How language shapes the way we think | Lera Boroditsky | TED

מתרגם: yael ring מבקר: Ido Dekkers

So, I'll be speaking to you using language ...

אז, אני אדבר אתכם באמצעות שימוש בשפה...

because I can.

כי אני יכולה.

This is one these magical abilities that we humans have.

זאת אחת היכולות הקסומות שיש לנו בני האדם.

We can transmit really complicated thoughts to one another.

אנחנו יכולים להעביר מחשבות ממש מורכבות מאחד לשני.

So what I'm doing right now is, I'm making sounds with my mouth

אז מה שאני עושה ממש עכשיו הוא, שאני יוצרת צלילים באמצעות הפה שלי

as I'm exhaling.

בזמן שאני נושפת אויר.

I'm making tones and hisses and puffs,

אני יוצרת צלילים ולחישות ונשיפות,

and those are creating air vibrations in the air.

ואלה יוצרים תנודות אוויר באוויר.

Those air vibrations are traveling to you,

תנודות האוויר האלה נעות אליכם,

they're hitting your eardrums,

הן פוגעות בעור התוף שלכם,

and then your brain takes those vibrations from your eardrums

ואז המוח שלכם לוקח את התנודות האלה מעור התוף שלכם

and transforms them into thoughts.

והופך אותם למחשבות.

I hope.

אני מקווה.

(Laughter)

(צחוק)

I hope that's happening.

אני מקווה שזה מה שקורה.

So because of this ability, we humans are able to transmit our ideas

אז בגלל היכולת הזאת, אנו בני האדם יכולים להעביר את הרעיונות שלנו

across vast reaches of space and time.

מעבר לגבולות של מרחב וזמן.

We're able to transmit knowledge across minds.

אנחנו יכולים להעביר ידע בין מוחות.

I can put a bizarre new idea in your mind right now.

אני יכולה לשתול רעיון חדש ביזארי בראש שלכם ממש עכשיו.

I could say,

אני יכולה לומר,

"Imagine a jellyfish waltzing in a library

"דמיינו מדוזה רוקדת ואלס בספריה

while thinking about quantum mechanics."

בזמן שהיא חושבת על תיאוריות הקוואנטים".

(Laughter)

(צחוק)

Now, if everything has gone relatively well in your life so far,

עכשיו, אם חייכם התנהלו באופן תקין יחסית עד כה,

you probably haven't had that thought before.

ככל הנראה מעולם לא חשבתם את המחשבה הזאת עד כה.

(Laughter)

(צחוק)

But now I've just made you think it,

אבל עכשיו גרמתי לכם לחשוב את זה,

through language.

באמצעות שפה.

Now of course, there isn't just one language in the world,

ברור, שאין רק שפה אחת בעולם,

there are about 7,000 languages spoken around the world.

יש כ7,000 שפות שונות מדוברות ברחבי העולם.

And all the languages differ from one another in all kinds of ways.

וכל השפות שונות זו מזו בכל מיני דרכים.

Some languages have different sounds,

לחלק מהשפות יש צלילים שונים,

they have different vocabularies,

יש להם אוצר מילים שונה,

and they also have different structures --

ויש להם גם בניינים שונים --

very importantly, different structures.

חשוב מאוד, בניינים שונים.

That begs the question:

מה שמעלה את השאלה:

Does the language we speak shape the way we think?

האם השפה בה אנו מדברים מעצבת את הצורה בה אנחנו חושבים?

Now, this is an ancient question.

זוהי שאלה עתיקת יומין.

People have been speculating about this question forever.

אנשים תהו על שאלה זו מאז ומתמיד.

Charlemagne, Holy Roman emperor, said,

שארלמיין, הקיסר הרומי הקדוש, אמר,

"To have a second language is to have a second soul" --

"לדבר בשפה שניה היא לרכוש נשמה שניה" --

strong statement that language crafts reality.

אמירה חזקה ששפה יוצרת מציאות.

But on the other hand, Shakespeare has Juliet say,

אבל מצד שני, ג'ולייט של שייקספיר אמרה,

"What's in a name?

"מה יש בשם?

A rose by any other name would smell as sweet."

מה שנקרא לו שושנה, ריחו יהיה מתוק תחת כל שם אחר".

