Why Some of Us Don’t Have One True Calling | Emilie Wapnick | TED

מתרגם: Lee-Tal Nahmias מבקר: Ido Dekkers

Raise your hand if you've ever been asked the question

ירים את ידו מי שאי פעם נשאל

"What do you want to be when you grow up?"

"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"

Now if you had to guess,

אם הייתם צריכים לנחש,

how old would you say you were when you were first asked this question?

בני כמה הייתם, לדעתכם, כשנשאלתם שאלה זו לראשונה?

You can just hold up fingers.

אתם יכולים להרים אצבעות.

Three. Five. Three. Five. Five. OK.

שלוש. חמש. שלוש. חמש. חמש. בסדר.

Now, raise your hand if the question

עכשיו, ירים את ידו מי שהשאלה

"What do you want to be when you grow up?"

"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"

has ever caused you any anxiety.

גרמה לו אי פעם חרדה כלשהי.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

Any anxiety at all.

כל חרדה שהיא.

I'm someone who's never been able to answer the question

אני מישהי שמעולם לא הצליחה לענות על השאלה

"What do you want to be when you grow up?"

"מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?"

See, the problem wasn't that I didn't have any interests --

הבעיה אינה שלא היו לי תחומי עניין כלל -

it's that I had too many.

אלא שהיו לי רבים מדי.

In high school, I liked English and math and art and I built websites

בתיכון, אהבתי אנגלית, מתמטיקה, אמנות ובניתי אתרי אינטרנט

and I played guitar in a punk band called Frustrated Telephone Operator.

ניגנתי בגיטרה בלהקת פאנק בשם מפעילות טלפון מתוסכלות.

Maybe you've heard of us.

אולי שמעתם עלינו.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

This continued after high school,

זה המשיך לאחר התיכון,

and at a certain point, I began to notice this pattern in myself

ובנקודה מסוימת, התחלתי להבחין בדפוס אצלי

where I would become interested in an area

לפיו התחלתי להתעניין בתחום מסוים

and I would dive in, become all-consumed,

צללתי לתוכו, נשאבתי פנימה,

and I'd get to be pretty good at whatever it was,

והפכתי להיות די טובה במה שזה לא יהיה,

and then I would hit this point where I'd start to get bored.

ואז הגעתי לנקודה בה התחלתי לחוש שעמום.

And usually I would try and persist anyway,

לרוב השתדלתי להתמיד בכל מקרה,

because I had already devoted so much time and energy

כי השקעתי כבר כל כך הרבה זמן ואנרגיה

and sometimes money into this field.

לפעמים גם כסף, בתחום הזה.

But eventually this sense of boredom,

אך בסוף, תחושת שעמום זו,

this feeling of, like, yeah, I got this, this isn't challenging anymore --

התחושה שקלטתי את העניין, זה כבר לא מאתגר -

it would get to be too much.

זה הפך להיות יותר מדי.

And I would have to let it go.

ואז וויתרתי על זה.

But then I would become interested in something else,

אבל אז התחלתי להתעניין במשהו אחר,

something totally unrelated, and I would dive into that,

משהו לחלוטין לא קשור, וצללתי לתוכו,

and become all-consumed, and I'd be like, "Yes! I found my thing,"

נשאבתי לגמרי, והרגשתי שמצאתי את המשהו שלי!

and then I would hit this point again where I'd start to get bored.

ואז שוב הגעתי לנקודה בה חשתי שעמום.

And eventually, I would let it go.

ובסופו של דבר, וויתרתי על זה.

But then I would discover something new and totally different,

אך גיליתי עוד משהו חדש ושונה לחלוטין,

and I would dive into that.

ונשאבתי לתוכו.

This pattern caused me a lot of anxiety,

הדפוס הזה גרם לי לחרדה רבה,

for two reasons.

משתי סיבות.

The first was that I wasn't sure

הראשונה היא שלא הייתי בטוחה

how I was going to turn any of this into a career.

איך אני הולכת להפוך משהו מזה לקריירה.

I thought that I would eventually have to pick one thing,

חשבתי שבסופו של דבר אצטרך לבחור תחום אחד,

deny all of my other passions,

לשים בצד את שאר התשוקות שלי,

and just resign myself to being bored.

ולדון את עצמי לשעמום.

The other reason it caused me so much anxiety

הסיבה האחרת שגרמה לי לחרדה גדולה יותר

was a little bit more personal.

