Isabel Allende: Tales of passion | TED

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Asaf Dajczman

Thank you so much.

תודה רבה לכם.

It's really scary to be here among the smartest of the smart.

ממש מפחיד להיות כאן, בקרב החכמים שבחכמים.

(Laughter)

באתי לספר לכם כמה סיפורים על תשוקה.

I'm here to tell you a few tales of passion.

There's a Jewish saying that I love:

יש פתגם יהודי שאני אוהבת.

What is truer than truth?

מה אמיתי יותר מהאמת?

Answer: the story.

התשובה היא: הסיפור.

I'm a storyteller.

אני מספרת סיפורים. אני רוצה להביע דבר אמיתי מן האמת

I want to convey something that is truer than truth

about our common humanity.

על האנושיות המשותפת לכולנו.

All stories interest me,

כל הסיפורים מעניינים אותי, וחלקם רודפים אותי

and some haunt me until I end up writing them.

עד שלבסוף אני כותבת אותם.

Certain themes keep coming up:

נושאים מסוימים חוזרים ועולים:

justice, loyalty, violence, death, political and social issues,

צדק, נאמנות, אלימות, מוות, סוגיות פוליטיות וחברתיות,

freedom.

חופש.

I'm aware of the mystery around us,

אני ערה למסתורין הסובב אותנו,

so I write about coincidences, premonitions,

לכן אני כותבת על צירופי-מקרים ועל ראיית-הנולד,

emotions, dreams, the power of nature, magic.

על רגשות, חלומות, כוחו של הטבע, קסם.

In the last 20 years, I have published a few books,

ב-20 השנים האחרונות פרסמתי כמה ספרים,

but I have lived in anonymity until February of 2006,

אך הייתי אלמונית עד פברואר 2006,

כשנשאתי את הדגל האולימפי באולימפיאדת החורף באיטליה.

when I carried the Olympic flag in the Winter Olympics in Italy.

זה הפכני לידוענית. כעת מזהים אותי במייסי'ס,

That made me a celebrity.

(Laughter)

Now people recognize me in Macy's,

ונכדי חושבים שאני גזעית.

and my grandchildren think that I'm cool.

(Laughter)

(צחוק)

Allow me to tell you about my four minutes of fame.

הרשו לי לספר לכם על ארבע דקות התהילה שלי.

אחת ממארגני הטקס האולימפי, טקס פתיחת המשחקים,

One of the organizers of the Olympic ceremony,

of the opening ceremony,

called me and said that I had been selected to be one of the flag bearers.

טלפנה אלי ואמרה לי שנבחרתי להיות אחת מנושאות הדגל.

I replied that surely, this was a case of mistaken identity,

עניתי שוודאי נפלה כאן טעות

because I'm as far as you can get from being an athlete.

כי מה לי ולאתלטיקה?

Actually, I wasn't even sure that I could go around the stadium

למען האמת, אפילו לא הייתי בטוחה שאוכל להקיף את האצטדיון ללא הליכון.

without a walker.

(צחוק)

(Laughter)

I was told that this was no laughing matter.

נעניתי שזה איננו נושא לצחוק.

זו תהיה הפעם הראשונה

This would be the first time

that only women would carry the Olympic flag.

שבה נשים בלבד ישאו את הדגל האולימפי.

חמש נשים, שתייצגנה את חמשת היבשות,

Five women, representing five continents,

and three Olympic gold medal winners.

ושלוש זוכות במדליות זהב אולימפיות.

My first question was, naturally:

באופן טבעי, שאלתי הראשונה היתה,

What was I going to wear?

מה אלבש?

(Laughter)

(צחוק)

"A uniform," she said,

חליפת מדים, היא אמרה,

and asked for my measurements.

וביקשה את מידותי.

My measurements.

את מידותי!

בעיני רוחי ראיתי את עצמי לבושה בדובון,

I had a vision of myself in a fluffy anorak,

looking like the Michelin Man.

