JD Schramm: Break the silence for suicide survivors

מתרגם: Shahar Kaiser מבקר: Sigal Tifferet

From all outward appearances,

מכל בחינה חיצונית

John had everything going for him.

ג'ון הצליח בכל התחומים בחייו.

He had just signed the contract

הוא בדיוק חתם על חוזה

to sell his New York apartment

למכירת דירתו בניו-יורק

at a six-figure profit,

בסכום בן שש ספרות,

and he'd only owned it for five years.

והוא היה בעליה רק למשך חמש שנים.

The school where he graduated from with his master's

האוניברסיטה בה סיים את התואר השני שלו

had just offered him a teaching appointment,

הציעה לו משרת הוראה,

which meant not only a salary,

מה שאומר - לא רק משכורת,

but benefits for the first time in ages.

אך גם הטבות, בפעם הראשונה מזה זמן רב.

And yet, despite everything going really well for John,

ועדיין, חרף העובדה שהכל הלך כמו שצריך אצל ג'ון,

he was struggling,

הוא נאבק,

fighting addiction and a gripping depression.

נאבק בהתמכרות, ובאחיזתו המתגברת של דכאון.

On the night of June 11th, 2003,

בלילה של ה-11 ביוני, 2003,

he climbed up to the edge

הוא עלה על קצהו

of the fence on the Manhattan Bridge

של המעקה על גשר מנהטן

and he leaped to the treacherous waters below.

וזינק למים המסוכנים שמתחתיו.

Remarkably --

למרבה הפלא -

no, miraculously --

לא, באורח נס -

he lived.

הוא שרד.

The fall shattered his right arm,

הוא נפל וריסק את זרועו הימנית,

broke every rib that he had,

שבר כל צלע בגופו,

punctured his lung,

ניקב את הריאה,

and he drifted in and out of consciousness

והוא נסחף מחוץ וחזרה אל הכרתו

as he drifted down the East River,

בזמן שנסחף במורד הזרם של הנהר המזרחי,

under the Brooklyn Bridge

תחת גשר ברוקלין

and out into the pathway of the Staten Island Ferry,

והחוצה אל נתיב השיט של המעבורת של סטטן איילנד,

where passengers on the ferry

שבה נוסעים שעל גבי המעבורת

heard his cries of pain,

שמעו את זעקות הכאב שלו,

contacted the boat's captain

קראו לקברניט הסירה

who contacted the Coast Guard

שהזעיק את משמר החופים

who fished him out of the East River

אשר משו אותו מתוך הנהר המזרחי

and took him to Bellevue Hospital.

ולקחו אותו אל לבית החולים Bellevue.

And that's actually where our story begins.

וכאן, לאמיתו של דבר, מתחיל הסיפור שלנו.

Because once John committed himself

שכן ברגע שג'ון התחיל בתהליך

to putting his life back together --

של חיבור מחדש של חייו -

first physically, then emotionally,

קודם גופנית, אחר כך רגשית,

and then spiritually --

ולאחר מכן רוחנית -

he found that there were very few resources available

הוא גילה שישנם משאבים מעטים ביותר אשר זמינים

to someone who has attempted to end their life

עבור אדם שניסה לסיים את חייו

in the way that he did.

באופן בו הוא ניסה.

Research shows

מחקרים מלמדים

that 19 out of 20 people

ש-19 מתוך 20 אנשים

who attempt suicide

אשר ביצעו ניסיון אבדני

will fail.

יכשלו בכך.

But the people who fail

אך האנשים שנכשלו

are 37 times more likely to succeed

הנם בעלי סיכוי של פי 37, להצליח

the second time.

בניסיון השני.

This truly is

זוהי בפירוש

an at-risk population

אוכלוסיה שנמצאת תחת סיכון

with very few resources to support them.

עם משאבים מצומצמים לתמיכה בהם.

And what happens

ומה שמתרחש

when people try to assemble themselves back into life,

כאשר אנשים מנסים לחבר את עצמם חזרה אל חייהם,

because of our taboos around suicide,

בשל העובדה שיש טאבו סביב לנושא התאבדות,

we're not sure what to say,

אנו לא בטוחים מה להגיד,

and so quite often we say nothing.

וכך, פעמים רבות איננו אומרים דבר.

And that furthers the isolation

מה שמגביר את הבידוד

that people like John found themselves in.

שאנשים כמו ג'ון מוצאים את עצמם בתוכו.

I know John's story very well

אני מכיר את סיפורו של ג'ון היטב

because I'm John.

מפני שאני הוא ג'ון.

And this is, today,

והיום, זוהי בשבילי

the first time in any sort of public setting

הפעם הראשונה, באיזושהי מסגרת פומבית

I've ever acknowledged

שבה שיתפתי

the journey that I have been on.

במסע שאותו עברתי.

But after having lost a beloved teacher in 2006

אך לאחר שאיבדתי מורה אהוב בשנת 2006

and a good friend last year to suicide,

וחבר טוב בשנה שעברה, שהתאבדו,

and sitting last year at TEDActive,

וישיבה בשנה שעברה בכנס TEDActive.

I knew that I needed to step out of my silence

ידעתי שעלי לצעוד אל מחוץ השתיקה שלי

and past my taboos

ומעבר לטאבו שלי

to talk about an idea worth spreading --

ולדבר על רעיון ששווה להפיץ אותו --

and that is that people

והוא שאנשים

who have made the difficult choice

אשר עשו את הבחירה הקשה

to come back to life

של לחזור חזרה לחיים

need more resources and need our help.

זקוקים ליותר משאבים וזקוקים לעזרתנו.

As the Trevor Project says, it gets better.

ממש כמו הסלוגן של פרוייקט טרוור, "זה הולך ומשתפר".

It gets way better.

זה הולך ומשתפר מאד.

And I'm choosing to come out

ואני בוחר לצאת עכשיו

of a totally different kind of closet today

מארון אחר לגמרי היום

to encourage you, to urge you,

ולעודד אתכם, ולדחוק בכם,

that if you are someone

שאם אתם שקלתם

who has contemplated or attempted suicide,

או ניסיתם להתאבד,

or you know somebody who has,

או אם אתם מכירים מישהו או מישהי שניסו,

talk about it; get help.

דברו על זה, חפשו עזרה.

It's a conversation worth having

זו שיחה ששווה לקיים אותה

and an idea worth spreading.

ורעיון ששווה להפיץ אותו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)