I am the son of a terrorist. Here's how I chose peace | Zak Ebrahim

Translator: Joseph Geni Reviewer: Madeleine Aronson

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

On November 5th, 1990,

ב 5 בנובמבר, 1990,

a man named El-Sayyid Nosair walked

אדם בשם אל סעיד נוסייר נכנס

into a hotel in Manhattan

לתוך מלון במנהטן

and assassinated Rabbi Meir Kahane,

ורצח את הרבי מאיר כהנא,

the leader of the Jewish Defense League.

ראש הליגה להגנה יהודית.

Nosair was initially found not guilty of the murder,

ראשית, נוסייר נמצא לא אשם ברצח,

but while serving time on lesser charges,

אבל בעודו מרצה מאסר על עברות פחותות,

he and other men began planning attacks

הוא ואנשים אחרים החלו לתכנן תקיפות

on a dozen New York City landmarks,

על כתריסר מטרות בעיר ניו יורק,

including tunnels, synagogues

כולל מנהרות, בתי כנסת

and the United Nations headquarters.

ומטה האומות המאוחדות.

Thankfully, those plans were foiled

למזלנו, התוכניות האלו סוכלו

by an FBI informant.

על ידי מודיע של ה FBI.

Sadly, the 1993 bombing

למרבה הצער, הפיצוץ ב 1993

of the World Trade Center was not.

של מרכז הסחר העולמי לא סוכל.

Nosair would eventually be convicted

נוסייר הורשע לבסוף

for his involvement in the plot.

במעורבות שלו במזימה.

El-Sayyid Nosair is my father.

אל-סעיד נוסייר הוא אבי.

I was born in Pittsburgh, Pennsylvania

נולדתי בפיטסבורג, פנסילבניה

in 1983 to him, an Egyptian engineer,

ב 1983, לאבא, מהנדס מצרי,

and a loving American mother and grade school teacher,

ואם אמריקאית אוהבת ומורה בבית ספר יסודי,

who together tried their best

שיחד ניסו ככל יכלתם

to create a happy childhood for me.

ליצור לי ילדות מאושרת.

It wasn't until I was seven years old

זה לא היה עד שהיית בן שבע

that our family dynamic started to change.

שהדינמיות המשפחתית שלי התחילה להשתנות.

My father exposed me to a side of Islam

אבי חשף אותי לצד באיסלאם

that few people, including the majority of Muslims,

שלמעט אנשים, כולל רוב המוסלמים,

get to see.

יוצא לראות.

It's been my experience that when people

זה היה הנסיון שלי שכשאנשים

take the time to interact with one another,

לוקחים את הזמן לתקשר אחד עם השני,

it doesn't take long to realize that for the most part,

זה לא לוקח הרבה זמן להבין שלרוב,

we all want the same things out of life.

כולנו רוצים את אותם הדברים בחיים.

However, in every religion, in every population,

עם זאת, בכל דת, בכל אוכלוסיה,

you'll find a small percentage of people

אתם תמצאו אחוז קטן של האנשים

who hold so fervently to their beliefs

שמחזיקים את אמונתם כל כך חזק

that they feel they must use any means necessary

שהם מרגישים שהם חייבים להשתמש בכל דרך אפשרית

to make others live as they do.

כדי לגרום לאחרים לחיות כמוהם.

A few months prior to his arrest,

כמה חודשים לפני המעצר שלו,

he sat me down and explained that

הוא ישב והסביר

for the past few weekends, he and some friends

שבמשך סופי השבוע האחרונים, הוא וכמה חברים

had been going to a shooting range on Long Island

הלכו למטווח בלונג איילנד

for target practice.

לאימוני קליעה.

He told me I'd be going with him the next morning.

הוא אמר לי שאני אלך איתו בבוקר למחרת.

We arrived at Calverton Shooting Range,

הגענו למטווח קלוורטון,

which unbeknownst to our group was being watched

שללא ידיעת הקבוצה שלנו היה תחת מעקב

by the FBI.

של ה FBI.

When it was my turn to shoot,

כשהגיע תורי לירות,

my father helped me hold the rifle to my shoulder

אבי עזר לי להחזיק את הרובה על הכתף

and explained how to aim at the target

והסביר לי איך לכוון למטרה

about 30 yards off.

