Why domestic violence victims don't leave | Leslie Morgan Steiner | TED

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Avi Kilmanovich מבקר: Ido Dekkers

I'm here today to talk about a disturbing question,

אני נמצאת כאן היום כדי לדון בשאלה מטרידה

which has an equally disturbing answer.

אשר התשובה עליה מטרידה לא פחות.

My topic is the secrets of domestic violence,

הנושא שברצוני להציג הוא הסודות של אלימות במשפחה

and the question I'm going to tackle

והשאלה שאני מתכוונת להתמודד עמה

is the one question everyone always asks:

היא השאלה שכולם תמיד שואלים:

Why does she stay?

למה היא נשארת ?

Why would anyone stay with a man who beats her?

למה שמישהי תישאר בקרבתו של גבר שמכה אותה ?

I'm not a psychiatrist, a social worker

אני לא פסיכיאטרית, עובדת סוציאלית

or an expert in domestic violence.

או מומחית בתחום האלימות במשפחה.

I'm just one woman with a story to tell.

אני פשוט אשה אחת עם סיפור שברצוני לספר.

I was 22. I had just graduated from Harvard College.

הייתי בת 22. בדיוק סיימתי את את חוק לימודיי ב"הרווארד".

I had moved to New York City for my first job

עברתי לעיר ניו יורק כדי להתחיל את עבודתי הראשונה

as a writer and editor at Seventeen magazine.

ככותבת ועורכת במגזין "סוונטין".

I had my first apartment,

בפעם הראשונה גרתי בדירה שהייתה כולה שלי,

my first little green American Express card,

השתמשתי בכרטיס ה"אמריקן אקספרס" הירוק הראשון שלי,

and I had a very big secret.

והיה לי סוד גדול מאד.

My secret was that I had this gun

הסוד היה בעצם האקדח הזה

loaded with hollow-point bullets pointed at my head

שהיה טעון בכדורים חלולי-קליע ומכוון לראשי

by the man who I thought was my soulmate,

על ידי הגבר שחשבתי שהוא נפשי התאומה

many, many times.

וזה קרה פעמים רבות.

The man who I loved more than anybody on Earth

הגבר שאהבתי יותר מכל אדם אחר על כדור הארץ

held a gun to my head and threatened to kill me

כיוון אקדח לראשי ואיים להרוג אותי

more times than I can even remember.

יותר פעמים מכפי שביכולתי לזכור.

I'm here to tell you the story of crazy love,

אני נמצאת כאן היום כדי לספר לכם סיפור על אהבה משוגעת

a psychological trap disguised as love,

על מלכודת פסיכולוגית במסווה של אהבה,

one that millions of women and even a few men

אחת כזו שמיליוני נשים ואפילו מספר גברים

fall into every year.

נופלים בה מדי שנה.

It may even be your story.

יתכן וזהו המקרה שלכם.

I don't look like a typical domestic violence survivor.

אני לא נראית כמו הקורבן הטיפוסי של אלימות משפחתית

I have a B.A. in English from Harvard College,

יש לי תואר ראשון (BA) באנגלית מ"הרווארד",

an MBA in marketing from Wharton Business School.

ותואר שני (MBA) בשיווק מבית הספר למנהל עסקים ב"וורטון".

I've spent most of my career working for Fortune 500 companies

במשך רוב הקריירה שלי עבדתי עבור חברות הנמנות על מדד ה"פורצ'ן-500"

including Johnson & Johnson, Leo Burnett and The Washington Post.

לרבות "ג'ונסון & ג'ונסון", "ליאו ברנט" ועיתון ה"וושינגטון פוסט".

I've been married for almost 20 years to my second husband

אני נשואה בשנית כבר כמעט 20 שנים

and we have three kids together.

ולי ולבעלי השני יש שלושה ילדים משותפים.

My dog is a black lab, and I drive a Honda Odyssey minivan.

יש לי כלב מגזע לברדור שחור ואני נוהגת ברכב משפחתי מסוג "הונדה אודיסי"

(Laughter)

(צחוק)

So my first message for you is that domestic violence

אז המסר שהראשון שלי אליכם הוא שאלימות משפחתית

happens to everyone --

יכולה לקרות לכל אדם -

all races, all religions, all income and education levels.

