The power of believing that you can improve | Carol Dweck | TED

מתרגם: Shir Ben Asher Kestin מבקר: Ido Dekkers

The power of yet.

כוחו של "עדיין".

I heard about a high school in Chicago

שמעתי על בית ספר תיכון בשיקגו

שבו תלמידים היו צריכים לעבור מספר מסויים של קורסים כדי לסיים את הלימודים,

where students had to pass a certain number of courses to graduate,

and if they didn't pass a course, they got the grade "Not Yet."

ואם הם לא עברו קורס מסויים, הם קיבלו ציון "עדיין לא".

And I thought that was fantastic,

ואני חשבתי שזה פנטסטי,

because if you get a failing grade, you think, I'm nothing, I'm nowhere.

בגלל שאם אתה מקבל ציון נכשל, אתה חושב, אני כלום, אני בשום מקום.

But if you get the grade "Not Yet",

אבל אם אתה מקבל ציון "עדיין לא"

you understand that you're on a learning curve.

אתה מבין שאתה על עקומת למידה.

It gives you a path into the future.

זה נותן לך מסלול אל העתיד.

"Not Yet" also gave me insight

"עדיין לא" גם נתן לי תובנה לאירוע קריטי מוקדם בקריירה שלי,

into a critical event early in my career,

a real turning point.

נקודת מפנה של ממש.

I wanted to see

רציתי לראות

how children coped with challenge and difficulty,

איך ילדים מתמודדים עם אתגר וקושי,

so I gave 10-year-olds

אז נתתי לילדים בני 10

problems that were slightly too hard for them.

בעיות שהיו קצת יותר מידי קשות עבורם.

Some of them reacted in a shockingly positive way.

חלקם הגיבו באופן חיובי בצורה מפתיעה.

They said things like, "I love a challenge,"

הם אמרו דברים כמו: "אני אוהב אתגרים"

או: "את יודע, קיוויותי שזה יהיה אינפורמטיבי."

or, "You know, I was hoping this would be informative."

They understood that their abilities could be developed.

הם הבינו שאפשר לפתח את היכולות שלהם.

They had what I call a growth mindset.

היה להם מה שאני מכנה צורת חשיבה של גדילה.

But other students felt it was tragic, catastrophic.

אבל תלמידים אחרים הרגישו שזה טרגי, קטסטרופי.

From their more fixed mindset perspective,

מנקודת המבט של החשיבה היותר מקובעת שלהם,

their intelligence had been up for judgment,

האינטליגנציה שלהם נשפטה והם נכשלו.

and they failed.

Instead of luxuriating in the power of yet,

במקום להתענג בכוחו של העדיין,

הם נלכדו ברודנות של העכשיו.

they were gripped in the tyranny of now.

So what do they do next?

אז מה הם עושים הלאה?

I'll tell you what they do next.

אני אגיד לכם מה הם עושים.

In one study, they told us they would probably cheat the next time

במחקר אחד, סיפרו לנו שהם כנראה ירמו בפעם הבאה

במקום ללמוד יותר אם הם יכשלו במבחן.

instead of studying more if they failed a test.

In another study, after a failure,

במחקר אחר, לאחר כישלון,

הם חיפשו אחר מישהו שהלך לו יותר גרוע מלהם

they looked for someone who did worse than they did

so they could feel really good about themselves.

כדי שהם יוכלו להרגיש ממש טוב לגבי עצמם.

And in study after study, they have run from difficulty.

ובמחקר אחרי מחקר, הם ברחו מקשיים.

Scientists measured the electrical activity from the brain

מדענים מדדו את הפעילות החשמלית במח

בזמן שתלמידים התעמתו עם טעות.

as students confronted an error.

On the left, you see the fixed-mindset students.

משמאל, אתם רואים את התלמידים עם צורת החשיבה המקובעת.

There's hardly any activity.

כמעט ואין פעילות.

They run from the error.

הם בורחים מהטעות.

הם לא מתמודדים איתה.

They don't engage with it.

But on the right, you have the students with the growth mindset,

אבל מימין, יש לנו את התלמידים עם צורת החשיבה של הגדילה,

the idea that abilities can be developed.

הרעיון שיכולות יכולות להתפתח.

They engage deeply.

הם מתמודדים לעומק.

Their brain is on fire with yet.

המוח שלהם בוער מרוב עדיין.

They engage deeply.

הם מתמודדים לעומק.

הם מעבדים את הטעות.

They process the error.

They learn from it and they correct it.

