Jane Fonda: Life's third act

מתרגם: Nitai Gat מבקר: Sigal Tifferet

מהפכות רבות התקיימו

There have been many revolutions over the last century,

במאה האחרונה,

but perhaps none as significant as the longevity revolution.

אך ייתכן כי החשובה מכולן

היא מהפכת אריכות-הימים.

We are living on average today 34 years longer

אנו חיים כיום בממוצע

34 שנים יותר מאשר הסבים הגדולים שלנו.

than our great-grandparents did -- think about that.

חשבו על זה.

That's an entire second adult lifetime

מדובר בתקופת חיים בוגרים שנייה

that's been added to our lifespan.

שנוספה לתוחלת החיים שלנו.

And yet, for the most part,

ועדיין, ברוב המקרים,

our culture has not come to terms with what this means.

התרבות שלנו לא השלימה עם משמעות הדבר.

We're still living with the old paradigm

אנו עדיין חיים על פי הפרדיגמה הישנה

of age as an arch.

של גיל כקשת.

That's the metaphor, the old metaphor.

זוהי המטפורה הישנה.

You're born, you peak at midlife

אתה נולד, מגיע לשיא באמצע החיים,

and decline into decrepitude.

ומתדרדר עד אפיסת כוחות.

(Laughter)

(צחוק)

Age as pathology.

גיל כפתולוגיה.

אבל אנשים רבים כיום --

But many people today -- philosophers, artists, doctors, scientists --

פילוסופים, אמנים, רופאים, מדענים --

are taking a new look at what I call "the third act" --

בוחנים מחדש את 'המערכה השלישית', במילותיי,

שלושת העשורים האחרונים של החיים.

the last three decades of life.

They realize that this is actually a developmental stage of life

הם מבינים שמדובר בשלב התפתחותי בחיים

with its own significance,

בעל חשיבות משלו --

שונה מאמצע החיים

as different from midlife as adolescence is from childhood.

כפי שגיל ההתבגרות שונה מהילדות.

And they are asking -- we should all be asking:

והם שואלים -- על כולנו לשאול --

כיצד ננצל את הזמן הזה?

How do we use this time?

How do we live it successfully?

כיצד נחיה אותו נכון?

What is the appropriate new metaphor for aging?

מהי המטפורה המתאימה החדשה

להזדקנות?

I've spent the last year researching and writing about this subject.

בשנה האחרונה חקרתי את הנושא וכתבתי עליו.

וגיליתי

And I have come to find that a more appropriate metaphor for aging

כי מטפורה מתאימה יותר להזדקנות

is a staircase --

היא זו של מדרגות --

התרוממותה של הרוח האנושית,

the upward ascension of the human spirit,

bringing us into wisdom, wholeness, and authenticity.

המביאה אותנו לתבונה, שלמות

ואותנטיות.

Age not at all as pathology.

גיל לא כפתולוגיה בכלל;

גיל כפוטנציאל.

Age as potential.

And guess what?

ונחשו מה?

This potential is not for the lucky few.

הפוטנציאל אינו של מעטים ברי-מזל.

It turns out, most people over 50

מתברר כי

רוב האנשים מעל גיל 50

feel better, are less stressed, less hostile, less anxious.

מרגישים טוב יותר, מתוחים פחות,

עוינים פחות וחרדים פחות.

אנו נוטים לראות מכנה משותף

We tend to see commonalities more than differences.

יותר מאשר הבדלים.

Some of the studies even say we're happier.

מספר מחקרים אף אומרים

שאנו מאושרים יותר.

(Laughter)

This is not what I expected, trust me.

זה לא מה שחשבתי שיהיה, תאמינו לי.

אני באה משושלת ארוכה של דיכאוניים.

I come from a long line of depressives.

כשהגעתי לשנות ה40' המאוחרות שלי,

As I was approaching my late 40s,

כשהתעוררתי בבוקר

when I would wake up in the morning,

שש המחשבות הראשונות שלי היו כולן שליליות.

my first six thoughts would all be negative.

והתחלתי לפחד.

And I got scared.

I thought, "Oh my gosh. I'm going to become a crotchety old lady."

חשבתי, אוי לא,

אני עומדת להפוך לזקנה נרגנת.

But now that I am actually smack-dab in the middle of my own third act,

אבל עכשיו כשאני באמצע 'המערכה השלישית' שלי,

אני מבינה כי אף פעם לא הייתי כה מאושרת.

I realize I've never been happier.

אני מרגישה כזו הרגשה חזקה של רווחה.

I have such a powerful feeling of well-being.

And I've discovered

וגיליתי

that when you're inside oldness,

שכשאתה בתוך הזקנה,

as opposed to looking at it from the outside,

בניגוד לצפייה בה מבחוץ,

הפחד נעלם.

fear subsides.

