Lucy McRae: How can technology transform the human body?

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

I call myself a body architect.

אני קוראת לעצמי ארכיטקטית גוף.

I trained in classical ballet

התאמנתי בבלט קלאסי

and have a background in architecture and fashion.

ויש לי רקע בארכיטקטורה ואופנה.

As a body architect, I fascinate with the human body

כארכיטקטית גוף, אני מוקסמת מהגוף האנושי

and explore how I can transform it.

וחוקרת איך אני יכולה לשנות אותו.

I worked at Philips Electronics

אני עובדת עם פיליפס

in the far-future design research lab,

במעבדת המחקר ארוך הטווח,

looking 20 years into the future.

מביטה 20 שנה לעתיד.

I explored the human skin, and how technology can transform the body.

אני חוקרת את עור האדם, ואיך טכנולוגיה יכולה לשנות את הגוף.

I worked on concepts like an electronic tattoo,

אני עובדת על רעיונות כמו קעקוע אלקטרוני,

which is augmented by touch,

שמרובד על ידי מגע,

or dresses that blushed and shivered with light.

או שמלות שמסמיקות או רועדות באור.

I started my own experiments.

התחלתי ניסויים משל עצמי.

These were the low-tech approaches to the high-tech conversations I was having.

אלה היו גישות הלואו טק לשיחות ההי טק שהיו לי.

These are Q-tips stuck to my roommate with wig glue.

אלו קיסמי אוזניים שדבוקים לשותפתי לחדר עם דבק פאות.

(Laughter)

(צחוק)

I started a collaboration with a friend of mine, Bart Hess --

התחלתי לשתף פעולה עם ידיד שלי, בארט הס --

he doesn't normally look like this --

הוא לא נראה ככה כרגיל --

and we used ourselves as models.

והשתמשנו בעצמנו כדוגמנים.

We transformed our apartments into our laboratories,

הפכנו את הדירות שלנו למעבדות,

and worked in a very spontaneous and immediate way.

ועבדנו בדרך מאוד ספונטנית ומיידית.

We were creating

יצרנו

visual imagery provoking human evolution.

מוצגים ויזואליים שמגרים את האבולוציה האנושית.

Whilst I was at Philips, we discussed this idea of a maybe technology,

כשהייתי בפיליפס, דנו ברעיון הזה של אולי טכנולוגיה,

something that wasn't either switched on or off, but in between.

משהו שלא היה דלוק או מכובה, אלt בינהם.

A maybe that could take the form of a gas or a liquid.

אולי שיוכל לקחת את הצורה של גז או נוזל.

And I became obsessed with this idea of blurring the perimeter of the body,

ונהייתי אובססיבית עם הרעיון של טישטוש התחום של הגוף,

so you couldn't see where the skin ended and the near environment started.

כך שלא תוכלו לראות היכן העור שלכם נגמר והסביבה המיידית מתחילה.

I set up my studio in the red-light district

הקמתי את הסטודיו שלי ברובע האורות האדומים

and obsessively wrapped myself in plumbing tubing,

ועטפתי את עצמי באובססיביות בצינורות מים,

and found a way to redefine the skin

ומצאתי דרך להגדיר מחדש את העור

and create this dynamic textile.

וליצור את הטקסטיל הדינמי הזה.

I was introduced to Robyn, the Swedish pop star,

הוצגתי לרובין, כוכבת הפופ השוודית,

and she was also exploring

והיא גם חקרה

how technology coexists with raw human emotion.

איך טכנולוגיה מתקיימת ביחד עם רגשות אנושיים בסיסיים.

And she talked about how technology with these new feathers,

והיא דיברה על איך הטכנולוגיה עם הנוצות החדשות האלה,

this new face paint, this punk, the way that we identify with the world,

צבע הפנים החדש הזה, הפאנק הזה, הדרך בה אנחנו מזדהים עם העולם,

and we made this music video.

ויצרנו את קליפ המוזיקה הזה.

I'm fascinated with the idea

אני מוקסמת מהרעיון

of what happens when you merge biology with technology,

של מה שקורה כשאתם מאחדים ביולוגיה וטכנולוגיה,

and I remember reading about this idea of being able to reprogram

ואני זוכרת שקראתי על הרעיון הזה של להיות מסוגלים לתכנת מחדש

biology, in the future, away from disease and aging.

ביולוגיה, בעתיד, הרחק ממחלות וזקנה.

And I thought about this concept of,

וחשבתי על הקונספט של,

imagine if we could reprogram

דמיינו אם נוכל לתכנת מחדש

our own body odor, modify and biologically enhance it,

את ריח הגוף שלנו, לשנות ולהגביר אותו ביולוגית,

and how would that change the way that we communicate with each other?

ואיך זה ישנה את הדרך שאנחנו מתקשרים אחד עם השני?

Or the way that we attract sexual partners?

או הדרך בה אנחנו מושכים פרטנרים מיניים?

And would we revert back to being more like animals,

והאם נחזור להיות יותר כמו חיות,

more primal modes of communication?

מודלים יותר חייתיים של תקשורת?

I worked with a synthetic biologist,

עבדתי עם ביולוג סינטטי,

and I created a swallowable perfume,

ויצרתי בושם שאפשר לבלוע,

which is a cosmetic pill that you eat

שהוא גלולה קוסמטית שאפשר לאכול

and the fragrance comes out through the skin's surface when you perspire.

והריח יוצא דרך העור כשמזיעים.

It completely blows apart the way that perfume is,

זה לגמרי מפרק את הדרך בה בושם עובד עכשיו,

and provides a whole new format.

ומספק פורמט חדש לחלוטין.

It's perfume coming from the inside out.

זה בושם שיוצא מבפנים החוצה.

It redefines the role of skin, and our bodies become an atomizer.

זה מגדיר מחדש את התפקיד של העור, והגוף שלנו הופך למרסס.

I've learned that there's no boundaries,

למדתי שאין גבולות,

and if I look at the evolution of my work

ואם אני מסתכלת על האבולוציה של העבודה שלי

i can see threads and connections that make sense.

אני יכולה לראות חיבורים וקישורים הגיוניים.

But when I look towards the future,

אבל כשאני מסתכלת לעתיד,

the next project is completely unknown and wide open.

הפרוייקט הבא הוא לחלוטין לא ידוע ופתוח לחלוטין.

I feel like I have all these ideas existing embedded inside of me,

אני מרגישה כאילו יש לי את כל הרעיונות האלה מוטמעים בתוכי,

and it's these conversations and these experiences

והדיונים האלה והחוויות האלה

that connect these ideas, and they kind of instinctively come out.

שמחברים את הרעיונות האלה, והם יוצאים באופן אינסטיקטיבי.

As a body architect,

כארכיטקטית גוף,

I've created this limitless and boundless platform

יצרתי את הפלטפורמה הזאת חסרת הגבולות וההגבלות

for me to discover whatever I want.

בשביל לגלות מה שארצה.

And I feel like I've just got started.

ואני מרגישה כאילו רק התחלתי.

So here's to another day at the office.

אז נברך לקראת עוד יום במשרד.

(Laughter) (Applause)

(צחוק)(מחיאות כפיים)

Thank you!

תודה לכם!

Thank you!

תודה לכם!