הם לומדים ממנה והם מתקנים אותה.

How are we raising our children?

איך אנחנו מגדלים את ילדינו?

Are we raising them for now instead of yet?

האם אנו מגדלים אותם לעכשיו במקום עדיין?

Are we raising kids who are obsessed with getting As?

האם אנו מגדלים ילדים שאובססיביים להשיג מאיות?

Are we raising kids who don't know how to dream big dreams?

האם אנו מגדלים ילדים שלא יודעים איך לחלום חלומות גדולים?

המטרה הגדולה ביותר שלהם היא להשיג את המאה הבא או את הציון הבא?

Their biggest goal is getting the next A, or the next test score?

And are they carrying this need for constant validation with them

והאם הם נושאים איתם את הצורך המתמיד הזה לאישור

into their future lives?

אל חייהם העתידיים?

Maybe, because employers are coming to me and saying,

אולי, בגלל שמעסיקים באים אלי ואומרים,

כבר גידלנו דור

"We have already raised a generation

of young workers who can't get through the day

של עובדים צעירים שלא יכולים לסיים את היום

without an award."

ללא פרס.

So what can we do?

אז מה אנחנו יכולים לעשות?

How can we build that bridge to yet?

איך אנחנו יכולים לבנות גשר לעדיין?

Here are some things we can do.

הנה כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות.

First of all, we can praise wisely,

ראשית, אנחנו יכולים לשבח בחכמה, לא לשבח אינטליגנציה או כישרון.

not praising intelligence or talent.

That has failed.

זה נכשל.

Don't do that anymore.

אל תעשו זאת יותר.

But praising the process that kids engage in,

אבל לשבח את התהליך שהילדים נכנסים אליו:

their effort, their strategies, their focus, their perseverance,

המאמצים שלהם, האסטרטגיות שלהם, המיקוד שלהם, ההתמדה שלהם,

their improvement.

השיפור שלהם.

This process praise creates kids who are hardy and resilient.

תשבוחות התהליך הללו

יוצרות ילדים איתנים ועמידים.

There are other ways to reward yet.

יש עוד דרכים לתגמל עדיין.

We recently teamed up with game scientists

לאחרונה חברנו למדעני משחקים

from the University of Washington

מאוניברסיטת וושינגטון

to create a new online math game that rewarded yet.

ליצירת משחק מתמטיקה מקוון חדש שמתגמל עדיין.

In this game, students were rewarded for effort, strategy and progress.

במשחק הזה, תלמידים תוגמלו עבור מאמץ, אסטרטגיה והתקדמות.

The usual math game

משחק המתמטיקה הרגיל

rewards you for getting answers right, right now,

מתגמל אותך על התשובות הנכונות עכשיו,

but this game rewarded process.

אבל המשחק הזה תגמל תהליך.

And we got more effort,

וקיבלנו יותר מאמץ,

יותר אסטרטגיות,

more strategies,

more engagement over longer periods of time,

יותר מעורבות לאורך פרקי זמן ארוכים יותר,

and more perseverance when they hit really, really hard problems.

ויותר התמדה כשהגיעו לשאלות ממש ממש קשות.

Just the words "yet" or "not yet," we're finding,

רק המילים "עדיין" או "עדיין לא", אנחנו מגלים,

נותנות לילדים יותר ביטחון,

give kids greater confidence,

give them a path into the future that creates greater persistence.

נותנות להם מסלול אל העתיד שיוצר כח התמדה גדול יותר.

And we can actually change students' mindsets.

ואנחנו יכולים למעשה לשנות את צורת המחשבה של התלמידים.

In one study, we taught them

במחקר אחד,לימדנו אותם

that every time they push out of their comfort zone

שכל פעם שהם דוחפים מחוץ לאיזור הנוחות שלהם

to learn something new and difficult,

כדי ללמוד משהו חדש וקשה,

הנוירונים במוח שלהם יכולים ליצור קשרים חדשים וחזקים יותר,

the neurons in their brain can form new, stronger connections,

and over time, they can get smarter.

ולאורך הזמן הם יכולים להפוך לחכמים יותר.

Look what happened: In this study,

ראו מה קרה: במחקר הזה,

students who were not taught this growth mindset

תלמידים שלא לימדו אותם את צורת המחשבה הזאת של הגדילה

continued to show declining grades over this difficult school transition,

המשיכו להראות ירידה בציונים עקב מעבר קשה של בתי ספר,

but those who were taught this lesson showed a sharp rebound in their grades.

