New experiments in self-teaching | Sugata Mitra

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Sigal Tifferet

Well, that's kind of an obvious statement up there.

זו מין הצהרה ברורה מאליו הכתובה כאן.

I started with that sentence about 12 years ago,

התחלתי עם המשפט הזה לפני כ-12 שנה,

and I started in the context

והתחלתי בהקשר של

of developing countries,

מדינות מתפתחות,

but you're sitting here from every corner of the world.

אבל אתם כאן באים מכל פינה בעולם.

So if you think of a map of your country,

אם תחשבו על מפת ארציכם,

I think you'll realize

אני סבור שתגלו

that for every country on Earth,

שבמפת כל מדינה בעולם,

you could draw little circles to say,

ניתן לצייר עיגולים קטנים האומרים,

"These are places where good teachers won't go."

"למקומות האלה מורים טובים לא ילכו."

On top of that,

ובנוסף לכל זה,

those are the places from where trouble comes.

אלה הם המקומות שמהם באות הצרות.

So we have an ironic problem --

כך שיש לנו כאן אירוניה.

good teachers don't want to go

מורים טובים לא רוצים ללכת

to just those places where they're needed the most.

בדיוק לאותם המקומות בהם הם הכי דרושים.

I started in 1999

התחלתי ב-1999

to try and address this problem with an experiment,

לנסות ולהתמודד עם בעיה זו באמצעות ניסוי,

which was a very simple experiment in New Delhi.

שהיה ניסוי פשוט מאוד בניו-דלהי.

I basically embedded a computer

פשוט שיבצתי מחשב

into a wall of a slum in New Delhi.

בתוך קיר של שכונת עוני בניו-דלהי.

The children barely went to school, they didn't know any English --

הילדים בקושי הלכו לבית-ספר. הם לא ידעו אנגלית.

they'd never seen a computer before,

מעולם הם לא ראו מחשב לפני זה,

and they didn't know what the internet was.

והם לא ידעו מה זה אינטרנט.

I connected high speed internet to it -- it's about three feet off the ground --

חיברתי למחשב אינטרנט מהיר -- כל זה היה כמטר מהריצפה --

turned it on and left it there.

הפעלתי והשארתי אותו שם.

After this,

אחרי זה,

we noticed a couple of interesting things, which you'll see.

הבחננו בכמה דברים מעניינים שאתם תראו.

But I repeated this all over India

חזרתי על זה בכל הודו

and then through

ולאחר מכן גם

a large part of the world

בחלק גדול של העולם

and noticed

ושמנו לב

that children will learn to do

שילדים ילמדו לעשות דברים

what they want to learn to do.

שהם רוצים ללמוד לעשות.

This is the first experiment that we did --

זהו הניסוי הראשון שעשינו --

eight year-old boy on your right

ילד בן שמונה מצד ימין

teaching his student, a six year-old girl,

מלמד את תלמידתו, ילדה בת שש,

and he was teaching her how to browse.

כיצד לגלוש.

This boy here in the middle of central India --

ילד זה באמצע ממרכז הודו --

this is in a Rajasthan village,

זה בכפר בראג'סטאן,

where the children recorded their own music

שם הילדים הקליטו את המוזיקה שלהם

and then played it back to each other

ואז ניגנו אותה האחד בשביל השני,

and in the process,

ובתהליך זה,

they've enjoyed themselves thoroughly.

הם מאוד נהנו.

They did all of this in four hours

הם עשו את כל זה בתוך 4 שעות,

after seeing the computer for the first time.

לאחר שראו את המחשב בפעם הראשונה.

In another South Indian village,

בכפר אחר בדרום הודו,

these boys here

הילדים כאן

had assembled a video camera

הרכיבו מצלמת וידאו

and were trying to take the photograph of a bumble bee.

וניסו לצלם דבורה מזמזמת.

They downloaded it from Disney.com,

הם הורידו אותה מאתר של דיסני,

or one of these websites,

או אתר דומה אחר,

14 days after putting the computer in their village.

14 יום לאחר הרכבת המחשב בכפר שלהם.