Well, that suggests that maybe language doesn't craft reality.

ובכן, אולי השפה אינה יוצרת מציאות.

These arguments have gone back and forth for thousands of years.

טענות אלה פנו לכאן ולכאן במשך אלפי שנים.

But until recently, there hasn't been any data

אבל עד לאחרונה לא היה בידינו שום מידע

to help us decide either way.

שיעזור לנו להחליט לכאן או לכאן.

Recently, in my lab and other labs around the world,

לאחרונה, במעבדה שלי ומעבדות אחרות ברחבי העולם,

we've started doing research,

התחלנו לערוך מחקר,

and now we have actual scientific data to weigh in on this question.

ועכשיו יש בידינו מידע מדעי ממשי שיוכל לסייע בשאלה זו.

So let me tell you about some of my favorite examples.

אז תנו לי לספר לכם על חלק מהדוגמאות האהובות עלי.

I'll start with an example from an Aboriginal community in Australia

אני אפתח בדוגמא מקהילה אבוריג'ינית באוסטרליה

that I had the chance to work with.

שהיתה לי את ההזדמנות לעבוד אתם.

These are the Kuuk Thaayorre people.

אלה הם אנשיה הקוק תאיורה.

They live in Pormpuraaw at the very west edge of Cape York.

הם גרים בפומפוראו, בקצה המערבי של קייפ יורק.

What's cool about Kuuk Thaayorre is,

ומה שמגניב אצל הקוק תאוירה

in Kuuk Thaayorre, they don't use words like "left" and "right,"

הוא שאצל הקוק תאוירה, הם לא משתמשים במילים כמו "שמאל ו"ימין".

and instead, everything is in cardinal directions:

במקום הכל זה בכיווני האוויר:

north, south, east and west.

צפון, דרום, מזרח ומערב.

And when I say everything, I really mean everything.

כשאני אומרת הכל, אני מתכוונת להכל.

You would say something like,

אתם הייתם אומרים משהו כמו,

"Oh, there's an ant on your southwest leg."

"יש נמלה על הרגל הדרום-מערבית שלך".

Or, "Move your cup to the north-northeast a little bit."

או "תזיז את הכוס שלך קצת צפון-צפון מזרח".

In fact, the way that you say "hello" in Kuuk Thaayorre is you say,

למעשה, האופן בו אומרים שלום בקוק תאוירה היא לומר

"Which way are you going?"

"לאן אתה הולך?"

And the answer should be,

והתשובה צריכה להיות,

"North-northeast in the far distance.

"צפון-צפון מזרח באופק הרחוק.

How about you?"

מה אתך?"

So imagine as you're walking around your day,

אז דמיינו במהלך היום שלכם,

every person you greet,

לכל אדם בו אתם פוגשים,

you have to report your heading direction.

אתם צריכים לדווח את הכיוון אליו אתם הולכים.

(Laughter)

(צחוק)

But that would actually get you oriented pretty fast, right?

זה יעזור לכם להתכוונן די מהר, נכון?

Because you literally couldn't get past "hello,"

כי אתם ממש לא תצליחו אפילו לומר "שלום",

if you didn't know which way you were going.

אם לא ידעתם לאיזה כיוון אתם הולכים.

In fact, people who speak languages like this stay oriented really well.

למעשה, אנשים הדוברים שפות כמו אלה יודעים לזהות כיוונים טוב מאוד.

They stay oriented better than we used to think humans could.

הם יודעים לזהות כיוונים יותר טוב ממה שחשבנו שבני אדם יכולים.

We used to think that humans were worse than other creatures

פעם חשבנו שבני אדם גרועים יותר מיצורים אחרים

because of some biological excuse:

בשל תירוץ ביולוגי כלשהו:

"Oh, we don't have magnets in our beaks or in our scales."

"אין לנו מגנטים במקור שלנו או בקשקשים שלנו".

No; if your language and your culture trains you to do it,

לא; אם השפה והתרבות שלך מאמנת אותך לעשות את זה,

actually, you can do it.

למעשה, אתה יכול לעשות את זה.

There are humans around the world who stay oriented really well.

ישנם בני אדם ברחבי העולם שיודעים לזהות כיוונים טוב מאוד.

