The habits of happiness | Matthieu Ricard

מתרגם: Smadar Prager מבקר: Ido Dekkers

So, I guess it is a result of globalization

אז נראה לי שזו תוצאה של גלובליזציה שאתה יכול למצוא

that you can find Coca-Cola tins on top of Everest

פחיות קוקה-קולה בפסגת האוורסט ונזיר בודהיסטי במונטריי.

and a Buddhist monk in Monterey.

(Laughter)

(צחוק)

And so I just came, two days ago, from the Himalayas

וכך רק הגעתי, לפני יומיים, מהרי ההימליה להזמנתכם האדיבה.

to your kind invitation.

So I would like to invite you, also, for a while, to the Himalayas themselves.

אז אני מבקש להזמין אתכם, גם, לזמן מה, להרי ההימליה עצמם.

And to show the place where meditators, like me,

ולהראות לכם את המקום שבו מודטים, כמוני,

who began with being a molecular biologist in Pasteur Institute,

שהתחיל כביולוג מולקולרי במכון פסטר,

and found their way to the mountains.

ומצא את דרכו להרים.

So these are a few images I was lucky to take and be there.

אז אלה כמה תמונות שהייתי בר-מזל לצלם ולהיות שם.

There's Mount Kailash in Eastern Tibet -- wonderful setting.

הנה הר הקיילש שהוא במזרח טיבט -- נוף מופלא.

This is from Marlboro country.

זה מארץ המרלבורו.

(Laughter)

(צחוק)

This is a turquoise lake.

זהו אגם טורקיז.

A meditator.

מודט.

This is the hottest day of the year somewhere in Eastern Tibet, on August 1.

זה היום החם ביותר בשנה איפה שהוא במזרח טיבט בראשון לאוגוסט.

And the night before, we camped, and my Tibetan friends said,

ובלילה הקודם, חנינו, וחברי הטיבטים אמרו,

"We are going to sleep outside."

"אנחנו נישן בחוץ." ואני אמרתי, "למה? יש מספיק מקום באוהל."

And I said, "Why? We have enough space in the tent."

הם אמרו, "כן, אבל זה קיץ עכשיו."

They said, "Yes, but it's summertime."

(Laughter)

(צחוק)

So now, we are going to speak of happiness.

אז עכשיו, אנחנו עומדים לדבר על אושר.

As a Frenchman, I must say

כצרפתי, אני חייב לומר שיש הרבה אינטלקטואלים צרפתיים

that there are a lot of French intellectuals

שחושבים שאושר בכלל לא מעניין.

that think happiness is not at all interesting.

(Laughter)

(צחוק)

I just wrote an essay on happiness, and there was a controversy.

לאחרונה כתבתי חיבור על אושר, והייתה מחלוקת.

And someone wrote an article saying,

ומישהו כתב מאמר שאמר, אל תכפה עלינו את העבודה המלוכלכת של אושר.

"Don't impose on us the dirty work of happiness."

(צחוק)

(Laughter)

"We don't care about being happy. We need to live with passion.

לא אכפת לנו מלהיות מאושרים. עלינו לחיות עם תשוקה.

We like the ups and downs of life.

אנחנו אוהבים את העליות והמורדות של החיים.

We like our suffering because it's so good when it ceases for a while."

אנחנו אוהבים את הסבל שלנו מכיוון שזה כל-כך טוב כשהוא פוסק קמעה.

(Laughter)

(צחוק)

This is what I see from the balcony of my hermitage in the Himalayas.

זה מה שאני רואה מהמרפסת של המנזר שלי בהרי ההימליה.

It's about two meters by three, and you are all welcome any time.

היא בערך שניים על שלושה מטרים, וכולכם מוזמנים בכל זמן.

(Laughter)

(צחוק)

Now, let's come to happiness or well-being.

עכשיו, בואו נעבור לאושר או לשביעות-רצון.

And first of all, you know, despite what the French intellectuals say,

ולפני הכל, אתם יודעים, למרות מה שהאינטלקטואלים הצרפתים אומרים,

it seems that no one wakes up in the morning thinking,

נראה שאף אחד לא מתעורר בבוקר וחושב,

"May I suffer the whole day?"

"אפשר בבקשה לסבול כל היום?"

(Laughter)

(צחוק)

Which means that somehow, consciously or not,

מה שאומר שאיכשהו -- במודע או שלא,

directly or indirectly, in the short or the long term,

ישירות או בעקיפין, לטווח הקצר או הארוך,

whatever we do, whatever we hope, whatever we dream --

מה שלא נעשה, למה שלא נקווה, מה שלא נחלום --

איכשהו, קשור לתאווה עמוקה ונחרצת, לשביעות-רצון או לאושר.

somehow, is related to a deep, profound desire for well-being or happiness.

