Cameron Sinclair: The refugees of boom-and-bust

מתרגם: Ron Bentata מבקר: Sigal Tifferet

A few years ago, my eyes were opened

לפני מספר שנים נפקחו עיניי

to the dark side of the construction industry.

לצד האפל של תעשיית הבנייה.

In 2006, young Qatari students

בשנת 2006, סטודנטים צעירים בקטארי

took me to go and see the migrant worker camps.

לקחו אותי לראות מחנה עבודה של מהגרים.

And since then I've followed the unfolding issue of worker rights.

ומאז אני עוקב אחר הנושא של התפתחות זכויות עובדים.

In the last six months, more than 300 skyscrapers

בששת החודשים האחרונים, יותר מ-300 גורדי שחקים

in the UAE have been put on hold or canceled.

באיחוד הנסיכויות הערביות (ערב הסעודית) נעצרו או בוטלו.

Behind the headlines that lay behind these buildings

מאחורי הכותרות שעומדות מאחורי הבניין האלו

is the fate of the often-indentured construction worker.

נמצא הגורל של פועל בניין שלרוב כבול בחוזה.

1.1 million of them.

ויש 1.1 מיליון עובדים כאלה.

Mainly Indian, Pakistani, Sri Lankan

רובם מהודו, פקיסטן, סרי לנקה,

and Nepalese, these laborers risk everything

ונפאל והם מסכנים הכול

to make money for their families back home.

כדי להרוויח כסף אותו הם שולחים חזרה הביתה.

They pay a middle-man thousands of dollars to be there.

הם משלמים למתווכים אלפי דולרים כדי להיות שם.

And when they arrive, they find themselves in labor camps with no water,

וכאשר הם מגיעים, הם מוצאים עצמם במחנות עבודה ללא מים,

no air conditioning, and their passports taken away.

ללא מיזוג אוויר והדרכונים שלהם נלקחים מהם.

While it's easy to point the finger at local officials and higher authorities,

בעוד שזה קל להאשים את הממשל המקומי ורשויות המדינה,

99 percent of these people are hired by the private sector,

99 אחוז מהאנשים האלו מועסקים ע"י הסקטור הפרטי.

and so therefore we're equally, if not more, accountable.

ולכן אנחנו במידה שווה, אם לא יותר, אחראיים.

Groups like Buildsafe UAE have emerged,

קבוצות כמו Buildsafe UAE נוסדו.

but the numbers are simply overwhelming.

אך המספרים פשוט מדהימים.

In August 2008,

באוגוסט 2008,

UAE public officials noted

פקידי ציבור של איחוד הנסיכויות פרסמו

that 40 percent of the country's 1,098 labor camps

כי 40 אחוז מ-1098 מחנות העבודה

had violated minimum health and fire safety regulations.

הפרו תקנות מינימאליות של בריאות ובטיחות באש.

And last summer, more than 10,000 workers

ובקיץ שעבר, יותר מ-10 אלף עובדים,

protested for the non-payment of wages,

מחאו על אי תשלום משכורות,

for the poor quality of food, and inadequate housing.

איכות ירודה של אוכל ומגורים לא ראויים.

And then the financial collapse happened.

ואז המשבר הכלכלי קרה.

When the contractors have gone bust,

כאשר הקבלנים פשטו את הרגל,

as they've been overleveraged like everyone else,

כיוון שגם הם עבדו על רווחים עתידיים,

the difference is everything goes missing,

ההבדל הוא שהכול הולך לאיבוד,

documentation, passports,

מסמכים, דרכונים,

and tickets home for these workers.

וכרטיסי טיסה הביתה לעובדים.

Currently, right now, thousands of workers are abandoned.

במצב הנוכחי, ממש עכשיו, אלפי עובדים ננטשים.

There is no way back home.

אין להם דרך חזרה הביתה.

And there is no way, and no proof of arrival.

ואין דרך, או הוכחה שהם הגיעו.

These are the boom-and-bust refugees.

אלו הם פליטי ה"בנה וברח".

The question is, as a building professional,

השאלה היא, כמומחי בנייה,

as an architect, an engineer, as a developer,

כאדריכלים, כמהנדסים, כמפתחים,

if you know this is going on,

אם אתם יודעים שזה מה שקורה,

as we go to the sights every single week,

כאשר אנו הולכים למקומות אלו בכל שבוע,

are you complacent or complicit

האם אתם שאננים או שותפים לדבר עבירה

in the human rights violations?

בנוגע להפרת זכויות האדם?

So let's forget your environmental footprint.

אז בואו נשכח מטביעת הרגל שלך על הסביבה.

Let's think about your ethical footprint.

ובואו נחשוב על טביעת הרגל האתית שלך.

What good is it

מה התועלת

to build a zero-carbon, energy efficient complex,

בבניית מבנה נטול פחמן ויעיל באנרגיה,

when the labor producing this architectural gem

כאשר כוח העבודה שיוצר את התכשיט האַרְכִיטֶקְטוֹנִי

is unethical at best?

הוא לא אתי במקרה הטוב?

Now, recently I've been told I've been taking the high road.

לאחרונה אמרו לי שאני הולך בדרך המוסרית.

But, quite frankly, on this issue,

אך, למען האמת, בנוגע לנושא זה,

there is no other road.

אין דרך אחרת.

So let's not forget who is really paying the price of this financial collapse.

אז בואו לא נשכח מי באמת משלם את המחיר של המשבר הכלכלי.

And that as we worry about our next job in the office,

ובעוד אנו דואגים בנוגע לתפקיד הבא שלנו במשרד,

the next design that we can get, to keep our workers.

העיצוב הבא שאנו יכולים לעשות, על מנת להחזיק את העובדים שלנו.

Let's not forget these men, who are truly dying to work.

בואו לא נשכח את האנשים האלו שפשוט "מתים" לעבוד.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)