Celeste Headlee: 10 ways to have a better conversation | TED

מתרגם: Valen Sutovsky מבקר: Ido Dekkers

All right, I want to see a show of hands:

בסדר, אני רוצה לראות ידיים:

how many of you have unfriended someone on Facebook

כמה מכם מחקו מישהו מפייסבוק

because they said something offensive about politics or religion,

בגלל שהוא אמר משהו פוגע בקשר לפוליטיקה או דת,

childcare, food?

טיפול בילדים,

אוכל?

(Laughter)

(צחוק)

And how many of you know at least one person that you avoid

וכמה מכם מכירים לפחות אדם אחד שאתם נמנעים ממנו

because you just don't want to talk to them?

בגלל שאתם פשוט לא רוצים לדבר איתו?

(Laughter)

(צחוק)

You know, it used to be that in order to have a polite conversation,

אתם יודעים, פעם, כדי שתהיה שיחה מנומסת,

היינו עוקבים אחרי העצה של הנרי היגינס ב "גבירתי הנאווה":

we just had to follow the advice of Henry Higgins in "My Fair Lady":

דבקו במזג האויר ובבריאות שלכם.

Stick to the weather and your health.

אבל בימים אלה, עם השינוי באקלים והתנגדות לחיסונים, הנושאים האלו --

But these days, with climate change and anti-vaxxing, those subjects --

(Laughter)

(צחוק)

are not safe either.

לא בטוחים יותר.

So this world that we live in,

אז העולם הזה שאנחנו חיים בו,

this world in which every conversation

העולם הזה בו לכל שיחה יש פוטנציאל להתפתח לויכוח,

has the potential to devolve into an argument,

where our politicians can't speak to one another

כשהפוליטיקאים שלנו לא יכולים לדבר אחד עם השני

and where even the most trivial of issues

וכשאפילו בנושאים הכי טריוואלים

have someone fighting both passionately for it and against it, it's not normal.

יש מישהו שנלחם בתשוקה גם בעד זה וגם נגד זה, זה לא נורמלי.

Pew Research did a study of 10,000 American adults,

פיו ריסרץ' עשו מחקר של 10,000 אמריקאים בוגרים,

and they found that at this moment, we are more polarized,

והם גילו שברגע זה, אנחנו יותר מקוטבים,

we are more divided,

אנחנו יותר מפולגים,

than we ever have been in history.

משהיינו אי פעם בהסטוריה.

We're less likely to compromise,

יש פחות סיכוי להתפשר,

which means we're not listening to each other.

מה שאומר שאנחנו לא מקשיבים אחד לשני.

And we make decisions about where to live,

ואנחנו עושים החלטות בנוגע לאיפה לחיות,

who to marry and even who our friends are going to be,

למי להנשא ואפילו מי החברים שלנו יהיו,

based on what we already believe.

בהתבסס על מה שאנחנו כבר מאמינים.

Again, that means we're not listening to each other.

ושוב, זה אומר שאנחנו לא מקשיבים אחד לשני.

A conversation requires a balance between talking and listening,

שיחה דורשת איזון בין דיבור והקשבה,

and somewhere along the way, we lost that balance.

ואיפשהו לאורך הדרך, איבדנו את האיזון.

Now, part of that is due to technology.

עכשיו, חלק מזה הוא בשל הטכנולוגיה.

The smartphones that you all either have in your hands

הטלפון הסלולרי שלכולכם יש ביד

or close enough that you could grab them really quickly.

קרוב מספיק שתוכלו לתפוש אותו ממש מהר.

According to Pew Research,

לפי פיו ריסרץ',

about a third of American teenagers send more than a hundred texts a day.

בערך שליש מבני העשרה האמריקאים שולחים יותר ממאה טקסטים ביום.

And many of them, almost most of them, are more likely to text their friends

ורוב הסיכויים שרבים מהם, או כמעט כולם ישלחו טקסט לחבריהם

than they are to talk to them face to face.

מאשר ידברו איתם פנים אל פנים.

There's this great piece in The Atlantic.

