Listening to shame | Brené Brown | TED

מתרגם: Shahar Kaiser מבקר: Oren Szekatch

אני עומדת לספר לכם קצת

I'm going to tell you a little bit about my TEDxHouston Talk.

על ההרצאה שנשאתי בכנס TEDxHouston.

I woke up the morning after I gave that talk

התעוררתי למחרת היום בו נשאתי את ההרצאה

with the worst vulnerability hangover of my life.

עם חמרמורת-הפגיעוּת האיומה ביותר

שהיתה בחיי.

And I actually didn't leave my house for about three days.

ולמעשה לא עזבתי את הבית

במשך שלושה ימים.

הפעם הראשונה שיצאתי היתה לפגוש חברה לארוחת צהריים.

The first time I left was to meet a friend for lunch.

And when I walked in, she was already at the table.

וכאשר נכנסתי פנימה, היא כבר ישבה בשולחן.

התיישבתי, והיא אמרה לי,

I sat down, and she said, "God, you look like hell."

"אלוהים, את נראית איום ונורא".

I said, "Thanks. I feel really --

והשבתי לה, "תודה, אני מרגישה ממש --

אני לא מתפקדת".

I'm not functioning."

And she said, "What's going on?"

והיא שאלה, "מה קורה?"

And I said, "I just told 500 people

והשבתי, "בדיוק סיפרתי

ל-500 אנשים

that I became a researcher to avoid vulnerability.

שהפכתי לחוקרת

כדי להימנע מפגיעות.

And that when being vulnerable emerged from my data,

וכשהיכולת להיות פגיע

התבררה בממצאים שלי

כמהותית ביותר

as absolutely essential to whole-hearted living,

לחוויה של חיים בלב שלם,

I told these 500 people that I had a breakdown.

סיפרתי ל-500 האנשים האלה

שעברתי התמוטטות.

I had a slide that said 'Breakdown.'

היתה לי שקופית עם המילה "התמוטטות".

At what point did I think that was a good idea?"

מתי בכלל חשבתי שזה רעיון טוב?"

(Laughter)

(צחוק)

And she said, "I saw your talk live-streamed.

והיא השיבה, "ראיתי את ההרצאה שלך בשידור חי מקוון.

It was not really you.

זו לא באמת היית את.

It was a little different than what you usually do.

זה מעט שונה ממה שאת עושה בדרך כלל.

אבל זה היה נהדר".

But it was great."

And I said,

ואני אמרתי,

"This can't happen.

"זה לא יכול להיות.

YouTube, they're putting this thing on YouTube.

יוטיוב, הם שמים את הדבר הזה ביוטיוב.

And we're going to be talking about 600, 700 people."

ואנחנו מדברות פה על מקסימום 600, 700 צופים".

(Laughter)

(צחוק)

And she said, "Well, I think it's too late."

והיא השיבה, "טוב, אני חושבת שכעת מאוחר מדי".

And I said, "Let me ask you something."

אמרתי לה, "תני לי לשאול אותך משהו".

והיא השיבה, "כן".

And she said, "Yeah."

I said, "Do you remember when we were in college,

ואני אמרתי, "אז זוכרת את התקופה שהיינו במכללה

really wild and kind of dumb?"

והיינו מאד פרועות וקצת טפשות?"

והיא השיבה, "כן".

She said, "Yeah."

I said, "Remember when we'd leave a really bad message

ואני אמרתי, "זוכרת שהיינו משאירות הודעה ממש נבזית

on our ex-boyfriend's answering machine?

במשיבון של האקס שלנו?

והיינו נאלצות לפרוץ לו לחדר במעונות

Then we'd have to break into his dorm room and then erase the tape?"

ולמחוק את הקלטת?"

(Laughter)

(צחוק)

והיא עונה, "אה... לא".

And she goes, "Uh... no."

(Laughter)

(צחוק)

אז כמובן שהדבר היחיד שיכולתי לחשוב להגיד היה,

Of course, the only thing I could say at that point was,

"Yeah, me neither.

"כן, גם אני לא.

גם אני לא".

Yeah -- me neither."

And I'm thinking to myself,

ואני חושבת לעצמי,

"ברנה, מה את עושה? מה את עושה?

"Brené, what are you doing?

Why did you bring this up?

מדוע העלית את זה? השתגעת?

Have you lost your mind?

Your sisters would be perfect for this."

האחיות שלך היו מושלמות בשביל זה".

(Laughter)

So I looked back up and she said,

והבטתי בה שוב והיא שאלה,

"Are you really going to try to break in and steal the video

"את באמת מתכוונת לפרוץ

ולגנוב את הוידאו

before they put it on YouTube?"