ונראית כמו הבובה של "מישלן".

(Laughter)

(צחוק)

באמצע פברואר,

By the middle of February, I found myself in Turin,

מצאתי את עצמי בטורינו, והקהל הנלהב שם הריע

where enthusiastic crowds cheered

when any of the 80 Olympic teams was in the street.

לכל אחת מ-80 המשלחות האולימפיות שעברו ברחוב.

Those athletes had sacrificed everything to compete in the games.

ספורטאים אלה הקריבו הכל כדי להשתתף בתחרויות.

They all deserved to win, but there's the element of luck.

לכולם הגיע לנצח, אך תמיד קיים גורם המזל.

A speck of snow, an inch of ice, the force of the wind

פתות שלג אחד, ס"מ של קרח, או עוצמת הרוח

can determine the result of a race or a game.

יכולים לקבוע את תוצאת המירוץ או התחרות.

However, what matters most, more than training or luck, is the heart.

אך מה שקובע, יותר מאימונים או מזל,

הוא הלב.

Only a fearless and determined heart will get the gold medal.

רק הלב העשוי ללא-חת והנחוש ישיג את מדליית הזהב.

It is all about passion.

הכל עניין של תשוקה.

The streets of Turin were covered with red posters

רחובות טורינו כוסו בכרזות אדומות

announcing the slogan of the Olympics:

שהציגו את סיסמת האולימפיאדה:

"Passion lives here."

"כאן גרה התשוקה".

האין זה תמיד נכון?

Isn't it always true?

Heart is what drives us and determines our fate.

הלב הוא המניע אותנו וקובע את גורלנו.

That is what I need for my characters in my books:

זה מה שאני זקוקה לו עבור הדמויות בספרי:

a passionate heart.

לב מלא תשוקה ולהט.

I need mavericks, dissidents, adventurers, outsiders and rebels,

אני זקוקה לזאבים בודדים, סרבנים, הרפתקנים, חריגים ומורדים

who ask questions, bend the rules and take risks.

ששואלים שאלות, מכופפים את החוקים ונוטלים סיכונים.

People like all of you in this room.

אנשים כמו כל היושבים כאן.

נחמדים בעלי שכל ישר אינם מהווים דמויות מעניינות.

Nice people with common sense do not make interesting characters.

(Laughter)

(צחוק)

They only make good former spouses.

אלא רק "אקסים" טובים.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

In the greenroom of the stadium, I met the other flag bearers:

בחדר הירוק שבאצטדיון פגשתי את נושאות הדגלים הנוספות:

שלוש ספורטאיות, והשחקניות סוזן סרנדון וסופיה לורן.

three athletes and the actresses Susan Sarandon and Sophia Loren.

Also, two women with passionate hearts:

ועוד שתי נשים שליבן מלא להט:

Wangari Maathai, the Nobel Prize winner from Kenya

וואנגארי מאתאי, כלת פרס הנובל הקנייתית,

who has planted 30 million trees,

שנטעה 30 מיליון עצים, ובעשותה כן

and by doing so, she has changed the soil, the weather, in some places in Africa,

שינתה את הקרקע ואת האקלים

בכמה מקומות באפריקה, וכמובן

and of course, the economic conditions in many villages;

גם את המצב הכלכלי בכפרים רבים.

and Somaly Mam,

ואת סומאלי מאם, פעילה קמבודית שנלחמת בלהט

a Cambodian activist who fights passionately against child prostitution.

נגד זנות ילדים.

When she was 14 years old, her grandfather sold her to a brothel.

כשהיתה בת 14, סבה מכר אותה לבית-זונות.

She told us of little girls raped by men

היא סיפרה לנו על ילדות שנאנסו ע"י גברים, שהאמינו

who believe that having sex with a very young virgin

שיחסי-מין עם בתולה צעירה מאד ירפאו אותם מאיידס,

will cure them from AIDS,

ועל בתי-בושת שבהם מאלצים ילדים לקבל חמישה,

and of brothels where children are forced to receive 15 clients per day,

15 לקוחות מידי יום.

and if they rebel, they are tortured with electricity.

