Thoughts on humanity, fame and love | Shah Rukh Khan | TED

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

Namaskar.

נמאסקר.

I'm a movie star, I'm 51 years of age,

אני כוכב סרטים, אני בן 51,

and I don't use Botox as yet.

ואני עדיין לא משתמש בבוטוקס.

(Laughter)

(צחוק)

So I'm clean, but I do behave like you saw like a 21-year-old in my movies.

אז אני נקי, אבל אני מתנהג כמו שראיתם כמו בן 21 בסרטים שלי.

Yeah, I do that.

כן, אני עושה את זה.

I sell dreams, and I peddle love to millions of people back home in India

אני מוכר חלומות, ואני סוחר אהבה למליוני אנשים בבית בהודו

who assume that I'm the best lover in the world.

שמניחים שאני המאהב הכי טוב בעולם.

(Laughter)

(צחוק)

If you don't tell anyone, I'm going to tell you I'm not,

אם לא תספרו לאף אחד, אני אספר לכם שאני לא,

but I never let that assumption go away.

אבל אני לעולם לא נותן להנחה להעלם.

(Laughter)

(צחוק)

I've also been made to understand

גרמו לי גם להבין

there are lots of you here who haven't seen my work,

שיש הרבה מכם פה שלא ראו את העבודה שלי,

and I feel really sad for you.

ואני מרגיש ממש עצוב בשבילכם.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

That doesn't take away from the fact that I'm completely self-obsessed,

זה לא מבטל את העובדה שאני לגמרי עסוק בעצמי,

כמו שכוכב סרטים צריך להיות.

as a movie star should be.

(Laughter)

(צחוק)

That's when my friends, Chris and Juliet called me here

אז חבריי כריס וג'ולייט קראו לי לפה

to speak about the future "you."

כדי לדבר על "אתם" העתידים.

Naturally, it follows I'm going to speak about the present me.

וכמובן, שאני הולך לדבר על האני העכשווי.

(Laughter)

(צחוק)

Because I truly believe that humanity is a lot like me.

בגלל שאני באמת מאמין שהאנושות מאוד דומה לי.

(Laughter)

(צחוק)

It is. It is.

היא באמת, היא באמת.

It's an aging movie star,

היא כוכב סרטים מזדקן,

grappling with all the newness around itself,

שמתמודדת עם כל החדשנות שמסביבה,

wondering whether it got it right in the first place,

תוהה אם היא הצליחה בפעם הראשונה,

and still trying to find a way

ועדיין מנסה למצוא את הדרך

to keep on shining regardless.

להמשיך לקרון בלי קשר.

I was born in a refugee colony in the capital city of India, New Delhi.

נולדתי במושבת פליטים בעיר הבירה ניו דלהי.

And my father was a freedom fighter.

ואבי היה לוחם חרות.

My mother was, well, just a fighter like mothers are.

אמי היתה, ובכן, רק לוחמת כמו כל האמהות.

And much like the original homo sapiens,

וממש כמו ההומו ספיאנס הראשונים,

we struggled to survive.

נאבקנו לשרוד.

When I was in my early 20s,

כשהייתי בתחילת שנות ה 20 שלי,

I lost both my parents,

איבדתי את שני הורי,

which I must admit seems a bit careless of me now,

שאני חייב להודות, נראה די חסר אחריות מצידי עכשיו,

but --

אבל --

(Laughter)

(צחוק)

I do remember the night my father died,

אני זוכר את הלילה בו אבי נפטר,

and I remember the driver of a neighbor who was driving us to the hospital.

ואני זוכר את הנהג של שכן שהסיע אותנו לבית החולים.

He mumbled something about "dead people don't tip so well"

הוא מלמל משהו בנוגע ל"אנשים מתים לא נותנים טיפ כל כך טוב"

and walked away into the dark.

והלך לתוך החשכה.