במרחק של בערך 30 מטר.

That day, the last bullet I shot

באותו יום, הכדור האחרון שיריתי

hit the small orange light that sat on top of the target

פגע באור כתום קטן שישב על המטרה

and to everyone's surprise, especially mine,

ולהפתעת כולם, בעיקר שלי,

the entire target burst into flames.

כל המטרה עלתה בלהבות.

My uncle turned to the other men,

דודי פנה לאנשים האחרים,

and in Arabic said, "Ibn abuh."

ואמר בערבית, "איבן אבו."

Like father, like son.

הבן כמו אביו.

They all seemed to get a really big laugh out of that comment,

כולם היו מאוד משועשעים מההערה הזו,

but it wasn't until a few years later

אבל זה לא היה עד לפני כמה שנים

that I fully understood what they thought was so funny.

שהבנתי לגמרי מה הם חשבו שכל כך מצחיק.

They thought they saw in me the same destruction

הם חשבו שהם ראו בי את אותו הרס

my father was capable of.

שאבי היה מסוגל לו.

Those men would eventually be convicted

האנשים האלו בסופו של דבר הורשעו

of placing a van filled with 1,500 pounds of explosives

בהבאת וואן מלא ב 500 קילו של חומר נפץ

into the sub-level parking lot of the World Trade Center's North Tower,

לתוך החניון התחתון במגדל הצפוני של מרכז הסחר העולמי,

causing an explosion that killed six people

מה שגרם לפיצוץ שהרג שישה אנשים

and injured over 1,000 others.

ופצע 1,000 אחרים.

These were the men I looked up to.

אלה היו האנשים שהיו לי למודל.

These were the men I called ammu, which means uncle.

אלה היו האנשים להם קראתי אמו, שמשמעו דוד.

By the time I turned 19,

עד שהגעתי לגיל 19,

I had already moved 20 times in my life,

עברתי דירות כבר 20 פעמים בחיי,

and that instability during my childhood

וחוסר היציבות במהלך הילדות שלי

didn't really provide an opportunity

לא באמת סיפקה לי הזדמנות

to make many friends.

להתחבר הרבה.

Each time I would begin to feel comfortable around someone,

כל פעם שהייתי מתחיל להרגיש נוח עם מישהו,

it was time to pack up and move to the next town.

הגיע הזמן לארוז ולעבור לעיר הבאה.

Being the perpetual new face in class,

להיות הפנים החדשות הקבועות בכיתה,

I was frequently the target of bullies.

הייתי פעמים רבות המטרה לבריונים.

I kept my identity a secret from my classmates

שמרתי על הזהות שלי בסוד מחברי הכיתה שלי

to avoid being targeted,

כדי להמנע מלהפוך למטרה,

but as it turns out, being the quiet, chubby new kid in class

אבל מסתבר, שלהיות הילד השקט, השמנמן והחדש בכיתה

was more than enough ammunition.

היה יותר ממספיק תחמושת.

So for the most part, I spent my time at home

אז את רוב הזמן, ביליתי בבית

reading books and watching TV

קראתי ספרים וראיתי טלויזיה

or playing video games.

או שיחקתי במשחקי וידאו.

For those reasons, my social skills were lacking,

מהסיבות האלו, הכישורים החברתיים שלי חסרים,

to say the least,

אם להיות עדין,

and growing up in a bigoted household,

ולגדול בבית לא סובלני לאחרים,

I wasn't prepared for the real world.

לא הייתי מוכן לעולם האמיתי.

I'd been raised to judge people

גודלתי לשפוט אנשים

based on arbitrary measurements,

בהתבסס על מידות שרירותיות,

like a person's race or religion.

כמו הגזע או הדת של אדם.

So what opened my eyes?

אז מה פתח את עיני?

One of my first experiences

אחת מהחוויות הראשונות שלי

that challenged this way of thinking

שאתגרו את דרך החשיבה הזו

was during the 2000 presidential elections.