היא היתה מעט יותר אישית.

I worried that there was something wrong with this,

חששתי שמא יש משהו לא בסדר בזה,

and something wrong with me for being unable to stick with anything.

שמשהו לא בסדר אצלי, כי אני לא מצליחה לדבוק בשום דבר.

I worried that I was afraid of commitment,

חששתי שמא אני מפחדת ממחויבות,

or that I was scattered, or that I was self-sabotaging,

או שאני מפוזרת, או שאני פוגעת בעצמי,

afraid of my own success.

מפחדת מההצלחה שלי.

If you can relate to my story and to these feelings,

אם אתם יכולים להתחבר לסיפור שלי ולתחושות האלה,

I'd like you to ask yourself a question

אני מבקשת שתשאלו את עצמכם שאלה

that I wish I had asked myself back then.

שהלוואי שהייתי שואלת את עצמי אז.

Ask yourself where you learned to assign the meaning of wrong or abnormal

שאלו את עצמכם, איפה למדתם להצמיד משמעות שלילית, או לא נורמלית

to doing many things.

לעשיית דברים רבים.

I'll tell you where you learned it:

אומר לכם היכן למדת את זה:

you learned it from the culture.

למדתם את זה מהתרבות.

We are first asked the question "What do you want to be when you grow up?"

אנו נשאלים לראשונה "מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים?"

when we're about five years old.

כשאנחנו בני חמש בערך.

And the truth is that no one really cares what you say when you're that age.

והאמת היא שלאף אחד לא אכפת מה אתם אומרים בגיל הזה.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

It's considered an innocuous question,

זו נחשבת שאלה תמימה,

posed to little kids to elicit cute replies,

המוצגת לילדים במטרה לקבל תשובות חמודות,

like, "I want to be an astronaut," or "I want to be a ballerina,"

כמו, "אני רוצה להיות אסטרונאוט", או, "אני רוצה להיות בלרינה",

or "I want to be a pirate."

או "אני רוצה להיות שודד ים."

Insert Halloween costume here.

ועוד תחפושות אחרות.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

But this question gets asked of us again and again as we get older

אך אנו נשאלים את השאלה שוב ושוב כשאנו גדלים

in various forms -- for instance, high school students might get asked

בצורות שונות - למשל, תלמידי תיכון נשאלים

what major they're going to pick in college.

באיזה מקצוע יבחרו ללמוד באוניברסיטה.

And at some point,

בשלב מסוים,

"What do you want to be when you grow up?"

"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"

goes from being the cute exercise it once was

הופך מהשעשוע החמוד שהיה פעם

to the thing that keeps us up at night.

לעניין שמשאיר אותנו ערים בלילה.

Why?

מדוע?

See, while this question inspires kids to dream about what they could be,

ובכן, בזמן שהשאלה מניעה ילדים לחלום על מה שהם יכולים להיות,

it does not inspire them to dream about all that they could be.

היא לא מניעה אותם לחלום על כל מה שהם יכולים להיות.

In fact, it does just the opposite,

למען האמת, השאלה עושה את ההפך,

because when someone asks you what you want to be,

משום שכשאתה נשאל מה אתה רוצה להיות,

you can't reply with 20 different things,

אתה לא יכול לענות 20 דברים שונים,

though well-meaning adults will likely chuckle and be like,

למרות שמבוגרים בעלי כוונות טובות יצחקקו ויאמרו

"Oh, how cute, but you can't be a violin maker and a psychologist.

"כמה חמוד, אבל אתה לא יכול להיות בונה כינורות ופסיכולוג.

You have to choose."

אתה צריך לבחור."

This is Dr. Bob Childs --

זהו ד"ר בוב צ'יילדס -

(Laughter)

(צחוק בקהל)

and he's a luthier and psychotherapist.

הוא בונה כינורות וגם פסיכותרפיסט.

And this is Amy Ng, a magazine editor turned illustrator, entrepreneur,

וזו איימי אנג, עורכת מגזין שהפכה למאיירת, יזמית,

teacher and creative director.

מורה ומנהלת קריאייטיב.

But most kids don't hear about people like this.

רוב הילדים לא שומעים על אנשים כאלה.

All they hear

מה שהם שומעים זה

is that they're going to have to choose.

שהם יצטרכו לבחור.

But it's more than that.

