Science can answer moral questions | Sam Harris

תרגום: Omer Tzuk עריכה: Shlomo Adam

I'm going to speak today about the relationship

היום אדבר על מערכת היחסים שבין מדע לערכים אנושיים.

between science and human values.

Now, it's generally understood that

ההבנה הכללית היא ששאלות של מוסר --

questions of morality --

questions of good and evil and right and wrong --

שאלות של טוב או רע, נכון או שגוי --

are questions about which science officially has no opinion.

הן שאלות שלגביהן למדע אין דעה רשמית.

It's thought that science can help us

נהוג לחשוב שהמדע יכול לסייע לנו להשיג את הדברים שאנחנו מעריכים,

get what we value,

but it can never tell us what we ought to value.

אבל לא יכול לומר לנו מה עלינו להעריך.

And, consequently, most people -- I think most people

וכתוצאה מכך, רוב האנשים -- חושבני שרוב האנשים, לפחות כאן --

probably here -- think that science will never answer

חושבים שהמדע לעולם לא יענה על השאלות החשובות ביותר בחיי האדם:

the most important questions in human life:

questions like, "What is worth living for?"

שאלות כמו: "למען מה ראוי לחיות?" "למען מה ראוי למות?"

"What is worth dying for?"

"What constitutes a good life?"

"מה הופך את החיים לטובים?"

So, I'm going to argue

אז הטיעון שלי הוא

that this is an illusion -- that the separation between

שזאת אשליה, שההפרדה בין מדע מדע לערכים אנושיים היא אשליה,

science and human values is an illusion --

and actually quite a dangerous one

ואפילו אשליה די מסוכנת בשלב הנוכחי של ההיסטוריה האנושית.

at this point in human history.

Now, it's often said that science

נהוג לומר שהמדע לא יכול לספק לנו בסיס למוסר וערכים אנושיים,

cannot give us a foundation for morality and human values,

because science deals with facts,

כי המדע עוסק בעובדות,

and facts and values seem to belong to different spheres.

ועובדות וערכים משתייכים לכאורה לעולמות שונים.

It's often thought that there's no description

נהוג לחשוב כי אין דרך לתאר את העולם כפי שהינו

of the way the world is

that can tell us how the world ought to be.

שממנה ניתן לגזור איך העולם אמור להיות.

But I think this is quite clearly untrue.

אך לדעתי ברור למדי שזה לא נכון.

Values are a certain kind of fact.

ערכים הם סוג מסוים של עובדות,

They are facts about the well-being of conscious creatures.

עובדות שמתייחסות לרווחתם של יצורים בעלי תודעה.

Why is it that we don't have ethical obligations toward rocks?

מדוע אין לנו התחייבות מוסרית כלפי אבנים?

Why don't we feel compassion for rocks?

מדוע איננו חשים חמלה כלפי אבנים?

It's because we don't think rocks can suffer. And if we're more

זה כי איננו חושבים שאבנים יכולות לסבול.

ואם אנו דואגים יותר לשלומם של קרובינו הפרימאטים

concerned about our fellow primates

than we are about insects, as indeed we are,

מאשר לשלומם של חרקים, כפי שאנו עושים,

it's because we think they're exposed to a greater range

זה כי אנו חושבים שהם חשופים למגוון רחב יותר

of potential happiness and suffering.

של שמחה או סבל פוטנציאליים.

Now, the crucial thing to notice here

הנקודה המכרעת כאן היא שמדובר בטענה עובדתית,

is that this is a factual claim:

This is something that we could be right or wrong about. And if we

משהו שאנו אולי צודקים או טועים לגביו.

have misconstrued the relationship between biological complexity

אם אנו טועים בפירוש הקשר שבין המורכבות הביולוגית

and the possibilities of experience

לבין החוויות האפשריות,

well then we could be wrong about the inner lives of insects.

ייתכן שאנו טועים לגבי חייהם האישיים של החרקים.

And there's no notion,

ואין שום רעיון,

no version of human morality

שום תפיסת מוסר אנושית או ערכים אנושיים שאי-פעם פגשתי,

and human values that I've ever come across

that is not at some point reducible

שאי-אפשר מתישהו לזקק לכלל עיסוק בחוויה המודעת

to a concern about conscious experience

and its possible changes.

והשינויים האפשריים בה.

Even if you get your values from religion,

אפילו אם ערכינו שאובים מן הדת,

even if you think that good and evil ultimately

אפילו אם אנו מאמינים שטוב ורע נוגעים רק למצב שאחרי המוות --

relate to conditions after death --

either to an eternity of happiness with God

בין אם נצח של אושר לצד אלוהים או נצח של סבל בגהינום --

or an eternity of suffering in hell --

you are still concerned about consciousness and its changes.

זה עדיין עיסוק בתודעה ובשינויים בה.

And to say that such changes can persist after death

ולומר ששינויים מסוג זה יכולים להמשיך לאחר המוות

is itself a factual claim,

היא בעצמה טענה עובדתית שכמובן, יכולה להיות נכונה או שגויה.

which, of course, may or may not be true.

Now, to speak about the conditions of well-being

ובכל האמור לתנאים הנוגעים לרווחת האדם בחיים האלה,

in this life, for human beings,

we know that there is a continuum of such facts.