ואם הם מתמרדים, מענים אותם במכות חשמל.

In the greenroom, I received my uniform.

בחדר הירוק קיבלתי את המדים שלי.

It was not the kind of outfit that I normally wear,

זו לא היתה התלבושת שאני רגילה ללבוש,

but it was far from the Michelin Man suit that I had anticipated.

אך זה גם לא דמה לחליפת הבובה של "מישלן"

אשר לה ציפיתי. לא רע בכלל, למען האמת.

Not bad, really.

I looked like a refrigerator.

נראיתי כמו מקרר.

(Laughter)

(צחוק)

But so did most of the flag bearers, except Sophia Loren,

אך כך נראו רוב נושאות הדגלים, חוץ מסופיה לורן,

the universal symbol of beauty and passion.

הסמל האוניברסלי של יופי ותשוקה.

Sophia is over 70 and she looks great.

סופיה בת יותר מ-70 ונראית נהדר.

She's sexy, slim and tall, with a deep tan.

היא סקסית, רזה וגבוהה ועם שיזוף עמוק.

Now, how can you have a deep tan and have no wrinkles?

איך אפשר להיות בעלת שיזוף עמוק וללא קמטים?

I don't know.

אין לי מושג.

כשנשאלה בראיון טלוויזיה איך היא מצליחה

When asked in a TV interview how could she look so good,

she replied, "Posture."

להיראות כה טוב, ענתה, "יציבה. גבי ישר תמיד,

(Laughter)

"My back is always straight,

and I don't make old people's noises."

ואני לא עושה קולות של זקנים."

(צחוק)

(Laughter)

So there you have some free advice

אז הנה לכם עצה חינם

מאחת הנשים היפות ביותר בעולם.

from one of the most beautiful women on earth:

no grunting, no coughing, no wheezing,

לא להיאנח, לא להשתעל, לא לחרחר,

no talking to yourselves, no farting.

לא לדבר אל עצמכם, לא להפליץ.

(צחוק)

(Laughter)

טוב, אלה לא היו מילותיה המדויקות.

Well, she didn't say that, exactly.

(Laughter)

(צחוק)

At some point around midnight,

בשלב מסוים, בערך בחצות,

we were summoned to the wings of the stadium,

נקראנו אל אגפי האיצטדיון,

and the loudspeakers announced the Olympic flag,

הרמקולים הכריזו על הדגל האולימפי, והמוזיקה החלה-

and the music started --

by the way, the same music that starts here, the "Aida" march.

אגב, אותה המוסיקה שמושמעת כאן בפתיחה,

המארש מ"אאידה".

Sophia Loren was right in front of me.

סופיה לורן היתה ממש לפני. היא גבוהה ממני בחצי מטר,

She's a foot taller than I am, not counting the poofy hair.

לא כולל השיער המנופח.

(Laughter)

(צחוק)

She walked elegantly, like a giraffe on the African savanna,

צעדה באלגנטיות כג'ירפה בסוואנה האפריקאית,

holding the flag on her shoulder.

ונשאה את הדגל על כתפה. אני רצתי מאחוריה-

I jogged behind --

(Laughter)

(צחוק)

on my tiptoes, holding the flag on my extended arm,

על קצות אצבעותי, מחזיקה את הדגל בזרוע מושטת,

so that my head was actually under the damn flag.

כך שראשי נמצא ממש מתחת לדגל הארור.

(Laughter)

(צחוק)

All the cameras were, of course, on Sophia.

כל המצלמות כוונו כמובן אל סופיה.

That was fortunate for me,

מבחינתי זה היה מוצלח, כי ברוב התמונות בעיתונים

because in most press photos, I appear too --

גם אני מופיעה, אם כי לרוב בין רגליה של סופיה.

although, often between Sophia's legs --

(Laughter)

(צחוק)

a place where most men would love to be.

