the nub of the issue.

לא ממש יורד לשורש הבעיה.

(Laughter)

(צחוק)

The second observation I'd like to make

ההבחנה השניה שאני רוצה לעשות

is we need to face the truth

היא שאנחנו צריכים להכיר בכך

that governments and corporations

שממשלות ותאגידים לא יפתרו עבורנו את הבעיה.

aren't going to solve this issue for us.

We should stop looking outside.

אנחנו צריכים להפסיק להסתכל החוצה.

It's up to us as individuals

אנחנו כפרטים צריכים לקחת שליטה ואחריות

to take control and responsibility

for the type of lives that we want to lead.

על סוג החיים שאנחנו רוצים לנהל.

If you don't design your life,

אם לא תעצבו מחדש את חייכם,

someone else will design it for you,

מישהו אחר יעצב אותם עבורכם,

and you may just not like

ואולי לא תאהבו את הגישה שלהם לאיזון.

their idea of balance.

It's particularly important --

זה במיוחד חשוב -

this isn't on the World Wide Web, is it? I'm about to get fired --

זה לא באינטרנט, נכון? יפטרו אותי -

it's particularly important

זה במיוחד חשוב

that you never put the quality of your life

שמעולם לא תשימו את איכות החיים שלכם

in the hands of a commercial corporation.

בידיים של תאגיד מסחרי.

Now I'm not talking here just about the bad companies --

עכשיו, אני לא מדבר רק על החברות הרעות -

the "abattoirs of the human soul," as I call them.

'משחטות הנפש האנושית' כמו שאני קורא להן.

(Laughter)

(צחוק)

I'm talking about all companies.

אני מדבר על כל החברות.

Because commercial companies

כי חברות מסחריות מעוצבות ביסודן

are inherently designed

to get as much out of you [as]

להוציא מכם את המקסימום

they can get away with.

מבלי להינזק.

It's in their nature; it's in their DNA;

זה בטבע שלהם, זה בדנ"א שלהם,

it's what they do --

זה מה שהם עושים -

even the good, well-intentioned companies.

אפילו החברות הטובות, עם הכוונות הטובות.

On the one hand,

מצד אחד,

putting childcare facilities in the workplace

למקם מעונות לילדים במקום העבודה

is wonderful and enlightened.

זה נפלא ומתקדם.

On the other hand, it's a nightmare --

מצד שני, זה סיוט.

it just means you spend more time at the bloody office.

זה אומר שאתם מבלים יותר זמן במשרד הארור.

We have to be responsible

אנחנו צריכים להיות אחראיים

for setting and enforcing

על קביעה ואכיפה של הגבולות שאנחנו רוצים בחיינו.

the boundaries that we want in our life.

The third observation is

ההבחנה השלישית היא

we have to be careful

שאנחנו צריכים להיות זהירים

with the time frame that we choose

עם מסגרת הזמן שאנחנו בוחרים להערכת האיזון שלנו.

upon which to judge our balance.

Before I went back to work

לפני שחזרתי לעבוד אחרי שנה בבית,

after my year at home,

I sat down

ישבתי ורשמתי תיאור מפורט, צעד אחר צעד,

and I wrote out

a detailed, step-by-step description

of the ideal balanced day

של היום המאוזן באופן אידאלי שאליו שאפתי.

that I aspired to.

And it went like this:

וזה הלך ככה:

wake up well rested

להתעורר נינוח לאחר שנת לילה טובה.

after a good night's sleep.

Have sex.

לעשות סקס.

Walk the dog.

ללכת עם הכלב.

Have breakfast with my wife and children.

לאכול ארוחת בוקר עם אשתי והילדים.

Have sex again.

לעשות סקס שוב.

(Laughter)

(צחוק)

Drive the kids to school on the way to the office.

להסיע את הילדים לביה"ס בדרך לעבודה.

Do three hours' work.

לעבוד שלוש שעות.

Play a sport with a friend at lunchtime.

לעשות ספורט עם חבר בהפסקת הצהריים.

Do another three hours' work.

לעבוד עוד שלוש שעות.

Meet some mates in the pub for an early evening drink.

