The disarming case to act right now on climate change | Greta Thunberg

Translator: Akinori Oyama Reviewer: Peter van de Ven

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Sigal Tifferet

When I was about eight years old,

כשהייתי בת שמונה בערך,

I first heard about something called climate change or global warming.

שמעתי לראשונה על משהו בשם "שינויי האקלים" או "התחממות גלובלית"

Apparently, that was something humans had created by our way of living.

מסתבר שזה משהו שבני האדם יצרו,

באמצעות דרך החיים שלנו.

נאמר לי לכבות אורות כדי לחסוך באנרגיה

I was told to turn off the lights to save energy

and to recycle paper to save resources.

ולמחזר נייר כדי לחסוך במשאבים.

I remember thinking that it was very strange

אני זוכרת שחשבתי שמוזר מאד

that humans, who are an animal species among others,

שבני האדם, שהם עוד מין של בעלי-חיים,

מסוגלים לשנות את האקלים של כדור הארץ.

could be capable of changing the Earth's climate.

Because if we were, and if it was really happening,

כי אם זה נכון, אם זה באמת ככה,

we wouldn't be talking about anything else.

הרי שלא היינו מדברים על שום דבר אחר.

As soon as you'd turn on the TV, everything would be about that.

כשהיינו מדליקים את הטלוויזיה, זה היה הנושא היחיד.

Headlines, radio, newspapers,

בכותרות, ברדיו, בעיתונים,

you would never read or hear about anything else,

לא הייתם קוראים או שומעים על שום דבר אחר,

as if there was a world war going on.

כאילו שמתחוללת מלחמת עולם.

But no one ever talked about it.

אבל איש לא דיבר על זה.

If burning fossil fuels was so bad that it threatened our very existence,

אם שריפת דלקי מאובנים מזיקה עד כדי לסכן את עצם קיומנו,

how could we just continue like before?

איך אנו יכולים סתם להמשיך כרגיל?

Why were there no restrictions?

מדוע אין שום מגבלות?

מדוע לא הפכו את זה לבלתי-חוקי?

Why wasn't it made illegal?

To me, that did not add up.

בעיני, זה לא הסתדר.

It was too unreal.

זה היה יותר מדי לא-אמיתי.

So when I was 11, I became ill.

אז כשהייתי בת 11, חליתי.

I fell into depression,

חליתי בדכאון.

I stopped talking,

הפסקתי לדבר.

and I stopped eating.

והפסקתי לאכול.

In two months, I lost about 10 kilos of weight.

בתוך חודשים איבדתי כ-10 ק"ג ממשקלי.

Later on, I was diagnosed with Asperger syndrome,

אחר-כך איבחנו שיש לי תסמונת אספרגר,

OCD and selective mutism.

הפרעה טורדנית כפייתית ואילמות סלקטיבית:

That basically means I only speak when I think it's necessary -

בעקרון, זה אומר שאני מדברת רק כשאני חושבת שזה הכרחי --

now is one of those moments.

עכשיו זה אחד הרגעים האלה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

For those of us who are on the spectrum,

עבור אלה מאיתנו, שנמצאים על הספקטרום,

almost everything is black or white.

כמעט הכל הוא שחור או לבן.

We aren't very good at lying,

אנו לא יודעים לשקר היטב,

and we usually don't enjoy participating in this social game

ובד"כ איננו נהנים להשתתף במשחק החברתי

that the rest of you seem so fond of.

שכולכם כנראה אוהבים כל-כך.

(Laughter)

(צחוק)

I think in many ways that we autistic are the normal ones,

במובנים רבים, אני חושבת שאנו האוטיסטים, הם הנורמליים,

וכל שאר האנשים מוזרים למדי,

and the rest of the people are pretty strange,

(Laughter)

(צחוק)

especially when it comes to the sustainability crisis,

במיוחד כשמדובר במשבר הקיימות,

where everyone keeps saying climate change is an existential threat

כשכולם אומרים כל הזמן ששינויי האקלים הם איום קיומי

and the most important issue of all,

והנושא החשוב מכל,

and yet they just carry on like before.