מכל גזע, דת, רמת הכנסה או רמת השכלה.

It's everywhere.

זה בכל מקום.

And my second message is that everyone thinks

המסר השני הוא שכולם חושבים

domestic violence happens to women,

שאלימות משפחתית נוגעת רק בנשים

that it's a women's issue.

ועל כן זה נושא שמשפיע על נשים בלבד.

Not exactly.

זה לא בדיוק המצב.

Over 85 percent of abusers are men, and domestic abuse

מעל 85 אחוזים מהמתעללים הם גברים ואלימות במשפחה

happens only in intimate, interdependent, long-term relationships,

מתרחשת רק במערכות יחסים אינטימיות, ארוכות טווח, שיש בהן תלות הדדית,

in other words, in families,

במילים אחרות - במשפחות,

the last place we would want or expect to find violence,

המקום האחרון שבו אנו מצפים למצוא אלימות,

which is one reason domestic abuse is so confusing.

שזו אחת הסיבות לכך שאלימות במשפחה היא כה מבלבלת.

I would have told you myself that I was the last person on Earth

אם הייתם שואלים אותי הייתי אומרת לכם שאני האדם האחרון

who would stay with a man who beats me,

שיהיה מוכן להישאר בקשר עם גבר שיכה אותי,

but in fact I was a very typical victim because of my age.

אבל למעשה התנהגתי בדיוק כמו קורבן טיפוסי בגלל גילי.

I was 22, and in the United States,

הייתי בת 22 ובארה"ב

women ages 16 to 24 are three times as likely

נשים בגילאים 16-24 נמצאות בסיכון גבוה פי שלושה

to be domestic violence victims

להיות קורבן אלימות במשפחה

as women of other ages,

בהשוואה לנשים בקבוצות גיל אחרות,

and over 500 women and girls this age

ומעל ל-500 נשים ונערות בגילאים הללו

are killed every year by abusive partners,

נהרגות מדי שנה בארה"ב כתוצאה מהתעללות מצד

boyfriends, and husbands in the United States.

בני זוג, חברים ובעלים.

I was also a very typical victim because I knew nothing

הייתי גם קורבן מאד טיפוסי בכך שלא ידעתי כלום

about domestic violence, its warning signs or its patterns.

על אלימות במשפחה והדפוסים ואותות האזהרה המיוחדים לה.

I met Conor on a cold, rainy January night.

פגשתי את קונור בלילה קר וגשום בחודש ינואר.

He sat next to me on the New York City subway,

הוא ישב לידי בקרון הרכבת התחתית בניו יורק,

and he started chatting me up.

והוא התחיל לשוחח עמי.

He told me two things.

הוא אמר לי שני דברים.

One was that he, too, had just graduated from an Ivy League school,

הראשון היה שגם הוא בדיוק סיים את לימודיו באוניברסיטה יוקרתית

and that he worked at a very impressive Wall Street bank.

ושהוא התחיל לעבוד בבנק השקעות בעל מוניטין בוול סטריט.

But what made the biggest impression on me that first meeting

אבל מה שהכי הרשים אותי באותה פגישה ראשונה

was that he was smart and funny

היו חוכמתו וחוש ההומור שלו

and he looked like a farm boy.

ושהוא נראה כמו נער חווה ממוצע.

He had these big cheeks, these big apple cheeks

היו לו לחיים גדולות, בצורת תפוחים,

and this wheat-blond hair,

ושיער בלונדיני בגון חיטה,

and he seemed so sweet.

והוא נראה כל כך מתוק.

One of the smartest things Conor did, from the very beginning,

אחד הדברים הכי חכמים שקונור עשה מיד בתחילת הקשר

was to create the illusion that I was the dominant partner in the relationship.

היה ליצור את האשליה שאני זו ששולטת במערכת היחסים בינינו.

He did this especially at the beginning

בתחילת הקשר הוא עשה זאת באמצעות

by idolizing me.