היכן שרוב הגברים היו מתים להימצא.

(Laughter)

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

(Applause)

The best four minutes of my entire life were those in the Olympic stadium.

ארבע הדקות הכי טובות של חיי

היו אלה באיצטדיון האולימפי.

בעלי נפגע כשאני אומרת זאת-

My husband is offended when I say this,

although I have explained to him that what we do in private

אף שהסברתי לו שמה שאנו עושים ביחידות

usually takes less than four minutes --

אורך בדרך כלל פחות מארבע דקות -

(Laughter)

(צחוק)

so he shouldn't take it personally.

לכן הוא לא צריך לקחת את זה באופן אישי....

(Laughter)

I have all the press clippings of those four magnificent minutes

יש לי כל גזירי העיתונים של אותן 4 דקות נהדרות,

because I don't want to forget them

כי אינני רוצה לשכוח אותן

when old age destroys my brain cells.

כשהזיקנה תהרוס את תאי המוח שלי.

I want to carry in my heart forever the key word of the Olympics:

ברצוני לשאת בליבי לעד את מילת המפתח של האולימיפיאדה:

תשוקה.

passion.

אז הרי לכם סיפור של תשוקה ולהט.

So here's a tale of passion.

The year is 1998,

השנה היא 1998 והמקום - מחנה כלא

the place is a prison camp for Tutsi refugees in Congo.

עבור פליטי טוטסי, בקונגו.

By the way, 80 percent of all refugees and displaced people in the world

אגב, 80% מכל הפליטים והגולים בעולם

are women and girls.

הן נשים ונערות.

אפשר לקרוא למקום ההוא בקונגו מחנה מוות,

We can call this place in Congo a death camp,

because those who are not killed will die of disease or starvation.

כי אלה שלא ייהרגו, ימותו ממחלות או מרעב.

The protagonists of this story are a young woman, Rose Mapendo,

גיבורי הסיפור הזה

הם נערה צעירה, רוז מאפּנדו, וילדיה.

and her children.

She's pregnant and a widow.

היא הרה ואלמנה.

החיילים הכריחו אותה לצפות

Soldiers had forced her to watch as her husband was tortured and killed.

כיצד מענים והורגים את בעלה.

Somehow she manages to keep her seven children alive,

היא הצליחה איכשהו להשאיר בחיים את 7 ילדיה,

and a few months later, she gives birth to premature twins,

ומספר חודשים אח"כ היא יולדת תאומים טרם זמנם.

two tiny little boys.

שני בנים זעירים.

She cuts the umbilical cord with a stick

היא חותכת במקל את חבל הטבור,

and ties it with her own hair.

ואוספת בו את שיערה.

She names the twins after the camp's commanders

היא קוראת לתאומים על-שמות מפקדי המחנה

to gain their favor,

כדי שאלה ייטו להם חסד, ומאכילה אותם תה שחור

and feeds them with black tea because her milk cannot sustain them.

כי אין לה די חלב כדי להחזיקם בחיים.

When the soldiers burst in her cell to rape her oldest daughter,

כשהחיילים פורצים לתאה כדי לאנוס את אחותה הבכירה,

היא נאחזת בה ולא מרפה,

she grabs hold of her and refuses to let go,

גם כשהם מצמידים רובה לראשה.

even when they hold a gun to her head.

Somehow, the family survives for 16 months,

איכשהו, המשפחה מצליחה לשרוד 16 חודשים,

and then, by extraordinary luck

ואז, הודות למזל יוצא-דופן ולב מלא להט

and the passionate heart of a young American man, Sasha Chanoff,

של צעיר אמריקאי, סשה חנוף,

who manages to put her in a US rescue plane,

שמצליח להעלותה על מטוס הצלה אמריקאי,

Rose Mapendo and her nine children end up in Phoenix, Arizona,

רוז מאפנדו ו-9 ילדיה מגיעים לפניקס, אריזונה,

where they're now living and thriving.