אנו יודעים שיש רצף של עובדות כאלה:

We know that it's possible to live in a failed state,

אנו יודעים שאפשר לחיות בתנאי כשלון,

where everything that can go wrong does go wrong --

כשכל מה שיכול להשתבש אכן משתבש;

where mothers cannot feed their children,

כשאמהות לא יכולות להאכיל את ילדיהן,

where strangers cannot find the basis for peaceful collaboration,

כשזרים לא יכולים לבסס דו-קיום בשלום,

where people are murdered indiscriminately.

כשאנשים נרצחים ללא אבחנה.

ואנו יודעים שניתן להתקדם על הרצף הזה,

And we know that it's possible to move along this continuum

towards something quite a bit more idyllic,

לכיוון משהו קצת יותר אידילי,

to a place where a conference like this is even conceivable.

עד כדי כך שניתן בכלל לדמיין קיום של כנס כזה.

And we know -- we know --

ואנו יודעים-- אנו יודעים--

that there are right and wrong answers

שישנן תשובות נכונות ושגויות

to how to move in this space.

לגבי הדרך בה יש להתקדם במרחב הזה.

Would adding cholera to the water be a good idea?

האם הוספת חיידקי כולרה למים תהיה רעיון טוב?

Probably not.

כנראה שלא.

Would it be a good idea for everyone to believe in the evil eye,

האם כדאי שכולם יאמינו בעין הרע,

so that when bad things happened to them

שכאשר יקרו להם דברים רעים הם מיד יאשימו את שכניהם?

they immediately blame their neighbors? Probably not.

כנראה שלא.

There are truths to be known

יש להכיר באמיתות מסוימות לגבי נסיבות שגשוגן של קהילות אנושיות,

about how human communities flourish,

בין אם אנו מבינים אמיתות אלו או לא.

whether or not we understand these truths.

And morality relates to these truths.

ולמוסר יש קשר לאמיתות אלה.

So, in talking about values we are talking about facts.

לכן, כשאנו מדברים על ערכים אנו אכן מדברים על עובדות.

Now, of course our situation in the world can be understood at many levels --

כמובן, המצב העולמי יכול להיתפס במגוון רמות--

from the level of the genome

החל מרמת הגנום

on up to the level of economic systems

ועד לרמת המערכות הכלכליות

and political arrangements.

וההסדרים הפוליטיים.

But if we're going to talk about human well-being

אך אם בכוונתנו לדון ברווחת האדם

we are, of necessity, talking about the human brain.

הרינו בהכרח דנים במוח האנושי.

Because we know that our experience of the world and of ourselves within it

כי אנו יודעים שהאופן בו אנו חווים את העולם

is realized in the brain --

ואת עצמנו בתוכו, נתפס במוח--

whatever happens after death.

בלי כל קשר למה שקורה לאחר המוות.

Even if the suicide bomber does get 72 virgins in the afterlife,

אפילו אם המחבל המתאבד אכן זוכה ל-72 בתולות בעולם הבא,

in this life, his personality --

בחיים האלה, אישיותו--

his rather unfortunate personality --

אישיותו העלובה למדי--

is the product of his brain.

היא תוצר של מוחו.

So the contributions of culture --

וההשפעות התרבותיות--

if culture changes us, as indeed it does,

אם התרבות משנה אותנו, כפי שהיא אכן עושה,

it changes us by changing our brains.

היא משנה אותנו בכך שהיא משנה את מוחותינו.

And so therefore whatever cultural variation there is

ולפיכך כל תפיסה תרבותית שהיא

in how human beings flourish

בדבר שגשוגם של בני אדם

can, at least in principle, be understood

ניתנת להבנה, לפחות עקרונית,

in the context of a maturing science of the mind --

על רקע מדעי המוח המפותחים--

neuroscience, psychology, etc.

חקר מערכת העצבים, הפסיכולוגיה וכו'.

So, what I'm arguing is that

והטענה שלי היא

value's reduced to facts --

שערכים ניתנים לפירוק לעובדות--

to facts about the conscious experience

לעובדות המתייחסות לחוויה המודעת--

of conscious beings.

של יצורים מודעים.

And we can therefore visualize a space

ואנו יכולים, אם כן, לדמיין מרחב

of possible changes in the experience of these beings.

של שינויים אפשריים בהתנסויות של בריות אלו.

And I think of this as kind of a moral landscape,

ואני רואה זאת כנוף מוסרי,

with peaks and valleys that correspond

עם פסגות ועמקים, המקבילים

to differences in the well-being of conscious creatures,

להבדלים ברווחתם של יצורים מודעים,

both personal and collective.

הן אישית והן קולקטיבית.

And one thing to notice is that perhaps

וראוי לציין שככל הנראה

there are states of human well-being

ישנם מצבים של רווחה אנושית

that we rarely access, that few people access.

שאנחנו לעיתים נדירות משיגים, שמעטים משיגים.

And these await our discovery.

ומצבים אלה מחכים שנגלה אותם.

Perhaps some of these states can be appropriately called

ייתכן שחלק מהמצבים האלה ראויים להיקרא

mystical or spiritual.

מיסטיים או רוחניים.

Perhaps there are other states that we can't access

אולי ישנם מצבים אחרים שאין לנו גישה אליהם

because of how our minds are structured

עקב מבנהו של שכלנו

but other minds possibly could access them.

ואילו לתבונות אחרות יש גישה אליהם.

