Mark Pagel: How language transformed humanity

מתרגם: Oren Szekatch מבקר: Sigal Tifferet

Each of you possesses

לכל אחד מכם יש

the most powerful, dangerous and subversive trait

את התכונה הכי עוצמתית, חתרנית ומסוכנת

that natural selection has ever devised.

שהברירה הטבעית אי פעם המציאה.

It's a piece of neural audio technology

זהו חלק של טכנולוגיית שמע ניורולוגית

for rewiring other people's minds.

אשר מחווט מחדש מוחות של אנשים אחרים.

I'm talking about your language, of course,

אני מדבר על השפה, כמובן,

because it allows you to implant a thought from your mind

מכיוון שהיא מאפשרת לכם להחדיר מחשבה ממוחכם

directly into someone else's mind,

ישירות אל מוחו של אדם אחר,

and they can attempt to do the same to you,

והם יוכלו לנסות ולעשות זאת גם לכם,

without either of you having to perform surgery.

מבלי שמי מכם ייאלץ לבצע ניתוח.

Instead, when you speak,

במקום זאת, כאשר אתם מדברים,

you're actually using a form of telemetry

אתם למעשה משתמשים במעין סוג של טלמטריה

not so different

שאינה כה שונה

from the remote control device for your television.

מהשלט הרחוק של הטלוויזיה שלכם.

It's just that, whereas that device

העניין הוא, שלהבדיל מהעובדה שהשלט

relies on pulses of infrared light,

מסתמך על פולסים של קרני אינפרא אדום,

your language relies on pulses,

השפה שלכם מסתמכת על פולסים,

discrete pulses, of sound.

פולסים עדינים, של צליל.

And just as you use the remote control device

ובדיוק כמו שאתם משתמשים בשלט הרחוק

to alter the internal settings of your television

בכדי לשנות את ההגדרות הפנימיות של הטלוויזיה שלכם

to suit your mood,

כך שזה יתאים למצב רוחכם,

you use your language

אתם משתמשים בשפה שלכם

to alter the settings inside someone else's brain

בכדי לשנות את ההגדרות במוחו של מישהו אחר

to suit your interests.

בכדי שזה יתאים לאינטרסים שלכם.

Languages are genes talking,

שפות הן גנים המדברים,

getting things that they want.

המשיגים את הדברים בהם הם מעוניינים.

And just imagine the sense of wonder in a baby

ורק תדמיינו את רמת הפליאה של תינוק

when it first discovers that, merely by uttering a sound,

כאשר הוא מגלה לראשונה, שפשוט דרך הוצאת קול,

it can get objects to move across a room

הוא יכול לגרום לאובייקטים לנוע בחדר

as if by magic,

כמו היה הדבר קסם,

and maybe even into its mouth.

ואולי אפילו אל תוך פיו.

Now language's subversive power

כעת, כוחן החתרני של שפות

has been recognized throughout the ages

היה ידוע ומוכר לאורך הדורות

in censorship, in books you can't read,

בצנזורה, בספרים שלא יכולתם לקרוא,

phrases you can't use

ביטויים בהם לא הורשתם להשתמש,

and words you can't say.

ומילים שהיה אסור לומר.

In fact, the Tower of Babel story in the Bible

למעשה, סיפור מגדל בבל בתנ"ך

is a fable and warning

הוא משל ואזהרה

about the power of language.

על כוחה של השפה.

According to that story, early humans developed the conceit

לפני הסיפור הזה, בני האדם הקדומים פיתחו את המחשבה היהירה

that, by using their language to work together,

שדרך השימוש בשפתם בכדי לעבוד בצוותא,

they could build a tower

הם יוכלו לבנות מגדל

that would take them all the way to heaven.

שייקח אותם את כל הדרך אל השמיים.

Now God, angered at this attempt to usurp his power,

ואלוהים, הכועס על ניסיון זה לחמוס את כוחו,

destroyed the tower,

הורס את המגדל,

and then to ensure

ואז בכדי להבטיח

that it would never be rebuilt,

שהמגדל לעולם לא ייבנה מחדש,

he scattered the people by giving them different languages --

הוא מפזר את האנשים על-ידיי כך שהוא נותן להם שפות שונות --

confused them by giving them different languages.

הוא מבלבל אותם על-ידיי כך שהוא נותן להם שפות שונות.

And this leads to the wonderful irony

והדבר מוביל לאירוניה המופלאה

that our languages exist to prevent us from communicating.

כי השפות שלנו קיימות בכדי למנוע מאיתנו לתקשר אחד עם השני.

Even today,

אפילו כיום,

we know that there are words we cannot use,

אנחנו יודעים שיש מילים שאנחנו לא יכולים להשתמש בהם,

phrases we cannot say,

ביטויים שאנחנו לא יכולים לומר,

because if we do so,

מכיוון שאם נאמר אותם,

we might be accosted, jailed,

ייתכן ויתנכלו לנו, נאסר,

or even killed.

או אפילו נהרג.