שם הם חיים ומצליחים היום.

"Mapendo," in Swahili, means "great love."

מאפנדו, בסוואהילית, פירושו "אהבה גדולה".

The protagonists of my books are strong and passionate women

גיבורות ספרַי הן נשים חזקות ומלאות להט

like Rose Mapendo.

כמו רוז מאפנדו.

I don't make them up;

אני לא ממציאה אותן. אין צורך בכך.

there's no need for that.

אני מביטה סביב ורואה אותן בכל מקום.

I look around, and I see them everywhere.

I have worked with women and for women all my life.

כל חיי עבדתי עם נשים ולמענן.

I know them well.

אני מכירה אותן היטב.

I was born in ancient times, at the end of the world,

נולדתי בזמנים קדומים, בסוף העולם,

in a patriarchal Catholic and conservative family.

למשפחה פטריארכלית, קתולית ושמרנית.

No wonder that by age five, I was a raging feminist --

אין פלא שבגיל חמש כבר הייתי פמיניסטית זועמת

although the term had not reached Chile yet,

אף שמונח זה טרם הגיע אז לצ'ילה,

so nobody knew what the heck was wrong with me.

כך שאיש לא ידע מה לעזאזל לא בסדר איתי.

(Laughter)

(צחוק)

I would soon find out that there was a high price to pay for my freedom

עמדתי למצוא שיש מחיר כבד לחירותי,

ולכך שהטלתי ספק בסדר הפטריארכלי.

and for questioning the patriarchy.

But I was happy to pay it,

אך שמחתי לשלם אותו, כי כנגד כל מכה שספגתי,

because for every blow that I received,

I was able to deliver two.

הצלחתי להשיב שתיים.

(Laughter)

[צחוק]

Once, when my daughter Paula was in her twenties,

פעם, כשאחותי פאולה היתה בשנות העשרים שלה,

היא אמרה לי שהפמיניזם מיושן ושעלי להמשיך הלאה.

she said to me that feminism was dated, that I should move on.

We had a memorable fight.

היה לנו ריב בלתי-נשכח. הפמיניזם מיושן?

Feminism is dated?

Yes, for privileged women like my daughter and all of us here today,

כן, עבור נשים ברות-מזל כמו אחותי וכמו כולנו כאן,

but not for most of our sisters in the rest of the world,

אך לא עבור מרבית אחיותנו בשאר העולם

שעדיין כופים עליהן נישואין טרם-זמנן,

who are still forced into premature marriage,

prostitution, forced labor.

זנות, עבודת-כפייה... יש להן ילדים

They have children that they don't want or they cannot feed.

שאינן רוצות בהם או שאינן יכולות להאכילם.

They have no control over their bodies or their lives.

אין להן שליטה על גופן או על חייהן.

אין להן לא חינוך ולא חופש.

They have no education and no freedom.

They are raped, beaten up and sometimes killed with impunity.

הן נאנסות, מוכות ולעתים נרצחות על לא עוול בכפן,

For most Western young women of today,

עבור מרבית הצעירות המערביות של ימינו,

being called a "feminist" is an insult.

זהו עלבון להיקרא "פמיניסטית".

Feminism has never been sexy,

הפמיניזם מעולם לא היה סקסי, אך אני מבטיחה לכם

but let me assure you that it never stopped me from flirting,

שזה מעולם לא מנע ממני לפלרטט,

ולעתים רחוקות סבלתי ממחסור בגברים.

and I have seldom suffered from lack of men.

(צחוק)

(Laughter)

Feminism is not dead, by no means.

הפמיניזם לא מת. בהחלט לא.

הוא התפתח. אם אינכם אוהבים את המונח הזה,

It has evolved.

If you don't like the term,

change it, for Goddess' sake.

שנו אותו, בשם אלוהימה-

Call it "Aphrodite" or "Venus" or "bimbo" or whatever you want.