לפני שיעלו אותו ליוטיוב?"

(Laughter)

And I said, "I'm just thinking about it a little bit."

ואני השבתי, "אני רק חושבת על זה קצת".

(Laughter)

(צחוק)

She said, "You're like the worst vulnerability role model ever."

והיא אמרה, "את ככל הנראה מופת הפגיעות הגרוע ביותר אי-פעם".

(צחוק)

(Laughter)

Then I looked at her and I said something

ואני הבטתי בה ואמרתי משהו

that at the time felt a little dramatic,

שבאותה עת הרגשתי שהוא מעט דרמטי,

but ended up being more prophetic than dramatic.

אך בדיעבד היה יותר נבואי מאשר דרמטי.

אמרתי,

"If 500 turns into 1,000

אם ה-500 יהפכו ל-1,000

or 2,000,

או 2,000

my life is over."

החיים שלי גמורים".

(Laughter)

(צחוק)

I had no contingency plan for four million.

לא היתה לי תכנית-מגירה לארבעה מיליון.

(Laughter)

(צחוק)

And my life did end when that happened.

והחיים שלי אכן נגמרו כשזה קרה.

And maybe the hardest part about my life ending

ואולי הדבר הקשה ביותר בזה שהחיים שלי נגמרו

is that I learned something hard about myself,

הוא שלמדתי משהו קשה על עצמי,

and that was that,

והדבר הזה היה

as much as I would be frustrated

שכמה שלא תיסכלה אותי העובדה

about not being able to get my work out to the world,

שלא יכולתי להפיץ את עבודת המחקר שלי בעולם,

there was a part of me that was working very hard

היה בי חלק שעבד קשה מאד

to engineer staying small,

במאמץ להישאר קטנה,

staying right under the radar.

להישאר בדיוק מתחת למכ"מ.

But I want to talk about what I've learned.

אבל אני רוצה לדבר על מה שלמדתי.

There's two things that I've learned in the last year.

ישנם שני לקחים שלמדתי בשנה האחרונה.

The first is:

הראשון הוא

vulnerability is not weakness.

פגיעות אינה חולשה.

And that myth is profoundly dangerous.

והמיתוס הזה

הוא מסוכן ביותר.

הרשו לי לשאול אתכם בכנות --

Let me ask you honestly --

ואני מזהירה אתכם,

and I'll give you this warning,

I'm trained as a therapist,

שיש לי הכשרה כמטפלת,

so I can out-wait you uncomfortably --

כך שאני יכולה לנצח אתכם בשתיקה מעיקה --

so if you could just raise your hand that would be awesome --

אז אם תוכלו פשוט להרים יד זה יהיה נהדר --

how many of you honestly,

כמה מכם, בכנות,

when you're thinking about doing or saying something vulnerable

כאשר אתם חושבים לעשות משהו פגיע

או לומר משהו פגיע,

think, "God, vulnerability is weakness."

חושבים, "אלוהים, פגיעות זו חולשה. זו חולשה".

How many of you think of vulnerability and weakness synonymously?

כמה מכם תופסים 'פגיעות' ו'חולשה' כמילים נרדפות?

רוב האנשים.

The majority of people.

הרשו לי להפנות אליכם את השאלה באה:

Now let me ask you this question:

This past week at TED,

בשבוע הזה ב-TED,

how many of you, when you saw vulnerability up here,

כמה מכם, כאשר זיהיתם פגיעות כאן על הבמה,

thought it was pure courage?

חשבתם שמדובר באומץ טהור?

Vulnerability is not weakness.

פגיעות אינה חולשה.

I define vulnerability as emotional risk,

אני מגדירה פגיעות

כסיכון רגשי,

exposure, uncertainty.

חשיפה, חוסר וודאות.

It fuels our daily lives.

זהו הדלק של חיי היומיום שלנו.

And I've come to the belief --

והגעתי לכלל מסקנה--

this is my 12th year doing this research --

זאת השנה ה-12 בה אני מבצעת את המחקר הזה --

that vulnerability is our most accurate measurement of courage --

שפגיעות

היא המדד המדויק ביותר שלנו

לאומץ --

to be vulnerable, to let ourselves be seen,

להיות פגיעים, לתת לעצמנו להיראות,

to be honest.

להיות כנים.

One of the weird things that's happened is, after the TED explosion,

אחד הדברים המשונים שקרו

היה שאחרי הפיצוץ ב-TED,

I got a lot of offers to speak all over the country --

קיבלתי הרבה הצעות להרצות בכל רחבי הארץ --

everyone from schools and parent meetings

כולם, החל מבתי-ספר ופגישות הורים

to Fortune 500 companies.