אך זה מעבר לכך,

The notion of the narrowly focused life

הרעיון של חיים במיקוד צר

is highly romanticized in our culture.

מוצגים בצורה רומנטית בתרבות שלנו.

It's this idea of destiny or the one true calling,

זה הרעיון של גורל, או ייעוד אמיתי אחד,

the idea that we each have one great thing

הרעיון לפיו לכל אחד מאיתנו יש משהו גדול אחד,

we are meant to do during our time on this earth,

אותו אנו מיועדים לעשות בזמן שיש לנו בכדור הארץ,

and you need to figure out what that thing is

ואנחנו אמורים להבין מהו הדבר הזה

and devote your life to it.

ולהקדיש לו את החיים שלנו.

But what if you're someone who isn't wired this way?

אך מה קורה אם אינכם מחווטים בדרך הזאת?

What if there are a lot of different subjects that you're curious about,

מה קורה אם ישנם נושאים רבים שאתם סקרנים לגביהם,

and many different things you want to do?

ודברים רבים ושונים שאתם רוצים לעשות?

Well, there is no room for someone like you in this framework.

ובכן, אין מקום למישהו כמוכם במערכת הזאת.

And so you might feel alone.

ולכן אתם עלולים להרגיש לבד.

You might feel like you don't have a purpose.

אתם עלולים להרגיש שאין לכם משמעות.

And you might feel like there's something wrong with you.

ואתם עלולים להרגיש שמשהו לא בסדר אצלכם.

There's nothing wrong with you.

הכל בסדר אצלכם.

What you are is a multipotentialite.

אתם אדם מולטי-פוטנציאלי.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

A multipotentialite is someone with many interests and creative pursuits.

לאדם מולטי-פוטנציאלי ישנם תחומי עניין רבים ושאיפות יצירתיות מגוונות.

It's a mouthful to say.

זו מילה ארוכה.

It might help if you break it up into three parts:

אולי יעזור לפרק אותה לשלושה חלקים:

multi, potential, and ite.

מולטי, פוטנציאל ו - י.

You can also use one of the other terms that connote the same idea,

אפשר להשתמש גם במושגים אחרים שרומזים על אותה המשמעות,

such as polymath, the Renaissance person.

כמו איש אשכולות, האדם ברנסנס.

Actually, during the Renaissance period,

למעשה, בתקופת הרנסנס,

it was considered the ideal to be well-versed in multiple disciplines.

זה נחשב אידאלי להיות בקיא במספר דיסציפלינות.

Barbara Sher refers to us as "scanners."

ברברה שר מכנה אותנו "סורקים."

Use whichever term you like, or invent your own.

השתמשו באיזה מושג שתרצו, או המציאו משלכם.

I have to say I find it sort of fitting that as a community,

עלי לומר שאני מוצאת שזה מתאים בתור קהילה,

we cannot agree on a single identity.

שאיננו מצליחים להסכים על זהות אחת.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

It's easy to see your multipotentiality

זה קל לראות את המולטי-פוטנציאליות שלכם

as a limitation or an affliction that you need to overcome.

כמגבלה או נגע שיש להתגבר עליהם.

But what I've learned through speaking with people

אך ממה שלמדתי בעקבות שיחות עם אנשים

and writing about these ideas on my website,

וכתיבה של הרעיונות הללו באתר האינטרנט שלי,

is that there are some tremendous strengths to being this way.

הוא שישנם מספר יתרונות עצומים באופי הזה.

Here are three

הנה שלושה.

multipotentialite super powers.

כוחות על מולטי-פוטנציאליים.

One: idea synthesis.

1. מיזוג רעיונות.

That is, combining two or more fields

כלומר, שילוב שני תחומים, או יותר,

and creating something new at the intersection.

ויצירת דברים חדשים מתוך ההצטלבות.

Sha Hwang and Rachel Binx drew from their shared interests

שה וואנג ורייצ'ל ביקס שאבו מתוך תחומי העניין המשותפים שלהם

in cartography, data visualization, travel, mathematics and design,

במיפוי, הדמיית מידע, מסעות, מתמטיקה ועיצוב,

when they founded Meshu.

כשהם הקימו את משו.

Meshu is a company that creates custom geographically-inspired jewelry.

משו הינה חברה המייצרת תכשיטים מותאמים אישית בהשראת הגאוגרפיה.