יש קטע מעולה שפורסם בעיתון ״אטלנטיק״

It was written by a high school teacher named Paul Barnwell.

שנכתב על ידי מורה בתיכון בשם פול בארנוול.

And he gave his kids a communication project.

והוא נתן לילדים שלו פרוייקט תקשורת.

He wanted to teach them how to speak on a specific subject without using notes.

הוא רצה ללמד אותם איך לדבר על נושאים ספציפיים בלי שימוש ברשימות.

And he said this: "I came to realize..."

והוא אמר את זה: "הגעתי להבנה..."

(Laughter)

(צחוק)

"I came to realize that conversational competence

"הגעתי להבנה שיכולת שיחה

might be the single most overlooked skill we fail to teach.

אולי תהיה היכולת הכי לא מוערכת שאנחנו נכשלים בללמד.

Kids spend hours each day engaging with ideas and each other through screens,

ילדים מבלים שעות מרובות בהתעסקות עם רעיונות ועמיתים דרך מסכים,

but rarely do they have an opportunity

אבל לעיתים רחוקות יש להם את ההזדמנות

to hone their interpersonal communications skills.

לחדד את כישורי התקשורת הבין אישיים שלהם.

It might sound like a funny question, but we have to ask ourselves:

זה אולי ישמע כמו שאלה מצחיקה, אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו:

Is there any 21st-century skill

האם יש איזה כישור של המאה ה 21

more important than being able to sustain coherent, confident conversation?"

יותר חשוב מלהיות מסוגלים להחזיק שיחות ברורות ובטוחות?"

Now, I make my living talking to people:

עכשיו, אני מתפרנסת מלדבר עם אנשים:

Nobel Prize winners, truck drivers,

זוכי פרס נובל, נהגי משאיות,

billionaires, kindergarten teachers,

מיליארדרים, גננות,

heads of state, plumbers.

ראשי מדינות, שרברבים.

I talk to people that I like. I talk to people that I don't like.

אני מדברת עם אנשים שאני אוהבת. אני מדברת עם אנשים שאני לא אוהבת.

I talk to some people that I disagree with deeply on a personal level.

לפעמים אני מדברת עם אנשים שאני לא מסכימה איתם עמוקות ברמה אישית.

But I still have a great conversation with them.

אבל עדיין יש לי איתם שיחה מעולה.

So I'd like to spend the next 10 minutes or so teaching you how to talk

אז הייתי רוצה לבלות את 10 הדקות הבאות בללמד אתכם איך לדבר

and how to listen.

ואיך להקשיב.

Many of you have already heard a lot of advice on this,

רבים מכם כבר שמעתם הרבה עצות בנוגע לזה,

things like look the person in the eye,

דברים כמו להביט לאנשים בעיניים,

think of interesting topics to discuss in advance,

לחשוב על נושאים מעניינים, לדון עליהם מראש,

look, nod and smile to show that you're paying attention,

הביטו, הנהנו וחייכו כדי להראות שאתם מקשיבים,

repeat back what you just heard or summarize it.

חזרו על מה ששמעתם או סכמו את זה.

So I want you to forget all of that.

אז אני רוצה שתשכחו את כל זה.

It is crap.

זה שטויות.

(Laughter)

(צחוק)

There is no reason to learn how to show you're paying attention

אין סיבה ללמוד איך להראות שאתם מקשיבים

if you are in fact paying attention.

אם אתם למעשה מקשיבים.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, I actually use the exact same skills as a professional interviewer

אני למעשה משתמשת באותם כישורים בדיוק

that I do in regular life.

כמראינת מקצועית ובחיים הרגילים שלי.

So, I'm going to teach you how to interview people,

ובכן, אני אלמד אתכם איך לראין אנשים,

and that's actually going to help you learn how to be better conversationalists.

וזה למעשה יעזור לכם ללמוד איך להיות בני שיח טובים יותר.

Learn to have a conversation

ללמוד לנהל שיחה

without wasting your time, without getting bored,

בלי לבזבז את זמנכם, בלי להשתעמם,

and, please God, without offending anybody.