Now, let me be clear about what I'm not saying. I'm not saying

עכשיו, תנו לי להבהיר מה אין אני טוען. אני לא טוען

that science is guaranteed to map this space,

שבסופו של דבר המדע ימפה מרחב זה,

or that we will have scientific answers to every

או שיהיו לנו תשובות מדעיות לכל

conceivable moral question.

שאלת מוסר שניתן להעלות על הדעת.

I don't think, for instance, that you will one day consult

אני לא חושב, למשל, שיום אחד נתייעץ

a supercomputer to learn whether you should have a second child,

עם מחשב-על כדי להחליט אם להביא ילד שני לעולם,

or whether we should bomb Iran's nuclear facilities,

או אם עלינו להפציץ את מתקני הגרעין באיראן,

or whether you can deduct the full cost of TED as a business expense.

או האם תוכלו לנכות את העלות המלאה של TED כהוצאה עיסקית.

(Laughter)

(צחוק)

But if questions affect human well-being

אך אם שאלות אכן משפיעות על רווחת האדם

then they do have answers, whether or not we can find them.

אז אכן יש להן תשובות, אם נוכל או אם לא נוכל למצאן.

And just admitting this --

ועצם ההודאה בכך--

just admitting that there are right and wrong answers

ועצם ההודאה בכך שיש תשובות נכונות ותשובות שגויות

to the question of how humans flourish --

לשאלה איך בני אדם משגשגים--

will change the way we talk about morality,

תשנה את הדרך בה אנחנו מדברים על המוסר,

and will change our expectations

ותשנה את הציפיות שלנו

of human cooperation in the future.

לגבי שיתוף פעולה בין בני האדם בעתיד.

For instance, there are 21 states in our country

למשל, ישנן בארצנו 21 מדינות

where corporal punishment in the classroom is legal,

שבהן עונש פיזי בכיתות הלימוד הוא חוקי:

where it is legal for a teacher to beat a child with a wooden board, hard,

ובהן החוק מתיר למורים להכות ילדים בכוח בלוח עץ,

and raising large bruises and blisters and even breaking the skin.

ולגרום לו לחבורות ושלפוחיות קשות ואף לפציעות.

And hundreds of thousands of children, incidentally,

ומאות ואלפי ילדים, דרך אגב,

are subjected to this every year.

חשופים לכך כל שנה.

The locations of these enlightened districts, I think, will fail to surprise you.

מקומם של מחוזות נאורים אלה לא יפתיע אתכם, אני חושב.

We're not talking about Connecticut.

אנחנו לא מדברים על קונטיקט.

And the rationale for this behavior is explicitly religious.

והרציונל שמאחורי התנהגות זו הוא בפירוש דתי.

The creator of the universe himself

בורא היקום בכבודו ובעצמו

has told us not to spare the rod,

אמר לנו "חוסך שבטו-

lest we spoil the child --

שונא בנו":

this is in Proverbs 13 and 20, and I believe, 23.

זה נאמר במשלי י"ג, כ', ולדעתי גם כ"ג.

But we can ask the obvious question:

אך אנו יכולים לשאול את השאלה המתבקשת:

Is it a good idea, generally speaking,

האם זה רעיון טוב, באופן כללי,

to subject children to pain

לחשוף ילדים לכאב

and violence and public humiliation

ולאלימות והשפלה פומבית

as a way of encouraging healthy emotional development

כדרך לעודד התפתחות רגשית בריאה

and good behavior?

והתנהגות טובה?

(Laughter)

(צחוק)

Is there any doubt

האם יש בכלל ספק

that this question has an answer,

שלשאלה זו יש תשובה,

and that it matters?

ושהיא אכן חשובה?

Now, many of you might worry

רבים מכם אולי חוששים

that the notion of well-being is truly undefined,

שהמושג 'רווחת האדם' טרם הוגדר,

and seemingly perpetually open to be re-construed.

ולכאורה עדיין פתוח לפרשנות מחודשת.

And so, how therefore can there be an

ועל כן, איך בכלל יכול להתקיים

objective notion of well-being?

מושג אובייקטיבי של רווחת האדם?

Well, consider by analogy, the concept of physical health.

השוו זאת למושג הבריאות הגופנית.

The concept of physical health is undefined.

מושג הבריאות הגופנית אינו מוגדר.

As we just heard from Michael Specter, it has changed over the years.

כפי ששמענו זה עתה ממייקל ספקטר, זה השתנה במהלך השנים.

When this statue was carved

בתקופה שפסל זה נוצר,

the average life expectancy was probably 30.

תוחלת החיים הממוצעת עמדה קרוב לוודאי על 30 שנה.

It's now around 80 in the developed world.

עכשיו היא עומדת על סביבות ה-80 במדינות המפותחות.

There may come a time when we meddle with our genomes

ייתכן שיגיע הזמן שהתערבותנו בגנים שלנו

in such a way that not being able to run a marathon

תביא לכך שאי היכולת לרוץ מרתון

at age 200 will be considered a profound disability.

בגיל מאתיים תיחשב למוגבלות חמורה.

People will send you donations when you're in that condition.

אנשים ישלחו לך תרומות אם תהיה במצב זה.

(Laughter)

(צחוק)

Notice that the fact that the concept of health

שימו לב לעובדה שמושג הבריאות

is open, genuinely open for revision,

הינו פתוח, והיותו פתוח באמת להגדרתו מחדש

does not make it vacuous.