And all of this from a puff of air

וכל זה ממשב של אוויר.

emanating from our mouths.

היוצא מהפיות שלנו.

Now all this fuss about a single one of our traits

כעת, כל הרעש סביב אחת מהתכונות שלנו

tells us there's something worth explaining.

אומר לנו שיש בזה משהו השווה הסבר.

And that is how and why

וזה איך ולמה

did this remarkable trait evolve,

התפתחה התכונה המרשימה הזו,

and why did it evolve

ולמה היא התפתחה

only in our species?

רק במין שלנו?

Now it's a little bit of a surprise

זה מעט מפתיע

that to get an answer to that question,

שבכדי לקבל תשובה לשאלה הזו,

we have to go to tool use

עלינו להסתכל על שימוש בכלים

in the chimpanzees.

בקרב שימפנזים.

Now these chimpanzees are using tools,

השימפנזים האלו משתמשים בכלים,

and we take that as a sign of their intelligence.

ואנחנו רואים בזאת סימן לאינטליגנציה שלהם.

But if they really were intelligent,

אך אם הם באמת אינטליגנטים,

why would they use a stick to extract termites from the ground

למה הם משתמשים במקל בכדי להוציא טרמיטים מהאדמה

rather than a shovel?

במקום להשתמש באת חפירה?

And if they really were intelligent,

ואם הם באמת אינטליגנטים,

why would they crack open nuts with a rock?

מדוע הם פותחים אגוזים עם אבן?

Why wouldn't they just go to a shop and buy a bag of nuts

למה שלא ילכו לחנות וייקנו שקית של אגוזים

that somebody else had already cracked open for them?

שמישהו אחר כבר פתח בשבילם?

Why not? I mean, that's what we do.

למה לא? זה מה שאנחנו עושים.

Now the reason the chimpanzees don't do that

הסיבה לכך שהשימפנזים לא עושים זאת

is that they lack what psychologists and anthropologists call

היא החוסר במה שפסיכולוגים ואנתרפולוגים מכנים

social learning.

למידה חברתית.

They seem to lack the ability

נראה כי חסרה להם היכולת

to learn from others

ללמוד מאחרים

by copying or imitating

על-ידיי העתקה או חיקוי,

or simply watching.

או פשוט דרך צפייה.

As a result,

כתוצאה,

they can't improve on others' ideas

הם לא יכולים לשפר רעיונות של אחרים

or learn from others' mistakes --

או ללמוד מטעויות של אחרים --

benefit from others' wisdom.

להרוויח מחוכמתם של אחרים.

And so they just do the same thing

וכך הם פשוט עושים את אותו הדבר

over and over and over again.

שוב ושוב ושוב.

In fact, we could go away for a million years and come back

למעשה, אנחנו יכולים ללכת למיליון שנה ולחזור,

and these chimpanzees would be doing the same thing

והשימפנזים הללו עדיין יעשו את אותו הדבר

with the same sticks for the termites

עם אותם מקלות עבור הטרמיטים

and the same rocks to crack open the nuts.

ואותן אבנים לפתיחת האגוזים.

Now this may sound arrogant, or even full of hubris.

עכשיו, זה יכול להישמע שחצני, או אפילו מלא היבריס.

How do we know this?

כיצד אנחנו יודעים זאת?

Because this is exactly what our ancestors, the Homo erectus, did.

בגלל שזה בדיוק מה שאבותינו, ההומו ארקטוס, עשו.

These upright apes

הקופים הזקופים האלו

evolved on the African savanna

התפתחו בסוואנה של אפריקה

about two million years ago,

לפני כשני מיליון שנים,

and they made these splendid hand axes

והם יצרו את גרזני היד המופלאים הללו

that fit wonderfully into your hands.

שהתאימו נהדר לכף ידך.

But if we look at the fossil record,

אך אם נסתכל על תיעוד המאובנים,

we see that they made the same hand axe

אנחנו רואים שהם השתמשו באותם גרזני יד

over and over and over again

שוב ושוב ושוב

for one million years.

למשך מיליון שנים.

You can follow it through the fossil record.

ניתן לעקוב אחרי זה דרך תיעוד המאובנים.

Now if we make some guesses about how long Homo erectus lived,

אם ננחש כמה זמן חי ההומו ארקטוס,

what their generation time was,

ומה היה משך הדור שלהם,

that's about 40,000 generations

זה בערך כ- 40,000 דורות

of parents to offspring, and other individuals watching,

של הורים וילדים, ואנשים הצופים מהצד,

in which that hand axe didn't change.

בהם גרזן היד לא השתנה.

It's not even clear

זה אפילו לא בטוח

that our very close genetic relatives, the Neanderthals,

שלקרובים אלינו גנטית, הניאנדרטאלים,

had social learning.

היתה למידה חברתית.

