Philip Zimbardo: The psychology of time

מתרגם: Ran Amitay מבקר: Gad Amit

I want to share with you

אני רוצה לחלוק עמכם

some ideas about the secret power of time,

כמה רעיונות על הכח הסודי של הזמן,

in a very short time.

בזמן קצר מאוד.

Video: All right, start the clock please. 30 seconds studio.

וידאו: בסדר, התחל את השעון בבקשה. 30 שניות אולפן.

Keep it quiet please. Settle down.

נא לשמור על השקט. להירגע.

It's about time. End sequence. Take one.

הגיע הזמן. סוף הרצף. אפיזודה אחת.

15 seconds studio.

15 שניות אולפן.

10, nine, eight, seven,

10, תשע, שמונה, שבע,

six, five, four, three, two ...

שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים ...

Philip Zimbardo: Let's tune into the conversation

פיליפ זימברדו: בואו נקשיב לשיחה

of the principals in Adam's temptation.

בין המשתתפים בפיתוי של אדם.

"Come on Adam, don't be so wishy-washy. Take a bite." "I did."

נו, אדם, אל תהיה כזה רכרוכי. קח ביס. אני לקחתי.

"One bite, Adam. Don't abandon Eve."

ביס אחד, אדם. אל תנטוש את חווה.

"I don't know, guys.

אני לא יודע, חבר'ה.

I don't want to get in trouble."

אני לא רוצה להסתבך.

"Okay. One bite. What the hell?"

טוב. ביס אחד. מה זה משנה?

(Laughter)

(צחוק)

Life is temptation. It's all about yielding, resisting,

החיים הם פיתוי. זה הכל קשור לכניעה, התנגדות,

yes, no, now, later, impulsive, reflective,

כן, לא, עכשיו, אח"כ, אימפולסיבי, מעמיק,

present focus and future focus.

פוקוס להווה ופוקוס לעתיד.

Promised virtues fall prey to the passions of the moment.

מוסריות מובטחת נופלת קורבן לתאוות הרגע

Of teenage girls who pledged sexual abstinence and virginity until marriage --

מתוך הנערות בנות העשרה אשר נשבעו להמנעות מינית ובתולין עד לחתונה --

thank you George Bush --

תודה לך, ג'ורג' בוש --

the majority, 60 percent, yielded to sexual temptations within one year.

הרוב, 60 אחוז, נכנעו לפיתויים מיניים בתוך שנה.

And most of them did so without using birth control.

ורובן עשו כן ללא שימוש באמצעי מניעה.

So much for promises.

זה ערכן של הבטחות.

Now lets tempt four-year-olds, giving them a treat.

עכשיו, בואו נפתה ילדים בני 4 בממתק.

They can have one marshmallow now. But if they wait

הם יכולים לאכול מרשמלו אחד עכשיו. אבל אם יחכו

until the experimenter comes back, they can have two.

עד שהחוקר ישוב, הם יקבלו שניים.

Of course it pays, if you like marshmallows, to wait.

כמובן שזה משתלם, אם אתה אוהב מרשמלו, לחכות.

What happens is two-thirds of the kids give in to temptation.

מה שקורה זה ששני שלישים מהילדים נכנעים לפיתוי.

They cannot wait. The others, of course, wait.

הם לא יכולים לחכות. האחרים, מחכים כמובן.

They resist the temptation. They delay the now for later.

הם מתנגדים לפיתוי. הם מעכבים את העכשיו בשביל האח"כ.

Walter Mischel, my colleague at Stanford,

וולטר מישל, עמית שלי בסטנפורד,

went back 14 years later,

חזר אחרי 14 שנה,

to try to discover what was different about those kids.

כדי לנסות ולגלות מה היה שונה בילדים ההם.

There were enormous differences between kids who resisted

היו הבדלים עצומים בין הילדים שהתנגדו

and kids who yielded, in many ways.

ואלה שנכנעו, בהרבה דרכים.

The kids who resisted scored 250 points higher on the SAT.

הילדים שהתנגדו קיבלו 250 נקודות יותר במבחן הSAT (כמו פסיכומטרי)

That's enormous. That's like a whole set of different IQ points.

זה עצום. זה כמו קבוצה אחרת לגמרי של נקודות אייקיו.

They didn't get in as much trouble. They were better students.

הם לא הסתבכו באותה כמות של צרות. הם היו תלמידים טובים יותר.

They were self-confident and determined. And the key for me today,

הם היו בעלי ביטחון עצמי ונחושים. והעיקר בשבילי היום,

the key for you,

העיקר בשבילכם,

is, they were future-focused rather than present-focused.

הוא שהם היו מפוקסים על העתיד במקום על ההוה.

So what is time perspective? That's what I'm going to talk about today.

אז מה היא פרספקטיבת זמן? על זה אדבר היום.

