My Daughter, Malala | Ziauddin Yousafzai | TED Talks

מתרגם: Tal Dekkers מבקר: Ido Dekkers

In many patriarchal societies and tribal societies,

בהרבה חברות פטריארכליות וחברות שבטיות,

fathers are usually known by their sons,

אבות בדרך כלל ידועים בזכות בניהם,

but I'm one of the few fathers

אבל אני אחד מהאבות המעטים

who is known by his daughter,

שידוע בזכות בתו,

and I am proud of it.

ואני גאה בזה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Malala started her campaign for education

מאלאלה התחילה את מסע הפרסום שלה למען חינוך

and stood for her rights in 2007,

ועמדה על זכויותיה בשנת 2007,

and when her efforts were honored in 2011,

וכאשר מאמציה כובדו ב-2011,

and she was given the national youth peace prize,

והיא קיבלה את פרס שלום הנוער הלאומי,

and she became a very famous,

והיא הפכה למאוד מפורסמת,

very popular young girl of her country.

נערה מאוד מקובלת בארצה.

Before that, she was my daughter,

לפני זה, היא הייתה בתי,

but now I am her father.

אבל עכשיו אני אביה.

Ladies and gentlemen,

גבירותיי ורבותיי,

if we glance to human history,

אם אנחנו נציץ בהיסטוריה האנושית,

the story of women

הסיפור של הנשים

is the story of injustice,

זהו סיפורו של עוול,

inequality,

אי שוויון,

violence and exploitation.

אלימות וניצול.

You see,

אתם מבינים,

in patriarchal societies,

בחברות פטריארכליות,

right from the very beginning,

ממש מההתחלה,

when a girl is born,

כאשר תינוקת נולדת,

her birth is not celebrated.

הלידה שלה לא נחגגת.

She is not welcomed,

היא לא רצויה,

neither by father nor by mother.

לא על ידי האבא ולא האמא.

The neighborhood comes

השכונה מגיעה

and commiserates with the mother,

ומנחמת את האמא,

and nobody congratulates the father.

ואף אחד לא מברך את האבא.

And a mother is very uncomfortable

ולאמא מאוד לא נוח

for having a girl child.

שיש לה תינוקת.

When she gives birth to the first girl child,

כאשר היא יולדת את התינוקת הראשונה,

first daughter, she is sad.

בת ראשונה, היא עצובה.

When she gives birth to the second daughter,

כאשר היא יולדת את ביתה השנייה,

she is shocked,

היא בהלם,

and in the expectation of a son,

ובציפייה לבן,

when she gives birth to a third daughter,

כשהיא יולדת את ביתה השלישית,

she feels guilty like a criminal.

היא מרגישה אשמה כמו פושעת.

Not only the mother suffers,

לא רק האם סובלת,

but the daughter, the newly born daughter,

גם הבת, התינוקת שזה עתה נולדה,

when she grows old,

כאשר היא מתבגרת,

she suffers too.

גם היא סובלת.

At the age of five,

בגיל חמש,

while she should be going to school,

בזמן שהיא אמורה ללכת לבית הספר,

she stays at home

היא נשארת בבית

and her brothers are admitted in a school.

והאחים שלה מוכנסים לבית ספר.

Until the age of 12, somehow,

עד גיל 12, איכשהו,

she has a good life.

יש לה חיים טובים.

She can have fun.

היא יכולה להנות.

She can play with her friends in the streets,

היא יכולה לשחק עם חברים ברחוב,

and she can move around in the streets

והיא יכולה להסתובב ברחובות

like a butterfly.

כמו פרפר.

But when she enters her teens,

אבל כאשר היא נכנסת לשנות העשרה שלה,

when she becomes 13 years old,

כאשר היא מגיעה לגיל 13,

she is forbidden to go out of her home

אסור לה לצאת מהבית שלה

without a male escort.

ללא ליווי של זכר.

She is confined under the four walls of her home.

היא מוגבלת בארבעת קירות ביתה.

She is no more a free individual.

היא כבר לא אדם חופשי.