You realize you're still yourself --

אתה מבין שאתה עדיין אתה --

maybe even more so.

ואולי אף יותר מאי-פעם.

Picasso once said, "It takes a long time to become young."

פיקאסו אמר פעם, "לוקח זמן רב להיהפך צעיר."

(Laughter)

(צחוק)

I don't want to romanticize aging.

איני רוצה לשוות להזדקנות אופי רומנטי.

Obviously, there's no guarantee

כמובן, אין שום ערובה

that it can be a time of fruition and growth.

לכך שזו תהיה תקופה של הגשמה וצמיחה.

חלק מזה הוא מזל.

Some of it is a matter of luck.

חלק מזה, כמובן, הוא גנטיקה.

Some of it, obviously, is genetic.

One third of it, in fact, is genetic.

למעשה, שליש מזה הוא גנטיקה.

ואין הרבה מה לעשות לגבי זה.

And there isn't much we can do about that.

But that means that two-thirds of how well we do in the third act,

אבל זה אומר ששני-שלישים

מהצלחתנו ב'מערכה השלישית',

תלויים בנו במידה מסויימת.

we can do something about.

אנו נדון בדברים שביכולתנו לעשות

We're going to discuss what we can do

to make these added years really successful,

כדי שהשנים שנוספו לנו תהיינה מוצלחות

and use them to make a difference.

וכיצד נשתמש בהן בכדי לעשות שינוי.

הרשו לי לומר משהו על המדרגות,

Now, let me say something about the staircase,

שעלולות להראות כמטפורה מוזרה עבור מבוגרים,

which may seem like an odd metaphor for seniors,

בהתחשב בעובדה שמבוגרים רבים מתקשים במדרגות.

given the fact that many seniors are challenged by stairs.

(צחוק)

(Laughter)

Myself included.

כולל אותי.

כפי שאתם אולי יודעים,

As you may know, the entire world operates on a universal law:

העולם כולו פועל על פי כלל אוניברסלי:

אנטרופיה, החוק השני של תרמודינמיקה.

entropy, the second law of thermodynamics.

Entropy means that everything in the world -- everything --

אנטרופיה משמעותה שכל מה שבעולם,

is in a state of decline and decay --

נמצא במצב של ירידה ודעיכה,

הקשת.

the arch.

There's only one exception to this universal law,

יש רק יוצא אחד מן הכלל האוניברסלי הזה,

וזוהי הרוח האנושית,

and that is the human spirit,

אשר יכולה לצמוח הלאה --

which can continue to evolve upwards, the staircase,

המדרגות --

bringing us into wholeness, authenticity, and wisdom.

ולהביא אותנו לכדי שלמות,

אותנטיות ותבונה.

And here's an example of what I mean.

והנה דוגמה לכוונתי.

ההתרוממות הזו

This upward ascension

יכולה להתקיים גם מול קשיים פיזיים קיצוניים.

can happen even in the face of extreme physical challenges.

About three years ago, I read an article in the New York Times.

לפני כשלוש שנים,

קראתי מאמר בניו-יורק טיימס.

הוא היה על גבר בשם ניל סלינגר --

It was about a man named Neil Selinger --

בן 57, עורך דין לשעבר --

57 years old, a retired lawyer,

who had joined the writers' group at Sarah Lawrence,

שהצטרף לקבוצת הכותבים בקולג' ע"ש שרה לורנס

where he found his writer's voice.

שם הוא מצא את קולו הספרותי.

Two years later,

שנתיים לאחר מכן,

he was diagnosed with ALS, commonly known as Lou Gehrig's disease.

הוא אובחן כחולה בALS, הידועה בכינויה 'מחלת לו גריג'.

זוהי מחלה נוראית וקטלנית.

It's a terrible disease. It's fatal.

It wastes the body, but the mind remains intact.

היא מתישה את הגוף, אך הראש נשאר צלול.

In this article, Mr. Selinger wrote the following

במאמר, מר סלינגר כתב את הדברים הבאים

כדי לתאר את מה שעובר עליו.

to describe what was happening to him.

ואני מצטטת,

And I quote:

"As my muscles weakened,

"בעוד שריריי נחלשו,

כתיבתי התחזקה.

my writing became stronger.

As I slowly lost my speech,

כשאיבדתי לאט את יכולת הדיבור,

I gained my voice.

הרווחתי את קולי.

As I diminished, I grew.

בעוד אני מצטמק, צמחתי.

בעוד אני מאבד כל כך הרבה,

As I lost so much,

התחלתי סוף סוף למצוא את עצמי."

I finally started to find myself."

ניל סלינגר, בעיניי,

Neil Selinger, to me,

is the embodiment of mounting the staircase

הוא התגלמות העלייה במדרגות

במהלך 'המערכה השלישית' שלו.

in his third act.