אינו עושה אותו לריק מתוכן.

The distinction between a healthy person

ההבחנה בין אדם בריא

and a dead one

לאדם מת

is about as clear and consequential as any we make in science.

הינה ברורה ועקבית ככל הבחנה שאנו עושים במדע.

Another thing to notice is there may be many peaks on the moral landscape:

דבר נוסף שיש לציין הוא שייתכנו פסגות רבות בנוף המוסרי:

There may be equivalent ways to thrive;

ישנן הרבה דרכים דומות לשגשג,

there may be equivalent ways to organize a human society

כמו שישנן הרבה דרכים דומות לארגונה של חברה אנושית

so as to maximize human flourishing.

בדרך שתמקסם את השגשוג האנושי.

Now, why wouldn't this

ומדוע אין זה מביא

undermine an objective morality?

לעירעור המוסר האובייקטיבי?

Well think of how we talk about food:

ובכן, חישבו על איך אנו מדברים על מזון:

I would never be tempted to argue to you

אני לעולם לא אתפתה לטעון בפניכם

that there must be one right food to eat.

שיש אך ורק מזון אחד שנכון לאכול.

There is clearly a range of materials

ברור שיש מגוון רחב של חומרים

that constitute healthy food.

אשר מהווים מזון בריא.

But there's nevertheless a clear distinction

אולם יש בכל זאת הבחנה ברורה

between food and poison.

בין אוכל לרעל.

The fact that there are many right answers

העובדה שישנן הרבה תשובות נכונות

to the question, "What is food?"

לשאלה, "מהו אוכל?"

does not tempt us

לא מפתה אותנו

to say that there are no truths to be known about human nutrition.

להגיד שאין אמיתות שיש להכירן באשר לתזונה האנושית.

Many people worry

אנשים רבים מודאגים מכך

that a universal morality would require

שמוסר אוניברסלי יחייב

moral precepts that admit of no exceptions.

ציוויים מוסריים שאינם מתירים חריגה מהם.

So, for instance, if it's really wrong to lie,

אז למשל, אם זה באמת לא בסדר לשקר,

it must always be wrong to lie,

זה חייב להיות תמיד לא בסדר לשקר,

and if you can find an exception,

ואם אפשר למצוא יוצא-מן-הכלל,

well then there's no such thing as moral truth.

אז אין דבר כזה, אמת מוסרית.

Why would we think this?

למה שנחשוב בצורה זו?

Consider, by analogy, the game of chess.

השוו זאת למשחק השחמט.

Now, if you're going to play good chess,

אם בכוונתכם לשחק היטב שחמט,

a principle like, "Don't lose your Queen,"

עקרון כמו, "לא להפסיד את המלכה"

is very good to follow.

הוא עיקרון שטוב לדבוק בו.

But it clearly admits some exceptions.

ברור שיש לו יוצאים מן הכלל.

There are moments when losing your Queen is a brilliant thing to do.

יש רגעים שבהם לאבד את המלכה הוא מהלך מבריק.

There are moments when it is the only good thing you can do.

יש רגעים שבהם זה המהלך הכי טוב שאפשר לבצע.

And yet, chess is a domain of perfect objectivity.

ועם זאת, השחמט מהווה תחום של אובייקטיביות מוחלטת.

The fact that there are exceptions here does not

העובדה שקיימים בו יוצאים מן הכלל

change that at all.

בכלל לא משנה.

Now, this brings us to the sorts of moves

וזה מביא אותנו למהלכים מהסוג

that people are apt to make in the moral sphere.

שאנשים נוטים לבצע בתחום המוסר.

Consider the great problem of women's bodies:

חישבו על הבעיה הרצינית בנוגע לגוף האישה:

What to do about them?

מה לעשות בקשר אליו?

Well this is one thing you can do about them:

זה דבר אחד שאתם יכולים לעשות לגביו,

You can cover them up.

אתם יכולים לכסות אותו.

Now, it is the position, generally speaking, of our intellectual community

וזו, ככלל, היא עמדתה של קהילתנו האינטלקטואלית

that while we may not like this,

שגם אם זה לא מוצא חן בעינינו,

we might think of this as "wrong"

ואנחנו יכולים לראות זאת כ"שגוי"

in Boston or Palo Alto,

בבוסטון או בפאלו אלטו,

who are we to say

מי אנחנו שנגיד

that the proud denizens of an ancient culture

שתושביה הגאים של תרבות עתיקה

are wrong to force their wives and daughters

שוגים באלצם את נשותיהם ובנותיהם

to live in cloth bags?

ללבוש שק?

And who are we to say, even, that they're wrong

וגם מי אנו שנאמר שהם שוגים

to beat them with lengths of steel cable,

כשהם מכים אותן בכבלי פלדה,

or throw battery acid in their faces

או מתיזים חומצת מצברים בפניהן

if they decline the privilege of being smothered in this way?

אם הן מסרבות לפריבילגיה להיות מדוכאות כך?

Well, who are we not to say this?

ובכן, מי אנחנו שלא נגיד זאת?

Who are we to pretend

מי אנחנו שנעמיד פנים

that we know so little about human well-being

שאנחנו יודעים כה מעט על רווחת האדם

that we have to be non-judgmental about a practice like this?

שמחובתנו להיות לא שיפוטיים בנוגע למנהגים שכאלו?

