Bring on the learning revolution! | Sir Ken Robinson

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

I was here four years ago,

הייתי כאן לפני ארבע שנים,

and I remember, at the time,

ואני זוכר, באותו זמן,

that the talks weren't put online.

ההרצאות עדיין לא הועלו לרשת;

I think they were given to TEDsters in a box,

אני חושב שהם ניתנו למשתתפי TED בקופסאות,

a box set of DVDs,

קופסה ובתוכה סט של תקליטורים,

which they put on their shelves, where they are now.

שהם שמו אותן על המדפים שלהם, היכן שהוא עכשיו.

(Laughter)

(צחוק)

And actually, Chris called me a week after I'd given my talk, and said,

ובעצם כריס התקשר אליי

שבוע לאחר ההרצאה שנתתי

"We're going to start putting them online. Can we put yours online?"

ואמר, "אנו עומדים להתחיל להעלות אותן לרשת.

האם אפשר להעלות את שלך?" ואני אמרתי, "בטח."

And I said, "Sure."

And four years later,

וארבע שנים אחר-כך,

it's been downloaded four million times.

היא נצפתה על-ידי ארבע.....

טוב, היא הורדה ארבע מיליון פעם.

כך שאני מניח שניתן להכפיל את זה בערך ב-20

So I suppose you could multiply that by 20 or something

to get the number of people who've seen it.

כדי לדעת כמה אנשים צפו בה.

וכפי שכריס אומר, קיים רעב

And, as Chris says, there is a hunger for videos of me.

לסרטונים שלי.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Don't you feel?

האינכם מרגישים?

(Laughter)

(צחוק)

So, this whole event has been an elaborate build-up

כך שכל המאורע הזה הוא הכנה מדוקדקת

to me doing another one for you, so here it is.

שנועדה לאפשר לי לעשות הרצאה נוספת עבורכם, והנה היא.

(Laughter)

(צחוק)

Al Gore spoke at the TED conference I spoke at four years ago

אל גור דיבר,

בכנס TED שבו גם אני הרציתי לפני ארבע שנים,

and talked about the climate crisis.

על משבר האקלים.

And I referenced that at the end of my last talk.

והתיחסתי לזה

בסוף ההרצאה הקודמת שלי.

So I want to pick up from there

אז אני רוצה להתחיל משם

because I only had 18 minutes, frankly.

מכיוון שנתנו לי רק 18 דקות, באמת,

(Laughter)

So, as I was saying --

אז, אמרתי ש...

(Laughter)

(צחוק)

אתם מבינים, הוא צודק.

You see, he's right.

I mean, there is a major climate crisis, obviously,

אני מתכוון, יש משבר אקלים גדול, ברור.

and I think if people don't believe it, they should get out more.

ואני חושב שאם אנשים אינם מאמינים לזה, עליהם לצאת יותר.

(Laughter)

(צחוק)

אבל אני מאמין שיש משבר אקלים אחר,

But I believe there is a second climate crisis,

which is as severe,

שהוא לא פחות חמור,

which has the same origins,

ושיש לו את אותם המקורות,

and that we have to deal with with the same urgency.

ושעלינו להתמודד איתו באותה דחיפות.

ובזה אני מתכוון --

And you may say, by the way,

ואפשר שתאמרו, "תראה, זה מספיק לנו,

"Look, I'm good.

יש לנו משבר אקלים אחד;

I have one climate crisis, I don't really need the second one."

איננו צריכים עוד אחד."

(Laughter)

But this is a crisis of, not natural resources --

אבל זהו משבר, לא של משאבים טבעיים,

אף על-פי שאני מאמין שזה אכן נכון,

though I believe that's true --

but a crisis of human resources.

אלא משבר של משאבים אנושיים.

I believe fundamentally,

אני מאמין שבאופן בסיסי,

as many speakers have said during the past few days,

כפי שדוברים רבים אמרו במהלך הימים האחרונים,

שאנו עושים שימוש עלוב

that we make very poor use of our talents.

ביכולות שלנו. הרבה מאוד אנשים

Very many people go through their whole lives

עוברים את כל חייהם

having no real sense of what their talents may be,

מבלי שיהיה להם מושג על אופי כישרונותיהם,

or if they have any to speak of.