As Pascal said, even the one who hangs himself,

כפי שאמר פסקל, אפילו זה שתולה את עצמו,

somehow, is looking for cessation of suffering.

איכשהו, מחפש את הפסקת הסבל -- הוא לא מוצא שום דרך אחרת.

He finds no other way.

But then, if you look in the literature, East and West,

אבל אז, אם תסתכלו בספרות, מזרחית ומערבית,

you can find incredible diversity of definition of happiness.

תוכלו למצוא מגוון בלתי יאומן של הגדרות לאושר.

Some people say, I only believed in remembering the past,

יש אנשים שאומרים, אני מאמין רק בלזכור את העבר,

imagining the future, never the present.

לדמיין את העתיד, לעולם לא את ההווה.

Some people say happiness is right now;

יש אנשים שאומרים שאושר הוא בדיוק עכשיו;

it's the quality of the freshness of the present moment.

הוא האיכות של רעננותו של הרגע הנוכחי.

And that led Henri Bergson, the French philosopher, to say,

וזה הוביל את הנרי ברגסון, הפילוסוף הצרפתי, לומר,

"All the great thinkers of humanity have left happiness in the vague

"כל החושבים הגדולים של האנושות השאירו את האושר בערפל

so that each of them could define their own terms."

כדי שהם יוכלו להגדיר -- כל אחד מהם יכל להגדיר את המושגים שלו."

Well, that would be fine if it was just a secondary preoccupation in life.

טוב, זה היה בסדר אם זה היה רק עניין בעל חשיבות משנית בחיים.

But now, if it is something that is going to determine

אבל עכשיו, אם זה משהו שעומד לקבוע

the quality of every instant of our life,

את איכותו של כל רגע בחיינו,

then we better know what it is, have some clearer idea.

אז עלינו להבין את זה טוב יותר, לקבל מושג ברור יותר.

And probably, the fact that we don't know that is why, so often,

וככל הנראה, העובדה שאנחנו לא יודעים היא הסיבה, לעיתים כה תכופות,

although we seek happiness, it seems we turn our back to it.

שלמרות שאנחנו מבקשים אושר, נראה שאנחנו מפנים אליו את גבינו.

Although we want to avoid suffering,

שלמרות שאנחנו רוצים להימנע מסבל, נראה שאנחנו איכשהו נמשכים אליו.

it seems we are running somewhat towards it.

And that can also come from some kind of confusions.

וזה יכול גם לנבוע מבלבול מסויים.

One of the most common ones is happiness and pleasure.

אחד מהשכיחים שבהם הוא אושר ותענוג.

But if you look at the characteristics of those two,

אבל, אם תסתכלו על המאפיינים של שני אלה,

pleasure is contingent upon time, upon its object,

תענוג תלוי בזמן, תלוי במושאו, תלוי במקום.

upon the place.

It is something that -- changes of nature.

זה משהו שמשתנה מטבעו.

Beautiful chocolate cake: first serving is delicious,

עוגת שוקולד נהדרת: המנה הראשונה ערבה לחיך,

second one not so much, then we feel disgust.

השניה לא כל-כך, אז אנחנו מרגישים גועל.

(Laughter)

(צחוק)

That's the nature of things.

זה טבעם של דברים: אנחנו מתעייפים.

We get tired.

I used to be a fan of Bach.

פעם אהבתי את באך. ניגנתי בגיטרה, אתם יודעים.

I used to play it on the guitar, you know.

I can hear it two, three, five times.

אני יכול להקשיב לזה פעמיים, שלוש, חמש פעמים.

If I had to hear it 24 hours, non-stop, it might be very tiring.

אם אקשיב לזה 24 שעות, ללא הפסקה, זה עלול להיות מאוד מעייף.

If you are feeling very cold, you come near a fire, it's so wonderful.

אם קר לך מאוד, אתה מתקרב לאש, זה כל-כך נהדר.

After some moments, you just go a little back,

אז, אחרי מספר רגעים, אתה מתרחק מעט, ואז זה מתחיל לשרוף.

and then it starts burning.

It sort of uses itself as you experience it.

זה מעין משתמש בעצמו בזמן שאתה חווה את זה.

And also, again, it can -- also, it's something that you --

וגם, שוב, זה יכול -- גם, זה משהו שאתה --

it is not something that is radiating outside.

זה לא משהו שמקרין בחוץ.

Like, you can feel intense pleasure

למשל, אתה יכול להרגיש עונג עז

and some others around you can be suffering a lot.

