Half a million secrets | Frank Warren

מתרגם: Avi Cohen מבקר: Ido Dekkers

Hi, my name is Frank,

פרנק וורן: שלום, שמי פרנק,

and I collect secrets.

ואני אוסף סודות.

It all started with a crazy idea

הכל התחיל עם רעיון מטורף

in November of 2004.

בנובמבר 2004.

I printed up 3,000 self-addressed postcards,

הדפסתי 3,000 גלויות עם הכתובת שלי,

just like this.

כמו זאת.

They were blank on one side,

הן היו ריקות מצד אחד,

and on the other side

ובצידן השני

I listed some simple instructions.

רשמתי כמה הוראות פשוטות.

I asked people to anonymously share an artful secret

ביקשתי מאנשים לחלוק אנונימית סוד בצורה יצירתית

they'd never told anyone before.

שלא סיפרו לאף אחד קודם לכן.

And I handed out these postcards randomly

וחילקתי בצורה אקראית את הגלויות האלו

on the streets of Washington, D.C.,

ברחובות וושינגטון די.סי.

not knowing what to expect.

בלי לדעת למה לצפות.

But soon the idea began spreading virally.

אבל מייד הרעיון החל להתפשט כמו וירוס.

People began to buy their own postcards

אנשים החלו לקנות גלויות משלהם

and make their own postcards.

ולהכין גלויות משלהם.

I started receiving secrets in my home mailbox,

התחלתי לקבל גלויות בדואר הביתי שלי,

not just with postmarks from Washington, D.C.,

לא רק עם חותמות דואר של וושינגטון די.סי.

but from Texas, California,

אבל גם מטקסס, קליפורניה,

Vancouver, New Zealand, Iraq.

ונקובר, ניו זילנד, עירק

Soon my crazy idea didn't seem so crazy.

לאחר זמן קצר הרעיון המטורף שלי לא נראה כל כך מטורף

PostSecret.com

PostSecret.com

is the most visited advertisement-free blog in the world.

הוא הבלוג ללא פרסומות הנצפה ביותר בעולם.

And this is my postcard collection today.

וזהו אוסף הגלויות שלי היום.

You can see my wife

אתם יכולים לראות את אשתי

struggling to stack a brick of postcards

נאבקת לערום חבילת גלויות

on a pyramid of over a half-million secrets.

על גבי פירמידה של יותר מחצי מיליון סודות.

What I'd like to do now

מה שארצה לעשות כעת

is share with you a very special handful of secrets

זה לחלוק אתכם מקבץ מיוחד מאד של סודות

from that collection,

מהאוסף הזה,

starting with this one.

ונתחיל מזה.

"I found these stamps as a child,

"מצאתי את הבולים האלו כשהייתי ילד,

and I have been waiting all my life

וחיכיתי כל חי

to have someone to send them to.

שיהיה לי מישהו לשלוח אותם אליו.

I never did have someone."

לא היה לי אף פעם מישהו כזה."

Secrets can take many forms.

סודות יכולים ללבוש צורות רבות.

They can be shocking

הם יכולים להיות מזעזעים

or silly or soulful.

או טיפשיים או מלאי נשמה.

They can connect us to our deepest humanity

הם יכולים לחבר אותנו לאנושיות העמוקה ביותר

or with people we'll never meet.

או עם בני אדם שלא נפגוש לעולם.

(Laughter)

(צחוק)

Maybe one of you sent this one in.

אולי אחד מכם שלח את זה.

I don't know.

אינני יודע.

This one does a great job of demonstrating

זה מדגים בצורה מצויינת

the creativity that people have

את היצירתיות שיש לאנשים

when they make and mail me a postcard.

כשהם מכינים ושולחים לי גלויה.

This one obviously was made out of half a Starbucks cup

זה כמובן הוכן מחצי כוס של סטארבאקס

with a stamp and my home address written on the other side.

עם בול וכתובת הדואר שלי מהצד השני.

"Dear Birthmother, I have great parents.

"אמא ביולוגית יקרה, יש לי הורים נפלאים.

I've found love. I'm happy."

מצאתי אהבה. אני מאושר."

Secrets can remind us of the countless human dramas,

סודות יכולים להזכיר לנו את האינסופיות של הדרמות האנושיות,

of frailty and heroism,

את החולשות והגבורה,

playing out silently

שנוטלים חרישית חלק

in the lives of people all around us

בחיי בני האדם שמסביבנו

even now.

אפילו כעת.