או אם יש להם בכלל כאלה.

אני פוגש כל מיני אנשים

I meet all kinds of people

who don't think they're really good at anything.

שאינם סבורים שהם טובים במשהו.

Actually, I kind of divide the world into two groups now.

בעצם, אני מחלק את העולם לשתי קבוצות.

Jeremy Bentham, the great utilitarian philosopher,

ג'ירמי בנתהם, הפילוסוף התועלתי הגדול,

once spiked this argument.

חידד פעם את השקפתו.

He said, "There are two types of people in this world:

הוא אמר, "ישנם שני סוגי אנשים בעולם,

those who divide the world into two types

כאלה שמחלקים את העולם לשני סוגים

and those who do not."

וכאלה שאינם עושים זאת."

(Laughter)

(צחוק)

Well, I do.

אבל אני עושה זאת.

(Laughter)

(צחוק)

I meet all kinds of people who don't enjoy what they do.

אני פוגש כל מיני אנשים

אשר אינם נהנים ממה שהם עושים.

They simply go through their lives getting on with it.

החיים פשוט עוברים עליהם

בעוד הם איכשהו מסתדרים עם זה.

They get no great pleasure from what they do.

אינם מפיקים הנאה גדולה ממה שהם עושים.

They endure it rather than enjoy it,

הם סובלים את זה במקום להנות מזה,

and wait for the weekend.

ומחכים לסופשבוע.

But I also meet people

אבל אני גם פוגש אנשים

who love what they do and couldn't imagine doing anything else.

אשר אוהבים את מה שהם עושים

ואינם מסוגלים לחשוב שיעשו משהו אחר.

If you said, "Don't do this anymore,"

אם תגידו להם, "אל תעשו זאת יותר," אם יתהו על מה אתם מדברים.

they'd wonder what you're talking about.

בגלל שזה לא מה שהם עושים, אלא זה מה שהם. הם אומרים,

It isn't what they do, it's who they are.

They say, "But this is me, you know.

"אבל זה מה שאני, אתה מבין.

It would be foolish to abandon this,

זה יהיה טפשי מצידי לוותר על זה, כי

because it speaks to my most authentic self."

זה קשור לאני ההכי אמיתי שלי".

And it's not true of enough people.

אבל זה לא נכון עבור מספיק אנשים.

In fact, on the contrary, I think it's still true of a minority of people.

למעשה, להיפך, אני חושב

שלבטח זה המיעוט שבאנשים.

And I think there are many possible explanations for it.

ואני חושב שיש הרבה הסברים

אפשריים לזה.

And high among them is education,

והראשון שבהם

הוא חינוך,

because education, in a way,

מכיוון שחינוך, במובן מסויים,

עוקר הרבה אנשים מתוך

dislocates very many people from their natural talents.

הכישרונות הטבעיים שלהם.

ומשאבים אנושיים הם כמו משאבים טבעיים;

And human resources are like natural resources;

לעיתים קרובות הם קבורים עמוק.

they're often buried deep.

You have to go looking for them,

יש לחפש אותם.

they're not just lying around on the surface.

הם אינם מונחים סתם כך על פני-השטח.

You have to create the circumstances where they show themselves.

יש ליצור את הנסיבות בהן הם יוכלו להתגלות.

And you might imagine education would be the way that happens,

והיה אפשר לחשוב

שהחינוך יהיה האמצעי דרכו זה יקרה.

but too often, it's not.

אבל לעיתים קרובות מדיי, הוא לא.

Every education system in the world is being reformed at the moment

כל מערכת חינוך בעולם

עוברת שינויים ממש ברגע זה.

and it's not enough.

אבל זה לא מספיק.

Reform is no use anymore,

שינויים כבר אינם מועילים,

מכיוון שזה שיפוץ של תבנית שנשברה.

because that's simply improving a broken model.

מה שאנו צריכים --

What we need --

and the word's been used many times in the past few days --

והמילים הללו נאמרו פעמים רבות במהלך הימים האחרונים --

זה לא שינוי,

is not evolution,

אלא מהפיכה בחינוך.

but a revolution in education.