ואחרים מסביבך עלולים לסבול מאוד.

Now, what, then, will be happiness?

עכשיו, מה אז, יהיה אושר?

And happiness, of course, is such a vague word, so let's say well-being.

ואושר, כמובן, הוא מילה מעורפלת כל-כך, אז בואו נאמר שביעות-רצון.

And so, I think the best definition, according to the Buddhist view,

וכך, אני חושב שההגדרה הטובה ביותר, לפי הראייה הבודהיסטית,

is that well-being is not just a mere pleasurable sensation.

היא ששביעות-רצון היא לא רק תחושה מענגת כשלעצמה.

It is a deep sense of serenity and fulfillment.

זוהי תחושה עמוקה של שלווה וסיפוק,

מצב שלמעשה חודר ונמצא בבסיסן של כל מגוון הרגשות

A state that actually pervades

and underlies all emotional states,

and all the joys and sorrows that can come one's way.

ושל כל השמחות והיגונות שנקרות בדרכו של מי מאיתנו.

For you, that might be surprising.

עבורכם, זה עשוי להיות מפתיע.

Can we have this kind of well-being while being sad?

האם אנחנו יכולים לחוות סוג כזה של שביעות-רצון כאשר אנחנו עצובים? במידה מסויימת, מדוע לא?

In a way, why not?

Because we are speaking of a different level.

מכיוון שאנחנו מדברים על רמה שונה.

Look at the waves coming near the shore.

התבוננו בגלים הנשברים אל החוף.

When you are at the bottom of the wave, you hit the bottom.

כשאתה בתחתיתו של הגל, אתה נופל לתחתית.

You hit the solid rock.

אתה נופל על סלע מוצק.

When you are surfing on the top, you are all elated.

כשאתה גולש ברומו, כל כולך מרומם.

So you go from elation to depression -- there's no depth.

אז אתה נע בין רוממות לדיכאון, אין שום עומק.

Now, if you look at the high sea,

עכשיו, אם אתה מתבונן על לב הים, יש שם אולי יופי, אוקיינוס רגוע כמו מראה.

there might be beautiful, calm ocean, like a mirror.

There might be storms,

יש שם אולי סערות, אבל עומקו של האוקיאנוס עדיין שם, בלתי משתנה.

but the depth of the ocean is still there, unchanged.

So now, how is that?

אז עכשיו, איך זה?

It can only be a state of being, not just a fleeting emotion, sensation.

זה יכול להיות רק מצב של הוויה, לא רק רגשות חולפות, תחושות.

Even joy -- that can be the spring of happiness.

אפילו שמחה, שיכולה להיות האביב של האושר.

But there's also wicked joy, you can rejoice in someone's suffering.

אבל יכולה גם להיות שמחה מרושעות, אתה יכול לעלוז בסבלו של מישהו.

So how do we proceed in our quest for happiness?

אז איך אנחנו ממשיכים במסע החיפוש שלנו אחר האושר? לעיתים תכופות מאוד אנחנו מתבוננים החוצה.

Very often, we look outside.

We think that if we could gather this and that, all the conditions,

אנחנו חושבים שאם נוכל לאסוף את זה ואת זה, את כל התנאים,

something that we say, "Everything to be happy --

משהו שאנחנו אומרים, הכל כדי להיות מאושרים.

to have everything to be happy."

שיהיה לנו הכל, להיות מאושרים.

That very sentence already reveals the doom, destruction of happiness.

המשפט הזה בעצמו כבר חושף את השמדתו הבלתי נמנעת של האושר.

To have everything.

שיהיה לך הכל. אם חסר לך משהו, זה קורס.

If we miss something, it collapses.

And also, when things go wrong, we try to fix the outside so much,

וגם, כשדברים לא מסתדרים אנחנו מנסים כל-כך לתקן אותם מבחוץ,

but our control of the outer world is limited,

אבל השליטה שלנו על העולם החיצוני מוגבלת, זמנית, ולעיתים תכופות, מתעתעת.

temporary, and often, illusory.

So now, look at inner conditions.

אז עכשיו, התבוננו במצבים הפנימיים. האין הם חזקים יותר?

Aren't they stronger?

Isn't it the mind that translates

האם אין זה הראש שמתרגם את המצבים החיצוניים לאושר ולסבל?

the outer condition into happiness and suffering?

And isn't that stronger?

והאין זה חזק יותר?

We know, by experience,

אנחנו יודעים, מניסיון, שאנחנו יכולים להיות במה שאנחנו מכנים גן-עדן קטן

that we can be what we call "a little paradise,"

and yet, be completely unhappy within.