וכלה בחברות מ-500 החברות של כתב העת "פורצ'ן".

And so many of the calls went like this,

ורבות מהשיחות התנהלו כך:

"Dr. Brown, we loved your TED talk.

"היי, ד"ר בראון. אהבנו את ההרצאה שלך ב-TED.

We'd like you to come in and speak.

היינו רוצים שתגיעי להרצות אצלנו.

We'd appreciate it

אנחנו נעריך מאד

if you wouldn't mention vulnerability or shame."

אם לא תזכירי בכלל פגיעות או בושה".

(Laughter)

(צחוק)

What would you like for me to talk about?

אז על מה תרצו שאדבר?

יש שלוש תשובות טיפוסיות.

There's three big answers.

This is mostly, to be honest with you, from the business sector:

ולמען הכנות, אלה בעיקר תשובות שקיבלתי מהמגזר העסקי:

innovation, creativity and change.

חדשנות, יצירתיות

ושינוי.

(Laughter)

So let me go on the record and say,

אז הרשו לי לדבר באופן רשמי,

ולומר,

vulnerability is the birthplace of innovation, creativity and change.

פגיעות היא ראשית לידתם של

החדשנות, היצירתיות והשינוי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

To create is to make something that has never existed before.

ליצור הוא לברוא דבר מה

שמעולם לא היה קיים קודם לכן.

There's nothing more vulnerable than that.

אין דבר יותר פגיע מזה.

Adaptability to change is all about vulnerability.

כושר ההסתגלות לשינוי

קשורה כולה לפגיעות.

הלקח השני,

The second thing,

in addition to really finally understanding

בנוסף ליכולת להבין סוף-כל-סוף

the relationship between vulnerability and courage,

את יחסי הגומלין שבין פגיעות ואומץ,

the second thing I learned, is this:

הלקח השני שלמדתי הוא זה:

We have to talk about shame.

אנו מוכרחים לדבר על הבושה.

And I'm going to be really honest with you.

ואני עומדת להיות מאד כנה איתכם.

When I became a "vulnerability researcher"

כאשר הפכתי להיות "חוקרת פגיעות"

and that became the focus because of the TED talk --

זה הפך להיות המוקד בעקבות ההרצאה ב-TED --

and I'm not kidding.

ואני לא מתלוצצת.

I'll give you an example.

אתן לכם דוגמה.

About three months ago, I was in a sporting goods store

לפני כשלושה חודשים הייתי בחנות ספורט,

קניתי משקפי מגן ומגיני שוקיים

buying goggles and shin guards

and all the things that parents buy at the sporting goods store.

וכל מה שהורים קונים בחנות למוצרי ספורט.

והנה זה מה שאני שומעת ממרחק 30 מטר:

About from a hundred feet away, this is what I hear:

"Vulnerability TED! Vulnerability TED!"

"פגיעות TED! פגיעות TED!"

(Laughter)

(צחוק)

(Laughter ends)

I'm a fifth-generation Texan.

אני טקסנית דור חמישי.

Our family motto is "Lock and load."

המוטו של המשפחה שלי הוא "דרוך ונצור".

I am not a natural vulnerability researcher.

אינני חוקרת פגיעות מלידה.

So I'm like,

אז אני כאילו,

just keep walking, she's on my six.

פשוט ממשיכה לצעוד, היא מאחורי.

(Laughter)

(צחוק)

And then I hear, "Vulnerability TED!"

ואז אני שומעת "פגיעות TED!"

I turn around, I go, "Hi."

ואני חגה על עקבי, ואומרת "היי".

She's right here and she said,

היא עומדת ממש מולי ואומרת,

"You're the shame researcher who had the breakdown."

"את חוקרת הבושה שעברה התמוטטות".

(Laughter)

(צחוק)

At this point, parents are, like, pulling their children close.

בנקודה הזו

ההורים מסביב מושכים את ילדיהם אליהם.

(Laughter)

"Look away."

"אל תסתכלו".

And I'm so worn out at this point in my life,

ואני כה סחוטה בשלב הזה של חיי,

I look at her and I actually say,

אני מביטה בה וממש אומרת,

"It was a fricking spiritual awakening."

"זו היתה התעוררת רוחנית, לעזאזל".

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And she looks back and does this,

והיא מביטה אחורה ואומרת,

"אני יודעת".

"I know."

(Laughter)

והיא אמרה,

And she said,

"צפינו בהרצאה שלך ב-TED במועדון-הספר שלי.