So at the end of it,

בסוף הניסוי,

we concluded that groups of children

הסקנו שקבוצות של ילדים

can learn to use computers and the internet on their own,

יכולות ללמוד באופן עצמאי להשתמש במחשבים ובאינטרנט,

irrespective of who

ללא קשר

or where they were.

למי שהם או היכן הם נמצאים.

At that point, I became a little more ambitious

בנקודה זו, השאפתנות שלי עלתה

and decided to see

והחלטתי לבדוק

what else could children do with a computer.

מה עוד הילדים יכולים לעשות עם מחשב.

We started off with an experiment in Hyderabad, India,

התחלנו עם ניסוי בהיידרבאד, הודו,

where I gave a group of children --

בו נתתי לקבוצת ילדים --

they spoke English with a very strong Telugu accent.

הם דיברו אנגלית עם מבטא חזק של טלוגו (שפה אחת בהודו).

I gave them a computer

נתתי להם מחשב

with a speech-to-text interface,

שהכיל ממשק דיבור-טקסט,

which you now get free with Windows,

שהיום מקבלים אותו חינם עם חלונות,

and asked them to speak into it.

וביקשתי מהם לדבר לתוכו.

So when they spoke into it,

כאשר הם דיברו לתוכו,

the computer typed out gibberish,

המחשב הדפיס ג'בריש,

so they said, "Well, it doesn't understand anything of what we are saying."

אז הם אמרו, "המחשב לא מבין כלום ממה שאנחנו אומרים."

So I said, "Yeah, I'll leave it here for two months.

אז אמרתי, "אני אשאיר את זה כאן למשך חודשיים.

Make yourself understood

תגרמו למחשב

to the computer."

להבין אתכם."

So the children said, "How do we do that."

הילדים שאלו, "איך נעשה זאת."

And I said,

ואני אמרתי,

"I don't know, actually."

"אני בעצם לא יודע."

(Laughter)

(צחוק)

And I left.

ועזבתי.

(Laughter)

(צחוק)

Two months later --

חודשיים מאוחר יותר --

and this is now documented

וזה היום מתועד

in the Information Technology

בכתב-עת לטכנולוגיית מידע

for International Development journal --

למען פיתוח עולמי --

that accents had changed

המבטא השתנה

and were remarkably close to the neutral British accent

והיה קרוב במידה ניכרת למבטא הבריטי הטבעי

in which I had trained the speech-to-text synthesizer.

שאליו כיוונתי את הסינתיסייזר של תוכנת הדיבור-טקסט.

In other words, they were all speaking like James Tooley.

במילים אחרות, הם כולם דיברו כמו ג'יימס טולי.

(Laughter)

(צחוק)

So they could do that on their own.

את זה הם יכלו לעשות בעצמם.

After that, I started to experiment

לאחר-מכן, התחלתי לערוך ניסויים

with various other things

עם דברים שונים

that they might learn to do on their own.

שהם עשויים היו ללמוד לבצע בעצמם.

I got an interesting phone call once from Columbo,

קיבלתי שיחת טלפון מעניינת מקולומבו,

from the late Arthur C. Clarke,

מ ארתור ס. קלארק המנוח,

who said, "I want to see what's going on."

שאמר "אני רוצה לראות מה קורה כאן."

And he couldn't travel, so I went over there.

אבל הוא לא יכול היה לנסוע, אז נסעתי אליו.

He said two interesting things,

הוא אמר שני דברים מעניינים,

"A teacher that can be replaced by a machine should be."

"מורה שניתן להחליפו במכונה, יש להחליפו."

(Laughter)

(צחוק)

The second thing he said was that,

הדבר השני שהוא אמר היה,

"If children have interest,

"אם לילדים יש עניין,

then education happens."

החינוך מתרחש."

And I was doing that in the field,

ואני עשיתי זאת בשטח,

so every time I would watch it and think of him.

כך שבכל פעם שאצפה בזה אחשוב עליו.

(Video) Arthur C. Clarke: And they can definitely

(סרטון) ארתור ס. קלארק: וזה לבטח

help people,

יכול לעזור לאנשים,

because children quickly learn to navigate

מפני שילדים לומדים לגלוש במהירות

the web and find things which interest them.

ואז להיכנס ולמצוא דברים שמעניינים אותם.

And when you've got interest, then you have education.

וכאשר יש לך עניין, יש חינוך.