And just to get us in agreement

ורק כדי שנגיע להסכמה

about how different this is from the way we do it,

על כמה זה שונה מאיך שאנחנו עושים את זה,

I want you all to close your eyes for a second

אני רוצה שכולכם תעצמו את העיניים שלכם לשניה

and point southeast.

ותצביעו לכיוון דרום-מזרח

(Laughter)

(צחוק)

Keep your eyes closed. Point.

תשמרו על העיניים שלכם סגורות. תצביעו.

OK, so you can open your eyes.

אוקיי, אז אתם יכולים לפקוח את העיניים שלכם.

I see you guys pointing there, there, there, there, there ...

אני רואה שאתם מצביעים לשם, לשם, לשם, לשם, לשם --

I don't know which way it is myself --

אני לא יודעת איזה כיוון זה בעצמי --

(Laughter)

(צחוק)

You have not been a lot of help.

אתם לא ממש עזרתם.

(Laughter)

(צחוק)

So let's just say the accuracy in this room was not very high.

אז בא נאמר שרמת הדיוק בחדר הזה היא לא ממש גבוהה.

This is a big difference in cognitive ability across languages, right?

זהו הבדל גדול ביכולת קוגניטיבית בין שפות, נכון?

Where one group -- very distinguished group like you guys --

בה קבוצה אחת - קבוצה מאוד מכובדת כמוכם --

doesn't know which way is which,

לא יודעת איפה הצפון,

but in another group,

אבל בקבוצה אחרת

I could ask a five-year-old and they would know.

אני יכולה לשאול ילד בן חמש והוא ידע.

(Laughter)

(צחוק)

There are also really big differences in how people think about time.

ישנם גם הבדלים גדולים באיך אנשים תופסים זמן.

So here I have pictures of my grandfather at different ages.

אז כאן יש לי תמונות של סבא שלי בגילאים שונים.

And if I ask an English speaker to organize time,

ואם הייתי מבקשת מדובר אנגלית לסדר את הזמן,

they might lay it out this way,

הם אולי היו מסדרים אותם כך,

from left to right.

משמאל לימין.

This has to do with writing direction.

זה קשור לכיוון הכתיבה.

If you were a speaker of Hebrew or Arabic,

אם אתם דוברי עברית או ערבית,

you might do it going in the opposite direction,

אולי הייתם מסדרים את זה בכיוון ההפוך,

from right to left.

מימין לשמאל.

But how would the Kuuk Thaayorre,

אבל איך הקוק-תאוירה,

this Aboriginal group I just told you about, do it?

הקבוצה האבוריג'ינית שסיפרתי לכם עליה, היו עושים את זה?

They don't use words like "left" and "right."

אין להם מלים כמו "ימין" ו"שמאל".

Let me give you hint.

תנו לי לתת לכם רמז.

When we sat people facing south,

כשהושבנו אנשים לכיוון דרום,

they organized time from left to right.

הם סידרו את הזמן משמאל לימין.

When we sat them facing north,

כשהושבנו אותם לכיוון צפון,

they organized time from right to left.

הם סידרו את הזמן מימין לשמאל.

When we sat them facing east,

כשהושבנו אותם לכיוון מזרח,

time came towards the body.

הזמן נע לכיוון הגוף.

What's the pattern?

מה הדפוס?

East to west, right?

מזרח למערב, נכון?

So for them, time doesn't actually get locked on the body at all,

אז עבורם, הזמן אינו כלוא בגוף כלל,

it gets locked on the landscape.

הוא קשור לנוף.

So for me, if I'm facing this way,

אז עבורי, אם אני פונה לכיוון הזה,

then time goes this way,

אז הזמן נע בכיוון הזה.

and if I'm facing this way, then time goes this way.

ואם אני פונה לכיוון הזה אז הזמן נע בכיוון הזה.

I'm facing this way, time goes this way --

אם אני פונה לכיוון הזה, אז הזמן נע בכיוון הזה --

very egocentric of me to have the direction of time chase me around

מאוד אגוצנטרי מצידי לגרום לזמן לרדוף אחרי

every time I turn my body.

בכל פעם שאני מפנה את גופי.

For the Kuuk Thaayorre, time is locked on the landscape.

עבור אנשי הקוק תאוירה הזמן קשור לנוף.