המחשת הערצתו כלפיי.

We started dating, and he loved everything about me,

התחלנו לצאת והוא התמוגג מכל דבר שנגע לי,

that I was smart, that I'd gone to Harvard,

שאני חכמה, בוגרת "הרווארד",

that I was passionate about helping teenage girls, and my job.

שהראיתי תשוקה לעזור לנערות צעירות וגם לגבי העבודה שלי.

He wanted to know everything about my family

הוא רצה לדעת הכל על משפחתי

and my childhood and my hopes and dreams.

וילדותי וגם על תקוותיי וחלומותיי.

Conor believed in me, as a writer and a woman,

קונור האמין בי, ככותבת וכאשה,

in a way that no one else ever had.

בדרך שבה אף אדם לא האמין בי קודם לכן.

And he also created a magical atmosphere of trust between us

הוא גם יצר מעין אווירה קסומה של אמון בינינו

by confessing his secret,

על ידי חשיפת הסוד שלו,

which was that, as a very young boy starting at age four,

שהחל מאז שהיה בן ארבע,

he had been savagely and repeatedly physically abused

הוא חווה התעללות פיזית קשה חוזרת ונשנית

by his stepfather,

מצד אביו החורג,

and the abuse had gotten so bad that he had had to drop out of school in eighth grade,

ושהמצב הפך כה חמור עד שנאלץ לנשור מבית הספר בכיתה ח',

even though he was very smart,

למרות שהיה חכם מאד,

and he'd spent almost 20 years rebuilding his life.

ושהוא בילה כמעט 20 שנים בשיקום חייו.

Which is why that Ivy League degree

זו הייתה הסיבה שהתואר האקדמי היוקרתי שלו

and the Wall Street job and his bright shiny future

והעבודה ב"וול סטריט" ועתידו הבהיר

meant so much to him.

היו כה חשובים לו.

If you had told me

אם הייתם אומרים לי

that this smart, funny, sensitive man who adored me

שיבוא יום בו הגבר החכם והמצחיק והרגיש הזה שהעריץ אותי

would one day dictate whether or not I wore makeup,

יכתיב לי האם אתאפר,

how short my skirts were,

כמה קצרה תהיה חצאיתי,

where I lived, what jobs I took,

איפה אגור, באילו עבודות אעבוד,

who my friends were and where I spent Christmas,

מי יהיו חבריי ואיפה אבלה את חג המולד,

I would have laughed at you,

הייתי צוחקת לכם בפנים

because there was not a hint of violence or control

כי לא היה שמץ של אלימות או שליטה

or anger in Conor at the beginning.

או כעס בקונור בתחילת הקשר בינינו.

I didn't know that the first stage

לא ידעתי שהשלב הראשון

in any domestic violence relationship

בכל מקרה של אלימות במשפחה

is to seduce and charm the victim.

הוא שלב הקסמת ופיתוי הקורבן.

I also didn't know that the second step is to isolate the victim.

דבר נוסף שלא ידעתי הוא שהשלב השני הוא בידוד הקורבן.

Now, Conor did not come home one day and announce,

עכשיו, זה לא שקונור הגיע יום אחד הביתה והודיע בקול גדול

"You know, hey, all this Romeo and Juliet stuff has been great,

"את יודעת, כל הקטע הזה של רומאו ויוליה היה נהדר,

but I need to move into the next phase

אבל אני צריך לעבור לשלב הבא

where I isolate you and I abuse you" — (Laughter) —

בו אני מבודד אותך ומתעלל בך" - (צחוק) -

"so I need to get you out of this apartment

"אז אני צריך להוציא אותך מהדירה הזו

where the neighbors can hear you scream

שבה השכנים עלולים לשמוע אותך צורחת

and out of this city where you have friends and family

ולהרחיק אותך מהעיר הזו שבה יש לך חברים ובני משפחה

and coworkers who can see the bruises."

וחברים לעבודה שיכולים להבחין בחבורות שלך."