"Everyone who knew me before 9/11

"כל מי שהכיר אותי לפני 9/11

believes I'm dead."

מאמין שאני מת"

"I used to work with a bunch of uptight religious people,

"נהגתי לעבוד עם קבוצת דתיים אדוקים,

so sometimes I didn't wear panties,

אז לפעמים לא לבשתי תחתונים,

and just had a big smile and chuckled to myself."

רק חייכתי חיוך גדול וגיכחתי לעצמי."

(Laughter)

(צחוק)

This next one takes a little explanation before I share it with you.

הבא בתור דורש הסבר קצר לפני שאני מציג לכם אותו.

I love to speak on college campuses

אני אוהב לדבר בקמפוסים של מכללות

and share secrets and the stories with students.

ולחלוק סודות וסיפורים עם סטודנטים.

And sometimes afterwards I'll stick around

ואני לפעמים נשאר בסביבה

and sign books and take photos with students.

חותם על ספרים ומצטלם עם סטודנטים.

And this next postcard was made

והגלויה הבאה נוצרה

out of one of those photos.

מאחת מהתמונות הללו.

And I should also mention that, just like today,

ואני גם צריך להזכיר שבדיוק כמו היום,

at that PostSecret event,

באירוע PostSecret ההוא

I was using a wireless microphone.

השתמשתי במיקרופון אלחוטי.

"Your mic wasn't off during sound check.

"המיקרופון שלך לא היה סגור בזמן בדיקת הסאונד.

We all heard you pee."

כולנו שמענו אותך משתין."

(Laughter)

(צחוק)

This was really embarrassing when it happened,

זה היה מאד מביך כשזה קרה,

until I realized it could have been worse.

עד שהבנתי שהיה יכול להיות יותר גרוע.

Right. You know what I'm saying.

בדיוק. אתם מבינים למה אני מתכוון.

(Laughter)

(צחוק)

"Inside this envelope

"בתוך המעטפה הזאת

is the ripped up remains

ישנן השאריות הקרועות

of a suicide note I didn't use.

של מכתב ההתאבדות שלא עשיתי בו שימוש.

I feel like the happiest person on Earth (now.)"

אני מרגיש כמו האדם המאושר ביותר בעולם (עכשיו.)"

"One of these men is the father of my son.

"אחד מהגברים האלו הוא אבי בני.

He pays me a lot to keep it a secret."

הוא משלם לי הרבה כדי לשמור זאת בסוד."

(Laughter)

(צחוק)

"That Saturday when you wondered where I was,

"בשבת ההיא כשתהית איפה אני,

well, I was getting your ring.

ובכן, קניתי לך טבעת.

It's in my pocket right now."

היא בכיס שלי עכשיו."

I had this postcard posted on the PostSecret blog

קיבלתי את הגלויה הזאת דרך הבלוג PostSecret

two years ago on Valentine's Day.

לפני שנתיים ביום האהבה.

It was the very bottom, the last secret in the long column.

זה היה ממש בתחתית, הסוד האחרון בטור ארוך.

And it hadn't been up for more than a couple hours

והוא בסך הכל היה מפורסם בערך שעתיים

before I received this exuberant email

כשקיבלתי את האימייל הצוהל הזה

from the guy who mailed me this postcard.

מהבחור ששלח לי את הגלויה.

And he said, "Frank, I've got to share with you

והוא אמר, "פרנק, אני רוצה לשתף אותך

this story that just played out in my life."

בסיפור שלאחרונה התרחש בחיי."

He said, "My knees are still shaking."

הוא אמר, "הברכיים שלי עדיין רועדות."

He said, "For three years, my girlfriend and I,

הוא אמר, "במשך שלוש שנים, החברה שלי ואני,

we've made it this Sunday morning ritual

הפכנו את זה למנהג של יום ראשון בבוקר

to visit the PostSecret blog together

לבקר בבלוג PostSecret ביחד

and read the secrets out loud.

ולקרוא את הסודות בקול רם.

I read some to her, she reads some to me."

אני קורא קצת לה, היא קוראת קצת לי."

He says, "It's really brought us closer together

הוא אומר, "זה ממש קירב אותנו אחד לשניה

through the years.

במהלך השנים.

And so when I discovered

וכשגיליתי

that you had posted

שפירסמת

my surprise proposal to my girlfriend at the very bottom,

את ההצעה המפתיעה שלי לחברה שלי ממש בתחתית,

I was beside myself.

הייתי משותק וחסר מילים.

And I tried to act calm, not to give anything away.

