The danger of silence | Clint Smith | TED

מתרגם: Oren Szekatch מבקר: Shlomo Adam

Dr. Martin Luther King, Jr.,

דוקטור מרטין לותר קינג הבן,

in a 1968 speech where he reflects upon the Civil Rights Movement,

בנאום בשנת 1968 בו הוא הוגה במהלכה של התנועה לזכויות האזרח,

states, "In the end,

אמר, "בסופו של דבר,

we will remember not the words of our enemies

אנחנו לא נזכור את מילות יריבינו

but the silence of our friends."

כי אם את שתיקת חברינו."

As a teacher, I've internalized this message.

כמורה, אני הפנמתי את המסר הזה.

Every day, all around us,

כל יום, מסביבנו,

we see the consequences of silence

אנחנו רואים את תוצאות השתיקה

manifest themselves in the form of discrimination,

הבאות לידי ביטוי בצורה של אפליה,

violence, genocide and war.

אלימות, רצח-עם ומלחמה.

In the classroom, I challenge my students

בכיתה, אני מאתגר את תלמידי

to explore the silences in their own lives

להתעמק בשתיקות שבחייהם שלהם

through poetry.

דרך שירה.

We work together to fill those spaces,

אנחנו עובדים יחד למלא את החללים הללו,

to recognize them, to name them,

להכיר בהם, לתת להם שמות,

to understand that they don't have to be sources of shame.

להבין שהם אינם צריכים להיות מקורות לבושה.

In an effort to create a culture within my classroom

בנסיון ליצור תרבות בכיתתי

where students feel safe sharing the intimacies

בה התלמידים מרגישים בטוחים לחלוק את האינטימיות

of their own silences,

של השתיקות שלהם,

I have four core principles posted on the board

יש לי ארבע עקרונות יסוד הכתובים על הלוח

that sits in the front of my class,

הנמצא מול כיתתי,

which every student signs at the beginning of the year:

ועליהם כל תלמיד חותם בתחילת השנה:

read critically, write consciously,

קיראו בעין ביקורתית, כיתבו בצורה מודעת,

speak clearly, tell your truth.

דברו בצורה ברורה, אימרו את האמת שלכם.

And I find myself thinking a lot about that last point,

ואני מוצא עצמי חושב רבות על הנקודה האחרונה הזו,

tell your truth.

"אימרו את האמת שלכם."

And I realized that

והבנתי כי

if I was going to ask my students to speak up,

אם אני עומד לבקש מהתלמידים שלי לדבר,

I was going to have to tell my truth

יהיה עליי לאמר את האמת שלי

and be honest with them about the times

ולהיות כן עימם באשר לפעמים

where I failed to do so.

בהן כשלתי לעשות כן.

So I tell them that growing up,

אז אני אומר להם שבזמן שגדלתי,

as a kid in a Catholic family in New Orleans,

בתור ילד ממשפחה קתולית בניו אורלינס,

during Lent I was always taught

תמיד לימדו אותי שבזמן התענית

that the most meaningful thing one could do

הדבר המשמעותי ביותר שאדם יכול לעשות

was to give something up,

היה לוותר על משהו.

sacrifice something you typically indulge in

להקריב דבר שלרוב אתה נהנה ממנו

to prove to God you understand his sanctity.

בכדי להוכיח לאלוהים כי אתה מבין את קדושתו.

I've given up soda, McDonald's, French fries,

וויתרתי על משקאות מוגזים, מק'דונלדס, צ'יפס,

French kisses, and everything in between.

נשיקות צרפתיות, וכל מה שבינהם.

But one year, I gave up speaking.

אך שנה אחת, וויתרתי על הדיבור.

I figured the most valuable thing I could sacrifice

שיערתי כי הדבר היקר ביותר שאותו אוכל להקריב

was my own voice, but it was like I hadn't realized

היה קולי שלי, אך אז לא הבנתי

that I had given that up a long time ago.

שוויתרתי עליו כבר לפני זמן רב.

I spent so much of my life

ביליתי כה רבות מחיי

telling people the things they wanted to hear

באומרי לאנשים את הדברים שהם רצו לשמוע

instead of the things they needed to,

במקום מה שהיו צריכים לשמוע,

told myself I wasn't meant to be anyone's conscience

לעצמי אמרתי שאני לא אמור להיות מצפונו של איש

because I still had to figure out being my own,

מכיוון שעדיין הייתי צריך לגלות את מצפוני שלי,

so sometimes I just wouldn't say anything,

אז לפעמים לא הייתי אומר דבר,

appeasing ignorance with my silence,

מספק את הבורות עם השתיקה שלי,

unaware that validation doesn't need words

מבלי להיות מודע לכך שאימות לא זקוק למילים

to endorse its existence.