"We watched your TED talk in my book club.

ואז קראנו את ספרך

Then we read your book and we renamed ourselves

ושינינו את השם שלנו

'The Breakdown Babes.'"

ל"הבנות המתמוטטות".

(Laughter)

And she said, "Our tagline is:

והיא אמרה, "המוטו שלנו הוא:

'We're falling apart and it feels fantastic.'"

אנחנו מתפרקות לחתיכות וזה מרגיש מעולה".

(Laughter)

(צחוק)

You can only imagine what it's like for me in a faculty meeting.

אתם יכולים לשוות בנפשכם

איך זה עבורי להיות בישיבת סגל.

(Sighs)

So when I became Vulnerability TED,

וכך, כאשר הפכתי להיות "פגיעות TED",

ממש כמו דמות בסרט-פעולה --

like an action figure --

Like Ninja Barbie, but I'm Vulnerability TED --

כמו "בארבי נינג'ה", אך אני הרי "פגיעות TED" --

I thought, I'm going to leave that shame stuff behind,

חשבתי לעצמי: אשאיר מאחורי את כל ענייני הבושה,

because I spent six years studying shame

כיוון שהקדשתי שש שנים לחקר הבושה

before I started writing and talking about vulnerability.

לפני שממש התחלתי לכתוב ולהרצות על פגיעות.

And I thought, thank God, because shame is this horrible topic,

וחשבתי לעצמי, "תודה לאל", כי הבושה היא נושא גרוע,

no one wants to talk about it.

איש לא רוצה לדבר עליה.

It's the best way to shut people down on an airplane.

זו הדרך הטובה ביותר להשתיק אנשים במטוס.

"What do you do?" "I study shame." "Oh."

"מה את עושה?" -"אני חוקרת בושה". -"אה."

(Laughter)

(צחוק)

And I see you.

אני רואה אתכם.

(Laughter)

(צחוק)

But in surviving this last year,

אך תוך כדי כך ששרדתי את השנה האחרונה,

הזכירו לי חוק חשוב ביותר --

I was reminded of a cardinal rule --

not a research rule,

לא חוק הקשור למחקר,

but a moral imperative from my upbringing --

אלא ציווי מוסרי

שמקורו בדרך בה גידלו אותי--

"you've got to dance with the one who brung ya".

עליך לרקוד עם מה שהביא אותך לעולם.

And I did not learn about vulnerability

ואני לא למדתי על פגיעות

and courage and creativity and innovation

ועל אומץ ויצירתיות וחדשנות

from studying vulnerability.

ממחקרי בנושא הפגיעות.

I learned about these things from studying shame.

למדתי על הדברים הללו

מכך שחקרתי את הבושה.

And so I want to walk you in to shame.

ולכן, הייתי רוצה ללוות אתכם

אל הבושה.

Jungian analysts call shame the swampland of the soul.

המטפלים היונגיאניים מכנים את הבושה

"אדמת הביצות של הנפש"

And we're going to walk in.

ואנחנו עומדים לצעוד פנימה.

And the purpose is not to walk in

והמטרה איננה לצעוד פנימה

and construct a home and live there.

כדי להקים בית ולגור שם.

המטרה היא לנעול מגפיים אטומות

It is to put on some galoshes --

and walk through and find our way around.

ולחצות אותה כדי להתמצא שם.

וזוהי הסיבה:

Here's why.

We heard the most compelling call ever to have a conversation in this country,

הקשבנו לקריאה הדחופה ביותר

ליצירת דיאלוג בארץ הזאת,

and I think globally, around race, right?

ואני חושבת שגם בכל העולם,

בנושאי גזע, נכון?

כן? שמענו זאת.

Yes? We heard that.

Yes?

כן?

Cannot have that conversation without shame.

הדיאלוג הזה לא יצליח בלי הבושה,

Because you cannot talk about race without talking about privilege.

כי אי-אפשר לדבר על נושאי גזע מבלי לדבר על זכויות-יתר.

וכאשר אנשים מתחילים לדבר על זכויות-יתר,

And when people start talking about privilege,

they get paralyzed by shame.

הבושה משתקת אותם.

We heard a brilliant simple solution to not killing people in surgery,

שמענו על פתרון נפלא ופשוט

שעוזר לא להרוג אנשים שעוברים ניתוח,

which is, have a checklist.

והוא לעשות רשימה.

