3 rules to spark learning | Ramsey Musallam

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Itay Ben-Ishay

I teach chemistry.

אני מלמד כימיה.

(Explosion)

(פיצוץ)

All right, all right.

בסדר, בסדר.

So more than just explosions,

אז יותר מסתם פיצוצים,

chemistry is everywhere.

כימיה היא בכל מקום.

Have you ever found yourself at a restaurant spacing out

האם אי פעם מצאתם את עצמכם במסעדה מתרווחים

just doing this over and over?

פשוט עושים את זה שוב ושוב?

Some people nodding yes.

כמה אנשים מנידים בראשם כן.

Recently, I showed this to my students,

לאחרונה, הראתי את זה לסטודנטים שלי,

and I just asked them to try and explain why it happened.

ופשוט ביקשתי מהם לנסות להסביר למה זה קרה.

The questions and conversations that followed

השאלה והשיחה לאחריה

were fascinating.

היו מרתקות.

Check out this video that Maddie

תראו את הוידאו שמאדי

from my period three class sent me that evening.

מכיתת השעה השלישית שלי שלחה לי בערב ההוא.

(Clang) (Laughs)

(קלאנג)(צחוק)

Now obviously, as Maddie's chemistry teacher,

עכשיו כמובן, כמורה לכימיה של מאדי,

I love that she went home and continued to geek out

אני מרוצה שהיא הלכה הביתה והמשיכה להיות גיקית

about this kind of ridiculous demonstration

על סוג ההדגמה המגוכחת הזו

that we did in class.

שעשינו בכיתה.

But what fascinated me more is that Maddie's curiosity

אבל מה שעניין אותי יותר זה שהסקרנות של מאדי

took her to a new level.

לקחה אותה לרמה חדשה.

If you look inside that beaker,

אם תביטו לתוך המבחנה הזו,

you might see a candle.

אתם תראו נר.

Maddie's using temperature to extend this phenomenon

מאדי משתמשת בחום כדי לקשר את התופעה

to a new scenario.

למצב חדש.

You know, questions and curiosity like Maddie's

אתם יודעים, שאלות וסקרנות כמו של מאדי

are magnets that draw us towards our teachers,

הם מגנטים שמושכים אותנו למורים שלנו,

and they transcend all technology

והם מתעלים מעל כל טכנולוגיה

or buzzwords in education.

או מילות באז בחינוך.

But if we place these technologies before student inquiry,

אבל אם נשים את הטכנולוגיות האלה לפני הסקרנות של התלמידים,

we can be robbing ourselves

אנחנו נשלול מעצמנו

of our greatest tool as teachers: our students' questions.

את הכלי הטוב ביותר כמורים: השאלות של הסטודנטים שלנו.

For example, flipping a boring lecture from the classroom

לדוגמה, להפוך הרצאה משעממת מהכיתה

to the screen of a mobile device

למסך של המכשיר הסלולרי שלכם

might save instructional time,

יכול לחסוך זמן הוראה,

but if it is the focus of our students' experience,

אבל אם זה הפוקוס של הנסיון של התלמידים שלנו,

it's the same dehumanizing chatter

זה אותו קשקוש לא אנושי

just wrapped up in fancy clothing.

פשוט עטוף בבגדים מפוארים.

But if instead we have the guts

אבל אם במקום יהיה לנו האומץ

to confuse our students, perplex them,

לבלבל את הסטודנטים שלנו, להביך אותם,

and evoke real questions,

ולהעלות שאלות אמיתיות,

through those questions, we as teachers have information

דרך השאלות האלה, לנו כמורים יהיה מידע

that we can use to tailor robust

שנוכל להשתמש בו כדי לתפור שיטות חסונות

and informed methods of blended instruction.

ומיודעות להדרכה משולבת.

So, 21st-century lingo jargon mumbo jumbo aside,

אז, אם נשים את הג'ארגון של המאה ה21 בצד,

the truth is, I've been teaching for 13 years now,

האמת היא, אני מורה כבר 13 שנה עכשיו,

and it took a life-threatening situation

וזה דרש מצב מסכן חיים

to snap me out of 10 years of pseudo-teaching

כדי לצאת מ 10 שנים של כאילו לימוד

and help me realize that student questions

ולעזור לי להבין שהשאלות של הסטודנטים

are the seeds of real learning,

הם הזרעים של למידה אמיתית,

not some scripted curriculum

לא חומר לימוד כתוב

that gave them tidbits of random information.

שנתן להם פיסות של מידע רנדומלי.

In May of 2010, at 35 years old,

במאי 2010, בגיל 35,

with a two-year-old at home and my second child on the way,

עם תינוק בן שנתיים בבית והילד השני בדרך,

I was diagnosed with a large aneurysm

אובחנתי עם מפרצת גדולה

at the base of my thoracic aorta.

בבסיס אבי העורקים שלי.

This led to open-heart surgery. This is the actual real email

זה הוביל לניתוח לב פתוח. זה האימייל המקורי

from my doctor right there.

מהרופא שלי פה.

Now, when I got this, I was -- press Caps Lock --

עכשיו, כשקיבלתי את זה, הייתי -- לחצו על קאפס לוק --

absolutely freaked out, okay?

מחורפן לגמרי, אוקיי?

But I found surprising moments of comfort

אבל מצאתי רגעים מפתיעים של רוגע

in the confidence that my surgeon embodied.

בבטחון של המנתח שלי.

Where did this guy get this confidence, the audacity of it?

מאיפה הבחור הזה קיבל את הביטחון שלו, התעוזה הזו?