She becomes the so-called honor

היא הופכת להיות מה שנקרא הכבוד

of her father and of her brothers

של אביה ושל האחים שלה

and of her family,

ושל המשפחה שלה,

and if she transgresses

ואם היא תפר

the code of that so-called honor,

את הקוד של מה שנקרא כבוד,

she could even be killed.

היא יכולה אפילו לההרג.

And it is also interesting that this so-called

וזה גם מעניין, כי מה שנקרא

code of honor,

קוד של כבוד,

it does not only affect the life of a girl,

זה לא רק משפיע על חיים של ילדה,

it also affects the life

זה גם משפיע על החיים

of the male members of the family.

של הזכרים במשפחה.

I know a family of seven sisters and one brother,

אני מכיר משפחה של שבע אחיות ואח אחד,

and that one brother,

והאח האחד הזה,

he has migrated to the Gulf countries,

היגר למדינות המפרץ,

to earn a living for his seven sisters

בכדי לפרנס את שבע אחיותיו

and parents,

והוריו,

because he thinks that it will be humiliating

כי הוא חושב שזה יהיה משפיל

if his seven sisters learn a skill

אם שבע אחיותיו ילמדו מיומנות

and they go out of the home

ויצאו מהבית

and earn some livelihood.

בכדי להרוויח קצת פרנסה.

So this brother,

אז האח הזה,

he sacrifices the joys of his life

הוא מקריב את ההנאה של חייו

and the happiness of his sisters

ואת השמחה של אחיותיו

at the altar of so-called honor.

במזבח של מה שנקרא כבוד.

And there is one more norm

ויש נורמה אחת נוספת

of the patriarchal societies

של החברות הפטריארכליות

that is called obedience.

שנקראת צייתנות.

A good girl is supposed to be

ילדה טובה אמורה להיות

very quiet, very humble

מאוד שקטה, מאוד צנועה

and very submissive.

ומאוד כנועה.

It is the criteria.

זה הקריטריון.

The role model good girl should be very quiet.

ילדה טובה כמודל לחיקוי צריכה להיות שקטה מאוד

She is supposed to be silent

היא אמורה להיות שתקנית

and she is supposed to accept the decisions

והיא אמורה לקבל את ההחלטות

of her father and mother

של אביה ואמה

and the decisions of elders,

ואת ההחלטות של מבוגרים,

even if she does not like them.

אפילו אם היא לא אוהבת אותן.

If she is married to a man she doesn't like

אם היא מתחתנת עם גבר שהיא לא אוהבת

or if she is married to an old man,

או אם היא מתחתנת עם גבר מבוגר,

she has to accept,

היא חייבת לקבל,

because she does not want to be dubbed

מפני שהיא לא רוצה להצטייר

as disobedient.

כלא צייתנית.

If she is married very early,

אם היא מתחתנת מאוד מוקדם,

she has to accept.

היא חייבת להסכים.

Otherwise, she will be called disobedient.

אחרת, היא תחשב כלא צייתנית.

And what happens at the end?

ומה קורה בסוף?

In the words of a poetess,

במילים של שירה,

she is wedded, bedded,

היא נישאת, נכנסת להריון,

and then she gives birth to more sons and daughters.

ואז היא יולדת יותר בנים ובנות.

And it is the irony of the situation

וזאת האירוניה של המצב

that this mother,

שהאם הזאת,

she teaches the same lesson of obedience

היא מלמדת את אותם השעורים של צייתנות

to her daughter

לבנותיה

and the same lesson of honor to her sons.

ואותו שיעור של כבוד לבניה.

And this vicious cycle goes on, goes on.

ומעגל הקסמים האכזרי הזה ממשיך, ממשיך.

Ladies and gentlemen,

גבירותיי ורבותיי,

this plight of millions of women

מצוקתן של מיליוני נשים

could be changed

יכולה להשתנות

if we think differently,

אם נחשוב אחרת,

if women and men think differently,

אם נשים וגברים יחשבו אחרת,

if men and women in the tribal and patriarchal societies

אם גברים ונשים בחברות שבטיות ופטריארכליות

in the developing countries,

במדינות המתפתחות,

if they can break a few norms

אם הם יכולים לשבור מעט נורמות

of family and society,

של משפחה וחברה,

if they can abolish the discriminatory laws

אם הם יכולים לבטל את החוקים המפלים

of the systems in their states,

של המערכות במדינות שלהם,

which go against the basic human rights

אשר הולכים נגד זכויות אדם בסיסיות

of the women.