And I was only 14 then,

והייתי רק בן 14 אז,

and I put my father's dead body in the back seat of the car,

ושמתי את הגופה של אבי במושב האחורי של המכונית,

and my mother besides me,

ואת אימי ליידי,

I started driving back from the hospital to the house.

והתחלתי לנהוג חזרה הביתה מבית החולים.

And in the middle of her quiet crying, my mother looked at me and she said,

ובאמצע הבכי השקט שלה, אמי הסתכלה עלי ואמרה,

"Son, when did you learn to drive?"

"בני, מתי למדת לנהוג?"

And I thought about it and realized, and I said to my mom,

וחשבתי על זה והבנתי, ואמרתי לאמי,

"Just now, Mom."

"ממש עכשיו, אמא."

(Laughter)

(צחוק)

So from that night onwards,

אז מאותו לילה והלאה,

much akin to humanity in its adolescence,

ממש בדומה לאנושות בהתבגרות שלה,

I learned the crude tools of survival.

למדתי את כלי ההשרדות הבסיסיים.

And the framework of life was very, very simple then, to be honest.

והתשתית של החיים היתה מאוד, מאוד פשוטה אז, אם להיות כנה.

You know, you just ate what you got

אתם יודעים, אכלתם פשוט את מה שקיבלתם

and did whatever you were told to do.

ועשיתם מה שאמרו לכם לעשות.

I thought celiac was a vegetable,

חשבתי שצליאק היה ירק,

and vegan, of course, was Mr. Spock's lost comrade in "Star Trek."

וצמחוני היה כמובן החבר האבוד של ספוק מסטאר טרק.

(Laughter)

(צחוק)

You married the first girl that you dated,

התחתנתם עם הבחורה הראשונה שפגשתם,

and you were a techie if you could fix the carburetor in your car.

והייתם טכניים אם יכולתם לתקן את הקרבורטור של המכונית שלכם.

I really thought that gay was a sophisticated English word for happy.

באמת חשבתי שהומו היתה מילה אנגלית מתוחכמת לשמח.

And Lesbian, of course, was the capital of Portugal, as you all know.

ולסבית, כמובן, היתה הבירה של פורטוגל, כמו שכולכם יודעים.

(Laughter)

(צחוק)

Where was I?

איפה הייתי?

We relied on systems

הסתמכנו על מערכת

created through the toil and sacrifice of generations before

שנוצרה דרך העמל וההקרבה של דורות קודמים

to protect us,

כדי להגן עלינו,

and we felt that governments actually worked for our betterment.

והרגשנו שממשלות למעשה עבדו כדי להטיב לנו.

Science was simple and logical,

מדע היה פשוט ולוגי,

Apple was still then just a fruit

תפוח היה רק פרי

owned by Eve first and then Newton,

שהיה בהתחלה בבעלות חווה ואז ניוטון,

not by Steve Jobs, until then.

לא סטיב ג'ובס, עד אז.

And "Eureka!" was what you screamed

ו"יוריקה" היה מה שצעקתם

when you wanted to run naked on the streets.

כשרציתם לרוץ ערומים ברחובות.

You went wherever life took you for work,

הלכתם לאן שהחיים לקחו אתכם לעבוד,

and people were mostly welcoming of you.

ואנשים בעיקר קיבלו אתכם.

Migration was a term then

הגירה היה מונח אז

still reserved for Siberian cranes, not human beings.

שעדיין היה שמור לעגורים סיבירים לא לאנשים.

Most importantly, you were who you were

והכי חשוב, הייתם מי שהייתם

and you said what you thought.

ואמרתם מה שחשבתם.

Then in my late 20s,

אז בשנות ה 20 המאוחרות שלי,

I shifted to the sprawling metropolis of Mumbai,

עברתי למטרופולין השוקק של מומבאי,

and my framework,

והתשתית שלי,

like the newly industrialized aspirational humanity,

כמו האנושות התעשייתית בעלת השאיפות החדשות,

began to alter.