ועדיין, להיות לגמרי לא מאושרים מבפנים.

The Dalai Lama was once in Portugal,

הדלאי לאמה היה פעם בפורטוגל,

and there was a lot of construction going on everywhere.

והייתה שם בניה מרובה של שלדי ביניינים בכל מקום.

So one evening, he said, "Look, you are doing all these things,

אז ערב אחד הוא אמר, "תראו, אתם עושים את כל הדברים האלה,

but isn't it nice, also, to build something within?"

אבל האין זה נחמד, גם, לבנות משהו בפנים?"

And he said, "[Without] that -- even if you get a high-tech flat

והוא אמר, "אלא ש -- אפילו אם אתה משיג דירת היי-טק

on the 100th floor of a super-modern and comfortable building,

בקומה ה-100 של בניין יוקרה סופר-מודרני,

if you are deeply unhappy within,

אם אתה בלתי מאושר עמוקות מבפנים,

all you are going to look for is a window from which to jump."

כל מה שתחפש הוא חלון שממנו תוכל לקפוץ."

So now, at the opposite,

אז עכשיו, מנגד,

we know a lot of people who, in very difficult circumstances,

אנחנו מכירים הרבה אנשים שנמצאים בנסיבות מאוד קשות

manage to keep serenity, inner strength, inner freedom, confidence.

מצליחים לשמור על שלווה, חוזק פנימי, חופש פנימי, ביטחון עצמי.

So now, if the inner conditions are stronger --

אז עכשיו, אם התנאים הפנימיים חזקים --

of course, the outer conditions do influence,

כמובן, התנאים החיצוניים אמנם משפיעים,

and it's wonderful to live longer, healthier,

וזה נפלא לחיות יותר זמן, בבריאות רבה יותר,

to have access to information, education,

עם גישה למידע, חינוך, להיות מסוגל לטייל,

to be able to travel, to have freedom.

עם חופש, זה נחשק ביותר.

It's highly desirable.

However, this is not enough.

יחד עם זאת, זה לא מספיק; אלה רק מסייעים, תנאים.

Those are just auxiliary, help conditions.

The experience that translates everything is within the mind.

החוויה שמתרגמת את הכל נמצאת בתוך הראש.

So then, when we ask oneself

ואז, כשאנחנו שואלים את עצמנו איך לטפח את התנאי לאושר,

how to nurture the condition for happiness,

the inner conditions, and which are those which will undermine happiness.

התנאים הפנימים, ומהם אלו שיסכנו אושר.

So then, this just needs to have some experience.

ואז, לזה צריך קצת ניסיון.

We have to know from ourselves, there are certain states of mind

אנחנו חייבים לדעת מעצמנו, יש הלכי רוח מסויימים

that are conducive to this flourishing, to this well-being,

שמסייעים שתורמים לפריחה הזו, לשביעות-הרצון הזו,

what the Greeks called eudaimonia, flourishing.

מה שהיוונים כינו אודאימוניה (ברכת האלים), לבלוב.

There are some which are adverse to this well-being.

יש שמתנגדים לשביעות-הרצון הזו.

And so, if we look from our own experience,

וכך, אם אנחנו מסתכלים מתוך החוויה הפרטית שלנו --

anger, hatred, jealousy, arrogance,

כעס, שנאה, קנאה, יהירות, תאווה כפייתית, רדיפת-בצע קשה --

obsessive desire, strong grasping,

they don't leave us in such a good state after we have experienced it.

הם לא משאירים אותנו במצב טוב כל-כך אחרי שחווינו אותם.

And also, they are detrimental to others' happiness.

וגם, הם מזיקים לאושרם של אחרים.

So we may consider that the more those are invading our mind,

אז אנחנו עשויים לקחת בחשבון שככל שהם פולשים יותר לדעתינו,

and, like a chain reaction,

ו, כמו תגובת שרשרת, כך אנחנו מרגישים יותר אומללים, אנחנו חשים מיוסרים.

the more we feel miserable, we feel tormented.

At the opposite, everyone knows deep within

מנגד, כל אחד יודע בתוך תוכו שמחווה של נדיבות-לב בלתי-אנוכית,

that an act of selfless generosity,

if from the distance, without anyone knowing anything about it,

היא ממרחק, מבלי שאף אחד ידע דבר עליה,

we could save a child's life, make someone happy.

אנחנו יכולים להציל חייו של ילד, לשמח מישהו.

We don't need the recognition. We don't need any gratitude.

אין לנו צורך בהערכה. אין לנו צורך בשום הבעת תודה.