לפגוש כמה חברים בפאב מוקדם בערב.

Drive home for dinner

לנסוע הביתה לארוחת ערב עם אשתי והילדים.

with my wife and kids.

Meditate for half an hour.

לעשות מדיטציה חצי שעה.

Have sex.

לעשות סקס.

Walk the dog. Have sex again.

ללכת עם הכלב. לעשות סקס שוב.

Go to bed.

ללכת לישון.

(Applause)

(מחיאות כפיים).

How often do you think I have that day?

כל כמה זמן אתם חושבים שיש לי יום כזה?

(Laughter)

(צחוק)

We need to be realistic.

אנחנו צריכים להיות ריאליים.

You can't do it all in one day.

אי אפשר להספיק הכל ביום אחד.

We need to elongate the time frame

אנחנו צריכים להאריך את מסגרת הזמן

upon which we judge the balance in our life,

שלפיה נשפוט את האיזון בחיינו,

but we need to elongate it

אבל צריך להאריך אותה מבלי ליפול במלכודת

without falling into the trap

of the "I'll have a life when I retire,

של "יהיו לי חיים אחרי שאפרוש,

when my kids have left home,

כשילדי יעזבו את הבית,

when my wife has divorced me, my health is failing,

כשאשתי תתגרש ממני, הבריאות שלי תתדרדר,

I've got no mates or interests left."

לא יהיו לי חברים או תחומי עניין."

(Laughter)

(צחוק)

A day is too short; "after I retire" is too long.

יום הוא קצר מדי, לאחר הפרישה זה ארוך מדי.

There's got to be a middle way.

צריכה להיות דרך ביניים.

A fourth observation:

הבחנה רביעית:

We need to approach balance

אנחנו צריכים לגשת לאיזון בדרך מאוזנת.

in a balanced way.

A friend came to see me last year --

חברה באה אלי בשנה שעברה -

and she doesn't mind me telling this story -- a friend came to see me last year

ולא אכפת לה שאני מספר -

חברה הגיעה אלי בשנה שעברה

and said, "Nigel, I've read your book.

ואמרה: "נייג'ל, קראתי את הספר שלך.

And I realize that my life is completely out of balance.

"והגעתי למסקנה שהחיים שלי יצאו לגמרי מאיזון.

It's totally dominated by work.

"הם נשלטים לגמרי ע"י העבודה.

I work 10 hours a day; I commute two hours a day.

"אני עובדת 10 שעות ביום, אני נוסעת לעבודה שעתיים ביום.

All of my relationships have failed.

"כל מערכות היחסים שלי נכשלו.

There's nothing in my life

"אין שום דבר בחיי פרט לעבודה שלי.

apart from my work.

So I've decided to get a grip and sort it out.

"אז החלטתי לקחת את עצמי בידים ולפתור את הבעיה.

So I joined a gym."

"אז הצטרפתי לחדר כושר."

(Laughter)

(צחוק)

Now I don't mean to mock,

עכשיו, אני לא מתכוון ללעוג,

but being a fit 10-hour-a-day office rat

אבל וורקהוליסטית אתלטית העובדת 10 שעות ביום

isn't more balanced; it's more fit.

אינה יותר מאוזנת,

רק יותר אתלטית.

(Laughter)

(צחוק)

Lovely though physical exercise may be,

עם כל הכבוד לפעילות גופנית,

there are other parts to life --

יש עוד חלקים בחיים.

there's the intellectual side; there's the emotional side;

יש את הצד האינטלקטואלי, הצד הרגשי,

there's the spiritual side.

הצד הרוחני.

And to be balanced,

וכדי להיות מאוזן,

I believe we have to attend

אני חושב שאנחנו צריכים להתייחס לכל התחומים האלה -

to all of those areas --

not just do 50 stomach crunches.

לא רק לעשות 50 שכיבות בטן.

Now that can be daunting.

עכשיו, זה יכול להרתיע.

Because people say, "Bloody hell mate, I haven't got time to get fit.

כי אנשים אומרים, "לעזאזל, אין לי זמן לחדר כושר,

You want me to go to church and call my mother."