של הנשים.

Dear brothers and sisters, when Malala was born,

אחים ואחיות יקרים, כאשר מאלאלה נולדה,

and for the first time,

ולראשונה,

believe me,

האמינו לי,

I don't like newborn children, to be honest,

אני לא אוהב תינוקות שרק נולדו, למען האמת,

but when I went and I looked into her eyes,

אבל כשהלכתי והבטתי לתוך עיניה,

believe me,

האמינו לי,

I got extremely honored.

חשתי רגשי כבוד גדולים.

And long before she was born,

והרבה לפני שהיא נולדה,

I thought about her name,

חשבתי על שמה,

and I was fascinated with a heroic

ואני הייתי מוקסם

legendary freedom fighter in Afghanistan.

מלוחמת החופש האגדית באפגניסטן.

Her name was Malalai of Maiwand,

שמה היה מאלאלי של מייוואנד,

and I named my daughter after her.

ואני קראתי לבתי על שמה.

A few days after Malala was born,

כמה ימים לאחר שמאלאלה נולדה,

my daughter was born,

בתי נולדה,

my cousin came --

בן דודי הגיע --

and it was a coincidence --

וזה היה צירוף מקרים --

he came to my home

הוא הגיע לביתי

and he brought a family tree,

והוא הביא עץ משפחה,

a family tree of the Yousafzai family,

עץ משפחה של משפחת יוסאפצאי,

and when I looked at the family tree,

וכאשר הסתכלתי על עץ המשפחה,

it traced back to 300 years of our ancestors.

הלכתי אחורה 300 שנים של אבותינו.

But when I looked, all were men,

אבל כאשר הסתכלתי, כולם היו גברים,

and I picked my pen,

ולקחתי את העט שלי,

drew a line from my name,

מתחתי קו מהשם שלי,

and wrote, "Malala."

וכתבתי, "מאלאלה."

And when she grow old,

וכשהיא התבגרה,

when she was four and a half years old,

כאשר הייתה בת ארבע וחצי,

I admitted her in my school.

רשמתי אותה לבית הספר שלי.

You will be asking, then, why should I mention about

אתם תשאלו, אז, למה שאני אזכיר

the admission of a girl in a school?

את הרישום של הילדה לבית הספר?

Yes, I must mention it.

כן, אני חייב להזכיר זאת.

It may be taken for granted in Canada,

זה יכול להיות מובן מאליו בקנדה,

in America, in many developed countries,

באמריקה, בהרבה מדינות מתפתחות,

but in poor countries,

אבל במדינות עניות,

in patriarchal societies, in tribal societies,

בחברות פטריארכליות, בחברות שבטיות,

it's a big event for the life of girl.

זה מאורע גדול בחיים של ילדה.

Enrollment in a school means

הרשמה בבית ספר

recognition of her identity and her name.

פירושה הכרה בזהותה ובשמה.

Admission in a school means

קבלה לבית ספר

that she has entered the world of dreams

אומרת שהיא נכנסה לעולם של חלומות

and aspirations

ושל שאיפות

where she can explore her potentials

היכן שהיא יכולה לחקור את יכולותיה

for her future life.

לחיים העתידיים שלה.

I have five sisters,

יש לי חמש אחיות,

and none of them could go to school,

ואף אחת מהן לא יכלה ללכת לבית ספר,

and you will be astonished,

ואתם תופתעו,

two weeks before,

שבועיים לפני,

when I was filling out the Canadian visa form,

כאשר מילאתי את טופס הויזה הקנדי,

and I was filling out the family part of the form,

ומלאתי את החלק של המשפחה בטופס,

I could not recall

לא יכולתי לזכור

the surnames of some of my sisters.

את שמות המשפחה של כמה מאחיותי.