Sha and Rachel came up with this unique idea

שה ורייצ'ל המציאו רעיון ייחודי זה

not despite, but because of their eclectic mix of skills and experiences.

לא למרות, אלא בגלל שילוב הכישורים והניסיון שלהם.

Innovation happens at the intersections.

חדשנות מתרחשת בהצטלבות.

That's where the new ideas come from.

משם מגיעים הרעיונות החדשים.

And multipotentialites, with all of their backgrounds,

ואנשים מולטי-פוטנציאליים, עם כל הרקע שלהם,

are able to access a lot of these points of intersection.

יכולים לגשת לרבות מנקודות הצטלבות אלה.

The second multipotentialite superpower

כוח העל השני של אנשים מולטי-פוטנציאליים

is rapid learning.

הינו למידה מהירה.

When multipotentialites become interested in something,

כשאנשים מולטי-פוטנציאליים מתעניינים במשהו,

we go hard.

אנחנו נכנסים בעובי הקורה.

We observe everything we can get our hands on.

אנחנו מתבוננים בכל מה שאנחנו מצליחים להניח עליו את ידינו.

We're also used to being beginners,

אנחנו גם רגילים להיות מתחילים,

because we've been beginners so many times in the past,

כי היינו מתחילים כל כך הרבה פעמים בעבר,

and this means that we're less afraid of trying new things

וזה אומר שאנו פחות מפחדים לנסות דברים חדשים

and stepping out of our comfort zones.

או לצאת מאזורי הנוחות שלנו.

What's more, many skills are transferable across disciplines,

בנוסף, כישורים רבים ניתנים להעברה בין דיסציפלינות שונות,

and we bring everything we've learned to every new area we pursue,

כך שאנו מביאים את כל מה שלמדנו לכל תחום חדש בו אנו עוסקים,

so we're rarely starting from scratch.

לפיכך, נדיר שאנו מתחילים מאפס.

Nora Dunn is a full-time traveler and freelance writer.

נורה דאן הינה מטיילת במשרה מלאה וכותבת פרילנסרית.

As a child concert pianist, she honed an incredible ability

כפסנתרנית קונצרטים בילדותה, היא השחיזה יכולת מופלאה

to develop muscle memory.

לפתח את שרירי הזיכרון.

Now, she's the fastest typist she knows.

כיום, היא הכתבנית המהירה ביותר שהיא מכירה.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

Before becoming a writer, Nora was a financial planner.

לפני שהפכה לכותבת, נורה עסקה בתכנון פיננסי.

She had to learn the finer mechanics of sales

היא למדה את המכניקה העדינה של מכירות

when she was starting her practice,

כשהיא התחילה את העיסוק שלה,

and this skill now helps her write compelling pitches to editors.

ומיומנות זו עוזרת לה כעת בכתיבת מסרים משכנעים לעורכים.

It is rarely a waste of time to pursue something you're drawn to,

לעתים נדירות זהו בזבוז זמן לדלוק אחר משהו שנמשכים אליו,

even if you end up quitting.

אפילו אם בסוף מוותרים.

You might apply that knowledge in a different field entirely,

אפשר להשתמש בידע הזה בתחום אחר לחלוטין,

in a way that you couldn't have anticipated.

בדרך שלא ניתן היה לצפות מראש.

The third multipotentialite superpower

כוח העל השלישי של האדם המולטי-פוטנציאלי

is adaptability;

הינו סתגלנות;

that is, the ability to morph into whatever you need to be

כלומר, היכולת להשתנות למה שצריך להיות

in a given situation.

בכל מצב נתון.

Abe Cajudo is sometimes a video director, sometimes a web designer,

אייב קהודו הוא לפעמים מנהל וידאו, לפעמים מעצב אתרי אינטרנט,

sometimes a Kickstarter consultant, sometimes a teacher,

לפעמים יועץ לקיקסטארטר, לפעמים מורה,

and sometimes, apparently, James Bond.

ולפעמים, מסתבר, ג'יימס בונד.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

He's valuable because he does good work.

הוא בעל ערך כי הוא עושה עבודה טובה.

He's even more valuable because he can take on various roles,

הוא בעל ערך אפילו יותר, כי הוא יכול להתמודד עם תפקידים שונים,

depending on his clients' needs.

בהתאם לדרישות של הלקוחות שלו.

Fast Company magazine identified adaptability

המגזין פאסט קומפני זיהה את הסתגלנות

as the single most important skill to develop in order to thrive

כמיומנות החשובה ביותר שיש לפתח על מנת לשגשג

in the 21st century.