Just the mere fact of doing that

רק העובדה הפשוטה שעשינו זאת, ממלאה בכזו תחושת סיפוק עם הטבע הבסיסי שלנו.

fills such a sense of adequation with our deep nature.

And we would like to be like that all the time.

והיינו רוצים להיות ככה כל הזמן.

So is that possible,

אז האם זה אפשרי, לשנות את אופן היותינו, לשנות נטיות-ליבו של מישהו?

to change our way of being, to transform one's mind?

Aren't those negative emotions, or destructive emotions,

והאם הרגשות השליליות הללו, או הרגשות ההרסניות,

inherent to the nature of mind?

טבועות מלידה באופיין של נטיות-ליבנו?

Is change possible in our emotions, in our traits, in our moods?

האם שינוי אפשרי ברגשותינו, בתכונותינו, במצבי רוחינו?

For that we have to ask, what is the nature of mind?

לשם כך עלינו לשאול, מהו אופיין של נטיות-ליבנו?

And if we look from the experiential point of view,

ואם נתבונן מנקודת המבט של ההתנסויות,

there is a primary quality of consciousness

ישנה איכות ראשונית של מודעות,

that's just the mere fact to be cognitive, to be aware.

שהיא רק העובדה הפשוטה של להיות הכרני, להיות מודע.

Consciousness is like a mirror that allows all images to rise on it.

מודעות היא כמו מראה שמאפשרת לכל התמונות להשתקף בה.

You can have ugly faces, beautiful faces in the mirror.

יכול להיות לכם פרצופים מכוערים, פרצופים יפים.

The mirror allows that, but the mirror is not tainted,

המראה מאפשרת זאת, אבל המראה לא מוכתמת,

is not modified, is not altered by those images.

היא לא משנה, היא לא משתנה על-ידי התמונות הללו.

Likewise, behind every single thought

באותו אופן, מאחורי כל מחשבה בודדת ישנה ההכרה החשופה, מודעות טהורה.

there is the bare consciousness, pure awareness.

This is the nature.

זהו הטבע. היא לא יכולה להיות מוכתמת באופן מהותי בשנאה או קנאה מכיוון,

It cannot be tainted intrinsically with hatred or jealousy because then,

if it was always there --

אז, אם זה תמיד היה שם -- כמו צבע שיכול להתפשט על כל הבד --

like a dye that would permeate the whole cloth --

then it would be found all the time, somewhere.

אז הוא ימצא כל הזמן, איפה שהוא.

We know we're not always angry, always jealous, always generous.

אנחנו יודעים שאנחנו לא כל הזמן כועסים, כל הזמן מקנאים, כל הזמן נדיבים.

So, because the basic fabric of consciousness

אז, מכיון שהמרקם הבסיסי של המודעות

is this pure cognitive quality that differentiates it from a stone,

הוא איכות הכרתית טהורה שמבדילה אותה מאבן,

there is a possibility for change because all emotions are fleeting.

ישנו סיכוי לשינוי מכיוון שכל הרגשות ברי-חלוף.

That is the ground for mind training.

זהו הבסיס לתרגול דעת.

Mind training is based on the idea that two opposite mental factors

תרגול דעת מבוסס על הרעיון ששני גורמים שכליים מנוגדים

cannot happen at the same time.

אינם יכולים להתרחש בו-זמנית.

You could go from love to hate.

אתה יכול לעבור מאהבה לשנאה.

But you cannot, at the same time, toward the same object,

אבל אתה לא יכול, בו-זמנית, כלפי אותו דבר,

the same person, want to harm and want to do good.

אותו אדם, לרצות להרע ולרצות להיטיב.

You cannot, in the same gesture, shake hand and give a blow.

אינך יכול, באותה מחווה, ללחוץ יד ולתת מכה.

So, there are natural antidotes to emotions

אז יש תרופות נגד טבעיות לרגשות

that are destructive to our inner well-being.

שהם הרסניים לשביעות-הרצון הפנימית שלנו.

So that's the way to proceed.

אז זו הדרך להמשיך. עליזות בהשוואה לקנאה.

Rejoicing compared to jealousy.

A kind of sense of inner freedom

תחושה מסויימת של חופש פנימי בניגוד לרדיפת בצע וכפייתיות עזות.

as opposite to intense grasping and obsession.

Benevolence, loving kindness against hatred.

נדיבות, חביבות אוהבת לעומת שנאה.

But, of course, each emotion then would need a particular antidote.

אבל כמובן, לכל רגש תדרש תרופת נגד ייחודית.

Another way is to try to find a general antidote to all emotions,

דרך אחרת היא לנסות ולמצוא תרופת נגד כללית לכל הרגשות,

and that's by looking at the very nature.