Sure enough, their tools were more complicated

בהחלט, הכלים שלהם היו יותר מורכבים

than those of Homo erectus,

מאשר אלו של ההומו ארקטוס,

but they too showed very little change

אך גם הם הראו מעט מאוד שינוי

over the 300,000 years or so

במהלך 300,000 השנים

that those species, the Neanderthals,

שהמינים האלה, הניאנדרטאלים,

lived in Eurasia.

חיו ביורו-אסיה.

Okay, so what this tells us

אוקיי, אז מה שזה אומר לנו

is that, contrary to the old adage,

זה, שבניגוד לממירה הישנה,

"monkey see, monkey do,"

"קוף רואה, קוף עושה,"

the surprise really is

ההפתעה היא למעשה

that all of the other animals

שכל שאר החיות

really cannot do that -- at least not very much.

באמת לא יכולות לעשות את זה -- לפחות לא הרבה.

And even this picture

ואפילו בתמונה הזו

has the suspicious taint of being rigged about it --

יש תחושה שיש בה משהו מבויים --

something from a Barnum & Bailey circus.

משהו הלקוח מהקרקס של בארנום וביילי.

But by comparison,

אך בהשוואה אליהם,

we can learn.

אנחנו יכולים ללמוד.

We can learn by watching other people

אנחנו יכולים ללמוד על-ידיי צפייה באנשים אחרים

and copying or imitating

או דרך העתקה או חיקויי

what they can do.

של מה שהם עושים.

We can then choose, from among a range of options,

אז אנחנו יכולים לבחור, מבין מגוון רחב של אפשרויות,

the best one.

את האפשרות הטובה ביותר.

We can benefit from others' ideas.

אנחנו יכולים להרוויח מרעיונות של אחרים.

We can build on their wisdom.

אנחנו יכולים לבנות על סמך החוכמה שלהם.

And as a result, our ideas do accumulate,

וכתוצאה, הרעיונות שלנו אכן מצטברים,

and our technology progresses.

והטכנולוגיה שלנו מתקדמת.

And this cumulative cultural adaptation,

וההסתגלות התרבותית המצטברת הזו,

as anthropologists call

כך אנתרפולוגים קוראים

this accumulation of ideas,

להצטברות של רעיונות,

is responsible for everything around you

היא אחראית לכל דבר סביבכם

in your bustling and teeming everyday lives.

במהלך חיי היום יום העמוסים והשוקקים שלכם.

I mean the world has changed out of all proportion

כלומר, העולם השתנה מכל קנה מידה

to what we would recognize

שאנחנו היינו מזהים

even 1,000 or 2,000 years ago.

אפילו לפני 1,000 או 2,000 שנים.

And all of this because of cumulative cultural adaptation.

וכל זה בגלל ההסתגלות התרבותית המצטברת.

The chairs you're sitting in, the lights in this auditorium,

הכיסאות עליהם אתם יושבים, האורות כאן באולם,

my microphone, the iPads and iPods that you carry around with you --

המיקרופון שלי, האייפד והאייפוד שאתם נושאים איתכם,

all are a result

כל אלו הם תוצאה

of cumulative cultural adaptation.

של ההסתגלות התרבותית המצטברת.

Now to many commentators,

רבים אומרים כי

cumulative cultural adaptation, or social learning,

הסתגלות תרבותית מצטברת או למידה חברתית,

is job done, end of story.

סיימו את תפקידם, סוף סיפור.

Our species can make stuff,

המין שלנו יכול ליצור דברים,

therefore we prospered in a way that no other species has.

לכן שגשגנו כפי שאף מין אחר לא שגשג.

In fact, we can even make the "stuff of life" --

אנחנו יכולים אפילו ליצור את "חומר החיים" --

as I just said, all the stuff around us.

כמו שאמרתי, כל הדברים סביבנו.

But in fact, it turns out

אך למעשה, מסתבר

that some time around 200,000 years ago,

שלפני 200,000 שנים בערך,

when our species first arose

כאשר המין שלנו עלה לראשונה

and acquired social learning,

ורכש את הלמידה החברתית,

that this was really the beginning of our story,

זו היתה רק תחילת הסיפור שלנו,

not the end of our story.

ולא סופו של הסיפור.

Because our acquisition of social learning

מכיוון שרכישת הלמידה החברתית

would create a social and evolutionary dilemma,

יצרה דילמה חברתית ואבולוציונית,

the resolution of which, it's fair to say,

שהתוצאה שלה, ניתן לומר,

would determine not only the future course of our psychology,

תכריע לא רק את עתיד הפסיכולוגיה שלנו,

but the future course of the entire world.

אלא את עתיד העולם כולו.

And most importantly for this,

והדבר החשוב ביותר הוא,

it'll tell us why we have language.

שזה יספר לנו מדוע יש לנו שפה.

And the reason that dilemma arose

והסיבה שהדילמה עלתה

is, it turns out, that social learning is visual theft.

היא מכיוון שלמידה חברתית היא למעשה גניבה חזותית.