Sugata Mitra: I took the experiment to South Africa.

סוגאטה מיטרה: לקחתי את הניסוי לדרום-אפריקה.

This is a 15 year-old boy.

זהו ילד בן 15.

(Video) Boy: ... just mention, I play games

(סרטון) ילד: ...רק אומר, אני משחק משחקים

like animals,

כגון חיות,

and I listen to music.

ומאזין למוזיקה.

SM: And I asked him, "Do you send emails?"

ס.מ.: ושאלתי אותו, "האם אתה שולח אי-מיילים?"

And he said, "Yes, and they hop across the ocean."

והוא ענה: "כן, והם מדלגים על-פני האוקיינוס."

This is in Cambodia,

זה בקמבודיה,

rural Cambodia --

קמבודיה כפרית --

a fairly silly arithmetic game,

משחק חשבונאי די פשוט,

which no child would play inside the classroom or at home.

שאף ילד לא ישחק בכיתה או בבית.

They would, you know, throw it back at you.

הם יחזירו אותו לך

They'd say, "This is very boring."

ויאמרו שהוא משעמם.

If you leave it on the pavement

אם תשאירו אותו על מדרכה,

and if all the adults go away,

ולא יהיו בסביבה מבוגרים,

then they will show off with each other

הם יתפארו אחד מול השני

about what they can do.

על מה שהם יכולים לעשות.

This is what these children are doing.

זה מה שהילדים האלו עושים.

They are trying to multiply, I think.

הם מנסים להכפיל, אני חושב.

And all over India,

ובכל רחבי הודו,

at the end of about two years,

בסופם של כשנתיים,

children were beginning to Google their homework.

ילדים החלו להיעזר בגוגל לעשיית שיעורי-הבית.

As a result, the teachers reported

כתוצאה מזה, המורים דיווחו

tremendous improvements in their English --

על שיפור עצום באנגלית שלהם --

(Laughter)

(צחוק)

rapid improvement and all sorts of things.

שיפור בולט ועוד דברים כאלה.

They said, "They have become really deep thinkers and so on and so forth.

הם אמרו שהילדים ממש הפכו לבעלי חשיבה מעמיקה וכו'.

(Laughter)

(צחוק)

And indeed they had.

והם באמת הפכו לכאלה.

I mean, if there's stuff on Google,

אני מתכוון, אם כל החומר נמצא בגוגל,

why would you need to stuff it into your head?

מדוע צריך למלא איתו את הראש?

So at the end of the next four years,

וכך בסופם של ארבע השנים שבאו,

I decided that groups of children can navigate the internet

הסקתי שקבוצות של ילדים יכולות לגלוש באינטרנט

to achieve educational objectives on their own.

כדי להגיע למטרות חינוכיות באופן עצמאי.

At that time, a large amount of money

באותה תקופה, סכום כסף גדול

had come into Newcastle University

נכנס לאוניברסיטת ניוקאסל

to improve schooling in India.

למען קידום בתי-ספר בהודו.

So Newcastle gave me a call. I said, "I'll do it from Delhi."

קיבלתי טלפון מניוקאסל. אמרתי שאעשה זאת מניו-דלהי.

They said, "There's no way you're going to handle

הם אמרו, "אין סיכוי שתטפל

a million pounds-worth of University money

בסכום של מיליון פאונד השייך לאוניברסיטה

sitting in Delhi."

בזמן שאתה יושב בדלהי."

So in 2006,

לכן ב-2006,

I bought myself a heavy overcoat

קניתי לעצמי מעיל עבה

and moved to Newcastle.

ועברתי לניוקאסל.

I wanted to test the limits

רציתי לבדוק את

of the system.

גבולות המערכת.

The first experiment I did out of Newcastle

הניסוי הראשון שערכתי מחוץ לניוקאסל

was actually done in India.

היה בהודו.

And I set myself and impossible target:

הצבתי לעצמי מטרה בלתי-אפשרית:

can Tamil speaking

האם ילדים בני 12 הדוברים

12-year-old children

שפה טמילית

in a South Indian village

בכפר בדרום הודו,

teach themselves biotechnology

יכולים ללמד את עצמם ביו-טכנולוגיה

in English on their own?