ובבקשה, בלי להעליב אף אחד.

We've all had really great conversations.

לכולנו היו שיחות ממש טובות.

We've had them before. We know what it's like.

היו לנו אותן בעבר. אנחנו יודעים איך זה.

The kind of conversation where you walk away feeling engaged and inspired,

סוג השיחות האלו שאחריהן אתה מרגיש מרותק ומלא השראה

or where you feel like you've made a real connection

או כשאתה מרגיש שיצרת קשר אמיתי

or you've been perfectly understood.

או שבאמת הבינו אותך.

There is no reason

אין סיבה

why most of your interactions can't be like that.

למה רוב האינטראקציות לא יכולות להיות כך.

So I have 10 basic rules. I'm going to walk you through all of them,

אז יש לי 10 חוקים בסיסיים. אני אסביר לכם את כולם,

but honestly, if you just choose one of them and master it,

אבל בכנות, אם אתם רק בוחרים אחד מהם ושולטים בו,

you'll already enjoy better conversations.

אתם כבר תהנו משיח טוב יותר.

Number one: Don't multitask.

מספר אחד: אל תעשו ריבוי משימות.

And I don't mean just set down your cell phone

ואני לא מתכוונת רק על להניח את הסלולרי

or your tablet or your car keys or whatever is in your hand.

או את הטבלט שלכם או את מפתחות הרכב או מה שזה לא יהיה בידכם.

I mean, be present.

אני מתכוונת, היו נוכחים.

Be in that moment.

היו ברגע.

Don't think about your argument you had with your boss.

אל תחשבו על הויכוח שהיה לכם עם הבוס שלכם.

Don't think about what you're going to have for dinner.

אל תחשבו על מה שתאכלו לארוחת ערב.

If you want to get out of the conversation,

אם אתם רוצים לצאת מהשיחה,

get out of the conversation,

צאו מהשיחה,

but don't be half in it and half out of it.

אבל אל תהיו חצי בפנים וחצי בחוץ.

Number two: Don't pontificate.

מספר שתיים: אל תתנשאו.

If you want to state your opinion

אם אתם רוצים להביע את דעתכם

without any opportunity for response or argument or pushback or growth,

בלי הזדמנות לתגובה או טיעון או דחיפה או גדילה,

write a blog.

כתבו בלוג.

(Laughter)

(צחוק)

Now, there's a really good reason why I don't allow pundits on my show:

עכשיו, יש באמת סיבה טובה למה אני לא מאפשרת מומחים בתוכנית שלי:

Because they're really boring.

בגלל שהם באמת משעממים.

If they're conservative, they're going to hate Obama and food stamps and abortion.

אם הם שמרנים,אז הם שונאים את אובמה ובולי מזון והפלות.

If they're liberal, they're going to hate

אם הם ליברלים, הם ישנאו

big banks and oil corporations and Dick Cheney.

בנקים גדולים וחברות נפט ודיק צ'ייני.

Totally predictable.

לגמרי צפויים.

And you don't want to be like that.

ואתם לא רוצים להיות כאלה.

You need to enter every conversation assuming that you have something to learn.

אתם צריכים להכנס לכל שיחה בהנחה שיש לכם משהו ללמוד.

The famed therapist M. Scott Peck said

התרפיסט הנודע סקוט פק אמר

that true listening requires a setting aside of oneself.

שהקשבה אמיתית דורשת לשים את עצמך בצד.

And sometimes that means setting aside your personal opinion.

ולפעמים זה אומר להניח בצד את הדעה האישית שלך.

He said that sensing this acceptance,

הוא אמר שכשיחוש את הקבלה הזו,

the speaker will become less and less vulnerable

הדובר יהפוך לפחות ופחות פגיע

and more and more likely to open up the inner recesses

ויותר ויותר סביר שיפתח את הפינות הפנימיות

of his or her mind to the listener.

של המינד שלו או שלה למאזין.

Again, assume that you have something to learn.

שוב, הניחו שיש לכם משהו ללמוד.