Instead, Conor came home one Friday evening

במקום זאת, קונור הגיע הביתה בערב שישי אחד

and he told me that he had quit his job that day,

והודיע לי שהוא התפטר ממקום עבודתו באותו יום,

his dream job,

משרת חלומותיו,

and he said that he had quit his job because of me,

והוא אמר שהוא התפטר בגללי,

because I had made him feel so safe and loved

משום שגרמתי לו להרגיש כה בטוח ונאהב

that he didn't need to prove himself on Wall Street anymore,

עד שהוא כבר לא היה צריך להוכיח את עצמו ב"וול סטריט"

and he just wanted to get out of the city

ושהוא פשוט רצה להתרחק מהעיר

and away from his abusive, dysfunctional family,

הרחק ממשפחתו המתעללת והבלתי-מתפקדת

and move to a tiny town in New England

ולעבור לגור בעיירה קטנטנה בניו אינגלנד

where he could start his life over with me by his side.

היכן שהוא יוכל להתחיל מחדש את חייו איתי לצידו.

Now, the last thing I wanted to do was leave New York,

עכשיו, הדבר האחרון שרציתי לעשות היה לעזוב את ניו יורק

and my dream job,

ואת משרת חלומותיי,

but I thought you made sacrifices for your soulmate,

אבל חשבתי שעלי להקריב מעצמי עבור ידיד הנפש שלי,

so I agreed, and I quit my job,

אז הסכמתי והתפטרתי ממקום עבודתי,

and Conor and I left Manhattan together.

ואני וקונור השארנו את מנהטן מאחורינו.

I had no idea I was falling into crazy love,

לא ידעתי שאני צוללת לתוך אהבה מטורפת,

that I was walking headfirst into a carefully laid

שצעדתי היישר לתוך מלכודת מחושבת היטב מכל בחינה שהיא

physical, financial and psychological trap.

פיזית, כלכלית ופסיכולוגית.

The next step in the domestic violence pattern

השלב הבא בדפוס של אלימות במשפחה

is to introduce the threat of violence

הוא לאיים להשתמש באלימות

and see how she reacts.

כדי לראות איך האשה תגיב.

And here's where those guns come in.

וכאן האקדחים נכנסים לתמונה.

As soon as we moved to New England -- you know,

ברגע שעברנו לניו אינגלנד -- אתם יודעים,

that place where Connor was supposed to feel so safe --

המקום שבו קונור היה אמור להרגיש כה בטוח --

he bought three guns.

הוא קנה שלושה אקדחים.

He kept one in the glove compartment of our car.

אחד מהם הוא שמר בתא הכפפות של מכוניתנו.

He kept one under the pillows on our bed,

את השני החזיק תחת הכריות של מיטתנו,

and the third one he kept in his pocket at all times.

והשלישי היה מונח בכיסו בכל עת.

And he said that he needed those guns

הוא אמר שהוא זקוק לאקדחים האלה

because of the trauma he'd experienced as a young boy.

בגלל הטראומה שחווה כילד רך בשנים.

He needed them to feel protected.

הוא נזקק להם כדי להרגיש מוגן.

But those guns were really a message for me,

אבל האקדחים הללו היוו בעצם מסר עבורי,

and even though he hadn't raised a hand to me,

ולמרות שהוא לא הרים עלי יד,

my life was already in grave danger every minute of every day.

חיי כבר היו נתונים בסכנה חמורה בכל דקה של כל יום.

Conor first physically attacked me

הפעם הראשונה בה קונור תקף אותי פיזית

five days before our wedding.

הייתה חמישה ימים לפני חתונתנו.

It was 7 a.m. I still had on my nightgown.

השעה הייתה 7 בבוקר ואני עדיין לבשתי את כותונת הלילה שלי.

I was working on my computer trying to finish a freelance writing assignment,

עבדתי על המחשב שלי בניסיון לסיים לכתוב עבודה צדדית כלשהי,

and I got frustrated,

והגעתי למצב בו הייתי מאד מתוסכלת מעצמי,

and Conor used my anger as an excuse

וקונור ניצל את הכעס שלי כתירוץ

to put both of his hands around my neck

להניח את ידיו על צווארי

and to squeeze so tightly that I could not breathe or scream,

וללחוץ בעוצמה כה רבה עד שלא יכולתי לנשום או לצרוח,

and he used the chokehold

והוא השתמש באחיזת החנק בה הייתי נתונה

to hit my head repeatedly against the wall.