בשפה האנגלית?

And I thought, I'll test them, they'll get a zero --

וחשבתי לעצמי שאם אבחן אותם הם יקבלו אפס.

I'll give the materials, I'll come back and test them --

אתן להם את החומר, אחזור ואבחן אותם

they get another zero,

ואז שוב הם יקבלו אפס.

I'll go back and say, "Yes, we need teachers for certain things."

ואז אוכל להגיד שבדברים מסויימים אנחנו כן זקוקים למורים.

I called in 26 children.

אספתי 26 ילדים.

They all came in there, and I told them

אמרתי להם

that there's some really difficult stuff on this computer.

שיש ממש חומר קשה במחשב הזה.

I wouldn't be surprised if you didn't understand anything.

שלא אהיה מופתע אם לא תבינו כלום.

It's all in English, and I'm going.

הכל באנגלית, ושאני עוזב.

(Laughter)

(צחוק)

So I left them with it.

ואז השארתי אותם לבד.

I came back after two months,

חזרתי לאחר חודשיים,

and the 26 children marched in looking very, very quiet.

והילדים הגיעו ונראו מאוד מאוד שקטים.

I said, "Well, did you look at any of the stuff?"

ושאלתי אותם אם הם התעניינו בחומר?

They said, "Yes, we did."

הם ענו שכן.

"Did you understand anything?" "No, nothing."

"האם הבנתם משהו?" והם ענו שלא.

So I said,

אז שאלתי,

"Well, how long did you practice on it

"כמה זמן ניסיתם ללמוד

before you decided you understood nothing?"

לפני שהחלטתם שאינכם מבינים כלום?"

They said, "We look at it every day."

הם ענו שהם ניסו כל יום.

So I said, "For two months, you were looking at stuff you didn't understand?"

אז שאלתי, "במשך חודשיים הסתכלתם על חומר שלא הבנתם?"

So a 12 year-old girl raises her hand and says,

ילדה בת 12 הרימה את ידה ואמרה,

literally,

ממש כך,

"Apart from the fact that improper replication of the DNA molecule

"מלבד העובדה ששיכפול לקוי של מולקולת DNA

causes genetic disease,

גורם למחלה תורשתית,

we've understood nothing else."

לא הבננו כלום."

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

(Laughter)

(צחוק)

It took me three years to publish that.

לקח לי שלוש שנים לפרסם את זה.

It's just been published in the British Journal of Educational Technology.

זה פורסם בכתב-עת בריטי לטכנולוגיה חינוכית.

One of the referees who refereed the paper said,

אחד מבוחני המאמר התיחס לזה ואמר,

"It's too good to be true,"

"זה טוב מדי בכדי שיהיה אמיתי,"

which was not very nice.

דבר שלא היה יפה כל-כך להגיד.

Well, one of the girls had taught herself

אחת הבנות הכשירה את עצמה

to become the teacher.

להיות מורה.

And then that's her over there.

זו היא שם.

Remember, they don't study English.

זיכרו שהם לא לומדים אנגלית.

I edited out the last bit when I asked, "Where is the neuron?"

ערכתי את הקטע האחרון שבו אני שואל, "היכן נמצא הניורון?"

and she says, "The neuron? The neuron,"

והיא עונה, "הניורון? הניורון?"

and then she looked and did this.

ואז היא עשתה ככה.

Whatever the expression, it was not very nice.

לא משנה מה הביטוי, הוא לא כל-כך נחמד.

So their scores had gone up from zero to 30 percent,

אז התוצאות עלו מאפס ל-30 אחוז,

which is an educational impossibility under the circumstances.

זה בלתי-אפשרי חינוכית בכל נסיבות שהן.

But 30 percent is not a pass.

אבל 30 אחוז זה לא עובר.

So I found that they had a friend,

אז גיליתי שהיתה להם חברה,

a local accountant, a young girl,

רואת-חשבון מקומית, בחורה צעירה,

and they played football with her.

והם נהגו לשחק איתה כדורגל.

I asked that girl, "Would you teach them

שאלתי אותה, "האם תלמדי אותם

enough biotechnology to pass?"

ביו-טכנולוגיה כדי שהם יעברו?"

And she said, "How would I do that? I don't know the subject."