And the reason was

והסיבה היתה

that I have never, never seen the names

שמעולם, מעלום לא ראיתי את השמות

of my sisters written on any document.

של אחיותי כתובים על אף מסמך.

That was the reason that

זאת הסיבה שאני

I valued my daughter.

שאני נתתי תוקף לבתי.

What my father could not give to my sisters

מה שאבי לא יכל לתת לאחיותי

and to his daughters,

ולבנותיו,

I thought I must change it.

חשבתי שאני חייב לשנות זאת.

I used to appreciate the intelligence

הייתי מעריך את האינטליגנציה

and the brilliance of my daughter.

והחוכמה של בתי.

I encouraged her to sit with me

אני עודדתי אותה לשבת איתי

when my friends used to come.

כאשר חברי היו מגיעים.

I encouraged her to go with me to different meetings.

אני עודדתי אותה לבוא איתי לפגישות שונות.

And all these good values,

ואת כל הערכים הטובים הללו,

I tried to inculcate in her personality.

ניסיתי להטמיע באישיותה.

And this was not only she, only Malala.

וזאת לא היתה רק היא, רק מאלאלה.

I imparted all these good values

אני הטמעתי את כל הערכים הטובים

to my school, girl students and boy students as well.

לתלמידות בית הספר שלי, ולתלמידי בית הספר גם כן.

I used education for emancipation.

הייתי מחנך לשחרור.

I taught my girls,

לימדתי את בנותי,

I taught my girl students,

לימדתי את התלמידות,

to unlearn the lesson of obedience.

לשכוח את שיעור הצייתנות.

I taught my boy students

לימדתי את תלמידי

to unlearn the lesson of so-called pseudo-honor.

לשכוח מהשיעור של מה שנקרא כבוד-מדומה.

Dear brothers and sisters,

אחים ואחיות יקרים,

we were striving for more rights for women,

אנחנו שאפנו ליותר זכויות לנשים,

and we were struggling to have more,

ואנחנו נלחמנו כדי שיהיה יותר,

more and more space for the women in society.

יותר ויותר מקום לנשים בחברה.

But we came across a new phenomenon.

אבל נתקלנו בתופעה חדשה.

It was lethal to human rights

זה היה קטלני לזכויות אדם

and particularly to women's rights.

ובמיוחד לזכויות נשים.

It was called Talibanization.

זה נקרא טליבאניזציה.

It means a complete negation

זה אומר שלילה מוחלטת

of women's participation

של השתתפות נשים

in all political, economical and social activities.

בכל פעילות פוליטית, כלכלית וחברתית.

Hundreds of schools were lost.

מאות בתי ספר אבדו.

Girls were prohibited from going to school.

נאסר על בנות ללכת לבית הספר.

Women were forced to wear veils

נשים נאלצו ללבוש רעלות

and they were stopped from going to the markets.

והן נעצרו מללכת לשווקים.

Musicians were silenced,

מוזיקאיות הושתקו,

girls were flogged

בנות הולקו

and singers were killed.

וזמרים נהרגו.

Millions were suffering,

מיליונים סבלו,

but few spoke,

אבל מעטים דיברו,

and it was the most scary thing

וזה היה הדבר הכי מפחיד

when you have all around such people

כאשר יש לך את כל האנשים האלה מסביב

who kill and who flog,

אשר נהרגו והולקו,

and you speak for your rights.

ואתם מדברים על הזכויות שלכם.

It's really the most scary thing.

זה באמת הדבר הכי מפחיד.

At the age of 10,

בגיל 10,

Malala stood, and she stood for the right

מאלאלה עמדה, והיא עמדה על זכויותיה

of education.

להשכלה.

She wrote a diary for the BBC blog,

היא כתבה יומן לבלוג של BBC,

she volunteered herself

היא התנדבה

for the New York Times documentaries,

לסרטים התיעודיים של הניו יורק טיימס,

and she spoke from every platform she could.

והיא דיברה מעל כל במה שיכלה.

And her voice was the most powerful voice.

וקולה היה הקול הכי עוצמתי.

It spread like a crescendo all around the world.