Bill Nye: "Everyone you will ever meet knows something that you don't."

ביל ניי: "כל מי שאי פעם תפגשו יודע משהו שאתם לא."

I put it this way:

אני אגיד את זה כך:

Everybody is an expert in something.

כולם מומחים במשהו.

Number three: Use open-ended questions.

מספר שלוש: השתמשו בשאלות פתוחות.

In this case, take a cue from journalists.

במקרה הזה, תחקו את העיתונאים.

Start your questions with who, what, when, where, why or how.

התחילו את השאלות שלכם עם מי, מה, מתי, איפה, למה או איך.

If you put in a complicated question, you're going to get a simple answer out.

אם אתם שואלים שאלה מורכבת, אתם תקבלו תשובות פשוטות.

If I ask you, "Were you terrified?"

אם אני שואלת אתכם, "האם הייתם מפוחדים?"

you're going to respond to the most powerful word in that sentence,

אתם תגיבו למילה הכי חזקה במשפט הזה,

which is "terrified," and the answer is "Yes, I was" or "No, I wasn't."

שהיא "מפוחדים," והתשובה תהיה "כן, הייתי" או "לא, לא הייתי."

"Were you angry?" "Yes, I was very angry."

"האם כעסתם?" "כן, מאוד כעסתי."

Let them describe it. They're the ones that know.

תנו להם לתאר את זה. הם אלה שיודעים.

Try asking them things like, "What was that like?"

נסו לשאול אותם דברים כמו, "איך זה היה?"

"How did that feel?"

"איך זה הרגיש?"

Because then they might have to stop for a moment and think about it,

בגלל שאז, אולי, הם יצטרכו לעצור ולחשוב על זה,

and you're going to get a much more interesting response.

ואתם תקבלו תשובות הרבה יותר מעניינות.

Number four: Go with the flow.

מספר ארבע: לכו עם הזרם.

That means thoughts will come into your mind

זה אומר מחשבות שיבואו אליכם

and you need to let them go out of your mind.

ואתם תצטרכו להוציא אותן מהמוח שלכם.

We've heard interviews often

הרבה פעמים שמענו ראיונות

in which a guest is talking for several minutes

בהם אורח מדבר במשך מספר דקות

and then the host comes back in and asks a question

ואז המנחה חוזר ושואל שאלה

which seems like it comes out of nowhere, or it's already been answered.

שנראית כאילו היא מגיעה משום מקום, או שהיא כבר נענתה.

That means the host probably stopped listening two minutes ago

זה אומר שהמנחה כנראה הפסיק להקשיב לפני שתי דקות

because he thought of this really clever question,

בגלל שהוא חשב על שאלה ממש חכמה,

and he was just bound and determined to say that.

והוא פשוט היה מוכן ומחויב לשאול אותה.

And we do the exact same thing.

ואנחנו עושים בדיוק אותו הדבר.

We're sitting there having a conversation with someone,

אנחנו יושבים שם משוחחים עם מישהו,

and then we remember that time that we met Hugh Jackman in a coffee shop.

ואז אנחנו זוכרים את הזמן בו פגשנו את היו ג'קמן בבית קפה.

(Laughter)

(צחוק)

And we stop listening.

ואנחנו מפסיקים להקשיב.

Stories and ideas are going to come to you.

סיפורים ורעיונות עומדים לעלות לכם.

You need to let them come and let them go.

אתם צריכים לתת להם לבוא ולשחרר אותם.

Number five: If you don't know, say that you don't know.

מפסר חמש: אם אתם לא יודעים, תגידו שאתם לא יודעים.

Now, people on the radio, especially on NPR,

אנשים ברדיו, בעיקר ברדיו הציבורי,

are much more aware that they're going on the record,

הרבה יותר מודעים לעובדה שהם מתועדים,

and so they're more careful about what they claim to be an expert in

וכך הם יותר זהירים בנוגע למה שהם טוענים להיות מומחים בו

and what they claim to know for sure.

ומה שהם טוענים לדעת בביטחון.

Do that. Err on the side of caution.