If I can learn by watching you,

אם אני יכול ללמוד מצפייה בך,

I can steal your best ideas,

אני יכול לגנוב את רעיונותייך הטובים ביותר,

and I can benefit from your efforts,

ואני יכול להרוויח מהמאמצים שלך,

without having to put in the time and energy that you did

מבלי שאצטרך להשקיע את הזמן או האנרגיה שהשקעת

into developing them.

בנסיונך לפתח אותם.

If I can watch which lure you use to catch a fish,

אם אני אוכל לראות באיזה פיתיון אתה משתמש לדייג,

or I can watch how you flake your hand axe

או שאוכל לראות כיצד אתה מסתת את גרזן היד שלך

to make it better,

בכדי לשפר אותו,

or if I follow you secretly to your mushroom patch,

או אם אני עוקב אחרייך חרש חרש לחלקת הפטריות שלך,

I can benefit from your knowledge and wisdom and skills,

אני יכול להרוויח מהידע שלך, ומחוכמתך ומכישורייך,

and maybe even catch that fish

ואולי אפילו אוכל לתפוס את הדג ההוא

before you do.

לפנייך.

Social learning really is visual theft.

למידה חברתית היא למעשה גניבה חזותית.

And in any species that acquired it,

ובכל מין שרוכש אותה,

it would behoove you

זה יהיה חכם מצידך

to hide your best ideas,

להחביא את רעיונותייך הטובים ביותר,

lest somebody steal them from you.

כדי שלא יגנבו אותם ממך.

And so some time around 200,000 years ago,

וכך לפני כ- 200,000 שנים,

our species confronted this crisis.

המין שלנו התעמת עם המשבר הזה.

And we really had only two options

והיו לנו למעשה שתי אפשרויות

for dealing with the conflicts

להתמודד עם הקונפליקטים

that visual theft would bring.

שגניבה חזותית העלתה.

One of those options

אחת האפשרויות

was that we could have retreated

הייתה לסגת

into small family groups.

לקבוצות משפחתיות קטנות.

Because then the benefits of our ideas and knowledge

מכיוון שאז היתרונות של הרעיונות והידע שלנו

would flow just to our relatives.

יעברו אל הקרובים שלנו.

Had we chosen this option,

לו היינו בוחרים באפשרות הזו,

sometime around 200,000 years ago,

מתישהו לפני כ - 200,000 שנים,

we would probably still be living like the Neanderthals were

סביר להניח שעדיין היינו חיים כמו שחיו הניאנדרטאלים

when we first entered Europe 40,000 years ago.

כאשר הגענו לראשונה לאירופה לפני 40,000 שנים.

And this is because in small groups

וזה משום שבקבוצות קטנות

there are fewer ideas, there are fewer innovations.

ישנם פחות רעיונות, ישנם פחות חידושים.

And small groups are more prone to accidents and bad luck.

ולקבוצות קטנות יש נטייה רבה יותר לתאונות או למזל רע.

So if we'd chosen that path,

אז אם היינו בוחרים במסלול הזה,

our evolutionary path would have led into the forest --

אז השביל האבולוציוני שלנו היה מוביל לתוך היער --

and been a short one indeed.

והיה קצר ללא ספק.

The other option we could choose

האפשרות השנייה שיכולנו לבחור

was to develop the systems of communication

הייתה לפתח מערכת תקשורת

that would allow us to share ideas

שתאפשר לנו לחלוק רעיונות

and to cooperate amongst others.

ולעבוד בשיתוף פעולה עם אחרים.

Choosing this option would mean

בחירה באפשרות הזאת משמעה

that a vastly greater fund of accumulated knowledge and wisdom

שמאגר גדול בהרבה של ידע מצטבר וחוכמה

would become available to any one individual

יהיה זמין לכל פרט

than would ever arise from within an individual family

בהשוואה לזה שהיה נוצר במשפחה יחידה

or an individual person on their own.

או באדם יחיד.

Well, we chose the second option,

ובכן, אנחנו בחרנו באפשרות השנייה,

and language is the result.

והשפה היא התוצאה.

Language evolved to solve the crisis

השפה התפתחה בכדי לפתור את המשבר

of visual theft.

של גניבה חזותית.

Language is a piece of social technology

שפה היא חלק מטכנולוגיה חברתית

for enhancing the benefits of cooperation --

המעצימה את יתרונות שיתוף הפעולה --

for reaching agreements, for striking deals

בשביל להגיע להסכמה, בשביל לעשות עיסקאות

and for coordinating our activities.

ובשביל לתאם את הפעילויות שלנו.

And you can see that, in a developing society

ואתם יכולים לראות כי בחברה מתפתחת

that was beginning to acquire language,

שהתחילה לרכוש שפה,

not having language

חוסר בשפה

would be a like a bird without wings.

היה משול לציפור ללא כנפיים.

Just as wings open up this sphere of air

כשם שהכנפיים פותחות את ספירת האוויר

for birds to exploit,

לשימוש הציפורים,

language opened up the sphere of cooperation

השפה פתחה את ספירת שיתוף הפעולה

for humans to exploit.

לשימוש בני האדם.

