I got 99 problems... palsy is just one | Maysoon Zayid

מתרגם: Boaz Hovav מבקר: Ido Dekkers

שלום, נשות TED, מה קורה.

Hello, TEDWomen, what's up.

(Cheering)

(מחיאות כפיים)

Not good enough.

לא מספיק טוב.

Hello, TEDWomen, what is up?

שלום, נשות TED, מה קורה?

(Loud cheering)

(מחיאות כפיים)

My name is Maysoon Zayid,

שמי הוא מייסון זאיד,

ואני לא שיכורה,

and I am not drunk,

but the doctor who delivered me was.

אבל הרופא שיילד אותי היה שיכור.

He cut my mom six different times

הוא חתך את אימי שש פעמים

in six different directions,

בשישה כיוונים שונים,

suffocating poor little me in the process.

ובדך הוא חנק את התינוקת הקטנה והמסכנה שגדלה להיות אני.

As a result, I have cerebral palsy,

כתוצאה מכך, אני סובלת משיתוק מוחין,

which means I shake all the time.

שמתבטא בכך שאני רועדת כל הזמן.

Look.

תראו.

It's exhausting.

זה מתיש. אני כמו שקירה, שקירה,

I'm like Shakira, Shakira meets Muhammad Ali.

משולבת עם מוחמד עלי.

(Laughter)

(צחוק)

CP is not genetic.

שיתוק מוחין (C.P.) אינה מחלה גנטית.

It's not a birth defect. You can't catch it.

לא ממדובר בפגם מולד. לא ניתן להדבק ממנו.

No one put a curse on my mother's uterus,

אף אחד לא הטיל קללה על הרחם של אימי.

and I didn't get it because my parents are first cousins,

ולא חליתי במחלה משום שהורי הם בני דודים,

which they are.

והם בני דודים.

(Laughter)

(צחוק)

It only happens from accidents,

זה קורה רק בעקבות תאונות,

like what happened to me on my birth day.

כמו התאונה שקרתה לי ביום הולדתי.

Now, I must warn you,

עכשיו, חשוב לי להזהיר אתכן, אני לא מעוררת השראה,

I'm not inspirational.

(Laughter)

And I don't want anyone in this room to feel bad for me,

ואני לא רוצה שמישהו בחדר

ירגיש רע בגללי,

because at some point in your life,

כי מתישהו במהלך החיים,

you have dreamt of being disabled.

חלמתם שהפכתם לנכים.

Come on a journey with me.

הצטרפו למסע יחד אתי.

It's Christmas Eve, you're at the mall,

ערב חג המולד, אתם בקניון,

נוסעים במעגלים מחפשים מקום חניה,

you're driving around in circles looking for parking,

and what do you see?

ומה אתם רואים?

Sixteen empty handicapped spaces.

16 מקומות חניה פנויים בחניית הנכים.

(Laughter)

ואתם חושבים "אלוהים, לא יכולתי להיות

And you're like, "God, can't I just be a little disabled?"

רק קצת נכה?"

(Laughter)

(צחוק)

Also, I've got to tell you,

וחוץ מזה, אני חייבת להגיד לכם,

יש לי 99 בעיות, ושיתוק מוחין הוא רק אחת מהן.

I've got 99 problems, and palsy is just one.

(Laughter)

If there was an Oppression Olympics,

אם הייתה אולימפיאדה למדוכאים,

I would win the gold medal.

הייתי זוכה במדליית זהב.

I'm Palestinian, Muslim,

אני פלסטינית, מוסלמית, אישה, נכה,

I'm female, I'm disabled,

and I live in New Jersey.

ואני גרה בניו ג'רזי.

(Laughter)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

(Applause)

If you don't feel better about yourself, maybe you should.

אם אתם לא מרגישים יותר טוב עכשיו, כדאי שתרגישו.

(Laughter)

Cliffside Park, New Jersey is my hometown.

אני מגיעה מהעיר קליפורד פארק במדינת ניו ג'רזי.

I have always loved the fact

תמיד אהבתי את העובדה

that my hood and my affliction share the same initials.

שהעיירה שלי והמחלה שלי

חולקות את אותן ראשי תיבות (C.P.).

I also love the fact

אני אוהבת גם את העובדה שאילו רציתי ללכת

that if I wanted to walk from my house to New York City, I could.