I'm not talking about voluntary wearing of a veil --

אני לא מדבר על לבישת רעלה מתוך בחירה--

women should be able to wear whatever they want, as far as I'm concerned.

על הנשים להיות חופשיות ללבוש מה שהן רוצות, ככל הנוגע לי.

But what does voluntary mean

אך מהי המשמעות של חופש הבחירה

in a community where,

בקהילה שבה,

when a girl gets raped,

כאשר ילדה נאנסת,

her father's first impulse,

הדחף הראשון של אביה,

rather often, is to murder her out of shame?

לעתים קרובות למדי, הוא לרצוח אותה בגלל הבושה?

Just let that fact detonate in your brain for a minute:

פשוט תנו לעובדה זו להתפוצץ במוחותיכם לרגע:

Your daughter gets raped,

הבת שלך נאנסת,

and what you want to do is kill her.

ומה שאתה רוצה לעשות זה להרוג אותה.

What are the chances that represents

מהם הסיכוייים שזה מייצג

a peak of human flourishing?

את פסגת ההישגים האנושיים?

Now, to say this is not to say that we have got the

וזה לא אומר

perfect solution in our own society.

שבחברה שלנו מצאנו את הפתרון המושלם.

For instance,

למשל,

this is what it's like to go to a newsstand almost anywhere

זה מה שמצפה לכם כמעט בכל דוכן עיתונים

in the civilized world.

בעולם המתורבת.

Now, granted, for many men

אין ספק שלגברים רבים,

it may require a degree in philosophy to see something wrong with these images.

יידרש תואר בפילוסופיה כדי לראות משהו שגוי בתמונות הללו.

(Laughter)

(צחוק)

But if we are in a reflective mood,

אך אם אנו כבר במצב-רוח מהורהר

we can ask,

אנחנו יכולים לשאול,

"Is this the perfect expression

"האם זה הביטוי המושלם

of psychological balance

לאיזון פסיכולוגי

with respect to variables like youth and beauty and women's bodies?"

ביחס למשתנים כמו נעורים, יופי וגוף האישה?"

I mean, is this the optimal environment

אני מתכוון, האם זו הסביבה האופטימלית

in which to raise our children?

לגידול ילדינו?

Probably not. OK, so perhaps there's some place

קרוב לוודאי שלא. אז אולי יש איזה מקום

on the spectrum

על הספקטרום הזה

between these two extremes

בין שני הקצוות הללו

that represents a place of better balance.

שמייצג נקודה של איזון טוב יותר.

(Applause)

(תשואות)

Perhaps there are many such places --

אולי יש הרבה מקומות כאלה,

again, given other changes in human culture

שוב, בהינתן שינויים אחרים בתרבות האנושית

there may be many peaks on the moral landscape.

ייתכן שישנן פסגות רבות בנוף המוסרי.

But the thing to notice is that there will be

אך הדבר שראוי לתשומת לב הוא שתהיינה

many more ways not to be on a peak.

הרבה יותר דרכים שלא להימצא על פסגה.

Now the irony, from my perspective,

והאירוניה, מנקודת המבט שלי,

is that the only people who seem to generally agree with me

היא שכנראה היחידים שכללית מסכימים איתי

and who think that there are right and wrong answers to moral questions

וחושבים שישנן תשובות צודקות ושגויות לשאלות מוסר

are religious demagogues of one form or another.

הם דמגוגים דתיים מסוג זה או אחר.

And of course they think they have right answers to moral questions

וכמובן שהם חושבים שבידיהם התשובות הנכונות לשאלות מוסר

because they got these answers from a voice in a whirlwind,

בגלל שהם שמעו תשובות אלה מקול בסופה,

not because they made an intelligent analysis of the causes

ולא משום שהם עשו ניתוח אינטליגנטי של הסיבות

and condition of human and animal well-being.

והתנאים של רווחת בני האדם ובעלי החיים.

In fact, the endurance of religion

למעשה, כושר עמידותה של הדת

as a lens through which most people view moral questions

כעדשה שרוב בני האדם בוחנים דרכה שאלות מוסר,

has separated most moral talk

גרם להפרדת רוב השיח המוסרי

from real questions of human and animal suffering.

משאלות אמיתיות באשר לסבלות בני-אדם ובעלי-חיים.

This is why we spend our time

זו הסיבה שאנו משקיעים את זמננו

talking about things like gay marriage

בדיבור על דברים כמו נישואים הומוסקסואליים

and not about genocide or nuclear proliferation

ולא על רצח-עם או פריחת החימוש הגרעיני

or poverty or any other hugely consequential issue.

או על עוני או כל נושא רב-משמעות אחר.

But the demagogues are right about one thing: We need

אך הדמגוגים צודקים לגבי דבר אחד, אנחנו זקוקים

a universal conception of human values.

לתפיסה אוניברסלית של ערכים אנושיים.

Now, what stands in the way of this?

אז מה מפריע לנו להשיג זאת?

Well, one thing to notice is that we

ובכן, כדאי לשים לב שאנחנו

do something different when talking about morality --

עושים משהו שונה כשאנו מדברים על אמות מוסר--

especially secular, academic, scientist types.

בייחוד אלה מהסוג החילוני, האקדמי, המדעי.

When talking about morality we value differences of opinion

כשאנו מדברים על מוסר אנחנו מעריכים את חילוקי הדעות

in a way that we don't in any other area of our lives.

