The surprising habits of original thinkers | Adam Grant | TED

מתרגם: Ronit Kfir מבקר: Ido Dekkers

Seven years ago, a student came to me and asked me to invest in his company.

לפני 7 שנים ניגש אלי סטודנט וביקש ממני להשקיע בחברה שלו.

He said, "I'm working with three friends,

הוא אמר, "אני עובד עם שלושה חברים,

and we're going to try to disrupt an industry by selling stuff online."

ואנחנו עומדים לנסות לשבש משהו בתעשיה על ידי מכירת דברים אונליין."

And I said, "OK, you guys spent the whole summer on this, right?"

ואני אמרתי "אוקיי, בטח ישבתם על זה כל הקיץ, נכון?"

"No, we all took internships just in case it doesn't work out."

"לא, כולנו לקחנו התמחות, למקרה שזה לא יצליח."

"All right, but you're going to go in full time once you graduate."

"בסדר, אבל אתם תעבדו בזה כל הזמן ברגע שתסיימו ללמוד.."

"Not exactly. We've all lined up backup jobs."

"לא בדיוק. כולנו הכנו עבודות לגיבוי"

Six months go by,

שישה חודשים עוברים,

it's the day before the company launches,

יש רק יום אחד לפני שהחברה עולה לאוויר,

and there is still not a functioning website.

ועדיין אין אתר אינטרנט מתפקד.

"You guys realize, the entire company is a website.

"אתם מבינים, שכל החברה זה האתר,

That's literally all it is."

זה ממש כל מה שזה".

So I obviously declined to invest.

מובן מאליו שאני סירבתי להשקיע.

And they ended up naming the company Warby Parker.

ובסופו של דבר הם קראו לחברה "וורבי פארקר"

(Laughter)

(צחוק)

They sell glasses online.

הם מוכרים משקפיים אונליין;

They were recently recognized as the world's most innovative company

לאחרונה הם הוכרו בתור החברה החדשנית ביותר בעולם,

and valued at over a billion dollars.

והוערכו ביותר ממיליארד דולר.

And now? My wife handles our investments.

ועכשיו? אישתי מטפלת בהשקעות שלנו.

Why was I so wrong?

אבל מדוע טעיתי כל כך?

To find out, I've been studying people that I come to call "originals."

כדי לגלות, התחלתי לחקור אנשים אותם אני מכנה "מקוריים".

Originals are nonconformists,

"מקוריים" הם נונקונפורמיסטים,

people who not only have new ideas

אנשים שלא רק יהיו להם רעיונות חדשים,

but take action to champion them.

אלא יפעלו כדי לתמוך בהם.

They are people who stand out and speak up.

הם אנשים שבולטים בשטח וקולם נשמע.

Originals drive creativity and change in the world.

"מקוריים" מניעים יצירתיות ושינוי בעולם.

They're the people you want to bet on.

הם האנשים עליהם תרצו להמר.

And they look nothing like I expected.

והם נראים לגמרי אחרת ממה שאני ציפיתי.

I want to show you today three things I've learned

אני רוצה להראות לכם היום שלושה דברים שלמדתי

about recognizing originals

על זיהוי "מקוריים"

and becoming a little bit more like them.

ועל איך להפוך קצת יותר דומה להם.

So the first reason that I passed on Warby Parker

אז הסיבה הראשונה שבגללה ויתרתי על "וורבי-פארקר"

was they were really slow getting off the ground.

היתה שהם היו מאד איטיים להמריא.

Now, you are all intimately familiar with the mind of a procrastinator.

עכשיו, אתם ודאי מכירים מקרוב את "מוחו של הדחיין".

Well, I have a confession for you. I'm the opposite. I'm a precrastinator.

ובכן, אני רוצה להתוודות בפניכם. אני ההיפך מזה. אני "מקדימן".

Yes, that's an actual term.

כן, יש לזה ממש כינוי.