אתה רוצה שאני גם אתפלל ואתקשר לאמא שלי?"

And I understand.

ואני מבין.

I truly understand how that can be daunting.

אני באמת מבין שזה יכול להרתיע.

But an incident that happened a couple of years ago

אבל אירוע שקרה לי לפני שנתיים

gave me a new perspective.

נתן לי פרספקטיבה חדשה.

My wife, who is somewhere in the audience today,

אשתי, שנמצאת כאן בקהל היום,

called me up at the office

התקשרה אלי למשרד ואמרה:

and said, "Nigel, you need to pick our youngest son" --

"נייג'ל, אתה צריך לאסוף את הבן הקטן שלנו, הארי, מבי"ס."

Harry -- "up from school."

Because she had to be somewhere else with the other three children for that evening.

כי היא היתה צריכה ללכת לאן שהוא עם שאר שלושת הילדים באותו ערב.

So I left work an hour early that afternoon

אז עזבתי את העבודה שעה קודם,

and picked Harry up at the school gates.

ואספתי את הארי משער ביה"ס.

We walked down to the local park,

הלכנו לגן השעשועים בשכונה,

messed around on the swings, played some silly games.

עשינו שטויות על הנדנדות, שיחקנו כמה משחקים טפשיים.

I then walked him up the hill to the local cafe,

עלינו על הגבעה והלכנו לבית קפה קרוב,

and we shared a pizza for two,

אכלנו יחד פיצה לארוחת ערב,

then walked down the hill to our home,

ואז ירדנו בגבעה והלכנו הביתה.

and I gave him his bath

עשיתי לו אמבטיה

and put him in his Batman pajamas.

והלבשתי אותו בפיג'מה של באטמן.

I then read him a chapter

ואז קראתי לו פרק מ"ג'יימס והאפרסק הענקי" של רואלד דאל.

of Roald Dahl's "James and the Giant Peach."

I then put him to bed, tucked him in,

הכנסתי אותו למיטה, כיסיתי אותו, נישקתי אותו על המצח

gave him a kiss on his forehead and said, "Goodnight, mate,"

ואמרתי לו "לילה טוב, חבר,"

and walked out of his bedroom.

ויצאתי מחדר השינה שלו.

As I was walking out of his bedroom,

כשיצאתי מחדר השינה

he said, "Dad?" I went, "Yes, mate?"

הוא אמר, "אבא?", "כן, חבר?" אמרתי

He went, "Dad, this has been the best day

"אבא, זה היה היום הכי טוב בחיים שלי,

of my life, ever."

אי פעם."

I hadn't done anything,

אני לא עשיתי שום דבר,

hadn't taken him to Disney World or bought him a Playstation.

לא לקחתי אותו לדיסני וורלד, או קניתי לו פלייסטיישן.

Now my point is

הנקודה שלי היא שמה שחשוב אלה הדברים הקטנים.

the small things matter.

Being more balanced

להיות יותר מאוזן לא אומר לעורר תהפוכות דרמטיות בחיים שלכם.

doesn't mean dramatic upheaval in your life.

With the smallest investment

עם השקעה קטנה במקומות הנכונים,

in the right places,

you can radically transform the quality of your relationships

אתם יכולים לשנות באופן רדיקלי את איכות הקשרים שלכם,

and the quality of your life.

ואת איכות החיים שלכם.

Moreover, I think,

יתרה מכך, לדעתי, זה יכול לשנות את החברה.

it can transform society.

Because if enough people do it,

כי אם מספיק אנשים יעשו זאת,

we can change society's definition of success

אנחנו נשנה את ההגדרה החברתית של הצלחה,

away from the moronically simplistic notion

מהרעיון הפשטני בטמטום

that the person with the most money when he dies wins,

שהאדם עם הכי הרבה כסף כשהוא מת הוא המנצח,

to a more thoughtful and balanced definition

להגדרה יותר מאוזנת ומחושבת

of what a life well lived looks like.

של איך נראים חיים שחיו אותם היטב.

And that, I think,

וזה, אני חושב,

is an idea worth spreading.

הוא רעיון ששווה להפיץ.

(Applause)

(מחיאות כפיים)