התחילו להשתנות.

In the urban rush for a new, more embellished survival,

בתנועה האורבנית החדשה, השרדות יותר יפה,

things started to look a little different.

דברים התחילו להראות מעט שונה.

I met people who had descended from all over the world,

פגשתי אנשים שהגיעו מכל העולם,

faces, races, genders, money-lenders.

פנים, גזעים, מגדרים, מלווים.

Definitions became more and more fluid.

הגדרות הפכו ליותר ויותר דינמיות.

Work began to define you at that time

העבודה החלה להגדיר אתכם באותו זמן

in an overwhelmingly equalizing manner,

בצורה מאוד מאזנת,

and all the systems started to feel less reliable to me,

וכל המערכות התחילו להרגיש לי פחות אמינות,

almost too thick to hold on

כמעט עבות מדי להחזיק

to the diversity of mankind

את הגיוון של האנושות

and the human need to progress and grow.

והצורך האנושי להתקדם ולגדול.

Ideas were flowing with more freedom and speed.

רעיונות זרמו עם יותר חופש ומהירות.

And I experienced the miracle of human innovation and cooperation,

וחוויתי את הנס של המצאה אנושית ושיתוף פעולה,

and my own creativity,

והיצירתיות שלי,

when supported by the resourcefulness of this collective endeavor,

כשנתמכתי על ידי התושיה של המאמץ המשותף הזה,

catapulted me into superstardom.

זה שיגר אותי לכוכבות.

I started to feel that I had arrived,

התחלתי להרגיש שהגעתי,

and generally, by the time I was 40, I was really, really flying.

ובאופן כללי, עד שהייתי בן 40, באמת באמת עפתי.

I was all over the place.

הייתי בכל מקום.

You know? I'd done 50 films by then

אתם יודעים? עשיתי 50 סרטים עד אז

and 200 songs,

ו 200 שירים,

and I'd been knighted by the Malaysians.

וקיבלתי אות אבירות מהמלזים.

I had been given the highest civil honor by the French government,

ניתן לי אות הכבוד האזרחי הכי גבוה על ידי הממשלה הצרפתית,

the title of which for the life of me I can't pronounce even until now.

התואר שאפילו אם חיי היו תלויים בזה, לא הייתי יכול לבטא עד עכשיו.

(Laughter)

(צחוק)

I'm sorry, France, and thank you, France, for doing that.

אני מצטער, צרפת, ותודה לכם, צרפת, על שעשיתם זאת.

But much bigger than that, I got to meet Angelina Jolie --

אבל הרבה יותר גדול מזה, יצא לי לפגוש את אנג'ילינה ג'ולי --

(Laughter)

(צחוק)

for two and a half seconds.

לשתיים וחצי שניות.

(Laughter)

(צחוק)

And I'm sure she also remembers that encounter somewhere.

ואני בטוח שהיא גם זוכרת את המפגש הזה איפוא שהוא.

OK, maybe not.

אוקיי, אולי לא.

And I sat next to Hannah Montana on a round dinner table

וישבתי ליד האנה מונטנה ליד שולחן אוכל עגול

with her back towards me most of the time.

עם הגב שלה לכיווני רוב הזמן.

Like I said, I was flying, from Miley to Jolie,

כמו שאמרתי , עפתי, ממיילי לג'ולי,

and humanity was soaring with me.

והאנושות נסקה איתי.

We were both pretty much flying off the handle, actually.

שניינו עפנו לגמרי למעשה.

And then you all know what happened.

ואז כולכם יודעים מה קרה.

The internet happened.

האינטרנט קרה.

I was in my late 40s,

הייתי בשלהי שנות ה 40 שלי,

and I started tweeting like a canary in a birdcage

והתחלתי לצייץ כמו קנרית בכלוב

and assuming that, you know, people who peered into my world

ובהנחה, שאתם יודעים, אנשים שהציצו לעולמי

would admire it

יעריצו אותו

for the miracle I believed it to be.