זה התפשט כמו קרשנדו בכל רחבי העולם.

And that was the reason the Taliban

וזאת היתה הסיבה שהטאליבן

could not tolerate her campaign,

לא יכל לסבול את הקמפיין שלה,

and on October 9 2012,

וב-9 לאוקטובר 2012,

she was shot in the head at point blank range.

היא נורתה בראש מטווח קצר.

It was a doomsday for my family and for me.

זה היה יום הדין למשפחתי ולי.

The world turned into a big black hole.

העולם הפך לחור גדול ושחור.

While my daughter was

כשבתי הייתה

on the verge of life and death,

על סף חיים ומוות,

I whispered into the ears of my wife,

לחשתי לאוזניה של אישתי,

"Should I be blamed for what happened

"האם אני צריך להאשים את עצמי על מה שקרה

to my daughter and your daughter?"

לבתי ובתך?"

And she abruptly told me,

והיא אמרה לי באופן מפתיע,

"Please don't blame yourself.

"בבקשה אל תאשים את עצמך.

You stood for the right cause.

אתה עמדת למען מטרה טובה.

You put your life at stake

העמדת את חייך בסכנה

for the cause of truth,

למען המטרה של אמת,

for the cause of peace,

למען מטרה של שלום,

and for the cause of education,

ולמען מטרה של חינוך,

and your daughter in inspired from you

והבת שלך קיבלה השראה

and she joined you.

והצטרפה אליך.

You both were on the right path

שניכם הייתם במסלול הנכון

and God will protect her."

ואלוהים יגן עליה."

These few words meant a lot to me,

המילים האלו היו מאוד חשובות לי,

and I didn't ask this question again.

ולא שאלתי את השאלה הזאת שוב.

When Malala was in the hospital,

כשמאלאלה הייתה בבית החולים,

and she was going through the severe pains

והיא עברה כאבים קשים

and she had had severe headaches

והיו לה כאבי ראש קשים

because her facial nerve was cut down,

מפני שעצב הפנים שלה נחתך,

I used to see a dark shadow

הייתי רואה צל כהה

spreading on the face of my wife.

מתפשט על פניה של אישתי.

But my daughter never complained.

אבל בתי מעולם לא התלוננה.

She used to tell us,

היא הייתה רגילה להגיד לנו,

"I'm fine with my crooked smile

"אני בסדר עם החיוך העקום שלי

and with my numbness in my face.

ועם חוסר התחושה בפנים שלי.

I'll be okay. Please don't worry."

אני אהיה בסדר, בבקשה אל תדאגו."

She was a solace for us,

היא הייתה נחמה בשבילנו,

and she consoled us.

והיא ניחמה אותנו.

Dear brothers and sisters,

אחים ואחיות יקרים,

we learned from her how to be resilient

אנחנו למדנו ממנה להתאושש מהר

in the most difficult times,

בזמנים הכי קשים,

and I'm glad to share with you

ואני שמח לחלוק עימכם

that despite being an icon

שלמרות היותה סמל

for the rights of children and women,

לזכויותיהם של ילדים ונשים,

she is like any 16-year old girl.

היא בדיוק כמו כל נערה בת 16.

She cries when her homework is incomplete.

היא בוכה כששיעורי הבית שלה לא גמורים.

She quarrels with her brothers,

היא רבה עם אחיה,

and I am very happy for that.

ואני מאוד שמח על כך.

People ask me,

אנשים שואלים אותי,

what special is in my mentorship

מה המיוחד בהדרכה שלי

which has made Malala so bold

שהפכה את מאלאלה לכל כך נועזת

and so courageous and so vocal and poised?

וכל כך אמיצה וכל כך קולנית ויציבה?

I tell them, don't ask me what I did.

אני אומר להם, אל תשאלו אותי מה עשיתי.

Ask me what I did not do.

תשאלו אותי מה לא עשיתי.

I did not clip her wings, and that's all.

אני לא חתכתי את כנפיה, וזה הכל.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. Thank you very much. Thank you. (Applause)

תודה לכם. תודה רבה לכם. תודה לכם. (מחיאות כפיים)