And we take this utterly for granted,

ואנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו,

because we're a species that is so at home with language,

מכיוון שאנחנו מין שמרגיש בנוח עם השפה.

but you have to realize

אבל עליכם להבין

that even the simplest acts of exchange that we engage in

שאפילו הפעולות הפשוטות ביותר של סחר שאנחנו עוסקים בהן

are utterly dependent upon language.

תלויות לחלוטין בשפה.

And to see why, consider two scenarios

ובכדי לראות מדוע, חשבו על שני מקרים

from early in our evolution.

משלב מוקדם באבולוציה שלנו.

Let's imagine that you are really good

בואו נדמיין שאתם טובים מאוד

at making arrowheads,

בהכנת ראשי חצים,

but you're hopeless at making the wooden shafts

אך גרועים בהכנת בסיס החץ

with the flight feathers attached.

עם נוצות התעופה.

Two other people you know are very good at making the wooden shafts,

שני אנשים אחרים מצטיינים בהכנת בסיס החץ,

but they're hopeless at making the arrowheads.

אך גרועים בהכנת ראשי החצים.

So what you do is --

אז מה שאתם עושים זה --

one of those people has not really acquired language yet.

אחד מהאנשים האלה לא רכש עדיין שפה.

And let's pretend the other one is good at language skills.

ובואו נאמר שהשני מצטיין בכישורי השפה.

So what you do one day is you take a pile of arrowheads,

אז מה שאתם עושים יום אחד זה לקחת את ערמת ראשי החצים,

and you walk up to the one that can't speak very well,

ואתם הולכים לאותו אחד שאינו יכול לדבר היטב,

and you put the arrowheads down in front of him,

ואתם מניחים את ראשי החצים מולו,

hoping that he'll get the idea that you want to trade your arrowheads

בתקווה שהוא יבין את הרעיון שאתם רוצים לסחור בראשי החצים שלכם

for finished arrows.

בתמורה לחצים מוגמרים.

But he looks at the pile of arrowheads, thinks they're a gift,

אך הוא מתבונן בערמת ראשי החצים, במחשבה שהם מתנה,

picks them up, smiles and walks off.

לוקח אותם, מחייך והולך.

Now you pursue this guy, gesticulating.

עכשיו אתם רודפים אחרי האיש בתנועות ידיים,

A scuffle ensues and you get stabbed

ומתפתחת התכתשות והוא דוקר אתכם

with one of your own arrowheads.

עם אחד מראשי החצים שלכם.

Okay, now replay this scene now, and you're approaching the one who has language.

אוקיי, עכשיו תריצו שוב את הסצנה הזו כשאתם מתקרבים לזה שיש לו שפה.

You put down your arrowheads and say,

אתם מניחים את ראשי החצים ואומרים:

"I'd like to trade these arrowheads for finished arrows. I'll split you 50/50."

"אני רוצה להחליף את ראשי החצים הללו בחצים מוגמרים. אני אתחלק איתך 50\50."

The other one says, "Fine. Looks good to me.

והבחור אומר "בסדר. נראה טוב בעיניי.

We'll do that."

נעשה את זה."

Now the job is done.

כעת העבודה נגמרה.

Once we have language,

ברגע שיש לנו שפה,

we can put our ideas together and cooperate

אנחנו יכולים לנסח רעיונות ולשתף פעולה

to have a prosperity

בכדי להשיג שגשוג

that we couldn't have before we acquired it.

כמוהו לא יכולנו לקבל לפני שרכשנו את השפה.

And this is why our species

וזו הסיבה מדוע המין שלנו

has prospered around the world

שגשג בכל רחבי העולם

while the rest of the animals

בזמן ששאר החיות

sit behind bars in zoos, languishing.

יושבות להן מאחורי סורגים בגני החיות, נמקות.

That's why we build space shuttles and cathedrals

זו הסיבה מדוע אנו בונים חלליות וקתדרלות

while the rest of the world sticks sticks into the ground

בזמן ששאר העולם תוקע מקלות לתוך האדמה

to extract termites.

כדי להוציא טרמיטים.

All right, if this view of language

טוב. אם המבט הזה על השפה

and its value

וערכה

in solving the crisis of visual theft is true,

והיכולת לפתור את בעיית משבר הגניבה החזותית הוא נכון,

any species that acquires it

אז כל מין שרוכש שפה

should show an explosion of creativity and prosperity.

אמור להראות התפוצצות של יצירתיות ושגשוג.

And this is exactly what the archeological record shows.

וזה בדיוק מה שמראים לנו תיעודי הארכיאולוגים.

If you look at our ancestors,

אם תסתכלו על אבותינו הקדמונים,

the Neanderthals and the Homo erectus, our immediate ancestors,

הניאנדרטאלים וההומו ארקטוס, אבותינו הקרובים ביותר,

they're confined to small regions of the world.

הם מוגבלים לאיזורים קטנים בעולם.