כדי להטיח את ראשי בקיר שוב ושוב.

Five days later, the ten bruises on my neck had just faded,

חמישה ימים מאוחר יותר, עשרת החבורות על צווארי כבר הספיקו לדהות

and I put on my mother's wedding dress,

לבשתי את שמלת החתונה של אמי,

and I married him.

ונישאתי לו.

Despite what had happened,

למרות מה שקרה,

I was sure we were going to live happily ever after,

היית בטוחה שאנחנו הולכים לחיות באושר ועושר,

because I loved him, and he loved me so much.

כי אהבתי אותו והוא אהב אותי כל כך.

And he was very, very sorry.

והוא כל כך הצטער על מה שקרה.

He had just been really stressed out by the wedding

הוא פשוט היה נתון ללחצים אדירים בגלל החתונה

and by becoming a family with me.

ולאור העובדה שהוא הקים איתי משפחה.

It was an isolated incident,

זו הייתה תקרית מבודדת,

and he was never going to hurt me again.

והוא לעולם לא יפגע בי שוב.

It happened twice more on the honeymoon.

זה קרה פעמיים נוספות במהלך ירח הדבש לנו.

The first time, I was driving to find a secret beach

בפעם הראשונה, איבדתי את הדרך תוך שאני נוהגת ומחפשת

and I got lost,

אחר חוף מבודד,

and he punched me in the side of my head so hard

והוא היכה בצד ראשי בעוצמה כה רבה

that the other side of my head repeatedly hit

עד שהצד האחר של ראשי פגע שוב ושוב

the driver's side window.

בחלון הנהג.

And then a few days later, driving home from our honeymoon,

כמה ימים מאוחר יותר, בזמן שנסענו הביתה חזרה מירח הדבש,

he got frustrated by traffic,

הוא התרגז כל כך בגלל פקק התנועה בכביש

and he threw a cold Big Mac in my face.

והטיח בפרצופי המבורגר קר.

Conor proceeded to beat me once or twice a week

קונור המשיך להכות אותי פעם או פעמיים בשבוע

for the next two and a half years of our marriage.

במשך השנתיים וחצי הבאות של נישואינו.

I was mistaken in thinking that I was unique

טעיתי כשחשבתי שזה קורה רק לי

and alone in this situation.

ושאני בודדה במערכה.

One in three American women

אחת מכל שלוש נשים אמריקאיות

experiences domestic violence or stalking at some point in her life,

חווה אלימות במשפחה או הטרדה בנקודה מסוימת בחייה,

and the CDC reports that 15 million children

והמרכז למניעה ושליטה במחלות מדווח ש-15 מיליון ילדים

are abused every year, 15 million.

חווים התעללות בכל שנה, 15 מיליון.

So actually, I was in very good company.

אז בעצם, הייתי בחברה טובה.

Back to my question:

הבה נחזור לשאלה שלי:

Why did I stay?

למה נשארתי?

The answer is easy.

התשובה פשוטה מאד.

I didn't know he was abusing me.

לא ידעתי שהוא מתעלל בי.

Even though he held those loaded guns to my head,

למרות שהוא כיוון אקדחים טעונים לראשי,

pushed me down stairs,

דחף אותי במורד גרמי מדרגות,

threatened to kill our dog,

איים להרוג את הכלב שלנו,

pulled the key out of the car ignition as I drove down the highway,

הוציא את המפתח מהמצת תוך כדי שאני נוהגת בכביש המהיר

poured coffee grinds on my head

ושפך פולי קפה על ראשי

as I dressed for a job interview,

בזמן שהתלבשתי לקראת ראיון עבודה,

I never once thought of myself as a battered wife.

מעולם לא חשבתי על עצמי כאשה מוכה.