You know that panic you feel a few hours before a big deadline

אתם מכירים את הפאניקה שאתם חשים כמה שעות לפני דדליין ענק,

when you haven't done anything yet.

כשעדיין לא עשיתם כלום.

I just feel that a few months ahead of time.

אני פשוט חש את זה כמה חודשים לפני הזמן.

(Laughter)

(צחוק)

So this started early: when I was a kid, I took Nintendo games very seriously.

אז.. זה התחיל מוקדם: כשהייתי ילד, לקחתי משחקי נינטנדו ממש ברצינות.

I would wake up at 5am,

הייתי מתעורר בחמש בבוקר,

start playing and not stop until I had mastered them.

מתחיל לשחק נון-סטופ עד ששלטתי בהם.

Eventually it got so out of hand that a local newspaper came

בסופו של דבר זה כל כך יצא משליטה עד שעיתון מקומי הגיע

and did a story on the dark side of Nintendo, starring me.

ועשה כתבה על ה"צד האפל של נינטנדו", בכיכובי.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(תשואות)

Since then, I have traded hair for teeth.

מאז, החלפתי שיער בשיניים.

(Laughter)

(צחוק)

But this served me well in college,

אבל זה שירת אותי היטב במכללה,

because I finished my senior thesis four months before the deadline.

כי סיימתי את התיזה שלי ארבעה חודשים לפני הדדליין.

And I was proud of that, until a few years ago.

והייתי גאה בכך עד לפני כמה שנים.

I had a student named Jihae, who came to me and said,

סטודנטית שלי בשם ג'יהיי, שבאה אלי ואמרה:

"I have my most creative ideas when I'm procrastinating."

"הרעיונות היצירתיים ביותר שלי מגיעים כשאני דוחה דברים".

And I was like, "That's cute, where are the four papers you owe me?"

ואני אמרתי, "זה חמוד, מה עם ארבע העבודות שאת חייבת לי?"

(Laughter)

(צחוק)

No, she was one of our most creative students,

לא, היא היתה אחת מהתלמידות היצירתיות ביותר שלנו

and as an organizational psychologist, this is the kind of idea that I test.

ובתור פסיכולוג ארגוני, זה סוג הרעיונות שאני בודק.

So I challenged her to get some data.

אז אתגרתי אותה לאסוף קצת נתונים.

She goes into a bunch of companies.

היא מגיעה לכמה חברות.

She has people fill out surveys about how often they procrastinate.

היא מבקשת מאנשים למלא סקרים על התכיפות בה הם דוחים דברים.

Then she gets their bosses to rate how creative and innovative they are.

אז היא מבקשת מהבוסים שלהם לדרג כמה הם יצירתיים וחדשניים.

And sure enough, the precrastinators like me,

וכמובן, ה"מקדימנים", כמוני

who rush in and do everything early

שנחפזים ועושים כל דבר מוקדם

are rated as less creative

מדורגים כפחות יצירתיים,

than people who procrastinate moderately.

מאשר אנשים שדוחים בצורה מתונה.

So I want to know what happens to the chronic procrastinators.

אז אני רוצה לדעת מה קורה עם הדחיינים הכרוניים.

She was like, "I don't know. They didn't fill out my survey."

והיא כזה: "אני לא יודעת, הם לא מילאו את הסקר."

(Laughter)

(צחוק)

No, here are our results.

לא, הנה התוצאות שלנו:

You actually do see that the people who wait until the last minute

למעשה אתם רואים שהאנשים, שמחכים לרגע האחרון

are so busy goofing off that they don't have any new ideas.

כל כך עסוקים בלהתבטל שאין להם רעיונות חדשים בכלל.

And on the flip side, the people who race in

ומן הצד השני, האנשים ששועטים קדימה

are in such a frenzy of anxiety that they don't have original thoughts either.

הם בכזה אמוק של חרדה, שגם להם אין מחשבות מקוריות.

There's a sweet spot where originals seem to live.