מבייתי לעיר ניו יורק, יכולתי לעשות זאת.

A lot of people with CP don't walk,

רוב חולי שיתוק המוחין לא מסוגלים ללכת.

but my parents didn't believe in "can't."

אבל ההורים שלי לא האמינו ב- "לא יכול".

My father's mantra was,

אבא שלי תמיד אמר

"You can do it, yes you can can."

"את יכולה לעשות זאת, כן את יכולה."

(Laughter)

(צחוק)

אז, אם שלוש האחיות הגדולות שלי שטפו רצפה,

So, if my three older sisters were mopping,

I was mopping.

אני שטפתי רצפה.

If my three older sisters went to public school,

אם שלוש האחיות הגדולות שלי הלכו לבית ספר ציבורי,

ההורים שלי תבעו את מערכת החינוך

my parents would sue the school system

and guarantee that I went too,

כדי לוודא שגם אני אלמד שם,

and if we didn't all get A's,

ואם ארבעתנו לא קיבלנו עשיריות במבחנים,

we all got my mother's slipper.

כולנו פגשנו את הכפכף של אימא.

(Laughter)

(צחוק)

אבי לימד אותי ללכת כשהייתי בת חמש

My father taught me how to walk when I was five years old

הוא שם את עקביי על כפות הרגליים שלו

by placing my heels on his feet

and just walking.

והלך.

Another tactic that he used

שיטה נוספת בה הוא השתמש הייתה לנופף

is he would dangle a dollar bill in front of me

בשטר של דולר מולי, ולתת לי לרדוף אחריו.

and have me chase it.

(Laughter)

(צחוק)

החשפנית שבתוכי הייתה חזקה מאד, ועל ידי --

My inner stripper was very strong.

(Laughter)

(צחוק)

Yeah.

כן, לא, ביום הראשון של גן הילדים,

No, by the first day of kindergarten,

I was walking like a champ

כבר הלכתי כמו אלופה

שחטפה אגרוף אחד יותר מדי.

who had been punched one too many times.

(Laughter)

Growing up, there were only six Arabs in my town,

כשגדלתי, היו רק שישה ערבים בשכונה שלי,

and they were all my family.

וכולם היו בני משפחתי.

(Laughter)

Now there are 20 Arabs in town,

כיום יש 20 ערבים בשכונה,

and they are still all my family.

וכולם עדיין בני משפחה שלי. (צחוק)

(Laughter)

I don't think anyone even noticed we weren't Italian.

אני לא חושבת שמישהו שם לב שאנחנו לא איטלקים.

(Laughter)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

(Applause)

This was before 9/11

כל זה קרה לפני אירועי ה- 11 לספטמבר ולפני שהפוליטיקאים

and before politicians thought it was appropriate

חשבו שמותר להם להשתמש בביטוי "אני שונא מוסלמים"

to use "I hate Muslims" as a campaign slogan.

כסיסמאת הבחירות שלהם.

לאנשים שגדלתי אתם לא הייתה בעיה עם האמונה שלי.

The people that I grew up with had no problem with my faith.

They did, however, seem very concerned

הם כן, לעומת זאת, דאגו מאד

that I would starve to death during Ramadan.

מהאפשרות שאני עלולה לגווע ברעב בתקופת הרמדאן.

I would explain to them that I have enough fat

הייתי מסבירה להם שצברתי מספיק שומן

to live off of for three whole months,

למחיה של שלושה חודשים שלמים,

so fasting from sunrise to sunset is a piece of cake.

כך שצום מזריחת החמה ועד השקיעה בא לי בקלות.

(Laughter)

I have tap-danced on Broadway.

רקדתי סטפס בברודווי.

Yeah, on Broadway. It's crazy.

כן, בברודווי. זה נשמע משוגע. (מחיאות כפיים)

(Applause)

My parents couldn't afford physical therapy,

ההורים שלי לא יכלו לממן טיפולי פיזיותרפיה,

so they sent me to dancing school.

אז הם שלחו אותי לבית ספר לריקוד.

I learned how to dance in heels,

למדתי לרקוד בנעלי עקב,

which means I can walk in heels.

כך שאני יודעת ללכת בנעלי עקב.

ואני מניו ג'רזי,

And I'm from Jersey,

and we are really concerned with being chic,

וחשוב לנו מאד להראות אופנתיות,

כך שכאשר החברות שלי נעלו נעלי עקב, גם אני נעלתי נעלי עקב.

so if my friends wore heels, so did I.