So when I asked him, he told me three things.

אז כששאלתי אותו, הוא אמר לי שלושה דברים.

He said first, his curiosity drove him

ראשית הוא אמר, הסקרנות שלו דחפה אותו

to ask hard questions about the procedure,

לשאול שאלות קשות על התהליך,

about what worked and what didn't work.

על מה עובד ומה לא.

Second, he embraced, and didn't fear,

שנית, הוא קיבל, ולא פחד,

the messy process of trial and error,

מהתהליך המלוכלך של ניסוי וטעיה,

the inevitable process of trial and error.

התהליך הבלתי נמנע של ניסוי וטעיה.

And third, through intense reflection,

ושלישית, דרך הרהור עמוק,

he gathered the information that he needed

הוא ליקט את המידע שהוא היה צריך

to design and revise the procedure,

כדי לתכנן ולשנות את התהליך,

and then, with a steady hand, he saved my life.

ואז, עם יד יציבה, הוא הציל את חיי.

Now I absorbed a lot from these words of wisdom,

עכשיו לקחתי הרבה ממילות החוכמה האלה,

and before I went back into the classroom that fall,

ולפני שחזרתי לכיתה בסתיו,

I wrote down three rules of my own

כתבתי שלושה חוקים משלי

that I bring to my lesson planning still today.

שאני מביא לתכנון השיעור שלי עד היום.

Rule number one: Curiosity comes first.

חוק מספר אחד: סקרנות באה קודם.

Questions can be windows to great instruction,

שאלות יכולות להיות החלונות להוראה מעולה,

but not the other way around.

אבל לא להפך.

Rule number two: Embrace the mess.

חוק שני: חבקו את הבלגן.

We're all teachers. We know learning is ugly.

כולנו מורים. אנחנו יודעים שלימוד הוא מכוער.

And just because the scientific method is allocated

ורק בגלל שהשיטה המדעית נמצאת

to page five of section 1.2 of chapter one

בפרק חמש של סעיף 1.2 של פרק אחד

of the one that we all skip, okay,

של זה שאנחנו תמיד מדלגים עליו, אוקיי,

trial and error can still be an informal part

נסיון וטעיה עדיין יכול להיות חלק לא פורמלי

of what we do every single day

של מה שאנחנו עושים כל יום

at Sacred Heart Cathedral in room 206.

בחדר 206 של קתדרלת הלב הקדוש.

And rule number three: Practice reflection.

וחוק מספר שלוש: להתנסות בחשיבה על מה שקרה.

What we do is important. It deserves our care,

מה שאנחנו עושים הוא חשוב. זה דורש את תשומת הלב שלנו,

but it also deserves our revision.

אבל זה דורש גם את השינויים שלנו.

Can we be the surgeons of our classrooms?

האם אנחנו יכולים להיות המנתחים של הכיתות שלנו?

As if what we are doing one day will save lives.

כאילו שמה שנעשה יום אחד באמת יציל חיים.

Our students our worth it.

התלמידים שלנו שווים את זה.

And each case is different.

וכל מקרה הוא שונה.

(Explosion)

(פיצוץ)

All right. Sorry.

בסדר. סליחה.

The chemistry teacher in me just needed to get that

מורה הכימיה שבי פשוט היה חייב להוציא

out of my system before we move on.

את זה מחוץ למערכת שלי לפני שנמשיך.

So these are my daughters.

אז אלו בנותי.

On the right we have little Emmalou -- Southern family.

מימין יש לנו את אמלו -- משפחה דרומית.

And, on the left, Riley.

ומשמאל, ריילי.

Now Riley's going to be a big girl in a couple weeks here.

עכשיו ריילי עומדת להיות ילדה גדולה עוד כמה שבועות פה.

She's going to be four years old,

הוא עומדת להיות בת ארבע,

and anyone who knows a four-year-old

וכל מי שמכיר בני ארבע

knows that they love to ask, "Why?"

יודע שהם אוהבים לשאול, "למה?"

Yeah. Why.

כן. למה.

I could teach this kid anything

הייתי יכול ללמד את הילדה הזו כל דבר

because she is curious about everything.

מפני שהיא סקרנית בנוגע לכל דבר.

We all were at that age.

כולנו היינו בגיל הזה.

But the challenge is really for Riley's future teachers,

אבל האתגר הוא באמת של המורים העתידיים של ריילי,

the ones she has yet to meet.

אלה שהיא עדיין לא פגשה.

How will they grow this curiosity?

איך הם יגדלו את הסקרנות הזו?

You see, I would argue that Riley is a metaphor for all kids,

אתם מבינים, הייתי טוען שריילי היא מטאפורה לכל הילדים,

and I think dropping out of school comes in many different forms --

ואני חושב שלהפלט מבית הספר מגיע בהרבה צורות --

to the senior who's checked out before the year's even begun

לבוגר שיצא עוד לפני שהשנה התחילה

or that empty desk in the back of an urban middle school's classroom.

או השולחן הריק ההוא מאחור של כיתת חטיבת ביניים אורבנית.

But if we as educators leave behind

אבל אם אנחנו כמחנכים משאירים מאחור

this simple role as disseminators of content

את התפקיד הפשוט הזה של מזריעי תוכן

and embrace a new paradigm

ומחבקים פרדיגמה חדשה

as cultivators of curiosity and inquiry,

כמעודדים של סקרנות וחקר,

we just might bring a little bit more meaning

אנחנו אולי נביא מעט יותר משמעות

to their school day, and spark their imagination.

ליום הלימודים שלהם, ונצית את הדמיון שלהם.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)