על הנס שהאמנתי שהם.

But something else awaited me and humanity.

אבל משהו אחר חיכה לי ולאנושות.

You know, we had expected an expansion of ideas and dreams

אתם יודעים, ציפינו להרחבה של רעיונות וחלומות

with the enhanced connectivity of the world.

עם הקישוריות המוגברת של העולם.

We had not bargained for the village-like enclosure of thought,

לא ביקשנו את המכלאה דמוית כפר של המחשבה,

of judgment, of definition

של שיפוט, של הגדרה

that flowed from the same place

שבאו מאותו מקום

that freedom and revolution was taking place in.

שהחרות והמהפכה התרחשו בו.

Everything I said took a new meaning.

כל מה שאמרתי קיבל משמעות חדשה.

Everything I did -- good, bad, ugly --

כל מה שעשיתי -- טוב, רע, מכוער --

was there for the world to comment upon and judge.

היה שם לעולם להעיר עליו ולשפוט.

As a matter of fact, everything I didn't say or do also

למעשה, כל מה שלא אמרתי או עשיתי

met with the same fate.

גם פגש את אותו גורל.

Four years ago,

לפני ארבע שנים,

my lovely wife Gauri and me decided to have a third child.

אשתי האהובה גאורי ואני החלטנו להביא ילד שלישי.

It was claimed on the net

נטען ברשת

that he was the love child

שהוא היה ילד אהבה

of our first child

של הילד הראשון שלנו

who was 15 years old.

שהיה בן 15.

Apparently, he had sown his wild oats with a girl

מסתבר, שהוא קשר את נדריו עם ילדה

while driving her car in Romania.

בעודו נוהג במכוניתה ברומניה.

And yeah, there was a fake video to go with it.

וכן, היה סרטון מזוייף שהלך עם זה.

And we were so disturbed as a family.

וזה כל כך הטריד אותנו כמשפחה,

My son, who is 19 now,

בני, בן ה 19 עכשיו,

even now when you say "hello" to him,

אפילו עכשיו כשאתם אומרים לו שלום,

he just turns around and says,

הוא פשוט פונה אחורה ואומר,

"But bro, I didn't even have a European driving license."

"אבל בנאדם, אפילו לא היה לי רשיון נהיגה ארופאי."

(Laughter)

(צחוק)

Yeah.

כן.

In this new world,

בעולם החדש הזה,

slowly, reality became virtual and virtual became real,

לאט לאט, המציאות הפכה לוירטואלית והוירטואלי הפך לאמיתי,

and I started to feel

והתחלתי להרגיש

that I could not be who I wanted to be or say what I actually thought,

שאני לא אוכל להיות מי שרציתי להיות או להגיד מה שחשבתי באמת,

and humanity at this time

והאנושות בזמן הזה

completely identified with me.

הזדהתה איתי לחלוטין.

I think both of us were going through our midlife crisis,

אני חושב ששנינו עברנו משבר אמצע החיים,

and humanity, like me, was becoming an overexposed prima donna.

והאנושות, כמוני, הפכה לפרימדונה חשופה מדי.

I started to sell everything,

התחלתי למכור הכל,

from hair oil to diesel generators.

משמן לשיער לגנרטורי דיזל.

Humanity was buying everything

האנושות קנתה הכל

from crude oil to nuclear reactors.

מנפט גולמי לכורים גרעיניים.

You know, I even tried to get into a skintight superhero suit

אתם יודעים, אפילו ניסיתי להכנס לחליפת גיבור על צמודה לעור

to reinvent myself.

כדי להמציא את עצמי מחדש.

I must admit I failed miserably.

אני חייב להודות שנכשלתי קשות.

And just an aside I want to say on behalf of all the Batmen, Spider-Men

ורק כהערת ביניים אני רוצה להגיד בשם כל הבטמן, ספיידרמן

and Supermen of the world,

וסופרמנים של העולם,

you have to commend them,

אתם צריכים לשבח אותם,

because it really hurts in the crotch, that superhero suit.

