Roberto D'Angelo + Francesca Fedeli: In our baby's illness, a life lesson

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

Francesca Fedeli: Ciao.

פרנצ'סקה פדלי: צ'או.

So he's Mario. He's our son.

זהו מריו. הוא הבן שלנו.

He was born two and a half years ago,

הוא נולד לפני שנתיים וחצי,

and I had a pretty tough pregnancy

והיה לי הריון קשה למדי

because I had to stay still in a bed for, like, eight months.

כי הייתי חייבת להישאר במיטה בלי תזוזה במשך כ-8 חודשים.

But in the end everything seemed to be under control.

אבל בסוף נראה שהכל בשליטה.

So he got the right weight at birth.

הוא נולד במשקל הנכון.

He got the right Apgar index.

הוא קיבל את ציון אפגאר הנכון.

So we were pretty reassured by this.

ולכן היינו די רגועים.

But at the end, 10 days later after he was born,

אבל בסופו של דבר, 10 ימים אחרי שהוא נולד,

we discovered that he had a stroke.

גילינו שיש לו שבץ מוחי.

As you might know,

כפי שאתם אולי יודעים,

a stroke is a brain injury.

שבץ הוא פגיעה מוחית.

A perinatal stroke could be something

שבץ פרה-לידתי הוא משהו

that can happen during the nine months of pregnancy

שעלול לקרות במהלך תשעת חודשי ההריון

or just suddenly after the birth,

או לפתע, אחרי הלידה,

and in his case, as you can see,

ובמקרה שלו, כפי שאתם רואים,

the right part of his brain has gone.

החלק הימני במוחו איננו.

So the effect that this stroke could have on Mario's body

כך שהשפעת השבץ הזה על גופו של מריו עלולה להיות

could be the fact that he couldn't be able to control

שהוא לא יוכל לשלוט

the left side of his body.

בצד שמאל של גופו.

Just imagine, if you have a computer and a printer

תארו לעצמכם שיש לכם מחשב עם מדפסת

and you want to transmit, to input to print out a document,

ואתם רוצים לשלוח הדפסה של מסמך,

but the printer doesn't have the right drives,

אבל למדפסת אין מנהלי התקנים מתאימים,

so the same is for Mario.

כך זה עם מריו.

It's just like, he would like to move his left side

הוא עשוי לרצות להזיז את צד שמאל

of his body, but he's not able to transmit the right input

של גופו, אבל לא יכול לשגר את ההוראות המתאימות

to move his left arm and left leg.

כדי להניע את יד שמאל ואת רגל שמאל.

So life had to change.

אז החיים היו צריכים להשתנות.

We needed to change our schedule.

היה עלינו לשנות את סדר היום שלנו.

We needed to change the impact that this birth had

להשתנות לפי ההשפעה שהיתה ללידה הזו

on our life.

על חיינו.

Roberto D'Angelo: As you may imagine,

רוברטו ד'אנג'לו: כפי שאתם ודאי יודעים,

unfortunately, we were not ready.

למרבה הצער, לא היינו מוכנים.

Nobody taught us how to deal with such kinds of disabilities,

איש לא לימד אותנו איך להתמודד עם מוגבלות כזו,

and as many questions as possible started

וכל השאלות האפשריות

to come to our minds.

החלו לעלות בדעתנו.

And that has been really a tough time.

וזו היתה באמת תקופה קשה.

Questions, some basics, like, you know,

שאלות, חלקן בסיסיות, כגון,

why did this happen to us?

מדוע זה קרה לנו?

And what went wrong?

מה השתבש?

Some more tough, like, really,

וחלקן קשות יותר, כמו,

what will be the impact on Mario's life?

מה תהיה ההשפעה על חייו של מריו?

I mean, at the end, will he be able to work?

כלומר, האם הוא יוכל לעבוד?

האם הוא יהיה נורמלי?

Will he be able to be normal?

And, you know, as a parent, especially for the first time,

וכהורים, במיוחד עם הילד הראשון,

why is he not going to be better than us?

מדוע הוא לא יהיה טוב יותר מאיתנו?

And this, indeed, really is tough to say,

וזה, באמת, דבר שקשה מאד לומר,

but a few months later, we realized that

אבל אחרי כמה חודשים הבנו

we were really feeling like a failure.

שאנו ממש מרגישים שנכשלנו.

I mean, the only real product of our life,

שהתוצר האמיתי היחיד של חיינו,

at the end, was a failure.

הוא בשורה התחתונה כשלון.

And you know, it was not a failure for ourselves in itself,

וזה לא היה רק כשלון שלנו,

but it was a failure that will impact his full life.

אלא כשלון שישפיע על כל חייו.

Honestly, we went down.

בכנות, התמוטטנו.

I mean we went really down, but at the end,

ממש התמוטטנו, אבל בסוף,

we started to look at him,

התחלנו להביט בו,

and we said, we have to react.

ואמרנו שאנו חייבים להגיב.