קיראו לו אפרודיטה, ונוס או בימבו, מה שלא יהיה,

The name doesn't matter,

השם לא משנה,

as long as we understand what it is about, and we support it.

כל עוד אנו מבינים במה מדובר ותומכים בכך.

אז הנה סיפור תשוקה נוסף, והפעם - סיפור עצוב.

So here's another tale of passion, and this is a sad one.

The place is a small women's clinic in a village in Bangladesh.

המקום הוא מרפאת-נשים קטנה בכפר בבנגלה-דש.

The year is 2005.

השנה היא 2005.

Jenny is a young American dental hygienist

ג'ני היא שיננית אמריקאית צעירה

who has gone to the clinic as a volunteer during her three-week vacation.

שהגיעה למרפאה כמתנדבת

ב-3 השבועות של חופשתה.

She's prepared to clean teeth,

היא מוכנה לנקות שיניים,

but when she gets there,

אך בהגיעה היא מגלה שאין רופאים או רופאי שיניים,

she finds out that there are no doctors, no dentists,

והמרפאה היא סתם צריף מלא זבובים.

and the clinic is just a hut full of flies.

Outside, there is a line of women

בחוץ משתרך תור של נשים

who have waited several hours to be treated.

שמחכות כבר כמה שעות לטיפול.

The first patient is in excruciating pain

החולה הראשונה מתייסרת בכאבים

כי אחדות משיניה הטוחנות רקובות.

because she has several rotten molars.

Jenny realizes that the only solution is to pull out the bad teeth.

ג'ני מבינה שהפתרון היחיד הוא עקירת השיניים.

היא אינה מוסמכת לכך ומעולם לא עשתה זאת.

She's not licensed for that; she has never done it.

She risks a lot and she's terrified.

היא לוקחת סיכון, והיא מלאת אימה.

She doesn't even have the proper instruments,

אין לה אפילו הציוד המתאים,

but fortunately, she has brought some novocaine.

אך למרבה המזל, הביאה עימה מעט נובוקאין.

Jenny has a brave and passionate heart.

ליבה של ג'ני אמיץ ומלא להט.

She murmurs a prayer and she goes ahead with the operation.

היא ממלמלת תפילה ומתחילה בניתוח.

At the end, the relieved patient kisses her hands.

בתום הניתוח, החולה שכאביה פגו מנשקת את ידיה.

That day the hygienist pulls out many more teeth.

באותו יום עקרה השיננית עוד הרבה שיניים.

The next morning, when she comes again to the so-called clinic,

למחרת בבוקר, בשובה למקום ההוא המתקרא מרפאה,

her first patient is waiting for her with her husband.

החולה הראשונה שלה מאתמול ממתינה לה עם בעלה.

The woman's face looks like a watermelon.

פני האישה נראים כמו אבטיח.

It is so swollen that you can't even see the eyes.

הן כה נפוחות, שאי-אפשר לראות את עיניה.

The husband, furious, threatens to kill the American.

הבעל מאיים בזעם להרוג את האמריקאית.

Jenny is horrified at what she has done.

ג'ני נבהלת ממה שעשתה,

But then, the translator explains

אך אז מסביר המתורגמן,

that the patient's condition has nothing to do with the operation.

שאין קשר בין מצבה של החולה לבין הניתוח.

The day before, her husband beat her up

בעלה היכה אותה אתמול כי לא היתה בבית בזמן

because she was not home in time to prepare dinner for him.

כדי להכין לו אוכל.

מיליוני נשים חיות כך כיום.

Millions of women live like this today.

They are the poorest of the poor.

הן העניות שבעניים.

Although women do two-thirds of the world's labor,

אף שנשים מבצעות שני שלישים מהעבודה בעולם,

they own less than one percent of the world's assets.

יש בבעלותן פחות מאחוז אחד מנכסי העולם.