Time perspective is the study of how individuals,

פרספקטיבת זמן היא המחקר על איך אנשים,

all of us, divide the flow of your human experience

כולנו, מחלקים את הזרימה של החוויה האנושית שלנו

into time zones or time categories.

לאזורי זמן או קטגוריות זמן.

And you do it automatically and non-consciously.

ואנו עושים זאת אוטומטית ובאופן לא מודע.

They vary between cultures, between nations,

הפרספקטיבות משתנות בין תרבויות, בין אומות,

between individuals, between social classes,

בין אנשים בודדים, בין מעמדות חברתיים,

between education levels.

בין רמות השכלה.

And the problem is that they can become biased,

והבעיה היא שהן עלולות להיות מוטות.

because you learn to over-use some of them and under-use the others.

כי אתה לומד להשתמש יותר בחלק מהם ופחות בחלק האחר.

What determines any decision you make?

מה קובע את ההחלטות שאתה מקבל?

You make a decision on which you're going to base an action.

אתה מקבל החלטה שעל-פיה אתה מתכוון לבסס פעולה.

For some people it's only about what is in the immediate situation,

בשביל חלק מהאנשים זה רק לגבי מה יש בסיטואציה הנוכחית,

what other people are doing and what you're feeling.

מה אנשים אחרים עושים ומה אתה מרגיש.

And those people, when they make their decisions in that format --

והאנשים האלה, כשהם מקבלים את ההחלטות שלהם בפורמט הזה --

we're going to call them "present-oriented,"

נקרא להם "מוכווני-הווה".

because their focus is what is now.

כיוון שהפוקוס שלהם הוא מה שיש עכשיו.

For others, the present is irrelevant.

לאחרים ההווה הוא לא רלוונטי.

It's always about "What is this situation like that I've experienced in the past?"

זה תמיד "לאיזו סיטואציה שהיתה לי בעבר הסיטואציה הנוכחית דומה?"

So that their decisions are based on past memories.

כך שההחלטות שלהם מבוססות על זכרונות מהעבר.

And we're going to call those people "past-oriented," because they focus on what was.

ונקרא לאנשים האלה "מוכווני-עבר". כי הם מפוקסים במה שהיה.

For others it's not the past, it's not the present,

לאחרים זה לא העבר ולא ההווה,

it's only about the future.

זה רק העתיד.

Their focus is always about anticipated consequences.

הפוקוס שלהם הוא תמיד על תוצאות צפויות.

Cost-benefit analysis.

ניתוח עלות-תועלת.

We're going to call them "future-oriented." Their focus is on what will be.

ונקרא להם "מוכווני-עתיד". הפוקוס שלהם הוא על מה שיהיה.

So, time paradox, I want to argue,

אז, פרדוקס הזמן, אני רוצה לטעון,

the paradox of time perspective,

שהפרדוקס של פרספקטיבת הזמן,

is something that influences every decision you make,

הוא דבר שמשפיע על כל החלטה שאנו מקבלים,

you're totally unaware of.

אנחנו לגמרי לא מודעים אליו.

Namely, the extent to which you have one of these

בעיקר, המידה בה אנחנו "לוקים" באחת

biased time perspectives.

מפרספקטיבות הזמן המוטות האלה

Well there is actually six of them. There are two ways to be present-oriented.

ובכן, יש בעצם 6 פרספקטיבות. יש 2 דרכים להיות מוכוון-הווה.

There is two ways to be past-oriented, two ways to be future.

יש 2 דרכים להיות מוכוון-עבר, 2 דרכים להיות מוכוון-עתיד.

You can focus on past-positive, or past-negative.

אפשר להתמקד בעבר-חיובי, או עבר-שלילי.

You can be present-hedonistic,

אפשר להיות הווה-הדוניסטי,

namely you focus on the joys of life, or present-fatalist --

כלומר מתמקד בהנאות של החיים, או הווה-פאטאליסטי.

it doesn't matter, your life is controlled.

זה לא משנה. חייך נשלטים.

You can be future-oriented, setting goals.

אפשר להיות מוכוון עתיד, להציב מטרות.

Or you can be transcendental future:

או להתעלות מעבר לעתיד:

namely, life begins after death.

כלומר, החיים מתחילים אחרי המוות.

Developing the mental flexibility to shift time perspectives fluidly

פיתוח היכולת המנטלית לשנות את פרספקטיבות הזמן באופן זורם

depending on the demands of the situation,

בהתאם לדרישות הסיטואציה

that's what you've got to learn to do.

הוא הדבר שחייבים ללמוד לעשות.

So, very quickly, what is the optimal time profile?

אז, בזריזות, מה הוא פרופיל הזמן האופטימלי?

High on past-positive. Moderately high on future.

גבוה בעתיד-חיובי, בינוני גבוה בעתיד.