וזה על-ידי התבוננות בטבע כשלעצמו.

Usually, when we feel annoyed, hatred or upset with someone,

בדרך-כלל, כשאנחנו מרגישים שנאה כלפי מישהו או שמישהו עצבן או הרגיז אותנו,

or obsessed with something,

או מוטרדים ממשהו, הדעת חוזרת למחשבה הזו שוב ושוב.

the mind goes again and again to that object.

Each time it goes to the object,

בכל פעם שהיא חוזרת למחשבה הזו, היא מתגברת את הטרדה הזו או את הרוגז הזה.

it reinforces that obsession or that annoyance.

So then, it's a self-perpetuating process.

ואז, זהו תהליך של הנצחה עצמית.

So what we need to look for now is,

אז על מה שעלינו להתבונן כעת, במקום להתבונן כלפי חוץ, אנחנו מתבוננים כלפי פנים.

instead of looking outward, we look inward.

Look at anger itself.

הסתכלו בכעס עצמו;

It looks very menacing,

like a billowing monsoon cloud or thunderstorm.

הוא נראה מאוד מסוכן, כמו ענן מונסון מתנשא או סופת רעמים.

We think we could sit on the cloud,

אבל אנחנו חושבים שנוכל לשבת על הענן, אבל אם אתם הולכים לשם, זה רק ערפל.

but if you go there, it's just mist.

Likewise, if you look at the thought of anger,

באותו אופן, אם אתם מתבוננים על המחשבה על כעס,

it will vanish like frost under the morning sun.

היא תעלם כמו קרה תחת שמש הבוקר.

If you do this again and again, the propensity,

אם אתם עושים זאת שוב ושוב, הנטיה,

the tendencies for anger to arise again

המגמה שכעס יופיע שוב

will be less and less each time you dissolve it.

תפחת יותר ויותר בכל פעם שתמוססו אותו.

And, at the end, although it may rise,

ובסוף, למרות שהוא אולי יופיע, הוא רק יחלוף בדעת;

it will just cross the mind,

like a bird crossing the sky without leaving any track.

כמו ציפור שחולפת בשמיים מבלי להשאיר אף סימן.

So this is the principal of mind training.

אז זהו העיקרון של אימון דעת.

Now, it takes time,

עכשיו, זה לוקח זמן מכיוון שאנחנו -- זה לקח זמן לכל הליקויים האלה בדעתנו,

because it took time for all those faults in our mind, the tendencies, to build up,

הנטיות, להיבנות, אז זה גם יקח זמן לגלות אותם.

so it will take time to unfold them as well.

But that's the only way to go.

אבל זוהי הדרך היחידה לעשות זאת.

Mind transformation -- that is the very meaning of meditation.

שינוי דעת, זוהי ה-מטרה של מדיטציה.

It means familiarization with a new way of being,

זה אומר התוודעות עם דרך חדשה של הוויה,

new way of perceiving things,

דרך חדשה של תפיסה של דברים שהיא הולמת יותר למציאות,

which is more in adequation with reality,

with interdependence, with the stream and continuous transformation,

עם עצמאות, עם זרימה והתמרה מתמשכת

which our being and our consciousness is.

שהם ההוויה והמודעות שלנו.

So, the interface with cognitive science,

כך גם ההשקה עם מדע הכרני.

since we need to come to that, it was, I suppose, the subject of --

מאחר ואנחנו צריכים להגיע לזה, וזה היה, אני חושב, הנושא של --

we have to deal in such a short time -- with brain plasticity.

אנחנו צריכים לעסוק בזמן קצר כל-כך.

עם גמישות מוחית, נהגו לחשוב שהמוח פחות או יותר קבוע.

The brain was thought to be more or less fixed.

All the nominal connections, in numbers and quantities,

כל הקשרים הנקובים, במספרים ובכמויות, חשבו שהם --

were thought, until the last 20 years,

עד 20 השנים האחרונות, חשבו שהם פחות או יותר קבועים כשאנחנו מגיעים לגיל בוגר.

to be more or less fixed when we reached adult age.

Now, recently, it has been found that it can change a lot.

עכשיו, לאחרונה, נמצא שהוא יכול להשתנות מאוד.

A violinist, as we heard, who has done 10,000 hours of violin practice,

כנר, כפי ששמענו, שהתאמן 10,000 שעות בנגינה בכינור,

some area that controls the movements of fingers in the brain changes a lot,

אזורים מסויימים ששולטים שתנועת האצבעות במוח משתנים מאוד,

increasing reinforcement of the synaptic connections.