אבל היא אמרה, "כיצד אעשה זאת? איני מכירה את הנושא."

I said, "No, use the method of the grandmother."

אמרתי לה, "אין דבר, רק תשתמשי בשיטה של סבתא."

She said, "What's that?"

היא שאלה מה זה.

I said, "Well, what you've got to do

אמרתי לה שמה שהיא צריכה לעשות

is stand behind them

זה לעמוד מאחוריהם

and admire them all the time.

ולהתפעל מהם כל הזמן.

Just say to them, 'That's cool. That's fantastic.

רק תגידי להם, "זה יפה. זה נהדר.

What is that? Can you do that again? Can you show me some more?'"

מה זה? האם תוכל לעשות זת שוב? האם תוכל להראות לי עוד דברים?"

She did that for two months.

היא עשתה זאת במשך חודשיים.

The scores went up to 50,

הציונים שלהם עלו עד ל-50,

which is what the posh schools of New Delhi,

למה שמגיעים בבתי-ספר עשירים

with a trained biotechnology teacher were getting.

בניו-דלהי עם מורים מיומנים בביו-טכנולוגיה.

So I came back to Newcastle

חזרתי לניוקאסל

with these results

עם התוצאות

and decided

והחלטתי

that there was something happening here

שמשהו קורה כאן

that definitely was getting very serious.

שבהחלט נראה רציני.

So, having experimented in all sorts of remote places,

לאחר שערכתי ניסויים בכל מיני מקומות שכוחי-אל,

I came to the most remote place that I could think of.

הגעתי למקום הכי עזוב שניתן להעלות על הדעת.

(Laughter)

(צחוק)

Approximately 5,000 miles from Delhi

כ-5,000 מייל מדלהי

is the little town of Gateshead.

נמצאת עיר קטנה בשם גייטסהד.

In Gateshead, I took 32 children

בגייטסהד אספתי 32 ילדים

and I started to fine-tune the method.

והתחלתי לבצע תיקונים קטנים בשיטה.

I made them into groups of four.

רציתי אותם בקבוצות של 4.

I said, "You make your own groups of four.

אמרתי, "תתחלקו בעצמכם לקבוצות של ארבעה.

Each group of four can use one computer and not four computers."

כל קבוצה יכולה להשתמש במחשב אחד ולא בארבעה."

Remember, from the Hole in the Wall.

זוכרים, מה"חור בקיר".

"You can exchange groups.

"תוכלו להחליף קבוצות.

You can walk across to another group,

אפשר לעבור לקבוצה אחרת,

if you don't like your group, etc.

אם לא אוהבים את הקבוצה שלכם וכו'.

You can go to another group, peer over their shoulders, see what they're doing,

ניתן לגשת לקבוצה אחרת, להציץ במה שהם עושים,

come back to you own group and claim it as your own work."

ולחזור חזרה לקבוצה שלך ולהגיד שזה רעיון שלך."

And I explained to them

והסברתי להם

that, you know, a lot of scientific research is done using that method.

שמחקר מדעי רב מתבצע בשיטה זו.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The children enthusiastically got after me and said,

הילדים ניגשו אליי בהתלהבות ושאלו,

"Now, what do you want us to do?"

"מה אתה רוצה שנעשה עכשיו?"

I gave them six GCSE questions.

נתתי להם שש שאלות GCSE.

The first group -- the best one --

הקבוצה הראשונה שהיתה הכי טובה,

solved everything in 20 minutes.

פתרה הכל תוך 20 דקות,

The worst, in 45.

וההכי פחות טובה, תוך 45 דקות.

They used everything that they knew --

הם השתמשו בכל הידע שלהם --

news groups, Google, Wikipedia,

קבוצות אחרות, גוגל, ויקיפדיה,

Ask Jeeves, etc.

Ask Jeeves וכו'.

The teachers said, "Is this deep learning?"

המורים תהו אם זה לימוד מעמיק.

I said, "Well, let's try it.

אני אמרתי שכדאי לנסות,

I'll come back after two months.

ושאני אחזור בעוד חודשיים

We'll give them a paper test --

ואז נעשה להם בחינה בכתב --

no computers, no talking to each other, etc."