יש להפוך את זה

This has to be transformed into something else.

למשהו אחר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

One of the real challenges is to innovate fundamentally in education.

אחד מהשינויים האמיתיים

יהיה לחדש מהיסוד

בחינוך.

Innovation is hard,

חדשנות זה דבר קשה,

because it means doing something that people don't find very easy,

מכיוון שפירושה זה לעשות משהו

שאנשים אינם עושים בקלות.

for the most part.

פירושה זה לאתגר את מה שאנו מקבלים כמובן מאליו,

It means challenging what we take for granted,

things that we think are obvious.

דברים שנדמה לנו שהם ברורים מאליהם.

The great problem for reform or transformation

הבעיה הגדולה בשינויים

או מהפך

is the tyranny of common sense.

היא הרודנות של השכל הישר,

דברים שאנשים סבורים,

Things that people think,

"It can't be done differently, that's how it's done."

"טוב, זה לא יכול להתבצע בשום דרך אחרת מכיוון שכך זה מתבצע."

נתקלתי לאחרונה בציטוט נהדר מאת אברהם לינקולן,

I came across a great quote recently from Abraham Lincoln,

who I thought you'd be pleased to have quoted at this point.

שחשבתי שתשמחו שאצטט אותו בנקודה זו.

(Laughter)

(צחוק)

He said this in December 1862 to the second annual meeting of Congress.

הוא אמר בדצמבר 1862

במפגש השנתי השני של קונגרס.

I ought to explain that I have no idea what was happening at the time.

אני חייב להבהיר שאין לי מושג מה התרחש באותו זמן.

We don't teach American history in Britain.

אנו לא מלמדים היסטוריה של ארה"ב בבריטניה.

(Laughter)

(צחוק)

We suppress it. You know, this is our policy.

אנו מדחיקים אותה. אתם יודעים, זו המדיניות שלנו.

(Laughter)

(צחוק)

No doubt, something fascinating was happening then,

אבל אין ספק שמשהו מרתק התרחש בדצמבר 1862,

which the Americans among us will be aware of.

שהאמריקאים שבינינו

מודעים לו.

But he said this:

אז הוא אמר כך:

"The dogmas of the quiet past are inadequate to the stormy present.

"הדוגמות

של העבר השקט

אינן מתאימות להווה הסוער.

המצב הקשה

The occasion is piled high with difficulty,

נערם לגובה רב,

and we must rise with the occasion."

ועלינו מוטלת החובה להתרומם ביחד עם המצב."

אני אוהב את זה.

I love that.

Not rise to it, rise with it.

לא להתרומם אליו, אלא להתרומם ביחד איתו.

"As our case is new,

"מאחר ומצבנו חדש,

so we must think anew and act anew.

עלינו גם לחשוב מחדש

ולפעול מחדש.

We must disenthrall ourselves,

חובה עלינו לגאול את עצמנו

and then we shall save our country."

וכך נוכל להציל את ארצנו."

I love that word, "disenthrall."

אני אוהב את המילה הזאת, "לגאול".

You know what it means?

אתם יודעים מה פירושה?

That there are ideas that all of us are enthralled to,

שישנם רעיונות שכולנו משועבדים להם,

which we simply take for granted as the natural order of things,

אשר אנו פשוט מקבלים כמובנים מאליהם

כסדר הטבעי הנכון של דברים, הצורה בה הדברים קיימים.

the way things are.

And many of our ideas have been formed,

ורבים מרעיונותינו

נוצרו, לא כדי להתמודד עם הנסיבות של מאה זו,

not to meet the circumstances of this century,

but to cope with the circumstances of previous centuries.

אלא כדי להתמודד עם הנסיבות של המאות הקודמות.

But our minds are still hypnotized by them,

אבל נפשותינו עדיין מהופנטות על-ידיהם.

and we have to disenthrall ourselves of some of them.

ועלינו לגאול את עצמנו מחלקם.

Now, doing this is easier said than done.

עכשיו, זה קל יותר לדבר מאשר לעשות.

It's very hard to know, by the way, what it is you take for granted.