כפי שאיננו נוהגים בשום תחום אחר בחיינו.

So, for instance the Dalai Lama gets up every morning

אז הדלאי לאמה, למשל, מתעורר כל בוקר

meditating on compassion,

עושה מדיטציה על החמלה,

and he thinks that helping other human beings is an integral component

והוא חושב שלעזור לבני אדם אחרים זה חלק אינטגרלי

of human happiness.

מהאושר האנושי.

On the other hand, we have someone like Ted Bundy;

ולעומתו יש לנו מישהו כמו טד בנדי:

Ted Bundy was very fond of abducting and raping

טד בנדי אהב מאד לחטוף ולאנוס

and torturing and killing young women.

ולענות ולהרוג נשים צעירות.

So, we appear to have a genuine difference of opinion

אז כנראה שיש לנו חילוקי דעות אמיתיים

about how to profitably use one's time.

בשאלה איך לנצל את הזמן כראוי.

(Laughter)

(צחוק)

Most Western intellectuals

רוב האינטלקטואלים המערביים

look at this situation

מסתכלים על המצב הזה

and say, "Well, there's nothing for the Dalai Lama

ואומרים, "ובכן, אין באמת משהו שהדלאי לאמה

to be really right about -- really right about --

באמת צודק לגביו,

or for Ted Bundy to be really wrong about

או משהו שטד בנדי באמת שוגה לגביו

that admits of a real argument

אשר מאפשר דיון אמיתי

that potentially falls within the purview of science.

שעשוי להיחשב מדעי.

He likes chocolate, he likes vanilla.

הוא אוהב שוקולד, הוא אוהב וניל.

There's nothing that one should be able to say to the other

אין שום דבר שהאחד יכול להגיד לשני

that should persuade the other."

שישכנע אותו לנהוג אחרת."

Notice that we don't do this in science.

שימו לב לכך שאיננו נוהגים כך כשמדובר במדע.

On the left you have Edward Witten.

מצד שמאל זהו אדוארד ויטן,

He's a string theorist.

הוא תיאורטיקן בתחום תורת המיתרים.

If you ask the smartest physicists around

אם תשאלו את טובי הפיזיקאים

who is the smartest physicist around,

מי הפיזיקאי הכי חכם בסביבה,

in my experience half of them will say Ed Witten.

מניסיוני, מחציתם יאמרו "אד ויטן".

The other half will tell you they don't like the question.

המחצית השניה יגידו לכם שהם לא אוהבים את השאלה.

(Laughter)

(צחוק)

So, what would happen if I showed up at a physics conference

אז מה יקרה אם אופיע בכנס בנושא פיזיקה

and said,"String theory is bogus.

ואצהיר, "תורת המיתרים היא זיוף.

It doesn't resonate with me. It's not how I chose to

אני לא מתחבר אליה. לא כך בחרתי

view the universe at a small scale.

לראות את היקום בקנה מידה קטן.

I'm not a fan."

אני לא אוהד שלה."

(Laughter)

(צחוק)

Well, nothing would happen because I'm not a physicist;

ובכן, שום דבר לא יקרה מכיוון שאני לא פיזיקאי,

I don't understand string theory.

אני לא מבין את תורת המיתרים.

I'm the Ted Bundy of string theory.

אני ה"טד בנדי" של תורת המיתרים.

(Laughter)

(צחוק)

I wouldn't want to belong to any string theory club that would have me as a member.

אינני רוצה להתקבל לשום מועדון של תורת המיתרים שרוצה בי כחבר.

But this is just the point.

אך זו בדיוק הנקודה.

Whenever we are talking about facts

כל אימת שאנחנו מדברים על עובדות

certain opinions must be excluded.

יש להסתייג מדעות מסוימות.

That is what it is to have a domain of expertise.

זו המשמעות של תחום מומחיות.

That is what it is for knowledge to count.

זה מה שמעניק לידע משמעות.

How have we convinced ourselves

כיצד זה שכנענו את עצמנו

that in the moral sphere there is no such thing as moral expertise,

שבעולם המוסר אין משהו כמו מומחיות,

or moral talent, or moral genius even?

או כישרון מוסרי או גאונות מוסרית?

How have we convinced ourselves

כיצד זה שכנענו את עצמנו

that every opinion has to count?

שיש להתחשב בכל דעה?

How have we convinced ourselves

כיצד זה שכנענו את עצמנו

that every culture has a point of view

שלכל תרבות יש נקודת מבט משלה

on these subjects worth considering?

על הנושאים האלו, שראויה לשיקול-דעת?

Does the Taliban

האם לטליבן

have a point of view on physics

יש דעה לגבי פיזיקה

that is worth considering? No.

שראויה לשיקול-דעת? לא.

(Laughter)

(צחוק)

How is their ignorance any less obvious

למה פחות ברור שהם בורים גמורים

on the subject of human well-being?

בנושא רווחת בני האדם ?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So, this, I think, is what the world needs now.

כך שזה לדעתי מה שהעולם צריך עכשיו:

It needs people like ourselves to admit

שאנשים כמונו יודו

that there are right and wrong answers

שיש תשובות נכונות ושגויות

to questions of human flourishing,

לשאלות בנוגע לשגשוג האנושי,

and morality relates

ושהמוסר קשור

to that domain of facts.