ללא מחשבים, ללא התייעצויות וכו'.

The average score when I'd done it with the computers and the groups

הציון הממוצע כאשר עשיתי זאת עם

was 76 percent.

המחשבים והקבוצות היה 76 אחוז.

When I did the experiment, when I did the test,

כאשר ערכתי את הניסוי, כאשר עשיתי את הבחינה,

after two months, the score

לאחר חודשיים, הציון היה

was 76 percent.

76 אחוז.

There was photographic recall

היתה שם חזרה מדוייקת

inside the children,

אצל הילדים,

I suspect because they're discussing with each other.

אני חושד שזה בגלל שהם התייעצו אחד עם השני.

A single child in front of a single computer

ילד בודד מול מחשב יחיד

will not do that.

לא יעשה זאת.

I have further results,

יש לי תוצאות נוספות,

which are almost unbelievable,

שהן כמעט בלתי ייאמנות,

of scores which go up with time.

של ציונים העולים עם הזמן.

Because their teachers say

על-פי מוריהם, זה בגלל

that after the session is over,

שלאחר סיום הלימודים,

the children continue to Google further.

הילדים ממשיכים לחפש בגוגל.

Here in Britain, I put out a call

כאן בבריטניה, אני הזמנתי

for British grandmothers,

סבתות בריטיות,

after my Kuppam experiment.

לאחר הניסוי.... שלי.

Well, you know,

טוב, אתם יודעים

they're very vigorous people, British grandmothers.

שהן מאוד נמרצות, הסבתות הבריטיות.

200 of them volunteered immediately.

200 מהן התנדבו מייד.

(Laughter)

(צחוק)

The deal was that they would give me

ההסכם היה שהן תקדשנה בשבילי

one hour of broadband time,

שעה אחת של גלישה בפס רחב,

sitting in their homes,

כאשר הן בביתן,

one day in a week.

יום אחד בשבוע.

So they did that,

ואז הן עשו זאת.

and over the last two years,

ובמשך השנתיים האחרונות,

over 600 hours of instruction

יותר מ-600 שעות הוראה

has happened over Skype,

נוצרו דרך סקייפ,

using what my students call the granny cloud.

בעזרת מה שהתלמידים מכנים "ענן של סבתות".

The granny cloud sits over there.

הענן של סבתות יושב שם איפה שהוא.

I can beam them to whichever school I want to.

אני יכול לכוון אותו לאיזה בית-ספר שאני רוצה.

(Video) Teacher: You can't catch me.

(סרטון) מורה: אינך יכול לתפוס אותי.

You say it.

תאמרו זאת אתם.

You can't catch me.

אינך יכול לתפוס אותי.

Children: You can't catch me.

ילדים: אינך יכול לתפוס אותי.

Teacher: I'm the gingerbread man.

מורה: אני איש עוגיית הזנגביל.

Children: I'm the gingerbread man.

ילדים: אני איש עוגיית הזנגביל.

Teacher: Well done. Very good ...

מורה: יפה מאוד...

SM: Back at Gateshead,

ס.מ.: בחזרה לגייטסהד,

a 10-year-old girl gets into the heart of Hinduism

ילדה בת 10 נכנסת ללב ההינדואיזם

in 15 minutes.

בתוך 15 דקות.

You know, stuff which I don't know anything about.

דברים שאיני יודע כלום עליהם.

Two children watch a TEDTalk.

שני ילדים צופים בהרצאות TED.

They wanted to be footballers before.

לפני זה הם רצו להיות כדורגלנים.

After watching eight TEDTalks,

לאחר צפיה ב-8 הרצאות TED,

he wants to become Leonardo da Vinci.

הוא רוצה להיות ליאונרדו דה-וינצי.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It's pretty simple stuff.

אלה דברים די פשוטים.

This is what I'm building now --

זה מה שאני יוצר כעת.

they're called SOLEs: Self Organized Learning Environments.

אלה נקראים "סולס": סביבות לימוד בהתארגנות עצמית.

The furniture is designed

הריהוט מעוצב

so that children can sit in front of big, powerful screens,

כך שהילדים יוכלו לשבת מול מסכים גדולים וחזקים,

big broadband connections, but in groups.

חיבורי פס-רחב, אבל בקבוצות.