Instead, I was a very strong woman

ראיתי את עצמי כאשה חזקה

in love with a deeply troubled man,

המאוהבת בגבר מתוסבך מאד,

and I was the only person on Earth

והייתי האדם היחיד על פני כדור הארץ

who could help Conor face his demons.

שיכול לעזור לקונור להתמודד עם השדים שלו.

The other question everybody asks is,

השאלה האחרת שכולם שואלים היא,

why doesn't she just leave?

למה היא לא קמה ועוזבת?

Why didn't I walk out? I could have left any time.

למה לא קמתי ועזבתי? יכולתי לעזוב בכל זמן נתון.

To me, this is the saddest and most painful question that people ask,

עבורי זוהי השאלה העצובה והקשה ביותר שאנשים שואלים אותי

because we victims know something you usually don't:

מכיוון שכקורבן להתעללות אני יודעת משהו שאתם לא:

It's incredibly dangerous to leave an abuser.

זה מאד מסוכן לעזוב בן זוג מתעלל.

Because the final step in the domestic violence pattern

משום שהשלב הסופי בדפוס האלימות במשפחה

is kill her.

הוא הריגת האשה.

Over 70 percent of domestic violence murders

מעל 70 אחוז ממקרי הרצח שנובעים מאלימות במשפחה

happen after the victim has ended the relationship,

מתרחשים לאחר שהקורבן מסיימת את מערכת היחסים,

after she's gotten out,

אחרי שהיא בורחת,

because then the abuser has nothing left to lose.

משום שאז לבן הזוג המתעלל אין מה להפסיד.

Other outcomes include long-term stalking,

מקרים אחרים כוללים הטרדה ארוכת-טווח,

even after the abuser remarries;

אפילו אחרי שבן הזוג המתעלל נישא מחדש;

denial of financial resources;

חסימת גישה למשאבים כלכליים;

and manipulation of the family court system

ומניפולציה של מערכת בתי המשפט למשפחה

to terrify the victim and her children,

במטרה להפחיד את הקורבן וילדיה,

who are regularly forced by family court judges

אשר כדרך קבע, מצווים על ידי שופטי ביהמ"ש למשפחה

to spend unsupervised time

לבלות זמן, ללא כל פיקוח,

with the man who beat their mother.

עם האדם שהיכה את אימם.

And still we ask, why doesn't she just leave?

ועדיין אנו שואלים, מדוע היא לא קמה ועוזבת?

I was able to leave,

מצאתי את הכוח לעזוב,

because of one final, sadistic beating

אחרי התקפה אחת אכזרית במיוחד

that broke through my denial.

שריסקה את מסך ההכחשה שלי.

I realized that the man who I loved so much

הבנתי שהגבר שאהבתי כל כך

was going to kill me if I let him.

עמד להרוג אותי אם לא אעשה משהו בנידון.

So I broke the silence.

אז שברתי את שתיקתי.

I told everyone:

סיפרתי לכולם:

the police, my neighbors,

למשטרה, לשכנים שלי,

my friends and family, total strangers,

לחבריי ולמשפחתי, לזרים גמורים,

and I'm here today because you all helped me.

ואני נמצאת כאן היום כי כולכם עזרתם לי.

We tend to stereotype victims

אנו נוטים לתפוס קורבנות של אלימות במשפחה

as grisly headlines,

ככותרות מזעזעות,

self-destructive women, damaged goods.

נשים שפוגעות בעצמן, סחורה פגומה.

The question, "Why does she stay?"

השאלה "מדוע היא נשארת?"

is code for some people for, "It's her fault for staying,"

היא בעצם דרכם של אנשים לומר "זו אשמתה שהיא נשארת"

as if victims intentionally choose to fall in love with men

כאילו שנשים בוחרות להתאהב בגבר

intent upon destroying us.

שכל כוונתו היא לרסק אותנו.

But since publishing "Crazy Love,"

מאז שיצא לאור ספרי "אהבה משוגעת",

I have heard hundreds of stories from men and women

נחשפתי למאות מקרים של גברים ונשים,

who also got out,

שהצליחו לברוח,

who learned an invaluable life lesson from what happened,

שלמדו לקח יקר ערך ממה שעברו בחייהם,

and who rebuilt lives -- joyous, happy lives --

וששיקמו את חייהם -- חיים מאושרים ושמחים --

as employees, wives and mothers,

כעובדות, רעיות ואמהות,

lives completely free of violence, like me.