אין דרך לפתור בעיה זו מבלי להתייחס לבושה,

You can't fix that problem without addressing shame,

כי כשמלמדים את החבר'ה האלה כיצד לבצע תפרים,

because when they teach those folks how to suture,

they also teach them how to stitch their self-worth

גם מלמדים אותם לתפור ולתקן את הערך העצמי שלהם

to being all-powerful.

להיות בלתי-מנוצחים.

And all-powerful folks don't need checklists.

ואנשים בלתי-מנוצחים לא זקוקים לרשימות.

And I had to write down the name of this TED Fellow

והייתי חייבת לרשום לעצמי את שמו של אותו עמית TED שהרצה

so I didn't mess it up here.

כך שלא אטעה כאן.

מישקין אינגוולה,

Myshkin Ingawale,

אני מקווה שביטאתי נכון את שמך.

I hope I did right by you.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I saw the TED Fellows my first day here.

ראיתי את עמיתי TED ביומי הראשון כאן.

And he got up and he explained how he was driven to create

והוא עלה והסביר

כיצד קיבל את המוטיבציה ליצור

some technology to help test for anemia,

טכנולוגיה שתעזור באבחון של אנמיה

because people were dying unnecessarily.

כיוון שאנשים מתו מוות מיותר.

והוא אמר, "זיהיתי את הצורך הזה.

And he said, "I saw this need.

So you know what I did? I made it."

אז אתם יודעים מה עשיתי? בניתי את זה."

And everybody just burst into applause, and they were like "Yes!"

והכל פרצו במחיאות כפיים, והם אמרו "יש!"

ואז הוא אמר, "וזה לא עבד.

And he said, "And it didn't work.

(Laughter)

אז עשיתי זאת עוד 32 פעמים,

And then I made it 32 more times,

and then it worked."

ואז זה עבד".

You know what the big secret about TED is?

אתם יודעים מהו הסוד הגדול של TED?

אני לא יכולה להתאפק מלספר לאנשים על כך.

I can't wait to tell people this.

I guess I'm doing it right now.

כנראה שאני עושה זאת ממש כעת.

(Laughter)

(צחוק)

This is like the failure conference.

זהו סוג של כנס כשלונות.

(Laughter)

לא, באמת.

No, it is.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

You know why this place is amazing?

אתם יודעים מדוע המקום הזה מדהים?

Because very few people here are afraid to fail.

כיוון שמעט מאד אנשים כאן

פוחדים להכשל.

ולא היה אדם שעלה על הבמה הזו, עד כמה שראיתי, שלא נכשל.

And no one who gets on the stage, so far that I've seen, has not failed.

I've failed miserably, many times.

נכשלתי בגדול, פעמים רבות.

I don't think the world understands that,

אני לא חושבת שהעולם מבין זאת

because of shame.

בגלל היות הבושה.

There's a great quote that saved me this past year

ישנו ציטוט שהציל אותי בשנה האחרונה

של תיאודור רוזוולט.

by Theodore Roosevelt.

A lot of people refer to it as the "Man in the Arena" quote.

רבים מתייחסים אליו כציטוט ה"אדם בזירה".

And it goes like this:

והוא הולך כך:

"It is not the critic who counts.

"לא המבקר הוא החשוב.

It is not the man who sits and points out

ולא זה שיושב בצד וזוקר את אצבעו

how the doer of deeds could have done things better

ואומר איך אנשי המעש יכלו לעשות את הדברים טוב יותר

and how he falls and stumbles.

וכיצד הם מעדו ונפלו.

The credit goes to the man in the arena

הכבוד הוא לאדם שבזירה

שפניו הוכתמו

whose face is marred with dust and blood and sweat.

באבק ובדם ויזע.

But when he's in the arena,

אך כאשר נמצא הוא בזירה,

במקרה הטוב - ינצח,

at best, he wins,

במקרה הרע - יפסיד,

and at worst, he loses,

but when he fails, when he loses,

אך באשר ייכשל, באשר יפסיד,

he does so daring greatly."

הריהו עושה זאת באומץ ללא-שיעור".

וזהו, בעיני, טיבו של כל הכנס הזה.

And that's what this conference, to me, is about.

Life is about daring greatly, about being in the arena.

זהו טיבם של החיים: אומץ ללא-שיעור,

להימצא בתוך הזירה.

When you walk up to that arena and you put your hand on the door,

בבואכם אל הזירה, כשאתם מניחים יד על הדלת,

and you think, "I'm going in and I'm going to try this,"

וחושבים, "אני עומד להיכנס ולנסות זאת",

הבושה היא אותו שדון

shame is the gremlin

who says, "Uh, uh.

שאומר, "לא, אתה לא".

You're not good enough.

אתה לא מספיק טוב.