בלל שזה באמת כואב במפשעה, חליפת גיבור העל הזאת.

(Laughter)

(צחוק)

Yeah, I'm being honest. I need to tell you this here.

כן, אני כנה. אני צריך להגיד לכם את זה פה.

Really.

באמת,

And accidentally, I happened to even invent a new dance form

ובמקרה, המצאתי צורת ריקוד חדשה

which I didn't realize, and it became a rage.

שלא הבנתי, והיא הפכה לטרוף.

So if it's all right,

אז אם זה בסדר,

and you've seen a bit of me, so I'm quite shameless, I'll show you.

וראיתם קצת ממני, אז אני די חסר בושה, אני אראה לכם.

It was called the Lungi dance.

הוא נקרא ריקוד הלונגי.

So if it's all right, I'll just show you. I'm talented otherwise.

אז אם זה בסדר עכשיו, אני פשוט אראה לכם. אני מוכשר אחרת.

(Cheers)

(תשואות)

So it went something like this.

אז זה הלך משהו כמו זה.

Lungi dance. Lungi dance. Lungi dance. Lungi dance.

ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי. ריקוד הלונגי.

Lungi dance. Lungi dance. Lungi dance. Lungi dance.

ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי. ריקוד הלונגי.

Lungi dance. Lungi dance. Lungi dance. Lungi.

ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי, ריקוד הלונגי. ריקוד הלונגי.

That's it. It became a rage.

זה הכל, זה הפך לטרוף.

(Cheers)

(תשואות)

It really did.

זה באמת היה.

Like you notice, nobody could make any sense of what was happening except me,

כמו שאתם מבינים, אף אחד לא היה יכול להבין מה קרה חוץ ממני.

and I didn't give a damn, really,

ולא היה לי אכפת, באמת,

because the whole world, and whole humanity,

בגלל שכל העולם, וכל האנושות,

seemed as confused and lost as I was.

נראו מבולבלים ואבודים כמוני.

I didn't give up then.

לא התייאשתי מהם.

I even tried to reconstruct my identity on the social media

אפילו ניסיתי לשחזר את הזהות שלי במדיה החברתית

like everyone else does.

כמו שכל האחרים עשו.

I thought if I put on philosophical tweets out there

חשבתי שאם אני אעלה ציוצים פילוסופיים

people will think I'm with it,

אנשים יחשבו שאני בעניין,

but some of the responses I got from those tweets

אבל כמה מהתגובות שקיבלתי מהציוצים האלה

were extremely confusing acronyms which I didn't understand. You know?

היו ראשי תיבות מאוד מבלבלים שלא הבנתי , אתם יודעים?

ROFL, LOL.

ROFL, LOL,

"Adidas," somebody wrote back to one of my more thought-provoking tweets

"אדידס," מישהו ענה לי על אחד הציוצים מאתגרי המחשבה שלי

and I was wondering why would you name a sneaker,

ותהיתי למה אתה מדבר על נעליים,

I mean, why would you write back the name of a sneaker to me?

אני מתכוון, למה אתה עונה לי עם שם של נעליים?

And I asked my 16-year-old daughter, and she enlightened me.

ושאלתי את ביתי בת ה 16, והיא האירה לי.

"Adidas" now means "All day I dream about sex."

"המשמעות של אדידס זה "כל היום אני חולם על סקס."

(Laughter)

(צחוק)

Really.

באמת.

I didn't know if you know that.

לא ידעתי אם אתם יודעים את זה.

So I wrote back, "WTF" in bold to Mr. Adidas,

אז כתבתי חזרה, "WTF" באותיות גדולות למר אדידס.

thanking secretly that some acronyms and things won't change at all.

והודתי בסוד שכמה ראשי תיבות ודברים לא ישתנו בכלל.