But when our species arose

אך כאשר המין שלנו עלה

about 200,000 years ago,

לפני כ- 200,000 שנים,

sometime after that we quickly walked out of Africa

זמן כלשהו אחרי זה יצאנו במהרה מאפריקה

and spread around the entire world,

והתפזרנו בכל קצוות תבל,

occupying nearly every habitat on Earth.

מאכלסים כמעט כל בית גידול על פני כדור-הארץ.

Now whereas other species are confined

בעוד שמינים אחרים מוגבלים

to places that their genes adapt them to,

למקומות שהגנים שלהם הותאמו.

with social learning and language,

עם למידה חברתית ושפה,

we could transform the environment

יכולנו לשנות את הסביבה

to suit our needs.

כך שתתאים לצרכינו.

And so we prospered in a way

וכך שגשגנו כפי

that no other animal has.

שאף חיה אחרת לא עשתה.

Language really is

השפה היא באמת

the most potent trait that has ever evolved.

התכונה החזקה ביותר שאי פעם התפתחה.

It is the most valuable trait we have

זוהי התכונה הכי שימושית שיש לנו

for converting new lands and resources

להסבת אדמות חדשות ומשאבים

into more people and their genes

לעוד אנשים והגנים שלהם

that natural selection has ever devised.

מכל מה שהברירה הטבעית אי פעם המציאה.

Language really is

השפה היא באמת

the voice of our genes.

הקול של הגנים שלנו.

Now having evolved language, though,

בגלל שפיתחנו את השפה,

we did something peculiar,

עשינו משהו מוזר,

even bizarre.

אפילו חריג.

As we spread out around the world,

בזמן שהתפזרנו ברחבי הכדור,

we developed thousands of different languages.

פיתחנו אלפי שפות שונות.

Currently, there are about seven or 8,000

כיום, ישנם כ 7,000-8,000

different languages spoken on Earth.

שפות שונות שמדוברות בעולם.

Now you might say, well, this is just natural.

כעת אתם יכולים לומר, ובכן, זה אך טבעי.

As we diverge, our languages are naturally going to diverge.

בזמן שאנחנו מסתעפים, כך יקרה גם לשפות שלנו.

But the real puzzle and irony

אך התהייה הגדולה והאירונית

is that the greatest density of different languages on Earth

היא שהצפיפות הכי גדולה של שפות שונות על כדור-הארץ

is found where people are most tightly packed together.

נמצאת במקום בו האנשים קרובים מאוד זה לזה.

If we go to the island of Papua New Guinea,

אם נלך לפפואה גינאה החדשה,

we can find about 800 to 1,000

נוכל למצוא בערך 800 עד 1,000

distinct human languages,

שפות אנושיות נבדלות,

different human languages,

שפות אנושיות שונות,

spoken on that island alone.

מדוברות על האי הזה בלבד.

There are places on that island

ישנם מקומות על האי הזה

where you can encounter a new language

בהם אתם יכולים לפגוש בשפה חדשה

every two or three miles.

כל 3 עד 5 קילומטרים.

Now, incredible as this sounds,

כעת, מדהים ככל שזה נשמע,

I once met a Papuan man, and I asked him if this could possibly be true.

פגשתי פעם איש מפפואה, ושאלתי אותו האם באמת הדבר יתכן.

And he said to me, "Oh no.

והוא אמר לי, "או לא.

They're far closer together than that."

הם הרבה יותר קרובים זה לזה."

And it's true; there are places on that island

וזה נכון; ישנם מקומות על האי הזה

where you can encounter a new language in under a mile.

בהם אתם יכולים לפגוש בשפה חדשה במרחק של פחות משלוש קילומטר.

And this is also true of some remote oceanic islands.

והדבר נכון גם לגבי כמה איים אוקיאנים מרוחקים.

And so it seems that we use our language,

וכך נדמה כי אנו משתמשים בשפה שלנו,

not just to cooperate,

לא רק לשיתוף פעולה,

but to draw rings around our cooperative groups

אלא גם לייצור טבעות צפופות סביב קבוצות המשתפות איתנו פעולה

and to establish identities,

ולבסס זהויות,

and perhaps to protect our knowledge and wisdom and skills

ואולי להגן על הידע והחוכמה והכישורים

from eavesdropping from outside.

מציתותים חיצוניים.

And we know this

ואנחנו יודעים זאת

because when we study different language groups

מכיוון שכאשר אנחנו חוקרים קבוצות שפה שונות

and associate them with their cultures,

ומקשרים אותן עם התרבויות שלהן,

we see that different languages

אנחנו רואים כי ההבדל בשפות

slow the flow of ideas between groups.

מאט את זרימת הרעיונות בין קבוצות.

They slow the flow of technologies.

הן מאטות את זרימתן של הטכנולוגיות.

And they even slow the flow of genes.

והן אפילו מעכבות את זרימת הגנים.

Now I can't speak for you,

עכשיו, אני לא יכול לדבר בשמכם,

but it seems to be the case

אך נדמה שזו הסיבה

that we don't have sex with people we can't talk to.