You never finished that MBA. Your wife left you.

לא סיימת תואר שני במינהל עסקים, אשתך נטשה אותך.

I know your dad really wasn't in Luxembourg,

אני יודע שאבא שלך לא באמת היה בלוקסמבורג,

אלא בכלא סינג-סינג.

he was in Sing Sing.

I know those things that happened to you growing up.

אני יודע את הדברים האלה שקרו לך בילדותך.

I know you don't think

אני יודע שאתה לא חושב שאתה יפה מספיק

that you're pretty, smart, talented or powerful enough.

או חכם או מוכשר או חזק מספיק.

I know your dad never paid attention, even when you made CFO."

אני יודע שאביך מעולם לא התייחס אליך, אפילו שהתמנית למנהל כספים".

Shame is that thing.

זאת היא הבושה.

And if we can quiet it down and walk in

ואם נוכל להשתיק אותה ולצעוד פנימה

and say, "I'm going to do this,"

ולומר "אני אעשה את זה",

we look up and the critic that we see pointing and laughing,

ונביט מעלה ונראה את המבקרים

מצביעים וצוחקים,

99 percent of the time is who?

מי הם ב-99 אחוז מהפעמים?

Us.

אלה אנחנו.

Shame drives two big tapes --

הבושה משמיעה שתי הקלטות עיקריות --

"never good enough" --

"אף פעם לא מספיק טוב"

and, if you can talk it out of that one,

ואם מצליחים להפסיק את ההקלטה הזו,

"who do you think you are?"

"מי אתה חושב שאתה?"

The thing to understand about shame is, it's not guilt.

צריך להבין שהבושה איננה רגשות אשם.

בושה מתמקדת בעצמי, והאשמה מתמקדת בהתנהגות.

Shame is a focus on self, guilt is a focus on behavior.

Shame is "I am bad."

הבושה היא "אני רע".

Guilt is "I did something bad."

האשמה היא "עשיתי משהו רע".

How many of you,

כמה מכם,

if you did something that was hurtful to me,

אילו פגעתם בי,

would be willing to say, "I'm sorry. I made a mistake?"

הייתם מוכנים לומר "סליחה. עשיתי טעות"?

כמה מכם היו מוכנים לומר זאת?

How many of you would be willing to say that?

Guilt: I'm sorry. I made a mistake.

האשמה: "סליחה. טעיתי."

Shame: I'm sorry. I am a mistake.

הבושה: "סליחה. אני היא הטעות."

There's a huge difference between shame and guilt.

ישנו הבדל עצום בין בושה לבין אשם.

And here's what you need to know.

וכדאי שתדעו את זה:

Shame is highly, highly correlated

קיים מתאם גבוה מאד בין בושה

with addiction, depression, violence, aggression,

לבין התמכרות, דכאון, אלימות, תוקפנות,

bullying, suicide, eating disorders.

התעללות, התאבדות, הפרעות אכילה.

And here's what you even need to know more.

והנה מה שכדאי לכם לדעת אף יותר:

Guilt, inversely correlated with those things.

להאשמה יש זיקה הפוכה לכל הדברים האלה.

The ability to hold something we've done or failed to do

היכולת להכיל דבר שעשינו או שנכשלנו בו

לעומת מי שאנו מעוניינים להיות

up against who we want to be is incredibly adaptive.

היא אדפטיבית (מסייעת בהסתגלות) להפליא.

It's uncomfortable, but it's adaptive.

זה לא נוח, אבל זה אפדטיבי.

The other thing you need to know about shame

הדבר הנוסף שכדאי שתדעו אודות הבושה:

is it's absolutely organized by gender.

היא באופן חד-משמעי מאורגנת לפי המגדר.

אם בושה שוטפת אותי וגם את כריס,

If shame washes over me and washes over Chris,

זו תהיה אותה הרגשה.

it's going to feel the same.

Everyone sitting in here knows the warm wash of shame.

כל מי שיושב כאן מכיר את השטף החמים של הבושה.

We're pretty sure that the only people who don't experience shame

אנו די בטוחים שהיחידים שלא מסוגלים לחוש בושה

הם אנשים שאין בהם היכולת

are people who have no capacity for connection or empathy.

להתקשרות או לאמפתיה.

כלומר: כן, יש בי מעט בושה;

Which means, yes, I have a little shame;

ואם לא, אני סוציופת.

no, I'm a sociopath.

So I would opt for, yes, you have a little shame.

אז אני בוחרת לומר שכן, יש בי מעט בושה.

Shame feels the same for men and women,

הרגשת הבושה זהה אצל גברים ואצל נשים,

but it's organized by gender.