ישנה נקודה מתוקה בה ה"מקוריים" חיים

Why is this?

ומדוע זה?

Maybe original people just have bad work habits.

אולי לאנשים מקוריים פשוט יש הרגלי עבודה גרועים?

Maybe procrastinating does not cause creativity.

אולי דחיינות לא גורמת ליצירתיות?

To find out, we designed some experiments.

כדי לגלות, תיכננו כמה מחקרים.

We asked people to generate new business ideas,

ביקשנו מאנשים להעלות רעיונות חדשים לעסקים,

and then we get independent readers

ואז הבאנו קוראים עצמאיים

to evaluate how creative and useful they are.

להעריך כמה הם יצירתיים ושימושיים.

And some of them are asked to do the task right away.

כמה מהם מתבקשים לבצע את העבודה מיד.

Others we randomly assign to procrastinate

ולאחדים אנחנו מאפשרים באקראי להתמהמה

by dangling Minesweeper in front of them

על ידי הצבת "שולה המוקשים" בפניהם

for either five or 10 minutes.

לחמש או עשר דקות.

And sure enough, the moderate procrastinators

וכמו שניתן לצפות, הדחיינים המתונים

are 16 percent more creative than the other two groups.

יצירתיים ב- 16% יותר משתי הקבוצות האחרות.

Now, Minesweeper is awesome, but it's not the driver of the effect,

עכשיו, שולה מוקשים זה מעולה, אבל זה לא המניע של התוצאה,

because if you play the game first before you learn about the task,

כי אם אתם משחקים את המשחק לפני שאתם לומדים על המשימה,

there's no creativity boost.

אין דחיפה ליצירתיות.

It's only when you're told that you're going to be working on this problem,

זה רק כשאומרים לך, שאתה עומד לעבוד על הבעיה הזאת,

and then you start procrastinating,

ואז אתה מתחיל לדחות אותה

but the task is still active in the back of your mind,

אבל המשימה עדיין פעילה בתוך הראש שלך,

that you start to incubate.

שאתה מתחיל להיות פורה.

Procrastination gives you time to consider divergent ideas,

דחיינות נותנת לך זמן לחשוב על רעיונות מסועפים

to think in nonlinear ways, to make unexpected leaps.

לחשוב בדרכים לא לינאריות, להגות קפיצות לא צפויות.

So just as we were finishing these experiments,

כך שבדיוק כשעמדנו לסיים את הניסויים האלו,

I was starting to write a book about originals,

התחלתי לכתוב ספר על "המקוריים",

and I thought, "This is the perfect time to teach myself to procrastinate,

וחשבתי "זה יהיה הזמן המושלם ללמד את עצמי להתמהמה,

while writing a chapter on procrastination."

כשאני כותב את הפרק על דחיינות".

So I metaprocrastinated,

אז דחיתי על דחיינות,

and like any self-respecting precrastinator,

וכמו כל מקדימן שמכבד את עצמו,

I woke up early the next morning

התעוררתי מוקדם בבוקר למחרת

and I made a to-do list with steps on how to procrastinate.

והכנתי רשימה של משימות על איך לדחות.

(Laughter)

(צחוק)

And then I worked diligently

ואז עבדתי בחריצות

toward my goal of not making progress toward my goal.

לקראת המטרה של לא להתקדם לעבר המטרה שלי.

I started writing the procrastination chapter,

התחלתי לכתוב את פרק הדחיינות,

and one day -- I was halfway through --

ואז יום אחד - כשהייתי באמצע -

I literally put it away in mid-sentence

פשוט הנחתי את זה בצד באמצע משפט

for months.

למשך חודשים.

It was agony.

זה היה מייסר.

But when I came back to it, I had all sorts of new ideas.

אבל כשחזרתי לזה, היו לי כל מיני רעיונות חדשים.

As Aaron Sorkin put it,

כמו שאמר אהרון סורקין:

"You call it procrastinating. I call it thinking."

