Brian Cox: What went wrong at the Large Hadron Collider

מתרגם: Roi Shpaner מבקר: Ido Dekkers

Last year at TED I gave an introduction to the LHC.

בשנה שעברה ב - TED נתתי הרצאת היכרות ל - LHC (מאיץ ההדרונים הגדול)

And I promised to come back and give you an update

והבטחתי לחזור ולעדכן אתכם

on how that machine worked.

על איך המכונה הזאת עובדת.

So this is it. And for those of you that weren't there,

אז הנה זה. ועבור אלה מכם שלא היו שם,

the LHC is the largest scientific experiment ever attempted --

ה-LHC הוא הניסוי המדעי הגדול ביותר אי פעם --

27 kilometers in circumference.

27 קילומטרים בהיקפו.

Its job is to recreate the conditions

התפקיד שלו הוא לשחזר את התנאים

that were present less than a billionth of a second after the universe began,

שהיו קיימים פחות ממיליארדית השניה אחרי שהיקום החל --

up to 600 million times a second.

עד 600 מיליון פעמים בשניה.

It's nothing if not ambitious.

זה מאוד שאפתני.

This is the machine below Geneva.

זאת המכונה מתחת לז'נבה בשוויץ.

We take the pictures of those mini-Big Bangs inside detectors.

אנחנו מצלמים את התמונות של ה"מפצים הגדולים" המיניאטורים האלה בתוך גלאים.

This is the one I work on. It's called the ATLAS detector --

זה האחד שאני עובד עליו. הוא נקרא גלאי ה-ATLAS --

44 meters wide, 22 meters in diameter.

44 מטרים לרוחב, 22 מטרים בקוטר.

Spectacular picture here of ATLAS under construction

תמונה מדהימה כאן של ה-ATLAS תוך כדי בנייה

so you can see the scale.

כדי שתוכלו לראות את קנה המידה.

On the 10th of September last year we turned the machine on for the first time.

בעשירי בספטמבר בשנה שעברה הפעלנו את המכונה בפעם הראשונה.

And this picture was taken by ATLAS.

והתמונה הזו צולמה על ידי ATLAS.

It caused immense celebration in the control room.

היא גרמה לחגיגות גדולות בחדר הבקרה.

It's a picture of the first beam particle

זאת תמונה של חלקיק הקרן הראשון

going all the way around the LHC,

שנע את כל הדרך סביב ה-LHC,

colliding with a piece of the LHC deliberately,

מתנגש עם חתיכה מה-LHC במכוון,

and showering particles into the detector.

וממטיר חלקיקים לתוך הגלאי.

In other words, when we saw that picture on September 10th

במילים אחרות, כשראינו את התמונה הזו בעשירי בספטמבר

we knew the machine worked,

ידענו שהמכונה עבדה,

which is a great triumph.

וזה ניצחון גדול.

I don't know whether this got the biggest cheer,

אני לא יודע אם זה קיבל את הצהלה הגדולה ביותר,

or this, when someone went onto Google

או זה, כשמישהו נכנס לגוגל

and saw the front page was like that.

וראה את הדף הראשי מעוצב כך.

It means we made cultural impact

זה אומר שגרמנו להשפעה חברתית

as well as scientific impact.

בנוסף להשפעה המדעית.

About a week later we had a problem with the machine,

בערך שבוע אחר כך היתה לנו בעיה עם המכונה,

related actually to these bits of wire here -- these gold wires.

שקשורה לחלקי הכבלים פה -- חוטי הזהב האלה.

Those wires carry 13 thousand amps

החוטים האלה נושאים 13 אלף אמפר

when the machine is working in full power.

כשהמכונה עובדת במלוא העוצמה.

Now the engineers amongst you will look at them and say,

המהנדסים מביניכם יסתכלו עליהם ויגידו,

"No they don't. They're small wires."

"לא הם לא. הם חוטים קטנים."

They can do that because

הם יכולים לעשות זאת מכיוון

when they are very cold they are what's called superconducting wire.

שכאשר הם מאוד קרים הם נהפכים למה שנקרא מוליכי על.

So at minus 271 degrees,

אז במינוס 271 מעלות,

colder than the space between the stars,

קר יותר מהחלל בין הכוכבים,

those wires can take that current.

החוטים האלה יכולים לעמוד בזרם כזה.

In one of the joints between over 9,000 magnets in LHC,

באחד המפרקים האלה בין יותר מתשעת אלפים מגנטים ב-LHC,

there was a manufacturing defect.

היתה תקלת יצור.

So the wire heated up slightly,

אז החוט התחמם מעט,

and its 13,000 amps suddenly encountered electrical resistance.

ו-13 אלף האמפר לפתע נתקלו בהתנגדות חשמלית.

This was the result.

זאת היתה התוצאה.

Now that's more impressive

וזה יותר מרשים

when you consider those magnets weigh over 20 tons,

כשאתם לוקחים בחשבון שהמגנטים האלה שוקלים יותר מ-20 טון,

and they moved about a foot.

והם זזו בערך 30 סנטימטרים.

So we damaged about 50 of the magnets.

אז גרמנו נזק לבערך 50 מגנטים.

We had to take them out, which we did.

היינו חייבים להוציא אותם, וזה מה שעשינו.

We reconditioned them all, fixed them.

החזרנו אותם למצב ההתחלתי, תיקנו אותם.

They're all on their way back underground now.

הם כולם בדרכם חזרה מתחת לקרקע עכשיו.

By the end of March the LHC will be intact again.

עד סוף מרץ, ה-LHC יהיה שלם שוב.

We will switch it on,

נדליק אותו,

and we expect to take data in June or July,

ואנחנו מצפים לקבל נתונים ביוני או יולי,

and continue with our quest to find out

ולהמשיך עם המסע שלנו לגלות

what the building blocks of the universe are.

מה הן אבני היסוד של היקום.

Now of course, in a way

כמובן, שבדרך מסויימת

those accidents reignite the debate

התאונות הללו מציתות מחדש את הויכוח

about the value of science and engineering at the edge. It's easy to refute.

על הערך של מדע והנדסה על הקצה. קל להדוף את הטענות האלה.

I think that the fact that it's so difficult,

אני חושב שהעובדה שזה כל כך קשה,

the fact that we're overreaching, is the value of things like the LHC.

העובדה שאנחנו מנסים מעבר ליכולת, היא הערך של דברים כמו ה-LHC

I will leave the final word to an English scientist, Humphrey Davy,

אני יותיר את המילה האחרונה למדען אנגלי, האמפרי דייוי,

who, I suspect,

שאני מאמין,

when defending his protege's useless experiments --

כאשר הגן על הניסויים חסרי התועלת של בן החסות שלו,

his protege was Michael Faraday --

בן החסות שלו היה מייקל פאראדיי,

said this, "Nothing is so dangerous

אמר "שום דבר אינו מסוכן יותר

to the progress of the human mind

להתקדמות של המוח האנושי

than to assume that our views of science are ultimate,

מאשר להניח שההשקפות המדעיות שלנו הן סופיות,

that there are no mysteries in nature,

ואין תעלומות בטבע,

that our triumphs are complete, and that

שהניצחונות שלנו מושלמים,

there are no new worlds to conquer."

ושאין עוד עולמות חדשים לכבוש"

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)