לתחום הזה של עובדות.

It is possible

זה אפשרי

for individuals, and even for whole cultures,

שיחידים, ואף תרבויות שלמות

to care about the wrong things,

יתעסקו בדברים שגויים:

which is to say that it's possible for them

דהיינו, ייתכן

to have beliefs and desires that reliably lead

שיהיו להם אמונות ותשוקות שמובילות בוודאות

to needless human suffering.

לסבל אנושי מיותר.

Just admitting this will transform our discourse about morality.

עצם ההודאה בכך ישנה את אופי הדיון.

We live in a world in which

אנחנו חיים בעולם שבו

the boundaries between nations mean less and less,

המשמעות של הגבולות שבין המדינות הולכת ופוחתת,

and they will one day mean nothing.

ויום אחד הם יהיו חסרי משמעות.

We live in a world filled with destructive technology,

אנחנו חיים בעולם מלא בטכנולוגיה הרסנית,

and this technology cannot be uninvented;

ולא ניתן לבטל את המצאת הטכנולוגיה הזו,

it will always be easier

תמיד יהיה קל יותר

to break things than to fix them.

לשבור דברים מאשר לתקנם.

It seems to me, therefore, patently obvious

לכן נראה לי, באופן גלוי וברור

that we can no more

שאנחנו לא יכולים יותר

respect and tolerate

לכבד ולשאת

vast differences in notions of human well-being

הבדלים רעיוניים עצומים בנוגע לרווחה האנושית,

than we can respect or tolerate vast differences

כפי שאיננו יכולים לכבד או לשאת הבדלים עצומים

in the notions about how disease spreads,

ברעיונות לגבי דרכי התפשטותן של מחלות,

or in the safety standards of buildings and airplanes.

או לגבי תקני בטיחות של בתים ומטוסים.

We simply must converge

אנחנו פשוט חייבים להגיע לעמק השווה

on the answers we give to the most important questions in human life.

לגבי התשובות שאנו נותנים לשאלות האנושיות החשובות ביותר.

And to do that, we have to admit that these questions have answers.

ולשם כך עלינו להודות שאכן יש ויש תשובות לשאלות האלה.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: So, some combustible material there.

כריס אנדרסון : ובכן, יש כאן קצת חומר נפץ.

Whether in this audience or people elsewhere in the world,

אולי בקהל הזה, או אנשים ברחבי העולם

hearing some of this, may well be doing the

ששומעים דברים אלו, ייתכן מאוד שהם

screaming-with-rage thing, after as well, some of them.

צורחים בזעם כתגובה על חלק מהם.

Language seems to be really important here.

נראה שלשפה יש כאן תפקיד בהחלט חשוב.

When you're talking about the veil,

כשאתה מדבר על הרעלה,

you're talking about women dressed in cloth bags.

אתה מדבר על נשים שלובשות שק,

I've lived in the Muslim world, spoken with a lot of Muslim women.

אני חייתי בעולם המוסלמי, דיברתי עם נשים מוסלמיות רבות.

And some of them would say something else. They would say,

כמה מהן יאמרו דבר אחר. הן יאמרו:

"No, you know, this is a celebration

"לא נכון. זו דרך להלל

of female specialness,

את המיוחדות הנשית,

it helps build that and it's a result of the fact that" --

זה תורם לה וזו גם תוצאה של העובדה ש..."

and this is arguably a sophisticated psychological view --

וזו השקפה פסיכולוגית מתוחכמת תקפה,

"that male lust is not to be trusted."

"שאין לבטוח בתאווה הגברית."

I mean, can you engage in a conversation

אני מתכוון, האם אתה יכול לשוחח

with that kind of woman without seeming kind of cultural imperialist?

עם אישה כזו מבלי להיראות כמו איזה אימפריאליסט תרבותי?

Sam Harris: Yeah, well I think I tried to broach this in a sentence,

סאם האריס: אני חושב שניסיתי לנגוע בנושא הזה במשפט אחד,

watching the clock ticking,

בזמן שעקבתי אחרי השעון המתקתק,

but the question is:

אבל השאלה היא,

What is voluntary in a context

איפה הרצון החופשי כשמדובר במצב

where men have certain expectations,

שבו לגברים יש ציפיות מסויימות,

and you're guaranteed to be treated in a certain way

ואת צפויה בוודאות ליחס מסוים

if you don't veil yourself?

אם אינך עוטה רעלה?

And so, if anyone in this room

ולכן, אם מישהי כאן באולם

wanted to wear a veil,

רוצה לעטות רעלה,

or a very funny hat, or tattoo their face --

או לחבוש כובע מצחיק מאד, או לקעקע על פרצופה--

I think we should be free to voluntarily do whatever we want,

אני חושב שזכותנו לבחור מה ברצוננו לעשות,

but we have to be honest about

אבל אנחנו חייבים להיות כנים בנוגע

the constraints that these women are placed under.

למגבלות המוטלות על נשים אלה.

And so I think we shouldn't be so eager

כך שאני חושב שאנחנו לא צריכים למהר ולקבל

to always take their word for it,

תמיד את מילתן בנוגע לזה,

especially when it's 120 degrees out

בייחוד כשבחוץ 49 מעלות

and you're wearing a full burqa.

והן לובשות בורקה מלאה.

CA: A lot of people want to believe in this

כריס אנדרסון : אנשים רבים רוצים להאמין

concept of moral progress.