And when my friends went and spent their summer vacations

וכשהחברות שלי יצאו לבלות את חופשת הקיץ

on the Jersey Shore, I did not.

בחופי ניו ג'רזי, אני לא הצטרפתי.

I spent my summers in a war zone,

ביליתי את הקיץ באזור מלחמה,

because my parents were afraid

כי ההורים שלי פחדו

that if we didn't go back to Palestine every single summer,

שאם לא נחזור לבקר ברשות הפלסטינית

כל שנה בקיץ,

we'd grow up to be Madonna.

נגדל להיות כמו מדונה.

(Laughter)

(צחוק)

Summer vacations often consisted of my father trying to heal me,

במהלך חופשת הקיץ

אבא שלי היה מנסה לרפא אותי,

אז שתיתי חלב צבאים,

so I drank deer's milk,

I had hot cups on my back,

וטופלתי בספלים חמים על הגב,

I was dunked in the Dead Sea,

הוטבלתי במימי ים המלח,

and I remember the water burning my eyes

ואני זוכרת שהמים שרפו לי בעיניים

and thinking, "It's working! It's working!"

וחשבתי, "זה עובד! זה עובד!"

(Laughter)

(צחוק)

But one miracle cure we did find was yoga.

והמרפא הפלאי היחיד שמצאנו היה בשיעור יוגה.

I have to tell you, it's very boring,

אני חייבת להתוודות, זה ממש משעמם,

but before I did yoga,

אבל לפני שעשיתי יוגה,

I was a stand-up comedian who can't stand up.

הייתי אומנית סטנד-אפ שלא יכולה לעמוד.

And now I can stand on my head.

ועכשיו אני מסוגלת לעמוד על הראש.

My parents reinforced this notion

ההורים שלי תמיד הדגישו בפני

that I could do anything,

שאני מסוגלת לעשות הכל,

that no dream was impossible,

שאין חלום שהוא בלתי אפשרי,

and my dream was to be

והחלום שלי היה להופיע

on the daytime soap opera "General Hospital."

באופרת הסבון "בית חולים כללי."

(Laughter)

התקבלתי לקולג' תודות להעדפה מתקנת

I went to college during affirmative action

and got a sweet scholarship to ASU,

וקיבלתי מלגה חלומית ל- ASU,

Arizona State University,

האוניברסיטה של מדינת אריזונה,

because I fit every single quota.

כי התאמתי לכל מכסות ההעדפה.

(Laughter)

היית ממש חיית המחמד של החוג לתאטרון.

I was like the pet lemur of the theater department.

Everybody loved me.

כולם אהבו אותי.

I did all the less-than-intelligent kids' homework,

הכנתי שיעורי בית עבור כל הילדים הפחות חכמים,

I got A's in all of my classes,

קיבלתי 100 בכל הקורסים שלי,

A's in all of their classes.

100 בכל הקורסים שלהם.

(Laughter)

בכל פעם ששיחקתי סצנה

Every time I did a scene from "The Glass Menagerie,"

מההצגה "ביבר הזכוכית,"

my professors would weep.

הפרופסור שלי פרץ בדמעות.

But I never got cast.

אבל אף פעם לא השתתפתי בהצגה.

Finally, my senior year,

לבסוף, בשנה האחרונה ללימודים,

ASU decided to do a show called "They Dance Real Slow in Jackson."

ASU החליטו להעלות מופע שנקרא

"הם רוקדים ממש לאט בג'קסון."

It's a play about a girl with CP.

זה מחזה על נערה עם שיתוק מוחין

I was a girl with CP.

אני הייתי נערה עם שיתוק מוחין

So I start shouting from the rooftops,

אז התחלתי לצרוח בהתרגשות,

"I'm finally going to get a part!

"סוף סוף אני אקבל תפקיד בהצגה!

I have cerebral palsy!

יש לי שיתוק מוחין!

Free at last! Free at last!

חופשיה סוף סוף! חופשיה סוף סוף!

Thank God almighty, I'm free at last!"

תודה לאל, אני חופשיה סוף סוף!"

I didn't get the part.

לא קיבלתי את התפקיד. (צחוק)

(Laughter)

Sherry Brown got the part.