שאנחנו לא עושים סקס עם אנשים איתם אנחנו לא יכולים לדבר.

(Laughter)

(צחוק)

Now we have to counter that, though,

אבל עכשיו אנחנו צריכים לנגוד זאת,

against the evidence we've heard

כנגד הראייה ששמענו עליה

that we might have had some rather distasteful genetic dalliances

שאולי היו לנו כמה התמזמזויות גנטיות מפוקפקות

with the Neanderthals and the Denisovans.

עם הניאנדרטאלים ועם הדניסובנים.

(Laughter)

(צחוק)

Okay, this tendency we have,

אוקי, הנטייה שיש לנו,

this seemingly natural tendency we have,

הנטייה הטבעית לכאורה שיש לנו,

towards isolation, towards keeping to ourselves,

להתבודד, להתרחק מהאחר,

crashes head first into our modern world.

מתנגשת עם עולמנו המודרני.

This remarkable image

התמונה המדהימה הזו

is not a map of the world.

היא לא מפת העולם.

In fact, it's a map of Facebook friendship links.

למעשה, זוהי מפת קשרי חברויות בפייסבוק.

And when you plot those friendship links

וכאשר אתה מציב את אותם קשרי חברות

by their latitude and longitude,

לפי קווי האורך והרוחב שלהם,

it literally draws a map of the world.

זה מצייר לנו מפה של העולם.

Our modern world is communicating

עולמנו המודרני מתקשר

with itself and with each other

עם עצמו ואחד עם השני

more than it has

יותר מאשר

at any time in its past.

עשה זאת אי פעם בעבר.

And that communication, that connectivity around the world,

והתקשורת הזו, הקישוריות הזו סביב העולם,

that globalization

הגלובליזציה הזו

now raises a burden.

מעלה כעת בעיה.

Because these different languages

משום שאותן שפות שונות

impose a barrier, as we've just seen,

מהוות מחסום, כמו שזה עתה ראינו,

to the transfer of goods and ideas

למעבר מוצרים ורעיונות

and technologies and wisdom.

וטכנולוגיות וחוכמה.

And they impose a barrier to cooperation.

והן מהוות מחסום לשיתוף פעולה.

And nowhere do we see that more clearly

ואין מקום בו אנו רואים זאת בבירור יותר

than in the European Union,

מאשר באיחוד האירופי,

whose 27 member countries

בו חברות 27 מדינות

speak 23 official languages.

המדברות ב- 23 שפות רשמיות.

The European Union

האיחוד האירופי

is now spending over one billion euros annually

מבזבז למעלה ממיליארד יורו כל שנה

translating among their 23 official languages.

בתרגום לאותן 23 שפות רשמיות.

That's something on the order

זה משהו בסביבות

of 1.45 billion U.S. dollars

1.45 מיליארד דולרים

on translation costs alone.

על עלויות תרגום בלבד.

Now think of the absurdity of this situation.

חישבו על האבסורדיות של המצב הזה.

If 27 individuals

אם 27 אנשים

from those 27 member states

מ- 27 מדינות חברות

sat around table, speaking their 23 languages,

ישבו סביב שולחן, וידברו ב- 23 השפות שלהם,

some very simple mathematics will tell you

חישוב פשוט יראה לכם

that you need an army of 253 translators

שתזדקקו לצבא של 253 מתרגמים

to anticipate all the pairwise possibilities.

בכדי להתכונן לכל האפשרויות הזוגיות.

The European Union employs a permanent staff

האיחוד האירופי מעסיק צוות קבוע

of about 2,500 translators.

של כ- 2,500 מתרגמים.

And in 2007 alone --

ובשנת 2007 לבדה --

and I'm sure there are more recent figures --

אני בטוח כי ישנם נתונים מעודכנים יותר--

something on the order of 1.3 million pages

משהו באיזור ה- 1.3 מיליון דפים

were translated into English alone.

תורגמו לאנגלית בלבד.

And so if language really is

כך שאם שפה היא באמת

the solution to the crisis of visual theft,

הפתרון לגניבה חזותית,

if language really is

אם השפה באמת

the conduit of our cooperation,

סוללת את הדרך לשיתוף הפעולה שלנו,

the technology that our species derived

הטכנולוגיה שהמין שלנו המציא

to promote the free flow and exchange of ideas,

בכדי לקדם זרימה חופשית של החלפת רעיונות,

in our modern world,

בעולמנו המודרני,

we confront a question.

אנחנו ניצבים אל מול שאלה.

And that question is whether

והשאלה הינה האם

in this modern, globalized world

בעולם המודרני, הגלובלי הזה

we can really afford to have all these different languages.

אנחנו באמת יכולים להרשות לעצמנו את כל השפות השונות הללו.

To put it this way, nature knows no other circumstance

כלומר, הטבע לא מכיר שום מצב אחר

in which functionally equivalent traits coexist.

בו תכונות שוות פונקציונאלית מתקיימות בו-זמנית.

One of them always drives the other extinct.