It's a dramatically different way of thinking about time.

זוהי דרך מאוד שונה לחשוב על זמן.

Here's another really smart human trick.

הנה טריק אנושי מאוד חכם.

Suppose I ask you how many penguins are there.

אם הייתי שואלת אתכם כמה פינגווינים בתמונה.

Well, I bet I know how you'd solve that problem if you solved it.

אני בטוחה שאני יודעת איך הייתם פותרים את החידה הזו, אם הייתם פותרים אותה.

הייתם חושבים, "אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה".

You went, "One, two, three, four, five, six, seven, eight."

You counted them.

הייתם סופרים אותם.

You named each one with a number,

נתתם לכל אחד מספר.

and the last number you said was the number of penguins.

והמספר האחרון שאמרתם הוא מספר הפינגווינים.

This is a little trick that you're taught to use as kids.

זהו טריק קטן אותו למדתם כילדים.

You learn the number list and you learn how to apply it.

אתם לומדים את סדר המספרים ואתם לומדים איך להשתמש בו.

A little linguistic trick.

טריק שפתי קטן.

Well, some languages don't do this,

ובכן ישנן שפות שלא עושות את זה.

because some languages don't have exact number words.

בגלל שישנן שפות שאין להן מילים למספרים מסויימים.

They're languages that don't have a word like "seven"

ישנן שפות שאין להן מילה כמו "שבע"

or a word like "eight."

או מילה כמו "שמונה".

In fact, people who speak these languages don't count,

למעשה, אנשים הדוברים את השפות האלה לא סופרים,

and they have trouble keeping track of exact quantities.

והם מתקשים לעקוב אחרי כמויות מדויקות.

So, for example, if I ask you to match this number of penguins

אז לדוגמא, אם הייתי מבקשת מכם להתאים בין מספר הפינגווינים

to the same number of ducks,

למספר זהה של ברווזים,

you would be able to do that by counting.

הייתם יכולים לעשות את זה באמצעות ספירה.

But folks who don't have that linguistic trick can't do that.

אבל אנשים שאין להם את התכונה השפתית הזו לא יכולים לעשות את זה.

Languages also differ in how they divide up the color spectrum --

שפות גם נבדלות באיך שהן מחלקות את ספקטרום הצבעים --

the visual world.

העולם הויזואלי.

Some languages have lots of words for colors,

לחלק מהשפות יש המון מילים לצבעים,

some have only a couple words, "light" and "dark."

לחלק יש רק כמה מילים, "בהיר" ו"כהה"

And languages differ in where they put boundaries between colors.

ושפות נבדלות באיפה הן מציבות את הגבולות בין הצבעים.

So, for example, in English, there's a word for blue

אז לדוגמא, באנגלית יש מילה לכחול

that covers all of the colors that you can see on the screen,

המכסה את כל הצבעים המופיעים על המסך,

but in Russian, there isn't a single word.

אבל ברוסית אין מילה אחת בלבד.

Instead, Russian speakers have to differentiate

במקום דוברי רוסית צריכים להבחין

between light blue, "goluboy,"

בין כחול בהיר, "גולבוי",

and dark blue, "siniy."

וכחול כהה, "סיניי".

So Russians have this lifetime of experience of, in language,

אז לרוסים יש ניסיון חיים בשפה

distinguishing these two colors.

המבחינה בין הצבעים הללו.

When we test people's ability to perceptually discriminate these colors,

כשאנחנו בוחנים את יכולתם של אנשים להבחין בין הצבעים האלה תפישתית,

what we find is that Russian speakers are faster

מה שמצאנו הוא שדוברי רוסית מהירים יותר

across this linguistic boundary.

בהבחנה השפתית הזאת.

They're faster to be able to tell the difference

הם מהירים יותר ביכולת למצוא את ההבדלים

between a light and dark blue.

בין כחול בהיר וכהה.