זה מאוד קשה לדעת איזה דברים אנו מקבלים כמובנים מאליהם.

And the reason is that you take it for granted.

והסיבה לכך היא שאנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם.

(Laughter)

אז תרשו לי לשאול אתכם משהו שאתם עשויים לקבל כמובן מאליו.

Let me ask you something you may take for granted.

How many of you here are over the age of 25?

כמה מכם כאן הם מעל גיל 25?

That's not what you take for granted, I'm sure you're familiar with that.

לא זה מה שאני חושב שאתם מקבלים כמובן מאליו.

אני בטוח שאת זה אתם מכירים.

Are there any people here under the age of 25?

האם יש כאן מישהו מתחת לגיל 25?

מצויין. עכשיו אלה שמעל גיל 25,

Great. Now, those over 25,

could you put your hands up if you're wearing your wristwatch?

אם יש לכם שעון-יד עליכם, תוכלו להרים את ידיכם?

זה הרבה מאיתנו, נכון?

Now that's a great deal of us, isn't it?

Ask a room full of teenagers the same thing.

תשאלו את אותה שאלה בחדר מלא בבני-נוער.

Teenagers do not wear wristwatches.

בני-נוער אינם עונדים שעון-יד.

I don't mean they can't,

אני לא מתכוון שהם אינם יכולים או לא מורשים,

they just often choose not to.

פשוט לעיתים קרובות הם בוחרים שלא לענוד.

And the reason is we were brought up in a pre-digital culture,

והסיבה היא שגדלנו

בתרבות טרום-דיגיטלית, אלה שמעל גיל 25.

those of us over 25.

And so for us, if you want to know the time,

ולכן בשבילנו, אם רוצים לדעת את השעה,

you have to wear something to tell it.

יש לשים משהו שיאמר לנו זאת.

Kids now live in a world which is digitized,

ילדים בימינו חיים בעולם דיגיטלי,

and the time, for them, is everywhere.

והזמן עבורם נמצא בכל מקום.

They see no reason to do this.

הם לא רואים סיבה לעשות זאת.

And by the way, you don't need either;

ודרך אגב, גם אתם לא צריכים לעשות זאת;

it's just that you've always done it and you carry on doing it.

רק שאתם תמיד עשיתם זאת, ואתם ממשיכים לעשות זאת.

My daughter never wears a watch, my daughter Kate, who's 20.

בתי אף פעם לא עונדת שעון, בתי קייט שהיא בת 20.

She doesn't see the point.

היא לא מוצאת בכך טעם.

As she says,

כפי שהיא אומרת, "זה רק התקן של פונקציה אחד."

"It's a single-function device."

(Laughter)

(צחוק)

"Like, how lame is that?"

"כיאילו, כמה שהוא מוגבל."

And I say, "No, no, it tells the date as well."

ואני אומר, "לא הוא גם מראה לנו את התאריך."

(Laughter)

(צחוק)

"It has multiple functions."

"יש בו פונקציות רבות."

(Laughter)

But, you see, there are things we're enthralled to in education.

אז אתם רואים, ישנם דברים שאנו משועבדים להם בחינוך.

אתן לכם מספר דוגמאות.

A couple of examples.

One of them is the idea of linearity:

אחד מהם הוא הרעיון של ליניאריות,

that it starts here and you go through a track

שזה מתחיל כאן, עוברים במסלול מסויים,

and if you do everything right,

ואם עושים הכל נכון, מסיימים

you will end up set for the rest of your life.

מסודרים לכל החיים.

Everybody who's spoken at TED has told us implicitly,

כל מי שדיבר ב-TED אמר באופן עקיף,

or sometimes explicitly, a different story:

ולפעמים ישיר, דרך סיפורים שונים,

that life is not linear; it's organic.

שהחיים אינם לינאריים, הם אורגניים.

We create our lives symbiotically

אנו יוצרים את חיינו בקשר סימביוטי

as we explore our talents

ככל שאנו מגלים את כשרונותינו

in relation to the circumstances they help to create for us.

ביחס לנסיבות שהם עוזרים ליצור בשבילנו.

But, you know, we have become obsessed with this linear narrative.

