How did Hitler rise to power? - Alex Gendler and Anthony Hazard

תרגום: Roni Ravia עריכה: Ido Dekkers

How did Adolf Hitler,

כיצד אדולף היטלר,

a tyrant who orchestrated one of the largest genocides in human history,

עריץ שתחת הנהגתו התחולל רצח העם מהגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית,

rise to power in a democratic country?

עלה לשלטון במדינה דמוקרטית?

The story begins at the end of World War I.

הסיפור מתחיל בסוף מלחמת העולם הראשונה.

With the successful Allied advance in 1918,

עם הצלחת המתקפה של מדינות ההסכמה ב-1918,

Germany realized the war was unwinnable

גרמניה הבינה כי הפסד המלחמה הוא בלתי נמנע

and signed an armistice ending the fighting.

וחתמה על הסכם שביתת נשק שסימל את קץ הקרבות.

As its imperial government collapsed,

עם קריסת הקיסרות הגרמנית,

civil unrest and worker strikes spread across the nation.

התקוממויות בקרב הציבור ושביתות עובדים התפשטו ברחבי האומה.

Fearing a Communist revolution,

בשל פחד ממהפיכה קומוניסטית,

major parties joined to suppress the uprisings,

כמה מפלגות התאחדו לשם דיכוי המרד,

establishing the parliamentary Weimar Republic.

וכוננו את רפובליקת ויימאר הפרלמנטרית.

One of the new government's first tasks

אחת ממשימותיה הראשונות של הממשלה החדשה

was implementing the peace treaty imposed by the Allies.

הייתה ליישם את חוזה השלום שנכפה על ידי מדינות ההסכמה.

In addition to losing over a tenth of its territory and dismantling its army,

בנוסף לאובדן יותר מעשירית משטחה ופירוק צבאה,

Germany had to accept full responsibility for the war and pay reparations,

גרמניה נאלצה לקחת אחריות מלאה על המלחמה ולשלם פיצויים,

debilitating its already weakened economy.

דבר שהחליש את כלכלתה שהייתה רעועה עוד קודם לכן.

All this was seen as a humiliation by many nationalists and veterans.

כל זאת נתפס כהשפלה בעיני לאומנים ויוצאי צבא רבים.

They wrongly believed the war could have been won

הם האמינו בשגגה כי ניתן היה לנצח במלחמה

if the army hadn't been betrayed by politicians and protesters.

לולא בגידת הפוליטיקאים והמפגינים בצבא.

For Hitler, these views became obsession,

דעות אלו הפכו לאובססיה עבור היטלר,

and his bigotry and paranoid delusions led him to pin the blame on Jews.

וצרות אופקיו והזיות הפרנויה שלו גרמו לו להטיל את האשם על היהודים.

His words found resonance in a society with many anti-Semitic people.

דעותיו התקבלו בברכה בחברה מרובת אנטישמים.

By this time, hundreds of thousands of Jews

בעת הזו, מאות אלפי יהודים

had integrated into German society,

כבר היו מעורים בחברה הגרמנית,

but many Germans continued to perceive them as outsiders.

אבל גרמנים רבים המשיכו להתייחס אליהם כאל זרים.

After World War I, Jewish success led to ungrounded accusations

אחרי מלחמת העולם הראשונה, הצלחותיהם של היהודים הובילו להאשמות

of subversion and war profiteering.

של חתרנות ועשיית רווח מהמלחמה.

It can not be stressed enough that these conspiracy theories

אין ספק שתאוריות הקונספירציה הללו

were born out of fear,

נולדו מתוך פחד,

anger,

כעס,

and bigotry,

וקנאות,

not fact.

ולא מעובדות.

Nonetheless, Hitler found success with them.

אף על פי כן, היטלר נחל הצלחה עם דעותיו.

When he joined a small nationalist political party,

כשהצטרף למפלגה פוליטית קטנה בעלת דעות לאומניות,

his manipulative public speaking launched him into its leadership

נאומיו המניפולטיבים בפני הקהל הובילו אותו למנהיגות המפלגה

and drew increasingly larger crowds.

וקהל תומכיו הלך וגדל.

Combining anti-Semitism with populist resentment,

עם שילוב של אנטישמיות וכעס פופוליסטי,

the Nazis denounced both Communism and Capitalism

הנאצים גינו את הקומוניזם והקפיטליזם

as international Jewish conspiracies to destroy Germany.

וקראו להם קונספירציות יהודיות בינלאומיות שנועדו להשמיד את גרמניה.

The Nazi party was not initially popular.

המפלגה הנאצית לא היתה פופולרית בתחילה.

After they made an unsuccessful attempt at overthrowing the government,

אחרי שעשתה נסיון כושל להדחת הממשלה,

the party was banned,

חל איסור על פעילות המפלגה,

and Hitler jailed for treason.

והיטלר הוכנס לכלא בעוון בגידה.

But upon his release about a year later,

אבל לאחר שחרורו כשנה לאחר מכן,

he immediately began to rebuild the movement.

הוא מיד החל בבנייה מחדש של התנועה.