ברעיון זה של קידמה מוסרית.

But can you reconcile that?

אך האם אתה יכול להבטיח זאת?

I think I understood you to say that you could

להבנתי, אמרת שאתה יכול

reconcile that with a world that doesn't become

ליישב רעיון זה עם עולם שלא נעשה

one dimensional, where we all have to think the same.

חד ממדי, ושבו כולם צריכים לחשוב באותה צורה.

Paint your picture of what

תאר את המצב

rolling the clock 50 years forward,

50 שנה מעכשיו,

100 years forward, how you would like to think of

100 שנה מעכשיו, איך היית רוצה לראות

the world, balancing moral progress

את העולם מתוך איזון של קידמה מוסרית

with richness.

מול עושר.

SH: Well, I think once you admit

סאם האריס: ובכן, אני חושב שברגע שאתה מודה

that we are on the path toward understanding our minds

שעלינו על הדרך לקראת הבנת השכל שלנו

at the level of the brain in some important detail,

ברמת המוח, במספר מאפיינים חשובים,

then you have to admit

הרי שעליך להודות

that we are going to understand all of the positive

שאנחנו עתידים להבין את כל התכונות החיוביות

and negative qualities

והתכונות השליליות

of ourselves in much greater detail.

של עצמנו בפירוט הרבה יותר גדול.

So, we're going to understand positive social emotion

כך שאנו עתידים להבין את הרגשות החברתיים החיוביים

like empathy and compassion,

כמו אמפטיה וחמלה,

and we're going to understand the factors

ואנחנו עתידים להבין את הגורמים

that encourage it -- whether they're genetic,

שמעודדים אותם-- בין אם הם גנטיים,

whether they're how people talk to one another,

או איך שאנשים מדברים ביניהם,

whether they're economic systems,

ובין אם מדבור במערכות כלכליות.

and insofar as we begin to shine light on that

ככל שאנחנו מתחילים לשפוך אור על זה

we are inevitably going to converge

אנחנו באופן בלתי נמנע הולכים להגיע לעמק השווה

on that fact space.

במרחב העובדות הזה.

So, everything is not going to be up for grabs.

אז לא הכל יהיה זמין לכולם.

It's not going to be like

זה לא יהיה, כאילו:

veiling my daughter from birth

לכסות את בתי ברעלה מלידה

is just as good as teaching her

זה טוב בדיוק כמו ללמד אותה

to be confident and well-educated

להיות בטוחה בעצמה ומשכילה

in the context of men who do desire women.

בהקשר של גברים אשר אכן חושקים בנשים.

I mean I don't think we need an NSF grant to know

הרי איננו זקוקים למענק מהמכון הלאומי למדע כדי לדעת

that compulsory veiling is a bad idea --

שחובת לבוש רעלה היא רעיון רע--

but at a certain point

אבל בנקודה מסויימת

we're going to be able to scan the brains of everyone involved

נוכל לסרוק את מוחות כל המעורבים בנושא

and actually interrogate them.

וממש לבדוק את זה אצלם:

Do people love their daughters

האם אנשים אוהבים את בנותיהם

just as much in these systems?

באותה מידה באותן מערכות שהזכרנו?

And I think there are clearly right answers to that.

ואני חושב שבהחלט קיימות תשובות נכונות לכך.

CA: And if the results come out that actually they do,

כריס אנדרסון: ואם התוצאות יראו שאכן הם אוהבים,

are you prepared to shift your instinctive current judgment

האם אתה מוכן לשנות את השיפוט האינסטינקטיבי העכשווי שלך

on some of these issues?

בכמה מהנושאים הללו?

SH: Well yeah, modulo one obvious fact,

סאם האריס: אכן כן, עובדה מספר אחת כאן,

that you can love someone

היא שאפשר לאהוב מישהו

in the context of a truly delusional belief system.

בהקשר של מערכת אמונות הזויה לגמרי,

So, you can say like, "Because I knew my gay son

ואתה יכול לומר, "ידעתי שבני ההומוסקסואל

was going to go to hell if he found a boyfriend,

יילך לגהינום אם ימצא חבר,

I chopped his head off. And that was the most compassionate thing I could do."

ולכן ערפתי את ראשו, וזה היה המעשה הכי רחום שיכולתי לעשות."

If you get all those parts aligned,

אם תחבר בין כל החלקים האלה,

yes I think you could probably be feeling the emotion of love.

אני אכן חושב שאולי הרגשת את רגש האהבה.

But again, then we have to talk about

אבל שוב, אז נצטרך לדבר על

well-being in a larger context.

רווחת האדם בהקשר רחב יותר.

It's all of us in this together,

כולנו בעסק הזה,

not one man feeling ecstasy

לא מדובר רק באיש אחד שנכנס לאקסטזה

and then blowing himself up on a bus.

ואז הולך ומפוצץ את עצמו באוטובוס.

CA: Sam, this is a conversation I would actually love to

כריס אנדרסון: זוהי שיחה שהייתי שמח

continue for hours.

להמשיך במשך שעות.

We don't have that, but maybe another time. Thank you for coming to TED.

אין לנו זמן לכך, אבל אולי בפעם אחרת. תודה לך שבאת ל-TED.

SH: Really an honor. Thank you.

סאם האריס : הכבוד הוא שלי. תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)