They are paid less than men for the same work, if they're paid at all,

משלמים להן פחות מאשר לגברים עבור אותה עבודה,

אם בכלל משלמים להן, והן נותרות פגיעות

and they remain vulnerable because they have no economic independence,

כי אין להן עצמאות כלכלית,

and they are constantly threatened by exploitation,

והן חיות תמיד תחת פחד הניצול,

violence and abuse.

האלימות וההשפלה.

It is a fact that giving women education, work,

עובדה היא, שאם מעניקים לנשים חינוך, עבודה,

the ability to control their own income, inherit and own property

כוח לשלוט בהכנסותיהן,

ולרשת ולהחזיק בנכסים, זה מועיל לחברה.

benefits the society.

If a woman is empowered,

אם האישה מועצמת,

her children and her family will be better off.

ילדיה ומשפחתה ייצאו נשכרים מכך.

If families prosper, the village prospers,

אם המשפחות משגשגות, משגשג הכפר,

and eventually, so does the whole country.

ובסופו של דבר - הארץ כולה.

Wangari Maathai goes to a village in Kenya.

וואנגארי מאתאי הולכת לכפר בקניה,

She talks with the women and explains that the land is barren

משוחחת עם הנשים ומסבירה שהאדמה לא פוריה

because they have cut and sold the trees.

כי כרתו ומכרו את כל העצים.

היא מארגת את הנשים לנטוע עצים ולהשקותם

She gets the women to plant new trees and water them,

drop by drop.

טיפה אחר טיפה.

In a matter of five or six years, they have a forest,

תוך חמש או שש שנים יש להן יער,

the soil is enriched, and the village is saved.

הקרקע מועשרת והכפר ניצל.

The poorest and most backward societies

החברות העניות והמפגרות ביותר

are always those that put women down.

הן תמיד אלה שמדכאות את הנשים.

Yet this obvious truth is ignored by governments

אך אמת ברורה זו זוכה להתעלמות מצד הממשלות,

and also by philanthropy.

ומצד נותני-החסות.

For every dollar given to a women's program,

על כל דולר שמוענק לתכנית לתמיכה בנשים,

20 dollars are given to men's programs.

ניתנים 20 דולרים לתכניות למען גברים.

Women are 51 percent of humankind.

הנשים מהוות 51 אחוז מהמין האנושי.

Empowering them will change everything,

העצמתן תשנה את הכל-

more than technology and design and entertainment.

יותר מטכנולוגיה, מעיצוב ומבידור.

I can promise you that women working together --

אני מבטיחה לכם שנשים שפועלות יחד-

linked, informed and educated --

מקושרות, זוכות למידע ומשכילות-

בכוחן להביא שלום לכוכב הלכת המוזנח הזה.

can bring peace and prosperity to this forsaken planet.

In any war today, most of the casualties are civilians,

בכל המלחמות היום, רוב האבדות הן אזרחיות,

mainly women and children.

ובעיקר של נשים וילדים: הם מהווים נזק משני.

They are collateral damage.

Men run the world,

הגברים מנהלים את העולם, וראו איזה בלגן יש בו.

and look at the mess we have.

What kind of world do we want?

איזה מין עולם אנו רוצים?

This is a fundamental question that most of us are asking.

זו שאלה יסודית שמרביתנו שואלים.

האם הגיוני לקחת חלק בסדר העולמי הקיים?

Does it make sense to participate in the existing world order?

We want a world where life is preserved

אנו רוצים עולם שבו החיים נשמרים,

and the quality of life is enriched for everybody,

ושאיכות החיים בו מועשרת עבור כל אחד,

not only for the privileged.

לא רק עבור בעלי זכויות-יתר.

ראיתי בינואר תערוכה של ציורי פרננדו בוטרו

In January, I saw an exhibit of Fernando Botero's paintings

בספריית אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה.

at the UC Berkeley library.

No museum or gallery in the United States,

שום מוזיאון או גלריה בארה"ב,

except for the New York gallery that carries Botero's work,

פרט לגלריה הניו-יורקית שמציגה את עבודתו,

has dared to show the paintings,

לא העזו להציג את הציורים, בגלל שהנושא

because the theme is the Abu Ghraib prison.