אבל הפכנו לכפייתיים

עם הנרטיב הליניארי.

And probably the pinnacle for education is getting you to college.

וככל הנראה פסגת החינוך

זה להגיע לאוניברסיטה.

I think we are obsessed with getting people to college.

אני חושב שאנחנו כפייתיים בשליחת אנשים לאוניברסיטה,

Certain sorts of college.

סוגים מסויימים של אוניברסיטה.

I don't mean you shouldn't go, but not everybody needs to go,

איני מתכוון שלא צריך ללכת לאוניברסיטה, אבל לא כל אחד חייב ללכת,

or go now.

ולא כל אחד זקוק לזה ממש עכשיו.

Maybe they go later, not right away.

אולי הם ילכו אחר-כך, לא מייד עכשיו.

And I was up in San Francisco a while ago doing a book signing.

והייתי לפני זמן מה בסן-פרנסיסקו

בשביל לחתום על עותקי הספר שלי.

There was this guy buying a book, he was in his 30s.

היה שם אחד שקנה ספר, הוא היה בשנות השלושים שלו.

I said, "What do you do?"

ושאלתי "במה אתה עובד?"

And he said, "I'm a fireman."

והוא ענה, "אני כבאי."

I asked, "How long have you been a fireman?"

ושאלתי, "כמה זמן כבר אתה כבאי?"

"Always. I've always been a fireman."

הוא ענה, "תמיד, הייתי כבאי תמיד."

ושאלתי, "מתי החלטת על כך?"

"Well, when did you decide?" He said, "As a kid.

הוא ענה, "כאשר הייתי ילד. למעשה זו היתה בשבילי בעיה בבית-ספר,

Actually, it was a problem for me at school,

because at school, everybody wanted to be a fireman."

בגלל שבבית-ספר, כל אחד רצה להיות כבאי."

(Laughter)

הוא אמר, "אבל אני רציתי להיות כבאי."

He said, "But I wanted to be a fireman."

והוא המשיך, "כאשר נכנסתי לשנת לימודים האחרונה בבית-ספר,

And he said, "When I got to the senior year of school,

my teachers didn't take it seriously.

מוריי לא התיחסו לזה ברצינות.

This one teacher didn't take it seriously.

היה מורה אחד שלא התיחס ברצינות.

He said I was throwing my life away

הוא אמר שאני מבזבז את חיי

if that's all I chose to do with it;

אם זה כל מה שאני בוחר לעשות בחיי,

that I should go to college, I should become a professional person,

שאני צריך ללכת לאוניברסיטה, שאני צריך להתמחות במשהו,

that I had great potential

שיש לי פוטנציאל גדול,

and I was wasting my talent to do that."

ושאני מבזבז את כישרונותיי בלעסוק בזה."

He said, "It was humiliating.

והוא אמר, "זה היה משפיל כי

It was in front of the whole class and I felt dreadful.

הוא אמר את זה בפני כל הכיתה, ואני הרגשתי ממש נורא.

But it's what I wanted, and as soon as I left school,

אבל זה מה שרציתי, ומייד כאשר סיימתי בית-ספר,

I applied to the fire service and I was accepted.

הגשתי בקשה להתקבל לשרותי כבאות והתקבלתי."

You know, I was thinking about that guy recently,

והוא אמר, "אתה יודע, חשבתי עליו לאחרונה,

just a few minutes ago when you were speaking, about this teacher,

רק לפני כמה דקות כאשר דיברת, על המורה הזה."

because six months ago, I saved his life."

הוא הוסיף, "מכיוון שלפני שישה חודשים,

הצלתי את חייו."

(Laughter)

(צחוק)

הוא סיפר, "הוא היה מעורב בתאונת דרכים,

He said, "He was in a car wreck, and I pulled him out, gave him CPR,

חילצתי אותו, עשיתי לו החייאה,

and I saved his wife's life as well."

והצלתי גם את אישתו.

He said, "I think he thinks better of me now."

בטח עכשיו הוא חושב עליי יותר בחיוב."

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

You know, to me,

אתם יודעים, בשבילי,

human communities depend upon a diversity of talent,

חברה אנושית תלויה

במגוון של כישרונות,

not a singular conception of ability.