שרי בראון קיבלה את התפקיד.

רצתי אל מנהלת מחלקת התיאטרון

I went racing to the head of the theater department

crying hysterically, like someone shot my cat,

בוכה בהיסטריה, כאלו מישהו ירה לי בחתול,

כדי לשאול אותה למה,

to ask her why,

and she said it was because they didn't think I could do the stunts.

והיא אמרה שזה בגלל

שהם לא חשבו שאני מסוגלת לבצע את הפעלולים.

I said, "Excuse me, if I can't do the stunts,

אמרתי לה "סליחה, אם אני לא יכולה לבצע את הפעלולים,

neither can the character."

גם הדמות בהצגה לא יכולה."

(Laughter)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

(Applause)

This was a part that I was literally born to play

זה היה התפקיד שאני, פשוט, נולדתי לשחק

they gave it to a non-palsy actress.

והם נתנו אותו, הם נתנו אותו לשחקנית ללא שיתוק מוחין.

הקולג' חיקה את החיים.

College was imitating life.

Hollywood has a sordid history

להוליווד יש היסטוריה אפלה

of casting able-bodied actors to play disabled onscreen.

של ליהוק שחקנים בריאים בגופם

לגלם תפקידים של נכים בקולנוע.

Upon graduating, I moved back home,

לאחר סיום הקולג', חזרתי לגור בבית,

and my first acting gig was as an extra on a daytime soap opera.

וסצנת המשחק הראשונה שלי הייתה

כניצבת באופרת סבון.

My dream was coming true.

החלום שלי התגשם.

And I knew that I would be promoted

וידעתי שאני יכולה להתקדם

from "Diner Diner" to "Wacky Best Friend" in no time.

מתפקיד של שתי מילים לתפקיד של החברה המשוגעת בקלות.

(Laughter)

But instead, I remained a glorified piece of furniture

אבל למרות זאת, המשכתי לתפקד כרהיט מפואר

that you could only recognize from the back of my head,

שיכולת לראות רק מאחור,

and it became clear to me

והתבהר לי

that casting directors

שמלהקים

didn't hire fluffy, ethnic, disabled actors.

לא מעסיקים שחקנים מוזרים, ממוצא אתני חריג ועם מוגבלות.

They only hired perfect people.

הם שוכרים רק אנשים מושלמים.

But there were exceptions to the rule.

אבל היו גם יוצאים מן הכלל.

I grew up watching Whoopi Goldberg,

כשגדלתי צפיתי הרבה בוופי גולדברג,

Roseanne Barr, Ellen,

רוזאן באר, אלן,

and all of these women had one thing in common:

ולכל הנשים האלה יש דבר אחד משותף:

they were comedians.

הן היו קומיקאיות.

So I became a comic.

אז הפכתי לקומיקאית.

(Laughter)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

(Applause)

My first gig was driving famous comics

העבודה הראשונה שלי הייתה כנהגת שמסיעה קומיקאים

from New York City to shows in New Jersey,

מניו יורק אל מופעים בניו ג'רזי,

and I'll never forget the face of the first comic I ever drove

ואני לעלם לא אשכח את המבט על פניו של הקומיקאי הראשון

שהסעתי כשהוא הבין

when he realized that he was speeding down the New Jersey Turnpike

שהוא נוסע במהירות לא חוקית בכביש המהיר לניו ג'רזי

with a chick with CP driving him.

במכונית שנהוגה על ידי בחורה עם שיתוק מוחין.

(Laughter)

I've performed in clubs all over America,

הופעתי במועדונים ברחבי אמריקה,

and I've also performed in Arabic in the Middle East,

הופעתי גם בשפה הערבית במזרח התיכון,

uncensored and uncovered.

בלי צנזורה ובלי כיסוי ראש.

(Laughter)

Some people say I'm the first stand-up comic in the Arab world.

יש אנשים שאומרים שאני

הסטנדאפיסטית הראשונה בעולם הערבי.

I never like to claim first,

אני לא אוהבת להגיד אני ראשונה,

but I do know that they never heard

אבל אני בטוחה שהם לא שמעו

that nasty little rumor that women aren't funny,

את השמועה המרושעת שנשים הן לא מצחיקות,

and they find us hysterical.

והם חושבים שאנחנו מצחיקות בהיסטריה.