וניסיתי להירגע, לא להסגיר דבר.

And just like every Sunday,

וכמו בכל יום ראשון,

we started reading the secrets out loud to each other."

התחלנו לקרוא את הסודות בקול רם אחד לשנייה."

He said, "But this time it seemed like it was taking her forever

הוא אמר, "אבל הפעם זה נראה כאילו זה לוקח לה נצח

to get through each one."

לעבור על כל אחד."

But she finally did.

אבל לבסוף היא הגיעה.

She got to that bottom secret, his proposal to her.

היא הגיעה לסוד התחתון, הצעת הנישואין שלו אליה.

And he said, "She read it once and then she read it again."

והוא אמר:"היא קראה את זה פעם ואז עוד פעם."

And she turned to him and said,

והיא הסתובבה אלי ואמרה,

"Is that our cat?"

"זה לא החתול שלנו?"

(Laughter)

(צחוק)

And when she saw him,

וכשהיא ראתה אותו,

he was down on one knee, he had the ring out.

הוא כבר כרע על ברכו, הוציא את הטבעת.

He popped the question, she said yes. It was a very happy ending.

הוא שלף את השאלה, היא אמרה כן. זה היה סוף שמח מאד.

So I emailed him back

אז השבתי לו אימייל

and I said, "Please share with me an image, something,

ואמרתי, "בבקשה שלח לי תמונה, משהו.

that I can share with the whole PostSecret community

שאני יכול לשתף את כל קהילת PostSecret

and let everyone know your fairy tale ending."

לספר לכולם על הסיום מהאגדות."

And he emailed me this picture.

אז הוא שלח לי באימייל את התמונה הזאת.

(Laughter)

(צחוק)

"I found your camera at Lollapalooza this summer.

"מצאתי מצלמה בלולאפלוזה בקיץ.

I finally got the pictures developed

סופסוף פיתחתי את התמונות

and I'd love to give them to you."

והייתי רוצה מאד לתת לך אותם."

This picture never got returned back

התמונה מעולם לא הושבה

to the people who lost it,

לאנשים שאיבדו אותה,

but this secret has impacted many lives,

אבל הסוד השפיע על חיים של אנשים רבים,

starting with a student up in Canada

החל בסטודנט מקנדה

named Matty.

בשם מאטי.

Matty was inspired by that secret

מאטי קיבל השראה מהסוד הזה

to start his own website,

והתחיל אתר אינטרנט משלו,

a website called IFoundYourCamera.

אתר שנקרא IFoundYourCamera (מצאתי את המצלמה שלך).

Matty invites people

מאטי מזמין אנשים

to mail him digital cameras that they've found,

לשלוח לו בדואר מצלמות דיגיטליות שהם מצאו,

memory sticks that have been lost

כרטיסי זיכרון שאבדו

with orphan photos.

עם תמונות יתומות.

And Matty takes the pictures off these cameras

ומאטי לוקח את התמונות מהמצלמות האלו

and posts them on his website every week.

ומפרסם אותן באתר שלו כל שבוע.

And people come to visit

ואנשים נכנסים לאתר

to see if they can identify a picture they've lost

לראות אם הם יכולים לזהות תמונה שאיבדו

or help somebody else get the photos back to them

או כדי לעזור למישהו אחר לקבל תמונות בחזרה

that they might be desperately searching for.

שאולי הם מחפשים אחריהן נואשות.

This one's my favorite.

זוהי אחת מהחביבות עלי.

(Laughter)

(צחוק)

Matty has found this ingenious way

מאטי מצא את הדרך החכמה הזאת

to leverage the kindness of strangers.

כדי למנף את טוב הלב של אנשים זרים.

And it might seem like a simple idea, and it is,

וזה אולי נראה כמו רעיון פשוט. הוא אכן כך.

but the impact it can have on people's lives can be huge.

אבל השפעתו על חיי אנשים יכולה להיות עצומה.

Matty shared with me

מאטי חלק איתי

an emotional email he received

אימייל מרגש שקיבל

from the mother in that picture.

מהאמא שבתמונה.

"That's me, my husband and son.

"זו אני, בעלי ובני.

The other pictures are of my very ill grandmother.

התמונות האחרות הן של סבתי החולה מאד.

Thank you for making your site.

תודה על יצירת האתר.

These pictures mean more to me than you know.

התמונות הללו חשובות לי משתוכל לדמיין.

My son's birth is on this camera.

לידתו של בני מתועדת במצלמה זו.

He turns four tomorrow."