And when you look at people's brains as they're looking at colors --

ושאתם בוחנים את מוחותיהם של אנשים בזמן שהם מתבוננים בצבעים --

say you have colors shifting slowly from light to dark blue --

נגיד שיש לכם צבעים המשתנים באטיות מכחול בהיר לכהה --

the brains of people who use different words for light and dark blue

המוחות של אנשים המשתמשים במילים שונות לכחול בהיר וכהה

will give a surprised reaction as the colors shift from light to dark,

יציגו תגובה מופתעת כשהצבעים עוברים מבהיר לכהה,

as if, "Ooh, something has categorically changed,"

כאילו לומר: "או, משהו השתנה הגדרתית".

whereas the brains of English speakers, for example,

בעוד שמוחותיהם של דוברי אנגלית, לדוגמא,

that don't make this categorical distinction,

שלא מבצעים את ההבחנה השפתית הזו,

don't give that surprise,

לא מציגים את ההפתעה הזו,

because nothing is categorically changing.

כי שום דבר לא השתנה הגדרתית.

Languages have all kinds of structural quirks.

לשפות יש תכונות מבניות מוזרות.

This is one of my favorites.

זאת אחת מהאהובות עלי.

Lots of languages have grammatical gender;

לשפות רבות יש מגדר דקדוקי;

every noun gets assigned a gender, often masculine or feminine.

אז לכל שם עצם יש מגדר, לרוב זכר או נקבה.

And these genders differ across languages.

והמגדרים האלה משתנים בין שפות.

So, for example, the sun is feminine in German but masculine in Spanish,

אז, לדוגמא, השמש היא נקבה בגרמנית אבל זכרית בספרדית,

and the moon, the reverse.

והירח הוא ההפך.

Could this actually have any consequence for how people think?

האם יש לזה השלכה על איך אנשים חושבים?

Do German speakers think of the sun as somehow more female-like,

האם דוברי גרמנית חושבים על השמש כיותר נשית,

and the moon somehow more male-like?

והירח יותר גברי?

Actually, it turns out that's the case.

למעשה, נראה שזה אכן מה שקורה.

So if you ask German and Spanish speakers to, say, describe a bridge,

אז אם הייתם שואלים דוברי גרמנית וספרדית נגיד, לתאר גשר,

like the one here --

כמו זה שכאן --

"bridge" happens to be grammatically feminine in German,

"גשר" הוא נקבי מבחינה דקדוקית בגרמנית,

grammatically masculine in Spanish --

וזכרי מבחינה דקדוקית בספרדית --

German speakers are more likely to say bridges are "beautiful," "elegant"

דוברי גרמנית לרוב יתארו את גשרים כ"יפים", "אלגנטים"

and stereotypically feminine words.

ומילים נשיות באופן סטריאוטיפי.

Whereas Spanish speakers will be more likely to say

בעוד שדוברי ספרדית סביר יותר שישתמשו במילים

they're "strong" or "long,"

כמו "חזק" או "ארוך",

these masculine words.

מילים גבריות.

(Laughter)

(צחוק)

Languages also differ in how they describe events, right?

שפות גם נבדלות באיך שהן מתארות אירועים, נכון?

You take an event like this, an accident.

קחו אירוע כמו זה, תאונה.

In English, it's fine to say, "He broke the vase."

באנגלית אפשר לומר, "הוא שבר את האגרטל".

In a language like Spanish,

בשפה כמו ספרדית

you might be more likely to say, "The vase broke,"

סביר להניח שתגידו "האגרטל נשבר"

or, "The vase broke itself."

או "האגרטל שבר את עצמו".

If it's an accident, you wouldn't say that someone did it.

אם זו היתה תאונה, לא הייתם אומרים שמישהו עשה את זה.

In English, quite weirdly, we can even say things like,

באנגלית, באופן די מוזר, אנחנו יכולים אפילו לומר דברים כמו,

"I broke my arm."

"שברתי את היד שלי".

Now, in lots of languages,

בשפות רבות

you couldn't use that construction unless you are a lunatic

לא יכולתם להשתמש בבניין הזה אלא אם כן אתם מטורף

and you went out looking to break your arm --

והחלטתם לשבור את היד שלכם --

(Laughter)

(צחוק)

and you succeeded.

והצלחתם.

If it was an accident, you would use a different construction.

אם זאת היתה תאונה, הייתם משתמשים בבניין אחר.

Now, this has consequences.

ויש לזה השלכות.

So, people who speak different languages will pay attention to different things,

אז, אנשים הדוברים שפות שונות ישימו לב לדברים שונים,

depending on what their language usually requires them to do.