ועדיין ממשיכים כרגיל.

I don't understand that,

אני לא מבינה את זה,

because if the emissions have to stop,

כי אם צריך להפסיק את הפליטות,

then we must stop the emissions.

אז עלינו להפסיק את הפליטות.

To me that is black or white.

בעיני, זה שחור או לבן.

There are no gray areas when it comes to survival.

אין אזורים אפורים, כשמדובר בהישרדות.

Either we go on as a civilization or we don't.

או שנמשיך להתקיים כציוויליזציה, או שלא.

We have to change.

אנו מוכרחים להשתנות.

ארצות עשירות כמו שוודיה צריכות להתחיל לצמצם פליטות

Rich countries like Sweden need to start reducing emissions

by at least 15 percent every year.

ב-15% לפחות בכל שנה,

And that is so that we can stay below a two-degree warming target.

כדי שנצליח להישאר מתחת ליעד של התחממות בשיעור שתי מעלות.

Yet, as the IPCC have recently demonstrated,

אבל כפי שהמחיש לאחרונה הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי האקלים,

aiming instead for 1.5 degrees Celsius

השגת המטרה של 1.5 מעלות צלזיוס

would significantly reduce the climate impacts.

תפחית באופן ניכר את ההשפעות על האקלים.

But we can only imagine what that means for reducing emissions.

אבל אנו רק יכולים לדמיין מהי המשמעות מבחינת צמצום הפליטות.

You would think the media and every one of our leaders

אפשר היה לחשוב שהתקשורת וכל אחד ואחת ממנהיגינו

would be talking about nothing else,

לא ידברו על שום דבר אחר,

but they never even mention it.

אבל הם אפילו לא מזכירים את זה.

איש גם לא מתייחס

Nor does anyone ever mention

the greenhouse gases already locked in the system.

לגזי החממה שכבר כלואים במערכת.

Nor that air pollution is hiding a warming

וגם לא שבזיהום האוויר טמונה התחממות,

so that when we stop burning fossil fuels,

ולכן, כשנפסיק לשרוף דלקי מאובנים,

we already have an extra level of warming

עוד ממתינה לנו רמת התחממות נוספת,

perhaps as high as 0.5 to 1.1 degrees Celsius.

אולי עד כדי 0.5 או 1.1 מעלת צלזיוס.

Furthermore does hardly anyone speak about the fact

בנוסף, בקושי מדברים על העובדה

that we are in the midst of the sixth mass extinction,

שאנו בעיצומה של ההכחדה ההמונית השישית,

with up to 200 species going extinct every single day,

ושעד 200 מינים נכחדים מידי יום ביומו,

that the extinction rate today

ושכיום קצב ההכחדה

is between 1,000 and 10,000 times higher

הוא מהיר פי 1,000 עד 10,000

than what is seen as normal.

ממה שנחשב לנורמלי.

Nor does hardly anyone ever speak about the aspect of equity or climate justice,

אף אחד כמעט לא מדבר גם על ההיבט של שוויון או צדק אקלימי,

clearly stated everywhere in the Paris Agreement,

נושא שהוגדר בבירור בהסכם פריז,

which is absolutely necessary to make it work on a global scale.

והוא חשוב בהחלט אם רוצים שזה יצליח בקנה-מידה גלובלי.

That means that rich countries

זה אומר שארצות עשירות

need to get down to zero emissions within 6 to 12 years,

צריכות לרדת לאפס פליטות תוך 6 עד 12 שנה,

with today's emission speed.

בהתחשב בקצב הפליטות כיום,

And that is so that people in poorer countries

כדי שגם אנשים בארצות עניות יותר

can have a chance to heighten their standard of living

יוכלו להעלות את רמת החיים שלהם

by building some of the infrastructure that we have already built,

ע"י הקמת תשתיות כמו אלה שאנו כבר הקמנו:

such as roads, schools, hospitals,

כבישים, בתי ספר, בתי חולים,

clean drinking water, electricity, and so on.

מי-שתיה זכים, חשמל וכן הלאה.