חיים חפים מאלימות, כמוני.

Because it turns out that I'm actually a very typical domestic violence victim

מסתבר שאני קורבן מאד טיפוסי של אלימות במשפחה

and a typical domestic violence survivor.

ואין כל דבר מיוחד בסיפור הישרדותי.

I remarried a kind and gentle man,

נישאתי מחדש לגבר נדיב ועדין,

and we have those three kids.

ויש לנו שלושה ילדים.

I have that black lab, and I have that minivan.

יש לי לברדור שחור ורכב משפחתי.

What I will never have again,

מה שלעולם לא יחזור על עצמו,

ever,

לעולם,

is a loaded gun held to my head

זה שמישהו יכוון אקדח טעון לראשי

by someone who says that he loves me.

בזמן שהוא טוען שהוא אוהב אותי.

Right now, maybe you're thinking,

יתכן שברגעים אלה ממש אתם חושבים לעצמכם

"Wow, this is fascinating,"

"וואו, זה סיפור מרתק"

or, "Wow, how stupid was she,"

או, "וואו, כמה טיפשה היא היתה"

but this whole time, I've actually been talking about you.

אבל למעשה, במשך כל ההרצאה הזו, דיברתי עליכם.

I promise you there are several people

אני מבטיחה לכם שישנם מספר אנשים

listening to me right now

שיושבים פה ושומעים את דבריי

who are currently being abused

אשר חווים התעללות

or who were abused as children

או שחוו התעללות בתור ילדים

or who are abusers themselves.

או שהם בעצמם בן הזוג המתעלל.

Abuse could be affecting your daughter,

התעללות יכולה לפגוע בבתכם,

your sister, your best friend right now.

באחותכם, בחבריכם הטובים, ברגעים אלו ממש.

I was able to end my own crazy love story

הצלחתי להפסיק את סיפור האהבה המשוגעת שלי

by breaking the silence.

על ידי שבירת השתיקה.

I'm still breaking the silence today.

עד היום, אני שוברת את שתיקתי.

It's my way of helping other victims,

זוהי דרכי לעזור לקורבנות אחרים,

and it's my final request of you.

וזוהי בקשתי האחרונה אליכם.

Talk about what you heard here.

ספרו על מה ששמעתם כאן.

Abuse thrives only in silence.

התעללות מתאפשרת רק בסביבה של שתיקה.

You have the power to end domestic violence

יש בידיכם הכוח להפסיק אלימות במשפחה

simply by shining a spotlight on it.

פשוט על ידי הפניית תשומת לב לדבר.

We victims need everyone.

אנו הקורבנות זקוקים לכולם.

We need every one of you to understand

אנו צריכים שכל אחד מכם יבין

the secrets of domestic violence.

את הסודות של אלימות במשפחה.

Show abuse the light of day by talking about it

חישפו מקרים של אלימות במשפחה על ידי זה שתדברו עליהם

with your children, your coworkers,

עם ילדיכם, עם חבריכם למקום העבודה,

your friends and family.

עם החברים ובני המשפחה שלכם.

Recast survivors as wonderful, lovable people

קורבנות משוקמים הם אנשים נהדרים וחביבים,

with full futures.

שכל עתידם לפניהם.

Recognize the early signs of violence

זהו את השלבים המוקדמים של אלימות במשפחה

and conscientiously intervene,

הפעילו את מצפונכם והתערבו,

deescalate it, show victims a safe way out.

עזרו לעכב את התהליך והראו לקורבן דרך בטוחה החוצה.

Together we can make our beds,

יחד, אנו יכולים להפוך את מיטותינו,

our dinner tables and our families

שולחנות המטבח שלנו ומשפחותינו

the safe and peaceful oases they should be.

לנאות המדבר הבטוחים שהם אמורים להיות.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)