בכדי לאשרר את קיומו.

When Christian was beat up for being gay,

כאשר כריסטיאן הוכה על שום היותו גיי,

I put my hands in my pocket

הכנסתי את ידיי לכיסיי

and walked with my head down as if I didn't even notice.

והלכתי בראש שמוט כמו לא שמתי לב לדבר.

I couldn't use my locker for weeks because the bolt on the lock

לא יכולתי להשתמש בתא שלי במשך שבועות מכיוון שהמנעול

reminded me of the one I had put on my lips

הזכיר לי את המנעול שהצבתי על שפתיי

when the homeless man on the corner

כאשר חסר הבית בפינה

looked at me with eyes up merely searching

הסתכל לי בעיניים, בבקשו בסך הכל

for an affirmation that he was worth seeing.

אחר אישוש לכך שהוא ראוי למבט.

I was more concerned with touching the screen on my Apple

הייתי עסוק יותר בלגעת במסך ה'אפל' (תפוח) שלי

than actually feeding him one.

מאשר להאכיל אותו בתפוח.

When the woman at the fundraising gala

כאשר האישה באירוע ההתרמה

said "I'm so proud of you.

אמרה "אני כה גאה בך.

It must be so hard teaching those poor, unintelligent kids,"

זה בטח כל כך קשה ללמד את אותם ילדים מסכנים וחסרי השכלה,"

I bit my lip, because apparently we needed her money

נשכתי את השפה שלי, משום שמסתבר שהיינו זקוקים לכספה

more than my students needed their dignity.

יותר מאשר שתלמידי היו זקוקים לכבודם.

We spend so much time

אנו משקיעים זמן רב

listening to the things people are saying

בשמיעת הדברים שאנשים אומרים

that we rarely pay attention to the things they don't.

עד כי אנו בקושי שמים לב לדברים שהם אינם אומרים.

Silence is the residue of fear.

השתיקה היא שאריות הפחד.

It is feeling your flaws

זה להרגיש את הפגמים שלך

gut-wrench guillotine your tongue.

החותכים באיבחה את לשונך.

It is the air retreating from your chest

זהו האוויר הנסוג מהחזה שלך

because it doesn't feel safe in your lungs.

מכיוון שהוא אינו מרגיש בטוח בריאותך.

Silence is Rwandan genocide. Silence is Katrina.

שתיקה היא רצח העם הרואנדי. שתיקה היא הוריקן קתרינה.

It is what you hear when there aren't enough body bags left.

זה מה שאתה שומע כשלא נותרו מספיק שקי-גופות.

It is the sound after the noose is already tied.

זהו הצליל לאחר שעניבת החנק כבר נקשרה.

It is charring. It is chains. It is privilege. It is pain.

הוא החריכה. הוא השלשלאות. הוא הזכות. הוא הכאב.

There is no time to pick your battles

לא נותר לך זמן לבחור את המלחמות שלך

when your battles have already picked you.

לאחר שהן כבר בחרו אותך.

I will not let silence wrap itself around my indecision.

אני לא אתן לשתיקה לכרוך עצמה סביב חוסר ההחלטיות שלי.

I will tell Christian that he is a lion,

אני אומר לכריסטיאן כי הוא אריה,

a sanctuary of bravery and brilliance.

מקדש של גבורה וזוהר.

I will ask that homeless man what his name is

אני אשאל את אותו חסר בית מהו שמו

and how his day was, because sometimes

ואיך עבר עליו יומו, משום שלפעמים

all people want to be is human.

כל שאנשים רוצים להיות זה בני אנוש.

I will tell that woman that my students can talk about

אני אומר לאותה אישה כי התלמידים שלי מדברים על

transcendentalism like their last name was Thoreau,

טרנסצנדטליזם כאילו שם משפחתם הוא ת'ורו,

and just because you watched one episode of "The Wire"

ורק מכיוון שצפית בפרק אחד של "הסמוייה"

doesn't mean you know anything about my kids.

לא אומר שאת יודעת דבר על ילדי.

So this year,

לכן השנה,

instead of giving something up,

במקום לוותר על דבר מה,

I will live every day as if there were a microphone

אני אחיה כל יום כמו היה מיקרופון

tucked under my tongue,

חבוי מתחת ללשוני,

a stage on the underside of my inhibition.

במה מתחת לעכבותי,

Because who has to have a soapbox

מכיוון שמי צריך דוכן נאומים

when all you've ever needed is your voice?

כאשר כל מה שאי פעם הייתם צריכים הוא את קולכם שלכם?

Thank you.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

(Applause)