לא בתפיסה יחידנית של יכולת.

And at the heart of our challenges --

ובלב האתגרים העומדים לפנינו --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

At the heart of the challenge

בלב האתגרים ניצבת

is to reconstitute our sense of ability and of intelligence.

הבניה מחדש של התפיסה שלנו

לגבי יכולות ואינטליגנציה.

This linearity thing is a problem.

נושא הלינאריות הוא בעיה.

כאשר הגעתי לל.א.

When I arrived in L.A. about nine years ago,

לפני כתשע שנים,

I came across a policy statement --

נתקלתי בהצהרה הקובעת מדיניות,

בעלת כוונות טובות,

very well-intentioned --

which said, "College begins in kindergarten."

שאמרה, "אוניברסיטה מתחילה בגן-ילדים."

No, it doesn't.

לא, היא לא.

(Laughter)

(צחוק)

It doesn't.

היא לא.

If we had time, I could go into this, but we don't.

אם היה לנו זמן, הייתי מפרט יותר, אבל אין לנו.

(Laughter)

(צחוק)

Kindergarten begins in kindergarten.

גן-ילדים מתחיל בגן-ילדים.

(Laughter)

(צחוק)

חבר שלי אמר פעם,

A friend of mine once said,

"A three year-old is not half a six year-old."

"בן שלוש אינו מחצית מבן שש."

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

They're three.

הם בני שלוש.

But as we just heard in this last session,

אבל כפי ששמענו במושב זה,

there's such competition now to get into kindergarten --

יש כזאת תחרות בשביל להיכנס לגני-ילדים,

to get to the right kindergarten --

כדי להיכנס לגן-ילדים הנכון,

that people are being interviewed for it at three.

שבשביל זה אנשים עוברים ריאיונות בגיל שלוש.

ילדים יושבים מול צוותים שאינם מתרשמים,

Kids sitting in front of unimpressed panels,

עם קורות חייהם,

you know, with their resumes --

(Laughter)

(צחוק)

Flicking through and saying, "What, this is it?"

מדפדפים בהם ושואלים, "ובכן, האם זהו זה?"

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

"You've been around for 36 months, and this is it?"

"אתה חי כבר 36 חודשים, וזה הכל?"

(Laughter)

(צחוק)

"You've achieved nothing -- commit.

"לא השגת כלום.

(Laughter)

Spent the first six months breastfeeding, I can see."

שישה חודשים ראשונים עברו ביניקה, כפי שאני רואה זאת."

(Laughter)

(צחוק)

See, it's outrageous as a conception.

תראו, התפיסה הזו מקוממת, אבל היא מושכת אנשים.

The other big issue is conformity.

הנושא הגדול השני הוא מוסכמות.

We have built our education systems on the model of fast food.

בנינו את מערכות החינוך שלנו

לפי מודל של מזון מהיר.

This is something Jamie Oliver talked about the other day.

ג'יימי אוליוור דיבר על זה באחד הימים.

There are two models of quality assurance in catering.

אתם יודעים שקיימים שני מודלים של הבטחת אכות בקייטרינג.

אחד הוא מזון מהיר,

One is fast food, where everything is standardized.

היכן שהכל על-פי תקן אחיד.

The other is like Zagat and Michelin restaurants,

השני הוא דברים כמו מסעדות של זגאט את מישלין,

where everything is not standardized,

ששם שום דבר אינו על-פי תקן,

they're customized to local circumstances.

הם מתאימים את עצמם לנסיבות הקיימות.

And we have sold ourselves into a fast-food model of education,

ואנחנו מכרנו את עצמנו למודל חינוכי של מזון מהיר.

and it's impoverishing our spirit and our energies

והוא מדלל את רוחנו והאנרגיות שלנו

as much as fast food is depleting our physical bodies.

באותו אופן כמו שמזון מהיר מכלה את הגוף הפיזי שלנו.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

אני סבור שעלינו להכיר במספר דברים.

We have to recognize a couple of things here.

אחד זה שהכישרון האנושי הוא מאוד מגוון.

One is that human talent is tremendously diverse.