And moderate on present-hedonism.

ובינוני בהווה-הדוניסטי.

And always low on past-negative

ותמיד נמוך בעבר-שלילי

and present-fatalism.

והווה פאטאליסטי.

So the optimal temporal mix is what you get from the past --

אז ערבוב הזמנים האופטימלי הוא מה שמקבלים מהעבר --

past-positive gives you roots. You connect your family, identity and your self.

עבר-חיובי נותן שורשים. מתחבר למשפחה, לזהות ולעצמך.

What you get from the future is wings

מה שמקבלים מהעתיד זה כנפיים

to soar to new destinations, new challenges.

להמריא ליעדים חדשים, אתגרים חדשים.

What you get from the present hedonism

מה שמקבלים מההווה-הדוניזם

is the energy, the energy to explore yourself,

זו האנרגיה, האנרגיה לחקור את עצמך,

places, people, sensuality.

מקומות, אנשים, חושניות.

Any time perspective in excess has more negatives than positives.

בכל עודף בפרספקטיבת זמן יש יותר שלילי מחיובי.

What do futures sacrifice for success?

מה העתידים מקריבים בשביל הצלחה?

They sacrifice family time. They sacrifice friend time.

הם מקריבים זמן משפחה. הם מקריבים זמן חברים.

They sacrifice fun time. They sacrifice personal indulgence.

הם מקריבים זמן הנאה. הם מקריבים כניעה לתשוקות אישיות.

They sacrifice hobbies. And they sacrifice sleep. So it affects their health.

הם מקריבים תחביבים. והם מקריבים שינה. אז יש השפעה על בריאותם.

And they live for work, achievement and control.

והם חיים בשביל עבודה, הישגים ושליטה.

I'm sure that resonates with some of the TEDsters.

אני בטוח שזה מצלצל מוכר לכמה מאנשי TED.

(Laughter)

(צחוק)

And it resonated for me. I grew up as a poor kid in the South Bronx ghetto,

וזה הדהד בשבילי. גדלתי כילד עני בגטו בדרום הברונקס.

a Sicilian family -- everyone lived in the past and present.

ממשפחה סיציליאנית. כולם חיו בעבר ובהווה.

I'm here as a future-oriented person

אני כאן כאדם מוכוון עתיד

who went over the top, who did all these sacrifices

שהרחיק לכת, שהקריב את כל הקורבנות הללו

because teachers intervened, and made me future oriented.

כיוון שמורים התערבו, והפכו אותי למכוון עתיד.

Told me don't eat that marshmallow,

אמרו לי אל תאכל את המרשמלו הזה,

because if you wait you're going to get two of them,

כי אם תחכה, תקבל שניים,

until I learned to balance out.

עד שלמדתי לאזן את הדברים.

I've added present-hedonism, I've added a focus on the past-positive,

הוספתי הוה-הדוניזם. הוספתי פוקוס על העבר-חיובי.

so, at 76 years old, I am more energetic than ever, more productive,

אז, בגיל 76, אני יותר אנרגטי מאי-פעם, יותר פרודוקטיבי,

and I'm happier than I have ever been.

ואני מאושר יותר משאי פעם הייתי.

I just want to say that we are applying this to many world problems:

אני רק רוצה לומר שאנחנו מיישמים זאת להרבה בעיות אמיתיות בעולם,

changing the drop-out rates of school kids,

משנים את אחוז הנשירה מבתי הספר,

combating addictions, enhancing teen health,

נלחמים בהתמכרויות, משפרים את בריאות הנוער,

curing vets' PTSD with time metaphors -- getting miracle cures --

מרפאים תסמונות פוסט טראומטיות של יוצאי צבא עם מטאפורות זמן -- משיגים תרופות פלא --

promoting sustainability and conservation,

מקדמים יכולת שרידה ושימור,

reducing physical rehabilitation where there is a 50-percent drop out rate,

מקטינים שיקום פיזי במקום בו יש 50% נשירה,

altering appeals to suicidal terrorists,

משנים את המשיכה עבור טרוריזטים מתאבדים.

and modifying family conflicts as time-zone clashes.

ומשנים קונפליקטים משפחתיים כשאזורי זמן מתנגשים.

So I want to end by saying:

אז מה שאני רוצה לסיים ולומר,

many of life's puzzles can be solved

רבות מחידות החיים ניתנות לפתרון

by understanding your time perspective and that of others.

ע"י הבנת פרספקטיבת הזמן שלך ושל אחרים.

And the idea is so simple, so obvious,

והרעיון הזה כ"כ פשוט, כ"כ ברור,

but I think the consequences are really profound.

אבל אני חושב שהתוצאות שלו הרות גורל.

Thank you so much.

תודה רבה לכם

(Applause)

(מחיאות כפיים)