"אתם קוראים זה דחיינות, אני קורא לזה חשיבה".

And along the way I discovered

ולאורך הדרך גיליתי

that a lot of great originals in history were procrastinators.

שהרבה מהמקוריים בגדולים בהיסטוריה היו דחיינים.

Take Leonardo da Vinci.

למשל ליאונרדו דה וינצ'י.

He toiled on and off for 16 years

הוא עבד און-אוף במשך 16 שנה

on the Mona Lisa.

על המונה ליזה.

He felt like a failure.

הוא הרגיש כמו כשלון.

He wrote as much in his journal.

הוא כתב על זה ביומן שלו.

But some of the diversions he took in optics

אבל כמה מהסחות הדעת שהוא לקח באופטיקה,

transformed the way that he modeled light

שינו את האופן בו הוא הראה אור,

and made him into a much better painter.

והפכו אותו לצייר טוב יותר.

What about Martin Luther King, Jr.?

ומה לגבי מרתין לותר קינג הבן?

The night before the biggest speech of his life,

בלילה לפני הנאום ששינה את חייו,

the March on Washington,

"הצדעה הגדולה לוושינגטון",

he was up past 3am, rewriting it.

הוא היה ער עד שלוש לפנות בוקר, ושיכתב אותו.

He's sitting in the audience waiting for his turn to go onstage,

הוא יושב בקהל ומחכה לתורו לעלות לבמה,

and he is still scribbling notes and crossing out lines.

והוא עדיין משרבט רשימות ומוחק שורות.

When he gets onstage, 11 minutes in,

כשהוא עולה לבמה, אחרי 11 דקות,

he leaves his prepared remarks

הוא עוזב את ההערות המוכנות מראש שלו,

to utter four words that changed the course of history:

ואומר ארבע מילים, שישנו את מהלך ההיסטוריה:

"I have a dream."

"יש לי חלום"

That was not in the script.

זה לא היה כתוב בטקסט.

By delaying the task of finalizing the speech until the very last minute,

על ידי דחיית המשימה של השלמת הנאום עד לדקה האחרונה ממש,

he left himself open to the widest range of possible ideas.

הוא השאיר עצמו פתוח לטווח רחב של רעיונות אפשריים.

And because the text wasn't set in stone,

ובגלל שהטקסט לא היה חקוק בסלע,

he had freedom to improvise.

היה לו חופש לאלתר.

Procrastinating is a vice when it comes to productivity,

דחיינות היא מידה-רעה כשזה מגיע ליעילות-

but it can be a virtue for creativity.

אבל היא יכולה להיות מעלה עבור יצירתיות.

What you see with a lot of great originals

מה שרואים עם הרבה מהמקוריים הגדולים

is that they are quick to start but they're slow to finish.

הוא שהם מתחילים מהר אבל מסיימים לאט.

And this is what I missed with Warby Parker.

ואת זה פספסתי עם וורבי-פארקר.

When they were dragging their heels for six months,

כשהם גררו את הרגליים שלהם במשך שישה חודשים

I looked at them and said,

אני הבטתי בהם ואמרתי,

"You know, a lot of other companies are starting to sell glasses online."

"אתם יודעים, הרבה חברות אחרות מתחילות למכור משקפיים אונליין".

They missed the first-mover advantage.

הם פספסו את יתרון הצעד הראשון.

But what I didn't realize was they were spending all that time

אבל מה שלא הבנתי היה שהם בילו את הזמן הזה

trying to figure out how to get people

בנסיון להבין איך לגרום לאנשים

to be comfortable ordering glasses online.

להרגיש נוח לקנות משקפיים אונליין.

And it turns out the first-mover advantage is mostly a myth.

והתברר שהיתרון של הצעד הראשון הוא בעיקר מיתוס.