הוא יהיה בן ארבע מחר."

Every picture that you see there

כל תמונה שאתם רואים כאן

and thousands of others

ואלפי אחרות

have been returned back to the person who lost it --

הושבו לאדם שאיבד אותן --

sometimes crossing oceans,

לעיתים חצו אוקינוסים,

sometimes going through language barriers.

לעיתים עברו דרך מחסומי שפה.

This is the last postcard I have to share with you today.

זוהי הגלויה האחרונה שהבאתי להראות לכם היום.

"When people I love

"כאנשים שאני אוהב

leave voicemails on my phone

משאירים הודעה במשיבון שלי

I always save them in case they die tomorrow

אני כל הזמן שומר אותן למקרה שהם ימותו מחר

and I have no other way

ולא תהיה לי דרך

of hearing their voice ever again."

לשמוע את קולם אי פעם."

When I posted this secret,

כשפירסמתי את הסוד הזה,

dozens of people

עשרות אנשים

sent voicemail messages from their phones,

שלחו לי הודעות מוקלטות מהטלפונים שלהם,

sometimes ones they'd been keeping for years,

לפעמים כאלו שהם שמרו במשך שנים,

messages from family or friends

הודעות מבני משפחה או חברים

who had died.

שמתו.

They said that by preserving those voices

הם אמרו שעל ידי שימור הקולות האלו

and sharing them,

ועל ידי שיתופם

it helped them keep the spirit of their loved ones alive.

זה עזר להם לשמור את הנשמה של יקיריהם חיה.

One young girl

נערה צעירה אחת

posted the last message

פרסמה את ההודעה האחרונה

she ever heard from her grandmother.

שהיא שמעה מסבתה.

Secrets can take many forms.

סודות יכולים ללבוש צורות רבות.

They can be shocking or silly

הם יכולים להיות מזעזעים או טיפשיים

or soulful.

או מלאי נשמה.

They can connect us with our deepest humanity

הם יכולים לחבר אותנו עם האנושיות העמוקה ביותר בנו

or with people we'll never meet again.

או עם אנשים שלא נפגוש שוב לעולם.

Voicemail recording: First saved voice message.

הודעה מוקלטת: הודעה מוקלטת ראשונה.

Grandma: ♫ It's somebody's birthday today ♫

סבתא: ♫ היום היומולדת של מישהו ♫

♫ Somebody's birthday today ♫

♫ יומולדת של מישהו היום ♫

♫ The candles are lighted ♫

♫ הנרות כבר דולקים ♫

♫ on somebody's cake ♫

♫ על העוגה ♫

♫ And we're all invited ♫

♫ וכולנו מוזמנים ♫

♫ for somebody's sake ♫

♫ מוזמנים לחגיגה ♫

You're 21 years old today.

את בת 21 היום.

Have a real happy birthday, and I love you.

שיהיה לך יומולדת מאד שמח, ואני אוהבת אותך.

I'll say bye for now.

ואני אגיד לך שלום עכשיו.

FW: Thank you.

פ.ו. : תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

June Cohen: Frank, that was beautiful,

ג'ון כהן: פרנק, זה היה מקסים,

so touching.

כל כך נוגע ללב.

Have you ever sent yourself a postcard?

האם שלחת פעם גלויה לעצמך?

Have you ever sent in a secret to PostSecret?

האם שלחת פעם סוד ל PostSecret ?

FW: I have one of my own secrets in every book.

פ.ו. : יש סוד אחד משלי בכל אחד מספריי.

I think in some ways, the reason I started the project,

אני חושב שבאופן מסויים, הסיבה שהתחלתי את הפרוייקט,

even though I didn't know it at the time,

אפילו שלא ידעתי את זה אז,

was because I was struggling with my own secrets.

היא שנאבקתי בעצמי בסודות שלי.

And it was through crowd-sourcing,

וזה היה בעזרת מיקור המונים,

it was through the kindness that strangers were showing me,

זה היה בעזרת טוב הלב שזרים הרעיפו עלי,

that I could uncover

שיכולתי לחשוף

parts of my past that were haunting me.

חלקים מעברי שרדפו אותי.

JC: And has anyone ever discovered

ג'.כ.: והאם מישהו אי פעם גילה

which secret was yours in the book?

איזה מהסודות בספר היה שלך?

Has anyone in your life been able to tell?

האם מישהו ממקורביך יכול היה להבחין?

FW: Sometimes I share that information, yeah.

פ.ו.: לפעמים אני משתף במידע, כן.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)