Ziyah Gafić: Everyday objects, tragic histories

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

These are simple objects:

אלו הם חפצים פשוטים:

clocks, keys, combs, glasses.

שעונים, מפתחות, מסרקים, משקפיים.

They are the things the victims of genocide in Bosnia

אלו הם הדברים שקורבנות רצח העם בבוסניה

carried with them on their final journey.

נשאו עימם במסעם האחרון.

We are all familiar with these mundane,

כולנו מכירים חפצים רגילים ויומיומיים אלה.

everyday objects.

The fact that some of the victims carried

העובדה שכמה מהקורבנות נשאו עימם

personal items such as toothpaste and a toothbrush

חפצים אישיים כמו משחת-שיניים ומברשת-שיניים,

is a clear sign they had no idea

היא סימן ברור לכך שלא היה להם שמץ של מושג

what was about to happen to them.

מה עתיד לקרות להם.

Usually, they were told that they were going to be

בד"כ אמרו להם שהם יוחלפו בשבויי מלחמה.

exchanged for prisoners of war.

These items have been recovered

הפריטים האלה חולצו

from numerous mass graves across my homeland,

מתוך קברי אחים רבים בכל רחבי מולדתי,

and as we speak, forensics are exhuming bodies

ממש בעודנו מדברים כאן, מומחי זיהוי פלילי מחלצים גופות

from newly discovered mass graves,

מקברי אחים חדשים שזה עתה נתגלו,

20 years after the war.

20 שנה אחרי המלחמה.

And it is quite possibly the largest ever discovered.

ואפשר בהחלט שזהו הקבר הגדול ביותר שנחשף עד כה.

During the four years of conflict

במהלך 4 שנות הסכסוך

that devastated the Bosnian nation in the early '90s,

שהחריב את האומה הבוסנית בתחילת שנות ה-90,

approximately 30,000 citizens, mainly civilians,

כ-30,000 תושבים, בעיקר אזרחים,

went missing, presumed killed,

נעלמו, וההנחה היא שנרצחו,

and another 100,000 were killed

ו-100,000 נוספים נהרגו

during combat operations.

במהלך קרבות.

Most of them were killed

הרוב נהרגו

either in the early days of the war

בימים הראשונים של המלחמה,

or towards the end of the hostilities,

או לקראת סוף פעולות האיבה,

when U.N. safe zones like Srebrenica

כשאזורים מוגנים ע"י האו"ם, כמו סרברניצה,

fell into the hands of the Serb army.

נפלו לידי הצבא הסרבי.

The international criminal tribunal

בית הדין הבינלאומי הפלילי

delivered a number of sentences

חרץ מספר פסקי-דין

for crimes against humanity and genocide.

על פשעים נגד האנושות ועל רצח-עם.

Genocide is a systematic and deliberate

רצח-עם הינו השמדה שיטתית ומכוונת

destruction of a racial, political, religious

של קבוצה בעלת רקע גזעי, פוליטי דתי או אתני.

or ethnic group.

As much as genocide is about killing.

בה במידה שרצח-עם הינו הרג,

It is also about destroying their property,

הוא גם השמדה של רכוש ההרוגים,

their cultural heritage,

של מורשתם התרבותית,

and ultimately the very notion that they ever existed.

ולבסוף, הכחדת כל זכר לכך שהתקיימו אי-פעם.

Genocide is not only about the killing;

רצח-עם איננו רק הרג;

it is about the denied identity.

זאת הכחשה של זהות.

There are always traces —

יש תמיד עקבות -

no such thing as a perfect crime.

אין פשע מושלם.

There are always remnants of the perished ones

יש תמיד שרידים של אלו שהוכחדו

that are more durable than their fragile bodies

שעמידותם גדולה יותר מאשר עמידות גופם השביר

and our selective and fading memory of them.

ושל דמותם המתערפלת בזכרוננו הבררני.

These items are recovered

פריטים אלה חולצו

from numerous mass graves,

מקברי-אחים רבים,

and the main goal of this collection of the items

והמטרה העיקרית של איסוף פריטים אלה

is a unique process

היא תהליך ייחודי

of identifying those who disappeared in the killings,

של זיהוי אלו שנעלמו במהלך הרציחות,

the first act of genocide on European soil

באקט הראשון של רצח-עם על אדמה אירופית

since the Holocaust.

