Adam Ostrow: After your final status update

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Oren Szekatch

By the end of this year,

עד סוף השנה,

there'll be nearly a billion people on this planet

יהיו כמעט מיליארד אנשים בכוכב

that actively use social networking sites.

שמשתמשים באתרי מדיה חברתית.

The one thing that all of them have in common

הדבר האחד שיש לכולם במשותף

is that they're going to die.

הוא שהם ימותו.

While that might be a somewhat morbid thought,

בעוד שזו אולי מחשבה מעט מורבידית,

I think it has some really profound implications

אני חושב שיש לה השלכות משמעותיות

that are worth exploring.

שכדאי לחקור.

What first got me thinking about this

עכשיו מה שגרם לי להתחיל לחשוב על זה

was a blog post authored earlier this year by Derek K. Miller,

היה רישום בבלוג שנכתב מוקדם יותר השנה על ידי דרק ק. מילר,

who was a science and technology journalist

שהיה עיתונאי מדע וטכנולוגיה

who died of cancer.

שמת מסרטן.

And what Miller did was have his family and friends write a post

ומה שמילר עשה היה לבקש ממשפחתו וחבריו לכתוב פוסט

that went out shortly after he died.

שיצא מעט אחרי פטירתו.

Here's what he wrote in starting that out.

הנה מה שכתב כדי להתחיל את זה.

He said, "Here it is. I'm dead,

הוא אמר, " הנה זה. אני מת

and this is my last post to my blog.

וזה הפוסט האחרון שלי בבלוג.

In advance, I asked that once my body finally shut down

מוקדם יותר, ביקשתי שכשהגוף שלי יכבה לבסוף

from the punishments of my cancer,

מעונש הסרטן שלי,

then my family and friends publish this prepared message I wrote --

אז משפחתי וחברי יפרסמו את ההודעה המוכנה מראש שכתבתי --

the first part of the process

השלב הראשון של התהליך

of turning this from an active website to an archive."

של להפוך את זה מאתר פעיל לארכיון."

Now, while as a journalist,

עכשיו, בזמן שהייתי עיתונאי,

Miller's archive may have been better written

ארכיון מילר אולי היה כתוב טוב יותר

and more carefully curated than most,

וערוך טוב יותר מאשר רוב,

the fact of the matter is that all of us today

למעשה כולנו היום

are creating an archive

יוצרים ארכיון

that's something completely different

שהוא שונה לגמרי

than anything that's been created

מכל דבר שנוצר קודם

by any previous generation.

על ידי הדור הקודם.

Consider a few stats for a moment.

קחו בחשבון כמה סטטיסטיקות לרגע.

Right now there are 48 hours of video

כרגע מועלות 48 שעות של וידאו

being uploaded to YouTube every single minute.

ליוטיוב כל דקה.

There are 200 million Tweets being posted every day.

יש 200 מיליון הודעות טוויטר שנכתבות מדי יום.

And the average Facebook user

ומשתמש הפייסבוק הממוצע

is creating 90 pieces of content each month.

יוצר 90 פיסות תוכן כל חודש.

So when you think about your parents or your grandparents,

אז כשאתם חושבים על הורייכם או סבייכם,

at best they may have created

במקרה הטוב הם יצרו

some photos or home videos,

כמה תמונות או סרטים,

or a diary that lives in a box somewhere.

או יומן שחי בקופסה איפשהו.

But today we're all creating this incredibly rich digital archive

אבל היום אנחנו יוצרים את הארכיב הדיגיטלי העשיר הזה

that's going to live in the cloud indefinitely,

שעומד לחיות בענן לתמיד,

years after we're gone.

שנים אחרי שנמות.

And I think that's going to create some incredibly intriguing opportunities

ואני חושב שזה עומד ליצור כמה הזדמנויות מאוד מעניינות

for technologists.

לטכנולוגים.

Now to be clear, I'm a journalist and not a technologist,

עכשיו כדי להיות ברור, אני עיתונאי לא טכנולוג,

so what I'd like to do briefly

אז מה שהייתי רוצה לעשות בקצרה

is paint a picture

זה לצייר תמונה

of what the present and the future are going to look like.

של איך ההווה והעתיד יראו.

Now we're already seeing some services

עכשיו אנחנו כבר רואים כמה שרותים

that are designed to let us decide

שמתוכננים לאפשר לנו להחליט

what happens to our online profile and our social media accounts

מה יקרה לפרופיל המקוון שלנו וחשבונות המדיה שלנו

after we die.

אחרי שנמות.

One of them actually, fittingly enough,

אחד מהם למעשה, בצורה מתאימה,

found me when I checked into a deli

מצא אותי כשנכנסתי למעדנייה

at a restaurant in New York

במסעדה בניו יורק.

on foursquare.

בפורסקוור.

(Recording) Adam Ostrow: Hello.

(הקלטה)אדם אוסטרו: הלו.

Death: Adam?

מוות: אדם?

AO: Yeah.

א.א.: כן.

Death: Death can catch you anywhere, anytime,

מוות: המוות יכול לתפוס אותך בכל מקום, בכל זמן,

even at the Organic.

אפילו באורגני.

AO: Who is this?

א.א.: מי זה?

Death: Go to ifidie.net

מוות: לך לifidie.net

before it's too late.

לפני שיהיה מאוחר מדי.

(Laughter)

(צחוק)

Adam Ostrow: Kind of creepy, right?

