Renny Gleeson: Busted! The sneaky moves of antisocial smartphone users

מתרגם: Einat Levy מבקר: Avshalom Aloni

What I wanted to talk to you about today is two things:

אני רוצה לדבר איתכם היום על שני דברים:

one, the rise of a culture of availability;

האחד, עלייתה של תרבות הזמינות,

and two, a request.

והשני, בקשה.

So we're seeing a rise of this availability

אנחנו רואים עלייה של זמינות

being driven by mobile device proliferation,

מובלת על ידי שגשוג של מכשירים ניידים

globally, across all social strata.

עולמית, בכל השכבות החברתיות.

We're seeing, along with that proliferation of mobile devices,

אנחנו רואים, יחד עם שגשוג זה של מכשירים ניידים

an expectation of availability.

ציפייה לזמינות.

And, with that, comes the third point,

ועם זה באה נקודה שלישית,

which is obligation -- and an obligation to that availability.

שהיא מחוייבות - ומחוייבות לזמינות זו.

And the problem is, we're still working through,

והבעייה היא, שאנחנו עדיין עובדים ומעצבים

from a societal standpoint,

מנקודת מבט חברתית

how we allow people to be available.

כיצד אנחנו מרשים לאנשים להיות זמינים.

There's a significant delta, in fact,

יש פער מהותי, למעשה,

between what we're willing to accept.

בין מה שאנחנו מוכנים לקבל

Apologies to Hans Rosling --

התנצלות להאנס רוסלינג -

he said anything that's not using real stats is a lie --

הוא אמר שכל מה שלא משתמש בנתונים אמיתיים הוא שקר -

but the big delta there

אבל הפער הגדול כאן

is how we deal with this from a public standpoint.

הוא איך אנחנו מתמודדים עם זה מנקודת מבט ציבורית.

So we've developed certain tactics and strategies

אז פיתחנו אסטרטגיות ודרכים מסויימים

to cover up.

בכדי לטשטש.

This first one's called "the lean."

לראשונה קוראים "ההרכנה"

And if you've ever been in a meeting where you play sort of meeting "chicken,"

ואם פעם הייתם בפגישה שמשחקים מעין "דג מלוח",

you're sitting there, looking at the person, waiting for them to look away,

אתם יושבים שם, מסתכלים על הבן אדם, מחכים שהם יסיטו מבט,

and then quickly checking the device.

ואז מהר בודקים את המכשיר.

Although you can see the gentleman up on the right is busting him.

למרות שאפשר לראות שהבחור מימין תופס אותו.

"The stretch."

"המתיחה."

OK, the gentleman on the left is saying, "Screw you,

הבחור משמאל אומר, "לך לעזאזל,

I'm going to check my device."

אני הולך לבדוק את המכשיר."

But the guy, here, on the right,

אבל הבחור פה מימין

he's doing the stretch.

הוא מבצע את המתיחה.

It's that reeeee-e-e-each out, the physical contortion

זה ה-להגייי-י-ע, הסיבוב הפיזי

to get that device just below the tabletop.

להביא את המכשיר בדיוק תחת שפת השולחן.

Or, my favorite, the "Love you; mean it."

או האהוב עלי ביותר, ה-"אוהב אותך; תתכוון לזה"

(Laughter)

(צחוק)

Nothing says "I love you"

שום דבר לא אומר "אני אוהב אותך"

like "Let me find somebody else I give a damn about."

כמו "אני אמצא מישהו אחר שאכפת לי ממנו"

Or, this one, coming to us from India.

או זה, שמגיע אלינו מהודו.

You can find this on YouTube,

אתם יכולים למצוא את זה ב'יוטיוב',

the gentleman who's recumbent on a motorcycle

האיש שוכב על אופנוע

while text messaging.

תוך כדי כתיבת סמס.

Or what we call the "sweet gravy, stop me before I kill again!"

או מה שנקרא "אלוהים אדירים, תעצרו אותי לפני שאני הורג שוב!"

That is actually the device.

זהו בעצם המכשיר.

What this is doing is, we find a --

מה שזה עושה,

(Laughter)

(צחוק)

a direct collision --

זה התנגשות ישירה

we find a direct collision between availability --

אנחנו רואים התנגשות ישירה בין זמינות

and what's possible through availability --

ומה שמתאפשר עם זמינות

and a fundamental human need -- which we've been hearing about a lot, actually --

וצורך אנושי בסיסי - שאנחנו שומעים עליו הרבה -

the need to create shared narratives.

ליצור סיפורים משותפים.

We're very good at creating personal narratives,

אנחנו מאד טובים ביצירת סיפורים אישיים

but it's the shared narratives that make us a culture.

אבל אלה הסיפרים המשותפים שהופכים אותנו לתרבות.

And when you're standing with someone,

וכשאתם עומדים עם מישהו

and you're on your mobile device,

ואתם על המכשיר הנייד,

effectively what you're saying to them is,

מעשית מה שאתם אומרים לו,

"You are not as important as, literally,

זה "אתה לא חשוב כמו, באמת,

almost anything that could come to me through this device."

כמעט כל דבר שיכול להגיע אלי דרך המכשיר."

Look around you.

הסתכלו מסביב.

There might be somebody on one right now,

יכול להיות מישהו שעכשיו על המכשיר,

participating in multi-dimensional engagement.

המשתתף בתרחיש רב מימדי.

(Laughter)

(צחוק)

Our reality right now is less interesting

המציאות שלנו כרגע היא פחות מעניינת

than the story we're going to tell about it later.

ממה שנספר עליה אחר כך.

This one I love.

את התמונה הזו אני אוהב.

This poor kid, clearly a prop --

הילד המסכן הזה הוא אביזר -

don't get me wrong, a willing prop --

אל תבינו אותי לא נכון, אביזר מרצון -

but the kiss that's being documented kind of looks like it sucks.

אבל הנשיקה שמתועדת נראית מבאסת.

This is the sound of one hand clapping.

זה כמו למחוא כפיים ביד אחת.

So, as we lose the context of our identity,

תוך שאנו מאבדים את ההקשר של הזהות שלנו,

it becomes incredibly important

נעֶשה מאד חשוב

that what you share becomes the context of shared narrative,

שמה שנשתף יהפוך להקשר של סיפורים משותפים,

becomes the context in which we live.

ויהפוך לָהקשר בו אנו חיים.

The stories that we tell -- what we push out --

הסיפורים שאנו מספרים - מה שאנו מחצינים -

becomes who we are.

הופך להיות מה שאנחנו.

People aren't simply projecting identity,

אנו לא סתם מקרינים זהות,

they're creating it.

הסיפורים יוצרים אותה.

And so that's the request I have for everybody in this room.

לכן זוהי בקשתי מכל הנוכחים בחדר.

We are creating the technology

אנחנו יוצרים את הטכנולוגיה

that is going to create the new shared experience,

שעומדת ליצור חווית שיתוף חדשה,

which will create the new world.

שתיצור את העולם החדש.

And so my request is,

ולכן בקשתי היא,

please, let's make technologies

אנא, בואו ניצור טכנולוגיות

that make people more human,

שהופכות אנשים ליותר אנושיים,

and not less.

ולא לפחות.

Thank you.

תודה.