Now we're all born with spirit, all of us,

כולנו נולדים עם רוח,

אך לפעמים היא נבלמת

but sometimes it gets tamped down beneath the challenges of life,

על ידי האתגרים שמציבים החיים,

violence, abuse, neglect.

אלימות, התעללות, הזנחה.

Perhaps our parents suffered from depression.

ייתכן שהורינו סבלו מדיכאון.

ייתכן שהם לא יכלו לאהוב אותנו

Perhaps they weren't able to love us beyond how we performed in the world.

מעבר להצלחתנו בעולם.

ייתכן שאנו עדיין סובלים

Perhaps we still suffer from a psychic pain, a wound.

מכאב נפשי, מפצע.

ייתכן שאנו מרגישים כי בקשרים רבים לא סגרנו מעגל.

Perhaps we feel that many of our relationships

have not had closure.

כך שאנו עלולים להרגיש שלא סגרנו מעגל.

And so we can feel unfinished.

Perhaps the task of the third act

ייתכן כי המשימה של 'המערכה השלישית'

היא לעשות לעצמנו סגירת מעגל.

is to finish up the task of finishing ourselves.

For me, it began as I was approaching my third act, my 60th birthday.

עבורי, היא התחילה כשהגעתי ל'מערכה השלישית' שלי,

יום הולדתי ה60.

How was I supposed to live it?

כיצד אני אמורה לחיות אותה?

What was I supposed to accomplish in this final act?

מה הייתי אמורה להשיג במערכה האחרונה הזו?

And I realized that, in order to know where I was going,

והבנתי שכדי לדעת לאן אני הולכת,

I had to know where I'd been.

עלי לדעת היכן הייתי.

אז חזרתי

And so I went back and I studied my first two acts,

וחקרתי את שתי המערכות הראשונות שלי,

וניסיתי לגלות מי הייתי אז,

trying to see who I was then,

who I really was, not who my parents or other people told me I was,

מי הייתי באמת --

לא מי שהוריי או אנשים אחרים אמרו לי שהייתי,

או התייחסו אלי כאילו הייתי.

or treated me like I was.

אלא מי הייתי? מי היו הוריי --

But who was I?

Who were my parents -- not as parents, but as people?

לא כהורים, אלא כבני-אדם?

מי היו הסבים שלי?

Who were my grandparents?

How did they treat my parents?

איך הם התייחסו להורים שלי?

These kinds of things.

דברים מסוג זה.

כמה שנים אחרי, גיליתי

I discovered, a couple of years later,

שהתהליך הזה שעברתי

that this process that I had gone through

נקרא בפי פסיכולוגים

is called by psychologists "doing a life review."

"לבצע סקירה של החיים."

And they say it can give new significance and clarity and meaning

והם אומרים שהוא עשוי להעניק חשיבות חדשה,

בהירות ומשמעות

to a person's life.

לחיים של בן אדם.

You may discover, as I did,

אתם עשויים לגלות, כמוני,

that a lot of things that you used to think were your fault,

שדברים רבים שחשבתם שהיו באשמתכם,

דברים רבים שחשבתם לגבי עצמכם,

a lot of things you used to think about yourself,

לא היו קשורים בכלל אליכם.

really had nothing to do with you.

הם לא היו באשמתכם; אתם בסדר גמור.

It wasn't your fault; you're just fine.

ותוכלו לחזור אחורה

And you're able to go back and forgive them.

ולסלוח להם

ולסלוח לעצמכם.

And forgive yourself.

תוכלו לשחרר את עצמכם

You're able to free yourself

מהעבר שלכם.

from your past.

תוכלו לשנות

You can work to change your relationship to your past.

את מערכת-היחסים עם העבר שלכם.

כשכתבתי על זה,

Now while I was writing about this,

נתקלתי בספר שנקרא "האדם מחפש משמעות"

I came upon a book called "Man's Search for Meaning"

מאת ויקטור פראנקל.

by Viktor Frankl.

ויקטור פראנקל היה פסיכיאטר גרמני

Viktor Frankl was a German psychiatrist

who'd spent five years in a Nazi concentration camp.

ששהה חמש שנים במחנה-ריכוז נאצי.

And he wrote that, while he was in the camp,

והוא כתב שבזמן שהותו במחנה,

he could tell, should they ever be released,

הוא יכול לומר, במידה והם ישוחררו,

which of the people would be OK, and which would not.

מי מהאנשים יהיה בסדר,

ומי לא.

והוא כתב:

And he wrote this:

"כל דבר בחיים יכול להילקח ממך

"Everything you have in life can be taken from you

פרט לדבר אחד,

except one thing:

החופש שלך לבחור

your freedom to choose how you will respond to the situation.

כיצד תגיב

למצב.