WTF.

WTF.

But here we are.

אבל הנה אנחנו.

I am 51 years old, like I told you,

אני בן 51, כמו שאמרתי לכם,

and mind-numbing acronyms notwithstanding,

וחוץ מראשי תיבות שמקהים את המוח,

I just want to tell you

רק רציתי להגיד לכם

if there has been a momentous time for humanity to exist,

אם היה זמן מכונן לאנושות להתקיים,

it is now,

זה עכשיו,

because the present you is brave.

בגלל שאתם העכשיוויים אמיצים.

The present you is hopeful.

אתם העכשיוויים מלאי תקווה.

The present you is innovative and resourceful,

אתם העכשיוויים חדשניים ומלאי תושייה,

and of course, the present you is annoyingly indefinable.

וכמובן, אתם העכשיוויים בלתי ניתנים להגדרה בצורה מעצבנת.

And in this spell-binding,

וברגע המכונן

imperfect moment of existence,

והלא מושלם הזה של הקיום,

feeling a little brave just before I came here,

להרגיש קצת אמיץ ממש לפני שהגעתי לפה,

I decided to take a good, hard look at my face.

החלטתי להביט טוב ועמוק בפנים שלי,

And I realized that I'm beginning to look more and more

והבנתי שאני מתחיל להראות יותר ויותר

like the wax statue of me at Madame Tussaud's.

כמו פסל השעווה שלי במדאם טוסו.

(Laughter)

(צחוק)

Yeah, and in that moment of realization,

כן, וברגע ההבנה הזה,

I asked the most central and pertinent question to humanity and me:

שאלתי את השאלה המרכזית והבולטת את האנושות ואותי:

Do I need to fix my face?

האם אני צריך לתקן את הפנים שלי?

Really. I'm an actor, like I told you,

באמת, אני שחקן, כמו שאמרתי לכם,

a modern expression of human creativity.

ביטוי מודרני ליצירתיות האנושית.

The land I come from

הארץ ממנה אני בא

is the source of inexplicable but very simple spirituality.

היא המקור לרוחניות בלתי מוסברת אבל מאוד פשוטה.

In its immense generosity,

בנדיבות האדירה שלה,

India decided somehow

הודו החליטה איכשהו

that I, the Muslim son of a broke freedom fighter

שאני, בן מוסלמי של לוחם חרות שבור

who accidentally ventured into the business of selling dreams,

שבמקרה נקלע לעסק של מכירת חלומות,

should become its king of romance,

צריך להפוך למלך הרומנטיות,

the "Badhshah of Bollywood,"

ה"בדהשה של בוליווד,"

the greatest lover the country has ever seen ...

המאהב הכי גדול שהמדינה אי פעם ראתה...

with this face.

עם הפנים האלה.

Yeah.

כן.

(Laughter)

(צחוק)

Which has alternately been described as ugly, unconventional,

שנעו בין תאורים של מכוער, לא קונוונציונלי,

and strangely, not chocolatey enough.

ובאופן מוזר, לא מספיק שוקולדיים.

(Laughter)

(צחוק)

The people of this ancient land

האנשים של הארץ העתיקה הזו

embraced me in their limitless love,

חיבקו אותי באהבתם נטולת הגבול,

and I've learned from these people

ולמדתי מהאנשים האלה

that neither power nor poverty

שלא כוח ולא עוני

יכולים להפוך את החיים שלכם ליותר קסומים

can make your life more magical

or less tortuous.

או פחות בוגדניים.

I've learned from the people of my country

למדתי מאנשי ארצי

that the dignity of a life,

שהכבוד בחיים,

a human being, a culture, a religion, a country

אדם, תרבות, דת, מדינה

actually resides in its ability

למעשה נמצאים ביכולות שלהם

for grace and compassion.

לאצילות וחמלה.