And then, in 1929, the Great Depression happened.

ואז, ב-1929, קרה השפל הגדול.

It led to American banks withdrawing their loans from Germany,

בעקבותיו, בנקים אמריקאים משכו את הלוואותיהם מגרמניה,

and the already struggling German economy collapsed overnight.

וכלכלתה הרעועה של גרמניה התמוטטה בין לילה.

Hitler took advantage of the people's anger,

היטלר ניצל את הכעס הציבורי,

offering them convenient scapegoats

הציע להם שעיר לעזאזל נוח

and a promise to restore Germany's former greatness.

והבטיח להחזיר את גרמניה לגדולתה.

Mainstream parties proved unable to handle the crisis

מפלגות המרכז לא הצליחו להתמודד עם המשבר

while left-wing opposition was too fragmented by internal squabbles.

והאופוזיציה השמאלנית היתה מפולגת מידי בשל ריבים פנימיים.

And so some of the frustrated public flocked to the Nazis,

וכך חלק מהציבור המתוסכל פנה למפלגה הנאצית,

increasing their parliamentary votes from under 3% to over 18% in just two years.

ומניין קולות המצביעים של המפלגה גדל מפחות מ-3%, ללמעלה מ-18% בתוך שנתיים בלבד.

In 1932, Hitler ran for president,

ב-1932, היטלר רץ לנשיאות,

losing the election to decorated war hero General von Hindenburg.

והפסיד את הבחירות לגיבור המלחמה המעוטר, הגנרל פון הינדרבורג.

But with 36% of the vote, Hitler had demonstrated the extent of his support.

אבל עם 36% מקולות הציבור, היטלר הוכיח את רמת התמיכה בו.

The following year, advisors and business leaders

בשנים הבאות, יועצים ואנשי עסקים

convinced Hindenburg to appoint Hitler as Chancellor,

שכנעו את הינדנבורג למנות את היטלר לקנצלר,

hoping to channel his popularity for their own goals.

בתקווה לתעל את הפופולריות שלו לטובת היעדים האישיים שלהם.

Though the Chancellor was only the administrative head of parliament,

למרות שהקנצלר נחשב רק ליושב הראש האדמינסטרטיבי של הפרלמנט,

Hitler steadily expanded the power of his position.

היטלר אט אט הרחיב את תחומי תפקידו.

While his supporters formed paramilitary groups

באותו זמן, תומכיו יצרו קבוצות פרא צבאיות

and fought protestors in streets.

ונלחמו נגד המפגינים ברחובות.

Hitler raised fears of a Communist uprising

היטלר נטע פחד בקרב הציבור עם התרעות למרד קומוניסטי

and argued that only he could restore law and order.

וטען שרק הוא יכול להשליט מחדש חוק וסדר.

Then in 1933,

ואז, ב-1933

a young worker was convicted of setting fire to the parliament building.

עובד צעיר הורשע בהצתת בניין הפרלמנט.

Hitler used the event to convince the government

היטלר ניצל את האירוע כדי לשכנע את הממשלה

to grant him emergency powers.

להעניק לו סמכויות לשעת חירום.

Within a matter of months, freedom of the press was abolished,

תוך חודשים ספורים, בוטל חופש הביטוי,

other parties were disbanded,

מפלגות אחרות התפרקו

and anti-Jewish laws were passed.

וחוקים אנטישמים הועברו.

Many of Hitler's early radical supporters were arrested and executed,

רבים מתומכיו הרדיקלים הראשונים של היטלר נאסרו או הוצאו להורג,

along with potential rivals,

יחד עם יריבים פוטנציאלים,

and when President Hindenburg died in August 1934,

וכשהנשיא הינדנבורג הלך לעולמו באוגוסט 1934,

it was clear there would be no new election.

היה ברור שלא יקוימו בחירות.

Disturbingly, many of Hitler's early measures didn't require mass repression.

באופן מעורר דאגה, לא היה צורך בדיכוי משמעותי של רבים ממעשיו הראשונים של היטלר.

His speeches exploited people's fear and ire

נאומיו ניצלו את הפחד והחימה של הציבור,

to drive their support behind him and the Nazi party.

והביאו את ההמון לעמוד מאחוריו ומאחורי המפלגה הנאצית.

Meanwhile, businessmen and intellectuals,

בינתיים, אנשי עסקים ואינטלקטואלים,

wanting to be on the right side of public opinion,

שרצו להיות בצד הנכון של דעת הקהל,

endorsed Hitler.

אימצו את היטלר לחיקם.

They assured themselves and each other

הם שכנעו את עצמם ואת עמיתהם

that his more extreme rhetoric was only for show.

שדעותיו הקיצוניות הן רק הצגה.

Decades later, Hitler's rise remains a warning

עשורים לאחר מכן, עלייתו של היטלר משמשת כאות אזהרה

of how fragile democratic institutions can be in the face of angry crowds

לשבריריותה של הדמוקרטיה בהינתן ציבור כועס

and a leader willing to feed their anger and exploit their fears.

ומנהיג שמוכן להעצים את כעסי הציבור ולנצל את פחדיו.