לפי מה שהשפה שלהם לרוב דורשת לעשות.

So we show the same accident to English speakers and Spanish speakers,

אז הראינו את אותה התאונה לדוברי אנגלית ודוברי ספרדית.

English speakers will remember who did it,

דוברי אנגלית יזכרו מי עשה את זה,

because English requires you to say, "He did it; he broke the vase."

כי אנגלית דורשת ממכם לומר, "הוא עשה את זה, הוא שבר את האגרטל".

Whereas Spanish speakers might be less likely to remember who did it

בעוד שדוברי ספרדית אולי פחות יזכרו מי עשה את זה,

if it's an accident,

אם מדובר בתאונה,

but they're more likely to remember that it was an accident.

אבל הם יותר יזכרו שהיה מדובר בתאונה.

They're more likely to remember the intention.

יותר סביר להניח שיזכרו את הכוונה.

So, two people watch the same event,

אז, שני אנשים צופים באותו אירוע,

witness the same crime,

עדים לאותו הפשע,

but end up remembering different things about that event.

אבל בסופו של דבר זוכרים דברים שונים לגבי אותו אירוע.

This has implications, of course, for eyewitness testimony.

יש לכך השלכות, כמובן, לגבי עדות של עדים.

It also has implications for blame and punishment.

יש לזה גם השלכות לגבי אשמה ועונש.

So if you take English speakers

אז אם תקחו דוברי אנגלית

and I just show you someone breaking a vase,

ואני אראה לכם אדם שובר אגרטל,

and I say, "He broke the vase," as opposed to "The vase broke,"

ואז אומר: "הוא שבר את האגרטל", במקום "האגרטל נשבר",

even though you can witness it yourself,

למרות שאתם יכולים לראות את זה בעצמכם,

you can watch the video,

אתם יכולים לצפות בוידאו,

you can watch the crime against the vase,

אתם יכולים לראות את הפשע שבוצע נגד האגרטל,

you will punish someone more,

תהיו יותר מהירים להעניש,

you will blame someone more if I just said, "He broke it,"

להאשים את האדם אם הייתי אומרת "הוא שבר אותו",

as opposed to, "It broke."

במקום "הוא נשבר".

The language guides our reasoning about events.

השפה מנחה את ההסבר סביב האירוע.

Now, I've given you a few examples

הצגתי בפניכם מספר דוגמאות

of how language can profoundly shape the way we think,

לאיך שפה יכולה לעצב באופן משמעותי את האופן בו אנחנו חושבים,

and it does so in a variety of ways.

והיא עושה את זה במגוון של דרכים.

So language can have big effects,

אז לשפה יש השפעות גדולות,

like we saw with space and time,

כפי שראינו במרחב ובזמן,

where people can lay out space and time

איך אנשים יכולים לסדר את המרחב והזמן

in completely different coordinate frames from each other.

בצורות התייחסות שונות לחלוטין זה מזה.

Language can also have really deep effects --

לשפה יש גם השפעות עמוקות --

that's what we saw with the case of number.

זה מה שראינו במקרה של מספרים

Having count words in your language,

העובדה שיש בשפה שלכם מילות ספירה,

having number words,

מילים למספרים,

opens up the whole world of mathematics.

פותחת עולם שלם של מתמטיקה.

Of course, if you don't count, you can't do algebra,

כמובן, אם אתם לא יכולים לספור, אתם לא יכולים להבין אלגברה,

you can't do any of the things

אתם לא יכולים לעשות שום דבר

that would be required to build a room like this

הנדרש כדי לבנות חדר כמו זה

or make this broadcast, right?

או לשדר את השידור הזה, נכון?

This little trick of number words gives you a stepping stone

הטריק הקטן הזה של מילות מספרים מספק לכם נקודת פתיחה

into a whole cognitive realm.

למציאות קוגניטיבית שלמה.

Language can also have really early effects,

לשפה יש גם השפעות מאוד מוקדמות,

what we saw in the case of color.

מה שראינו במקרה של צבעים.

These are really simple, basic, perceptual decisions.

אלה הן החלטות תפיסתיות בסיסיות ופשוטות מאוד.

We make thousands of them all the time,

אנחנו מבצעים אלפים כמוהן כל הזמן.

and yet, language is getting in there

ועדיין, השפה שם

and fussing even with these tiny little perceptual decisions that we make.