חיזוק הולך וגובר של הקשרים הסינפטיים (שבין תאי העצב).

So can we do that with human qualities?

אז האם אנחנו יכולים לעשות זאת לגבי תכונות אנושיות?

With loving kindness, with patience, with openness?

עם טוב לב אוהב, עם סבלנות, עם פתיחות?

So that's what those great meditators have been doing.

אז זה מה שהמודטים הגדולים הללו עושים.

Some of them who came to the labs,

חלק מהם שהגיעו למעבדות, כמו במדיסון, בויסקונסין, או בברקלי,

like in Madison, Wisconsin, or in Berkeley,

did 20 to 40,000 hours of meditation.

עשו בין 20 ל-40,000 שעות של מדיטציה.

They do, like, three years' retreat, where they do meditate 12 hours a day.

הם עשו, מעין מבדד בין שלוש שנים, שבו הם עשו מדיטציה 12 שעות ביום.

And then, the rest of their life, they will do three or four hours a day.

ואז, לשארית חייהם, הם יעשו את זה שלוש או ארבע שעות ביום.

They are real Olympic champions of mind training.

הם אלופים אולימפיים אמיתיים של תרגול דעת.

(Laughter)

(צחוק)

This is the place where the meditators -- you can see it's kind of inspiring.

זה המקום שבו המודטים -- אתם יכולים לראות שזה די מעורר השראה.

Now, here with 256 electrodes.

עכשיו, הנה עם 256 אלקטרודות.

(צחוק)

(Laughter)

So what did they find?

אז מה הם מצאו? כמובן, אותו הדבר.

Of course, same thing.

The scientific embargo --

החרם המדעי -- אם אי פעם היה ניגש ל-טבע,

a paper has been submitted to "Nature," hopefully, it will be accepted.

כולי תקווה, שהוא היה מתקבל.

It deals with the state of compassion, unconditional compassion.

זה עוסק במצב של חמלה, חמלה ללא תנאי.

We asked meditators, who have been doing that for years and years,

ביקשנו מודטים, שעושים זאת כבר שנים על גבי שנים על גבי שנים,

to put their mind in a state where there's nothing but loving kindness,

להכניס את עצמם למצב שבו אין בדעתם דבר חוץ מאשר טוב-לב אוהב --

total availability to sentient being.

פניות מוחלטת להוויה תחושתית.

Of course, during the training, we do that with objects.

כמובן, במהלך האימון, אנחנו עושים זאת לגבי משהו או מישהו.

We think of people suffering, of people we love,

אנחנו חושבים על אנשים סובלים, אנחנו חושבים על אנשים שאנחנו אוהבים,

but at some point, it can be a state which is all pervading.

אבל בשלב מסויים, זה יכול להיות מצב שבו הכל מתפשט.

Here is the preliminary result,

הנה התוצאות הראשוניות, שאני רשאי להראות מכיוון שהן כבר הוצגו.

which I can show because it's already been shown.

The bell curve shows 150 controls,

עקומת הפעמון מראה 150 פרטי ביקורת, ומה שנבחן

and what is being looked at

is the difference between the right and the left frontal lobe.

הוא ההבדל שבין האונה הקדמית הימנית והשמאלית.

In very short, people who have more activity

בקיצור נמרץ, אנשים בעלי פעילות גבוהה יותר בצד הימני של קליפת האונה הקדמית

in the right side of the prefrontal cortex

are more depressed, withdrawn.

סובלים יותר מדיכאון, מתכנסים יותר בעצמם -- הם לא מתוארים כבעלי הרבה השפעה חיובית.

They don't describe a lot of positive affect.

It's the opposite on the left side:

זה הפוך בצד השמאלי: נטיה גבוהה יותר לזולתנות (אלטרואיזם),

more tendency to altruism,

to happiness, to express, and curiosity and so forth.

לאושר, להבעה, ולסקרנות וכיוצא בזה.

So there's a basic line for people. And also, it can be changed.

אז הנה הקו הבסיסי לאנשים. וגם, זה יכול להשתנות.

If you see a comic movie, you go off to the left side.

אם אתם רואים סרט התולי, אתם עוברים לצד השמאלי.

If you are happy about something, you'll go more to the left side.

אם אתם שמחים עם משהו, אתם תזוזו עוד יותר לצד השמאלי.

אם יש לכם התקף של דיכאון, אתם זזים לצד הימני.

If you have a bout of depression, you'll go to the right side.

Here, the -0.5 is the full standard deviation

כאן, המינוס 0.5 הוא סטיית תקן מלאה

of a meditator who meditated on compassion.

של המודט שעושה מדיטציה על חמלה.

It's something that is totally out of the bell curve.