Because how can we expect countries like India or Nigeria

כי איך נוכל לצפות מארצות כמו הודו או ניגריה

to care about the climate crisis

להתייחס למשבר האקלים

if we who already have everything don't care even a second about it

אם לנו, שיש לנו כבר הכל בכלל לא איכפת מזה

or our actual commitments to the Paris Agreement?

או מהמחוייבות שלנו להסכם פריז?

So, why are we not reducing our emissions?

אז מדוע איננו מפחיתים את הפליטות שלנו?

Why are they in fact still increasing?

מדוע אנו למעשה עדיין מגבירים אותן?

Are we knowingly causing a mass extinction?

האם אנו גורמים ביודעין להכחדה המונית?

Are we evil?

האם אנו רעים?

No, of course not.

לא, כמובן שלא.

People keep doing what they do

אנשים ממשיכים לעשות את מה שהם עושים

because the vast majority doesn't have a clue

כי לרובם הגדול אין בכלל מושג

about the actual consequences of our everyday life,

לגבי התוצאות הממשיות של חיי היומיום שלנו,

and they don't know that rapid change is required.

והם לא יודעים שנדרש שינוי מהיר.

We all think we know, and we all think everybody knows,

כולנו חושבים שאנו יודעים, וכולנו חושבים שכולם יודעים,

but we don't.

אבל זה לא נכון.

Because how could we?

כי איך נדע?

If there really was a crisis,

אם אכן יש משבר,

and if this crisis was caused by our emissions,

ואם המשבר הזה נגרם עקב הפליטות שלנו,

היינו לפחות רואים סימנים לכך.

you would at least see some signs.

Not just flooded cities, tens of thousands of dead people,

לא רק ערים מוצפות, מוות של עשרות אלפי בני-אדם

and whole nations leveled to piles of torn down buildings.

ומדינות שלמות של בניינים שהתמוטטו,

You would see some restrictions.

היינו רואים גם מגבלות.

But no.

אבל לא.

And no one talks about it.

ואיש לא מדבר על זה.

There are no emergency meetings, no headlines, no breaking news.

אין ישיבות חירום, אין כותרות, אין מבזקי חדשות.

No one is acting as if we were in a crisis.

אף אחד לא מתנהג כאילו שאנו במשבר.

Even most climate scientists or green politicians

אפילו רוב מדעני האקלים או המדינאים הירוקים

keep on flying around the world, eating meat and dairy.

ממשיכים לטוס סביב העולם ולאכול בשר ומוצרי חלב.

If I live to be 100, I will be alive in the year 2103.

אם אחיה עד גיל 100, עדיין אהיה בחיים בשנת 2103.

When you think about the future today, you don't think beyond the year 2050.

כשחושבים על העתיד היום, לא חושבים מעבר לשנת 2050.

By then, I will, in the best case, not even have lived half of my life.

ואז, במקרה הטוב ביותר, עוד לא אהיה במחצית חיי.

What happens next?

מה יקרה בהמשך?

The year 2078, I will celebrate my 75th birthday.

בשנת 2078 אחגוג את יום הולדתי ה-75.

If I have children or grandchildren, maybe they will spend that day with me.

אם יהיו לי ילדים או נכדים, הם אולי יבלו איתי ביום ההוא.

Maybe they will ask me about you,

אולי הם ישאלו אותי עליכם,

the people who were around, back in 2018.

האנשים שחיו אז, בשנת 2018.

Maybe they will ask why you didn't do anything

אולי הם ישאלו למה לא עשיתם כלום

while there still was time to act.

כשעדיין היה זמן לפעול.

What we do or don't do right now will affect my entire life

מה שנעשה או לא נעשה כרגע ישפיע על כל חיי

and the lives of my children and grandchildren.

ועל חיי ילדי ונכדי.

What we do or don't do right now,

את מה שנעשה או לא נעשה כרגע,

me and my generation can't undo in the future.

אני ובני הדור שלי לא נוכל לבטל בעתיד.

So when school started in August of this year,

אז בתחילת הלימודים באוגוסט השנה,

החלטתי שעד כאן.