Look at a classic study of over 50 product categories,

ראו את המחקר הקלאסי של מעל 50 קבוצות מוצר.

comparing the first movers who created the market

שמשווה את אלו שעושים את הצעד הראשון ויוצרים את השוק

with the improvers who introduced something different and better.

עם המשפרים, שמציגים משהו שונה וטוב יותר.

What you see is that the first movers had a failure rate of 47 percent,

מה שרואים זה שבעוד שלצעד הראשון יש 47% כשלון,

compared with only 8 percent for the improvers.

בהשוואה לרק 8% אצל המשפרים.

Look at Facebook, waiting to build a social network

תראו את פייסבוק, שחיכתה לבנות מדיה חברתית

until after Myspace and Friendster.

רק אחרי מייספייס ופרנדסטר.

Look at Google, waiting for years after Altavista and Yahoo.

ראו את גוגל, שחיכתה שנים אחרי אלטה-ויסטה ויאהו.

It's much easier to improve on somebody else's idea

הרבה יותר קל לשפר רעיון של מישהו אחר

than it is to create something new from scratch.

מאשר ליצור משהו חדש מאפס.

So the lesson I learned is that to be original you don't have to be first.

כך שהשיעור שאני למדתי הוא, שכדי להיות מקורי אינך צריך להיות ראשון.

You just have to be different and better.

אתה רק צריך להיות שונה וטוב יותר.

But that wasn't the only reason I passed on Warby Parker.

אבל זו לא היתה הסיבה היחידה שבגללה ויתרתי על וורבי-פארקר.

They were also full of doubts.

הם היו גם מלאים ספקות.

They had backup plans lined up,

היו להם תכניות גיבוי מוכנות,

and that made me doubt that they had the courage to be original,

וזה גרם לי לפקפק, שיש להם האומץ להיות מקוריים

because I expected that originals would look something like this.

מפני שציפיתי שמישהו מקורי ייראה בערך כך:

(Laughter)

["אני לא יודע איך לומר את זה, אבל... אני די לוהט"]

Now, on the surface,

עכשיו, על פני השטח,

a lot of original people look confident,

הרבה אנשים מקוריים נראים בטוחים בעצמם,

but behind the scenes,

אבל מאחורי הקלעים

they feel the same fear and doubt that the rest of us do.

הם מרגישים באותו הפחד והספק כמו כולנו.

They just manage it differently.

הם פשוט מנהלים אותו אחרת.

Let me show you: this is a depiction

תנו לי להראות לכם: הנה תיאור

of how the creative process works for most of us.

של איך התהליך היצירתי נראה אצל רובנו.

1. זה ממש מגניב 2. זה מורכב 3. זה זבל 4. אני זבל 5. אולי זה יהיה בסדר 6. זה ממש מגניב

(Laughter)

Now, in my research, I discovered there are two different kinds of doubt.

עכשיו, במחקר שלי גיליתי שיש שני סוגים של ספק

There's self-doubt and idea doubt.

יש ספק עצמי ויש ספק ברעיון.

Self-doubt is paralyzing.

ספק עצמי הוא משתק.

It leads you to freeze.

הוא מוביל אתכם לקפאון.

But idea doubt is energizing.

אבל ספק ברעיון הוא ממריץ.

It motivates you to test, to experiment, to refine,

הוא מניע אתכם לבדוק, לחקור, לזקק,

just like MLK did.

בדיוק כפי שמרתין לותר קינג עשה.

And so the key to being original

וכך המפתח למקוריות

is just a simple thing

הוא בסך הכל דבר פשוט

of avoiding the leap from step three to step four.

של להימנע מהקפיצה משלב שלוש לשלב ארבע.

Instead of saying, "I'm crap,"

במקום לומר "אני זבל",

you say, "The first few drafts are always crap,

אמרו "הסקיצות הראשונות הן תמיד זבל,

and I'm just not there yet."

ואני עדיין לא שם".

So how do you get there?

אז איך אתם מגיעים לשם?