אחת מהן תמיד מניעה את האחרת להכחדה.

And we see this in the inexorable march

ואנו רואים זאת בצעדה הקשה

towards standardization.

אל עבר ההאחדה.

There are lots and lots of ways of measuring things --

ישנן דרכים רבות מאוד למדוד דברים --

weighing them and measuring their length --

לשקול אותם ולמדוד את אורכם --

but the metric system is winning.

אך השיטה המטרית מנצחת.

There are lots and lots of ways of measuring time,

ישנן דרכים רבות מאוד למדוד את הזמן,

but a really bizarre base 60 system

אך שיטה מוזרה המבוססת על 60

known as hours and minutes and seconds

הידועה כשעות ודקות ושניות

is nearly universal around the world.

היא כמעט כלל עולמית.

There are many, many ways

ישנן דרכים רבות

of imprinting CDs or DVDs,

של החתמה על דיסקים ועל DVD,

but those are all being standardized as well.

אך כולן עוברות האחדה גם כן.

And you can probably think of many, many more

ואתם יכולים בוודאי לחשוב על עוד דוגמאות

in your own everyday lives.

בחיי היום יום שלכם.

And so our modern world now

וכך עולמנו המודרני כעת

is confronting us with a dilemma.

מציב אותנו אל מול בעיה.

And it's the dilemma

וזו אותה בעיה

that this Chinese man faces,

שעומדת בפני האיש הסיני הזה,

who's language is spoken

אשר שפתו מדוברת

by more people in the world

על-ידי יותר אנשים בעולם

than any other single language,

מאשר כל שפה אחרת,

and yet he is sitting at his blackboard,

ועדיין הוא יושב ליד הלוח שלו,

converting Chinese phrases

ומתרגם ביטויים סיניים

into English language phrases.

לביטויים בשפה האנגלית

And what this does is it raises the possibility to us

וזה מעלה בפנינו את האפשרות

that in a world in which we want to promote

שבעולם בו אנו רוצים לקדם

cooperation and exchange,

שיתוף פעולה וחליפין,

and in a world that might be dependent more than ever before

ובעולם שייתכן והוא תלוי יותר מאי פעם

on cooperation

בשיתוף פעולה

to maintain and enhance our levels of prosperity,

בכדי לשמר ולקדם את רמות השגשוג שלנו,

his actions suggest to us

מעשיו מרמזים לנו

it might be inevitable

שזה אולי בלתי נמנע

that we have to confront the idea

שאנחנו צריכים להתמודד עם הרעיון

that our destiny is to be one world with one language.

שגורלנו הוא להיות עולם אחד עם שפה אחת.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Matt Ridley: Mark, one question.

מאט רידלי: מארק, שאלה אחת.

Svante found that the FOXP2 gene,

סוואנטה מצא כי הגן FOXP2,

which seems to be associated with language,

שנראה כי הוא מקושר עם השפה,

was also shared in the same form

היה גם שותף באותה צורה

in Neanderthals as us.

בניאנדרטלים כמו אצלנו.

Do we have any idea

האם יש לנו איזשהו רעיון

how we could have defeated Neanderthals

כיצד יכולנו לנצח את הניאנדרטאלים

if they also had language?

אם גם להם הייתה שפה?

Mark Pagel: This is a very good question.

מארק פאגל: זוהי שאלה טובה מאוד.

So many of you will be familiar with the idea that there's this gene called FOXP2

אז רבים מכם יכירו את הרעיון שישנו גן הנקרא FOXP2

that seems to be implicated in some ways

שנדמה שהוא מקושר בכמה דרכים

in the fine motor control that's associated with language.

במוטוריקה העדינה המקושרת עם השפה.

The reason why I don't believe that tells us

הסיבה בגללה אני לא מאמין שזה אומר לנו

that the Neanderthals had language

שלניאנדרטאלים הייתה שפה

is -- here's a simple analogy:

היא -- ישנה אנלוגיה פשוטה:

Ferraris are cars that have engines.

פרארי הן מכוניות שיש להן מנועים.

My car has an engine,

למכונית שלי יש מנוע,

but it's not a Ferrari.

אבל היא אינה פרארי.

Now the simple answer then

עכשיו התשובה הפשוטה לזה

is that genes alone don't, all by themselves,

תהיה שגנים לבד לא, לגמרי לבדם,

determine the outcome

קובעים את התוצאה הסופית

of very complicated things like language.

של דבר מסובך כל-כך כמו שפה.

What we know about this FOXP2 and Neanderthals

מה שאנחנו יודעים על הגן הזה FOXP2 ועל הניאנדרטאלים

is that they may have had fine motor control of their mouths -- who knows.

הוא שייתכן והיה להם שליטה מוטורית עדינה על הפה שלהם -- מי יודע.

But that doesn't tell us they necessarily had language.

אך זה לא בהכרח אומר לנו שהייתה להם שפה.

MR: Thank you very much indeed.

מאט רידלי: באמת תודה רבה לך.

(Applause)

(מחיאות כפיים)