עשו זאת, היו בצד הזהיר.

Talk should not be cheap.

דיבור לא צריך להיות זול.

Number six: Don't equate your experience with theirs.

מספר שש: אל תשוו את החוויה שלכם לשלהם.

If they're talking about having lost a family member,

אם הם מדברים על איבוד בן משפחה,

don't start talking about the time you lost a family member.

אל תתחילו לדבר על הזמן בו אתם איבדתם בן משפחה.

If they're talking about the trouble they're having at work,

אם הם מדברים על הבעיות שיש להם בעבודה,

don't tell them about how much you hate your job.

אל תספרו להם כמה אתם שונאים את העבודה שלכם.

It's not the same. It is never the same.

זה לא אותו דבר. זה אף פעם לא אותו הדבר.

All experiences are individual.

כל החוויות הן אישיות.

And, more importantly, it is not about you.

וחשוב יותר, לא מדובר בכם.

You don't need to take that moment to prove how amazing you are

אתם לא צריכים לקחת את הרגע הזה כדי להוכיח כמה אתם מדהימים

or how much you've suffered.

או כמה סבלתם בחייכם.

Somebody asked Stephen Hawking once what his IQ was, and he said,

מישהו שאל את סטפן הוקינג פעם מה ה IQ שלו, והוא אמר,

"I have no idea. People who brag about their IQs are losers."

"אין לי מושג. אנשים שמתרברבים בנוגע ל IQ שלהם הם לוזרים."

(Laughter)

(צחוק)

Conversations are not a promotional opportunity.

שיחות הן לא הזדמנות לקידום.

Number seven:

מספר שבע:

Try not to repeat yourself.

נסו לא לחזור על עצמכם.

It's condescending, and it's really boring,

זה מתנשא וזה באמת משעמם,

and we tend to do it a lot.

ואנחנו נוטים לעשות את זה הרבה.

Especially in work conversations or in conversations with our kids,

בעיקר בשיחות עבודה או שיחות עם ילדים,

we have a point to make,

יש לנו נקודה להעביר,

so we just keep rephrasing it over and over.

אז אנחנו פשוט ממשיכים לנסח את זה מחדש שוב ושוב.

Don't do that.

אל תעשו את זה.

Number eight: Stay out of the weeds.

מספר שמונה: המנעו מהפרטים.

Frankly, people don't care

בכנות, לאנשים לא אכפת

about the years, the names,

בנוגע לשנים, לשמות,

the dates, all those details

התאריכים, כל הפרטים האלו

that you're struggling to come up with in your mind.

שאתם נאבקים לחשוב עליהם.

They don't care. What they care about is you.

לא אכפת להם. מה שאכפת להם זה אתם.

They care about what you're like,

אכפת להם מה אתם אוהבים,

what you have in common.

מה שמשותף לכם.

So forget the details. Leave them out.

אז תשכחו את הפרטים. תשאירו אותם בחוץ.

Number nine:

מספר תשע:

This is not the last one, but it is the most important one.

זה לא האחרון, אבל זה הכי חשוב.

Listen.

הקשיבו.

I cannot tell you how many really important people have said

אני לא יכולה להגיד לכם כמה אנשים באמת חשובים אמרו

that listening is perhaps the most, the number one most important skill

שלהקשיב זה אולי הכי, הכישור מספר אחד

that you could develop.

שתוכלו לפתח.

Buddha said, and I'm paraphrasing,

בודהה אמר, ואני מנסחת מחדש,

"If your mouth is open, you're not learning."

"אם הפה שלכם פתוח, אתם לא לומדים."

And Calvin Coolidge said, "No man ever listened his way out of a job."

וקלוין קולידג' אמר, "אף איש מעולם לא הקשיב את עצמו מחוץ לעבודתו."

(Laughter)

(צחוק)

Why do we not listen to each other?

למה אנחנו לא מקשיבים אחד לשני?

Number one, we'd rather talk.

מספר אחד, אנחנו מעדיפים לדבר.

When I'm talking, I'm in control.

כשאני מדברת, אני בשליטה.