Well, there's a clue, it turns out,

ובכן, הרמז נמצא, כך מתברר,

in the Internet browser that you use.

בדפדפן האינטרנט בו אתם משתמשים.

We can predict your job performance and your commitment

אנחנו יכולים לנבא את ביצועי התפקיד שלכם והמחויבות שלכם

just by knowing what web browser you use.

אם רק נדע באיזה דפדפן אינטרנט אתם משתמשים.

Now, some of you are not going to like the results of this study --

עכשיו, חלק מכם לא יאהב את התוצאות של המחקר הזה...

(Laughter)

(צחוק)

But there is good evidence that Firefox and Chrome users

אבל יש ראיות טובות שמשתמשי פיירפוקס וכרום

significantly outperform Internet Explorer and Safari users.

עולים בביצועים שלהם על משתמשי אקספלורר וסאפארי.

Yes.

יש!!

(Applause)

(מחיאות כפיים)

They also stay in their jobs 15 percent longer, by the way.

הם גם נשארים בעבודה שלהם 15% יותר זמן, אגב.

Why? It's not a technical advantage.

למה? זה לא יתרון טכני.

The four browser groups on average have similar typing speed

לארבע קבוצות הדפדפנים יש ממוצע מהירות הקלדה דומה

and they also have similar levels of computer knowledge.

ויש להם גם רמות ידע דומות במחשבים.

It's about how you got the browser.

זה קשור לאיך השגת את הדפדפן שלך.

Because if you use Internet Explorer or Safari,

מפני שאם אתה משתמש באקספלורר או ספארי,

those came preinstalled on your computer,

הם הגיעו מותקנים מראש על המחשב שלך,

and you accepted the default option that was handed to you.

ואתה הסכמת לברירת המחדל שהוגשה לך.

If you wanted Firefox or Chrome, you had to doubt the default

אם רצית פיירפוקס או כרום, היית צריך להטיל ספק בברירת המחדל

and ask, is there a different option out there,

ולשאול, האם קיימת אופציה אחרת,

and then be a little resourceful and download a new browser.

ואז להציג מעט תושיה ולהוריד דפדפן חדש.

So people hear about this study and they're like,

אז כשאנשים שומעים על המחקר הזה הם כאילו:

"Great, if I want to get better at my job, I just need to upgrade my browser?"

"יופי, אם אני רוצה להצליח יותר בעבודה שלי אני צריך לשדרג את הדפדפן שלי?"

(Laughter)

(צחוק)

No, it's about being the kind of person

לא, זה קשור ללהיות הטיפוס הזה

who takes the initiative to doubt the default

שלוקח את היוזמה ומפקפק בברירת המחדל

and look for a better option.

ומחפש אפשרות טובה יותר.

And if you do that well,

ואם תעשה זאת היטב,

you will open yourself up to the opposite of déjà vu.

אתה תפתח את עצמך להיפך מדז'ה-וו.

There's a name for it. It's called vuja de.

יש לזה שם. זה נקרא "ווז'ה-דה"!

(Laughter)

(צחוק)

Vuja de is when you look at something you've seen many times before

"ווז'ה-דה" זה כשאתה מסתכל במשהו שראית הרבה פעמים קודם

and all of a sudden see it with fresh eyes.

ופתאום אתה רואה אותו בעיניים חדשות.

It's a screenwriter who looks at a movie script

זו תסריטאית שמביטה בתסריט לסרט

that can't get the green light for more than half a century.

שלא מקבל אור ירוק למעלה מחמישים שנה,

In every past version, the main character has been an evil queen.

בכל הטיוטות הקודמות הדמות הראשית היא מלכה מרשעת.

But Jennifer Lee starts to question whether that makes sense.

אבל ג'ניפר לי מתחילה לפקפק האם יש בזה הגיון.

She rewrites the first act,

היא כותבת מחדש את המערכה הראשונה,

reinvents the villain as a tortured hero

ממציאה מחדש את הנבל בתור גיבורה מיוסרת,

and Frozen becomes the most successful animated movie ever.