I decided that this was enough.

I set myself down on the ground outside the Swedish parliament.

הושבתי את עצמי על הקרקע מחוץ לבית הנבחרים השוודי.

I school striked for the climate.

עשיתי שביתת לימודים למען האקלים.

Some people say that I should be in school instead.

יש אנשים שאומרים שבמקום זה אני צריכה להיות בבית הספר.

Some people say that I should study to become a climate scientist

יש אנשים שאומרים שעלי ללמוד ולהיות מדענית אקלים

so that I can "solve the climate crisis."

כדי שאוכל "לפתור את משבר האקלים".

But the climate crisis has already been solved.

אבל משבר האקלים כבר נפתר.

We already have all the facts and solutions.

כולנו מכירים את כל העובדות והפתרונות.

All we have to do is to wake up and change.

נותר לנו רק להתעורר ולשנות.

And why should I be studying for a future that soon will be no more

ולמה לי ללמוד למען עתיד שבמהרה לא יתקיים

when no one is doing anything whatsoever to save that future?

כשאיש איננו עושה דבר להצלת העתיד.

And what is the point of learning facts in the school system

ומה הטעם ללמוד עובדות במערכת החינוך

when the most important facts

כשברור שרוב העובדות החשובות

given by the finest science of that same school system

שמספק המדע המדויק ביותר באותה מערכת חינוך

clearly means nothing to our politicians and our society.

לא אומרות דבר לפוליטיקאים ולחברה שלנו.

Some people say that Sweden is just a small country,

יש אנשים שאומרים ששוודיה היא רק מדינה קטנה,

and that it doesn't matter what we do,

ושלא משנה מה נעשה,

but I think that if a few children can get headlines all over the world

אבל בעיני, אם כמה ילדים יכולים להשיג כותרות בעולם כולו

just by not coming to school for a few weeks,

פשוט בכך שלא יבואו ללימודים במשך כמה שבועות,

imagine what we could all do together if you wanted to.

תארו לעצמכם מה נוכל כולנו לעשות ביחד אם רק נרצה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now we're almost at the end of my talk,

הגענו כמעט לסוף ההרצאה שלי,

and this is where people usually start talking about hope,

ובשלב הזה מתחילים בד"כ לדבר על תקווה,

solar panels, wind power, circular economy, and so on,

על לוחות סולריים, אנרגיית רוח, כלכלה מחזורית וכן הלאה,

but I'm not going to do that.

אבל אני לא אעשה זאת.

We've had 30 years of pep-talking and selling positive ideas.

היו לנו 30 שנה של שיחות עידוד ומכירת רעיונות חיוביים.

And I'm sorry, but it doesn't work.

מצטערת. זה לא עובד.

Because if it would have,

כי אילו זה היה עובד,

the emissions would have gone down by now.

הפליטות היו כבר פוחתות.

They haven't.

והן לא פחתו.

And yes, we do need hope,

נכון, אנו זקוקים לתקווה,

of course we do.

בהחלט.

But the one thing we need more than hope is action.

אבל יותר מתקווה, אנו זקוקים לעשייה.

כשנתחיל לפעול, תהיה תקווה בשפע.

Once we start to act, hope is everywhere.

So instead of looking for hope,

אז במקום לחפש תקווה,

look for action.

חפשו עשיה.

Then, and only then, hope will come.

אז, ורק אז, תגיע התקווה.

Today, we use 100 million barrels of oil every single day.

היום אנו משתמשים ב-100 מיליון חביות נפט בכל יום ויום.

There are no politics to change that.

אין שום מדיניות לשנות את זה.

There are no rules to keep that oil in the ground.

אין חוקים שידאגו לכך שהנפט יישאר באדמה.

So we can't save the world by playing by the rules,

לכן לא נוכל להציל את העולם אם נשחק לפי הכללים,

because the rules have to be changed.

כי את הכללים צריך לשנות.

Everything needs to change --

הכל צריך להשתנות.

and it has to start today.

וזה צריך להתחיל היום.

תודה לכם.

Thank you.

(Applause)

(מחיאות כפיים ותרועות)