הוא כלא אבו-גרייב.

אלו ציורים ענקיים של עינויים ושימוש לרעה בכוח,

They are huge paintings of torture and abuse of power,

בסגנונו השופע של בוטרו.

in the voluminous Botero style.

I have not been able to get those images out of my mind

אינני מסוגלת להוציא תמונות אלה מראשי

or my heart.

או מתוך ליבי.

What I fear most is power with impunity.

הדבר ממנו אני הכי חוששת הוא כוח פטור-מעונש.

I fear abuse of power, and the power to abuse.

אני חוששת משימוש-לרעה בכוח, ומהכוח להשפיל.

In our species, the alpha males define reality,

במין האנושי, זכרי-אלפא הם שמגדירים את המציאות,

and force the rest of the pack to accept that reality

וכופים על יתר חברי הלהקה לקבל מציאות זו

and follow the rules.

ולציית לחוקים.

The rules change all the time, but they always benefit them,

החוקים משתנים כל הזמן, אך תמיד לטובתם,

and in this case, the trickle-down effect, which does not work in economics,

ובמקרה זה, אפקט החלחול כלפי מטה,

שלא עובד בכלכלה, עובד היטב.

works perfectly.

Abuse trickles down from the top of the ladder to the bottom.

השימוש-לרעה מחלחל מטה מראש הסולם ועד תחתיתו.

Women and children, especially the poor, are at the bottom.

הנשים והילדים, בפרט העניים שבהם, נמצאים בתחתית.

Even the most destitute of men have someone they can abuse --

גם לעלוב שבגברים יש מישהו שהוא יכול להשפיל-

a woman or a child.

אישה או ילד.

I'm fed up with the power that a few exert over the many

נמאס לי מהכוח שהמעטים יכולים להפעיל על הרבים

through gender, income, race and class.

דרך מגדר, הכנסה, גזע ומעמד.

לדעתי הבשילה השעה לשינויים יסודיים

I think that the time is ripe to make fundamental changes

in our civilization.

בתרבות שלנו.

But for real change, we need feminine energy

אך בשביל שינוי אמיתי, אנו זקוקים לאנרגיה נשית

in the management of the world.

בניהול העולם.

We need a critical number of women in positions of power,

אנו זקוקים למסה קריטית של נשים בעמדות-כוח,

and we need to nurture the feminine energy in men.

ולטיפוח האנרגיה הנשית אצל הגברים.

I'm talking about men with young minds, of course.

אני מדברת כמובן על גברים שמוחם צעיר.

Old guys are hopeless; we have to wait for them to die off.

הבחורים הזקנים חסרי-תקווה. עלינו לחכות שימותו.

(Laughter)

(צחוק)

Yes, I would love to have Sophia Loren's long legs

כן, הייתי מתה שיהיו לי רגליה הארוכות של סופיה לורן

and legendary breasts.

ושדיה האגדיות.

But given a choice, I would rather have the warrior hearts

אך אילו יכולתי לבחור, הייתי מעדיפה את הלב הלוחם

של וונגארי מאתאי, סומאלי מאם, ג'ני ורוז מאפנדו.

of Wangari Maathai, Somaly Mam, Jenny, and Rose Mapendo.

אני רוצה לעשות את העולם הזה לטוב.

I want to make this world good.

לא טוב יותר, אלא טוב.

Not better -- but to make it good.

Why not? It is possible.

מדוע לא? זה אפשרי. הביטו סביבכם באולם-

Look around in this room --

all this knowledge, energy, talent and technology.

כל הידע, האנרגיה, הכשרון והטכנולוגיה האלה.

Let's get off our fannies, roll up our sleeves

בואו נרים ישבנים, נפשיל שרוולים

and get to work, passionately,

וניגש לעבודה, בתשוקה ולהט,

כדי ליצור עולם כמעט-מושלם.

in creating an almost-perfect world.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause and cheers)