היתה בזמן הבחירות לנשיאות של 2000

Through a college prep program,

דרך קבוצת הכנה למכללה,

I was able to take part

הייתי יכול לקחת חלק

in the National Youth Convention in Philadelphia.

בועידת הנוער הלאומית בפילדלפיה.

My particular group's focus was on youth violence,

הקבוצה הספציפית שלי התמקדה באלימות נוער,

and having been the victim of bullying for most of my life,

ובתור קורבן לבריונות במשך רוב חיי,

this was a subject in which I felt particularly passionate.

זה היה נושא שהיתה לי תשוקה חזקה אליו.

The members of our group came from many different walks of life.

החברים בקבוצה שלנו הגיעו מכל מקורות החיים.

One day toward the end of the convention,

יום אחד לקראת סוף הועידה,

I found out that one of the kids I had befriended

גיליתי שאחד מהילדים שהתחברתי איתם

was Jewish.

היה יהודי.

Now, it had taken several days

עכשיו, זה לקח כמה ימים

for this detail to come to light,

לפרט הזה להחשף,

and I realized that there was no natural animosity

והבנתי שלא היתה עוינות טבעית

between the two of us.

ביניינו.

I had never had a Jewish friend before,

מעולם לא היה לי חבר יהודי לפני כן,

and frankly I felt a sense of pride

ולמעשה היתה לי תחושה של גאווה

in having been able to overcome a barrier

בלהיות מסוגל לעבור את המחסום

that for most of my life I had been led to believe

שרוב חיי גרמו לי להאמין

was insurmountable.

שהיה בילתי ניתן לחצייה.

Another major turning point came when

נקודת מפנה עיקרית נוספת באה

I found a summer job at Busch Gardens,

כשמצאתי עבודת קיץ בבוש גרדנס,

an amusement park.

פארק שעשועים.

There, I was exposed to people from all sorts of faiths and cultures,

שם, הייתי חשוף לאנשים מכל האמונות והתרבויות,

and that experience proved to be fundamental

והחוויה הזו הוכחה כמשמעותית

to the development of my character.

להתפתחות של הדמות שלי.

Most of my life, I'd been taught

רוב חיי, לימדו אותי

that homosexuality was a sin, and by extension,

שהומוסקסואליות היתה חטא, ודרך זה,

that all gay people were a negative influence.

שכל האנשים ההומואים היו השפעה שלילית.

As chance would have it, I had the opportunity

במקרה, היתה לי הזדמנות

to work with some of the gay performers

לעבוד עם כמה מבצעים גאים

at a show there,

בהופעה שם,

and soon found that many were the kindest,

ובמהרה גיליתי שרבים מהם היו האנשים הכי נחמדים,

least judgmental people I had ever met.

והכי פחות שיפוטיים שאי פעם פגשתי.

Being bullied as a kid

לחוות בריונות בתור ילד

created a sense of empathy in me

יצר בי תחושה של אמפתיה

toward the suffering of others,

כלפי הסבל של אחרים,

and it comes very unnaturally to me

וזה בא לי מאוד לא בטבעיות

to treat people who are kind

להתייחס לאנשים נחמדים

in any other way than how I would want to be treated.

בדרך שונה מהדרך בה הייתי רוצה שיתחסו אלי.

Because of that feeling, I was able

בגלל ההרגשה הזו, הייתי מסוגל

to contrast the stereotypes I'd been taught as a child

להתנגד לסטראוטיפים שלימדו אותי כילד

with real life experience and interaction.

עם נסיון ואינטראקציות של החיים האמיתיים

I don't know what it's like to be gay,

אני לא יודע איך זה להיות הומוסקסואל,

but I'm well acquainted with being judged

אבל אני מכיר היטב את התחושה של להישפט

for something that's beyond my control.

על משהו שמעבר לשליטה שלך.

Then there was "The Daily Show."

אז הגיע ה"דיילי שואו."

On a nightly basis, Jon Stewart forced me

על בסיס יומי, ג'ון סטיוארט הכריח אותי

to be intellectually honest with myself about my own bigotry

להיות כנה אינטלקטואלית עם עצמי בנוגע לגזענות שלי

and helped me to realize that a person's race,

ועזר לי להבין שהגזע של אדם,

religion or sexual orientation

הדת או הנטיה המינית

had nothing to do with the quality of one's character.