אבל אלה שלימדו אותם את השיעור הזה הראו שיפור חד בציונים שלהם.

We have shown this now, this kind of improvement,

הראנו את זה עכשיו, את הסוג הזה של שיפור,

with thousands and thousands of kids, especially struggling students.

עם אלפים ואלפים של ילדים, במיוחד תלמידים שמתקשים.

אז בואו נדבר על שוויון.

So let's talk about equality.

In our country, there are groups of students

במדינה שלנו, יש קבוצות של תלמידים

who chronically underperform,

שמגיעים להישגים נמוכים באופן כרוני,

for example, children in inner cities,

לדוגמה, ילדים בערים הפנימיות,

or children on Native American reservations.

או ילדים בשמורות של ילידים אמריקאים.

And they've done so poorly for so long

והם נכשלו כל כך, כל כך הרבה זמן, שאנשים חושבים שזה בלתי נמנע.

that many people think it's inevitable.

But when educators create growth mindset classrooms

אבל כאשר מחנכים יוצרים כיתות עם צורת מחשבה של גדילה שספוגה בעדיין,

steeped in yet,

equality happens.

שוויון מתרחש.

And here are just a few examples.

והנה רק כמה דוגמאות.

In one year, a kindergarten class in Harlem, New York

בשנה אחת, גן ילדים בהארלם, ניו-יורק

scored in the 95th percentile

הגיע לאחוזון ה-95 במבחן ההישגים הארצי.

on the national achievement test.

Many of those kids could not hold a pencil

רבים מהילדים הללו לא ידעו להחזיק עיפרון כשהם הגיעו לבית הספר.

when they arrived at school.

In one year,

בשנה אחת,

fourth-grade students in the South Bronx, way behind,

תלמידי כיתה ד' בדרום הברונקס, שהיו בפיגור רב,

became the number one fourth-grade class in the state of New York

הפכו לכיתה ד' במקום הראשון במדינת ניו יורק

on the state math test.

במבחן המתמטיקה של המדינה.

In a year, to a year and a half,

תוך שנה עד שנה וחצי,

Native American students in a school on a reservation

תלמידים ילידים אמריקאים בבית ספר בשמורה

went from the bottom of their district to the top,

הגיעו מהאחרונים במחוז שלהם לפסגה,

and that district included affluent sections of Seattle.

והמחוז הזה כלל תלמידים אמידים מסיאטל.

So the Native kids outdid the Microsoft kids.

אז הילדים הילידים ניצחו את ילדי מיקרוסופט.

זה קרה בגלל שהמשמעות

This happened because the meaning of effort and difficulty were transformed.

של מאמץ וקושי השתנתה.

Before, effort and difficulty

לפני כן, מאמץ וקושי

made them feel dumb, made them feel like giving up,

גרמו להם להרגיש טיפשים, גרמו להם לרצות לוותר,

but now, effort and difficulty,

אך כעת, מאמץ וקושי,

that's when their neurons are making new connections,

אז הנוירונים שלהם יוצרים קשרים חדשים,

stronger connections.

קשרים חזקים יותר.

That's when they're getting smarter.

אז הם מחכימים.

I received a letter recently from a 13-year-old boy.

קיבלתי מכתב לאחרונה מילד בן 13.

הוא כתב: "פרופסור דווק היקר,

He said, "Dear Professor Dweck,

אני מעריך את זה שהכתיבה שלך מבוססת על מחקר מדעי מוצק,

I appreciate that your writing is based on solid scientific research,

ולכן החלטתי ליישם אותה.

and that's why I decided to put it into practice.

אני משקיע יותר בלימודים,

I put more effort into my schoolwork,

במערכת היחסים שלי עם משפחתי,

into my relationship with my family,

ובמערכות היחסים שלי עם הילדים בבית הספר,

and into my relationship with kids at school,

and I experienced great improvement in all of those areas.

וחוויתי שיפור רב בכל התחומים הללו.

I now realize I've wasted most of my life."

אני מבין עכשיו שביזבזתי את מרבית חיי."

Let's not waste any more lives,

בואו לא נבזבז עוד חיים,

כיוון שברגע שאנחנו יודעים

because once we know

that abilities are capable of such growth,

שיכולות מסוגלות לגדילה שכזו,

it becomes a basic human right for children, all children,

זו נהפכת לזכות אנושית בסיסית לילדים, כל הילדים,

לחיות במקומות שיוצרים את הגדילה הזו,

to live in places that create that growth,

to live in places filled with "yet".

לחיות במקומות שמלאים בעדיין.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)