אדם אוסטרו: די מפחיד, לא?

So what that service does, quite simply,

אז מה שהשרות עושה, בפשטות,

is let you create a message or a video

זה לאפשר לכם ליצור הודעה או סרטון

that can be posted to Facebook after you die.

שיופץ לפייסבוק אחרי מותכם.

Another service right now

עוד שרות כעת

is called 1,000 Memories.

נקרא 1000 זכרונות.

And what this lets you do is create an online tribute to your loved ones,

ומה שזה מאפשר לכם זה ליצור מזכרת מקוונת ליקירייכם,

complete with photos and videos and stories

עם תמונות סרטים וסיפורים

that they can post after you die.

שהם יכולים להעלות אחרי מותכם.

But what I think comes next is far more interesting.

אבל מה שאני חושב שיגיע לאחר מכן הוא הרבה יותר מעניין.

Now a lot of you are probably familiar with Deb Roy

עכשיו הרבה מכם בוודאי מכירים את דב רוי

who, back in March,

שבמרץ,

demonstrated how he was able to analyze more than 90,000 hours of home video.

הציג איך הוא מסוגל לנתח יותר מ-90,000 שעות וידאו ביתי.

I think as machines' ability

אני חושב שכשיכולות המכונות

to understand human language and process vast amounts of data

להבין את השפה האנושית ולעבד כמויות עצומות של מידע

continues to improve,

ממשיכות להשתפר

it's going to become possible

זה יהפך לאפשרי

to analyze an entire life's worth of content --

לנתח תוכן חיים שלמים של אדם --

the Tweets, the photos, the videos, the blog posts --

הטוויטים, התמונות, הסרטים, הפוסטים בבלוג --

that we're producing in such massive numbers.

שאנחנו מייצרים בכמויות עצומות כאלה.

And I think as that happens,

ואני חושב שכשזה יקרה,

it's going to become possible for our digital personas

זה יהיה אפשרי לאישיות הידיגיטלית שלנו

to continue to interact in the real world long after we're gone

להמשיך לתקשר עם העולם האמיתי הרבה לאחר לכתנו

thanks to the vastness of the amount of content we're creating

תודות לכמות המידע העצומה שיצרנו

and technology's ability to make sense of it all.

ויכולת הטכנולוגיה להבין אותו.

Now we're already starting to see some experiments here.

עכשיו אנחנו כבר מתחילים לראות כמה ניסויים פה.

One service called My Next Tweet

בשרות שנקרא הטוויט הבא שלי

analyzes your entire Twitter stream, everything you've posted onto Twitter,

שבוחן את כל זרם הטוויטים שלכם, כל דבר שכתבתם בטוויטר,

to make some predictions as to what you might say next.

כדי לעשות כמה תחזיות למה נכתוב בהמשך.

Well right now, as you can see,

אז עכשיו, כמו שאתם רואים,

the results can be somewhat comical.

התוצאות יכולות להיות די קומיות.

You can imagine what something like this might look like

אתם יכולים לדמיין איך יראה משהו כזה

five, 10 or 20 years from now

בעוד חמש, 10, 20 שנה

as our technical capabilities improve.

כשהיכולות הטכנולוגיות שלנו ישתפרו.

Taking it a step further,

אם ניקח את זה שלב אחד הלאה,

MIT's media lab is working on robots

מעבדת המדיה בMIT עובדת על רובוטים

that can interact more like humans.

שיכולים לתקשר יותר כמו אנשים.

But what if those robots were able to interact

אבל מה אם הרובוטים האלה היו מסוגלים לתקשר

based on the unique characteristics of a specific person

על בסיס תכונות יחודיות של אדם מסויים

based on the hundreds of thousands of pieces of content

בהתבסס על מאות אלפי פיסות מידע

that person produces in their lifetime?

שהאדם הזה יצר בחייו?

Finally, think back to this famous scene

לבסוף, חשבו על הסצנה המפורסמת הזו

from election night 2008

מערב הבחירות של 2008

back in the United States,

בארה"ב,

where CNN beamed a live hologram

שם CNN שידרו הולוגרמה חיה

of hip hop artist will.i.am into their studio

של אומן ההיפ הופ וויל אי אם לתוך הסטודיו שלהם

for an interview with Anderson Cooper.

לראיון עם אנדרסון קופר.

What if we were able to use that same type of technology

מה אם היינו יכולים להתשמש באותה טכנולוגיה

to beam a representation of our loved ones into our living rooms --

לשגר יצוג של אהובינו לתוך הסלון שלנו --

interacting in a very lifelike way

ולתקשר בדרך מאוד מציאותית

based on all the content they created while they were alive?

בהתבסס על כל התוכן שהם יצרו בזמן שהיו בחיים.

I think that's going to become completely possible

אני חושב שזה יהפך לאפשרי לחלוטין

as the amount of data we're producing

כשכמות המידע בו אנו משתמשים

and technology's ability to understand it

והיכולת הטכנולוגית להבין אותו

both expand exponentially.

יתרחבו אקספוננציאלית.

Now in closing, I think what we all need to be thinking about

עכשיו לסיום, אני חושב שמה שכולנו צריכים לחשוב עליו

is if we want that to become our reality --

זה אם אנחנו רוצים להפוך למציאות שלנו --

and if so,

ואם כן

what it means for a definition of life and everything that comes after it.

מה זה אומר להגדרת החיים וכל מה שבא אחרי זה.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)