If they want, they can call the granny cloud.

אם הם רוצים, הם יכולים לקרוא לענן הסבתות.

This is a SOLE in Newcastle.

זהו סול בניוקסל.

The mediator is from Pune, India.

המדריך מהודו.

So how far can we go? One last little bit and I'll stop.

אז עד כמה רחוק נוכל להגיע? עוד משהו ואני אסיים.

I went to Turin in May.

נסעתי לטורין במאי.

I sent all the teachers away from my group of 10 year-old students.

הרחקתי את כל המורים מהקבוצה שלי של תלמידים בני 10.

I speak only English, they speak only Italian,

דיברתי רק אנגלית, הם דיברו רק איטלקית,

so we had no way to communicate.

כך שלא ניתן היה לתקשר.

I started writing English questions on the blackboard.

התחלתי לכתוב על הלוח שאלות באנגלית.

The children looked at it and said, "What?"

הילדים הביטו ואמרו, "מה?"

I said, "Well, do it."

אמרתי, "תעשו מה שכתוב."

They typed it into Google, translated it into Italian,

הם הקלידו בגוגל את מה שכתבתי, תירגמו לאיטלקית,

went back into Italian Google.

חזרו לגוגל האיטלקי.

Fifteen minutes later --

15 דקות יותר מאוחר....

next question: where is Calcutta?

שאלה הבאה: איפה נמצאת כלכתה?

This one, they took only 10 minutes.

עכשיו זה לקח להם רק 10 דקות.

I tried a really hard one then.

ניסיתי שאלה קשה.

Who was Pythagoras, and what did he do?

מי היה פיתגורס ומה הוא עשה?

There was silence for a while,

השתרר שקט לזמן מה,

then they said, "You've spelled it wrong.

ואז הם אמרו, "כתבת לא נכון.

It's Pitagora."

זה פטגורס."

And then,

ואז,

in 20 minutes,

בתוך 20 דקות,

the right-angled triangles began to appear on the screens.

החלו להופיע משולשי ישר-זוית על הצגים.

This sent shivers up my spine.

זה שילח בי רעד של התרגשות.

These are 10 year-olds.

אלה ילדים בני 10.

Text: In another 30 minutes they would reach the Theory of Relativity. And then?

טקסט: בעוד 30 דקות הם יגיעו לתורת היחסות. ומה אז?

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

SM: So you know what's happened?

ס.מ.:אז מה אתם חושבים שקורה כאן?

I think we've just stumbled across

אני חושב שנתקלנו במערכת

a self-organizing system.

בעלת יכולת התארגנות עצמית.

A self-organizing system is one

מערכת בעלת יכולת התארגנות עצמית

where a structure appears

היא זו אשר בה מופיעים מבנים

without explicit intervention from the outside.

ללא התערבות חיצונית ברורה.

Self-organizing systems also always show emergence,

מערכות המתארגנות עצמאית גם מראות תמיד ביצועים חדשים,

which is that the system starts to do things,

כלומר המערכת מתחילה לבצע דברים

which it was never designed for.

שהיא כביכול לא בנויה לבצעם.

Which is why you react the way you do,

זו הסיבה שאתם מגיבים בצורה בה הגבתם,

because it looks impossible.

מכיוון שזה נראה בלתי אפשרי.

I think I can make a guess now --

אני מעלה עכשיו השערה.

education is self-organizing system,

חינוך הוא מערכת בעלת יכולת התארגנות עצמית,

where learning is an emergent phenomenon.

שבה למידה היא תופעה מתהווה.

It'll take a few years to prove it, experimentally,

יקח כמה שנים להוכיח זאת ניסויית,

but I'm going to try.

אבל אני הולך לנסות.

But in the meanwhile, there is a method available.

אבל בינתיים, יש שיטה זמינה.

One billion children, we need 100 million mediators --

מיליארד ילדים, אנו זקוקים ל-100 מיליון מדריכים --

there are many more than that on the planet --

יש הרבה יותר מזה בעולם --

10 million SOLEs,

10 מיליון סולס,

180 billion dollars and 10 years.

180 מיליארד דולר ו-10 שנים.

We could change everything.

נוכל לשנות הכל.

Thanks.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפים)