Allison Hunt: How I got my new hip

מתרגם: Nemi Podus מבקר: Shaike Katz

Allison Hunt: My three minutes hasn't started yet, has it?

שלוש הדקות שלי עדיין לא התחילו, נכון?

Chris Anderson: No, you can't start the three minutes.

כריס אנדרסון: לא, את לא יכולה להתחיל את שלוש הדקות.

Reset the three minutes, that's just not fair.

אפסו את שלוש הדקות, זה פשוט לא הוגן.

AH: Oh my God, it's harsh up here.

אליסון האנט: אלוהים, קשה פה.

I mean I'm nervous enough as it is.

כלומר, אני מתרגשת מספיק בכל מקרה.

But I am not as nervous as I was five weeks ago.

אבל לא מתרגשת כמו שהייתי לפני חמישה שבועות.

Five weeks ago I had total hip replacement surgery.

לפני חמישה שבועות עברתי ניתוח להחלפת מפרק הירך.

Do you know that surgery?

אתם מכירים את הניתוח הזה?

Electric saw, power drill, totally disgusting

מסור חשמלי, מקדחה, מגעיל לגמרי.

unless you're David Bolinsky, in which case it's all truth and beauty.

אלא אם אתם דיוויד בולינסקי, ובמקרה הזה הכל טוב ויפה.

Sure David, if it's not your hip, it's truth and beauty.

בטח, דיוויד, אם זו לא הירך שלך, זה טוב ויפה.

Anyway, I did have a really big epiphany around the situation,

בכל מקרה, היתה לי התגלות גדולה בנוגע למצב הזה,

so Chris invited me to tell you about it.

אז כריס הזמין אותי לספר לכם עליה.

But first you need to know two things about me.

אבל קודם לכן אתם צריכים לדעת שני דברים עליי.

Just two things.

רק שניים.

I'm Canadian, and I'm the youngest of seven kids.

אני קנדית, ואני הצעירה מבין 7 ילדים.

Now, in Canada, we have that great healthcare system.

בקנדה יש לנו מערכת בריאות נהדרת.

That means we get our new hips for free.

זה אומר שאנחנו מקבלים מפרקי ירך חדשים חינם.

And being the youngest of seven,

ובהיותי הצעירה מבין שבעה,

I have never been at the front of the line for anything. OK?

אף פעם לא הייתי ראשונה בתור לשום דבר. בסדר?

So my hip had been hurting me for years.

הירך שלי כאבה במשך שנים.

I finally went to the doctor, which was free.

לבסוף הלכתי לרופאה, מה שהיה חינם,

And she referred me to an orthopedic surgeon, also free.

והיא הפנתה אותי למנתח אורטופדי, גם כן חינם.

Finally got to see him after 10 months of waiting -- almost a year.

לבסוף זכיתי לפגוש אותו אחרי עשרה חודשים - כמעט שנה.

That is what free gets you.

זה מה שמקבלים עבור חינם.

I met the surgeon, and he took some free X-rays,

פגשתי את המנתח, והוא צילם כמה צילומי רנטגן חינם,

and I got a good look at them. And you know,

ויצא לי להסתכל עליהם, ואתם יודעים,

even I could tell my hip was bad,

אפילו אני יכולתי לראות שהירך שלי לא בסדר.

and I actually work in marketing.

ואני עוד עובדת בשיווק.

So he said, "Allison, we've got to get you on the table.

אז הוא אמר "אליסון, אנחנו חייבים לשים אותך על שולחן הניתוחים.

I'm going to replace your hip -- it's about an 18-month wait."

אני הולך להחליף את מפרק הירך שלך - זו המתנה של בערך 18 חודשים.

18 more months.

18 חודשים נוספים.

I'd already waited 10 months, and I had to wait 18 more months.

כבר חיכיתי 10 חודשים, והייתי חייבת לחכות 18 נוספים.

You know, it's such a long wait that I actually

זו המתנה כל כך ארוכה שאפילו

started to even think about it in terms of TEDs.

התחלתי לחשוב על זה במונחים של כנסי TED.

I wouldn't have my new hip for this TED.

לא תהיה לי ירך חדשה בזמן לכנס הזה,

I wouldn't have my new hip for TEDGlobal in Africa.

לא תהיה לי ירך חדשה בזמן לכנס TEDGlobal באפריקה,

I would not have my new hip for TED2008.

לא תהיה לי ירך חדשה לכנס TED 2008.

I would still be on my bad hip. That was so disappointing.

עדיין אהיה עם הירך הפגועה. זה היה כל כך מאכזב.

So, I left his office and I was walking through the hospital,

אז עזבתי את המשרד שלו והתחלתי ללכת דרך בית החולים,

and that's when I had my epiphany.

ואז קיבלתי את ההתגלות שלי.

This youngest of seven had to get herself to the front of the line.

הצעירה משבעה הזאת חייבת למקם את עצמה בראש התור.

Oh yeah.

הו כן.

Can I tell you how un-Canadian that is?

אפשר לספר לכם כמה לא-קנדי זה?

We do not think that way.