(Laughter)

In 2003, my brother from another mother and father

בשנת 2003, אחי מאב ואם אחרים

Dean Obeidallah and I started

דין עובידאללה ואני

the New York Arab-American Comedy Festival,

יסדנו את פסטיבל הקומדיה של ערבים-אמריקאים בניו יורק.

now in its 10th year.

השנה הפסטיבל התקיים בפעם העשירית.

המטרה שלנו הייתה לשנות את הדימוי השלילי

Our goal was to change the negative image of Arab-Americans in media,

שיש לערבים אמריקאים בתקשורת,

while also reminding casting directors

ובאותה הזדמנו להזכיר למלהקים

that South Asian and Arab are not synonymous.

שמזרח אסייתים היא לא מילה נרדפת לערבים.

(Laughter)

(צחוק)

Mainstreaming Arabs was much, much easier

ההתמודדות עם הזהות הערבית הייתה קלה, קלה בהרבה

מההתמודדות עם האתגר הגדול

than conquering the challenge against the stigma against disability.

של הסטיגמות כנגד נכים.

My big break came in 2010.

ההזדמנות הגדולה שלי הגיעה בשנת 2010.

I was invited to be a guest on the cable news show

הוזמתי להתארח

בתכנית החדשות בטלוויזיה בכבלים

"Countdown with Keith Olbermann."

"ספירה לאחור עם קית אולברמן."

I walked in looking like I was going to the prom,

נכנסתי לבושה בבגדי נשף,

and they shuffle me into a studio

והם הכניסו אותי לאולפן

and seat me on a spinning, rolling chair.

והושיבו אותי בכיסא מסתובב, עם גלגלים.

(Laughter)

הבטתי במנהל הבמה ואמרתי

So I looked at the stage manager

and I'm like, "Excuse me, can I have another chair?"

"סליחה, אפשר לקבל כיסא אחר?"

And she looked at me and she went,

והיא הסתכלה עלי וענתה,

"חמש, ארבע, שלוש, שתיים...."

"Five, four, three, two ..."

And we were live, right?

ועלינו לשידור חי, מבינים?

So I had to grip onto the anchor's desk

אני נאלצתי להיאחז בכוח לשולחן המגיש

so that I wouldn't roll off the screen during the segment,

כדי שלא אתגלגל החוצה מהמסך בזמן השידור,

and when the interview was over, I was livid.

וכשהראיון הסתיים, רתחתי מזעם.

I had finally gotten my chance and I blew it,

סוף סוף קיבלתי הזדמנות אמתית, ופספסתי אותה,

and I knew I would never get invited back.

וידעתי שלעולם לא יזמינו אותי שוב.

But not only did Mr. Olbermann invite me back,

אבל מר אולברמן לא רק הזמין אותי להתארח שוב בתכנית,

he made me a full-time contributor,

הוא צרף אותי כחברה קבועה בצוות התכנית,

and he taped down my chair.

והוא הדביק את הכיסא שלי לרצפה.

(Laughter)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

(Applause)

One fun fact I learned while on the air with Keith Olbermann

עובדה מעניינת אחת שלמדתי בשידור חי

עם קית אולברמן

was that humans on the Internet are scumbags.

הייתה שהאנשים באינטרנט הם חלאות.

(Laughter)

אנשים אומרים שילדים הם אכזריים,

People say children are cruel,

אבל אני מעולם לא צחקו עלי כילדה או כמבוגרת.

but I was never made fun of as a child or an adult.

Suddenly, my disability on the world wide web is fair game.

פתאום, המוגבלות שלי הפכה לנושא העיקרי ברשת האינטרנט.

I would look at clips online and see comments like,

הייתי צופה בסרטוני וידאו ברשת

ורואה הערות כמו,

"Yo, why's she tweakin'?"

"היי, למה היא מתעוותת?"

"Yo, is she retarded?"

"היי, היא מפגרת?"

And my favorite, "Poor Gumby-mouth terrorist.

והחביב עלי מכולם "טרוריסטית פלסטלינה מסכה.

What does she suffer from?

ממה היא סובלת?

We should really pray for her."

אנחנו צריכים להתפלל עבורה."

One commenter even suggested that I add my disability to my credits:

מגיב אחד אפילו הציע

שיוסיפו את הנכות לתיאור שלי:

screenwriter, comedian, palsy.

תסריטאית, קומיקאית, משותקת.