אך היא מאורגנת מגדרית.

בעבור נשים,

For women,

הדוגמה הטובה ביותר שאוכל לתת לכם

the best example I can give you is Enjoli, the commercial.

היא הבושם אנג'ולי

הפרסומת:

"I can put the wash on the line, pack the lunches, hand out the kisses

"אני יכולה לתלות כביסה,

לארוז את ארוחות הצהריים, לפזר נשיקות

and be at work at five to nine.

ולהיות בעבודה מחמש עד תשע.

להביא הביתה את הבשר, לטגן אותו במחבת

I can bring home the bacon, fry it up in the pan

and never let you forget you're a man."

ולעולם לא לתת לך לשכוח שאתה גבר".

For women, shame is, do it all,

בעבור נשים, הבושה אומרת, "תעשי את הכל,

do it perfectly

עשי זאת באופן מושלם

and never let them see you sweat.

ושלעולם לא יראו שאת מזיעה."

I don't know how much perfume that commercial sold,

אינני יודעת כמה בושם מכרה הפרסומת הזו,

but I guarantee you,

אבל אני ערבה לכם,

it moved a lot of antidepressants and anti-anxiety meds.

שהיא תרמה הרבה למכירות של תרופות נגד דכאון וחרדה.

(Laughter)

(צחוק)

Shame, for women, is this web

הבושה, בעבור נשים, היא רשת הקורים

of unobtainable, conflicting, competing expectations

של ציפיות בלתי-מושגות, מתחרות וסותרות

הקשורות במה שאנו אמורות להיות.

about who we're supposed to be.

And it's a straight-jacket.

וזוהי כתונת מטורפים.

For men,

בעבור גברים,

shame is not a bunch of competing, conflicting expectations.

הבושה אינה אוסף של ציפיות סותרות ומתחרות.

Shame is one,

הבושה היא דבר אחד ויחיד,

do not be perceived as what?

לא להיתפס בתור מה?

Weak.

בתור חלש.

I did not interview men for the first four years of my study.

לא ראיינתי גברים בארבע השנים הראשונות של המחקר שלי.

It wasn't until a man looked at me after a book signing, and said,

עד שגבר אחד הביט בי יום אחד לאחר אירוע חתימה על ספרים,

ואמר: "אני אוהב את מה שיש לך להגיד על הבושה,

"I love what say about shame,

אבל מדוע לא הזכרת גברים?"

I'm curious why you didn't mention men."

ואני השבתי "אני לא חוקרת גברים".

And I said, "I don't study men."

And he said, "That's convenient."

והוא אמר "זה מאד נוח".

(צחוק)

(Laughter)

ואני שאלתי, "למה?"

And I said, "Why?"

And he said, "Because you say to reach out,

והוא השיב, "כי את מציעה להיפתח,

tell our story,

לספר את הסיפור שלנו,

be vulnerable.

להיות פגיעים.

But you see those books you just signed for my wife and my three daughters?"

אבל את רואה את הספרים שחתמת עליהם כרגע

עבור אשתי ושלושת בנותי?"

אני אמרתי, "כן".

I said, "Yeah."

"הן יעדיפו לראות אותי מת על גב הסוס הלבן שלי

"They'd rather me die on top of my white horse

than watch me fall down.

מאשר לחזות בי נופל.

כאשר אנחנו נפתחים והופכים פגיעים

When we reach out and be vulnerable,

we get the shit beat out of us.

אנחנו מקבלים את האגרוף בפרצוף.

ואל תאמרי לי

And don't tell me

it's from the guys and the coaches and the dads.

שקיבלנו את זה מהחבר'ה ומהמאמנים ומהאבות,

כי הנשים בחיי קשות איתי יותר מכל אדם אחר".

Because the women in my life are harder on me than anyone else."

וכך התחלתי לראיין גברים

So I started interviewing men and asking questions.

ולשאול שאלות.

And what I learned is this:

ומה שלמדתי הוא זה:

You show me a woman who can actually sit with a man

אישה שממש מסוגלת לשבת עם גבר

in real vulnerability and fear,

שנמצא במצב של פגיעות ופחד,

היא אישה שעשתה עבודה מצוינת.

I'll show you a woman who's done incredible work.

You show me a man who can sit with a woman

גבר שמסוגל לשבת לצד אישה

who's just had it,

שפשוט נשבר לה,

she can't do it all anymore,

היא איננה מסוגלת לעשות הכל בעצמה,

ושתגובתו הראשונה איננה:

and his first response is not,

"אבל הוצאתי את הכלים מהמדיח",

"I unloaded the dishwasher!"