ו"לשבור את הקרח" הופך לסרט האנימציה המצליח בכל הזמנים. (Frozen)

So there's a simple message from this story.

אז יש מסר פשוט לסיפור הזה:

When you feel doubt, don't let it go.

כשאתם מרגישים ספק - אל תשחררו.

(Laughter)

(צחוקים)

What about fear?

מה באשר לפחד?

Originals feel fear, too.

"מקוריים" חשים פחד, כמובן.

They're afraid of failing,

הם מפחדים מלהיכשל.

but what sets them apart from the rest of us

אבל מה שמבדיל אותם מהשאר

is that they're even more afraid of failing to try.

הוא שהם מפחדים אפילו יותר מלהיכשל בלנסות.

They know you can fail by starting a business that goes bankrupt

הם יודעים שאפשר להיכשל בעסק שפושט רגל

or by failing to start a business at all.

או להיכשל בלהתחיל עסק בכלל.

They know that in the long run, our biggest regrets are not our actions

הם יודעים שבטווח הרחוק, החרטות הגדולות שלנו אינן הפעולות שלנו

but our inactions.

אלא חוסר הפעולה שלנו.

The things we wish we could redo, if you look at the science,

הדברים שאנחנו רוצים לעשות שנית, אם תביטו במדע,

are the chances not taken.

הם הסיכונים שלא לקחנו.

Elon Musk told me recently, he didn't expect Tesla to succeed.

אילון מאסק אמר לי לאחרונה, שהוא לא ציפה שטסלה תצליח

He was sure the first few SpaceX launches

הוא היה בטוח שההשקות הראשונות של SpaceX

would fail to make it to orbit, let alone get back,

ייכשלו להגיע למסלול שלא לדבר על לחזור,

but it was too important not to try.

אבל זה היה חשוב מכדי לא לנסות.

And for so many of us, when we have an important idea,

ועבור כה רבים מאיתנו, כשיש לנו רעיון חשוב

we don't bother to try.

אנחנו לא טורחים לנסות.

But I have some good news for you.

אבל יש לי חדשות טובות בשבילכם.

You are not going to get judged on your bad ideas.

לא ישפטו אתכם על פי הרעיונות הגרועים שלכם.

A lot of people think they will.

הרבה אנשים חושבים שכן.

If you look across industries

אם אתם מביטים על פני תעשיות שונות

and ask people about their biggest idea, their most important suggestion,

ושואלים אנשים לגבי הרעיונות הגדולים שלהם, ההצעות החשובות ביותר שלהם,

85 percent of them stayed silent instead of speaking up.

85% מהם נשארו בשקט במקום להשמיע קול.

They were afraid of embarrassing themselves, of looking stupid.

הם חששו מלהביך את עצמם, מלהיראות טפשים.

But guess what? Originals have lots and lots of bad ideas,

אבל נחשו מה? ל"מקוריים" יש המון רעיונות גרועים,

tons of them, in fact.

טונות שלהם, למעשה.

Take the guy who invented this.

קחו לדוגמא את הבחור שהמציא את זה

Do you care that he came up with a talking doll so creepy

האם אכפת לכם שהוא המציא בובה מדברת כל כך קריפית,

that it scared not only kids but adults, too?

שהיא הפחידה לא רק ילדים אלא גם מבוגרים?

No. You celebrate Thomas Edison for pioneering the light bulb.

לא. אתם חוגגים את תומס אדיסון על פריצת הדרך של הנורה החשמלית.

(Laughter)

(צחוק)

If you look across fields,

אם תביטו דרך תחומים רבים,

the greatest originals are the ones who fail the most,

המקוריים הגדולים מכולם הם אלו שנכשלים הכי הרבה

because they're the ones who try the most.

מפני שאלו הם שמנסים הכי הרבה.