הנכות בולטת ממש כמו הגזע.

Disability is as visual as race.

אם נכה ביכסא גלגלים לא יכול לשחק בתפקיד של ביונסה,

If a wheelchair user can't play Beyoncé,

then Beyoncé can't play a wheelchair user.

גם ביונסה לא יכולה לשחק בתפקיד של נכה בכיסא גלגלים.

The disabled are the largest —

הנכים הם הקבוצה הגדולה ביותר --

Yeah, clap for that, man. Come on.

כן, תמחאו כפיים אנשים, קדימה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

People with disabilities are the largest minority in the world,

הנכים הם המיעוט הגדול ביותר

בעולם, ואנחנו זוכים לייצוג המועט ביותר

and we are the most underrepresented in entertainment.

בעולם הבידור.

הרופאים אמרו שאני לעולם לא אוכל ללכת,

The doctors said that I wouldn't walk,

but I am here in front of you.

אבל אני עומדת כאן מולכם.

אבל אם הייתי גדלה עם רשתות חברתית,

However, if I grew up with social media,

I don't think I would be.

לא נראה לי שהייתי עומדת כאן.

I hope that together,

אני מקווה שיחד

we can create more positive images

נוכל ליצור תדמית חיובית יותר

of disability in the media and in everyday life.

של נכות בתקשורת ובחיי היום יום.

Perhaps if there were more positive images,

אולי אם יהיו יותר דימויים חיוביים,

it would foster less hate on the Internet.

זה יוביל להפחתת ביטויי השנאה באינטרנט.

או אולי לא.

Or maybe not.

Maybe it still takes a village to teach our children well.

אולי עדיין דרושה קהילה שלמה

על מנת לחנך את הילדים נכון.

My crooked journey has taken me to some very spectacular places.

המסע המוזר שלי הביא אותי

לכמה מקומות מדהימים.

I got to walk the red carpet

זכיתי לצעוד על השטיח האדום

flanked by soap diva Susan Lucci

מוקפת בכוכבת אופרות הסבון סוזן לוצ'י

and the iconic Loreen Arbus.

והשחקנית הידועה לוריין ארבוס.

I got to act in a movie with Adam Sandler

זכיתי לשחק בסרט עם אדם סנדלר

and work with my idol, the amazing Dave Matthews.

ולעבוד עם האליל שלי

דייב מתיוס המדהים.

I toured the world as a headliner on Arabs Gone Wild.

טיילתי בעולם כמגישת הכותרות

במופע "ערבים משוגעים".

I was a delegate representing the great state of New Jersey

הייתי הנציגה

של מדינת ניו ג'רזי

at the 2008 DNC.

בוועידה הדמוקרטית השנתית בשנת 2008.

And I founded Maysoon's Kids,

וייסדתי את עמותת "ילדי מייסון",

a charity that hopes to give Palestinian refugee children

עמותת צדקה שמקווה

לתת לילדי פליטי פלסטיניים

את שבב התקווה שהורי נתנו לי.

a sliver of the chance my parents gave me.

But the one moment that stands out the most

אבל הרגע שבולט מעל כולם

was when I got -- before this moment --

הוא כשקיבלתי -- לפני ההרצאה הזו --

(Laughter)

(צחוק) (כפיים)

(Applause)

But the one moment that stands out the most

אבל הרגע שבולט מעל כולם

was when I got to perform

היה כשזכיתי להופיע

מול האיש שמרחף כמו פרפר

for the man who floats like a butterfly

and stings like a bee,

ועוקץ כמו דבורה,

has Parkinson's and shakes just like me,

ובגלל מחלת פרקינסון הוא רועד בדיוק כמוני,

Muhammad Ali.

מוחמד עלי.

(Applause)

(כפיים)

(Applause ends)

It was the only time that my father ever saw me perform live,

זו הייתה הפעם היחידה

שאבא שלי ראה אותי מופיעה על במה,

ואני מקדישה את ההרצאה הזו לזכרו.

and I dedicate this talk to his memory.

(Arabic) Allah yerhamak yaba.

אלוהים ישמור עליך אבא.

(English) My name is Maysoon Zayid,

שמי הוא מייסון זאיד,

and if I can can, you can can.

ואם אני מסוגלת, גם אתם מסוגלים.

(Cheering)

(מחיאות כפיים)

(Applause)