אנחנו לא חושבים בצורה הזו.

We don't talk about it. It's not even a consideration.

אנחנו לא מדברים על זה, זו אפילו לא אפשרות.

In fact, when we're traveling abroad, it's how we identify fellow Canadians.

למעשה, כשאנחנו בחו"ל, ככה אנחנו מזהים את אחינו הקנדים.

"After you." "Oh, no, no. After you."

"אחריך." "הו, לא לא. אחריך."

Hey, are you from Canada? "Oh, me too! Hi!"

היי, אתה מקנדה? "גם אני! שלום!"

"Great! Excellent!"

"נהדר! מצוין!"

So no, suddenly I wasn't averse to butting any geezer off the list.

אז לא, פתאום לא התנגדתי לבעוט איזה תרח מחוץ לרשימה.

Some 70-year-old who wanted his new hip

איזה בן 70 שרצה את הירך החדשה שלו

so he could be back golfing, or gardening.

כדי שיוכל לחזור לשחק גולף או לגנן.

No, no. Front of the line.

לא, לא. ראש הרשימה.

So by now I was walking the lobby, and of course, that hurt,

אז הלכתי בלובי, וזה כמובן כאב,

because of my hip, and I kind of needed a sign.

בגלל הירך, והייתי צריכה סימן.

And I saw a sign.

וראיתי סימן.

In the window of the hospital's tiny gift shop there was a sign

בחלון של חנות המתנות הקטנה של בית החולים היה שלט [סימן]

that said, "Volunteers Needed." Hmm.

שהיה כתוב עליו "דרושים מתנדבים".

Well, they signed me up immediately.

הם רשמו אותי מיידית.

No reference checks. None of the usual background stuff, no.

בלי המלצות, בלי כל בדיקות הרקע הרגילות, לא.

They were desperate for volunteers

הם היו נואשים למתנדבים.

because the average age of the volunteer at the hospital gift shop was 75.

כי הגיל הממוצע של המתנדבים בחנות המתנות של בית החולים היה 75.

Yeah. They needed some young blood.

כן, הם היו צריכים קצת דם צעיר.

So, next thing you know, I had my bright blue volunteer vest,

אז מאוד מהר קיבלתי את ווסט-המתנדבים הכחול בהיר שלי,

I had my photo ID, and I was fully trained by my 89-year-old boss.

את התעודה המצולמת שלי והייתי מאומנת היטב ע"י הבוס בן ה89 שלי.

I worked alone.

עבדתי לבד.

Every Friday morning I was at the gift shop.

בכל יום שישי בבוקר הייתי בחנות המתנות.

While ringing in hospital staff's Tic Tacs,

בזמן שהקלדתי לקופה את סוכריות הטיק-טק של הצוות,

I'd casually ask, "What do you do?"

הייתי שואלת כבדרך אגב, "מה התפקיד שלך?"

Then I'd tell them, "Well, I'm getting my hip replaced -- in 18 months.

ואז הייתי אומרת להם, "אני עוברת ניתוח להחלפת מפרק הירך - עוד 18 חודשים.

It's gonna be so great when the pain stops. Ow!"

זה יהיה כל כך נפלא כשהכאב יפסיק. או!"

All the staff got to know the plucky, young volunteer.

וכל הצוות הכיר את המתנדבת הצעירה והאמיצה.

My next surgeon's appointment was, coincidentally,

התור הבא שלי למנתח היה, בצירוף מקרים,

right after a shift at the gift shop.

מיד אחרי משמרת בחנות המתנות.

So, naturally, I had my vest and my identification.

אז, באופן טבעי, לבשתי את הווסט שלי ואת התעודה.

I draped them casually over the chair in the doctor's office.

הנחתי אותם כבדרך אגב על משענת הכיסא במשרד הרופא,

And you know, when he walked in,

ואתם יודעים, כשהוא נכנס,

I could just tell that he saw them.

פשוט ידעתי שהוא ראה אותם.

Moments later, I had a surgery date just weeks away,

מספר רגעים לאחר מכן, היה לי תאריך לניתוח במרחק שבועות ספורים

and a big fat prescription for Percocet.

ומרשם שמנמן לפרקוסט [משככי כאבים].

Now, word on the street was that it was actually

השמועה אמרה שבעצם

my volunteering that got me to the front of the line.

זו ההתנדבות שלי שקידמה אותי לראש התור.

And, you know, I'm not even ashamed of that.

ואתם יודעים, אני אפילו לא מתביישת בזה.

Two reasons.

משתי סיבות.

First of all, I am going to take such good care of this new hip.

קודם כל, אני הולכת לטפל ממש יפה במפרק החדש הזה.

But also I intend to stick with the volunteering,

אבל מלבד זאת, אני מתכוונת להמשיך להתנדב,

which actually leads me to the biggest epiphany of them all.

מה שבעצם מוביל אותי להתגלות הגדולה מכולן.

Even when a Canadian cheats the system,

אפילו כשקנדי מערים על המערכת,

they do it in a way that benefits society.

הוא עושה זאת בדרך שמועילה לחברה.