Take classical composers, the best of the best.

קחו מלחינים קלאסיים, הטובים ביותר,

Why do some of them get more pages in encyclopedias than others

מדוע אחדים מהם מקבלים יותר עמודים באנציקלופדיות מאשר אחרים

and also have their compositions rerecorded more times?

והיצירות שלהם מוקלטות יותר פעמים?

One of the best predictors

אחד המנבאים הטובים ביותר

is the sheer volume of compositions that they generate.

הוא פשוט כמות היצירות שהם מחברים.

The more output you churn out, the more variety you get

ככל שתייצרו יותר פלט כך תקבלו יותר מגוון

and the better your chances of stumbling on something truly original.

וכך יגברו הסיכויים שלכם ליפול על משהו מקורי באמת.

Even the three icons of classical music -- Bach, Beethoven, Mozart --

אפילו שלושת האיקונות של המוזיקה הקלאסית- באך, בטהובן ומוצארט

had to generate hundreds and hundreds of compositions

היו צריכים לייצר מאות על מאות של יצירות

to come up with a much smaller number of masterpieces.

כדי להגיע לכמות קטנה יותר של יצירות מופת.

Now, you may be wondering,

עכשיו, אתם אולי תוהים

how did this guy become great without doing a whole lot?

איך הבחור הזה הצליח להיות ענק בלי לעשות יותר מדי?

I don't know how Wagner pulled that off.

אין לי מושג איך ואגנר הצליח לעשות את זה.

But for most of us, if we want to be more original,

אבל עבור מרביתנו, אם נרצה להיות מקוריים יותר

we have to generate more ideas.

נצטרך לחשוב על יותר רעיונות.

The Warby Parker founders, when they were trying to name their company,

מייסדי וורבי-פארקר, כשהם ניסו למצוא שם לחברה שלהם,

they needed something sophisticated, unique, with no negative associations

הם היו זקוקים למשהו מתוחכם, ייחודי, בלי אסוציאציות שליליות

to build a retail brand,

כדי לבנות מותג לצרכנים,

and they tested over 2,000 possibilities

והם בדקו מעל 2000 אפשרויות

before they finally put together

עד שהם פשוט חיברו

Warby and Parker.

את וורבי ואת פארקר.

So if you put all this together, what you see is that originals

כך, שאם אתם מחברים את הכל יחד מה שאתם רואים הוא שה"מקוריים"

are not that different from the rest of us.

אינם שונים מאיתנו.

They feel fear and doubt. They procrastinate.

הם מרגישים פחד וספק, הם דוחים דברים,

They have bad ideas.

יש להם רעיונות גרועים.

And sometimes, it's not in spite of those qualities but because of them

ולפעמים, זה לא למרות התכונות האלו אלא בזכותן

that they succeed.

שהם מצליחים.

So when you see those things, don't make the same mistake I did.

כך שכאשר אתם רואים את הדברים האלו, אל תעשו את אותה הטעות שאני עשיתי.

Don't write them off.

אל תנפנפו אותם.

And when that's you, don't count yourself out either.

וכאשר זה אתם, אל תוותרו על עצמכם.

Know that being quick to start but slow to finish

דעו שלהתחיל מהר ולגמור לאט

can boost your creativity,

יכול להאיץ את היצירתיות שלכם,

that you can motivate yourself by doubting your ideas

שאתם יכולים להניע את עצמכם על ידי הטלת ספק ברעיונות שלכם

and embracing the fear of failing to try,

וקבלת הפחד מלא לנסות,

and that you need a lot of bad ideas in order to get a few good ones.

ושאתם זקוקים להמון רעיונות גרועים כדי להגיע לכמה טובים.

Look, being original is not easy,

תראו, להיות מקורי זה לא קל,

but I have no doubt about this:

אבל אין לי ספק לגבי זה:

it's the best way to improve the world around us.

זו הדרך הטובה ביותר לשפר את העולם סביבנו.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)