זה משהו שהוא לגמרי מחוץ לעקומת הפעמון.

So, I've no time to go into all the different scientific results.

אז, אין לי זמן להיכנס לכל התוצאות המדעיות השונות.

Hopefully, they will come.

אני מקווה, שהם יבואו.

But they found that -- this is after three and a half hours

אבל הם מצאו ש -- זה אחרי שלוש וחצי שעות של MRI (הדמיית תהודה מגנטית),

in an fMRI,

it's like coming out of a space ship.

זה כמו להגיח מספינת חלל.

Also, it has been shown in other labs --

כמו כן, הוכח במעבדות אחרות --

for instance, Paul Ekman's labs in Berkeley --

למשל, המעבדה של פול אקמן בברקלי --

that some meditators are able, also,

שכמה מודטים מסוגלים, גם,

to control their emotional response more than it could be thought.

לשלוט בתגובותיהם הרגשיות יותר ממה שחשבו שאפשרי.

Like the startle experiments, for example.

כמו ניסויי ההפחדה, למשל.

If you sit a guy on a chair

אם מושיבים בחור בכסא עם כל מיני מכשירים שמודדים את הפיזיולוגיה שלך,

with all this apparatus measuring your physiology,

and there's kind of a bomb that goes off,

ויש איזה מין פצצה שמתפוצצת, זו תגובה מאוד אינסטינקטיבית ש,

it's such an instinctive response that,

in 20 years, they never saw anyone who would not jump.

ב-20 שנה, הם מעולם לא ראו מישהו שלא יקפוץ.

Some meditators, without trying to stop it,

כמה מודטים, מבלי שניסו לעצור זאת,

but simply by being completely open,

אלא פשוט בכך שהיו פתוחים לחלוטין,

thinking that that bang is just going to be a small event like a shooting star,

חושבים שהרעש הזה רק עומד להיות רק ארוע קטן כמו כוכבים נופלים,

they are able not to move at all.

הם מסוגלים לא לזוז בכלל.

So the whole point of that is not, sort of, to make, like,

אז כל המטרה של זה היא לא, כאילו, לעשות, כמו,

a circus thing of showing exceptional beings who can jump, or whatever.

משהו קרקסי שמציג יצורים יוצאי דופן שיכולים לקפוץ, או משהו בסגנון.

It's more to say that mind training matters.

זה יותר על-מנת לומר שיש חשיבות לאימון הראש. שהוא לא רק מותרות.

That this is not just a luxury.

This is not a supplementary vitamin for the soul.

זהו לא תוסף ויטמיני לנפש;

This is something that's going to determine

זה משהו שעומד לקבוע את איכותו של כל רגע בחיינו.

the quality of every instant of our lives.

We are ready to spend 15 years achieving education.

אנחנו מוכנים לבזבז 15 שנים מחיינו לרכוש השכלה.

We love to do jogging, fitness.

אנחנו אוהבים לרוץ, כושר.

We do all kinds of things to remain beautiful.

אנחנו עושים כל מיני דברים להישאר יפים.

Yet, we spend surprisingly little time taking care of what matters most --

אף על פי כן אנחנו מבזבזים באופן מפתיע מעט זמן לטפל במה שחשוב ביותר;

the way our mind functions --

האופן שבו הראש שלנו מתפקד.

which, again, is the ultimate thing

שהוא, שוב, הדבר האולטימטיבי שקובע את איכותה של החוויה שלנו.

that determines the quality of our experience.

Now, compassion is supposed to be put in action.

עכשיו, החמלה שלנו אמורה להרתם לפעולה.

That's what we try to do in different places.

זה מה שאנחנו מנסים לעשת במקומות שונים.

Just this one example is worth a lot of work.

רק הדוגמא האחת הזו שווה עבודה מרובה.

This lady with bone TB, left alone in a tent,

לגברת הזו יש שחפת עצמות, הושארה לבדה באוהל, עומדת למות עם בתה היחידה.

was going to die with her only daughter.

One year later, how she is.

שנה לאחר מכן, איך שהיא.

Different schools and clinics we've been doing in Tibet.

בתי ספר שונים ומרפאות שונות שעשינו בטיבט.

And just, I leave you with the beauty of those looks

ורק, אני משאיר אתכם עם היופי של המראות האלה

that tells more about happiness than I could ever say.

שאומרות על אושר יותר ממה שאני אוכל אי פעם.

(Laughter)

והנזירים הקופצים של טיבט.

And jumping monks of Tibet.

(Laughter)

(צחוק)

Flying monks.

נזירים עפים.

תודה רבה לכם.

Thank you very much.