זה מה שקובע

This is what determines the quality of the life we've lived --

את איכות החיים שחיינו --

not whether we've been rich or poor,

לא אם היינו עשירים או עניים,

מפורסמים או אלמונים,

famous or unknown,

healthy or suffering.

בריאים או חולים.

What determines our quality of life is how we relate to these realities,

מה שקובע את איכות החיים שלנו

הוא האופן בו אנו מתייחסים למציאות,

what kind of meaning we assign them,

איזו משמעות אנו מייחסים לה,

what kind of attitude we cling to about them,

באיזו גישה אנו דבקים לגביה,

איזה הלך-רוח אנו נותנים לה לעורר."

what state of mind we allow them to trigger."

ייתכן כי המטרה המרכזית של 'המערכה השלישית'

Perhaps the central purpose of the third act

is to go back and to try, if appropriate,

היא לחזור ולנסות, אם ישנו צורך,

to change our relationship to the past.

לשנות את מערכת-היחסים שלנו

עם העבר.

It turns out that cognitive research shows

מחקרים קוגניטיביים מראים,

שכאשר אנו עושים זאת,

when we are able to do this,

it manifests neurologically --

יש לזה ביטוי נוירולוגי --

neural pathways are created in the brain.

מסלולים עצביים נוצרים במוח.

You see, if you have, over time,

אם לאורך זמן,

reacted negatively to past events and people,

אתם מגיבים בשלילה לאירועים ואנשים מהעבר,

מסלולים עצביים נסללים

neural pathways are laid down

by chemical and electrical signals that are sent through the brain.

על ידי אותות כימיים וחשמליים שנשלחים במוח.

ולאורך זמן, המסלולים העצביים הללו מתקבעים,

And over time, these neural pathways become hardwired.

הם הופכים לנורמה --

They become the norm -- even if it's bad for us,

אפילו שזה רע לנו

because it causes us stress and anxiety.

כיוון שזה גורם לנו מתח וחרדה.

לעומת זאת, אם

If, however,

we can go back and alter our relationship,

נוכל לחזור ולשנות את מערכת-היחסים שלנו,

re-vision our relationship to past people and events,

לבחון מחדש את מערכת-היחסים שלנו

עם אנשים ואירועים מהעבר,

neural pathways can change.

מסלולים עצביים יכולים להשתנות.

And if we can maintain the more positive feelings

ואם נוכל לשמר

את הרגשות החיוביים יותר לגבי העבר,

about the past,

that becomes the new norm.

הם יהפכו לנורמה החדשה.

It's like resetting a thermostat.

זה כמו לאתחל תרמוסטט.

לא מדובר בלעבור חוויות

It's not having experiences

שהופכות אותנו לחכמים,

that makes us wise.

זה ההרהור בחוויות שעברנו

It's reflecting on the experiences that we've had that makes us wise

שעושה אותנו לחכמים --

and that helps us become whole,

וזה עוזר לנו להיות שלמים,

brings wisdom and authenticity.

מעניק תבונה ואותנטיות.

It helps us become what we might have been.

זה עוזר לנו להפוך למה שהיינו עשויים להיות.

Women start off whole, don't we?

נשים מתחילות שלמות, לא כך?

I mean, as girls, we're feisty -- "Yeah? Who says?"

כלומר, כנערות, אנו לוחמניות -- "כן, מי אמר?"

(Laughter)

יש לנו זהות.

We have agency.

We are the subjects of our own lives.

אנו הסובייקטים בחיים שלנו.

אך לעתים תכופות,

But very often,

many, if not most of us, when we hit puberty,

רבות מאיתנו, אם לא רובנו, בגיל התבגרות,

we start worrying about fitting in and being popular.

אנו מתחילות לדאוג לגבי השתלבות ופופולריות.

And we become the subjects and objects of other people's lives.

ואנו הופכות לסובייקטים ואובייקטים בחיים של אנשים אחרים.

אבל עכשיו, ב'מערכה השלישית' שלנו,

But now, in our third acts,

עשויה להיות לנו אפשרות

it may be possible for us to circle back to where we started,

לחזור לאן שהתחלנו

ולהיות מודעות לכך בפעם הראשונה.

and know it for the first time.

ואם נוכל לעשות זאת,

And if we can do that,

it will not just be for ourselves.

לא יהיה זה רק בשבילנו.

Older women are the largest demographic in the world.

נשים מבוגרות

הן הקבוצה הדמוגרפית הגדולה ביותר בעולם.

אם נוכל להגדיר מחדש את עצמנו

If we can go back and redefine ourselves

ולהפוך שלמות,

and become whole,

הדבר ייצור שינוי תרבותי בעולם.

this will create a cultural shift in the world,

and it will give an example to younger generations

וזה ייתן דוגמה לדורות הצעירים

כך שהם יוכלו לתפוש מחדש את החיים שלהם.

so that they can reconceive their own lifespan.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)