I've learned that whatever moves you,

למדתי שמה שמניע אתכם,

whatever urges you to create, to build,

מה שדוחף אתכם ליצור, לבנות,

whatever keeps you from failing,

מה ששומר עליכם מליפול,

whatever helps you survive,

מה שעוזר לכם לשרוד,

is perhaps the oldest and the simplest emotion known to mankind,

זה אולי הרגש העתיק ביותר והפשוט ביותר שידוע לאונושות,

and that is love.

וזה אהבה.

A mystic poet from my land famously wrote,

משורר מיסטי מארצי כתב באופן מפורסם,

(Recites poem in Hindi)

(מדקלם שיר בהודית)

(Poem ends)

(שיר נגמר)

Which loosely translates into that whatever --

שמתגם באופן חופשי לשמה שלא יהיה --

yeah, if you know Hindi, please clap, yeah.

כן, אם אתם יודעים הינדית, בבקשה תמחאו, כן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It's very difficult to remember.

זה מאוד קשה לזכור.

Which loosely translates into actually saying

מה שמתרגם באופן חופשי למעשה

that all the books of knowledge that you might read

לזה שכל ספרי הידע שאולי קראתם

and then go ahead and impart your knowledge

ואז אתם ממשיכים ומפיצים את הידע

through innovation, through creativity, through technology,

דרך חדשנות, דרך יצירתיות, דרך טכנולוגיה,

but mankind will never be the wiser about its future

אבל האנושות לא תהיה חכמה יותר בנוגע לעתיד שלה

unless it is coupled with a sense of love and compassion for their fellow beings.

אלא אם זה מחובר לתחושה של אהבה וחמלה לאנשים האחרים.

The two and a half alphabets which form the word "प्रेम,"

השתיים וחצי אותיות שיוצרות את המילה "प्रेम,"

which means "love,"

שמשמעה אהבה,

if you are able to understand that

אם אתם מסוגלים להבין את זה

and practice it,

וליישם את זה,

that itself is enough to enlighten mankind.

זה בעצמו מספיק להאיר את האנושות.

So I truly believe the future "you"

אז אני באמת מאמין ש"אתם" העתידיים

has to be a you that loves.

חייבים להיות אתם שאוהבים.

Otherwise it will cease to flourish.

אחרת זה יפסיק לשגשג.

It will perish in its own self-absorption.

זה ימות בחשיבות העצמית שלו.

So you may use your power

אז אתם אולי תשתמשו בכוח שלכם

to build walls

כדי לבנות חומות

and keep people outside,

ולהשאיר אנשים בחוץ,

or you may use it to break barriers and welcome them in.

או שתשתמשו בה כדי לשבור מחסומים ולקבל אותם.

You may use your faith

אתם אולי תשתמשו באמונה שלכם

to make people afraid

כדי לגרום לאנשים לפחד

and terrify them into submission,

ולהבעית אותם לכניעה,

or you can use it to give courage to people

או שאתם יכולים להשתמש בה כדי לתת אומץ לאנשים

so they rise to the greatest heights of enlightenment.

כך שיוכלו להתרומם לגבהים הכי גבוהים של הארה.

You can use your energy

אתם יכולים להשתמש באנרגיה שלכם

to build nuclear bombs and spread the darkness of destruction,

כדי לבנות פצצות גרעיניות ולהפיץ את החשכה של ההרס,

or you can use it to spread the joy of light to millions.

או שאתם יכולים להתשמש בה כדי להפיץ את האושר של האור למליונים.

You may filthy up the oceans callously and cut down all the forests.

אתם אולי תזהמו את האוקיינוסים באופן חסר אחריות ותכרתו את היערות.

You can destroy the ecology,

אתם יכולים להשמיד את האקולוגיה,

or turn to them with love

או לטפל בהם באהבה

and regenerate life from the waters and trees.

וליצור מחדש חיים מהמים והעצים.

You may land on Mars

אתם אולי תנחתו על מאדים

and build armed citadels,

ותבנות טירות משוריינות,

or you may look for life-forms and species to learn from and respect.