ומשפיעה אפילו על ההחלטות התפיסתיות הקטנטנות האלה שאנחנו מבצעים.

Language can have really broad effects.

לשפה יש גם השפעה מאוד רחבה.

So the case of grammatical gender may be a little silly,

המקרה של מגדר דקדוקי אולי קצת שטותי,

but at the same time, grammatical gender applies to all nouns.

אבל עדיין, מגדר דקדוקי חל על כל שמות העצם,

That means language can shape how you're thinking

כלומר ששפה יכולה לעצב את איך שאתם חושבים

about anything that can be named by a noun.

על כל דבר שיש לו שם עצם.

That's a lot of stuff.

זה הרבה דברים.

And finally, I gave you an example of how language can shape things

ולבסוף, הבאתי לכם דוגמא לאיך שפה יכולה לעצב דברים

that have personal weight to us --

שיש להם משקל אישי עבורנו --

ideas like blame and punishment or eyewitness memory.

רעיונות כמו אשמה ועונש או עדות ראיה.

These are important things in our daily lives.

אלה דברים חשובים לחיי היום יום שלנו.

Now, the beauty of linguistic diversity is that it reveals to us

היופי במגוון שפתי היא שהוא חושף לנו

just how ingenious and how flexible the human mind is.

עד כמה מחוכם וגמיש המוח האנושי.

Human minds have invented not one cognitive universe, but 7,000 --

מוחות אנושים המציאו לא רק יקום קוגניטיבי אחד, אלא 7,000

there are 7,000 languages spoken around the world.

ישנן 7,000 שפות המדוברות ברחבי העולם.

And we can create many more --

ואנחנו יכולים ליצור עוד הרבה --

languages, of course, are living things,

שפות הן, כמובן, דבר חי,

things that we can hone and change to suit our needs.

דברים שאנחנו יכולים לרכוש ולשנות כך שיתאימו לצרכינו.

The tragic thing is that we're losing so much of this linguistic diversity

הדבר הטראגי הוא שאנחנו מאבדים כל כך הרבה מהמגוון השפתי הזה

all the time.

כל הזמן.

We're losing about one language a week,

אנחנו מאבדים בערך שפה אחת בכל שבוע,

and by some estimates,

ולפי הערכות מסוימות,

half of the world's languages will be gone in the next hundred years.

חצי משפות העולם יעלמו במאה השנים הבאות.

And the even worse news is that right now,

והחדשות היותר רעות הן שכיום,

almost everything we know about the human mind and human brain

כמעט כל מה שאנחנו יודעים על המוח האנושי והמחשבה האנושית

is based on studies of usually American English-speaking undergraduates

מבוסס על מחקרים של חוקרים אמריקאים בדר"כ דוברי אנגלית

at universities.

באוניברסיטאות.

That excludes almost all humans. Right?

זה מדיר כמעט את כל האנשים, נכון?

So what we know about the human mind is actually incredibly narrow and biased,

אז, הידע שיש לנו על המוח האנושי הוא למעשה ממש צר ומוטה,

and our science has to do better.

והמחקר המדעי שלנו חייב לעשות יותר מזה.

I want to leave you with this final thought.

אני רוצה לסיים ברעיון האחרון הזה.

I've told you about how speakers of different languages think differently,

סיפרתי לכם איך דוברי שפות שונות חושבים בצורה שונה

but of course, that's not about how people elsewhere think.

אבל כמובן, זה לא קשור לאיך אנשים חושבים במקומות אחרים

It's about how you think.

אלא איך אתם חושבים.

It's how the language that you speak shapes the way that you think.

איך השפה בה אתם מדברים מעצבת את האופן בו אתם חושבים.

And that gives you the opportunity to ask,

וזה מספק לכם את המקום לשאול

"Why do I think the way that I do?"

"מדוע אני חושב בצורה בה אני חושב?"

"How could I think differently?"

"איך אני יכול לחשוב בצורה שונה?"

And also,

וגם,

"What thoughts do I wish to create?"

"אילו מחשבות הייתי רוצה ליצור?"

Thank you very much.

תודה רבה,

(Applause)

(מחיאות כפיים)