People have very different aptitudes.

לאנשים יש כישורים מאוד שונים.

I worked out recently that I was given a guitar as a kid

לאחרונה הגעתי למסקנה

שבתור ילד קיבלתי גיטרה

at about the same time that Eric Clapton got his first guitar.

בערך באותו זמן שאריק קלפטון קיבל את הגיטרה הראשונה שלו.

(Laughter)

It worked out for Eric, that's all I'm saying.

וכפי שאתם יודעים, זה עלה יפה עם אריק, זה כל מה שיש לי לומר.

(Laughter)

(צחוק)

In a way --

מאיזו שהיא סיבה זה לא הצליח איתי.

it did not for me.

I could not get this thing to work

לא יכלתי לגרום לדבר הזה לפעול,

no matter how often or how hard I blew into it.

לא משנה כמה פעמים או כמה חזק נשפתי לתוכו.

It just wouldn't work.

זה פשוט לא עבד.

(Laughter)

אבל זה לא רק זה.

But it's not only about that.

It's about passion.

זה גם קשור לתשוקה.

Often, people are good at things they don't really care for.

לעיתים קרובות, אנשים אינם מצטיינים בדברים

שלא באמת אכפת להם מהם. זה קשור בתשוקה,

It's about passion,

and what excites our spirit and our energy.

ובמה שמעורר את רוחנו ואת המרץ שבנו.

And if you're doing the thing that you love to do, that you're good at,

ואם עושים את הדבר שאוהבים לעשות, שאתה טוב בו,

time takes a different course entirely.

הזמן מקבל תפנית שונה לגמרי.

My wife's just finished writing a novel,

אישתי סיימה זה עתה לכתוב רומן,

and I think it's a great book,

ואני חושב שזה ספר נהדר,

but she disappears for hours on end.

אבל היא נעלמת למשך שעות.

You know this, if you're doing something you love,

אתם יודעים איך זה, אם עושים מה שאוהבים,

an hour feels like five minutes.

שעה נראית כמו חמש דקות.

If you're doing something that doesn't resonate with your spirit,

אם עושים משהו שלא מתחברים אליו ברוחנו,

חמש דקות נראות כמו שעה.

five minutes feels like an hour.

And the reason so many people are opting out of education

והסיבה שכל-כך הרבה אנשים נפלטים ממערכת חינוך

is because it doesn't feed their spirit,

היא בגלל שהמערכת אינה מזינה את רוחם,

it doesn't feed their energy or their passion.

היא אינה מזינה את האנרגיה שלהם או את תשוקתם.

לכן אני סבור שעלינו לשנות דימויים.

So I think we have to change metaphors.

We have to go from what is essentially an industrial model of education,

עלינו לעבור ממשהו שהוא מיסודו מודל תעשייתי של חינוך,

מודל יצרני,

a manufacturing model,

which is based on linearity and conformity and batching people.

המבוסס על לינאריות,

על מוסכמות ועל קיטלוג של אנשים.

We have to move to a model

עלינו לעבור למודל

that is based more on principles of agriculture.

המבוסס על עקרונות של חקלאות.

We have to recognize

עלינו להכיר בכך שפריחה אנושית

that human flourishing is not a mechanical process;

אינה תהליך מכני,

it's an organic process.

אלא תהליך אורגני.

And you cannot predict the outcome of human development.

ולא ניתן לחזות את התוצאה של התפתחות אנושית;

כל מה שניתן לעשות, כמו איכר,

All you can do, like a farmer, is create the conditions

זה ליצור את התנאים שבהם

under which they will begin to flourish.

האדם יתחיל לפרוח.

So when we look at reforming education and transforming it,

לכן כאשר שוקלים לתקן ולשנות החינוך,

it isn't like cloning a system.

זה לא כמו שיבוט של מערכת.

There are great ones, like KIPP's; it's a great system.

יש מערכות מצויינות כמו קיפס.

There are many great models.

ישנם הרבה מודלים טובים.

It's about customizing to your circumstances

זה קשור להתאמה לנסיבות ספציפיות,

and personalizing education to the people you're actually teaching.