במאה העשרים ואחת.

The economic world is changing so quickly and unpredictably

העולם הכלכלי משתנה כה מהר ובצורה בלתי צפויה

that it is the individuals and organizations that can pivot

כך שהאינדיבידואלים והחברות שיכולים להסתובב סביב ציר

in order to meet the needs of the market that are really going to thrive.

על מנת לעמוד בדרישות השוק, הם אלה שיצליחו באמת לשגשג.

Idea synthesis, rapid learning and adaptability:

מיזוג רעיונות, למידה מהירה וסתגלנות;

three skills that multipotentialites are very adept at,

שלוש מיומנויות שאנשים מולטי-פוטנציאליים מומחים בהן,

and three skills that they might lose if pressured to narrow their focus.

ושלוש מיומנויות שהם עלולים להפסיד אם ילחצו עליהם להצר את המיקוד שלהם.

As a society, we have a vested interest in encouraging multipotentialites

כחברה, יש לנו חשיבות בעידוד האנשים המולטי-פוטנציאליים

to be themselves.

להיות מי שהם.

We have a lot of complex, multidimensional problems in the world right now,

יש לנו הרבה בעיות מורכבות ורב-ממדיות בעולם כרגע,

and we need creative, out-of-the-box thinkers to tackle them.

ואנו זקוקים לחושבים יצירתיים, מחוץ לקופסא, שיתמודדו עמן.

Now, let's say that you are, in your heart, a specialist.

נאמר שבלבך אתה מומחה.

You came out of the womb knowing you wanted to be a pediatric neurosurgeon.

יצאת מהרחם בידיעה שאתה רוצה להיות נוירוכירורג ילדים.

Don't worry -- there's nothing wrong with you, either.

אל דאגה - אין שום דבר לא בסדר אצלך, גם.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

In fact, some of the best teams are comprised of a specialist

למעשה, חלק מהצוותים הטובים ביותר מורכבים ממומחה

and multipotentialite paired together.

ומאדם מולטי-פוטנציאלי ביחד.

The specialist can dive in deep and implement ideas,

המומחה יכול להתעמק פנימה וליישם רעיונות,

while the multipotentialite brings a breadth of knowledge to the project.

בעוד שהאדם המולטי-פוטנציאלי מביא רוחב גדול של ידע לתוך הפרויקט.

It's a beautiful partnership.

זוהי שותפות מופלאה.

But we should all be designing lives and careers

כולנו צריכים לתכנן חיים וקריירות

that are aligned with how we're wired.

המותאמים לאיך שאנו מחווטים.

And sadly, multipotentialites are largely being encouraged

למרבה הצער, אנשים מולטי-פוטנציאליים מעודדים לרוב

simply to be more like their specialist peers.

פשוט להיות כמו עמיתיהם המומחים.

So with that said,

משזה נאמר,

if there is one thing you take away from this talk,

אם יש דבר אחד שתקחו משיחה זו,

I hope that it is this:

אני מקווה שזה הדבר הבא:

embrace your inner wiring, whatever that may be.

חבקו את החיווט הפנימי שלכם, יהיה הוא מה שיהיה.

If you're a specialist at heart,

אם אתם מומחים בלבכם,

then by all means, specialize.

בבקשה, התמחו.

That is where you'll do your best work.

שם תבצעו את העבודה הטובה ביותר.

But to the multipotentialites in the room,

אך למולטי-פוטנציאלים שבחדר,

including those of you who may have just realized

כולל אלה שאולי גילו

in the last 12 minutes that you are one --

ב- 12 הדקות האחרונות שאתם כאלה -

(Laughter)

(צחוק בקהל)

to you I say:

לכם אני אומרת:

embrace your many passions.

חבקו את התשוקות הרבות שלכם.

Follow your curiosity down those rabbit holes.

לכו אחרי הסקרנות שלכם לכל אורך הדרך.

Explore your intersections.

צאו למסע בכל ההצטלבויות.

Embracing our inner wiring leads to a happier, more authentic life.

חיבוק החיווט הפנימי מוביל לחיים שמחים ואמיתיים יותר.

And perhaps more importantly --

ואולי חשוב יותר -

multipotentialites, the world needs us.

מולטי-פוטנציאלים , העולם זקוק לנו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)