מאז השואה.

Not a single body should remain undiscovered

אין להניח ולו לגופה אחת להישאר עלומה

or unidentified.

או לא-מזוהה.

Once recovered,

מעת שנאספו,

these items that the victims carried with them

פריטים אלה, שהקורבנות נשאו עימם

on their way to execution

בדרכם אל הוצאתם להורג

are carefully cleaned, analyzed,

זוכים לניקוי קפדני, לבדיקה,

catalogued and stored.

לקיטלוג ולאחסנה.

Thousands of artifacts are packed in white plastic bags

אלפי פריטים נארזים בשקיות ניילון לבנות

just like the ones you see on CSI.

בדיוק כמו אלו בסדרות סי-אס-איי (זיהוי פלילי).

These objects are used as a forensic tool

פריטים אלה משמשים כאמצעים לזיהוי פלילי

in visual identification of the victims,

ואימות חזותי של זהות הקורבנות,

but they are also used as very valuable forensic evidence

אבל הם גם משמשים כראייה פלילית רבת-ערך

in the ongoing war crimes trials.

במשפטים הנמשכים של פשעי המלחמה.

Survivors are occasionally called

מידי פעם מזמנים את השורדים

to try to identify these items physically,

כדי לנסות ולזהות פריטים אלה באופן בלתי-אמצעי,

but physical browsing is extremely difficult,

אבל ההתבוננות הבלתי-אמצעית היא קשה ביותר,

an ineffective and painful process.

והיא תהליך לא-יעיל וכואב.

Once the forensics and doctors and lawyers

מעת שמומחי המז"פ, הרופאים והפרקליטים

are done with these objects,

סיימו עם הפריטים האלה,

they become orphans of the narrative.

הם הופכים ליתומי הסיפור הזה.

Many of them get destroyed, believe it or not,

רבים מהם מושמדים, תאמינו או לא,

or they get simply shelved,

או פשוט מונחים על מדפים,

out of sight and out of mind.

רחוק מן העין ורחוק מן הלב.

I decided a few years ago

לפני כמה שנים החלטתי

to photograph every single exhumed item

לצלם כל פריט ופריט שהוצל

in order to create a visual archive

כדי ליצור ארכיון חזותי

that survivors could easily browse.

שהשורדים יוכלו לעיין בו בקלות.

As a storyteller, I like to give back to the community.

כמספר-סיפורים, אני רוצה לתרום לקהילה.

I like to move beyond raising awareness.

אני רוצה יותר מאשר לעורר מודעות.

And in this case, someone may

ובמקרה זה,

מישהו עשוי לזהות את הפריטים

recognize these items

or at least their photographs will remain

ולכל הפחות, הצילומים שלהם יישארו

as a permanent, unbiased and accurate reminder

כתזכורת נצחית, לא-משוחדת ומדויקת

of what happened.

למה שקרה.

Photography is about empathy,

הצילום נועד לעורר רגש הזדהות,

and the familiarity of these items guarantee empathy.

וההיכרות עם פריטים אלה מבטיחה הזדהות.

In this case, I am merely a tool,

במקרה הזה אני רק בגדר כלי,

a forensic, if you like,

כלי מז"פ, אם תרצו,

and the result is a photography that is as close

והתוצאה היא צילום

שקרוב ככל האפשר לתיעוד.

as possible of being a document.

Once all the missing persons are identified,

מעת שכל הנעדרים יזוהו,

only decaying bodies in their graves

יישארו רק הגוויות הנרקבות בקבריהן

and these everyday items will remain.

ופריטים יומיומיים אלה.

In all their simplicity,

עם כל הפשטות שבהם,

these items are the last testament

פריטים אלה הם העדות האחרונה

to the identity of the victims,

לזהותם של הקורבנות,

the last permanent reminder

תזכורת הנצח האחרונה

that these people ever existed.

לכך שאנשים אלה התקיימו אי-פעם.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

[מחיאות כפיים]

(Applause)