I don't have to hear anything I'm not interested in.

אני לא צריכה לשמוע שום דבר שלא מעניין אותי.

I'm the center of attention.

אני במרכז תשומת הלב.

I can bolster my own identity.

אני יכולה להתגאות בזהות שלי.

But there's another reason:

אבל יש סיבה נוספת:

We get distracted.

אנחנו מוסחים.

The average person talks at about 225 word per minute,

האדם הממוצע מדבר בערך 225 מילים בדקה,

but we can listen at up to 500 words per minute.

אבל אנחנו יכולים להאזין לעד 500 מילים בדקה.

So our minds are filling in those other 275 words.

אז המוח שלנו ממלא את 275 המילים האחרות.

And look, I know, it takes effort and energy

ותראו, אני יודעת, זה דורש מאמץ ואנרגיה

to actually pay attention to someone,

לשים לב למעשה למישהו,

but if you can't do that, you're not in a conversation.

אבל אם אתם לא יכולים לעשות את זה, אתם לא בשיחה.

You're just two people shouting out barely related sentences

אתם פשוט שני אנשים שצועקים משפטים שבקושי קשורים

in the same place.

באותו מקום.

(Laughter)

(צחוק)

You have to listen to one another.

אתם חייבים להקשיב אחד לשני.

Stephen Covey said it very beautifully.

סטפן קוביי אמר את זה ממש יפה.

He said, "Most of us don't listen with the intent to understand.

הוא אמר, "רובנו לא מקשיבים עם כוונה להבין.

We listen with the intent to reply."

אנחנו מקשיבים עם הכוונה לענות."

One more rule, number 10, and it's this one: Be brief.

חוק נוסף, מספר 10, וזה זה: היו קצרים.

[A good conversation is like a miniskirt; short enough to retain interest,

[שיח טוב הוא כמו חצאית מיני; קצרה מספיק כדי לשמור על עניין,

but long enough to cover the subject. -- My Sister]

אבל ארוכה מספיק כדי לכסות את הנושא. -- אחותי]

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

All of this boils down to the same basic concept, and it is this one:

כל זה מגיע לאותו קונספט בסיסי, והוא זה:

Be interested in other people.

היו מעוניינים באנשים אחרים.

You know, I grew up with a very famous grandfather,

אתם יודעים, גדלתי עם סבא מאוד מפורסם,

and there was kind of a ritual in my home.

והיה סוג של טקס בביתי.

People would come over to talk to my grandparents,

אנשים היו באים כדי לדבר עם סבא שלי,

and after they would leave, my mother would come over to us,

ואחרי שהם היו עוזבים, אימי היתה באה אלינו,

and she'd say, "Do you know who that was?

ואומרת, "אתם יודעים מי זה היה?

She was the runner-up to Miss America.

היא היתה המועמדת למיס אמריקה.

He was the mayor of Sacramento.

היא היה ראש העיר סקמרנטו.

She won a Pulitzer Prize. He's a Russian ballet dancer."

היא זכתה בפרס פוליצר. הוא רקדן בלט רוסי."

And I kind of grew up assuming

ואני סוג של גדלתי בהנחה

everyone has some hidden, amazing thing about them.

שלכולם יש משהו מדהים חבוי בנוגע אליהם.

And honestly, I think it's what makes me a better host.

ובכנות, אני חושבת שזה מה שעושה אותי למנחה טובה.

I keep my mouth shut as often as I possibly can,

אני שומרת על הפה שלי סגור ככל שאני יכולה,

I keep my mind open,

אני שומרת על המוח שלי פתוח,

and I'm always prepared to be amazed,

ואני תמיד מוכנה להיות מודהמת,

and I'm never disappointed.

ואני לעולם לא מאוכזבת.

You do the same thing.

אתם עשו את אותו הדבר.

Go out, talk to people,

צאו החוצה, דברו עם אנשים,

listen to people,

הקשיבו לאנשים,

and, most importantly, be prepared to be amazed.

והכי חשוב, היו מוכנים להיות מודהמים.

Thanks.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)