והתאמה אישית של חינוך

לאנשים שלומדים בזמן נתון.

And doing that, I think, is the answer to the future

ואם עושים זאת, אני חושב,

יהיה לנו המענה לעתיד

because it's not about scaling a new solution;

מפני שהעניין הוא לא בבניית פיתרון חדש;

it's about creating a movement in education

אלא על יצירת תנועה חינוכית

in which people develop their own solutions,

אשר בה אנשים מפתחים פיתרונות בשביל עצמם,

but with external support based on a personalized curriculum.

אבל בעזרת תמיכה חיצונית המבוססת על תוכנית לימודים אישית.

Now in this room,

באולם זה עכשיו

there are people who represent extraordinary resources in business,

ישנם אנשים המפגינים

תושיות בלתי רגילות בעסקים,

in multimedia, in the Internet.

בתקשורת, באינטרנט.

These technologies,

טכנולוגיות אלו,

combined with the extraordinary talents of teachers,

בשילוב עם הכישרונות יוצאי הדופן של מורים,

provide an opportunity to revolutionize education.

מעניקות הזדמנות לביצוע מהפיכה בחינוך.

And I urge you to get involved in it

אני מפציר בכם להיות מעורבם בזה

מכיוון שזה חיוני, לא רק עבורנו,

because it's vital, not just to ourselves, but to the future of our children.

אלא לעתידם של ילדינו.

But we have to change from the industrial model

אבל עלינו להשתנות מהמודל התעשייתי

למודל החקלאי,

to an agricultural model,

where each school can be flourishing tomorrow.

שבו כל בית-ספר יכול לפרוח מחר.

That's where children experience life.

זה המקום בו ילדים חווים את החיים.

Or at home, if that's what they choose,

או בבית, אם שם הם בוחרים לקבל את חינוכם

to be educated with their families or friends.

ביחד עם משפחותיהם או חבריהם.

There's been a lot of talk about dreams over the course of these few days.

היו הרבה דיבורים על חלומות

במהלך הימים האחרונים.

And I wanted to just very quickly --

ורק רציתי במהירות --

I was very struck by Natalie Merchant's songs last night,

מאוד התרשמתי מהשירים של נטלי מרצ'נט אמש,

recovering old poems.

המעלה מחדש שירים ישנים.

I wanted to read you a quick, very short poem

רציתי לקרוא לכם במהירות שיר קצר

from W. B. Yeats, who some of you may know.

מאת ו.ב. ייטס, מישהו שעשוי להיות מוכר לכם.

He wrote this to his love, Maud Gonne,

הוא כתב זאת לאהובתו,

מאאוד גונה,

and he was bewailing the fact

והוא מקונן בשיר על כך

that he couldn't really give her what he thought she wanted from him.

שהוא אינו מסוגל להעניק לה מה שלדעתו היא רוצה ממנו.

And he says, "I've got something else, but it may not be for you."

וכך הוא אומר, "יש לי משהו אחר, אבל יכול להיות שזה לא בשבילך."

He says this:

הוא אומר:

"Had I the heavens' embroidered cloths,

"אם היו לי אריגי גן-עדן רקומים,

Enwrought with gold and silver light,

משובצים בזהב

ובכסף,

The blue and the dim and the dark cloths

האריגים הכחולים

והעמומים והכהים

Of night and light and the half-light,

בשביל לילה, ויום ושעת בין-ערביים,

הייתי פורש אותם תחת רגלייך;

I would spread the cloths under your feet:

אבל אנוכי, בהיותי עני,

But I, being poor, have only my dreams;

יש לי רק חלומות;

I have spread my dreams under your feet;

פרשתי את חלומותיי לרגלייך;

דירכי עליהם בעדינות

Tread softly

because you tread on my dreams."

מפני שאת דורכת על חלומותיי."

And every day, everywhere,

ובכל יום, בכל מקום,

our children spread their dreams beneath our feet.

ילדנו פורשים את חלומותיהם לרגלינו.

And we should tread softly.

ועלינו לדרוך עליהם בעדינות.

Thank you.

תודה רבה

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you very much.

(Applause)

Thank you.

(Applause)

תודה רבה לכם.