(Laughter)

אלא הוא מקשיב באמת --

But he really listens --

because that's all we need --

כי זה כל מה שאנו זקוקות לו --

I'll show you a guy who's done a lot of work.

זה גבר שעשה כברת-דרך ארוכה.

הבושה היא המגיפה של התרבות שלנו.

Shame is an epidemic in our culture.

And to get out from underneath it --

וכדי לחמוק מתחתיה,

to find our way back to each other,

כדי למצוא חזרה את הדרך זה לזה,

we have to understand how it affects us

עלינו להפנים כיצד היא משפיעה עלינו

and how it affects the way we're parenting,

וכיצד היא משפיעה על ההורות שלנו,

the way we're working, the way we're looking at each other.

על הדרך בה אנו עובדים, הדרך בה אנו רואים זה את זה.

Very quickly, some research by Mahalik at Boston College.

על קצה המזלג, מחקר של ג'יימס מאליק ממכללת בוסטון.

He asked, what do women need to do to conform to female norms?

הוא שאל, מה על הנשים לעשות בכדי ליישר קו עם נורמות נשיות?

The top answers in this country:

התשובות הנפוצות בארץ הזו:

nice, thin, modest

חביבה, רזה, צנועה,

and use all available resources for appearance.

ומשתמשת בכל המשאבים הזמינים לטובת המראה שלה.

(Laughter)

כאשר הוא שאל אודות גברים,

When he asked about men,

what do men in this country need to do to conform with male norms,

מה על הגברים בארץ הזו לעשות

כדי ליישר קו עם הנורמות לגבי גבריות,

the answers were:

התשובות היו:

always show emotional control,

תמיד להפגין שליטה רגשית, העבודה לפני הכל,

work is first,

לרדוף אחר מעמד ואלימות.

pursue status and violence.

אם ברצוננו למצוא את הדרך בחזרה זה אל זה,

If we're going to find our way back to each other,

we have to understand and know empathy,

עלינו להבין ולהכיר את האמפתיה,

because empathy's the antidote to shame.

שכן האמפתיה היא הנסיוב נגד הבושה.

If you put shame in a Petri dish,

אם תניחו בושה בצלוחית תרבית,

it needs three things to grow exponentially:

היא זקוקה לשלושה מרכיבים בכדי לגדול בצורה מעריכית:

secrecy, silence and judgment.

חשאיות, שתיקה ושיפוטיות.

If you put the same amount in a Petri dish and douse it with empathy,

אם תניחו אותה כמות בושה בצלוחית תרבית ותרוו אותה באמפתיה,

it can't survive.

היא לא תשרוד.

The two most powerful words when we're in struggle:

שתי המילים החזקות ביותר כאשר אנו נאבקים:

me too.

גם אני.

And so I'll leave you with this thought.

וכך, אשאיר אתכם עם המחשבה הזו.

אם ברצוננו למצוא את דרכנו

If we're going to find our way back to each other,

בחזרה זה אל זה,

vulnerability is going to be that path.

הפגיעות היא הדרך לכך.

And I know it's seductive to stand outside the arena,

ואני ערה לכך שמפתה מאד לעמוד מחוץ לזירה,

because I think I did it my whole life,

כיוון שאני חושבת שעשיתי זאת כל חיי,

and think to myself,

וחשבתי לעצמי,

I'm going to go in there and kick some ass

אני אכנס פנימה ואכסח מישהו

when I'm bulletproof and when I'm perfect.

ברגע שאהיה חסינת-כדורים ומושלמת.

וזה מפתה.

And that is seductive.

But the truth is, that never happens.

אך לאמיתו של דבר, זה לעולם לא קורה.

And even if you got as perfect as you could

ואפילו אם תהיה מושלם ככל שתוכל

וחסין-כדורים ככל שתצליח להיות

and as bulletproof as you could possibly muster

כאשר תיכנס פנימה,

when you got in there,

that's not what we want to see.

הרי שלא את זה אנחנו רוצים לראות.

We want you to go in.

אנו רוצים שתיכנס פנימה.

We want to be with you and across from you.

אנו רוצים להיות איתך ומולך.

וכל שאנו רוצים,

And we just want,

for ourselves and the people we care about

בעבור עצמנו, בעבור האנשים שיקרים לנו

ובעבור האנשים שעובדים איתנו,

and the people we work with,

הוא להעז ככל שניתן.

to dare greatly.

So thank you all very much. I really appreciate it.

תודה רבה לכולכם. אני מאד מעריכה את זה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)