So immediately, as Francesca said, we changed our life.

אז מיד, כמו שפרנ'צסקה אמרה, שינינו את חיינו.

We started physiotherapy, we started the rehabilitation,

התחלנו פיזיותרפיה, התחלנו את השיקום,

and one of the paths that we were following

ואחד הכיוונים שלנו,

in terms of rehabilitation is the mirror neurons pilot.

מבחינת השיקום היה המיזם הנסיוני של נוירוני המראה.

Basically, we spent months doing this with Mario.

עקרונית, הקדשנו חודשים לעבודה הזו עם מריו.

You have an object, and we showed him

ישנו עצם, ואנו הראינו לו

how to grab the object.

איך ללפות את העצם הזה.

Now, the theory of mirror neurons simply says

תיאוריית נוירוני המראה אומרת בפשטות

that in your brains, exactly now, as you watch me doing this,

שבמוח שלכם, בדיוק כשאתם רואים אותי עושה את זה,

you are activating exactly the same neurons

אתם מפעילים בדיוק את אותם נוירונים

as if you do the actions.

כאילו אתם בעצמכם עושים את הפעולות.

It looks like this is the leading edge in terms of rehabilitation.

זה נראה כך. זאת המילה האחרונה בתחום השיקום.

But one day we found that Mario

אבל יום אחד גילינו שמריו

was not looking at our hand.

לא מסתכל עד היד שלנו.

He was looking at us.

הוא מסתכל בנו.

We were his mirror.

אנו היינו המראה שלו.

And the problem, as you might feel,

והבעיה היא, כפי שאולי הבנתם,

is that we were down, we were depressed,

שהיינו עצובים ומדוכאים,

we were looking at him as a problem,

הסתכלנו עליו כמו על בעיה,

not as a son, not from a positive perspective.

לא כמו בן, לא מנקודת-מבט חיובית.

And that day really changed our perspective.

ואותו יום שינה בעצם את נקודת המבט שלנו.

We realized that we had to become

הבנו שעלינו להפוך

a better mirror for Mario.

למראה טובה יותר למען מריו.

We restarted from our strengths,

התחלנו מחדש, מהנקודות החזקות שלנו.

and at the same time we restarted from his strengths.

ובכך התחלנו מחדש מהנקודות החזקות שלו.

We stopped looking at him as a problem,

הפסקנו לראות בו בעיה,

and we started to look at him as an opportunity to improve.

והתחלנו לראות בו הזדמנות לשיפור.

And really, this was the change,

ואכן, זה היה השינוי,

and from our side, we said,

מצידנו, אמרנו:

"What are our strengths that we really can bring to Mario?"

"מהן החוזקות שאנו יכולים להביא למריו?"

And we started from our passions.

והתחלנו מהדברים שאנו אוהבים.

I mean, at the end, my wife and myself

כי בסופו של דבר, אשתי ואני

are quite different,

שונים מאד,

אבל יש לנו הרבה במשותף.

but we have many things in common.

We love to travel, we love music,

שנינו אוהבים לטייל, שנינו אוהבים מוסיקה,

we love to be in places like this,

שנינו אוהבים להיות במקומות כמו זה,

and we started to bring Mario with us

והתחלנו להביא איתנו את מריו

just to show to him the best things that we can show to him.

פשוט כדי להראות לו את הדברים הכי טובים שאנו יכולים להראות לו.

This short video is from last week.

הסרטון הקצר הזה הוא מהשבוע שעבר.

I am not saying --

אני לא אומר--

(Applause) —

[מחיאות כפיים]

I am not saying it's a miracle. That's not the message,

אני לא אומר שזה נס. לא זהו המסר,

because we are just at the beginning of the path.

כי אנו רק בתחילת הדרך.

But we want to share what was the key learning,

אבל ברצוננו לשתף אתכם בלקח המרכזי,

the key learning that Mario drove to us,

הלקח המרכזי שמריו גרם לנו להכיר בו,

and it is to consider what you have as a gift

והוא לראות במה שיש לכם מתנה

and not only what you miss,

ולא רק החמצה,

and to consider what you miss just as an opportunity.

ולראות במה שמחמיצים פשוט הזדמנות.

And this is the message that we want to share with you.

וזה המסר שברצוננו לחלוק עימכם.

This is why we are here.

זו הסיבה שבאנו לכאן.

Mario!

מריו!

And this is why --

וזו הסיבה--

(Applause) —

[מחיאות כפיים]

And this is why

וזו הסיבה

we decided to share the best mirror in the world with him.

שהחלטנו לחלוק עימו את המראה הכי טובה בעולם.

And we thank you so much, all of you.

ואנו מודים כל-כך לכולכם.

FF: Thank you. RD: Thank you. Bye.

פ"פ: תודה רבה. ר"ד: תודה רבה. ביי.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

FF: Thank you. (Applause)

פ"פ: תודה רבה. [מחיאות כפיים]