לא היו קשורים לאיכות האופי של האדם.

He was in many ways a father figure to me

הוא היה בדרכים רבות דמות אב בשבילי

when I was in desperate need of one.

כשהייתי נואש לאחת.

Inspiration can often come from an unexpected place,

השראה יכולה לבוא פעמים רבות ממקום לא צפוי,

and the fact that a Jewish comedian had done more

והעובדה שקומיקאי יהודי עשה יותר

to positively influence my worldview

להשפיע על השקפת העולם החיובית שלי

than my own extremist father

מאשר אבי הקיצוני

is not lost on me.

לא עברה ללא תשומת לב.

One day, I had a conversation with my mother

יום אחד, היתה לי שיחה עם אימי

about how my worldview was starting to change,

על איך השקפת העולם שלי התחילה להשתנות

and she said something to me

והיא אמרה לי משהו

that I will hold dear to my heart

שאני אחזיק קרוב לליבי

for as long as I live.

כל עוד אני חי.

She looked at me with the weary eyes

היא הביטה בי בעיניים עייפות

of someone who had experienced

של מישהו שחווה

enough dogmatism to last a lifetime, and said,

מספיק דוגמטיזם לחיים שלמים, ואמרה,

"I'm tired of hating people."

"אני עייפה מלשנוא אנשים."

In that instant, I realized how much negative energy

באותו רגע, הבנתי כמה אנרגיה שלילית

it takes to hold that hatred inside of you.

זה דורש כדי להחזיק את השנאה הזו בתוככם.

Zak Ebrahim is not my real name.

זאק איברהים הוא לא שמי האמיתי.

I changed it when my family decided

שיניתי אותו כשמשפחתי החליטה

to end our connection with my father

לשים קץ לקשר עם אבי

and start a new life.

ולהתחיל חיים חדשים.

So why would I out myself

אז למה שאחשוף את עצמי

and potentially put myself in danger?

ופוטנציאלית אשים את עצמי בסכנה?

Well, that's simple.

ובכן, זה פשוט.

I do it in the hopes that perhaps someone someday

אני עושה את זה בתקווה שאולי מישהו יום אחד

who is compelled to use violence

שמרגיש צורך להשתמש באלימות

may hear my story and realize

אולי ישמע את הסיפור שלי ויבין

that there is a better way,

שיש דרך טובה יותר,

that although I had been subjected

שלמרות שהייתי נתון

to this violent, intolerant ideology,

לאידיאולוגיה האלימה וחסרת הסבלנות הזו,

that I did not become fanaticized.

שלא הפכתי לפנאטי.

Instead, I choose to use my experience

במקום, בחרתי להשתמש בניסיון שלי

to fight back against terrorism,

ללחום בטרור,

against the bigotry.

ללחום בחוסר סובלנות,

I do it for the victims of terrorism

אני עושה את זה עבור הקורבנות של הטרור

and their loved ones,

ואהוביהם,

for the terrible pain and loss

לכאב הנורא ולאובדן

that terrorism has forced upon their lives.

שהטרור כפה על חייהם.

For the victims of terrorism, I will speak out

עבור נפגעי הטרור, אני אדבר

against these senseless acts

נגד המעשים חסרי ההגיון האלה

and condemn my father's actions.

ואגנה את הפעולות של אבי.

And with that simple fact, I stand here as proof

ועם העובדה הפשוטה הזו, אני עומד פה כהוכחה

that violence isn't inherent in one's religion or race,

שאלימות לא מושרשת בדת או גזע של מישהו,

and the son does not have to follow

ושהבן לא חייב ללכת

the ways of his father.

בדרכיו של אביו.

I am not my father.

אני לא אבי.

Thank you. (Applause)

תודה לכם. (מחיאות כפיים)

Thank you, everybody. (Applause)

תודה לכם, כולכם. (מחיאות כפיים)

Thank you all. (Applause)

תודה לכולם. (מחיאות כפיים)

Thanks a lot. (Applause)

תודה לכם. (מחיאות כפיים)