או שאולי תחפשו צורות חיים ומינים כדי ללמוד מהם ולכבד אותם.

And you can use all the moneys we all have earned

ואתם יכולים להשתמש בכספים שכולנו הרווחנו

to wage futile wars

כדי לפתוח במלחמות חסרות תועלת

and give guns in the hands of little children

ולתת רובים בידיי ילדים קטנים

to kill each other with,

כדי להרוג אחד את השני,

or you can use it

או שאתם יוכולים להשתמש בו

to make more food

כדי ליצור יותר אוכל

to fill their stomachs with.

כדי למלא איתו את הבטן שלהם.

My country has taught me

המדינה שלי לימדה אותי

the capacity for a human being to love is akin to godliness.

שהיכולת של האנושות לאהוב דמויה לאלוהות.

It shines forth in a world

היא זוהרת בעולם

which civilization, I think, already has tampered too much with.

שהציביליזציה, אני חושב, כבר טיפלה בו יותר מדי.

In the last few days, the talks here, the wonderful people

בימים האחרונים, ההרצאות פה, האנשים הנפלאים

coming and showing their talent,

שהגיעו והראו את הכשרון שלהם,

talking about individual achievements, the innovation, the technology,

מדברים על השגים אישיים, ההמצאות, הטכנולוגיה,

the sciences, the knowledge we are gaining by being here

המדע, הידע שאנו לומדים פה

in the presence of TED Talks and all of you

בנוכחות של הרצאות TED וכולכם

are reasons enough for us to celebrate the future "us."

הם סיבות מספיקות לנו לחגוג את "אנחנו" העתידיים.

But within that celebration

אבל בחגיגה הזו

the quest to cultivate our capacity for love and compassion

המסע לטפח את היכולת שלנו לאהבה וחמלה

has to assert itself, has to assert itself,

צריכה להכריז על עצמה, צריכה להכריז על עצמה,

just as equally.

ממש באותה מידה.

So I believe the future "you"

אז אני מאמין ש"אתם" העתידיים

is an infinite you.

הם אתם אין סופיים.

It's called a chakra in India, like a circle.

זה נקרא צ'אקרה בהודו, כמו מעגל.

It ends where it begins from to complete itself.

זה מסתיים איפה שזה מתחיל כדי להשלים את עצמו.

A you that perceives time and space differently

אתם שקולטים זמן ומרחב אחרת

understands both

מבינים את שניהם

your unimaginable

הבלתי ניתן לדמיון שלכם

and fantastic importance

והחשיבות הפנטסטית

and your complete unimportance in the larger context of the universe.

וחוסר החשיבות המושלם שלכם בהקשר הגדול יותר של היקום.

A you that returns back

אתם שחוזרים

to the original innocence of humanity,

לתמימות המקורית של האנושיות,

which loves from the purity of heart,

שאוהבת מטוהר הלב,

which sees from the eyes of truth,

שרואה מעין האמת,

which dreams from the clarity of an untampered mind.

שחולמים מהבהירות של המוח הלא מטופל.

The future "you" has to be

אתם העתידיים חייבים להיות

like an aging movie star

כמו כוכב קולנוע מזדקן

who has been made to believe that there is a possibility

שגרמו להם להאמין שיש אפשרות

of a world which is completely,

של עולם שהוא לגמרי,

wholly, self-obsessively

לחלוטין, אובססיבי לעצמו

in love with itself.

מאוהב בעצמו,

A world -- really, it has to be a you

עולם -- באמת, זה חייב להיות אתם

to create a world

כדי ליצור עולם

which is its own best lover.

שהוא המאהב הכי טוב של עצמו.

That I believe, ladies and gentlemen,

זה אני מאמין, גבירותי ורבותי,

should be the future "you."

צריך להיות "אתם" העתידיים.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

Shukriya.

שוקריה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)